{א} הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם: {ב} הִרְבִּיתָ הַגּוֹי (לא) לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: {ג} כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן: {ד} כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ: {ה} כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: {ו} (לםרבה) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: (פ) {ז} דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל: {ח} וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר: {ט} לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף: {י} וַיְשַׂגֵּב יְהוָה אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ: {יא} אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: {יב} וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת יְהוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ: (ס) {יג} וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד: {יד} זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב: {טו} וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים: {טז} עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: {יז} כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן: {יח} בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ: {יט} וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ: {כ} מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-ט
{א} העם ההולכים בחושך . הם יושבי ירושלים שהיו חשיכים מדאגת סנחרב כענין שאמר חזקיהו ( לקמן ל"ז ) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה : ראו אור גדול . במפלתו של סנחרב : {ב} הרבית הגוי . נעשו גדולים לכל שומעיהם כששמעו האומות הנסי' שנעשו להם : לו הגדלת השמחה . ולא לאויביו וכתיב לא בלמ"ד אלף לפי שלא היתה שמחת חזקיה שלימה לפי שבאותו הפרק נאמ' לו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ( לקמן לח ) . כשמחת בקציר . ת"י כחדוות נצחי קרב שהוא כעין הקציר הורגי אדם קוצצי צוארי' ושינה הכתוב בלשונו לדרוש שהיה אותו הנס בליל קציר העומר : כאשר יגילו בחלקם שלל . מצרים בימי משה שאף כאן חלקו שלל כוש ומצרים וחמדת כל הגוים כמ"ש ( לקמן לז ) שכשחזר מעל תרהקה מלך כוש בא לו לירושלים עם כל אוצרות כוש ומצרים כענין שנ' ( לקמן מה ) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים וגו' והכל בזזו חזקיה ועמו : {ג} כי את עול סבלו . עול שהיה סבל לחזקיה ושהיה מטה את שכמו למשא כבד להעלות מס קשה ואת שבט יהודה שהיה נוגש בו בחזקיהו : החיתות . שברח יחד בלילה אחד . כיום מדין . בימי גדעון שאף הם נפלו יחד בלילה אחת ובליל קציר העומר כמו שנאמר והנה צליל שעורים מתהפך במחנה מדין : {ד} כל סאון סאן ברעש . יש פותרין אותו לשון סאה ומדה כמו שדרשוהו רבותינו אך לפי פשט ל' המקרא לא יתכן לפרש מגזרתו מאחר שאין הוי"ו והנו"ן מעיקר התיבה אלא כמו שאון מן שואה והמון מן הומה וחרון מן חרה לא יתפעל עם הנון לומר סואן אלא סואה כמו מן המון הומה ומן שאון שואה ולא יאמר שואן הומן חורן ואני אומר שפתרונו לפי הענין ואין לו דומה מן המקרא ופתרונו לשון צהלת נצחון במלחמה , כי כל סאון סאן ברעש קול נצחון שום נוצח במלחמה ברעש שעטת סוסים והגפת תריסין הוא : ושמלה . הרוגי מלחמה מגוללה בדמים . אבל נצחון זה אין בו רעש ואין בו דם . והיתה לשריפה יקד . יקוד מאכולת : {ה} כי ילד יולד לנו . אע"פ שאחז רשע הוא בנו הנולד לו זה כמה שנים להיות לנו תחתיו למלך צדיק יהיה ותהיה משרת הקב"ה ועולו על שכמו שיהיה עוסק בתורה ושומר מצות ויטה שכם למשאו של הקב"ה ויקרא שמו הקב"ה שהוא מפליא עצה ואל גבור ואבי עד , קרא שמו של חזקיהו שר שלום כי שלום ואמת יהיה בימיו : {ו} למרבה המשרה . למי יקרא השם למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו משרה לשון שררה זו לתשובת אחרים , אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם , אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ שהיה לו שלום מכל עבריו ואין קץ זה לשון הפסק עולמית אלא אין קץ לסביביו , על כסא מלכות דוד יהיה שלום זה במשפט וצדקה שעשה חזקיהו ולשלום וי"ו זה תיקון המלה הוא הרבה משרה על שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין קצבה . מעתה ועד עולם . עולמו של חזקיהו כל ימיו וכן מצינו שאמרה חנה על שמואל וישב שם עד עולם ולתשובת אחרים האומרים שהוא שם יש להשיבם מהו מעתה והלא לא בא עד לסוף ג' מאות שנה : קנאת ה' צבאות . שקנא לציון על אשר יעץ עליה ארם ופקח : תעשה זאת . ולא אחז ראוי לכך ואף זכות אבות תמה , תוספת ואמרו רבותינו בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחרב גוג ומגוג אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור יעשה משיח מיד סתמו הכתוב : {ז} דבר שלח אד' ביעקב . הנבואה שנתנבא לפורענות פקח בן רמליה : ונפל בישראל . מעתה תתקיים בהם : {ח} בגאוה ובגודל לבב לאמר . מה שהיו אומרים בגאוה ובגודל לבב : {ט} לבנים נפלו וגזית נבנה . המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח כגון יהואחז בן יהוא שבימיו נתמעטו כענין שנאמר ( מלכים ב יג ) כי אבדם מלך ארם שפלים היו והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין : {י} וישגב ה' את צרי רצין עליו . הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי , ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו' : {יא} ארם מקדם . ארם הרעו להם מקדם בימי יהואחז ויואש ופלשתים הרעו להם מאחור שהפלשתים להם במערב : בכל זאת וגו' . ועוד ידו נטויה . עד שיביא עליהם את סנחרב , ד"א ארם מקדם ופלשתים מאחור , היו משחיתים ביהודה , בימי אחז כמו שמפורש ( בד"ה ב כה ) ועל ישראל ועל יהודה היה ישעיה מתאונן על הצרות הללו : {יב} עד המכהו . עד הקב"ה שהוא מביא עליו המכו' האלה : {יג} כפה ואגמון . לשון מלכים ושלטונים : כפה . ארקוול"ר בלעז כלומר אותם החופפים עליהם ככיפה זו : ואגמון . ואף היא כיפה קטנה וע"ש שכפופה כאגמון קורא לה אגמון ובברייתא דשמואל מצינו שיש מזלות ברקיע ממונים ואלה שמותם וכאן אמר הנביא שכל חכמיהם המתנבאי' להם וחוזים בכוכבים את הבאות עליהם יכרית ה' מהם : {טו} מאשרי . מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי ( איוב כג ) , ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א : ומאושריו מבולעים . הדורכים בדרך המתעי' המאשרים אותם בדרכים הללו דרכים מסותרים ונבוכים שאין פתח לצאת מהם ולשון בילוע נופל על הדרך כענין שנאמר במקום אחר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו ( לעיל ג' ) : {טז} ומרע . רשע כמו זרע מרעים ( לעיל א' ) : {יז} כי בערה כאש רשעה . רשעתם תבער בהם ותאכלם כאש : שמיר ושית . שלהם תאכל המורדים והפושעים שבהם : ותצת בסבכי היער . בדלת העם , סבכי ענפים : ויתאבכו גאות עשן . יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה , ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות ( איוב כח ) עמק הבכא ( תהלים פד ) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב ( יחזקאל כ"א ) ואל"ף של אחוותי באזניכם ( איוב יג ) : {יח} נעתם ארץ . יונתן תירגם חרוכ' ארעא וקשה בעיני לפרש כן , שהיה לו לומר נעתמה הארץ ואחרי שאין לו דמיון במקרא לא לשון התרגום ולא לשון אחר אני מפרשו לפי עניינו בעברת הקב"ה נעתם העשן הזה לארץ והוא לשון נגזר על הארץ או לשון נתך והגיע לארץ : {יט} ויגזור על ימין . יבוזו וישללו זה את זה על ימין או על שמאל ולא ימצא להם : איש בשר זרעו . ת"י גבר נכסיה קריביה יבזון : {כ} מנשה את אפרים . מנשה יתחבר עם אפרים : ואפרים את מנשה . עם מנשה ויחדו המה יתחברו על יהודה :
מלבי"ם על ישעיה פרק-ט
{א} אור נגה עליהם. פעל נגה הונח על האור החוזר מגשם מלוטש שאין לו אור מעצמו רק מקבל אור מדבר אחר, כמו כדור הירח, כמו שיבואר לקמן (יג י'), ולכן בא פעל זה על צאת אור היום מן האופק המזרחי קודם הנץ החמה, וארח צדיקים כאור נוגה (משלי ד' יח), יען כי האור הנראה אז אינו מגוף השמש רק מפגישת אור השמש בקטורים העבים העולים מן הארץ, כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות (ריש ברכות) : {ב} הגוי. אחר ששם עם שבפסוק הקודם על ישראל, יהיה שם גוי פה על אשור כמ"ש למעלה (א' ג'), ומלת לו מוסב על העם, והכתיב לא בא' בא למעט הגוי : כשמחת. התי"ו במקום ה', וכן אם אתן שנת לעיני, שפעת אני רואה, ויתכן שרמז למ"ש חז"ל שמפלת סנחריב היה בליל פסח בעת קציר העומר, וע"כ בא בסמוך שבהכרח חסר הנסמך כשמחת קציר בקציר, ויהיה ב' בקציר ב' הזמן, ר"ל בעת קציר בניסן, שמחו כשמחת קציר : יגילו. ההבדל בין שמחה וגיל, מבואר אצלי בכל התנ"ך, שמחה מורה השמחה התמידית על דבר משמח הבא בתמידות, וגיל היא השמחה החדשה על ענין התחדש פתאום כמו מציאה, בשורה טובה, ודומיהם, וע"כ על הקציר שרגילים בו תמיד אמר שמחה, ועל השלל שהוא חידוש אמר גיל : {ג} על סבלו. עול היא עול הבהמה, ואם בעל השור חס עליו מרים את העול בל יטה שכמו, ואהיה להם כמרימי עול (הושע יא), ואם הוא אכזר מכביד עליו ומטה שכמו, ועז"א ואת מטה שכמו. וסבלו, הוא שם והב' בקמץ חטף וענינו סבל המשא. כיום, כמו כביום, כמו כבור סיגיך (למעלה א') : {ד} סאון. לדעתי כמו שאון בימנית, ונמצא ממנו מנל"ה שרשו שאה, על שממון, אם שאו ערים, וכל מהומה ורעש, קול שאון מעיר. גם נמצא ממנו מה ששרשו שוא, על שממון, אמש שואה ומשואה (איוב ל'), על הרעש תשואות סוכתו (שם לו). גם נמצא ממנו ששרשו נשא, להשאות גלים (לקמן לו), ומזה. תכסה שנאה במשאון (משלי כו). ולפ"ז יהיה שואן, בינוני פועל, והנו"ן נוספת, או יהיה במציאות גם פעל ששרשו שאן. על הוראת הרעש, וי"ל ושאננך עלה באזני (לקמן לז), שי"מ מענין שאון ורעש, ג"כ שרשו שאן והנו"ן השניה למשקל השם, ולפ"ז תהיה פה הנו"ן שרשית, ופעל רעש הונח בעצם על רעש הארץ, והושאל ממנו על כל דבר המרעיש ועוקר עצמים בסערתו : ושמלה. ההבדל בין שמלה לריעיו כסות בגד ודומיה', כי שמלה כולל גם מה שאינו תפור למדת האדם. ופרשו את השמלה. וכן פה השמלה הפרושה על נס ודגל צבא המלחמה : מגוללה. ענין מיאוס וטינוף. על פגרי גלוליכם (ויקרא כו), ועמשא מתגולל בדם (ש"ב כ') : לשרפה מאכלת אש. פעל אכל ופעל שרף, מובדלים מיתר לשונות המורים על השרפה, כמו דלק בער יצת, במה שהם מורים על עצם השרפה ואכילת האש, משא"כ בער דלק שעקרם על תחלת התבערה (ע"ל יז), וההבדל בין אכל ובין שרף, אכל יאמר תמיד בהשקף מצד שהאש אוכלת ומכלה את הגוף הבוער. ושרף יאמר על העצם שכבר נשרף והיה לאפר, ר"ל פעל אכל מצייר עת הכליון, ופעל שרף, השינוי שנעשה אחר הכליון שנשרף והיה אפר, ועז"א והיתה לשרפה מאכלת אש, מציין את האויב בפעל אכל, שהוא אוכל ומכלה בהוה את הכל, ומפלתו בפעל שרף ששב לעפר ואפס : {ה} ילד. כולל כל הויה חדשה, לדת כל חי, התחדשות ילדי יום, כי לא תדע מה יולד יום (משלי כו), בטרם לדת חק (צפניה ב'), אלה תולדות יעקב, שפירשו המפרשים התחדשות מקריו וגלגולי סבותיו. וכן פה מזל חדש וסבה חדשה : על שכמו. לא מצאנו שיהיה השכם נושא המשרה, רק העול ?, אך מגביל לעומת שאמר, (פ"ג) ואת מטה שכמו, אומר עתה המשרה תהיה במקום העול, ור"ל לא יתגאה בשררתו, כענין, כלום שררות אני נותן עליכם עבדות אני נותן עליכם : פלא יועץ. הנכון יועץ פלא. אבי עד, מוליד הזמן ומחדשו, כי מלת עד מציין הזמן הנמשך עד אחרית הזמן, כמו בטחו בה' עדי עד והוא כולל כל עוד שיהיה הזמן במציאות, ויען שנצחיות ה' אינו נופל תחת הזמן רק הוא בורא הזמן ומחדשו נקרא אבי עד ומחוללו : {ו} למרבה. שם, ויען שהוא סמוך נקוד ציר"י במשקל ומשקה צמא יחסיר, לרוב המשרה, ומורה רוב הכמות והאיכות ונמשך לשתים לרוב המשרה ולרוב השלום. אין קץ, כמו אין קץ לכל העם (קהלת ד'), אין גבול לריבוי הזאת : ממלכתו. יש הבדל בין ממלכה ובין מלוכה. נושא השם ההגיוני של מלוכה הוא המלך, ונושא השם ההגיוני של ממלכה הוא העם והמדינה, ובררתי זה במקום אחר : להכין, ולסעדה. הכנה מורה ענין הזמנה בדבר שיוזמנו האמצעיים ואין חסר רק התכלית, וזה ההבדל בינו ובין נרדפיו. וסעד הוא שעושים חיזוק לדבר העשוי מכבר, שלא יתמוטט בעתיד : במשפט ובצדקה. מבואר אצלי בכל התנ"ך שמשפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום : ועד עולם. מצאנוהו על זמן רב אף שאינו נצחי, כמו ועבדו לעולם : {ז} ביעקב. בישראל. כמו שיעקב היה לו שני שמות, שם יעקב היה שם הלידה, ושם ישראל היה שם הכבוד והשררה, כן בניו המכונים בשמות אלה, התיחדו ההמון בשם יעקב, ונכבדי העם בשם ישראל, כמו שיבואר לקמן (י' כ', יד א', כז ו'. כט כג, מ' כז, מ"א א' יד, מב, כד, מג, א' כב כח, מד א, ה, כא, כג, מה ד', מו ג', מח א י"ב, מ"ט ה' ו'), ובכ"מ בתנ"ך : ונפל, ישמש ג"כ על העברת דבר. מאיש לאיש, ממקום למקום, וממנשה נפלו אל דוד (דה"א יב יט) : {ח} בגאוה ובגודל לבב. המתגאה ידע לפעמים כי שקר נסכו, אבל הגדול בלבבו, טועה בעצמו שהוא כן כמו שידמה : {ט} שקמים. מין תאנים שהן בזול מאד כשקמים אשר בשפלה לרב (מלכים א' י' כז) : {י} צר, אויב. הצר מציר בפועל, והאויב דורש רעה ואינו פועל כנ"ל (א' כד), ומלת את אויביו ישמש כמלת עם : יסכסך. מענין סך, כמו הנני סך את דרכך בסירים, והוא מן המכופלים כמו בלבל בזבז וע' לקמן (יט ב') : {יב} המכהו. ה' הידיעה עם הכנוי שלא כמשפט ?, ור"ל מכהו האמתי, ע"כ בא סימן בתוך סימן : {יג} כפה. ענף, וכפתו לא רעננה (איוב טו), ואגמון גדל במים וחלש מכפה : {טו} מאשרי, מבלעים. (עיין לעיל ג' יב) : {יז} בערה. תאכל, ותצת, בער ויצת באים על תחלת ההדלקה. ואכל על פעולת הכליון שנעשה בהגשם הנשרף, וההבדל בין פעל בער ויצת ודלק. דלק מציין אחיזת האש בהגשם כמו הדלקת הנר ובער מציין התבערה הנעשית בסבת ההדלקה. ויצת מציין תמיד התלקחות האש בפעם אחד ע"ד השחתה מבלי הכבות, ומבלי לחמם או לבשל נגדו, כמי שמבעיר בית או יער מכל צדדיו, והצתי אש ביערה, והצתי אש בעריו (ירמיה כא יד נ' לב), ומתאחד עם הוראה השנית שיש לפעל זה על השממון. נצתה כמדבר (שם ט' יב), ומצייר פה, הרשעה הדליקה האש, ותאכל הקוצים, ומשם הוצתה בפעם אחד בכל היער ע"י הסבכים והענפים, ושמיר ושית מיני קוצים. וסבכי הם הענפים הגסים הנסבכים ונכרכים א' על חברו, והשריגים הם הדקים כנ"ל (ה' ב') : ויתאבכו. ענין בלבול סדר העשן בעלייתו בגובה ומשם למטה ע"י הרוח, ומתאחד עם נבוכים הם בארץ : {יח} נעתם. מענין אטם וסתימה, והמפרשים פירשו מענין חשך בערבי :
חומת אנך על ישעיה ט׳
ט׳:קל״ז א׳ העם ההולכים בחשך וכו'. יש מי שפירש על ישראל במצרים ובמדבר כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל ואפשר לפרש באופן זה כי הנה אמרו רז"ל דבארץ גושן אשר היו שם ישראל לא היה חשך כלל. וגם כשישראל הולכים לבית המצריים במצרים שהיה חשך זרח בחשך לישראל וז"ש העם ההולכים בחשך ישראל שהיו הולכים בבתי מצרים כשהוכו בחשך ראו אור גדול דמחמת שהיה החשך ממשיי היה צריך אור גדול אך יושבי בארץ צלמות היא גשן אור נגה עליהם שלא היה שם חשך., ] הרבית הגוי. שרבו ישראל מאד ובזה יצאו קודם הזמן כמשז"ל ואחר זה כאשר נצטרע פרעה והיה שוחט ש' תנוקות ביום לא הגדלת השמחה לא באל"ף דערבה כל שמחה כמ"ש הרב פרשת דרכים באורך. ועם כל זה לו הגדלת השמחה לו בוי"ו שהתינוקות ששחט היו רשעים והיה מספיק ריבויים לצאת קודם הזמן: ט׳:קל״ח א׳ שמחו לפניך כשמחת בקציר. ירמוז להוצאת ניצוצי הקדושה כאשר יגילו בחלקם שלל שהוא הרכוש האמיתי וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל דמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא על ניצוצות הקדושה: ט׳:קמ״ב א׳ לםרבה המשרה וכו'. אמרו בסנהדרין דף צ"ד אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדה"ד רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשה משיח וכו' ע"ש והוא תמוה ועוד יש להבין הכתוב אחריו דבר שלח ביעקב ונפל בישראל ואמרו בחולין דף צ"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שנתפשט אסורו בכל ישראל ומה ענין זה למלכות בית דוד. והרב חידושי הגרשוני פ' וישלח פירש במ"ש ברות רבתי אמר דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ואומרים פסול משפחה הוא אף אתם באים מאסור שתי אחיות ואמרו רז"ל שהמלאך נגע בכף יריכו זה גיד הנשה משום שנשא שתי אחיות והכתוב מדבר בשבח דוד למרבה המשרה ואם יאמרו יש פיסול שבא מרות המואביה הרי גם אנו באים מאיסור שתי אחיות וכי תימא יש כמה תירוצים לז"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ומכח גיד הנשה מוכח שהיה ביעקב איסור שתי אחיות עכ"ד הרב חידושי הגרשוני ז"ל. ועדיין צריכין אנו למודע"י מאי קאמר דוד שבאים משתי אחיות אטו בזה נמלט מאיסורו בהוסיף עליו ועל כל ישראל איסור אחר וגם לישב כל הענין. ואפשר במ"ש הרב זרע בירך על ברכות דף ו' ע"ב דש"י עולמות זוכה הצדיק בעבור ש"י ר"ת שמע ישראל כי אדה"ר פגם בשתי דלתי"ן משם אדני ומשם שדי ונפרדו הב' דלתי"ן מהשמות ונעשו מ"ם סתומה ונשאר שיאני וז"ס הנחש השיאנ"י. וע"י ק"ש ותפלין נפרדין ב' דלתי"ן בזכות ד' דתפלין וד' אחד דק"ש ולמוד משנה מועיל לפתוח מ"ם סתומה בכח מ' של משנה ויכוין לשדי ובהלכה יכוין לשם אדני זהת"ד והרב מהר"א גאלנטי ז"ל משם רבו הרמ"ק ז"ל כתב דשר עשו פגם בירך יעקב והשבטים שהשתחוו לעשו שהוא ע"ז העמידו הפגם ההוא ובנימין שלא השתחוה היה לו כח לשאול המלך ע"ה להכניעו ולתקן פגם הירך וכשלא עשה שאול היה מתאבל שמואל וא"ל ה' כי דוד יתקן זה על ידי זמירותיו ושירותיו זהת"ד בקצור נמרץ. ובימי חזקיהו בכח רוב עסקו בתורה מאד כמשז"ל עי"ז זכה לתקן הב' דלתי"ן דעל ידי משנה והלכה יתוקנו ולכן בקש הקב"ה לעשותו משיח. אך מדה"ד טענה כי לא אמר שירה כדוד ע"ה וא"כ פגם ירך אינו מתוקן דתקונו על ידי שירות ותשבחות כמו שהיה אומר דוד הע"ה והיה מתקן הירך כמ"ש נעימות בימינך נצח. וכיון דחזקיה לא אמר שירה לא נתקן הירך ולכן נסתמה הגאולה ולכן מ"ם דלמרבה המשרה סתומה להורות שפגם בשני דלתין שנעשו מ"ם. ולשלום אין ק"ץ דאין גאולה. וכי תימא אטו משום שלא אמר שירה חזקיה הפסדנו כל כך. לז"א דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה שנפגם הירך וזהו ביעקב ולא כל יעקב דדוקא בירך חוץ מהגוף כמ"ש בזהר הקדוש. והתקון הוא ע"י שירות כמו שעשה דוד הע"ה. ובימי שלמה ע"י נשים נכריות נפגם פעם אחרת. וחזקיה שלא אמר שירה גרם שלא נתקן הירך כדחזי ובכן נסתם הקץ ונעשית המם סתומה ורמוז בהאי קרא דבר שלח אדני ביעקב דהרי כתיב אדני ור"ת שאר התיבות גימטריא שדי. והגם כי שר עשו נגע בכף ירך יעקב מ"מ יעקב לא חטא בשתי אחיות מכמה תירוצים אמתיים. וזו היתה כונת דוד הע"ה באומרו לישראל עד מתי אתם אומרים שאני מרות המואביה והלא אתם באים מאיסור שתי אחיות דאנו רואים דגיד הנשה נאסר. ועם כל זה ידענו דיעקב לא חטא. ומזה תלמדו שהגם שאני מרות לא למראה עיניכם כי הם מפלאות תמים דעים ודומו סלה. ואדרבה אני מתקן הירך בשירות ותשבחות. ומשו"ה הזכיר איסור שתי אחיות לרמוז שהוא מתקן הירך וכמ"ש נעימות בימינך נצח:
מצודות ציון על ישעיה פרק-ט
{א} צלמות . צלו של מות ר"ל חשכת הקבר : נגה . ענין הארה וזריחה : {ב} הרבית . ענין גדולה כמו רבי מלך בבל ( ירמיה לט ) : {ג} סבלו . מל' סבל ומשא : שבט . כן יקרא המושל כמו לא יסור שבט מיהודה ( בראשית מט ) : הנוגש . ענין לחץ ודחק : החתות . ענין שברון : {ד} סאון . כמו שאון בשי"ן והוא המיית מלחמה : ושמלה . עניז מלבוש : מגוללה . מל' גלגול וסבוב : {ה} המשרה . מל' שררה וממשל : אבי עד . אב עולם : {ו} ולסעדה . ענין השענה : {ט} וגזית . אבנים גזוזים ומחוטבים ביושר רב : שקמים . מין אילן תאנה וכן ובולס שקמים ( עמוס ז ) : גדעו . נכרתו כמו ואשריהם תגדעון ( דברים ז ) : {י} יסכסך . ענין בלבול וכן וסכסכתי מצרים ( לקמן יט ) : {יג} ראש . ר"ל החשוב : וזנב . ר"ל השפל : כפה . כן נקרא הענף כמו וכפתו לא רעננה ( איוב טו ) לפי שהיא כפופה : ואגמון . הוא הגומא הגדל במים : {יד} מורה . מלמד כמו את מי יורה דעה ( לקמן כח ) : {טו} מאשרי . מדריכי כמו ואל תאשר בדרך רעים ( משלי ד ) : מתעים . מל' תועה : ומאושריו . כמו ומישריו ובאה האל"ף במקום היו"ד וכן אשרו חמוץ ( לעיל א ) : מבולעים . ענין השחתה כמו בלע ה' ( איכה ג ) : {טז} ומרע . מרשיע : נבלה . דבר מגונה : נטויה . מל' הטיה : {יז} שמיר ושית . מיני קוצים : ותצת . מל' הצתה והבערה : בסבכי היער . הענפים המסובכים ונאחזים זה בזה כמו עד סירים סבוכים ( נחום א ) : ויתאבכו . הוא ענין התרוממות ואין לו דומה : גאות . מל' גאוה : {יח} בעברת . מל' עברה וחמה : נעתם ארץ . ת"י חרוכת ארעא : אל אחיו . על אחיו : {יט} ויגזר . ענינו חטיפה כי החוטף דבר מה גזרו וכרתו ממקומו : על ימין . בימין על במקום בי"ת כמו עמדתם על חרבכם ( יחזקאל לג ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-ט
{א} העם ההלכים בחשך . מוסב למעלה לומר אבל העם הזה על שלא היו כמוהם עם כי אף המה הלכו בחשך מפחד סנחרב הנה בסוף ראו אור גדול בעת מפלתו : יושבי וכו' . כפל הדבר במ"ש : {ב} הרבית הגוי . בזה נעשו גדולים וחשובים בעיני הכל : לו הגדלת השמחה . ר"ל אם למלכות ישראל היה חושך אפלה הנה ליהודה הגדלת השמחה : שמחו לפניך . בבית המקדש נתנו שבח ושמחו שמחה גדולה : כשמחת בקציר . כמו שדרך העולם לשמוח בעת הקציר : כאשר יגילו . כמו ששמחו בעת שחלקו שלל סנחרב כן הרבו לשמוח לפניך בבה"מ : {ג} כי את עול סבלו . העול שהיה סובל חזקיהו ומי שהיה מטה שכמו להעמיס עליו משא כבד להעלות מס קשה ואת השבט שהיה נוגש ורודה בו והוא אשור וכפל הדבר במ"ש לתפארת המליצה : החתות . העם הזה שברת בלילה אחת כמו עת מפלת מדין בימי גדעון כי גם המה נאבדו בלילה אחת : {ד} כי כל סאון . כל שאון המיית מלחמה הדרך להיות המיים ברעש גדול ושמלת חהרוגים מגוללת בדמים ומלוכלכת בו : והיתה . אבל נצחון המלחמה ההיא היתה דומה לשרפה הנאכל באש כי לא נשמע רעש מלחמה ולא נראה דם כי המלאך הכה בהם : {ה} כי ילד יולד לנו . כל זה בזכות הילד אשר יולד לנו וזהו חזקיה שבימיו היתה מפלת סנחריב : ותהי המשרה . ממשלת ה' יהיה על שכמו ר"ל יטה שכמו לסבול עול התורה והמצוה : ויקרא שמו פלא יועץ וכו' . ר"ל ה' שהוא יועץ פלא ואל גבור ואבי עד יקרא שם הילד היולד שר שלום : {ו} למרבה המשרה . ר"ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף : על כסא דוד . מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר"ל על המלך היושב על הכסא : ועל ממלכתו . גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום : להכין אותה . להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה : ולסעדה . לבל תהיה נופלת : במשפט ובצדקה . ר"ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ"כ מ"מ יעשה עוד צדקה : מעתה ועד עולם . כל ימי חזקיה : קנאת ה' . כ"ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה : {ז} דבר וכו' . זה אמר על מלכות אפרים דעו הפורענות הבאה עליהם לא במקרה בא כי הדבר הזה שלח ה' ע"י הנביאים הקודמים להתנבאות עליהם וכן היה כי נפל ונתקיים כי כבר גלו מקצתן : {ח} וידעו . כל העם הנשארים ידעו שלא כן דבריהם אשר ידברו בגאוה ובגודל לבב והוא מקרא קצר ומובן מאליו : {ט} לבנים נפלו . מה בכך שנפלו בנין הלבנים הלא נבנה תמורתן באבני גזית ר"ל אם האויב גלה המקצת הנה עתה נתחזק ביותר כי חושבים שבא במקרה והיא לא תתמיד . שקמים גדעו . אם נכרתו השקמים נחליף ארזים המעולים מהם וכפל הדבור במ"ש : {י} וישגב . כאומר הנה על עצמם לא סמכו אלא על רצין ודעו שה' ישגב ויחזק את צרי רצין עליו וא"כ כשל עוזר ונפל עזור : ואת אויביו יסכסך . ובזה יבלבל דעת אויביו הם רשעי ישראל : {יא} ארם מקדם . אף כי מאז בימי יהואחז הרעו להם ארם היושב במזרח א"י וגם פלשתים היושבים במערב הרעו להם : בכל פה . ר"ל מלאו כל תאותם מהם : בכל זאת . בכל הפורעניות שכבר בא לא שב אף ה' מישראל ועוד ידו נטויה להכות עוד בהם : {יב} לא שב . לא עשה תשובה המגעת עד ה' שהכה בם כי חושבים הכל למקרה ואינם דורשים את ה' : {יג} ויכרת ה' . לכן יכרת הכל ביום אחד החשוב והשפל : כפה ואגמון . השרים הדומים לענף יפה וכפל הדבר במ"ש : {יד} ונשוא פנים . מי שהכל נושאים לו פנים לפי רוב החשיבות : מורה . המלמד לעשות שקר : הוא הזנב . הוא השפל שבעם : {טו} מאשרי . המדריכים את העם המה מתעים אותם ללכת בדרך לא ישר : ומאשריו . אותם שהיו מיושרים בעיני העם המה נשחתים : {טז} לא ישמח . כי כשאדם חוטא ובא עליו העונש אין שמחה לפני המקום : כלו חנף . כולם מחניפים לרשעים : ועוד ידו נטויה . להכות בהם עוד יותר : {יז} כי בערה . הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח"ז בהגדולים שבהם ר"ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם : ויתאבכו . בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר"ל הפורעניות תגדל מאד : {יח} בעברת ה' . בחמת ה' תתחרך ותשרף ארץ : כמאכלת אש . כמו הדבר הנאכל באש שהעץ שנאחז בו האש מדליק את העץ האחר כן העם הזה איש אל אחיו לא יחמולו ולא יהיה די להם הרע שעשה האויב : {יט} ויגזור . יחטוף במי שעומד בימין וישאר עדיין רעב ויאכל ממי שעומד בשמאל ולא ישבעו כי מעט ימצא בהם : איש . כל אחד יאכל בשר זרועו מעקת רעבון : {כ} מנשה את אפרים . מנשה יבוז וישלול את אפרים : יחדו המה . שניהם יחד ילכו על יהודה לשלול שלל : ועוד ידו נטויה . להכות עוד :
מנחת שי על ישעיהו י׳
י׳:קצ״ז א׳ ומכתבים. בספרי ספרד יש מאריך בוא"ו: י׳:ר״ב א׳ ולשימו. ולשומו קרי: ב׳ מרמס. בס"ס כ"י ובדפוסים אחרונים המ"ם בקמץ כמשפט שהוא מוכרת כמו והיה למרמס אך בספרי' אחרים כ"י ובדפוסים ישנים המ"ם בפתח וכ"כ רד"ק בשרשים וגם במכלול מנאו עם הדומים לו שבאו פתוחים מבלי הסמיכות וכ"כ בעל הלשון: י׳:ר״ט א׳ ועתידתיהם. ועתודתיהם קרי: ב׳ שושתי. בשני שיני"ן השניה קורין סי"ן והוא כמו סמ"ך. רד"ק: ג׳ כאביר. יתיר אל"ף: י׳:רי״א א׳ כהניף שבט את מרימיו. בכולהו נסחי עתיקי דדפוסא וכ"י כתוב ואת בוא"ו וכן משמע מפירוש רש"י וראב"ע וכ"כ החכם לונזאנו שכן הוא בכל ס"ס: י׳:רי״ב א׳ לכן ישלח האדון יהוה צבאות. בנסחי דייקי דכ"י ודפוסא כתוב בשם המיוחד וגם במסרה רבתא לא נחשב במספר שמות של אדנות: י׳:רט״ו א׳ ונער יכתבם. בס"א כ"י התי"ו בחט"ף קמץ ובספר א' בחטף פתח וחילוק כזה ראיתי בין ב"א וב"נ על פסוק ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל״ג) אבל בשאר ספרים זה של ישעיה כתוב בשוא לבדו: י׳:רי״ט א׳ עשה בקרב כל הארץ. במקצת דפוסים ראשונים לא יש מלת כל וגם במקצת ספרים כ"י היה כתוב בתחלה בקרב הארץ ואחר כך הוסיפו מלת כל ואין לי בזה הכרע: י׳:רכ״ד א׳ למכמש. המ"ם בקמץ ובספרים כ"י בשי"ן שמאלית כמ"ש בשמואל א' י"ג: י׳:רכ״ח א׳ בית ציון. בת קרי: י׳:רכ״ט א׳ גדעים. במקצת ספרים גדועים מלא וא"ו: י׳:ר״ל א׳ סבכי היער. במקצת ספרים כ"י ודפוס ישן הבי"ת בחטף פתח ועיין לעיל סימן ט' ובשופטים כ' ובתילים ע"ד על בסבך עץ:
תרגום יונתן על ישעיהו ט׳
י׳:קצ״ז א׳ ומכתבים. בספרי ספרד יש מאריך בוא"ו: י׳:ר״ב א׳ ולשימו. ולשומו קרי: ב׳ מרמס. בס"ס כ"י ובדפוסים אחרונים המ"ם בקמץ כמשפט שהוא מוכרת כמו והיה למרמס אך בספרי' אחרים כ"י ובדפוסים ישנים המ"ם בפתח וכ"כ רד"ק בשרשים וגם במכלול מנאו עם הדומים לו שבאו פתוחים מבלי הסמיכות וכ"כ בעל הלשון: י׳:ר״ט א׳ ועתידתיהם. ועתודתיהם קרי: ב׳ שושתי. בשני שיני"ן השניה קורין סי"ן והוא כמו סמ"ך. רד"ק: ג׳ כאביר. יתיר אל"ף: י׳:רי״א א׳ כהניף שבט את מרימיו. בכולהו נסחי עתיקי דדפוסא וכ"י כתוב ואת בוא"ו וכן משמע מפירוש רש"י וראב"ע וכ"כ החכם לונזאנו שכן הוא בכל ס"ס: י׳:רי״ב א׳ לכן ישלח האדון יהוה צבאות. בנסחי דייקי דכ"י ודפוסא כתוב בשם המיוחד וגם במסרה רבתא לא נחשב במספר שמות של אדנות: י׳:רט״ו א׳ ונער יכתבם. בס"א כ"י התי"ו בחט"ף קמץ ובספר א' בחטף פתח וחילוק כזה ראיתי בין ב"א וב"נ על פסוק ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל״ג) אבל בשאר ספרים זה של ישעיה כתוב בשוא לבדו: י׳:רי״ט א׳ עשה בקרב כל הארץ. במקצת דפוסים ראשונים לא יש מלת כל וגם במקצת ספרים כ"י היה כתוב בתחלה בקרב הארץ ואחר כך הוסיפו מלת כל ואין לי בזה הכרע: י׳:רכ״ד א׳ למכמש. המ"ם בקמץ ובספרים כ"י בשי"ן שמאלית כמ"ש בשמואל א' י"ג: י׳:רכ״ח א׳ בית ציון. בת קרי: י׳:רכ״ט א׳ גדעים. במקצת ספרים גדועים מלא וא"ו: י׳:ר״ל א׳ סבכי היער. במקצת ספרים כ"י ודפוס ישן הבי"ת בחטף פתח ועיין לעיל סימן ט' ובשופטים כ' ובתילים ע"ד על בסבך עץ:
מנחת שי על ישעיהו י׳
י׳:קצ״ז א׳ ומכתבים. בספרי ספרד יש מאריך בוא"ו: י׳:ר״ב א׳ ולשימו. ולשומו קרי: ב׳ מרמס. בס"ס כ"י ובדפוסים אחרונים המ"ם בקמץ כמשפט שהוא מוכרת כמו והיה למרמס אך בספרי' אחרים כ"י ובדפוסים ישנים המ"ם בפתח וכ"כ רד"ק בשרשים וגם במכלול מנאו עם הדומים לו שבאו פתוחים מבלי הסמיכות וכ"כ בעל הלשון: י׳:ר״ט א׳ ועתידתיהם. ועתודתיהם קרי: ב׳ שושתי. בשני שיני"ן השניה קורין סי"ן והוא כמו סמ"ך. רד"ק: ג׳ כאביר. יתיר אל"ף: י׳:רי״א א׳ כהניף שבט את מרימיו. בכולהו נסחי עתיקי דדפוסא וכ"י כתוב ואת בוא"ו וכן משמע מפירוש רש"י וראב"ע וכ"כ החכם לונזאנו שכן הוא בכל ס"ס: י׳:רי״ב א׳ לכן ישלח האדון יהוה צבאות. בנסחי דייקי דכ"י ודפוסא כתוב בשם המיוחד וגם במסרה רבתא לא נחשב במספר שמות של אדנות: י׳:רט״ו א׳ ונער יכתבם. בס"א כ"י התי"ו בחט"ף קמץ ובספר א' בחטף פתח וחילוק כזה ראיתי בין ב"א וב"נ על פסוק ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל״ג) אבל בשאר ספרים זה של ישעיה כתוב בשוא לבדו: י׳:רי״ט א׳ עשה בקרב כל הארץ. במקצת דפוסים ראשונים לא יש מלת כל וגם במקצת ספרים כ"י היה כתוב בתחלה בקרב הארץ ואחר כך הוסיפו מלת כל ואין לי בזה הכרע: י׳:רכ״ד א׳ למכמש. המ"ם בקמץ ובספרים כ"י בשי"ן שמאלית כמ"ש בשמואל א' י"ג: י׳:רכ״ח א׳ בית ציון. בת קרי: י׳:רכ״ט א׳ גדעים. במקצת ספרים גדועים מלא וא"ו: י׳:ר״ל א׳ סבכי היער. במקצת ספרים כ"י ודפוס ישן הבי"ת בחטף פתח ועיין לעיל סימן ט' ובשופטים כ' ובתילים ע"ד על בסבך עץ:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5