{א} מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ: {ב} מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת: {ג} פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי: {ד} כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה: {ה} וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי: {ו} וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם: (ס) {ז} חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר תְּהִלֹּת יְהוָה כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ יְהוָה וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו: {ח} וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ: {ט} בְּכָל צָרָתָם (לא) לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם: {י} וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם: {יא} וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ: {יב} מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם: {יג} מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ: {יד} כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ יְהוָה תְּנִיחֶנּוּ כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת: {טו} הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ: {טז} כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: {יז} לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: {יח} לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ: {יט} הָיִינוּ מֵעוֹלָם לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ:
רש"י על ישעיה פרק-סג
{א} מי זה בא מאדום . נתנבא הנביא על שעיר ובצרה , אמרו רבותינו שתי טעיות עתיד שר של שעיר לטעות כסבור הוא שבצרה היא בצר במדבר שהיתה עיר מקלט , וטועה משום שאין קולטת אלא שוגג והוא הרג את ישראל מזיד , ועוד יש מדרש אגדה על שהספיקה בצרה מלך לשעיר במות מלכה הראשון וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה ובצרה ממואב היא כענין שנא' על קריות ועל בצרה : זה . ( שהיה ) הדור בלבושו וצעה ונאזר ברוב כחו והקב"ה משיבו אני הוא שעלתה לפני לדבר בצדקת האבות ובצדקת דורו של צרה וצדקתי גם היא עמהם ונגליתי להיות רב להושיע והם אומרים מדוע אדום ללבושך מדוע בגדיך אדומים : {ג} ומעמים אין איש אתי . מתייצב לפני להלחם : ויז נצחם . דמם שהוא תוקפו ונצחונו של אדם : אגאלתי . כמו נגאלו בדם ( איכה ד ) : {ה} ואביט ואין עוזר . לישראל : ואשתומם . ל' שתיקה וכבר פירשתי למעלה וישתומם כי אין מפגיע : וחמתי היא סמכתני . חמתי שיש לי על האומות אשר אני קצפתי מעט על עמי והמה עזרו לרעה היא סמכתני חיזקה ידי ועוררה את לבי ליפרע מהם ואע"פ שאין ישראל ראוין והגונים לגאולה : {ו} ואבוס . ל' מתגולל בדם ודורך ברגלים כמו מתבוססת בדמיך ( יחזקאל טז ) וכמו בוססו את חלקתי ( ירמיה יב ) : נצחם . גבורת נצחונם : {ז} חסדי ה' אזכיר . הנביא אמר אזכיר את ישראל את חסדי ה' : ורב טוב . אזכיר אשר גמל לבית ישראל ברחמיו : {ח} אך עמי המה . אע"פ שגלוי לפני שיבגדו בי מכל מקום עמי הם והרי הם לפני כבנים אשר לא ישקרו : {ט} בכל צרתם . שהביא עליהם . לא צר . לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראויין ללקות כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי' לפניו הושיעם תמיד בשליחותו של מקום : {י} והמה מרו . הקניטו כמו ממרים הייתם : {יא} ויזכור ימי עולם משה עמו . הנביא מתאונן ואומר בל' תחינה היום בגולה זוכר עמו את ימי עולם את ימי משה ובצרתו הוא אומר איה משה רוענו המעלנו מים סוף : את רועי צאנו . דמיון רועה המעלה את צאנו איה הוא אשר שם בקרב ישראל את רוח קדשו של הקב"ה ולמדנו חוקים ומשפטי' : {יב} מוליך לימין משה זרוע תפארתו . הקב"ה היה מוליך לימין משה את זרוע גבורתו בכל עת שהיה צריך לעזרתו של הקב"ה היה זרועו מוכן לימינו : {יג} כסוס במדבר . שאינו נכשל לפי שהיא ארץ חלקה כן לא נכשלו בתהום : {יד} כבהמה . אשר בבקעה תרד ובקעה היא ארץ חלקה ואין בה מכשול קנפניי"א בלע"ז : תרד . תתפשט כמו ( לעיל מה ) לרד לפניו גוים כן רוח ה' תניחנו לתהום ועשה בו דרך כבושה : כן נהגת עמך . כן היה הכל כמו שאמרנו נהגת עמך : {טו} איה קנאתך . הראשונה : המון מעיך . שהיו רגילים להמות עלינו כאשר מאז כענין שנאמר ( ירמיה לא ) על כן המו מעי לו והמון רחמיך הראשונים אלינו עתה התאפקו נתחסנו מהיות הומים עלינו כאשר מאז : התאפקו . כמו ויתאפק ויאמר שימו לחם ( בראשית מג ) נתאפק ולא הכירו את אשר נכמרו רחמיו אל אחיו : {טז} כי אתה אבינו . ועליך להביט ולראות בצרותינו : כי אברהם לא ידענו . בצרת מצרים : וישראל לא יכירנו . במדבר כי כבר נסתלקו מן העולם ואתה ה' אבינו בכולם נעשית לנו אב , ורבותינו דרשו בו כמו שדרשו במסכת שבת : {יז} למה תתענו . כי בידך להסיר יצר הרע כמה שנאמר כחומר ביד היוצר וגו' ( ירמיה יח ) ואומר והסירותי את לב האבן וגו' ( יחזקאל לו ) : תקשיח . ל' אימוץ לב : {יח} למצער ירשו עם קדשך . גדולתם וירושתם זמן מועט היתה להם : בוססו . דוששו : {יט} היינו . עתה כעם אשר לא בחרת למשל בם מעולם וכאילו לא נקרא שמך עליהם . לוא קרעת שמים . וירדת להצילנו עתה כאשר ירדת להציל מיד מצרים אז מפניך הרים נזולו ברתת וזיע :
מלבי"ם על ישעיה פרק-סג
{א} (א-ב) חמוץ בגדים, בגדים זכים ונקיים, כן בררתי פי' מלה זאת (למעלה למ"ד כד), ויש הבדל בין בגד ולבוש, שהלבוש נגזר מן פעל לבש, מציין לפעמים רק פעולת הלבישה, ויורה דבר כל שהוא שראוי ללבשו, ערום הלכו מבלי לבוש. ולפעמים תצייר ההלבשה המצויינת ואז הלבוש מיוחד לדבר פרטי, לבוש שק, לבוש מלכות, הוצא לבוש לכל עובדי הבעל, יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל (תהלות כב). ר"ל בגדי הרבים יחלקו ביניהם, וגם לבושי המיוחד לבוש מלכות, והוא רק אחד בלתי ראוי לחלוקה, יפילו גורל עליו מי מהם יקחנו, ומלת צועה בארתי למעלה (נא יד) על סער ורגש פנימי, סערת הרוח והנפש. ואמר מדוע אדום ללבושך, כי הלבוש המיוחד לאות אצל בעלי המלחמה לנקום נקם הוא שילבשו לבוש אדום. וזה נקרא לבוש, שהוא מיוחד לדבר פרטי. אבל הבגדים בם לא יציינו האות הזה, רק הם נתאדמו ע"י הדם כדורך בגת : {ג} אדרכם, ארמסם. הדורך הוא כדרכו והרמיסה להשחית וההבדל בין אף וחמה (למעלה יב) : {ח} עמי, בנים. בנים קורבתם מקושר אל האב מצד התולדה, וגדול מן עם שקורבתם בחיריי (כנזכר לעיל א' ד') : {ט} וינטלם, וינשאם. נטל, מורה רק על הגבהה מן הארץ. נשא, הרמה למעלה ראש בחשיבות, ומזה שם טלטול. טלטלה גבר, והטלתי אתכם מעל הארץ : {י} מרו, ועצבו. אינם נרדפים, מרה משתתף עם שמות מורים מרידה. ועצב עם שמות המורים על יגון. כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, שאח"כ שהוצרך להענישם נעצב על לבו : {טו} הבט, וראה. בארתי הבדלם (למעלה ה' טז) : {יח} למצער. הלמ"ד הוא הגבול שאליו, שוב למצער אשר ירשו והוא אל מקדשך אשר בוססו צרינו :
חומת אנך על ישעיה ס״ג
ס״ג:תתקפ״ז א׳ אני מדבר בצדקה רב להושיע. אפשר דרך הלציי במ"ש הרא"ש בתשובה כלל ט"ו דאח קטן ת"ח שביזהו הגדול והקטן נדהו נידוייו נדוי דהגדול מוזהר לכבד לתלמיד חכם עש"ב ואף שנאמר דעשו גדול יעקב עוסק בתורה והוא רב ודאי עשו נתחייב על כל אשר ציער והקניט ולקח ממון יעקב החכם וז"ש מי זה בא מאדום שעשה נקמה באדום. והלא הוא גדול לז"א אני מדבר בצדקה היא התורה שנקראת צדקה כמ"ש בשוחר טוב והוא עשו הרבה אשמה עם ת"ח ולכן רב שהוא יעקב צריך להושיע. ואפשר אני מתיחד לשון ראוה מדברת בצדקה היא השכינה יחוד גמור ומזה נמשך רב כמ"ש בזהר הקדוש ע"פ גדול ה' בעיר אלהינו והוא רב להושיע ישראל: ס״ג:תתקצ״ג א׳ חסדי ה' אזכיר. פי' ומה שאזכיר חסדיו מעשה נסים. זה הוי כתהלות ה' כמו אם הייתי אומר הלל וכמ"ש קריאתה זו הלילא. והראשונים פירשו במ"ש חייב להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וז"ש חסדי ה' אזכיר. כאלו אנו בעלי הנס וז"ש כעל אשר גמלנו ה' כאלו זה הנס עשה לנו ממש הגם כי זהו רב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרב רחמיו. ואפשר לומר בסגנון אחר במ"ש מז"ה חסד לאברהם ז"ל דבכל שנה ל' יום קודם הפסח הקב"ה מוציא בכל לילה חלק א' משלשים אשר נטמע לכל אדם מישראל בקליפה וסט"א עד בליל פסח כל מה שהיו ישראל מוטמעים בסט"א כבר יצאו זהת"ד והיא הקדמת המקובלים הראשונים יקרת הערך ובזה פרשתי בעניותי בדרושים דז"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כי בניסן כל נפשות ישראל יצאו לחירות מהקליפה. וזה טעם דמחיית עמלק בי"ד בניסן כמ"ש ר"מ דאז נתברר כל אשר היה לישראל בס"א. וזה טעם חייב להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי באמת גם הוא יצא בזמן הזה. וז"ש חסדי ה' אזכיר שעשה עם אבותנו. תהלות ה' אשר תדיר מתמיד להוציא נפשנו מהסט"א כעל כל אשר גמלנו לנו ממש וזה נמשך מרב טוב לבית ישראל אשר גמלם והוא מתמיד לעשות זה בכל שנה ולהוציא מהסט"א נפשנו לחירות: ס״ג:תתקצ״ה א׳ בכל צרתם לו צר וכו'. לא כתיב באלף וקרי בוי"ו ושמעתי משם הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן ז"ל איש ירושלם במ"ש רז"ל דכב יכול השכינה עמנו בגלות ואמרו רז"ל דגאולות שלא היו על ידו יתברך היה אחריהם שעבוד אבל הגאולה העתידה תהיה על ידו יתברך כב יכול והיא גאולת עולם שאין אחריה שעבוד וז"ש בכל צרתם בגליות לו צר כב יכול צר כי השכינה בגלות אף שהיה גאולה לה צר עם כל זה היה שעבוד וגלות פעם אחרת והטעם ומלאך פניו הושיעם שלא היתה הגאולה על ידו. אבל לעתיד שתהיה על ידו באהבתו ובחמלתו הוא גאלם אין אחריה שעבוד וינטלם וינשאם כל ימי עולם:
מצודות ציון על ישעיה פרק-סב
{א} אחשה . ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם ( לעיל מב ) : אשקוט . ענין מנוחה : כנוגה . ענין הארה וזריחה : כלפיד . הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמים ( זכריה יב ) : יבער . ידלק : {ב} יקבנו . יפרש אותו כמו אשר נקבו בשמות ( במדבר א ) : {ג} וצניף . מל' מצנפת העשוי לסבב את הראש : {ד} בעולה . מיושבת כמו מבני בעולה ( לעיל נד ) : {ו} הפקדתי . ענין מינוי וגזברות : לא יחשו . לא ישתקו : דמי . ענין שתיקה כמו וידום אהרן ( ויקרא י ) : {ז} ואל תתנו . ואל תניחו וכן ולא נתן סיחון ( במדבר כא ) : יכונן . מל' כן ובסיס : {ח} עוזי . ענין חוזק : תירושך . יינך כמו ואספת דגנך ותירושך ( דברים יא ) : {ט} מאספיו . ענין הכנסה אל הבית כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) : והללי . ישבחו : {י} פנו . מל' הפנה והסרה : סלו . ענין הרמה והגבהה ודוגמתו סלו לרוכב בערבות ( תהלים סח ) : המסילה . ענין שביל ודרך : סקלו . הסירו האבנים וכן ויעזקהו ויסקלהו ( לעיל ה ) : מאבן . מהיות בה אבן וכן וימאסך ממלך ( ש"א טו ) ור"ל מהיות מלך : נס . כלונס ארוך ובראשו וילון :
מצודות דוד על ישעיה פרק-סג
{א} מי זה בא . מאדום הנביא התנבא שעתיד הקב"ה לעשות נקמה באדום והשר של מעלה מאדום יהרג תחלה והנביא מדבר בלשון הנוהג בבני אדם לבושי בגדים אשר בהרגם את מי נתז הדם על בגדיהם ולזה אמר כאלו ישאלו מי הוא זה הבא מאדום מוצבע בגדים בדם מעיר הבצורה היא כרך גדול וכו' : זה הדור בלבושו . הלא זה היה הדור בלבושו המפואר ומה זה נתלכלכו בדם : צעה ברב כחו . הלא ברוב כחו מניע ומטלטל את כל הרוצה ממקום למקום ואין מי עומד נגדו ומה זה הדם על לבושו : אני מדבר בצדקה . כאלו המקום משיב לומר אני הוא זה המדבר והמבטיח לעשות צדקה לישראל ואני הוא המרבה להושיע כאשר הבטחתי : {ב} מדוע אדום ללבושך . כאלו ישאלו גם אותו מדוע כתמים אדומים על לבושך ובגדיך המה כבגדי הדורך בגת להוציא היין מן הענבים שיש על בגדיו כתמים אדומים מהתזת היין : {ג} פורה דרכתי לבדי . כאלו המקום ישיב לומר אני לבדי דרכתי גת הענבים ר"ל לא בזכותם כי אם בצדקתי לבד הרגתי השר להוציא דמו כמו שדורכים בגת להוציא היין : ומעמים . אין מי מפאת העכו"ם לעמוד עמדי במלחמה כי הרגתי השר של מעלה : ואדרכם . אם כן אני דורך גם אותם באפי ואני רומס אותם בחמתי : ויז נצחם . ודמם טפטף על בגדי ולכלכתי כל מלבושי וכ"ז הוא דרך משל מלשון הנוהג בבני אדם : {ד} כי יום נקם בלבי . זמן רב היה בלבי יום הנקם : ושנת גאולי באה . בא זמן לגאול את עמי ולעשות הנקם : {ה} ואביט . הייתי מסתכל אם אמצא עוזר אבל אין עוזר ר"ל הסתכלתי אם יש זכות בישראל שיהיה עוזר וסעד אל הגאולה ולא מצאתי בהם זכות : ואשתומם . עמדתי בתמהון והתבוננתי אם אמצא בהם זכות להיות סומך את הגאולה ואין סומך וכפל הדבר במ"ש : ותושע לי זרועי . הזרוע שלי תושע לי ואם אין בהם זכות : וחמתי . החמה שיש לי על האומות היא תסמוך אותי לגאול את ישראל ולעשות בהם נקם : {ו} ואבוס . ארמוס את האומות באפי ואשכר אותם בכוס חמתי ( המשיל חמת המקום ליין המשכר המבלבל דעת האדם ) : ואוריד לארץ נצחם . את דמם אשפוך לארץ : {ז} חסדי ה' אזכיר . אמר הנביא אזכיר את ישראל חסדי ה' שעשה עמהם אשר מהראוי להרבות תהלות ה' כפי הראוי להללו על כל הטובה אשר גמלנו ה' ורב הטוב הנתון לישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו ולא בצדקותינו : {ח} ויאמר . כשהוציאם ממצרים אמר אך המה לבד עמי המה ובהם בחרתי מכל העכו"ם ולבנים יחשבו לי ולא ישקרו בי לעזבני ולכן היה להם למושיע : {ט} בכל צרתם . בכל זמן שהיו בצרה היה לו צר : ומלאך פניו . מלאך המשמש לפניו הושיעם בשליחות המקום : באהבתו . בעבור אהבתו להם וחמלתו עליהם גאלם מן הצרה הבאה : וינטלם . סבל משאם לתת די מחסורם כל ימי עולם בכל שני הדורות : {י} והמה מרו . ר"ל לא כן היה כפי מה שחשב אשר לא ישקרו בו כי המה מרו בו ועצבו לפני רוח קדשו : ויהפך . אז נהפך להם לאויב להביא עליהם הרעות והוא נלחם בם ולא באו במקרה : {יא} ויזכור . בגלות יזכור ישראל את ימי עולם שהיה מקדם כששלח את משה לעמו וחסרה למ"ד השמוש במלת עמו : איה המעלם מים . ר"ל יאמרו איה הוא המעלה אותם מן הים עם רועה צאנו ר"ל על ידי משה שהיה מנהיג את עמו וכאלו יאמרו מדוע לא יעשה עמנו כזאת גם היום : איה השם וכו' . איה הוא השם בקרב משה את רוח הנבואה : {יב} מוליך . מוסב על מלת איה לומר איה המוליך לימין משה את זרוע תפארתו ר"ל חוזק ה' היתה מוכנת למשה בכל עת חפצו : בוקע . איה הבוקע מפניהם מי הים והירדן לעשות לעצמו שם גבורה עד עולם : {יג} מוליכם . איה המוליכם בעומק הים כסוס הרץ במדבר במקום ישר ושוה שאינו נכשל במרוצתו כן לא נכשל כאשר הלכו בעומק הים כי היה המקום שוה וישר : {יד} כבהמה בבקעה תרד . כמו הבהמה היורדת ללכת בבקעה שנוח לה מאלו עלתה ללכת בהר כן רוח ה' הנהיג את ישראל בנחת : כן נהגת עמך . ר"ל כך היה הכל כמו שאמרנו באופן זה נהגת עמך לעשות לך פרסום שם תפארת : {טו} הבט משמים . ר"ל הואיל וכן עשית בימים הקדמונים לכן גם עתה הבט משמים וראה ממדור קדשך : איה קנאתך . איה הקנאה והגבורה שהראית במצרים בימים הקדמונים : המון מעיך . מה שבימים הראשונים היו מעיך הומים עלי ורחמת אותי הנה עתה התחזקו אלי כי אמצת לבבך ומאנת לרחם : {טז} כי אתה אבינו . וראוי לאב לרחם על בנים : כי אברהם לא ידענו . עשה עצמו כאלו לא ידענו עם כי נגלה לו בברית לא התפלל עלינו : וישראל לא יכירנו . עשה עצמו כאלו לא הכיר אותנו עם כי בשעה שראה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו הם שרי האומות זו עולה וזו יורדת לא שם לבו להתפלל עלינו : אתה ה' אבינו . בכל ימים שמת לבך עלינו כדרך האב המשים לבו בתקנת בנו : גאלנו מעולם שמך . מימות עולם שמך הוא גאלנו כי בכל פעם אתה הוא הגואל אותנו : {יז} למה תתענו . ר"ל בעבור שלוות האומות ואורך הגלות אנו תועים מיראתך וכאלו אתה מתעה אותנו : תקשיח לבנו . בעבור זה הקשה לבנו וסתם מן היראה וכאילו מידך בא והוא כפל ענין במ"ש : שוב . לכן שוב אלינו להשרות שכינתך בינינו כמאז ואם אין בנו מעשים עשה למען עבדיך הם האבות ולמען השבטים אשר הנחלתם לך לנחלה : {יח} למצער . על מעט זמן ירשו עם קדשך את המקדש ועתה הצרים אותנו הנה בוססו ורמסו את מקדשך : {יט} היינו מעולם . הלא מעולם היינו אנחנו עם ממשלתך ולא משלת בהעכו"ם וחוזר ומפרש לא היה שמך נקרא עליהם כמו שהיה נקרא עלינו להקרא אלהי ישראל : לוא קרעת שמים . האם למענם קרעת השמים להיות נפתח וירדת על הארץ ולתת התורה להרעיד ההרים ולהחרידם להיות הזיעה מטפטף מהם מגודל החרדה כמו שירדת למעננו לתת לנו התורה לכן גם עתה עשה עמנו כמאז :
מנחת שי על ישעיהו ס״ד
ס״ד:א׳רל״ב א׳ כקדח אש המסים. לית דכוותא בה"א: ס״ד:א׳רל״ה א׳ וַנֶחֱטָא. כן נקוד וליכא פלוגת' הכתובה במקרא גדולה: ס״ד:א׳רל״ו א׳ ועוננו. חסר יו"ד הרבים מהמכתב רד"ק וכן ותמוגנו ביד עוננו שבסמוך בספרים מדוייקים: ס״ד:א׳רמ״א א׳ הללוך. הלמ"ד בשוא לבדו כמנהגנו:
תרגום יונתן על ישעיהו ס״ג
ס״ד:א׳רל״ב א׳ כקדח אש המסים. לית דכוותא בה"א: ס״ד:א׳רל״ה א׳ וַנֶחֱטָא. כן נקוד וליכא פלוגת' הכתובה במקרא גדולה: ס״ד:א׳רל״ו א׳ ועוננו. חסר יו"ד הרבים מהמכתב רד"ק וכן ותמוגנו ביד עוננו שבסמוך בספרים מדוייקים: ס״ד:א׳רמ״א א׳ הללוך. הלמ"ד בשוא לבדו כמנהגנו:
מנחת שי על ישעיהו ס״ד
ס״ד:א׳רל״ב א׳ כקדח אש המסים. לית דכוותא בה"א: ס״ד:א׳רל״ה א׳ וַנֶחֱטָא. כן נקוד וליכא פלוגת' הכתובה במקרא גדולה: ס״ד:א׳רל״ו א׳ ועוננו. חסר יו"ד הרבים מהמכתב רד"ק וכן ותמוגנו ביד עוננו שבסמוך בספרים מדוייקים: ס״ד:א׳רמ״א א׳ הללוך. הלמ"ד בשוא לבדו כמנהגנו:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5