מַשְׁפִּיעַ וְנִשְׁפָּע – דובב שפתי ישנים

——–

כ"ז, כ': וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((ספרי.))) מֵהוֹדְךָ, וְלֹא כָּל הוֹדְךָ. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִין: פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַלְּבָנָה.

בּוֹרֵא הָעוֹלָם, בִּהְיוֹתוֹ הַיּוֹצֵר הַגָּדוֹל וְהַמַּעֲנִיק שֶׁפַע וְחַיּוּת מַתְמֶדֶת לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלִבְרִיּוֹתָיו, הִטְבִּיעַ בְּעוֹלָמוֹ מַעֲרֶכֶת שֶׁל "מַשְׁפִּיעַ וְנִשְׁפָּע", שֶׁכָּל דָּבָר טוֹב שֶׁמַּגִּיעַ לָעוֹלָם – לֹא יַגִּיעַ אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁל נוֹתֵן הַמַּעֲנִיק לַמְּקַבֵּל, כְּשֶׁלְּצֹרֶךְ הַדָּבָר, *(((וכמשל לקנקן שמוזגים ממנו משקה לכלי, שבהכרח שהקנקן יהיה מעל הכלי, ולא מעליו ואף לא בשווה לו, ובלעדי זה לא יהיה אפשר למזוג השפע מהנותן למקבל.))) יִהְיֶה הָאֶחָד הַנּוֹתֵן – מִלְמַעְלָה, וְהָאֶחָד הַמְּקַבֵּל – מִלְּמַטָּה*(((ולמען הסיר כל ספק: ברור שאין בכך עליונות או עדיפות כל שהיא של הנותן לעומת המקבל, שזה תלוי בזה, ולזה אי אפשר בלי זה, ומלך בלא עם אינו מלך. ומה גם, שבקשר בין בני זוג או ידידים וכיוב"ז, כל אחד הוא המשפיע והמעניק בדבר אחר, רק צריך שכל אחד יכיר את מקומו במה הוא הנותן, ובמה הוא המקבל. וראה לעיל פרשת בהר (ויקרא כ"ה, מ"ו) מש"כ ע"ז בס"ד. ודו"ק. ))) . כָּךְ הָאָרֶץ הַמּוֹצִיאָה חַיִּים, מְקַבֶּלֶת אֶת חַיּוּתָהּ מִמְּטַר הַשָּׁמַיִם, וְהַלְּבָנָה הַמְּאִירָה בַּלַּיְלָה, מְקַבֶּלֶת אוֹרָהּ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה יְלָדִים, מְקַבֶּלֶת מֵהָאִישׁ*(((ולכן לצורך השפעת הברכה מוכרח שהמשפיע יהיה מעל לנשפע, כמו: השמיים מעל הארץ, והשמש מעל הירח, והאיש למעלה כמובא בהלכה (או"ח סי' ר"מ).))) , וְכֵן בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וּבְלֹא שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד מוּרָם מֵהַשֵּׁנִי – לֹא תִּתָּכֵן הוֹרָקַת הַשֶּׁפַע לְעוֹלָם.

וְלָכֵן כָּל מַעֲרֶכֶת יְחָסִים שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שָׁוִים זֶה לָזֶה בַּכֹּל לֹא תּוּכַל לְהָנִיב בְּרָכָה וְחַיִּים*(((ומטעם זה, בדרך כלל אין דעת התורה נוחה כ"כ משותפות של שניים בעסק וכיוב"ז (ראה לקמן פרשת וילך הערה 23 מש"כ בזה בס"ד). והמליצו על כך את מאמר חז"ל (עירובין ג'): "קדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי" (קדירת השותפים לא מתחממת לעולם, שכל אחד סומך על השני, וע"ע ספר החינוך מצווה שפ"ט), אא"כ באופנים מסויימים, וכל מקרה לגופו.))) , וְהִיא לֹא תִּצְלַח*(((שכן על ידי שהאחד מקבל מהשני מתקרבים זה לזה ונעשים אחד, וכמו שאמרו חז"ל (כתובות ק"ה ע"א וברש"י שם) מפני מה נקרא "שוחד" – שהוא אחד, שעושה את הנותנו והמקבלו לאחד. וכך ביאר הרמב"ן בפירושו עה"ת את בקשת יצחק מעשיו להכין לו מטעמים – כדי שעל ידי שיקבל ממנו יוכל להוריק לו את שפע הברכה. ומטעם זה מצינו גם כן לאמוראים שהיו מוכנים ללמד לתלמידיהם רק לאחר שישמשום בדבר כל שהוא כהולכת כליהם לבית המרחץ וכיוב"ז. וראה בספר "נתיבות שלום" (סלונים) שביאר על זו הדרך את בקשת דוד מיהונתן לשמש לו כנושא כליו. וע"ע לקמן פרשת וילך (דברים ל"א, ז') מש"כ בעניין "מנהיג אחד לדור". ))) , וְסוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָווֹן*(((וכעת ניתן להבין היטב מדוע בני זוג רבים בימינו מחפשים לשים קץ למערכת נישואיהם, כשמערכת היחסים נבנית מיסודה על עיקרון של "שויון זכויות", ששני בני הזוג שוים זה לזה בכל, שניהם מפרנסים ושניהם קובעים באותם הדברים, ממילא הדרך קצרה מאוד לפירוק החבילה. משא"כ במערכת נישואין תקינה, שבה כל אחד מכיר את מקומו ואת תפקידו וייעודו ומעלתו, ולא מנסה לישב בכסא של השני, אזי זוכים בע"ה לחיות באושר ובאהבה לאורך ימים ושנים. וע"ע מש"כ בעניין זה בס"ד בפרשת כי תצא (דברים כ"ב, ט"ז). ))) . וְעַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל כִּבּוּד הַהוֹרִים וְהַחֲכָמִים, וּמָרוּת הָאִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ, וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיָן "הִמְלַכְתָּ חֲבֵרְךָ עָלֶיךָ?"*(((ובזה ניתן להבין בס"ד גם כן את מאמר חז"ל (ילקוט שמעוני משלי) עה"פ (משלי כ"ז, י"ט): "כמים הפנים לפנים כן לב אדם לאדם", ובארו רבותינו שהפסוק מדבר על הקשר והחבירות שבין איש לרעהו, והנה לכאורה מדוע נקט שלמה המלך דווקא בדוגמא של המסתכל בבבואתו במים? למה לא אמר במסתכל במראה? וכי לא היתה מראה בימיו? אלא שבמראה – עומדים זקוף ומסתכלים בה "בגובה העיניים", וגם הבבואה זהה בגובהה לאדם עצמו, אבל שלמה המלך שהיה חכם, וידע את תורת הנפש של האדם, טמן כאן את המסר הנ"ל שכדי שתהיה ביניהם אהבה וחבירות המתקיימת לאורך זמן, מוכרח שיהיה האחד למעלה והאחד למטה, באופן של נותן ומקבל, כמו בבבואת המים. והדברים עמוקים ונפלאים. ))) שֶׁשּׁוֹאֲלִים לָאָדָם בְּיוֹם הַדִּין, *(((ואמנם עוד אריכות גדולה יש בדבר, אלא שקצרה היריעה מהכיל, ודי בזה לע"ע, ובע"ה עוד חזון למועד.))) וּבִינוּ נָא זֹאת כִּי עָמֹק הוּא מְאֹד!

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד רחימי שליט"א
דובב שפתי ישנים

על פרשת השבוע
יכיל בקרבו הגיגים ופנינים יקרים, הליכות הלכות ומוסרים, את הלב מעוררים,
לתשובה ולמעשים, העולים ונלמדים, מדבריו הטהורים, ופירושיו המאירים,
על חמשת החומשים, של גדול המפרשים רבינו שלמה יצחקי – רש"י ז"ל.
ונלווה בכתובים, "דובב מישרים", באור הדברים, ומקור המאמרים.
נתחבר בעזרת ה' יתברך – מאתי דוד רחימי יצ"ו – חולון יע"א
שנת "יראת ה' אלמדכם" (תשע"ב) לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5