מה חובה לחקור

——–

טז. אף על פי שכבר כתבנו לעיל שיש מצות עשה לדעת שהשם אלהים יחיד [וכאמור לדעת היינו לחקור], מכל מקום חיוב זה הוא רק כלפי החלק הראשון של מצות אחדות השם, דהיינו לדעת שהשם הוא אלהים יחיד, ואין עוד אלהים זולתו. אולם לגבי שלמות יחודו, שהשם אחד באחדות גמורה, אין חובה לחקור ולהוכיח זאת. והמחמיר תבא עליו ברכה.

(((מה לדעת)))

א. אחר שנתברר חיוב החקירה במקורו לעיל (סעיף יד), בא נבוא לענין הלכה, מה חובה לחקור. ונראה להקל שדי את ידיעת ה' אל יחיד, וא"צ לדעת בהוכחות את אחדותו השלימה, וזה מכח ס"ס, ספק שמא מצות היחוד היא מצוה רק על אל יחיד, ואין היא כוללת גם את שלימות היחוד, וכסיעת הראשונה שהובאה לעיל (סימן א סעיף ב אות ב). ואת"ל דהלכה כרוב הראשונים שם, שמצות היחוד היא גם על שלימות היחוד, שמא הלכה כראשונים הסוברים שאין חיוב ידיעה דרך חקירות והוכחות, אלא המצוה היא רק על האמנה שה' אחד, וכמו שנאספו הסוברים כן לעיל (סעיף יד). ובבואנו הלום נראה לשוב ולהזכיר, שאין חולק על שלימות היחוד, ועל ההוכחות לכך, כל הדיון עתה הוא על גדרי המצוה המחוייבים, וכמו שכתבנו לעיל (סעיף ב אות א).

והחפץ להחמיר ולחוש לסיעת הראשונים העצומה דס"ל שחובה לדעת את יחודו השלם, האם יבחר בהוכחות שבדרכי הפילוסופיה, או שדי לדעת זאת ממעמד הר סיני. נראה שבזה יש להקל, היות ובנוסף לס"ס דלעיל, כאן מצטרף ספק שלישי, שמא הלכה כסיעת מרחיקי הפילוסופיה, שאמרו אל פתח ביתה לא תקרב, ונאספו ובאו בדברינו בכמה מקומות כגון (סעיף יד). ובפרט שנתבאר לעיל (סעיף קודם) שיש קושי כיום להשען על הראיות הפילוסופיות כפי שהן מופיעות לפנינו, שמשענתם הוא על ידע מדעי עתיק, שאבד עליו הקלח. מה גם שההוכחה לאחדות האל ממעמד הר סיני מוכיחה גם את שלימות היחוד. לאור כל זאת, להלן בחלק המוסר (סימן ד) בהביאנו הוכחות שכליות לאחדות האל, דרכנו ואחזנו בעיקר בהוכחה ממעמד הר סיני, ובראיות הפילוסופיות נגענו רק מעט מזעיר, וכחותה על גחלים. ומעוד טעם שנתבאר לעיל (סעיף טו אות יא).

ב. ואל תתמה על חפץ, למה כלל אנו כותבים שהחוקר דרך הראיות הפילוסופיות תע"ב, ונודע כמה הרחיקוה, וכמה קולמוסים נשברו על כך. שמלבד שנמצאו הני אשלי רברבי דס"ל בחיוב החקירה וההוכחה בדרכי הפילוסופיא האמיתית, וכאשר נקבצו ובאו לעיל (סעיף טו), עוד אליהם מצטרפים הני קמאי האוחזים מן הפילוסופיה בשתי ידים, והביאו ראיות פילוסופיות לידיעת מציאות ה', ונקבצו ובאו בשו"ע המדות חלק האמונה, וא"כ ק"ו שיאחזו את הראיות הפילוסופיות לגבי ידיעת אחדותו, שהיא דרך הראיות הפילוסופיות. יתירה מכך אף באוסרי החקירה הפילוסופית, רבים מהם לענין יחוד השם כן הביאו ראיות פילוסופיות, ונאספו גם הם לעיל (סעיף טו אות ב) מה שמראה עוד את ההיפך הגמור, שאפילו אוסרי החקירה הפילוסופית, בענין יחודו אחזו בה בשתי ידים, ועל כן יש לומר שאף לדעת מרחיקי הפילוסופיה, לענין יחוד ה' יש להשתמש בראיות הפילוסופיות. ברם הכרח לכך בוודאי שאין, היות ונמצאו ממרחיקי הפילוסופיה שהרחיקוה גם לענין יחוד ה', והובאו גם הם שם (לעיל). ואמנם מאידך גיסא יש מקום לטעון, שכל מרחיקי הפילוסופיה שחייבו את הוכחת מציאות האל דרך הר סיני והלאה (ונקבצו ובאו בשו"ע המדות חלק האמונה), הכי יאמרו אף כאן לענין אחדותו, דנילף ממעמד הר סיני, ולא מההוכחות הפילוסופיות. ולא שהם אמרו כן, רק שאנו רוצים לתלות בהם, אחר נמצאו אשלי רברבי דהכי ס"ל להדיא, ונשווה אותם. ברם כאמור הראנו לעיל סיעת הסוברים למציאות האל הוכחות דרך מעמד הר סיני דוקא, לפי שהם ממרחיקי הפילוסופיה, ומ"מ לענין יחודו כן השתמשו בראיות פילוסופיות, וא"כ יש לומר לאידך גיסא בהני אשלי, בפרט שהם קמאי, ואילו אלו שהוכיחו מהר סיני, המה בתראי. מעתה אחר עלות כל זאת, בוודאי שנכון לסיים שהמחמיר ללמוד את ההוכחות הפילוסופיות לאחדותו יתעלה, תע"ב.

(((תשובה לסוברים שעיסוק בידיעה מביא לידי כפירה)))

ג. ועל הטענה שהעיסוק בידיעה יכול להביא לידי כפירה. מלבד שלכל הראשונים שסוברים שצוותה התורה על חיוב החקירה, א"כ אין מקום לזה כלל, אחר שהתורה ציוותה. יתירה מכך עמד על טענה זו החובות הלבבות (בהקדמה ד"ה ואני שאלתי) והשיב בזה"ל, ואני שאלתי אחד מהנחשבים מחכמי התורה במקצת מה שזכרתי לך בחכמת המצפון, והשיב אותי, כי הקבלה תעמוד במקום העיון, בזה, ובמה שדומה לו. [דהיינו שא"צ לחקור, אלא די בקבלה. ודוחהו החובות הלבבות וז"ל] אמרתי לו, אין זה ראוי אלא למי שאין בו יכולת לעיין, מפני מיעוט הכרתו ורוחק הבנתו, כנשים וכקטנים וחסרי הדעת מן האנשים. אך מי שבכח שכלו והכרתו לעמוד על ברור מה שקבל, ועכבוהו מלעיין בו בשכלו, העצלות והקלות במצות האל ובתורתו, הוא נענש על זה, ואשם על אשר התעלם ממנו וכו'. וכן אתה, אם לא היית יכול להגיע אל ענין זה מדרך שכלך, כמו עילות מצות השמע [המצוות השמעיות הן חוקי התורה שא"א להבינם], היתה נראית טענתך טענה בעמדך מחקור עליו. וכן אם היתה דעתך קצרה והכרתך חלושה מהשיג אליו, לא היית נענש על פשיעתך, ותהיה כנשים וכקטנים אשר הוא בידיהם דרך קבלה. אבל אם אתה איש דעת ותבונה, שתוכל לעמוד בהם על ברור מה שקבלת מהחכמים בשם הנביאים משרשי הדת וקטבי המעשים, אתה מצוה להשתמש בהם, עד שתעמוד על הענין ויתברר לך מדרך הקבלה והשכל יחד. ואם תתעלם ותפשע בדבר, תהיה כמקצר במה שאתה חייב לבוראך יתברך, וזה יתבאר משני פנים וכו'. כי הקבלה [דהיינו המסורת איש מפי איש ממעמד הר סיני עד אלינו.] ואם היא קודמת בטבע, מפני צורך הלומדים אליה תחילה [דהיינו אף שאמת יש להשען עליה תחילה], אין מן הזריזות שיסמוך עליה לבדה, מי שיוכל לדעת ברורה [לברר אותה] בדרך הראיות. ומן הדין לעיין במה שיושג מדרך השכל, ולהביא עליו ראיות במופת ששיקול הדעת עוזרו, למי שיש לו יכולת לעשות כן . עכ"ל. גם בספר האמונות והדעות (בהקדמתו אות ו) כתב להשיב על טענה זו, שהסוברים שהחקירה מביאה לכפירה, היא טעות בורים, ושהתורה ציוותה על כך, א"כ מי ישיב על רצון הבורא, ועע"ש. יתרה מכך כתב הרמב"ם במורה (ח"א פרק לג) על העיסוק בגדרים הדקים של הפילוסופיא וז"ל, כך אלו ההשקפות הנכונות, לא העלימום ודברו בהם בחידות, והערים כל חכם ללמד אותם שלא בפירוש בכל אופני ההערמה, מפני שיש בהם דבר רע נסתר, או מפני שהם סותרים יסודות הדת, כפי שחושבים הכסילים אשר דמו שכבר הגיעו לדרגת העיון. אלא העלימום מחמת אי יכולת השכל בהתחלות לקבלם, ודברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים. ולפיכך נקראו סודות וסתרי תורה כפי שנבאר. עכ"ל.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5