ישעיה פרק-א עם מפרשים רבים

{א} חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: {ב} שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: {ג} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: {ד} הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר: {ה} עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי: {ו} מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן: {ז} אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: {ח} וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: (פ) {ט} לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: {י} שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: {יא} לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: {יב} כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: {יג} לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: {יד} חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: {טו} וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: {טז} רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: {יז} לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: (ס) {יח} לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: {יט} אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ: (פ) {כ} וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר: {כא} אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: {כב} כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: {כג} שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: (ס) {כד} לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי: {כה} וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ: {כו} וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: {כז} צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה: {כח} וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ: {כט} כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם: {ל} כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ: {לא} וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-א

{א} חזון ישעיהו בן אמוץ וגו' . א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו : אשר חזה על יהודה וירושלים . והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא , בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ( לקמן ו ) ואמר הנני שלחני למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמש"א בב"ר וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי ( לקמן כא ) : בימי עוזיהו וגו' . מלכי יהודה . ד' מלכים הללו קפח בימיו ביום שנצטרע עוזיהו שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו ( ונבואה זו נאמרה בימי חזקיהו אחר שגלו עשרת השבטים כת"י ) : {ב} שמעו שמים והאזיני ארץ . משה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ ( דברים לב ) למה שינה ישעיה את הלשון שנו רבותינו בדבר זה ומדרשות רבים בפ' האזינו בספרי ונחלקו חכמים עליהם ואמרו אין הדבר כן אלא בזמן שהעדים באים ומעידים ונמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת אילו לא בא ישעיה ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ היו שמים מעידים ואומרים כשנקראו לעדות זו בימי משה שאמר העידותי בכם היום בהאזנה שמענו והארץ מעידה אני נקראתי בלשון שמיעה ואין עדותן מכוונת בא ישעיה וחלף את הדבר נמצאו שניהם מעידים בלשון האזנה ובלשון שמיעה : כי ה' דבר . ( שתהיו עדים בדבר כשהתרתי בם בימי משה לכן באו ושמעו שאני מתווכח עמם שעברו על ההתראה אני לא סרחתי בהם אלא גידלתים ורוממתים והם פשעו בי , ס"א ) שתהיו עדים לדבר והיכן דבר האזינו השמים ואדברה ( שם ) במכילתא : {ג} קונהו . מתקנו בחרישה ביום ומאחר שהרגילו בכך יודע בו אבל חמור אטום אינו מבין בעליו עד שיאכילנו וישראל לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו ישראל יהיה שמך והודעתיו קצת חוקותי והם עזבוני כדמפורש ( ביחזקאל כ ל"ט ) ואומר איש את גלולי וגו' ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם עמי בני ישראל לא התבוננו כחמור ( סא"א ) ד"א ידע שור קונהו מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו לא שינה מה שגזרתי עליו לומר איני חורש היום וחמור לא אמר לבעליו איני טוען היום ומה אלו שנבראו לשמשכם ואינם לא לקיבול שכר אם יזכו ולא לשילום פורענות אם חוטאים לא שינו את מדתם שגזרתי עליהם וישראל שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים מקבלים פורענות : לא ידע . לא אבו לידע וידעו ודשו בעקב ועמי לא נתן לב להתבונן : {ד} הוי . כל הוי שבמקרא לשון קובל וקונה כאדם הגונח מלבו וצועק אהה אלא שיש מהם מועטין שהם ל' צעקת קריאת קול כמו הוי הוי ונוסו מארץ צפון ( זכריה ב ) ותרגומו אכלו לשון הכרזה , הוי יש לזעוק על גוי קדוש הנהפך להיות גוי חוטא ועם שנאמר בו כי עם קדוש אתה נהפך להיות עם כבד עון : עם כבד עון . כבדות עון , כבד אדם שהוא כבד פישנ"ט בלעז כבד שם דבר של כבדות פישנטומ"א בלעז ודבוק עם תיבת עון : זרע מרעים . והם היו זרע ברך ה' , בנים היו להקב"ה נהפכו למשחיתים : נאצו . הרגיזו : נזורו אחור . אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישות וכה"א וינזרו מקדשי בני ישראל ( ויקר' כב ) נזיר אחיו ( בראשית מט ) אף כאן נזורו נסוגו לאחוריהם מאצל המקום : {ה} על מה תוכו וגו' . אדם שלקה וחוזר על סרחונו חברו מוכיחו ואומר לו על זה לקיתה ואינך נותן לב לומר על סורחן זה לקיתי לא אשוב לעשות עוד אף כאן על מה תוכו מאחר שעדיין אתם מוסיפים סרה לסור מאחרי המקום הלא כבר כל ראש לחלי ולמה לא תבינו : {ו} מתום . לשון תמימות שלם מאין מכאוב : פצע . מכת חרב : חבורה . ל' חבלה : ומכה טריה . תירגם יונתן מרססא כתותה ומרוססת : טריה . דמיצייד"א בלע"ז ובל' גמרא יש טרייה לרישיה מנחם פי' לשון לחות כלומר לחה ורטובה תמיד נובעת מוישט"א בלע"ז : לא זורו . הנגעים האלה לא זורו ע"י רופאים אבקת סממני תחבושת לשון יזורה על נוהו גפרית ( איוב יח ) ומנחם פי' לשון רפואה כמו אין דן דינך למזור ( ירמיה ל ) . ולא חובשו . לשון רפואה : ולא רוככה בשמן . לא רככה מכתם בשמן כמשפט שאר מכות ואין נופל כאן לומר לא רוככו בשמן שאין מרככין אלא במקום המכה אבל המזור והחבישה נופל לשונם על כל הגוף לפיכך נופל בם לשון רבים לא זורו הנגעים ולא חובשו ויונתן פתר כל המקרא בלשון דוגמא על שהם מלוכלכים ומנוגעים בעון ותרגם מכף רגל ועד ראש מקטנים ועד גדולים אין בו מתום אין טוב בו פצע וחבורה פשע ועונות וחטאים , לא זורו וגו' כלומר לא נתרפאו לשוב בתשובה שלימה ולא רככה בשמן אפילו צד הרהור תשובה אין בלבם : {ז} לנגדכם זרים אוכלים אותה . לעיניכם יאכלוה אויביכם : ושממה . מכם כנחלה הנהפכת לזרים והיא שממה מבעליה כך תירגם יונתן : {ח} ונותרה בת ציון . ריקנית מיושביה כי יגלו מתוכה כאשר תותר סוכת הכרם שעשאה נוצר ובעת יבצר הכרם מניח סוכתו והולך , בתר דקטפוהי לאחר שבצרו אותה : כמלונה במקשה כאשר תעזב המלונה שעשה נוצר בראש המקשה לשמור קישואין שלה ומשתלקט מניחה והולך , זו שבכרם קרויה סוכה לפי שהוא גר שם יומם ולילה ביום שומרה מן העופות ובלילה מן הגנבים אבל הקישואין קשין הם ואין לירא מן העופות ואין צריך לשומרה ביום לפיכך נקראת מלונה על שהיא לינת הלילות כערסל מבתותא כמשכב המלונ' במקשה , במקשיא בתר דאבעיוהי לאחר שלקטוהו לשון המשנה שלש אבעיות ביום : כעיר נצורה . כעיר שצרו עליה ועושים סוכות סביב לה להסתתר שם החיילות וכשמסתלקים מעליה מניחין אותם והולכין כל זה ת"י : {ט} לולי וגו' . הותיר לנו שריד . מאליו וברחמיו ולא בצדקותינו : כמעט כסדום היינו . כולנו כלים : {י} קציני סדום . שרים שמעשיהם כסדום מכאן אמרו אל יפתח אדם פיו לשטן : {יא} שבעתי עולות אילים . כמו פן ישבעך וישנאך ( משלי כה יז ) : מריאים . בהמות צאן פטומות : לא חפצתי . אחר שאתם עוברים על תורתי זבח רשעים תועבה : {יב} מי בקש זאת מידכם רמס חצרי . לרמוס את חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי : {יג} לא תוסיפו הביא מנחת שוא . מתרה אני בכם לא תביאו לי מנחת שוא שלכם שהעשן עולה ממנה קיטור של תיעוב הוא לי ולא לנחת הרוח : חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל וגו' . ולקרוא מקרא חדש ושבת שאתם נאספי' לקרא עצרה ואסיפה בהם לא אוכל לסבול און שבלבבכם הנוטה לעכו"ם והעצרה עמו שאין שני הדברים כאלו ראוין יחד לקרוא עצרה ליאסף לפני והאון שבלבבכם לעכו"ם ואין אתם מוציאין אותו מתוך לבבכם : {טו} ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם . לפי שידכם דמים מלאו : דמים . רציחה : {טז} רחצו הזכו . ( פתח הוא ) ל' צווי לפי שהוא מגזרת רחץ , אבל רחצו קמץ לשון עבר שהוא מגזרת רחץ . רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו י' אזהרות של ל' תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות : חדלו הרע . חדלו ממעשים הרעים : הרע . כמו להרע א"צ לכתוב מלהרע שכן לשון המקרא נופל על ל' חדלה וחדל לעשות הפסח ( מדבר ט ) עד כי חדל לספור ( ברא' מא מט ) כלומר חדלה הספירה חדלה העשיה אף כאן תחדלו הרעה : {יז} למדו . רפי נקוד והוא מגזרת למוד היו למדין להטיב המלמד לעצמו הוא ממשקולת ל' קל לפיכך צווי ל' רבים שלו נקוד בחירק כמו אמרו שמעו אבל המלמ' לאחרי' הוא ממשקולת ל' כבד המדגיש ואם בא לצוות את הרבים הוא נקוד למדו וכן דרשו מגזרת דרוש אבל אשרו שהשי"ן מודגש' ממשקולת ל' כבד ומגזרת אשר לפיכך ל' צווי לרבים נקוד פתח ( כמו אשרו דברו ספרו בשרו ) : אשרו חמוץ . החזיקו את הגזול והוא לשון משנה אשרנוהי אי אישר חילי ישר כחך ל"א הדריכוהו בנתיב אמת לזכות בשלו לשון באשורו אחזה רגלי ( איוב כג יא ) ואשר בדרך לבך ( משלי כג יט ) : שפטו יתום . פלוני זכאי פלוני חייב : ריבו אלמנה . השתדלו בריבה להתווכח בעדה שאינה יוצאת לחזור אחרי בעלי דינה ( סא"א ) : חמוץ . גזול ודומה לו מכף מעול וחומץ ( תהלים עא ) : {יח} לכו נא ונוכחה . יחד אני ואתם ונדע מי סרח על מי ואם אתם סרחתם עלי עודני נותן לכם תקוה לשוב : אם יהיו חטאיכם כשנים . כתומים לפני כאודם שנים אלבינם כשלג . יאמר ה' . תמיד הוא אומר לכם כן כמו על פי ה' יחנו ( מדבר ט כ ) , ד"א לכו נא ונוכחה מה כתוב למעלה ממנו חדלו הרע למדו היטב ואחר שתשובו אלי לכו ונוכחה יחד להודיעני עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך ואני אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג וגו' : כתולע . צבע שצובעים בו אדום גרעינים הם ויש תולעים בכל אחד ואחד : {כ} כי פי ה' דבר . והיכן דבר והבאתי עליכ' חרב ( ויקר' כו כה ) : {כא} לזונה . תועה מעל אלהיה : קריה . שהיתה נאמנה ומליאה משפט וצדק היה לן בה ועתה מרצחים : מלאתי משפט . כגון רבתי עם ( איכה א ) : צדק ילין בה . תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של הלילה ושל בין הערבים מכפר על של היום , ד"א שהיו מלינים בה דיני נפשות כשלא היו מוצאין לו זכות ביום הא' לא היו גומרין את דינו עד למחרת אולי ימצאו לו זכות ועתה נעשו רוצחין ומצינו בפסיקתא ר' מנחם בר אושעיה אמר תפ"א בתי כנסיות היו בירושלים כמנין מלאתי בגי' ועתה מרצחים הרגו את אוריה הרגו את זכריה : {כב} כספך היה לסיגים . שהיו עושין מעות נחשת ומצפין אותן בכסף להונות בהם . סבאך מהול מים . משקים שלכם מעורבים במים כדאיתא בפסיקתא , מהול מעורב ואין לו דמיון במקרא ומ"א פותר לשחוק אמרתי מהולל ( קהלת ב' ב' ) מעורבב : {כג} סוררים . סרים מן הדרך הישרה : ורודף שלמונים . תשלומין ת"י אמרין גבר לחבריה עביד לי טב בדיני ואשלם לך בדינך שופט שהיה גזלן והנגזל צועק עליו בפני שופט אחר , זה אומר לו צדקני היום ואני אשלם גמולך כשיצעקו עליך בפני הוי רודף תשלום גמולות : וריב אלמנה לא יבא אליהם . האלמנה באה לצעוק והיתום יוצא וזו פוגעת בו ושאלתו מה הועלת בצעקתך לפני השופט והוא אומר כל היום הזה יגעתי לו במלאכה וסופו לא הועלתי וזו חוזרת לאחוריה ואומרת ומה זה שהוא איש לא הועיל אני לא כ"ש הוי יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבא אליהם כלל : {כד} נאם האדון . שהכל שלו ובידו לעקור אתכם מארצכם ולנטוע בה אחרים : אביר ישראל . תקפו של ישראל : הוי . ל' הזמנה והכרזה ודומה לו הוי ונוסו מארץ צפון ( זכריה ב' י' ) וידעו הכל כי אנחם מצרי שהכעיסוני במעשיהם : {כה} ואשיבה ידי עליך . מכה אחר מכה עד כלות הפושעים . ל' בורית סבו"ן בלע"ז ולשונו ל' נקיון כמו ובר לבב ( תהלים כ"ד ) ע"ש שהוא מנקה הבגד מכתמיו סיגיך האמור למעלה כמו כספך היה לסיגים תערובת נחשת בכסף קרוי סיג אף כאן תערוב' רשעים עם הכשרים אני אכלה הפושעי' שהם הסיג : כל בדיליך . בדיל המעורב בכסף כלומר הרשעים שבך בדיל אשטיי"ס בלע"ז : {כו} כבראשונה . אעמיד לכם שופטים כשרים : עיר הצדק . כבתחלה צדק ילין בה : {כז} במשפט תפדה . ע"י שיהיו בה עושה משפט : תפדה . מעונותיה : ושביה . עושי תשובה שבתוכה ( בצדקה במצדיקים עצמם במשפט ובצדק' שבתוכה ) : {כח} ושבר פושעים וגו' . שבכולן הוכיחן למעלה , והם פשעו בי , גוי חוטא , עזבו את ה' : פושעים . מורדים והעובדים לעכו"ם : וחטאים . אלו עבריינים העוברים על שאר איסורין : {כט} מאילים . לשון אלה מין אילן שקורין אולמ"א בלע"ז : אשר חמדתם . לעבוד תחתיהם עבוד' כוכבים כענין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה ( הושע ד ) . מהגנות . שם היו עובדים כוכבים כמה דאת אמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות ( לקמן סו יז ) : {ל} נובלת עלה . העלה שלה נובלת כמוש פלישטיישנ"ט בלע"ז בבא עליו שרב או קרח הוא כמוש וליחלוחו אבד וכלה ואין נובל ל' רקבון כמו בלה שאין נו"ן נופלת באותו ל' אלא נובל ל' דבר הנלאה וכלה כמו מגזרת נבול תבול ( שמות יח ) כמו תנבול ומתרגמינן מילאה תילאה : אשר מים אין לה . להשקות זרעיה בדבר שחוטאים בו משווה פורענותם : {לא} החסון . התוקף שהיו אונסין את העניים וגוזלין אותן ומתחסנין בממון כמו שאמר למעלה וחברי גנבים יהיה אותו ממון לנעורת שמנערין מן הפשתן שהוא קל ונוח לישרף : ופעלו . והעושה אותו תוקף יהיה לניצוץ אש ובערו זה בזה . ניצוץ אישטנציל"א בלע"ז ת"י ופועלו ועובד ידיהון ואין זה אחר ל' העברית שא"כ היה לו לינקד ופעלו חטף קמץ ויהא נבאר ל' פעול עכשיו שהוא נקוד מלאפום ( ר"ל חולם ) נבאר ל' פועל : ואין מכבה . ת"י ולא יהא עליהון חייס :

מלבי"ם על ישעיה פרק-א

{ב} שמעו, והאזינו. בארתי הבדלם בפירוש התורה (דברים נב א') : גדלתי ורוממתי. גדול מתאר הכמות וכנגדו קטן, ורם מתאר המקום וכנגדו שפל. וכשבאים בפעל היוצא, מורה גדול ההעתק בכמות ובא גם על גידול הבנים ואמונם, כמו ויגדל הילד ויגמל, ורם מורה העתק המקום משפל אל הרם או המדרגה והמעלה, ואמר. מים גדלוהו תהום רוממתהו (יחזקאל לב ד'), שגדל ע"י המטר, והתרומם על כל עץ ע"י תהום רובצת תחת. ועי' לקמן (כ"ג ד') : {ג} אבוס. שוה בסמוך ובנפרד, והבדלו מן מכלא אוריה רפת, כי שם אבוס מורה על הכלי שבו נותנים בליל חמיץ לפטם הבהמה שרוצים להשמינה, ועש"ז שור המפוטם נקרא שור אבוס (משלי ט"ו י"ז), ברבורים אבוסים (מא ד' כג), ואוצרות שאוצרים שם השעורים והעדשים, פתחו מאבוסיה (ירמיה נ' כו) בהפעיל, על שמסבבים הפיטום. ואמר (איוב לט ט') היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך, ר"ל לא לבד שלא יעבדך לצרכך, אף על אבוסך שעומד שם להנאתו להפטם לא ילין. ולכן אמר פה שהשור יכיר את בעליו מצד שהוא קונהו הגם שעובד אותו, והחמור יכירהו רק אם יפטמהו על האבוס שמזה לא ישיג בעליו שום תועלת כי בשר החמור המאובס לא יאכל : {ד} הוי. בה' הוא ענין הכרזה, ואוי בא' מיוחד אל הודעת הצער, ונקשר בלמ"ד, אבל הוי אינו נקשר : גוי, עם. ההבדל ביניהם, גוי יקרא מצד הקיבוץ לבד, כי גוי מענין קיבוץ. וזה יהיה ע"פ ארבעה דברים, א) שיתקבצו מצד הארץ והמדינה שיושבים בה, ב) מצד שפתם שמדברים בה. ג) מצד משפחתם שיצאו ממנה, ד) מצד הסכמתם וקבוצם להיות גוי אחד עפ"י נמוסים שחקקו להם לאחד הקיבוץ שלהם, כמ"ש (בראשית י' ה') מאלה נפרדו איי הגוים, א) בארצותם, ב) איש ללשונו, ג) למשפחותם, ד) בגוייהם, פי' בקבוציהם, והוכפל שם (לא). אבל בשם עם יקרא מצד הממשלה אשר עליהם אשר תשימם לגוי אחד ותנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, ומצד זה יבוא שם עם בכינוי הקנין, עמי. עמו, עמך, עם ה', לא כן שם גוי כי התיחסות הקיבוץ אל אדוניהם יהיה מצד הממשלה, לא מצד הקיבוץ. ומה שנמצאו ויתר גויי ינחלום (צפניה ב' ט'), לשמוח בשמחת גויך (תהלות קו ה') זה יצדק אצל ה' לבד, כי לו יתיחס צירוף הקנין גם בגוף יצוריו בעצמם בזולת השקף על קשר המלוכה, לפ"ז מבואר כי בכ"מ שם עם מציין מדרגה גדולה יותר משם גוי, יען שזה מורה על שהם מונהגים מאיזה מטרה, וזה מורה רק הקיבוץ לבד, וכן הגבילם. ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר (דה"א טז כ'. תהלות קה יג). ואמר ואני אקניאם בלא עם (רק) בגוי נבל אכעיסם, מבואר שיש גוי שאינו עם. ואמר ההימיר גוי אלהים וגו' ועמי המיר כבודו (ירמיה ב' יא). עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל ירומו למו סלה (אבל), ברכו עמים אלהינו וזמ"ש ונתתיך לבז בגוים והכרתיך מן העמים (יחזקאל כה ז'), ר"ל עמים החשובים יכריתו אותך מארצם לגמרי, וגם הגוים הפחותים אשר שם תמצא בית תהיה לבז בתוכם, וע"כ ציין ברוב המקומות שם עם לישראל עם קרובו, ושם גוי, לגוים עובדי אלילים, לבד בעת שירצה לדבר מן הריבוי היותו גוי גדול, אז ישמש בשם גוי, כי שם גוי כולל קיבוץ גדול, ושם עם יבא על פרט וחלק מן הקיבוץ וגם על משפחה מיוחדת, עם הארץ ירגמוהו באבן (ויקרא כ' ב'), כיון על העומדים במעמד שם, ואם היה אומר גוי, היה הכונה על כל האומה, ומצאנוהו גם על שלשה אנשים, אמנם כי אתם עם (איוב יב ב'), וע"כ אמר, וראה כי עמך הגוי הזה (שמות לג ג'), עמך הוא שם הכבוד וגוי שם הריבוי. וכן רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד' ו'). ואמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני (חגי ב' יד), ר"ל בין העם הזה הכהנים המצויינים בהדרת קדש, וכן הגוי בכלל חללו קדושתם, ועיין לקמן ב' ג' וד'. ט' ב'. י' ו'. י"א י'. י"ד ו'. י"ח ב' וז'. כ"ה ג'. ל' כ"ח. מ"ב ו'. מ"ט כ"ב. ם"א ט'. ם"ה א' וב'), ומש"ש : זרע, בנים. עם היות שזרע מעולה מן עם, שמציין היחוס ושלשלת המולידים אל בניהם, מ"מ אחר ששם זה מצאנוהו גם על זרע בהמה, גם על זרע השדה אשר זרעם בם על הארץ, בהכרח יהיה שם בנים מעולה יותר מן זרע שמורה על הבנין, נחלת אבות אל בניהם : חוטא, כבד עון. חטא הוא מענין חסרון, קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' טז) והוא שמחטיא מעשיו מצד השגגה שמדמה שהדבר מותר, או מצד התאוה שמעורת עיניו. אבל עוון נגזר מענין עוה ועוות, והוא שמעוות דרכיו במזיד, ע"י ששכלו מנצח בטענות לכפור במצוה או במצוה עליהם (כן באר בג"ן בארך), וקרוב לזה בחז"ל חטא שוגג עון מזיד (ועיין לקמן ה' יח. ו' ז'. כז ט'. מג כד. נט ב' יב) : מרעים, משחיתים. המריע יעשה לפעמים בעבור תועלת מדומה אצלו או בעבור הנאה, אבל המשחית עושה שלא לתועלת וצורך והנאה (ועיין לקמן יא יט. סה כה) : נאצו. פעל נאץ מורה שמקיל חשיבות איזה דבר ומבזהו, וזה המבדיל בינו ובין פעל מכעיס : ה', קדוש ישראל. דע כי כ"מ שיזכיר בספר שם ה' סתם, מדבר עליו מצד שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו בחפצו וחכמתו ויכלתו. וכ"מ שיזכירנו בכינוי אל ישראל, כמו אלהינו, אלהי יעקב, אלהי ישראל, אביר יעקב, קדוש ישראל, וכדומה, ידבר עליו מצד הענינים המיוחדים הנפלאים אשר עשה בעבור ישראל, אם מהשגחתו המיוחדת, אם מאותותיו היוצאים מן ההנהגה הכללית, אם מהקשר והדיבוק והאהבה שבינו לבינם. ויתבאר כ"א במקומו, ועיין דוגמא לזה לקמן (יב ה' ו'. לא א'. לה ב'. מ' ג'. מא יד טו יז כ' כא. מג ג'. מט ז'. ועוד במקומות רבים) : נזרו. יש בונים אותו נפעל מנחי העי"ו, שרשו זור, כמו זורו רשעים מרחם, ע"מ שדים נְכוֹנוּ והעקר שהנו"ן שרשית, במשקל יָכוֹלוּ, והוא נרדף עם פעל נסוגו, שמורה שפורש ומתרחק מאיזה דבר. ודע שיש הפרש לדעתי בין נזר ונסג, כי נסג מורה שמתרחק מן הדבר בעבור שמואס או שאינו רוצה בו, או בלא סבה. ונזר לא יבא על הנסיגות, רק אם נסוג מן הדבר בעבור איזה פרישות ומצוה או קדושה, אם באמת אם לפי דמיונו, ובזה משתתף עם הוראה אחרת שיש לפעל נזר על הפרישות, לנדור נדר נזיר להזיר לה' (במדבר ה ב'). וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב ב'). ולפ"ז כשאומר ונסוג מאחרי אלהינו (לקמן נט יג), רוצה שנזורו מעבודתו בלא סבה, אבל וינזרו מאחרי (יחזקאל יד ו'), הוא שנסוגו מה' בחשבם שיש בעבודת האליל קדושה יותר, ומדמים כי נזורם מה' לצדקה תחשב להם, וביחוד כשמציין עם הפעל הזה הגבול שאליו נזורו אחור, וינזרו לבושת, היינו שפרשו מאלהי קדם, אל צד האחור לאלהים אחרים, ובזה תבין את אשר כתבתי בבאורי : {ה} סרה. שם תואר, וענינו דברי סרה : לחלי. הלמ"ד מוסבת על כל ראש, והטעם לכל ראש חלי, וכמוהו יש לאל ידי (בראשית לא כט), יש אל לידי, וכן וכל לבב, הטעם ולכל לבב, הלמ"ד נמשך אל שתיהם : {ו} מתם. שם זה בא בחירק בכ"מ, לבד מעיר מתום עד בהמה (שופטים כ' מח) בחולם, ולדעתי מתים הוא אנשים, מתום בחולם מציין שם המופשט של האנושיות המתאר את העיר, ולכן מגבילו עם בהמה מן האנושיות עד הבהמה, ועפי"ז מ"ש פה וכן (תהלות ל"ח ד' ח'). אין מתום בבשרי, ר"ל שאין אבר בגוף אשר נשאר בו צורה אנושיית : פצע וחבורה. פצע מכת חרב הבוקע הבשר ופותחו ופוצהו ופוצחו, ומתחלף עם פצה פצח, וחבורה נצרר הדם ע"י הכאת אבן או אגרוף ולא נפתח. ושורש חבר יפרד לשלשה ראשים, א) חבורה ואסיפה, ב) חובר חבר ומכשף, ג) חבורת פצע, עקרו מורה התחברות, החובר חבר מאסף נחשים או חיות בלהטיו (סנהדרין דף פח), חבורת פצע נתחבר הדם ונצרר, ולפ"ז חבורה קל מפצע, וכן סדרם (שמות כ"א) פצע תחת פצע (ואף) חבורה תחת חבורה צריך לשלם לו, וא"כ מ"ש פה פצע וחבורה לא יכון לפי כללי המליצה, אשר דרכה להעלות מושגיה מן הקל אל החמור, לא בהפך. ולכן מוכרח כמ"ש בפי', שר"ל חבורה הבאה במקום הפצע : ומכה טריה. לחה ורטובה נובעת תמיד ומוציאה שיקוי עצמותיו, וחברו לחי חמור טריה (שופטים טו) : זרו. י"מ עבר מהקל מנע"ו, כמו ויזר את הגז' (שופטים ו' לח), וי"מ מטעם מזור ורפואה. והעקר שהוא מנל"ה שרשו זרה, ענין פיזור, כמו יזורה על נוהו גפרית (איוב יח טו). ויוכל להיות מבנין פֻעַל ונשתנה הקובוץ לחולם מסבת הרי"ש אשר לא תדגש : חבשו. חבש הוא מענין קשירה ואסירה בכ"מ, ובא על חבישת הבהמה במתג ורסן לבלום, וצמד חמורים חבושים (ש"ב טז), על חבישת המגבעות על הראש, וחבשת להם מגבעות (שמות כט). על המושל העוצר בעם וחובשם בבית הסוהר, לא אהיה חובש (לקמן ג'), על קשירת השבר או המכה בל תתפשט, ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל יד), יך ויחבשנו (הושע ו') : {ז} זרים. כמו זרם מים, מהפכה של גשם זורם ושוטף, וזרם וזרים הם שני משקלים כמו קדם וקדים, או יהיה תואר כמו שכיר, כן פי' ר"מ גאון הביאו ראב"ע בס' שפת יתר, והצילו מטרף ר' אדונים, וכ"פ בן מלך. ואף שלדעתם מלה זאת בודדת, מצאתי לה אחים ורעים, שאון זרים תכניע (לקמן כה ה'), מים זרים (מב כד. ירמיה יח). ועיין דוגמא לזה מש"ל (ה' טז) : {ח} מלונה. סוכה העשויה ללינת הלילה לבד, וע"ל (כ"ד ב') : נצורה. נפעל משורש צור, והשורק מקום חולם, ענין מצור. וי"מ ענין חורבה, וכן בנצורים ילינו (לקמן סה ד'), והנכון עיר העומדת ליחרב ע"י מצור : {ט} הותיר לנו שריד. אצל שריד בא תמיד פעל שאר, השאיר שריד, ופה לבד אמר הותיר שריד, ויובן עפמ"ש (לקמן ה' ו') בהבדל בין פעל שאר ופעל הותיר כי שאר הוא הנשאר בכוונה, ונותר הוא שלא בכונה ולכן משמש אצל שריד תמיד בפעל שאר, ר"ל שלא נשאר שריד בכונה, שהגם שנותר אחד היה שלא בכונה רק שהיתה לו נפשו לשלל מבלי דעת האויב המנצח. ופה בא להקטין השריד שלא השאירוהו האויב בכונה רק נותר מעצמו ומלט מחרב. וגם זה היה רק מעט על ידי השגחת ה' : כמעט. מוסב על שריד, והאתנח עד, והכ"ף כ"ף האמתיית, ככ"ף השבעה לי כיום : כסדם היינו לעמרה דמינו. העברי ידבר בערך הדמיון לפעמים בפעל דמה ונקשר עם למ"ד. לעמורה דמינו, ולפעמים בפעל היה ונקשר לרוב עם כ"ף כסדום היינו. ויש הבדל גדול ביניהם, כי פעל היה הנקשר עם כ"ף מורה שהיה כן ממש, אבל דמה עם למ"ד, מורה שנדמה לו רק במקצת או בדבר אחד, היה ה' כאויב (איכה ב' ה') היה כן ממש, אבל דומה דודי לצבי (שיר ב' ט') היא רק במהירות מרוצתו, כדברי המורה (בראשון מראשון) ואחר שהמליצה זאת תפארתה, שמושגים יתעלו מן הקטן אל הגדול, מן הקל אל החמור, הנה מחק המליצה וכלליה, שלא תרד רק תעלה במושגיה, ולפ"ז אחר שאמר כסדום היינו, שהוא השיווי המוחלטת, איך יאמר לעמורה דמינו שהוא הדימוי במקצת, והיה ראוי לאמר בהפך לעמורה דמינו (ויותר מזה) כי כסדום היינו, וכן אמר המתפלל (תהלות קב ח') דמיתי לקאת מדבר (ויותר מזה, כי) הייתי ככוס חרבות, שוה בהחלט. ומזה תראה כי מ"ש בפירושי לא דבר ריק הוא : {י} שמעו, האזינו. יש הבדל בין שמיעה להאזנה, ששמיעה מורה יותר ההבנה מפעל האזין, ובארתי בפי' התורה (דברים לב א') כי כשירדפו שני פעלים אלה אל שני נושאים מתחלפים ידבר אל נושא החשוב בפעל שמע, ואל נושא הפחות בפעל האזנה, ולכן אל הקצינים אומר שמעו ואל העם האזינו, גם יש הבדל בין דבר ה' ובין תורת אלהינו. דבר ה' הוא הנבואה, ותורה היא תורת משה, ותמצא כפל זה (לקמן ב' ג', ה' כד). וכבר בארתי בפי' התורה (שם) כי כשיבואו שני הפעלים שמיעה האזנה על שני נשואים מתחלפים יוחס אל הנשוא המעולה שצריך להטות לב להבינו לשון שמיעה, ואל הנשוא המובן בקל לשון האזנה, ולכן על דבר ה', שהנבואה דבריה חתומים וסתומים, ורק הקצינים והגדולים יבינוהו, אחרי שישימו לבם להבין ולהשכיל, אמר לשון שמיעה, ואל תורת ה' המובנת לכל לפי פשוטה, אמר לשון האזנה : {יא} מריאים. ת"י פטימין, וי"מ מין ממיני הבקר הגדולים. וי"ל לשון מרי, שרשו מרה והא' נוספת, ע"ש מרים ומרדם כפרה סוררה, והכתוב עד, כעת במרום תמריא תשחק לסוס ורוכבו (איוב לט) : עתודים. הזכרים מן העזים : {יב} פני. תחסר למ"ד לפני, וירמוז דרשת חז"ל יִרְאֶה יֵרָאֶה, כך בא לֵרָאוֹת, כי לא בעין בשר יתראה, רק יתראה ע"י שהוא רואה וצופה ומשגיח בכל, והבן : מי בקש זאת מידכם. פעל בקש נקשר עם מ"ם הוא בקשה ושאלה, ואם נקשר עם מלת מיד הוא השואל מחברו שישיב לו את המגיע לו ממנו (בראשית לא לט. מג טו. ש"א כ' טז) : רמוס. הולך, דורך, פוסע. הוא כדרכו, והרומס, הוא להשחית ולקלקל ? ותרמוס את החוח (מלכים ב' יד ט'). ר"ל משחיתים חצרי, ותפס חצרי כי בהיכל לא נכנסו רק הכהנים : {יג} שוא. דבר שאין בו ממש, וזה גדרו בכ"מ, והמבאר שוא, שקר, שקר בימינו : קטרת. שם קיטור, הונח על האדים והחלקים המימים העולים מגשם לח כשיוחם באור, וזה המבדיל בינו לבין שם עשן שבא מן פירוד החלקים בעצמם, וע"כ בקרבנות שהם גשמיים לחים יאמר הקטרה בכ"מ. וקטרת, שם מופשט נכרת, המנחה המסבבת העלאת הקיטור היא תועבה : קרא מקרא. חסר ו' העיטוף, ור"ל המועדות שהב"ד קוראים אותם כמ"ש אשר תקראו אותם אתם (ויקרא כג), ונאמר בם תמיד מקרא קדש יהיה לכם, על שהבית דין קובעים אותו : עצרה. עקרו מורה מניעה ועכבה, הנה נא עצרני ה' מלדת (בראשית טז), ומשם הושאל על החג, עצרת היא, על שנעצרים לפני ה' ונמנעים מעסקיהם. על המלכות, זה יעצור בעמי (שמואל א' ט' יז) על שהמלך עוצר בעם ומונעם מלכת בשרירות לבם. ואון מורה כח החפשי באונו וכחו, וזה הפך עצרה. לא אוכל, הטעם לא אוכל סבול און עם עצרה, וכן אותו לא אוכל (תהלות קא ה') : {יד} לטרח נלאיתי. מושג הטרחא היא בהנשוא, ומתאחד עם סבל ומשא ודומיהם, רק שנבדל מהם במה שכולל כל דבר שיקוץ בו האדם יהיה משא או הליכה או דבור. ומושג הלאות הוא בהנושא ומתאחד עם פעל יגע, עיף, עמל, רק שנבדל מהם במה שהוראתו המיוחד על פסיקת הכח בהחלט : {טו} ובפרשכם כפיכם. פרישת הכף הוא לתפלה בכ"מ (שמות ט' לג. מ' א'. ויקרא כב לח נד. עזרא ט' ה'). כי הדוכן יבא בלשון נשיאת כפים (ויקרא ט' כב) ולכן דברי חז"ל (ברכות לב) אסמכתא, וכן ברבה (בשלח פכ"ב) פי' על התפלה : תפלה. שרשו פלל, מורה על שפיטת כח הפנימי ושפיכת הנפש והדבקה בהעליון הבלתי ב"ת, ומצד זה עקר הוראתו על זוך הלב, טהרת הנפש, התנשאות הרוח, בדידת המחשבה, דבקות החלק בהכל הכולל בקשר אמיץ, ולא יבוא פעל זה מאדם לאדם (לבד לקמן מה יד עמש"ש), וזה גזרו והבדלו מיתר רעיו תחנה בקשה וכדומה : {טז} הזכו. י"מ התפעל מנל"ה, ודגש הכ' לחסרון הד' הזדכו, ולאות הבנין, ולדעתם דגשות הזיי"ן זרה ? וי"מ נפעל מהכפולים, ודגשות הז' לחסרון נו"ן הבנין, ודגשות הכ' להשלים הכפל. ולדעתם ראוי שתהיה המלה מלעיל, כמו הברו נושאי כלי ה' ? לכן נראה כי מלה זו הורכבה בכונה מנל"ה והכפולים, כי ממשפט המליצה שרשו זכך, כי ריעו הוא רחצו. וממשפט הכונה הוא שיעשו מהעונות זכיות, כי הרחיצה היא כיבוס המדות ונקיותם ושרשו זכה, לכן הורכבה משניהם : {יז} אשרו. כמו מאשריך מתעים (לקמן ג' יב) לשון הדרכה : חמוץ. כמו חמוס בחילוף מוצא השינים, כמו מכף מעול וחומץ (תהלות עא) : שפטו, ריבו. חסר הפעול שפטו (משפט) יתום, ריבו (ריב) אלמנה. ויש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא סדור הטענות בדבר שעדיין אין ענינו מבואר, והמשפט הוא עיון על הפסק בדבר המבואר, וכן היתום משפט נחלתו מבואר בתורה, אבל האלמנה התובעת כתובה או מזונות אין משפטה מבואר, וצריכה להשבע השבעת כתובה, לכן אמר ריבו (וע"ל ג' יג) : {יח} לכו. ענין זירוז : ונוכחה. הוא וכוח בראיות ומופתים שכליים : ילבינו. הוא הפעיל עומד, כי לא נמצא ביתר הבנינים, אבל יאדימו יוצא בהכרח כי נמצא בקל אדמו עצם מפנינים, ועיין בפי' : כתולע. תולעת השני, שם רמש יצבעו מדמו מראה אדום (קארמעזין בל"א) : כצמר. חסר התואר כצמר לבן, וכמוהו מלובשים בגדים (מ"א כב י'), ימותו אנשים (ש"א ב' לג) : {יט} (יט-כ) אם תאבו, ואם תמאנו. יש הבדל בין מאן ובין לא אבה, הממאן הוא בפה, והבלתי אובה הוא בלב, ויצוייר האובה וממאן. והבלתי אובה ובלתי ממאן, כשאין פיו ולבו שוים. והיה לו לאמר פה אם תאבו אם לא תאבו ? אבל כוון, כי לא די אם תשמעו בפועל כשאין הלב מסכים, וצריך שתאבו בלב. אבל אם תחטאו בפועל הגם שבלבכם אתם אובים לשמוע תענשו, כי רוב החוטאים הבלתי מורדים לבם תאב לשמוע, רק יצרם מנצחם. לכן אמר ומריתם כי יש הבדל בין ממרה ומורד, המורד פורק עול, והממרה רק מחליף מצות אדניו, כמו לא יחליפנו ולא ימיר (ויקרא כז י') אבל אינו מורד בהחלט : חרב. בחרב, כמו כי ששת ימים, ורחצו מים : תאכלו. המליצה תצייר את החרב כגוף טורף אוכל בשר וחלב ורוה דם ושבע ודשן (דברים לב מב. לקמן לד ה' ו') : {כא} איכה. מסב פניו מפסוק זה לשלאחריו מנוכח לנסתר ? ולמה שפרשתי הנהו נכון : נאמנה, משפט. דע כי כל מקום שיורדפו שני שמות אלה, אמונה משפט, אמונה צדק, תהיה האמונה בין אדם למקום, ומשפט או צדק בין אדם לחבירו (הושע ב' כב. ירמיה ה'). ועיין מזה (לקמן יא ה'. נט ד') : מלאתי. יו"ד נוספת, כמו רבתי עם, תואר כדמות פעול, וחז"ל דרשוהו (פסיקתא פט"ו פכ"ד, ופט"ז מ"ז, ורבה איכה בפתיחה דר"ח בר פפא ובפסוק בלע ה' לא חמל, ומדרש חזית פסוק לסוסתי) תפ"א בתי כנסיות היו בירושלים כמספר מלאתי : משפט, צדק. ההבדל בין ב' שמות אלה ידוע, משפט הוא עשות הנכון לפי הדת הכולל האלהי או הנימוסי, והצדק עפ"י הישר והטוב מצד הנושא המיוחד שישתנה לפעמים מן הדת הכולל לפי הזמן והענין, והוא מעלה יותר מפעולת המשפט, ולא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה : ילין. להמפרשים הושאל מן הלינה אל ההתמדה בדבר, כמו בצוארו ילין עז (איוב מא יד). וחז"ל נתקשה להם זאת ודרשוהו (בסנהדרין לה, ורבה פינחם פכ"א). ולמ"ש הוא פשוט : מרצחים. יש הבדל בין רוצח בקל, ובין מְרַצֵחַ בכבד, המרצחים הם חבורה וקשר רוצחים נמצא ביניהם מצוים ומקבלים צווי. ולא תמצא שם זה בודד, רק על הראש שלהם, (מ"ב ז' לב). וביתר מקומות בא בלשון רבים בכ"מ : {כב} כספך. מה יקשה סדר זה לפי' המפרשים, שאחר עון רציחה יחשוב החטאים הקלים בערכו, ולמש"פ הנהו נכון : לסיגים. פסולת הכסף, סיגים כסף היו (יחזקאל כב יח) : סבאך. פעל סבא נגד פעל שתה, הוא כיחוס פעל זלל נגד אכל. האוכל והשותה, כתפארת אדם, והזולל והסובא מגונה, הסובא הוא לשכרון, וסבאך הוא המשקה שעקר הנאתה לשכרון. ואין דרך לערב בה מים, ופי' מהול מזוג ומעורבב ובערבי אל מהל, ויש מזוגים לו לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב' ב') : {כג} שלמנים. לדעתי הוא מענין שלום ופשרה, והנו"ן כנו"ן זרענים (דניאל א' טז). וכן יעיד שם רדיפה הנסמך לו, כמו בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טז) : {כד} אנחם. פעל נחם גדרו המבארים התהפכות מחשבת האדם או תכונתו, אל מחשבה ותכונה הפכיית אליה, מן האבל אל השמחה, ומזה בא נחם מן האבל, ממחשבה אל מחשבה. ומזה בא על החרטה, פן ינחם העם (שמות יג יד). על התחבולות והמחשבות, מתנחם לך להרגך (בראשית כז מב). ופה בא על כונת ניחום האבל והצער, אמצא נחמה ומנוחה מן הצער שהיה לי מצרי, כמ"ש ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו (שם ה' כט). וידוע כי יש הבדל בין צר ואויב. הצר, מציר בפועל. והאויב, דורש רעה ואינו מציר בפועל. עד שיצוייר צר שאינו אויב, אם אינו מציר מפני איבה רק להנאת עצמו, ואויב שאינו צר, אם לא תשיג ידו להצר לאויבו. ואצל ה', אחר שציירו הכתובים ענינו עם בני אדם, כאילו נמצא לו ביניהם אויבים וצוררים ומעיקים שהם המעותים ארחותיו, והחולקים על מלכותו, הנה צוררי ה', הם החוטאים ומריעים להנאת עצמם אף שאינם אויבי ה' לעשות למען הכעיסו, ופשעיהם יהיה לרוב בין אדם לחברו גזל ורצח וחמס, להנאת עצמם, ואויבי ה' הם הכופרים בו ומכחישים אלהותו, הגם שלא יהיו צוררים ולא יחטאו בחטאים גדולים. לכן מצייר כי ה' ינחם מצריו כי הם המסבבים לו אבל וצער מרוע מעשיהם, ועתה ימצא מנוחה מהם, ומאויביו ינקם, כי מאויביו לא יצטרך נחמה כי הם לא הרעו בפועל. וכן מצריו לא יתאוה נקמה כי לא פגעו בו ולא רבו עליו, כי לא חטאו רק להנאת עצמם. ותפס הציור כדרך בני אדם עם צורריהם ואויביהם (ועיין לקמן נט יח) : {כה} כבר. כמו תרבי לך בורית (ירמיה ב' כב) (זייפע) : בדיליך. מין מתכות (במדבר לה) והרבום על המינים השונים : {כו} שפטיך, יעציך. תואר יועץ המוזכר סתם הוא רק היועץ לטוב. והנה היועץ יהיה בין במדיניות בין באלהות, אבל השופט הוא רק במדיניות, ופה שמגביל יועץ נגד שופט מדבר ביועץ על דברים שבין אדם למקום. והעד סוף הכתוב הנגבל אל תחלתו ביחוס המסובב אל הסבה, שמגביל צדק נגד שופטיך, וקריה נאמנה נגד יועציך : כבראשנה כבתחלה. ראשון הוא מלת המספר וסופר שני אחריו, אבל תחלה אינו סופר שני אחריו, ותשב ידו ותהי כבראשונה (מ"א י"ג ו') כי היד היתה בריאה תחלה, אבל ומראיהן רע כאשר בתחלה (בראשית מא כא) כי בהפרות לא היה שום השתנות. וכן אל מקום אשר היה שם אהלו בתחלה (שם י"ג ג'). אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה (שם ד'). המזבח עשאו שני פעמים. אבל לא קבע אהל אחר חדש שיצוייר בו ראשון ושני. והנה בשם שופט יקרא גם השופט בעול, והיה להם לישראל שופטי צדק, ואחריהם שופטי רשע, ולכן אמר שישובו להיות שופטי צדק כבראשונה, אבל היועץ לרעה לא יקרא בשם יועץ כי הרע אינו עצה. ובתחלה היה להם יועצים, ואח"כ שהדיחום מני דרך לא היה להם יועצים, כי המדיחים אינם יועצים, לכן אמר כבתחלה : הצדק, נאמנה. צדק בין אדם לחברו, אמונה בין אדם למקום (כנ"ל כ"א) : עיר קריה. הקריה מוקפת חומה, ונקראת קריה על שם הקירוי, והקריתם לכם ערים (במדבר נ"ה י"ח), וחז"ל (ברכות ט') מאי קיר שקרוהו. אבל העיר כולל גם הפרזי. והנה הצדק נגד חברו צריך שתתראה בגלוי, אבל האמונה בה' הוא ענין שבין האדם ובין קונו וצריך לשמרה במצפון, כמ"ש והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו (לקמן יא ה' עמש"ש), לכן דמה הצדק עם העיר הפרזי כי פרזות תשב, אבל האמונה מוקפת חומה דלתים ובריח כל זר לא יבא בסודה : {כז} במשפט, בצדקה. דע כי צדקה ומשפט הנרדפים בכתבי הקדש, תהיה הצדקה בין אדם למקום, והמשפט בין אדם לחברו, כמ"ש צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא), וכן בארנוה בכ"מ בתנ"ך. (וע"ל ה' ז' יז. ט' ז'. כ"ח יז. לב טז. לג ה'. נו א'. נח ב'. נט יד) : {כח} ושבר פשעים וחטאים, יש הבדל בין מעוה פושע וחוטא. המעוה כופר במִצְוָה י או במְצַוֶה, והפושע והחוטא מודים בשניהם רק הפושע מורד באדוניו ופורק עול, והחוטא הוא מנוצח מתאותו לפי שעה ואינו מורד. המעוה מנצח בטענות ומופתי השכל. והחוטא מנוצח מן התאוה. והפושע אינו לא מנצח ולא מנוצח רק פורק עול והולך חפשי בשרירות לבו, לפ"ז פושע גדול מחוטא. ויל"פ לפ"ז שאומר ושבר פושעים וחטאים יהיה יחדיו, שישוה שבר החטאים עם הפושעים, הגם שאלה הרעו מהם, אבל גם למ"ש בפנים א"צ למה שנלחצו המפרשים לבאר מלת שבר שהוא שם תחת פעל : {כט} יבשו ותחפרו. יש הבדל בין בושה, כלימה, חרפה, חפר. בושה היא בעצם המתבייש. וכלימה וחרפה הם בעצם המבייש. וחפר וחרפה גדולה מכלימה, ויצוייר שמכלים על לא דבר אבל לא שמחרף על לא דבר. ודבר פה בנוכח ונסתר כמו שמעו עמים כולם (מיכה א' ב'). ויל"פ החוטאים ופושעים יבושו מאלים אשר חמדתם אתם הגוי כולו והם עבדוהו ויבושו ממנו (ועיין לקמן נד) : חמדתם, בחרתם. החמדה תהיה מפאת החוש והבחירה בעצת השכל, ורק בהשקפה לאיזה תכלית אמת או מדומה :

חומת אנך על ישעיה א׳

א׳:א׳ א׳ חזון ישעיה וכו'. אפשר דזו תוכחה לשבט יהודה שבאו מיהודה שקידש שם שמים וקפץ לים וגם יושבים בירושלם כסא ה' ויש השראת שכינה וירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלם של מעלה והיא פלטין של מלך וגם ראו שהמלך כשהוא צדיק שוקט ובוטח וניצול מכל צרה וכשהוא רשע יבואו עליו צרות ומלחמות והוא פלא איך לא ישיתו לב להני תלתא. וז"ש חזון ישעיה חזון קשה וכי תימא אמאי בלשון חזות שהוא קשה. לז"א אשר חזה על יהודה גזע יהודה שקידש ש"ש. ועל ירושלם משכן השכינה. ועוד בימי עוזיה יותם חזקיהו דהיו צדיקים וה' עמם. ועוזיהו כשרצה להקטיר נצטרע. ואחז מוקף צרה ויגון. ומכל זה היה להם להשכיל ליראת אלהים. ותהי להפך לכך היה חזות קשה: א׳:ב׳ א׳ שמעו שמים והאזיני ארץ. כי הם עדים בדבר כמש"ה ואעידה בם את השמים ואת הארץ. ולא תימא דודאי קיימו ישראל התורה מהשמים והארץ שהם קיימים שאם לאו היה חוזר העולם לתהו ובהו כמו שהקשו התוספות פ"ק דע"ז. לז"א בנים גדלתי על הר סיני שקבלו התורה ושמים וארץ קיימים על קבלת התורה כמו שתירצו התוספות שם א"נ אפשר בנים גדלתי במעמד הר סיני שנטלו התורה ובתורה יכולים לבטל יצה"ר. ועוד ורוממתי בבית המקדש שיקריבו קרבנות ויתכפר להם ולא היו מתודים ולא עשו כלום. וז"ש והם פשעו בי כי ביטלו התורה והקרבנות בלי ודוי וכונה: א׳:ג׳ א׳ ידע שור קונהו וכו'. הראשונים פירשו במעשה דישראל שמכר שור לגוי והשור לא רצה לחרוש בשבת וא"ל הגוי שהוא מקח טעות ואמר ישראל המוכר באזן השור עד עתה היית שלי ואני ישראל שומר שבת ועתה מכרתיך לגוי שאינו שומר שבת וצריך לחרוש בשבת ותכף קם השור וחרש. וא"ל הגוי כשפים עשית לשור. וא"ל כך וכך אמרתי. ונתגייר הקונה וקרו ליה בן תורתא וז"ש ידע שור קונהו. וחמור אבוס בעליו כמ"ש בחמורו דר' פנחס ן' יאיר שלא אכל טבל עד כאן שמעתי. ויש להוסיף קצת דרצה להוכיחם על השבת דהוא שקול ככל התורה ושומרו אפי' עע"ז נמחל לו. וגם על מאכלות אסורות דמטמאים הגוף וחמירי מאד וע"ז אמר ידע שור קונהו דהשור לא רצה לחרוש בשבת והם מחללים שבת. והחמור לא רצה לאכול טבל והם אוכלים מאכלות אסורות וגורי האר"י ז"ל כתבו ידע שור קונהו זה הפ' נאמר על העגל ולכן ר"ת י'דע ש'ור ק'ונהו ו'חמור ישק"ו שהיו נושקים אותו ואז היו שפתותיו מוזהבות כמשז"ל. ואמנם השם שהיה כתוב בטס שהשליכו ערב רב הוא שם יל"י והוא ר"ת י'שראל ל'א י'דע כי בשם זה העלה משה רבינו ע"ה ארונו של יוסף וזהו ר"ת ע'מי ל'א ה'תבונן על"ה כי בו נאמר עלה שור ושם זה גימטריא ן' רמז לן' ש"ב ואכמ"ל: א׳:ד׳ א׳ עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל. אפשר במ"ש בשבת דף קי"ט אמר רב יהודה לא חרבה ירושלם אלא שביזו בה ת"ח וכו' ע"ש ופירשנו בעניותנו כי כל מה שהחמירה תורה בכבוד ומורא ת"ח הכל הוא לכבודו יתברך דוקא שאם הת"ח מכובדים וכלם נוהגים כבוד בת"ח ושום א' לא יזלזל בהם ונותנים לב שיתפרנסו בכבוד בלי שום זלזול. מזה נמשך שיראים המון העם לחטוא מסיבת הת"ח ואם ת"ח ישמע או יראה אחד מההמון שחוטא מוכיחו ואם אינו שומע גוער בו ודיבר אתו משפט ונמצאו כל המון העם שומרים התורה. אמנם אם עשירי עם והגדולים המיוחדים שבעם אינם נוהגים כבוד בת"ח ומזלזלים בהם ומדברים בגנותם והם טורחים למצוא טרף לביתם באופן שאינם חשובים כלל לעיני ההמון מזה נמשך דההמון חוטאים בפרהסיא ואינם יריאים מהת"ח. והת"ח יריאים להוכיחם כי כבר ידעו בעצמם שהם מזולזלים בעיני ההמון ותדיר הם מספרים בגנותם והם בצער גדול על המחיה ועל הכלכלה. ועוד רעה חולה כי נערי ישראל צמחי"ם בצאתם בראותם כי תופסי התורה מזולזלים דבקו צערי"ם להביא טרף לביתם הם פורשים מהתורה ומתמעטת התורה. וז"ש עזבו את ה' כלומר כבוד ומורא ת"ח דנפקא לן מאת ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים וכתב מהרי"ל ז"ל בריש תשובותיו דאהבת תלמידי חכמים ודאי דריש מואהבת [את] ה' אלהיך והחידוש הוא ליראה עיין שם באורך. וזהו שאמר עזבו את ה' דלא היו יראים ומכבדים לת"ח הרמוז באת ה'. ומזה נמשך נאצו את קדוש ישראל דעברו עבירות בפרהסיא ולא היו יראים וגם אין מי שיוכיחם. נזורו אחור דגם מה שתקנו לפנים וביררו ניצוצי הקדושה נטמעו מחדש וחזרו לקלקל. ודרך הלציי אפשר כי תיבת רוחא שצריך לתקן הרוח ע"י הלימוד. קלקלו ומן רוחא נעשה למפרע אחור ובמקום תקון היה קלקול: א׳:ו׳ א׳ מכף רגל ועד ראש. יש מי שפירש מרגל סוכות עד ראש השנה אין בו מתום שחוטאים ובראש השנה מהרהרים תשובה עד הרגל וחוזרים לקלקולם: ב׳ לא זורו. אפשר לא זורו כשהנביאים מתנבאים ולא חובשו בחרבן ולא רככה בשמן בגלות: א׳:י״א א׳ למה לי רוב זבחכם. דעיקר הקרבן לשוב בתשובה ובעומד במרדו אין מועיל הקרבן: א׳:כ׳ א׳ ואם תמאנו ומריתם וכו' כי פי ה' דבר. פירשו גורי האר"י ז"ל דלא תימא דזה דרך הגזמה ראו כי פי ה' דיבר בברכת יצחק כי ברך ליעקב וזרעו ונתן לו כל טוב העולם אם יהיו טובים ואח"כ אמר לעשו והיה כאשך תריד ועל חרבך תחיה וזהו חרב תאכלו כי פי ה' דיבר שהיה רוח הקדש בפי יצחק: א׳:כ״א א׳ איכה היתה לזונה קריה נאמנה. יש מי שפירש במ"ש דרובן בגזל ומעוטן בעריות ומי שהוא נזהר במה שהרוב נכשלים ודאי שנזהר במה שהרוב נשמרים וזהו הפלא איכה היתה לזונה שהוא חטא דהמיעוט נכשלים. והיא קריה נאמנה הנשמרת מגזל דהרוב נכשלים: א׳:כ״ז א׳ ציון במשפט וכו'. אפשר לפי הפשט של הסוד דציון רומז למ' במשפט שהוא ת"ת תפדה כמש"ה אקים את סוכת דוד. ואח"כ בשבילה נצא מהגלות וז"ש ושביה ישראל השבים מהגלות בצדקה בעבור השכינה הנקראת צדקה. וגורי האר"י ז"ל פירשו כמה דרכים עד"ה עיי"ש:

מצודות ציון על ישעיה פרק-א

{א} חזון . ענין ראיה והבטה כמו ותחז בציון עינינו ( מיכה ד ) ועש"ז נקרא הנביא בשם חוזה כי רואה במראה הנבואה וכאשר יקרא רואה וצופה : {ב} והאזיני . הטי אוזן לשמוע וכן אזון עד תבונותיכם ( איוב לב ) : פשעו . מרדו כמו מלך מואב פשע בי ( מ"ב ג ) : {ג} אבוס . הוא המקום המיוחד למאכל הבהמות וכן אם ילין על אבוסך ( איוב לט ) : {ד} הוי . המלה הזאת היא ענין קריאה בין לצער בין לשמחה כמו הוי אחי והוי אחות ( ירמיה כב ) וכמו הוי ציון המלטי ( זכריה ב ) : כבד . ענין רבוי כמו עמך הכבד הזה ( מ"א ג ) : מרעים . רשעים : נאצו . הוא מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה' ( ש"א ג ) : נזורו . ענין הפרשה כמו אשר נזורו מעלי ( יחזקאל יד ) : {ה} סרה . ענין הסרה מדרך הישר וכן סורר ומורה ( דברי' כא ) : דוי . ענין מכאוב כמו על ערש דוי ( תהלים מא ) : {ו} מכף רגל . כן נקרא שטחות הרגל וכמו שנקרא שטחות היד כף יד : מתום . מלשון תמימות ושלימות : פצע . מכה שנבקעה ונפתחה ומוציאה דם : וחבורה . מכה שנצרר הדם תחתיה וממעל נראה כתם אדום כמו ונמר חברברותיו ( ירמיה יג ) וכן פצע תחת פצע חבורה וגו' ( שמות כא ) : טריה . לחה כמו לחי חמור טריה ( שופטים טו ) : זורו . ענין פזור כמו וזריתי פרש ( מלאכי ב ) : חבשו . ענין קשור הכריכה שעל המכה כמו לנשברת לא חבשתם ( יחזקאל לד ) : רככה . מל' רך וטוב ( בראשית יח ) : {ח} בת ציון . עיר ציון : כמלונה . מל' מלון : במקשה . מל' קשואין והוא שם פרי . נצורה . מל' מצור : {ט} לולי . ל' אם לא : שריד . שארית כמו פליט ושריד ( איכה ב ) : דמינו . מל' דמיון והשואה : {י} קציני . ענין שררה כמו כל קציניך נדדו ( לקמן כב ) : {יא} מריאים . פטומים ושמנים וכן ושלם מריאכם ( עמוס ה ) : ועתודים . הם הזכרים מן העזים : {יב} פני . כמו לפני ותחסר ה ל מ " ד : רמוס . ענין דריכה ברגל כמו ורמסי בחומר ( נחום ג ) : {יג} קטורת . ענין העלאת עשן והוא מל' קטור הארץ כקיטור הכבשן ( בראשית יט ) : אוכל . מל' יכולת : און . ענינו מחשבת שקר כמו הנה יחבל און ( תהלים ז ) : ועצרה . ענין קבוצת אנשים כמו עצרת בוגדים ( ירמיה ט ) ע"ש שהם עצורים ועכובים במקום אחד : {יד} נלאיתי . ענין יגיעה כמו ומה הלאיתיך ( מיכה ו ) : נשוא . מל' משא : {טו} אעלים . מל' העלמה והסתרה : {טז} הזכו . מל' זכות ובהירות : חדלו . מנעו : {יז} אשרו . מל' ישר ובאה האל"ף במקום היו"ד וכן בהפוך כמו ובכבודם תתימרו ( לקמן סא ) ומשפטו תתאמרו : חמוץ . עשוק כמו מכף מעול וחומץ ( תהלים עא ) : {יח} לכו . הוא ענין לשון זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו ( בראשית לז ) והלא לא הלכו אליו : ונוכחה . ענין ברור דבר כמו אשר הוכיח ה' ( שם כד ) : כשנים . חוטים צבוע אדום כמו ותולעת שני ( שמות כה ) : כתולע . הוא שם הצבע שצובעים בו אדום : {יט} תאבו . תרצו כמו לא אבה יבמי ( דברים כה ) : {כ} תמאנו . מל' מיאון וסרוב : ומריתם . מל' מרי ומרד : {כא} קריה . עיר : מלאתי . היו"ד נוספת ובעבור תוספות היו"ד נהפכה הה"א לתי"ו להסמיכה אל היו"ד : ילין . ענין התמדה וכן ולנה בתוך ביתו ( זכריה ה ) : {כב} לסיגים . הוא פסולת הכסף כמו סיגים כסף היו ( יחזקאל כב ) : סבאך . כן נקראים משקים המשכרים כמו ונסבאה שכר ( לקמן כו ) : מהול . מזוג ומעורב ודומה לו לשחוק אמרתי מהולל ( קהלת ב ) : {כג} שלמונים . מל' תשלומין : {כד} אביר . ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב ( בראשית מט ) : {כה} ואצרוף . ענין זכוך וזקוק : כבור . כבורית שמנקין בו הבגדים מכתמיהם . בדיליך . היא מין מתכת כמו ואת הבדיל ( במדבר לא ) : {כט} מאילים . שם אילן סרק כמו הנחמים באלים ( לקמן נז ) : {ל} נבלת . ענין כמישה כמו נבל ציץ ( לקמן מ ) : עלה . העלין שלה : {לא} החסן . החזק וכן חסין יה ( תהלים פט ) : לנעורת . היא הפסולת שמנערין מעצי הפשתן : לניצוץ . הוא הנתז מן הבערת האש וכן ונוצצים כעין נחושת ( יחזקאל א ) . ובערו . ענין שרפה והדלקה : מכבה . מלשון כבוי :

מצודות דוד על ישעיה פרק-א

{א} חזון . זו היא מראית הנבואה של ישעיה אשר ראה במראה הנבואה על יהודה וירושלים ואין זה תחלת הספר לומר שכל נבואתו היתה על יהודה וירושלים לבד כי באמת ניבא גם על בבל כו' אלא שבא לומר הנבואה ההיא היתה על יהודה וירושלים וכדרך שאמר משא בבל משא מואב אבל תחלת הספר הוא בשנת מות המלך עוזיהו וכו' ואין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים כך שהרי שם נאמר ואשמע וכו' את מי אשלח וכו' למדנו שאז היתה תחלת השליחות : בימי עוזיהו וכו' . בימי ארבעת המלכים האלה ניבא עד שעמד מנשה והרגו : {ב} שמעו שמים . מה שאני קובל ומתרעם על ישראל : והאזיני ארץ . אמר בלשון יחיד כי סדנא דארעא חד היא משא"כ השמים כי שבעה רקיעים הם לפי תכונת הקדמונים : כי ה' דבר . לא מאלי אני אומר כי דבר ה' בפי ולזה שמעו אמרי : בנים גדלתי . ר"ל וזהו דברי ראו נא הטובה שעשיתי לבני בכורי ישראל אשר גדלתים ורוממתים על כל האומות הקדמונים והם לא השיבו כגמולי כי מרדו בי : {ג} ידע שור . הלא אף השור יודע ומכיר את בעליו אשר קנהו ונשמע הוא אליו והחמור הזה עם שהוא סכל ביותר עכ"ז יודע הוא מקום האבוס של בעליו והולך שמה להנאתו : לא ידע . לא אבו לדעת אותי להיות נשמעין לי : עמי . עם שהמה עמי ואני בעזרתם עכ"ז לא יתבוננו לדעת מה טוב להם כי הלא בשמעם טוב הארץ יאכלו ואינם אפילו כחמור הזה המכיר בטובה : {ד} הוי . הנביא מתאנח וקובל על ישראל שהיו מאז גוי קדוש ונהפכו להיות גוי חוטא : עם כבד עון . מאז היו עם קדוש ונהפכו להיות עם כבד עון : זרע מרעים . מאז היו זרע בירך ה' ונהפכו להיות זרע מרעים : בנים משחיתים . מאז היו בני אל חי ונהפכו להיות בנים המשחיתים את דרכם : נזרו אחור . פרשו מהם ללכת לאחור כאדם הממאן לשמוע דברי המדבר אליו : {ה} על מה תוכו . על העבירה עצמה שלקיתם עליה על העבירה ההיא בעצמה תוסיפו עוד לעשות סרה ר"ל עשיתם שוב העבירה ההיא בתוספות איסור ואינכם משימים על לב לחשוב הלא בשבילה לקינו : סל ראש לחלי . הלא ע"י ההכאה נחלה כל הראש וכל הלב ומדוע לא תקחו מוסר : {ו} אין בו . אין בכל אחד מקום שלם ממכה במקום אחד יש פצע ובמקום וכו' : לא זרו . לא נפזר עליהם אבק סממנים המרפאים : ולא חובשו . לא נכרך עליהם מטלית כדרך שכורכים על המכות : ולא רככה . לא נתרככה המכה בשמן כדרך שמרככין המכות ר"ל הלא עדיין לא נרפאתם מהמכות אשר באו עליכם מאז על העבירות שעשיתם ומדוע חזרתם לעשות שוב והוא דרך משל לאמר הלא מאז בא הפורעניות על השרים ועל יתר העם ועדיין משמשת בכם ולמה תחטאו שוב : {ז} ארצכם . לכן תהיה ארצכם שממה : אדמתכם . פרי אדמתכם : לנגדכם . בעיניכם תראו ואין לאל ידכם לעמוד כנגדה : ושממה . ותהיה שוממה כארץ אשר יבואו עליה אויבים זרים ורחוקים כי המה מהפכים ומחריבים הכל ועושים שממה על כי המה לא יעמדו בה משא "כ כשהאויב הוא מבני הארץ ההיא וסמוך אליה : {ח} ונותרה . תשאר רקנית מיושביה כמו סוכת הכרם מה שהשומר יושב בה כי בעת יבצר כרמו מניח סוכתו ריקן והולך לו : כמלונה במקשה . כמו המלונה העשויה בשדה קשואין כי משתלקט מניחה ריקן והולך לו ( זה שבכרם קרוי סוכה כי השומר יושב בה ביום ומשמרה מפני העופות ובלילה מפני הגנבים אבל הקשואים קשים הם למאכל העופו' ואינו שומרם אלא מפני הגנבים ובלילה ולכן נקראת מלונה עשויה ללינה ) : כעיר נצורה . כמו העיר אשר האויבים צרים עליה העושים הסוכות לעצמם להסתתר בהם וכשמסתלקין מעליה נשארים הסוכות ריקן : {ט} לולי ה' . אם לא היה המקום משאיר לנו בחסדו שארית כחשבון המעט . כסדום . היינו ראוים להיות כלים כסדום ועמורה מבלי שארית מה : {י} קציני סדום . שרים הדומים לשרי סדום : {יא} למה לי וכו' . הלא כל עצם הזבח בא להתוודות עם הבאתו ואתם הואיל ואינכם שבים למה לי הזבח : שבעתי וכו' . ר"ל אני קץ בהם כאדם השבע שהוא קץ בדבר שהוא שבע ממנו : לא חפצתי . הואיל ואינכם שבים : {יב} כי תבואו . כאשר תבואו לראות לפני ברגל אז אומר לכם מי בקש זאת מידכם לדרוך ולרמוס בחצרי : {יג} מנחת שוא . כי הואיל ואיננה לי לרצון היא מנחת שוא כי אין בה תועלת כי הקטרת הקומץ היא תועבה לפני : חודש ושבת . בין בר"ח בין בשבת בין בימי המועד אשר תקראו מקרא קודש ואתם נעצרים לפני בהבאת קרבנות הנה לא אוכל לסבול האון שבלבבכם עם העצרה שאתם נעצרים לפני כי אין שני אלו ראוים להתאחד : {יד} חדשיכם . זבחי חדשיכם וכו' : לטורח . למשא כבד המטריח עד שאני עיף לשאת את המשא ואמר בלשון הנופל באדם להשמיע האוזן כפי שהורגלה : {טו} ובפרשכם כפיכם . בעת התפלה : ידכם וכו' . לפי שידיכם מלאים משפיכת דם : {טז} רחצו הזכו . הסירו כתמות העון בתשובה : הסירו וגו' . לפי שרוע מעללי גבר עומדים מול ה' לקטרג עליו לזה אמר עשו תשובה ובזה תסירם מנגד עיני : הרע . מלהרע : {יז} היטב . להטיב מעשיכם : דרשו . חקרו המשפט לדעת הדין עם מי והיו מישרים את העשוק ושפטו משפט היתום וריבו ריב האלמנה כי המה הנעשקים ע"פ רוב : {יח} ונוכחה . נברר הדברים לדעת מי סרח על מי : אם יהיו וכו' . ר"ל וכאשר תודו שהדין עמדי ותשובו לי אז אם יהיו חטאיכם אדומים כשני תולעת יולבנו כשלג ר"ל אכפר על חטאתכם ( דימה העון לכתם אדום שהוא צבע חזק ונראה למרחוק ולא יוסר מהר בכבום ) : {יט} אם תאבו . להיות מוכנעים לי ושמעתם בקולי אז תאכלו מיטב הארץ : {כ} ואם תמאנו . אם תהיו ממאנים לשמוע אמרי ותמרו פי : חרב תאכלו . לא תהיו אוכלים אלא אכולים לחרב : כי פי ה' דבר . ובידו לקיים מאמרו : {כא} איכה . מתאונן לומר איך ירושלים עיר אמונה נהפכה להיות משקרת בה' כזונה המשקרת בבעלה : מלאתי . מעולם היתה מלאה משפט והצדק התמיד בה ועתה נהפכו אנשים להיות מרצחים : {כב} כספך . הכסף שאתה נותן לזולת הוא סיגים ואתה מרמה ומאנה אותו : {כג} סוררים . סרים מדרך הטוב ומתחברים עם הגנבים : כלו . כל העם : שלמונים . האחד אומר לחבירו הצדיקני היום בדיני ולמחר אצדיקך בדינך : לא יבוא . בראותם שאף היתום לא הועיל עם כי הוא איש ומכ"ש היא ותחדל לבוא : {כד} האדון . שהכל שלו ובידו מאין מוחה : אנחם . במה שאשלם כגמול אנחם על הכעס שהכעסוני : {כה} ואשיבה . להכותך מכה אחר מכה : ואצרוף . אסיר ממך הסיג כמו שמסירים כתמי הבגד ע"י הבורית ור"ל אכלה ממך הפושעים והמורדים : {כו} ואשיבה . אעמיד עליך שופטים כשרים וצדיקים כמו שהיה מאז : {כז} במשפט . ע"י המשפט שיעשה בה תהיה פדויה : ושביה . ההשבה מן הגולה תהיה ע"י הצדקה אשר יעשו : {כח} ושבר . הפושעים והחוטאים שבהם ישברו יחדו זה כזה איש לא נעדר : יכלו . בלי שארית : {כט} כי יבושו . עוזבי ה' יבושו אז ממה שחמדו האלים להעמיד עבודת כוכבים ומזלות בצלה כמ"ש תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה ( הושע ד' ) : מהגנות . ממה שבחרו הגנות להעמיד בה עבודת כוכבים ומזלות כענין שנא' המתקדשים והמטהרים אל הגנות ( לקמן סו ) : {ל} כי תהיו . בעבור שבחרתם באלה תהיו דומים להם בדבר העונש כי תהיו כמושים מבלי לחלוחית טובה כעלי אילן האלה הכמושים ביותר : אין לה . להשקותה ולרוות צמאונה : {לא} החסון . הפסל העשוי מעץ חזק כמ"ש עץ לא ירקב יבחר ( לקמן מ ) . לנעורת . שהוא דבר חלש וקל להשרף : ופועלו . החרש העושה הפסל , היה דומה לניצוץ אש : שניהם . הפסל והחרש : ואין מכבה . לא ימצא מי מכבה ואין ביד הפסל לעזור ואף לא לעצמו :

מנחת שי על ישעיהו א׳

א׳:א׳ א׳ סדרן של נביאים אחרונים כפי מה שאמרו בבתרא פרק השותפין. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. ונתנו טעמים וסברות נכונות על זה הסדר כדאיתא התם בגמרא. ובעלי המסורת סדרום כפי זמנם כמו שכתב רד"ק בהקדמת ירמיה. והחכם אברבנאל הוסיף טעמים אחרים בהקדמתו לנביאים אחרונים וכתב עוד רד"ק שבנביאים של תרי עשר אף על פי שיש מהם נביאים קדמו לירמיהו ויחזקאל לפי שנבואתם קטנה לא כתבו כל ספר וספר לבד כדי שלא יאבד במיעוטו כמו שאמרו ז"ל איידי דזוטר מרכס. והחכם אבן עזרא בסוף צפניה כתב שקדמונינו ז"ל חברו אלה השנים עשר ספרים ושמוה ספר אחד בחשבון כ"ד ספרים בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם א' כי כולם נבואות עתידות ואין ככה החמש מגילות כי איכה הפך שיר השירים: (א"ה אבל אנחנו סדרנום כפי הנהוג בכל המקראות): ב׳ חזון. החי"ת בחטף פתח הזי"ן בחולם וטעם המלה פשוט: א׳:ח׳ א׳ כסכה בכרם. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: א׳:י״ד א׳ נלאיתי. בדפוסים ראשונים וגם במקצת ס"ס כ"י מלא יו"ד אחר האל"ף: א׳:י״ח א׳ יאדימו. הדל"ת דגושה: א׳:כ״א א׳ מלאתי משפט. איכה רבתי פסוק בלע ה' ולא חמל רבי פנחס בשם רבי הושיעה אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים מנין מלאתי משפט מלתי כתיב אבל בפתיחתא דאיכה הכי איתא ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש מנין מלאתי בגימטריא הכי הוו וגם במדרש חזית פסוק עיניו כיונים לא גרסינן מלתי כתיב וכן כתב רש"י בפירוש המקרא בשם פסיקתא וכן הוא בירושלמי ריש פרק שני דייני גזירות ומגלה פ' בני העיר: א׳:כ״ב א׳ לסיגים. בספרים כ"י ובדפוסים ישנים מלא דמלא וכן במסורה סיגים ג' מלאים וסימן הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳) כסף סיגים מצפה על חרש (משלי כ״ו:כ״ג) כור סיגים כסף היו (יחזקאל כ״ב:י״ח) וא' כספך היו לסיגים ועיין בנפוצות יהודה דף קי"ג: א׳:כ״ה א׳ כבר סיגיך. במקצת ספרים מלא יו"ד אחר הסמ"ך: א׳:ל׳ א׳ עלה. בספרים מעטים מלא יו"ד אחר למ"ד וברוב הספרים חסר וכן נמסר עליו לית חסר:

תרגום יונתן על ישעיהו א׳

א׳:א׳ א׳ סדרן של נביאים אחרונים כפי מה שאמרו בבתרא פרק השותפין. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. ונתנו טעמים וסברות נכונות על זה הסדר כדאיתא התם בגמרא. ובעלי המסורת סדרום כפי זמנם כמו שכתב רד"ק בהקדמת ירמיה. והחכם אברבנאל הוסיף טעמים אחרים בהקדמתו לנביאים אחרונים וכתב עוד רד"ק שבנביאים של תרי עשר אף על פי שיש מהם נביאים קדמו לירמיהו ויחזקאל לפי שנבואתם קטנה לא כתבו כל ספר וספר לבד כדי שלא יאבד במיעוטו כמו שאמרו ז"ל איידי דזוטר מרכס. והחכם אבן עזרא בסוף צפניה כתב שקדמונינו ז"ל חברו אלה השנים עשר ספרים ושמוה ספר אחד בחשבון כ"ד ספרים בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם א' כי כולם נבואות עתידות ואין ככה החמש מגילות כי איכה הפך שיר השירים: (א"ה אבל אנחנו סדרנום כפי הנהוג בכל המקראות): ב׳ חזון. החי"ת בחטף פתח הזי"ן בחולם וטעם המלה פשוט: א׳:ח׳ א׳ כסכה בכרם. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: א׳:י״ד א׳ נלאיתי. בדפוסים ראשונים וגם במקצת ס"ס כ"י מלא יו"ד אחר האל"ף: א׳:י״ח א׳ יאדימו. הדל"ת דגושה: א׳:כ״א א׳ מלאתי משפט. איכה רבתי פסוק בלע ה' ולא חמל רבי פנחס בשם רבי הושיעה אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים מנין מלאתי משפט מלתי כתיב אבל בפתיחתא דאיכה הכי איתא ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש מנין מלאתי בגימטריא הכי הוו וגם במדרש חזית פסוק עיניו כיונים לא גרסינן מלתי כתיב וכן כתב רש"י בפירוש המקרא בשם פסיקתא וכן הוא בירושלמי ריש פרק שני דייני גזירות ומגלה פ' בני העיר: א׳:כ״ב א׳ לסיגים. בספרים כ"י ובדפוסים ישנים מלא דמלא וכן במסורה סיגים ג' מלאים וסימן הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳) כסף סיגים מצפה על חרש (משלי כ״ו:כ״ג) כור סיגים כסף היו (יחזקאל כ״ב:י״ח) וא' כספך היו לסיגים ועיין בנפוצות יהודה דף קי"ג: א׳:כ״ה א׳ כבר סיגיך. במקצת ספרים מלא יו"ד אחר הסמ"ך: א׳:ל׳ א׳ עלה. בספרים מעטים מלא יו"ד אחר למ"ד וברוב הספרים חסר וכן נמסר עליו לית חסר:

מנחת שי על ישעיהו א׳

א׳:א׳ א׳ סדרן של נביאים אחרונים כפי מה שאמרו בבתרא פרק השותפין. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. ונתנו טעמים וסברות נכונות על זה הסדר כדאיתא התם בגמרא. ובעלי המסורת סדרום כפי זמנם כמו שכתב רד"ק בהקדמת ירמיה. והחכם אברבנאל הוסיף טעמים אחרים בהקדמתו לנביאים אחרונים וכתב עוד רד"ק שבנביאים של תרי עשר אף על פי שיש מהם נביאים קדמו לירמיהו ויחזקאל לפי שנבואתם קטנה לא כתבו כל ספר וספר לבד כדי שלא יאבד במיעוטו כמו שאמרו ז"ל איידי דזוטר מרכס. והחכם אבן עזרא בסוף צפניה כתב שקדמונינו ז"ל חברו אלה השנים עשר ספרים ושמוה ספר אחד בחשבון כ"ד ספרים בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם א' כי כולם נבואות עתידות ואין ככה החמש מגילות כי איכה הפך שיר השירים: (א"ה אבל אנחנו סדרנום כפי הנהוג בכל המקראות): ב׳ חזון. החי"ת בחטף פתח הזי"ן בחולם וטעם המלה פשוט: א׳:ח׳ א׳ כסכה בכרם. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: א׳:י״ד א׳ נלאיתי. בדפוסים ראשונים וגם במקצת ס"ס כ"י מלא יו"ד אחר האל"ף: א׳:י״ח א׳ יאדימו. הדל"ת דגושה: א׳:כ״א א׳ מלאתי משפט. איכה רבתי פסוק בלע ה' ולא חמל רבי פנחס בשם רבי הושיעה אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים מנין מלאתי משפט מלתי כתיב אבל בפתיחתא דאיכה הכי איתא ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש מנין מלאתי בגימטריא הכי הוו וגם במדרש חזית פסוק עיניו כיונים לא גרסינן מלתי כתיב וכן כתב רש"י בפירוש המקרא בשם פסיקתא וכן הוא בירושלמי ריש פרק שני דייני גזירות ומגלה פ' בני העיר: א׳:כ״ב א׳ לסיגים. בספרים כ"י ובדפוסים ישנים מלא דמלא וכן במסורה סיגים ג' מלאים וסימן הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳) כסף סיגים מצפה על חרש (משלי כ״ו:כ״ג) כור סיגים כסף היו (יחזקאל כ״ב:י״ח) וא' כספך היו לסיגים ועיין בנפוצות יהודה דף קי"ג: א׳:כ״ה א׳ כבר סיגיך. במקצת ספרים מלא יו"ד אחר הסמ"ך: א׳:ל׳ א׳ עלה. בספרים מעטים מלא יו"ד אחר למ"ד וברוב הספרים חסר וכן נמסר עליו לית חסר:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5