——–
א. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא.א)
פירש רש"י – כל מקום שנאמר "אלה" פוסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.
וצריך להבין, דאם "אף אלו האחרונים מסיני", מדוע א"כ, חילקה התורה בין הראשונים לאחרונים וכתבתם בב' פרשות, מדוע לא כתבתם חדא מחתא בפרשה אחת שלימה?
ב. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד (כא.ב)
פירש רש"י – "כי תקנה"- מיד בית דין שמכרוהו בגניבתו.
יש להבין, מדוע עונש הגנב הינו במכירתו בגניבתו דווקא, ולא בהלקאתו וכדו', בכדי שילמד שלא לגנוב שוב?
ג. עוד יש לידע, מה העניין שפתחה התורה לבאר את "אלה המשפטים" דווקא מפרשת העבד עברי אשר נמכר בגניבתו?
ד. ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו (כב.ל)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ה. לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (כג.כט-ל)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ו. ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע (כד.ז)
איתא בשבת (פח.) – בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ס' ריבוא מלאכים וקשרו לכל אחד שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.
ויש לתמוה – כיון שזכותם לקבלת הכתרים אינה אלא מפני הקדמתם אשר הקדימו ה"נעשה" ל"נשמע", די היה להם להקשר בכתר אחד, שהרי לא הקדימו אלא הקדמה אחת?
ז. עוד יל"ע, מדוע ישראל עצמם אמרו באמת, גם "נעשה" וגם "נשמע", הרי היו צריכים הם לומר נעשה בלבד, וזו היתה כבר הבעת רצון גלויה לקבלתם התורה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של החפץ חיים בספרו משלי החפץ חיים [משל קנ] בעניין דרך ההתקדשות בשלבים. וז"ל – אמנם גלוי וידוע לפניו יתברך שלמרות הבטחותינו נשוב ונחטא, אולם אף על פי כן, אין הוא, שרחום וחנון שמו, יכול להשיב פנינו ריקם בבקשתנו, ואפשר שאף היה נעתר לנו ושולח לנו באמת גואל צדק להעלותנו מבור גלותנו.
ברם, כאן באה מידת הדין ומעכבת בידו כביכול, וטוענת שאנו "בנים לא אמון בם"- מבטיחים אנו לחזור בתשובה שלימה אך מעולם לא עמדנו בדיבורינו ולא קיימנו הבטחותינו.
לפיכך אין דרך אחרת לפנינו אלא לעשות כאותו חנווני, אם אין בכחנו לקנות כמות גדולה של סחורה ולחזור בתשובה שלימה – האין טוב לנו לקנות מעט מעט ובמזומנים? הבה נתחיל ונחזור בתשובה על עוונות קלים שבידינו לשון הרע שקר ורכילות, קמעא קמעא נסלק את חובותינו עד אשר נעמוד על רגלינו כבני אדם מהוגנים ודיבור שלנו יהא נאמן עליו יתברך. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי דרך השיבה בתשובה, ההתקדשות וההתעלות בעבודת ה', חייבת להיות שלב שלב קמעא קמעא, ולא בבת אחת, כי תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – על אף ש"מה הראשונים מסיני, אף אלו האחרונים מסיני", חילקה התורה בין הראשונים לאחרונים וכתבתם בב' פרשות, ולא כתבתם בחדא מחתא בפרשה שלימה. לרמז לנו, כי דרך ההתקדשות בעבודת ה', מוכרחה להיות מחולקת בשלבים, שלב אחר שלב ולא בבת אחת, תחילה הראשונים, ורק אח"כ יוסיף עוד ועוד לקיים אף האחרונים בדקדוק. למען תתקיים התעלותו ימים רבים.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – עונש הגנב הינו במכירתו בגניבתו דווקא, ואין שולחים אותו ולא בדרך אחרת כהלקאתו וכדו'. כי באמת, לא ישוב כלל לתקן דרכו הרעה, כי דרך התעלותו של פושע זה חייבת להיות שלב אחר שלב, עלייה אחר עלייה בבית אדוניו בעל החסד, אשר יחנכו וישריש בו את מעלת גמילות החסד, עד להתעלותו ותשובתו השלימה.
לזה התחילה התורה את "אלה המשפטים" דווקא מפרשת אותו גנב. ללמדנו, כי דרך תשובת הגנב חייבת להיות בדרך ה"אלה המשפטים", שלב אחר שלב עד להתעלותו השלימה.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "ואנשי קודש תהיון לי"- בכדי להגיע למעלת השלימות בעבודת ה' בבחינת "אנשי קודש". מוכרחים להתחיל מעט מעט מהקלים אל החמורים. תחילה להתחיל לשמור איסורים כ"ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" וכדו', עד לאיסורי התורה הקשים יותר, רק כך תעלה התעלותו היטב עד הגיעו למעלת "אנשי קודש" [ולא ח"ו לכדי הגעתו לבחינת "לכלב תשליכון אותו"].
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי דרך ההתעלות וההתקדשות בעבודת ה', אסורה שתהיה בבחינת "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת"- בבת אחת, כי אז יש לחשוש "פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה"- ולא תעלה תשובתו כלל.
הדרך הראויה להתקדש ולהתעלות בעבודת ה', צריכה להיות בבחינת "מעט מעט אגרשנו מפניך"- מעט מעט ובשלבים, "עד אשר תפרה ונחלת את הארץ"- עד אשר יזכה להגיע לידי תשובה שלימה ומתוקנת כראוי, אשר תעמוד לימים רבים.
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – דקדקו עם ישראל בקבלתם התורה, באומרם: גם "נעשה" וגם "נשמע", על אף שיכלו לומר רק "נעשה" בלבד, וזו היתה כבר הבעת רצון גלויה לקבלת התורה. כי מ"מ ידעו הם כי דרך ההתקדשות וההתקרבות בעבודת ה' חייבת להיות מעט מעט ובשלבים, תחילה "נעשה", ואח"כ אף להוסיף "נשמע", שלב אחר שלב ולא בבת אחת.
לזה "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ס' ריבוא מלאכים וקשרו לכל אחד שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע"- ולא רק כתר אחד. ללמדנו, כי הזכייה במעלות ה' – בקשירת כתרי התורה, אפשרית רק ע"י קשירת ב' כתרים, ולא בכתר אחד – בבת אחת. אלא רק בהתעלות שלב אחר שלב, עד להתעלותו השלימה למען התקיימותה ימים רבים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…