——–
צרוף יִהִוִהִ
(יג) כִּֽי-יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ: אֲרֵי יִסַב גְבַר אִתְּתָא וְיֵעוּללְוָתַהּ וְיִסְנִנַהּ:
ובא אליה ושנאה. סופו:
(יד) וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת-הָֽאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָֽאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹֽא-מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים: וִישַׁוִי לַהּ תַּסְקוֹפֵי מִלִין וְיַפֵּקעֲלַהּ שׁוּם בִּישׁ וְיֵימַר יָתאִתְּתָא הָדָא נְסֵבִית וְעַלִית לְוָתַהּוְלָא אַשְׁכָּחִית לַהּ בְּתוּלִין:
ושם לה עלילת דברים. עברה גוררת עברה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע: את האשה הזאת. מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:
(טו) וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֖ה וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת-בְּתוּלֵ֧י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֛ה אֶל-זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה: וְיִסַב אֲבוּהָא (נ"א אֲבוּהִי) דְעוּלֶמְתָּאוְאִמַהּ וְיַפְּקוּן יָת בְּתוּלֵי עוּלֶמְתָּאלָקֳדָם סָבֵי קַרְתָּא לִתְרַע בֵּיתדִין אַתְרָא:
אבי הנערה ואמה. מי שגדלו גדולים הרעים יתבזו עליה:
(טז) וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֖ה אֶל-הַזְּקֵנִ֑ים אֶת-בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ: וְיֵימַר אֲבוּהָא דְעוּלֶמְתָּא לְסָבַיָא יָתבְּרַתִּי יְהָבִית לְגַבְרָא הָדֵין לְאִנְתּוּוּסְנִנַהּ:
ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:
(יז) וְהִנֵּה-ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא-מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר: וְהָא הוּא שַׁוִי תַּסְקוֹפֵי מִלִיןלְמֵימַר לָא אַשְׁכָּחִית לִבְרַתָּךְ בְּתוּלִיןוְאִלֵין בְּתוּלֵי בְרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁיפָאקֳדָם סָבֵי קַרְתָּא:
ופרשו השמלה. הרי זה משל, מחורין הדברים כשמלה:
(יח) וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר-הַהִ֖וא אֶת-הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ: וְיִדְבְּרוּן סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יָתגַבְרָא וְיַלְקוּן יָתֵהּ:
ויסרו אתו. מלקות:
(יט) וְעָֽנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָֽתְנוּ֙ לַֽאֲבִ֣י הַֽנַּֽעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלוֹ-תִֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹֽא-יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כָּל-יָמָֽיו: (ס) וְיִגְבּוּן מִנֵהּ מְאָה סִלְעִין דִכְסָףוְיִתְּנוּן לַאֲבוּהָא דְעוּלֶמְתָּא אֲרֵי אַפֵּקשׁוּם בִּישׁ עַל בְּתוּלְתָּא דְיִשְׂרָאֵלוְלֵהּ תְּהֵי לְאִנְתּוּ לֵית לֵהּרְשׁוּ לְמִפְטְּרַהּ כָּל יוֹמוֹהִי:(כ) וְאִם-אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹֽא-נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים (לנער) לַֽנַּעֲרָֽה: וְאִם קֻשְׁטָא הֲוָה פִּתְגָמָא הָדֵיןלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְתוּלִין לְעוּלֶמְתָּא:
ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה שזנתה לאחר ארוסין:
(כא) וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת-(הנער) הַֽנַּעֲרָ֜ה אֶל-פֶּ֣תַח בֵּית-אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּי-עָֽשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ: (ס) וְיַפְּקוּן יָת עוּלֶמְתָּא לִתְרַע בֵּיתאָבוּהָא וְיִרְגְמֻנַהּ אֱנָשֵׁי קַרְתַּהּ בְּאַבְנַיָאוּתְמוּת אֲרֵי עָבְדַת קְלָנָא בְּיִשְׂרָאֵללְזַנָאָה בֵּית אֲבוּהָא וּתְפַלֵי עָבֵדדְבִישׁ מִבֵּינָךְ:
אל פתח בית אביה. ראו גדולים שגדלתם: וסקלוה אנשי עירה. במעמד כל אנשי עירה: לזנות בית אביה. כמו בבית אביה:
(כב) כִּֽי-יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב | עִם-אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת-בַּ֗עַל וּמֵ֨תוּ֙ גַּם-שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם-הָֽאִשָּׁ֖ה וְהָֽאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל: (ס) אֲרֵי יִשְׁתְּכַח גְבַר דְשָׁכֵב עִםאִתְּתָא אִתַּת גְבַר וְיִתְקַטְלוּן אַףתַּרְוֵיהוֹן גַבְרָא דְשָׁכֵב עִם אִתְּתָאוְאִתְּתָא וּתְפַלֵי עָבֵד דְבִישׁ מִיִשְׂרָאֵל:
ומתו גם שניהם. להוציא מעשה חדודים שאין האשה נהנית מהם: גם. לרבות הבאים מאחריהם. דבר אחר גם שניהם לרבות את הולד, שאם היתה מעברת אין ממתינין לה עד שתלד:
(כג) כִּ֤י יִֽהְיֶה֙ (נער) נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה מְאֹֽרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ: אֲרֵי תְהֵי עוּלֶמְתָּא בְתֻלְתָּא דִמְאָרְסָאלִגְבַר וְיַשְׁכְּחִנַהּ גְבַר בְּקַרְתָּא וְיִשְׁכּוּבעִמַהּ:
ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב. הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה:
(כד) וְהֽוֹצֵאתֶ֨ם אֶת-שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל-שַׁ֣עַר | הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּֽאֲבָנִים֘ וָמֵ֒תוּ֒ אֶת-(הנער) הַֽנַּעֲרָ֗ה עַל-דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-צָֽעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת-הָאִ֔ישׁ עַל-דְּבַ֥ר אֲשֶׁר-עִנָּ֖ה אֶת-אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ: (ס) וְתַפְּקוּן יָת תַּרְוֵיהוֹן לִתְרַע קַרְתָּאהַהִיא וְתִרְגְמוּן יָתְהוֹן בְּאַבְנַיָא וִימוּתוּןיָת עוּלֶמְתָּא עַל עֵסַק דִילָא צְוָחַת בְּקַרְתָּא וְיָת גַבְרָאעַל עֵסַק דְעַנִי יָת אִתַּתחַבְרֵהּ וּתְפַלֵי עָבֵד דְבִּישׁ מִבֵּינָךְ:(כה) וְֽאִם-בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת-(הנער) הַֽנַּעֲרָה֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶֽחֱזִיק-בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ: וְאִם בְּחַקְלָא יַשְׁכַּח גְבַר יָתעוּלֶמְתָּא דִמְאָרְסָא וְיִתְקֶף בַּהּ גַבְרָאוְיִשְׁכּוּב עִמַהּ וְיִתְקְטֵּל גַבְרָא דְשָׁכֵבעִמַהּ בִּלְחוֹדוֹהִי:(כו) (ולנער) וְלַֽנַּעֲרָה֙ לֹא-תַֽעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין (לנער) לַֽנַּעֲרָ֖ה חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל-רֵעֵ֨הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וּלְעוּלֶמְתָּא לָא תַעְבֵּד מִדַעַם לֵיתלְעוּלֶמְתָּא חוֹבַת דִין דִקְטוֹל אֲרֵיכְּמָא דִיקוּם גַבְרָא עַל חַבְרֵהּוְיִקְטְּלִנֵהּ נְפַשׁ כֵּן פִּתְגָמָא הָדֵין:
כי כאשר יקום וגו' . לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו. ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו' :
(כז) כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָֽעֲקָ֗ה (הנער) הַֽנַּעֲרָה֙ הַֽמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ: (ס) אֲרֵי בְחַקְלָא אַשְׁכְּחַהּ צְוָחַת עוּלֶמְתָּאדִמְאָרְסָא וְלֵית דְפָרִיק לַהּ:(כח) כִּֽי-יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ (נער) נַעֲרָ֤ה בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ: אֲרֵי יַשְׁכַּח גְבַר עוּלֶמְתָּא בְתֻלְתָּאדִי לָא מְאָרְסָא וְיֶחֱדִנַהּ וְיִשְׁכּוּבעִמַהּ וְיִשְׁתַּכְּחוּן:(כט) וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַֽאֲבִ֥י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלוֹ-תִֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹֽא-יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כָּל-יָמָֽיו: (ס) וְיִתֵּן גַבְרָא דְיִשְׁכֻּב עִמַהּ לַאֲבוּהָאדְעוּלֶמְתָּא חַמְשִׁין סִלְעִין דִכְסַף וְלֵהּתְּהֵי לְאִנְתּוּ חֳלַף דִי עַנְיַהּלֵית לֵהּ רְשׁוּ לְמִפְטְרַהּ כָּליוֹמוֹהִי:כג (א) לֹֽא-יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת-אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו: (ס) לָא יִסַב גְבַר יָת אִתַּתאֲבוּהִי וְלָא יְגַלֵי כַּנְפָא דַאֲבוּהִי:
לא יקח. אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה: ולא יגלה כנף אביו. שומרת יבם של אביו הראויה לאביו. והרי כבר הזהר עליה משום (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה (פסוק ג) לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחיבי כריתות וקל וחמר מחיבי מיתות בית דין, שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת:
(ב) לֹֽא-יָבֹ֧א פְצֽוּעַ-דַּכָּ֛ה וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה: (ס) לָא יִדְכֵּי דְפָסִיק וְדִמְחַבַּל לְמֵעַלבִּקְהָלָא דַיְיָ:
פצוע דכא. שנפצעו או שנדכאו ביצים שלו: וכרות שפכה. שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קלוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד:
(ג) לֹֽא-יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּוֹר עֲשִׂירִ֔י לֹֽא-יָבֹ֥א ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה: (ס) לָא יִדְכֵּי מַמְזֵרָא לְמֵעַל בִּקְהָלָאדַיְיָ אַף דָרָא עֲשִׂירָאָה לָאיִדְכֵּי לֵהּ לְמֵעַל בִּקְהָלָא דַיְיָ:
לא יבא ממזר בקהל ה'. לא ישא ישראלית:
(ד) לֹֽא-יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמֽוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹֽא-יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד-עוֹלָֽם: לָא יִדְכּוּן עַמוֹנָאֵי וּמוֹאָבָאֵי לְמֵעַלבִּקְהָלָא דַיְיָ אַף דָרָא עֲשִׂירָאָהלָא יִדְכֵּי לְהוֹן לְמֵעַל בִּקְהָלָאדַיְיָ עַד עָלָם:
לא יבא עמוני. לא ישא ישראלית:
(ה) עַל-דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַֽאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת-בִּלְעָ֣ם בֶּן-בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ: עַל עֵסַק דִי לָא עֲרָעוּיָתְכוֹן בְּלַחְמָא וּבְמַיָא בְּאָרְחָא בְּמִפָּקְכוֹןמִמִצְרָיִם וְדִי אֲגַר עֲלָךְ יָתבִּלְעָם בַּר בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַםדִי עַל פְּרָת לְלַטָּיוּתָךְ:
על דבר. על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם: בדרך. כשהייתם בטרוף:
(ו) וְלֹֽא-אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל-בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת-הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: וְלָא אָבֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְקַבָּלָאמִן בִּלְעָם וַהֲפַךְ יְיָ אֱלָהָךְלָךְ יָת לְוָטִין לְבִרְכָן אֲרֵירָחֲמָךְ יְיָ אֱלָהָךְ:(ז) לֹֽא-תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹֽבָתָ֑ם כָּל-יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם: (ס) לָא תִתְבַּע שְׁלָמְהוֹן וְטָבָתְהוֹן כָּליוֹמָיךְ לְעָלָם:
לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר (פסוק יז) עמך ישב בקרבך יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרש שלמם:
(ח)  רביעי  לֹֽא-תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא לֹֽא-תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי-גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ: לָא תְרַחַק אֱדוֹמָאָה אֲרֵי אֲחוּךְהוּא לָּא תְרַחַק מִצְרָאָה אֲרֵידַיָר הֲוֵיתָא בְאַרְעֵהּ:
לא תתעב אדמי. לגמרי ואף על פי שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך: לא תתעב מצרי. מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. לפיכך. ט בנים אשר יולדו להם דור שלישי. ושאר האמות מתרין מיד. הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו:
(ט) בָּנִ֛ים אֲשֶׁר-יִוָּֽלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּוֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה: (ס) בְּנִין דִי יִתְיְלִידוּ לְהוֹן דָרָאתְלִיתָאָה יִדְכֵּי לְהוֹן לְמֵעַל בִּקְהָלָהדַיְיָ:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…