כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (יג.ב)

פירש רש"י – "שלח לך אנשים"- למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

לכאורה, הרי מרים דיברה באחיה – באדם, אשר היה מנהיג הדור. בשונה מן המרגלים אשר דיברו בכלל על ארץ ישראל הדוממת שאינה אדם, ומן הדין אין בזה חשש ברור של לשון הרע.

וא"כ צריך להבין, מהי הטענה כלפי המרגלים לקחת מוסר ממרים, הרי שונה דיבור המרגלים מדיבור מרים?

ב. אלה שמות האנשים וכו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע (יג.טז)

פירש רש"י – "ויקרא משה להושע וכו'"- התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים.

יש להבין, מדוע היה צריך משה, בנוסף לתפילתו גם להוסיף להושע אות נוספת לשמו ולעשות לו שינוי השם, וכי אינה מספיקה תפילתו להצילו מעצת המרגלים?

ג. עוד יל"ע, מדוע חשש משה כ"כ, הרי שלח הוא את יהושע בחיר תלמידיו, מדוע חשש שמא יפול בעצת ההבל והשקר של המרגלים, הרי יהושע אדם גדול בתורה הוא?

ד. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וכו'. הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה וכו' (יג.כח-לב)

פירש רש"י – "אוכלת יושביה"- בכל מקום שעברנו מצאנו קוברי מתים. והקב"ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו.

ויש להבין, כיצד צדיקים אלו אשר העיד עליהם קרא לעיל [פס' ב'] דהיו "אנשים" חשובים וכשרים, פרשו את כל הקורה אותם לרעה בלבד נגד ה' יתברך ולא לטובה כפי שעשה ה' עימם. כיצד הגיעו לדרגה זו?

ה. ויעלו בנגב ויבא עד חברון (יג.כב)

פירש רש"י – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכו'.

מבואר, כי ידע כלב בוודאות כי עתידים המרגלים לחטוא.

ויש להבין, כיצד חשד באנשים צדיקים כמרגלים [וכפי שהעיד עליהם הפסוק] שיחטאו בשטות זו, הרי צדיקים היו?

ו. עוד קשה, דמבואר ממעשה כלב כי חשש הוא אף על עצמו. ויש להבין, ממה כל כך פחד בחששו ליפול בעצת ההבל של המרגלים?

ז. וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וכו' (יג.כב)

פירש רש"י – "וילכו ויבואו"- מהו "וילכו", להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה.

וצ"ע, דלכאורה סותר הרש"י לדבריו לעיל [בפס' ג'] על הפסוק "כולם אנשים" דפירש רש"י שאותה שעה כשרים היו?

ח. ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא (יד.א)

צריך להבין, כיצד עם ישראל – דור דעה, אשר קבלו התורה זה לא מזמן, האמינו לשקרים הגלויים של המרגלים, תוך התלוננותם ובכייתם כל הלילה וכו'?

ט. והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם (טו.לח-לט)

יש להבין, מדוע היתה צריכה התורה להזהיר על עניין ה"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'" דווקא הכא בתוך פרשת ציצית, ולא הזהירה זאת כפרשה נפרדת?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר צא] בעניין כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וז"ל – וזו היא פעולתו של היצה"ר במה שמתגרה יותר בתלמידי חכמים, שמחליש הוא את כח שכלם ומגביר בהם את דמיונם יותר משעושה לשאר בני אדם, ולכן באותו מעשה עצמו יתכן כי הנסיון שבו לא יהיה שוה לכולם, ויהיה נקל לאחד וקשה לאחר.

ואמרו חז"ל (סוכה נב, א): לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכים ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה". יעו"ש.

ולהאמור הדברים הם כפשוטם, כי באותו נסיון עצמו יצרם של הצדיקים גדול הוא משל הרשעים, ולכך לצדיקים נראה יצרם כהר גבוה, כי יצרם גדול הוא, ולרשעים הוא נראה בדמות חוט השערה, כי אין יצרם גדול כמו לצדיקים, וכאמור: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

ונראה שהטעם שהיצה"ר מתגרה בתלמידי חכמים ביותר הוא, כי אם יצליח להכשיל את הת"ח ואף בדבר פעוט, יצא היצר נשכר מזה לאין שיעור, כי מהותו של תלמיד חכם שגדור הוא, ואם אך עלה בידי היצר לפרוץ את הגדר, אזי שינה בזה את כל מהותו של הת"ח, כי שוב אינו גדור, ויהיה בכחו להכשילו שוב ושוב בנקל, כי נפרצה הגדר המונעת בעדו לעשות כל שיחפוץ.

ואילו אם הצליח היצר להכשיל אדם פשוט שבלאו הכי אינו גדור, כי אז לא עלה בידו אלא כשלון זה בלבד, ולכך משתדל הוא עם הת"ח ביותר. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו – ולכן נסיון הת"ח גדול כ"כ, בכל פרט הקטן ביותר. כי מנסה היצר להכשילו בכל דרך, בכדי לפרוץ את גדר הת"ח, למען הכשילו שוב שוב בנקל.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א' וב' מתורצות – המרגלים אשר היו אנשים חשובים וכשרים [כפי שהעידה עליהם התורה], היו צריכים להיזהר בזהירות יתר מיצרם הרע, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

אף בראותם את מרים הנביאה, אשר אף אותה הצליח היצר בכל כוחו להחטיאה בחטא הדיבור [לפי דרגתה], היו צריכים הם לראות ולקחת מוסר, כי אף הם אשר הינם אנשים גדולים, חייבים הם יותר להיזהר מיצרם. אך לא לקחו המרגלים מוסר, ויצרם הגדול לפי דרגתם הפילם ברשתו.

כעת מובן, כיצד המרגלים הצדיקים נפלו ברשת היצר עד להענשם במיתה החמורה, תוך אי הכרתם בניסי ה' – הפתח אשר פתחו ליצרם הפילם כגודל דרגתם הנעלית.

לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – ידע משה כמה אדם גדול הוא יהושע בחיר תלמידיו, דווקא משום כך חשש עליו כל כך – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

לכן לא הסתפק משה רק בתפילתו עליו, אלא אף הוסיף לשנות שמו, משום שזקוק היה לשמירה יתירה כגודל יצרו הגדול.

לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – דווקא מפני שידע כלב בגודל מעלתם של חבריו המרגלים, חשש שמא יפלו כגודל מעלתם ברשת יצרם הרע.

אף הכיר הוא במעלת עצמו, ולכן ידע כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו – וללא תפילתו, ותפילת האבות עליו, יפול בודאי ברשת יצרו כגודל מעלתו הגבוהה [וכפי שקרה לבסוף עם שאר המרגלים].

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – באמת, היו המרגלים "אנשים חשובים וצדיקים"- דווקא משום כך היה טמון בהם האפשרות של "עצה רעה"- הנסיון הגדול של היצר להפילם, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. לכן המרגלים אשר לא נזהרו מיצרם הגדול נפלו ברשתו הטמאה.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – דווקא מכח היות עם ישראל – דור דעה אשר רק לפני זמן מועט קבלו התורה, והיו בדרגה רוחנית גבוהה כ"כ. נפלו הם ברשת יצרם הרע, בהאמינם לשקרים וההבלים של המרגלים, תוך בכייתם כל הלילה וכו', כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – הזהירה התורה ש"ולא תתורו וכו' אשר אתם זונים אחריהם", דווקא בתוך פרשת ציצית ולא כפרשה נפרדת. ללמדנו כי כל תוספת רוחנית [כתוספת מצוות ציצית וכדו'] מחייבת היזהרות יתר מן היצר הרע – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

לכן צריך להיזהר כ"כ יותר ויותר לבל יפול אף בעוונות בזויות ושפלות כל כך, כי דווקא מפני ש"ועשיתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" עליכם להיזהר ש"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5