י. חילוק סברות רש"י והרמב"ן בביאור מצות "קדושים תהיו"

——–

וכאמור לעיל, דגם רש"י מודה לרמב"ן דהדרך לקדושה הוא בדרך של בחינת "קדש עצמך במותר לך", אלא שלרש"י בחינה זו נמצאת בחיוב במצוות העריות, דשם החובה להסתייג ולהיגדר גם בגורמים לאיסור שהם מחשבה ודיבור. דבמצוה זו כללה התורה בחיוב מפורש – "ולא תתורו" – את איסור דאביזרייהו דעריות שהם הגורמים, ולהרמב"ן לא היה נראה שנתכוונה תורה לפרט אחד שמפורש איסורו להדיא, אלא הוא בכל פרטי המצוות שיש חובה להתקדש בהם גם במותר שבהם.

ואפשר עוד להסביר הטעם שלא היה נראה להרמב"ן להסביר כרש"י, דמאחר וסוף סוף כללה התורה באיסורי עריות את המחשבה והדיבור בכלל המעשה באיסור "ולא תתורו", אם כן עצם המחשבה היא בכלל האיסור ממש דעריות, ולא יספיק זה להביא למדריגת "קדושים תהיו" שיהא דבק בה' כי אם רק כשיחמיר על עצמו גם במה שלא נצטווה, וכאמור לעיל שזה ענין "פרשה שגופי תורה תלויין בה" שנאמר כאן בפרשתנו, ונאמר כמו כן בגמרא ברכות על "בכל דרכיך דעהו", וכמו שביארנו שזה כוונת "קדושים תהיו" כמבואר ב"מסילת ישרים" בביאור מידה זו, ואם כן כדי שיגיע למידה זו צריך שיקדים המידות הקודמות לקדושה שהם הפרישות והטהרה המבוארים בברייתא דרבי פנחס בן יאיר, והוא ענין התקדשות במותר דוקא גם במה שלא נצטווינו, דהיינו בכל ענייני החומר, ומבלי זה לא יוכל להשיג מדריגת "קדושה" המבוארת, ואת "המותר" זה צריך שהאדם יחליט לסייג ולגדר עצמו בו מצדו דוקא ולא מתוך מה שאסרה תורה, ורק אז יגיע למתנת הקדושה.

ואילו לדעת רש"י, זה גופא היתה כוונת התורה במצוה זו, לאסור עלינו את האביזרים בפרישות גמורה מן העריות בכל בחינות מחשבה דיבור ומעשה כדי להביאנו למדריגות נפלאות בקדושה כיון שהוא יסוד שהכל תלוי בו, ואמנם האביזרייהו גם הם מכלל חיוב התורה, אולם התורה עצמה נתנה לנו פתרון בזה גופא שכללה לנו את איסור האביזרייהו בכלל האיסור עצמו כדי שבדרך זו נהיה מוכרחים לקיים את בחינת "קדש עצמך במותר לך", שזהו יחס האביזרים בערך האיסור גופא, והבן היטב, כי לאחר שאסרה תורה גם את ההרהור וההסתכלות נחשבים המה לאיסורים ממש, ובכך פתחה לנו דרך לכל ענין "קדש עצמך במותר לך".

ואפשר עוד להסביר בדעת הרמב"ן, דעל אף כל המבואר ממעלת פרישות העריות שהכל תלוי בה, עם כל זה לא יוכל להגיע לזה גופא להיות כל כך פרוש מאיסורי העריות אם לא שיקדש עצמו גם בדברים המותרים, וכמבואר בדבריו דאם במותר לו ירבה במאכל ובמשגל וירבה זלילה וסביאה ונשים אף בדרך ההיתר, היאך יוכל להגיע להשמר מהאיסור, ולכן ביאר דכדי להגיע לזכות מתנת ה"קדושה" שהיא "בכל דרכיך דעהו" ולהיות קדוש שכל מחשבתו דבוקה בבורא בכל מעשיו, זה לא יתכן אלא אם מקדש עצמו במותר בלבד, כי אחרת גם למידה זו של פרישות מהעריות לא יוכל להגיע דמן ההיתר ימשך לאיסור, כמבואר בראב"ד שלא יתכן לפרוש מן האיסור מבלי שיגדור מן ההיתר.

ואמת זו היא אף לרש"י שלא יתכן לפרוש מן העריות עד הקצה של האיסור שהוא אף במחשבה אם לא שיקדש עצמו במותר ויגדור עצמו, אלא שרש"י הבין שכוונת התורה במצות "קדושים תהיו" היינו בגורם הסמוך ל"קדושה" שהיא פרישות גמורה מן העריות, ולא בגורם לגורם שהוא התקדשות במותר, והרמב"ן אכן מודה לרש"י שהגורם הוא פרישות מהעריות אלא היות וגם לגורם זה נצרך גורם קודם שהוא התקדשות במותר בייתר העניינים, לכך נראה לו בכוונת התורה "קדושים תהיו" שהוא לגבי כל ענייני החומר.

ולפי זה אין שום מחלוקת בין הרמב"ן לרש"י בעבודה המעשית היאך להגיע לקדושה המבוארת בדברי המסילת ישרים, אלא בביאור המקרא במה איירי, דלרש"י איירי בגורם לקדושה, ולהרמב"ן בגורם לגורם לקדושה שאי אפשר מבלעדו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5