מַהוּ אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וּמַהוּ אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, וּבַמֶּה תָּלוּי קַבָּלַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא?

——–

היטיב לבאר זאת הרב "מכתב מאליהו" ח"ב עמ' 33-35.

אתערותא דלתתא זהו בחינת יראה – הכל בידי שמים חוץ מירא"ש. את מדת היראה מכניס האדם לנפשו בדרך עבודה שעובד על עצמו, אתערותא דלעילא היינו בחינת אהבה, שמקבל האדם בנפשו אור נערב ומתלהט לאהוב את ה'.

האדם משתדל במדת היראה וכנגדה משלים לו הקב"ה במדת האהבה, אלא שכאשר ישראל היו בחושך וכגון בגלות מצרים, מיד האיר להם הקב"ה במדת האהבה באופן שאינו כפי מדריגת יראתם, ובזה ישנה סכנה מב' סיבות, האחת שלרוב האהבה כשאין תחתיה יסוד של יראה – עלולים לבעוט, וכמו שאמרו בירושלמי ברכות (פ"ט) עשה מאהבה – שאין אוהב שונא, ועשה מיראה שאין ירא מבעט, א"כ הרי שהמשופע באהבה ואין בו מספיק יראה עלול לבעוט ולחוש קלות ראש בחינת "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו".

ועוד סכנה שנית כשמתרבה האהבה – האתערותא דלעילא, והיראה עדיין אינה בדרגה הראויה שתביא לה את אותה אהבה, סכנתו הוא שבהסתלק אותו אור נערב של האהבה שלא בא אלא לזמן ובהכרח שיסתלק כדי שעבודת האדם תהא עבודה עצמית, ואז בהסתלק אור זה מתנסה האדם עד כמה ניצל אור זה, כך שהנסיון הבא לאחר הסתלקות אור זה מסוכן, כמו שמצינו בעם ישראל, שעל הים זכו לראיה של "זה א-לי ואנוהו", וכשסרה מהם הארה זו – וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים – חטאו והרהרו אחר הקב"ה, כן דרכו של הבורא שלאחר האתערותא דלעילא מנסה לאדם היעמדו לו ימי הארה בימי החשכה או לא, ולכן עדיף להתאמץ בעבודה עצמית שהיא בטוחה ואינה ניטלת מהאדם, מאשר לצפות לקבל אתערותא דלעילא במתנה, ולהסתכן בנסיונות שיבואו לאחריה לבחון לאדם האם אותה התעוררות עליונה נוצלה כראוי או לא.

ועיי"ש שכדאי לוותר על מדרגות והשגות גדולות שהינם בדרך מתנה – אתערותא דלעילא, והעיקר לשמור על הקיים שהיא מדת היראה לחזקה ולבססה, וזו היתה טענת בנ"י אל משה: ועתה אל ידבר עמנו אלקים "פן נמות", אל תביאנו למדת האהבה למעלה ממדרגתנו – פן נמות מיתה רוחנית ותיבטל מאתנו מדת היראה שלנו מחמת הנסיונות והמבחנים הקשים שיהיו בהכרח לאחר מכן, והצדיק הקב"ה טענתם – "הטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", שישארו במדת היראה.

כך שאין לאדם להתלונן מדוע מדרגות האהבה והכיסופין אינם מתנת חלקו, כי אז הדבר יחייבהו לנהוג בהתאם למדרגות אלו, אלא ישמח בחלקו ויבסס מדת יראתו לירא את ה' באמת.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5