כי הוא זן ומפרנס לכל – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה (יג.יז)

פירש רש"י – "פן ינחם"- יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.

ויל"ע, מדוע העדיף ה' להעבירם דרך המדבר ים סוף, ולדאוג לזונם בדרך ניסית. על פני העברתם דרך ארץ פלשתים אשר שם לא היה צורך בניסים אלו?

ב. עוד יש להבין, האין די דרכים להקב"ה לבלום את תאוות בנ"י לשוב מצרימה מפני טלטולי המדבר הקשים ומראות המלחמה, מלבד לסובבם דרך המדבר ים סוף?

ג. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על המים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה (יד.טז)

איתא בפסחים (קיז.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

ויש להבין, מהו הדימוי במזונותיו של האדם, שנדמים הם לקריעת ים סוף?

ד. ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור. וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים וכו'. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וכו' (טו.כב-כה)

יש להבין, מדוע לא נתן ה' לבנ"י מים, אלא רק לאחר שצמאו למים וצעק משה אל ה'. מדוע מלכתחילה לא נתן להם מים לשתות?

ה. ויסעו מאילים וכו'. בחמשה עשה יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים וילונו כל עדת וכו' (טז.א-ב) פירש רש"י – "בחמשה עשה יום"- נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן. למדנו, שאכלו משירי הבצק ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בט"ז באייר וכו'.

ויש לידע, מדוע סיבב ה' שיאכלו עם ישראל כל אותה תקופה מצות – לחם עוני. מדוע לא האכילם מיד ביציאתם ממצרים מן מין השמים?

ו. וילונו כל עדת וכו' (טז.ב)

יש לתמוה, הרי חיסרון זה בלחם נבע כתוצאה ממה שנאמר לעיל: "וגם צידה לא עשו להם". ויש להבין, מדוע באמת, נצטוו ישראל לנצל את מצרים, ולא נצטוו להכין לעצמם צידה לדרך אשר הינו מצרך חשוב כל כך להליכתם במדבר היבש?

ז. עוד יש להבין, מדוע לא שלח להם ה' מן, אלא רק לאחר שהתעוררו העם לבקש הדבר ממשה ואהרן?

ח. ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט. וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו (טז.יז-יח)

פירש רש"י – יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט, וכשבאו לביתם מדדו בעומר איש איש מה שלקטו ומצאו שהמרבה ללקטו לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת וזהו נס גדול שנעשה בו.

ויל"ע, מדוע לאותו המרבה לא ניתנה הרשות ליהנות ממה שהרבה, ואותו שיעור שגזל יחשב לו כאיסור גזל, או שלא ישבע מאכילת אותו חלק גנוב. מה העניין ב"נס גדול" זה, שהמרבה בתחילה לא מצא לבסוף אלא כשיעור המגיע לו?

ט. ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר. ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה (טז.יט-כ)

יש להבין, מה העניין שהיה אסור עליהם להותיר מן המן ליום המחרת, ואם הותירו מיד "וירם תולעים ויבאש"?

י. וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וכו' (טז.כא)

יש לידע, מדוע ניתן המן לישראל בכל בוקר לאותו יום בלבד, ולא היה ניתן להם פעם אחת בשבוע לכל אותו שבוע. מדוע היה צורך שילקטו בכל בוקר מן לאותו היום בלבד?

יא. ויצמא שם העם למים וילן העם על משה וכו' (יז.ג)

יש להבין, מדוע סיבב ה' שיגיעו ישראל עד לכדי "ויצמא שם העם למים". מדוע לא הקדים רפואה למכה לתת להם מים עוד קודם לכן?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר סט) בעניין פרנסת האדם. וז"ל – ובפרשת המן נאמר: "וילקטו המרבה והממעיט וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר" (שמות טז.יז-יח), ופירש"י: "יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט, וכשבאו לביתם מדדו בעומר איש מה שלקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באה לו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו".

פרשת המן באה ללמדנו, כי ה"כמות" אינה ולא כלום, כל אדם מקבל את הראוי לו ואת אשר נגזר עליו, לא פחות ולא יותר, המרבה לא יעדיף ולא יצליח להשתמש בנכסיו יותר ממה שנגזר עליו לקבל, ואם קיבץ יותר, יתרבו אצלו הוצאות מהוצאות שונות, וכמו שכתוב: "ולא העדיף המרבה". עכ"ל.

וכבר כתב החפץ חיים (עה"ת) בעניין נחיית ישראל דרך המדבר. ואל"ד – העדיף ה' להוליכם דרך המדבר הטהור מאשר לנחותם בדרך ארץ פלשתים הטמאה, בעיית חסרון המזון נפתרה בהורדת המן במדבר, לחם מן השמים בדרך נס, כל זאת בלבד שלא יחזרו שוב למדרגתם הנמוכה.

מכאן תשובה ניצחת לכל המוכרים עצמם לעבודה שהיא זרה לדת ישראל ולתורתו, בשביל הפרנסה. כל מי שבא לפניו ניסיון כזה, ילמד בק"ו, ומה אם לששים ריבוא אנשים אפשר היה להוריד לחם מן השמים, על אחת כמה וכמה שיוכל הקב"ה גם לתת לחם לכל מי שישמור מצוותיו חוקותיו ותורותיו ובלבד שלא ילך אחרי ההבל.

א"כ מבואר – כי "הוא הנותן לחם לכל בשר"- הוא ורק הוא בלבד, ואין הדבר בידי אף בשר ודם.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א' וב' מתורצות – העדיף הקב"ה להוליך את ישראל דרך המדבר הטהור מאשר לנחותם בדרך ארץ פלשתים הטמאה. ללמדנו, כי על האדם לעשות את רצון ה' יתברך ולילך בדרך הטהורה והנכונה על אף שהדרך הטמאה והמקולקלת נראית מבטיחה הרבה יותר מבחינה כלכלית, כארץ פלשתים הטמאה, אשר לא היתה חסרה מים ומזון.

העדיף הקב"ה להנחות את עמו דרך המדבר הטהור ולחנכם לדורות, כי הוא הנותן לחם לכל בשר – על האדם לעשות את רצון ה' – ובעניין הפרנסה ה' כבר ידאג לו, כי הרי הכל רק מאיתו יתברך והוא "הנותן לחם לכל בשר".

כמובן, יסוד זה אשר הינו יסוד הכרחי להמשך דרכם של ישראל כעם, הוכרח להילמד בדרך זו מיד עם יציאתם ממצרים – עת היותם לעם, על אף שיכל ה' להעבירם דרך ארץ פלשתים תוך בלימת תאוות בני ישראל לחזור לסורם, כי רצה ה' ללמדם יסוד זה ש"הוא נותן לחם לכל בשר".

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"- כי כפי שקריעת ים סוף לא היתה ניתנת להיעשות בדרך הטבע, וכפי שעם ישראל היו צריכים לעשות את ציווי ה' לנסוע עד המקום שציום הקב"ה, ומשם כבר הקב"ה הושיעם שלא בדרך הטבע בנס גדול.

כך היא ג"כ פרנסת האדם, אשר כל גדריה הינם מאת ה' יתברך בלבד, כקריעת ים סוף הניסית – אל לאדם לדאוג לפרנסתו, אלא עליו לעשות את רצון ה', וכבר ה' ידאג לו לכל צרכיו ומזונותיו שלא בדרך הטבע כקריעת ים סוף.

לפ"ז גם הקושיות ד'. י"א מתורצות – לא נתן הקב"ה לעם ישראל מים, אלא רק לאחר בקשתם המים במי מרה ובמסה ומריבה. כי רצה ה' לחנכם כי הוא הזן ומפרנס לכל – פרנסה הינה מאת ה' בלבד ואיננה מגיעה ע"י כוחי ועוצם ידי. לכן עד שלא בקשו מה' מים לא קבלו אותם, למען חינוכם כי רק ה' הוא הנותן לחם לכל בשר.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – סיבב הקב"ה שיאכלו ישראל לחם עוני יבש אשר הספיק להם כחודש ימים והשביעם כדי צורכם שישים ואחת סעודות. ללמדם, כי ה' הוא הזן ומפרנס לכל, ויכול אדם לשבוע וליהנות גם מלחם עוני, הכל תלוי בה' יתברך אם יברך בטנו ומאכלו, כי פרנסה משמים, ואין הדבר תלוי בעושר וכמות או במאכלים עשירים וכדו', אלא הכל מאת ה'.

לפ"ז גם הקושיות ו'. ז'. ח'. ט' וי' מתורצות – פרשת המן באה ללמדנו, כי "הוא הנותן לחם לכל בשר"- והכל מאיתו יתברך.

כפי שתחילה, הוציא ה' את עמו למדבר השומם, כאשר "וגם צידה לא עשו להם"- תוך הסתמכותם על ה', כי הוא אשר יזון ויפרנסם.

אף לאחר שכלה מהם לחם העוני שנשאו עימהם ממצרים, לא ניתן להם המן אלא רק לאחר שביקשוהו מאת ה', למען השתרשותם ביסוד, כי רק ה' הוא הזן ומפרנס לכל, וכי אין הדבר בידי שום כח אנושי וכדו'.

אף בזכייתם במן, נעשה להם בכל יום נס מיוחד, שהמרבה בתחילה או הממעיט בלקיחת המן, היה לבסוף מגיע לביתו ומוצא כשיעור עומר לגולגולת. ללמד, כי ה"כמות" אינה ולא כלום, כל אדם מקבל את הראוי לו ואת אשר נגזר עליו, לא פחות ולא יותר, המרבה לא יעדיף ולא יצליח להשתמש בנכסיו יותר ממה שנגזר עליו לקבל, ואם קיבץ יותר, יתרבו אצלו הוצאות מהוצאות שונות, וכמו שכתוב: "ולא העדיף המרבה".

אף לכן, אם הותירו מן המן, מיד "וירם תולעים ויבאש", וכן "וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אכלו וכו'"- והיה ניתן להם המן בכל בוקר לאותו יום בלבד. בכדי ללמדם, כי בפרנסה אין לסמוך אלא רק על ה', כי פרנסה ניתנת מאת ה' יתברך בלבד.

בכל יום פרנסת האדם ניתנת לו לפי מעשיו ודרגת רוחניותו (כדאיתא במדרש שכל אחד היה מרחיק לאסוף המן כפי מדרגת רוחניותו), ואל לו לאדם להישען על כוחו ועוצם ידו, כי פרנסת האדם ניתנת לו בכל יום ויום בדרך נס מאת ה' אשר הוא הזן ומפרנס לכל, הוא – אך ורק הוא!.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5