כל מעשה משפיע – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. צדק צדק תרדוף למען תחיה (טז.כ)

יש לבאר כוונת הפסוק! דמהו "למען תחיה" דייתר קרא?

ב. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז.יא)

ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל (יז.כ)

יש לידע, מה העניין שלא יסור "ימין ושמאל" מדברי החכמים ומדברי התורה?

ג. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (יז.יט)

יש לשאול, הרי צריך היה הכתוב לומר: "וקרא בה" בלשון נקבה – כפי שאמר תחילה "והיתה", שהרי הדברים מוסבים על התורה, ומדוע סיים "וקרא בו" בלשון זכר?

ד. כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים (יט.ט)

יש לדקדק, מדוע נקט קרא "כל המצוה הזאת"- בלשון יחיד, ולא נקט "כל המצוות" בלשון רבים [הרי מחויב האדם לשמור את כל התרי"ג מצוות]?

ה. ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה (כ.ג)

פירש רש"י – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם.

וצ"ב, וכי מספיקה רק זכות זו בלבד להושיע את ישראל, הרי ודאי מחויבים הם אף בשמירת שאר התרי"ג מצוות למען יהיו זכאים שיושיעם ה'?

ו. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו (כ.ח)

איתא בסוטה (מד.) – "הירא ורך הלבב" זה המתיירא מעבירות שבידו – דברי ר' יוסי הגלילי. [ואיתא במדרש דאף השח בין תפילין של יד לתפילין של ראש].

ויל"ע, הרי אותו לוחם בודאי צדיק הוא (כדאיתא בפר' מטות דהיו צדיקים). מדוע א"כ חושש הוא כ"כ, רק מפני עבירה קלה זו של "השח בין תפילין של יד לתפילין של ראש", וכי עבירה קלה זו תביאו לידי עונש מיתה?

ז. וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכו' (כא.ו-ז)

פירש רש"י – וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

ויש להבין, מה שייכות ישנה בין נתינת מזונות ולויה, להצלתו של אותו הרוג. וכי מזונות ולויה ד' אמות היו מצילות אותו מידי אותו רוצח נתעב?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"י הלוי ליבוביץ ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (דברים ב.לט) בעניין שכר ועונש. וז"ל – חז"ל אמרו על הפסוק (יא.כו) "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", א"ר אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג.לח) אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושה הטובה.

גדרן של דברים, כי שכר ועונש על המצוות והעבירות אינם כענין צדדי, כענין פרס על טובת הנהגתו או להיפך, שכר ועונש מציאותיות הן, מציאויות של המצוות או העבירות וכו', הברכות יבואו בעצמן, יבואו מצד עצמן, מצד מציאותן בציור כטבע של לחם שמבריא את האדם האוכלו וכו'. עכ"ל.

כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו דרש משה [פר' חוקת] ואל"ד – מכאן יש ללמוד שכשם שמעשה מצוה תובע שכר כך מעשה עבירה תובע את העונש. וכמו ששכר המצוה נתבע אפילו לאלה שלא עשו את המצוה בכוונה, אלא היא נתגלגלה על ידם, כך גם העונש נתבע אף לאלה שהחטא רק נתגלגל לידם. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי כל מעשה קטן, אם מצווה קטנה או עבירה קטנה הינן מציאויות, לכן ממילא, כל מעשה בודאי חייב להשפיע לזכות או לחובה. מפני שעצם מעשה המצווה תובע את שכרו, ועצם מעשה העבירה תובע את עונשו, כל מעשה קטן משפיע.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "צדק צדק תרדוף"- כל מצוה (צדק) ומצוה יחידה, "למען תחיה"- תובעת מיד את שכרה, וזוכה האדם מכל "צדק" אשר עושה, בשכר גדול.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"- מפני שכל מצוה קטנה תובעת את שכרה, ולהפך כל עבירה קלה תובעת את עונשה, וממילא מסוכן כ"כ לסור מן המצוה ימין ושמאל, כי כל עבירה תובעת את עונשה.

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי כאשר "והיתה עמו"- עוסק האדם בתורת ה', ממילא "וקרא בו"- זוכה האדם מיד שזכותו תתבע את שכרה, וממילא התורה תקרא "בו"- באדם הלומדה, תשמרנו ותגדלהו "כל ימי חייו".

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, "כי תשמור את כל המצוה הזאת"- שמירת אף מצווה אחת, תתבע את שכרה "לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים"- ויתקדש ויתעלה, מכח שכר המצווה היחידה אשר עשה, כי כל מצווה תובעת את שכרה.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם"- מפני שכל זכות קטנה תובעת את שכרה, ובכוחה להגן על עם ישראל במלחמה ולהושיעם.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – אותו לוחם צדיק, חושש כ"כ מפני עבירה קלה זו של "שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש"- כי כל עבירה תובעת את ענשה, וממילא יש לחוש שעבירה קלה זו תקטרג עליו בשעת המלחמה, לכן "ילך וישוב לביתו".

ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – זקני העיר הקרובה אל החלל מחויבים להתוודות: כי "ידינו לא שפכו את הדם הזה", ומתוודים "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה"- כי אותן מצוות היו מוכרחות לתבוע את שכרן שלא יהרג ההרוג ובמיוחד סמוך לאותה עיר, כי כל מצוה תובעת מיד את שכרה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5