מַדּוּעַ אֵצֶל רֹב בְּנֵי הָאָדָם יִמָּצֵא רִפְיוֹן גָּדוֹל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְכַוָּנַת הַתְּפִלָּה?

——–

לא סיבה אחת ולא שתים לכך, אולם נתמקד על סיבה אחת שנראית כאחד הגורמים הגדולים לכך.

והוא בקשת השלימות דוקא, ונבאר.

אחת מההטעיות הגדולות של היצר להטעות את האדם ולהרפות ידיו בתורה ובתפילה היא משום שנותן בלבו: או שהנך עושה דבר שלם, או כלום. חצאי ורבעי מצוות אין בהם ממש!וזו טעות!חז"ל אמרו בגמרא (סוכה לח') "שיורי מצוה מעכבין את הפורענות", חז"ל ראו והתיחסו בחשיבות ומעלה מיוחדת לחוטף את שיורי המצוה, ועוד אמרו (בסוטה מח): אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה, דהיינו אף שהפסדת את "חלק הארי" שבמצוה חטוף את הנשאר.

ורוב בני אדם נופלים במצודת יצרם בדבר זה, שהרי מוצאים אנו זה שהפסיד רוב שעת שיעורו – קשה שיגיע לרבע שעה האחרונה של השיעור, אלא אומר הוא: אם כבר הלך רוב השיעור – ממחר אתחיל התחלה חדשה…

וכן מי שרוב תפילתו לא כיוון בה, רפו ידיו מלהתחיל לכוון בסוף תפילתו, והמצוי מאד שהיצר באופן שכזה "מבטיח" שהנה ממחר תתחיל התחלה חדשה בהתלהבות ובחשק, אולם היום "כבר הלך"… וכמה שקר יש ב"הבטחתו" זו, וכי מחר באמת יהי כדבריו שיתאפשר לאדם להתחיל מחדש ללא שיפריענו יצרו כפי ש"הבטיחו"?! והלא מחר יתחיל שוב מלחמה עם יצרו, וכל נחמתו אותו אתמול שלמחר יתחיל מחדש – נחמת שוא היא.

וכן ב"סור מרע", אדם שהחל להכשל בדבר איסור, כלשון הרע, ביטול תורה, שמירת העינים וכיוצא, קשה שיפסיק באמצע ויחדל מיד מחטאו, בדרך כלל רוב בני האדם משאירים את התשובה להתחלה חדשה, ועתה, שהינם בלב החטא חושבים כאשר אבדתי… הרי כבר היצר החטיאני ברוב רובה של העבירה מה רווח כבר יהיה לי אם אמנע ממנה בסופה…

והמצוי הוא, כאמור גם בכאן שמבטיחו יצרו שלהבא יתחיל התחלה חדשה, אולם עתה… ובני אדם נופלים בפתאות זו של "הבטחת יצרם".

ובזה מרחיקים המה עצמם מאד מהתיקון לב' סיבות, האחת, כשהנך אוחז לפחות בזנבו של הנחש ואינך משחררו ומשתלט עליו, הרי שבזה גדולה מעלתך מאד, שהנה יקר בעיניך אף שארית המצוה לעשותה, או שארית העבירה שלא לעשותה, ובזה הנך מוכיח את צדקתך לבוראך מאד, דאף שחלק הארי של המצוה נפסדה ממך, או שחלק הארי של העבירה כבר נעשתה, ונתפס אתה ליאוש מלחטוף את הנשאר, עכ"ז עוצר אתה עצמך בעוצמת המירוץ שהריצך יצרך והנך קם והודפו מעליך מהשארית הנשארה, ועל כך יש ליחס לך מעלה גדולה ונפלאה.

ועוד בכך ניצלת מקללת "אם תעזבני יום – יומים אעזבך", שהרי מאחר ולא נתת שתהא הפסקה של יום מתורה ומתפילה, אלא אחזת בקצה של המצוה, דוקא בכך תובטח להתחלה חדשה בלי מעצורים, היפך ממה שהבטיחך יצרך שאם עתה תזניח המצוה לגמרי או תגמור העבירה – ממחר תתחיל מחדש בהתלהבות, שקר ענה בך! אדרבה, דוקא בכך שלא תעצור את הרצף ודוקא בכך שתאחז בקצה הנשאר הן בעשה טוב לעשותו, והן בסור מרע לפרוש ממנו, דוקא בכך גדל סיכוייך לחזור לאיתנך הראשון, כי קטיעת הרצף היא הסכנה הגדולה ביותר, ובפרט בימינו, שהלבבות אטומים הרי כל עיקר תמריצנו הוא הרצף, שהרי אין אנו קמים בכל בקר בהתלהבות וב"פנים חדשות", אם כן מרצנו להתחיל כל יום מחדש הוא עיקרו מחמת הרצף של האתמול, ממילא בהקטע רצף זה, הסכנה גדולה מאד, ולכך האוחז ברצף ואפילו בקצהו בנקל יוכל להמשיך מחר, אחר שמעודד הוא שהנה לא נקטע הרצף, וזהו התמריץ היחיד שנותר לנו לבלתי נפול.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5