מַה הֵן הַיְדִיעוֹת הַנְחוּצוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל שְׁלוֹם הַבַּיִת?

——–

להלן קצת הנהגות וידיעות חשובות ובמיוחד לחתנים בקיצור נמרץ – מאחד הרבנים:

א. מילה טובה

האשה היא כמו חומר פלסטלינה. הבעל יכול לעצב ולבנות אותה כפי שהוא רוצה, כי טבעה לעזור לבעל, רק שחסרה לה מילה טובה.

אשה אחת, שכעסה על בעלה, חיכתה שיכנס לבית לתת לו מנה הגונה, ולבינתים סידרה את הבית כדי שלא יהיה פתחון פה לבעלה, וכשבא בעלה, מיד הסתכל על סידור הבית וזרק לה מילה טובה, והנה כל הכעס יצא ממנה.

ועוד שמעתי על אברך אחד שיצא קצת מדעתו, והיה הולך ברחוב וצועק שהוא המשיח, וכשאמרו לאשתו שתתגרש ממנו, אמרה: אבל הוא אומר לי מילים כל כך יפות…!

ב. האשה אינה חברותא

יושבים לאכול – האשה היא לא חברותא של לימוד. צריך לחפש מדרשים וסיפורים של צדיקים או סתם חדשות המענינות אותה [כמובן בלי לשון הרע ורכילות].

סיפרו על צדיק אחד, שכל בוקר היה שואל את האנשים 'מה נשמע' ומשוחח איתם, וכששאלוהו מדוע עושה כך, אמר, שהוא רוצה לשמוע סיפורים כדי לספר לאשתו.

ג. חשוב לשמור על ערך עצמי

אסור לתת לאשה שתזלזל בבעל, ומצד שני צריך להראות לה כמה הוא מאושר שנמצא איתה.

אסור שהבעל יהפך לסמרטוט. אם יש זלזול – אסור לוותר. אפשר להיות איתה ברוגז ולא לדבר עמה עד שתרגיש במעשיה (אם הוא רואה שזה יעזור, הכל לפי הענין). כמובן, כל זה לאחר שמילא הבעל את חובותיו שלו.

כן אסור לבעל עצמו לבזות עצמו ולא להראות חולשות שבו, וכן לא לספר לה על ריב או בזיון שקיבל.

שמעתי על זוג שאמר הבעל על עצמו כי אינו מוצלח וכו'. האשה בתחילה עודדה אותו, ואף הצליחה בזה, אך מה שקרה אחר כך, שנכנס לראש האשה כי בעלה גבר לא יוצלח, ולבסוף התגרשו.

צריך גם כן להזהר לא לההפך כבטלן בפניה. בפרט יש להזהר לא לשקר את האשה, כי בזה מאבדת היא את כל האמון בו, ואפשרי רק להתחמק.

אם האשה מזלזלת במחמאה, יתכן שפשוט רוצה היא לשמוע זאת שוב. רצוי לשבת ולשוחח איתה על כך ולהראות לה שהוא באמת אוהבה, ויש לרדת לשורש הענין ולברר איך מסדרים שלא תזלזל במחמאה, אבל בצורה מכובדת, שהבעל לא ייראה כילד קטן הרץ אחריה. לפעמים גם אפשר להפסיק מלתת לה מחמאה, עד שתשאל מדוע, ולא לעסוק בהפגנות ובאיומים.

לחיות עם אשה צריך הרבה לוותר, ויתור מתוך הבנה שאני מבין אותה ולא ויתור של כניעה, אלא להסתכל עליה כזקוקה ליחס מיוחד של ויתורים. אולם חשוב לדעת גם שאין לוותר על כל דבר, כי אז אין האשה מרגישה שחיה עם גבר.

ד. בשנה הראשונה אין לימנע מריבוי דיבורים

מה שכתוב 'אל תרבה שיחה עם האשה' – לא מדובר בשנה הראשונה, כי אז, כמה שתדבר עמה, לא ייקרא ריבוי. על ידי שמרבים בשיחה לא נעשים זרים, ומתקרבים אחד לשני.

ה. אסור להתאכזב – חיבים להשלים

אחרי החתונה הרבה חלומות מתנפצים. צריך להשלים עם מה שקיבלנו מהקב"ה. צריך ללמוד אחד את השני ולהבינו ולהרגישו. על כך צריך הרבה השקעה וחשיבה. מי שלא טורח בשנה הראשונה, צריך אחר כך לעבוד כל השנים על כך.

החיים מלאים משברים, ומה שנדמה לנו לפעמים שאצל השני הכל ורוד – לא כל כך מדויק. גם אצל החבר והידיד ביותר מתגלים במשך הזמן חסרונות, ולכן לא להבהל מחסרונות המתגלים עם הזמן, אלא להתעלם במידת האפשר, או לחשוב איך לתקנם.

ו. להתייחס בעתות מצוקה

1. לפעמים צריך לדבר אפילו שעות כדי להבין מה מרגישה האשה, מה חושבת. האשה צריכה לדעת שהבעל מרגיש אותה.

למשל אם האשה קיבלה צעקות מבעל המכולת, באותה שעה זקוקה לבעל שיבין אותה וישמע וירגיש אותה. היא לא מעונינת בעצות מה לעשות. זה בדיוק כמו שמתו מוטל לפניו, ואם חלילה הבעל לא ישמע, היא תלך למקום אחר להשמיע…

אשה אחת באה לבעלה והתלוננה על בעיה מסוימת. הבעל ניסה לתת לה כל מיני פתרונות – והאשה לא הסכימה לקבל, עד שהבעל כעס ואמר לה: אם את לא שומעת ולא מקבלת את הצעותי, אז בשביל מה באת אלי?! הוא לא מבין שהיא רצתה רק שישמע ויהנהן בראשו וישתתף בכאבה ויתן לה כמה מילים של רגש. [בשלב יותר מאוחר יאמר לה שהדבר נגע ללבו ולכן הוא מיעץ לה שתעשה כך וכך.]

2. כשאשה בזמן המחזור לא להעיר הערות. בענין מילות חיבה ומחמאות בתקופה זו, נראה שכל מחמאה שבן אומר לאמו, אפשר לומר לאשתו בזמן שאסורה עליו.

כשבוע לפני המחזור ובזמן המחזור האשה מאד מתוחה ועצבנית [ויש אף שמרגישות לחצים בלב וכדומה].

30 כשנולד ילד לבני הזוג, לפעמים אחד מבני הזוג מרגיש שכל האהבה זה על חשבונו. יש כאן טעות. אם אחד אוהב תפוחי אדמה – זה לא על חשבוני. אפשר לאהוב גם תפוחי אדמה ואפשר לאהוב גם את חברי. מצד שני צריך האוהב לא ליצור מצב שכן ייראה בעיני השני, כאילו שבאמת באה האהבה על חשבון בן הזוג.

4. תוך שלושה חדשים לאחר לידה היא נפגעת מאד ויכולה לקבל התמוטטות חלילה. לכן בזמנים אלו צריך לתת הרבה חום ואהבה ולוותר הרבה, ולא להעלות דברים השנויים במחלוקת, ואז שכינה שרויה ביניהם.

5. אם האשה מתחילה לנדנד ואומרת: תעשה כך וכך [אם היא מרגישה טוב ולא בהריון], סימן שלא קיבלה תשומת לב בצורה נורמלית, לכן רוצה זאת בעקיפין, ורוצה להרגיש שהבעל עושה משהו בשבילה.

ז. כיצד להוכיח האחד את זולתו?

גם אם האוכל לא היה לפי טעמו, אפשר לומר בדרך רמז, כגון: אתמול החביתה היתה טעימה. הכל בחכמה ובלי לפגוע, ואז היא תבין שהיום האוכל לא היה לפי טעמו.

קשה לאדם לשמוע תוכחה, ולכן עדיף חינוך עקיף [כמו שלא להעיר לילד: היום לא התפללת טוב! אלא: אתמול התפללת יפה!]

אשה שמשוחחת בטלפון הרבה זמן, ובפרט בשנה הראשונה – אם יש צורך לנתק הטלפון, יעשה זאת בצורה עדינה ובשכל. כל דבר שמדברים בעדינות ובשכל – בסוף מצליחים. אפשר ליעץ לה שתאמר לחברתה: אני מאד הייתי מעוניינת לשוחח איתך, אבל נמשיך בפעם אחרת. אך צריך להזהר לא להעיר לאשה בזמן המעשה עצמו. אפשר לסכם איתה, שכשהוא בבית או בזמן הארוחות, שינתקו את הטלפון, כי מאד חשוב לו להיות איתה לבד ולהרגיש את טעם האוכל וכדומה.

וכלל גדול הוא: לא כל מה שחושבים צריך להעיר. חושבים שצריך להיות פתוחים ולספר הכל. זו טעות. כשם שיש דברים שמצוה לאמרם – ישנם דברים שמצוה שלא לאמרם.

ח. ניתוק מחברים או מהורים

ניתוק מחברות או מהורים זה מאד קשה לאשה. אבל הבעל צריך לדעת: האהבה להורים לא סותרת את האהבה לבעל. כדוגמה, מי שאוהב צ'ולנט, זה לא אומר שהוא לא אוהב שוקולד. אפשר לאהוב את שניהם. גם לאבא קשה מאד שגזלו ממנו את הבת. קשר משפחתי קשה לנתק. וכואב לאשה שפוגעים באבא שלה [גם בזמן שהיא עצמה יש לה ביקורת עליו].

לא להעז לנתקה מההורים. יתרו, עד עשרה דורות עדיין נעשה בשרו חידודין. ולא לפגוע בהורים שלה. זה כואב לאשה גם אם יודעת שבעלה צודק בטענותיו.

ט. התערבות המשפחה – אסון

קרוב לשמונים אחוז מהגרושין נוצרים מהתערבות הורים "אוהבים", על כן אין לשתף הורים בשום חילוקי דעות.

מסוכן מאד לגור ליד החמות. תפקידם של הזוג ליצור קשר עמוק ביניהם. זוג מספריים אינו יכול לתפקד אלא רק כששני החלקים צמודים אחד לשני. זוג, זה לא אחד ועוד אחד, אלא זה שנים. כשגרים ליד ההורים קשה לזוג לבנות עצמם לבד, כי אז ההורים מתערבים. [בתחילה הדג הוא טעים, במשך הזמן נעשה ישן, ולבסוף הוא מסריח]. רצוי להמנע גם מלגור ברחוב סמוך להורים.

אם ברצונו לא ללכת להוריה, אפשר לומר לה: אני מאד נלחץ במקום הזה, אני לא מרגיש בנוח, יש לי טבע מוזר, אני אוהב להיות אצלם – רק שקשה לי וכדומה.

הזמן בין הארוסין לחתונה זה זמן קשה מאד, כי אז צריך ללכת בין הטיפות. ולכן, כשהולכים להוריה, לא לדבר על הכשרים, ולא לדבר נגד ההכשרים הנהוגים אצל הוריה. אפשר לדבר כללית בעד הכשרים טובים.

י. להחדיר עקרונות רוחניים בבית

הדבר החשוב שיש לדבר ולהחדיר בבית – ששולחנו גדול משולחנם. בעולם הזה אין יותר גדול מתורה. כתרך גדול מכתרם [אהבת תורה ואהבת לומדיה].

מסופר על תלמיד חכם אחד שנכנס לבית מפואר, ואמר על זה: דפי גמרא תלויים על החלונות, על הוילונות והשטיחים. כי בזמן הזה שהבעל הלך להשיג כסף לקנות את הקישוטים, יכל ללמוד עוד גמרא [וגם זה דוגמה לילדים].

האשה מטבעה אוהבת יופי, רהיטים, לכך צריך להכניס אוירה של תורה. הבעל בכולל מתמלא ביראת שמים, אבל לפעמים האשה מתרוקנת ומתנוונת, שקועה בחרסינות ובקרמיקות. צריך להרבות בסיפורים על תורה, לנצל את זמן הסעודה ללמוד בקביעות בספר מסוים, וכן בשבת [ויזהר לבל יכביד]. וישתדל ללמוד קצת בבית בניגון המושך את הלב. האשה אוהבת לשמוע ולראות זאת.

יא. הזהר בכבוד חמיך

כשהנך רואה אצל החותן הכשר לא כל כך טוב, אל תגיד שזה הכשר לא טוב, אלא תאמר שההכשר השני עוד יותר טוב.

כשוהלכים לחותן, יש דברים שצריך לותר. אם לא מוותרים חלילה, יכול הדבר להביא לידי קרע. לא להכנס לויכוחים עם החותן. כשאתה מכבד אותו, הוא יותר יקבל דעותיך. צריך להיות חכם לדעת לנהוג בכבוד. אין תפקיד הבעל לתקן את חמיו ולא להתוכח עמו. אפשר להעיר בשפה רפה, או לומר: אני חושב אחרת, ומיד לחפות: כמה אתה טוב. בדרך כלל הבת הולכת לבסוף אחר דעות הבעל, ולא לצד הוריה.

בענין של צבע, רהיטים, וכל הקשור לעניני הבית איך לעשות, תן לה להחליט, כי זה בנפשה. אולם בכל זאת צריך להבין כי האשה רוצה בעל שיהא שותף עמה, שנוטל חלק בדעותיה, לכן לא לומר לה: תעשי מה שאת רוצה! צריך שגם הוא יגיד משהו, ולבסוף יעשה מה שהיא תגיד.

יג. להזמין זוגות צעירים או להתארח אצלם – ייהרג ואל יעבור

להזמין זוגות צעירים – ייהרג ואל יעבור! כי אז מתחילים השוואות בין הבעלים והנשים, וזה גורם ממש לצרות. [כשמתבגרים אז יותר אפשר לארח, אלא שיהא בצניעות כראוי]. וכן יש להמנע מביקורים אצל זוגות צעירים.

בשנה ראשונה זה לא הזמן לארח אורחים [להתארח כן], היות ודבר זה מכניס מאד ללחץ ומסבך.

וכמו כן יש להזהר מאד שלא תשבח האשה את חברותיה, וכן לא יספר הבעל בשבח חבריו, וכל שכן שלא תספר אשה בשבח איש אחר והבעל בשבחה של אשה אחרת. וכמו כן יש לבעל להזהר מלספר לאחרים בשבח אשתו.

יד. להתחנך במידת הנתינה

צריך להתחנך בבית לתת לשני, לחשוב לתת ולא לחשוב איך לקבל. אם חושבים לקבל – זה הסוף של הבית, ואז האושר עלול להעלם.

טו. כלה וחמותה

אסור לבעל לספר לאשתו בשבח אמו בפניה של אמו, האשה והחמות שונאות אחת את השניה וצרות זו לזו [וכן האחיות של הבעל]. יש לאמא פחד פנימי. היא מרגישה כאילו גנבו לה את הבן, ולכן היא אכולה מבפנים. [מסיבה זו מותר לאיש להתיחד עם כלה וחמותה או עם אחות של החתן והכלה, כי הן צרות, ואחת תגלה על חברתה].

אסור שתשמע האמא בשבח האשה, זה גורם לה דקירות בלב [אפילו שהיא נראית מאד שמחה כששומעת בשבחה]. האשה נפגעת יותר מהר מהאמא, כשהאמא באה לבית ומתחילה בהערות. [החתן יכול עוד להסתדר עם חמיו.]

כשיש ביקורת על האשה, יזהר הבעל לא לשבת ולהסביר ולשכנע את אמו שהיא לא התכוונה וכו'. תפקיד הבעל רק לנענע בראש, להראות שהוא שומע, ולא להתווכח, וכשיבוא לבית ישתוק ולא יעביר דיווח.

גם אם לאשה יש תלונות על הוריו, יהנהן בראשו כששומע, ומספיק. לאחר שיראה לה הבעל שהוא שומע ומבין אותה, יאמר לה: סוף סוף אנו מחויבים ומצווים לכבד את ההורים. ולא יתוכח עם אשתו, כי זה גורם לריחוק.

לא לנתק אותה מהוריה. כשנמצאים בבית החותן, צריך לתת לה הרבה תשומת לב, כי האשה מרגישה כאילו עכשיו גונבים לה את הבעל. וכן יזהר הבעל שאמו לא תראה שהוא נותן לאשתו הרבה תשומת לב, כי בזה עלולה לקנא.

טז. אסור להעלות נשכחות ולא למשוך מריבות

אם קורה שרבים אחד עם השני, אסור להתחיל להעלות נשכחות. צריך לדון על מה שרבים עכשיו. וכן אסור להשתמש במידע שגילה אחד מבני הזוג ולהתקיפו בזמן הויכוח, כי זה גורם לחסימה.

אסור להפוך ויכוח למריבה ותגרה. צריך לדון רק על עכשיו ולא להזכיר עוד ויכוחים.

אסור לבעל לעזוב את הבית מבלי לומר מתי חוזר ולאן הולך.

לא לשמור טינה בלב ולא למשוך מריבות, ולא ללכת לישון לפני שגומרים ענין או מוותרים עד הסוף.

יז. עשה לך רב

רצוי תמיד לשאול אדם גדול או חכם בענייני הבית.

חשוב מאד שיהיה לבעל רב שמתבטל אליו ומקבל את מרותו בכל דבר, שאז יוכל הרב לישר את שכלו בהנהגת הבית, ולא יתבצר החתן בתוך עצמו על פי מידותיו [דבר העלול להגיע להתפרצויות].

יח. לחפש מעלות ולדון לכף זכות ביחס לחסרונות

לכל אדם יש מעלות וחסרונות. כשאני אוהב חבר, אני כרגע מסתכל על מעלותיו, וכשאני נפרד ממנו כשונא, אני נפגש עם חסרונותיו. גם באשה תמיד צריך לחפש מעלותיה. הסוד להצליח בבנין הבית הוא תמיד לחפש מעלות ולהתפעל מזה ולהתעלם מהחסרונות, כי גם אנו יש לנו חסרונות, אלא שאנו לא מוכנים לראות חסרונותינו.

יט. מכבדה כגופו

מי שמכבד את אשתו, מתברך בעשירות. כל הפרנסה עוברת דרך האשה, כעם ישראל המקבלים את שפעם דרך השכינה.

כ. עצה למנוע כעס

פעמים שיש כעס בגלל שאני חושב שהשני יודע מה אני רוצה והוא מתעלם. לדוגמה, אם האשה רוצה פרחים, תאמר בפיה: אני רוצה פרחים. לא לשמור בלב ולחשוב שהוא כבר הבין [בענין אישות תרמוז בצורה שיבין].

כא. הכרת הטוב

לאחר החתונה חשוב להרים לעתים תכופות טלפון להורים, להראות בזה הכרת הטוב.

כב. כמה עצות מתוך קלטות של הרב שמחה כהן שליט"א:

א. להודיע כשיוצא, ובשובו יאמר מה עשה, ואפילו בדברים קטנים. דבר זה יוצר שותפות.

ב. רצוי להוציא את הכלים מהשולחן.

ג. לא לדרוך על רצפה רטובה.

ד. כביסה – להכניס למקום המתאים.

ה. טלפון מצלצל באמצע הארוחה – זה פוגם בטעם האוכל. כן לא לצלצל באמצע הארוחה, זה מראה כעין זלזול בהכנת האוכל.

ו. לא לגמד את עבודת הזולת.

ז. האשה מרגישה צורך שבעלה יתלוה אליה לרופא או לקניה גדולה.

ח. לישון באותה שעה שהיא ישנה [אם אפשר].

ט. לעולם האשה תמזוג ותגיש לו את ארוחתו [יש לה כבוד בזה].

י. כשהולכים ביחד, יש לצעוד יחד, ולא שהבעל ימהר קדימה.

יא. כשמכינים משקה [תה או קפה], תמיד יש להכין גם לצד השני.

יב. להתענין בבדיקה רפואית, במתן שיעורים במבחן וכדומה.

יג. לעולם לא יאמר: זה כסף שלי! זה מההורים!

יד. יש לעשות חשבון משותף בבנק, וכן יש להשאיר תמיד כסף בבית ודמי כיס לאשה.

טו. לא להפריע לתחביב של השני.

טז. בשעת התפייסות, לבקש סליחה בלי להתנצל ולהסביר מדוע עשה כך או שהוא לא אשם, משום שברגע שמתנצלים אז מרגיש הנפגע שהפוגע לא מיחס חשיבות רבה לעוצמת הפגיעה, ולכך אין דעתו מתקררת. יש לומר: טעיתי, נכשלתי, אקוה שלא אעשה שוב, אני מאמין שנפגעת קשות…

כג. עוד הנהגות מהגה"צ רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל (אור לציון עמ' קפב)

א. אוהבה כגופו – לפי פרוש רש"י, כבוד זה מתבטא בקנית תכשיטים נאים (יבמות סב: סנהדרין עו:). לדעת הרב, היות וגם בקנית בגדים נאים לבניו האשה מתכבדת בהם ליד חברותיה, לכן ישתדל כמיטב יכולתו לעשות זאת.

ב. הכבוד מתבטא גם בדיבור. על כן ישתדל להחמיא לה במילים טובות על פעולותיה. האשה מוכנה לעבוד יום שלם בשכר מילה טובה שתקבל על כך.

ג. בפרט אלו השקועים בלימודיהם או בעסקיהם, יזהרו שלא יחשבו רק על עניניהם, שהרי אשתו כגופו, ומי הוא אשר יסיר מחשבתו מגופו? ואפילו אם התאכזבו מלימודיהם או מעסקיהם, לא יראו עצבות ליד נשותיהן, כי הן מצפות שבעליהן ישאו בעול עמהן ויאירו להן פנים שמחות בשעות המועטות שהם שוהים עמהם בבית. ורצוי שיקבע איתה כמה דקות ביום לחשוב רק על ענין זה – מה צריך לתקן ואיך, ובכדי שלא ישכח יעשה סימן תמיד [אפשרי לאחר לימוד המוסר].

ד. לא ירגיש עליונות עליה גם כשהוא המפרנס היחיד, שלפעמים מזלו בגלל אשתו, שהיא מביאה את הברכה.

ה. הדרך לקנות שלום – כשכל אחד מבני הזוג יחדיר לעצמו שהצד השני חושב עליו רק טוב, ואפילו במקרים שנראה לפעמים לא כך, ידע שזה רק מהשפה ולחוץ, אבל ליבו שלם עמו.

ו. כשברור לו שאשתו צריכה לקנות דבר מסוים לעצמה, עדיף שהוא יקנה לה, ובודאי תשמח בזה ויתוסף שלום ביניהם [אך כמובן כשזה באופן שהקניה כשלעצמה אין בה חסרונות אחרים, כגון ביטול תורה, מראות נגעים, וד"ל].

ז. הנסיון הוכיח, שאברך הלומד כראוי בשנה הראשונה לנישואיו, ממשיך כך גם בשנים הבאות.

ח. סגולה בדוקה: אברך שבניו הפריעו לו לישון בלילה, אם למחרת יבוא לישיבה וילמד כרגיל, מובטח לו ששוב לא יפריעו לו, אך אם למחרת יתרשל בלימדיו בטענת אונס, יתכן שלמחרת שוב יפריעו לו.

וכך אומרים בשם החידושי הרי"ם זצ"ל, שבדרך כלל מי שניצל כראוי את זמן שהייתו בישיבה ואינו מבטל את זמנו – גם מצד בני ביתו יסייעוהו ללמוד, ואז יזכה ללמוד ולקנות את התורה ממש.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5