ישעיה פרק-סב עם מפרשים רבים

{א} לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: {ב} וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ: {ג} וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְהוָה (וצנוף) וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ: {ד} לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל: {ה} כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ: {ו} עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה אַל דֳּמִי לָכֶם: {ז} וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ: {ח} נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ: {ט} כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת יְהוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי: (ס) {י} עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים: {יא} הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: {יב} וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְהוָה וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-סב

{א} למען ציון . אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה : לא אשקוט . לא יהא שלום לפני עד יצא כנוגה צדקה : {ב} יקבנו . יפרשנו : {ד} בעולה . מיושבת : {ה} כי יבעל וגו' . ארי כמה דמתיתב עולם עם בתולתא כן יתייתבין בגוייכי בנייכי : {ו} על חומותיך ירושלים . רבותינו דרשוהו כמשמעו מלאכי' המזכירים את ה' על חורבנה לבנותה מאי אמרי אתה תקום תרחם ציון ( תהלים קב ) כי בחר ה' בציון ( שם קלב ) כדאיתא במסכת מנחות וי"ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה : הפקדתי שומרים . לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפני : לא יחשו . מלהזכיר זכותם לפני : המזכירים את ה' . את זכות האבות : אל דמי לכם . אל תחרישו : {ט} יאכלוהו . מוסב על דגנך : ישתוהו . מוסב על תירושך : {י} עברו עברו בשערים . אמר נבייא עברו ותובו בתרעיא אפנו לבא דעמא לאורח תקנא : סלו סלו המסלה . כבשו הדרך בטי"ץ לוקמי"ן בלע"ז סולו לשון מסלה הוא : סקלו מאבן . סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול לצדדין , סקלו אישפירייא"ן בלע"ז . מאבן . מהיות שם אבן וכנגד יצר הרע הוא אומר , ויש עוד לפותרו על תיקון הדרכים לקבוץ הגליות : הרימו נס . כלונס פורקא בלע"ז אות הוא שיקבצו אלי ויביאו לי את הגולים אצלם : {יא} הנה שכרו . שמוכן לתת לעבדיו מוכן אתו : ופעולתו . שכר הפעולה שפעלו עמו לפניו הוא מוכן לתת :

מלבי"ם על ישעיה פרק-סב

{א} אחשה, אשקוט. אינם נרדפים כי חשה משתתף עם הפעלים המורים על השתיקה, ושקט משתתף עם הפעלים המורים על המנוחה, וגדר שם נוגה בארתי למעלה (ד' ה'. ט' א'. יג י'. ובכ"מ) : {ג} עטרת. ילבשנו בעל איזה מעלה לאות על מעלתו ואינו כתר מלוכה. עטרת זקנים בני בנים, עטרת חכמים עשרם, אשת חיל עטרת בעלה. וההבדל בין כף ויד מבואר, ובין ה' ואלהיך בארתי (למעלה א' ד') : {ו} יחשו, דמי. פעל דום מציין ההפסקה מן הדבור הקודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור לבד. יקים סערה לדממה, אח"כ ויחשו גליהם. נאלמתי דומיה, ואחר כך החשיתי מטוב. ופה שידבר על השלילה, הקדים לא יחשו, ויותר מזה כי אל דמי לכם אל תפסוקו רגע. ומה טוב שאלת חז"ל במד' וידם אהרן מה היה לו לומר כי פעל דום מורה שהפסיק מן הדבור שהיה לו לדבר : {ז} יכונן. הונח על גמר הבנין ותכליתו כמו שכתוב למעלה (נד יד) : {ט} מאספיו, מקבציו. עי' בפירוש, והבדלי אסף קבץ בארתי למעלה (יא יב) : {י} דרך, מסלה. בארתי הבדלם (לה ח') : {יא} שכרו, ופעלתו. יש הבדל אצלי בין שכר לפעולה, השכר ישולם לפי הריוח והתועלת שקבלו מן מעשהו, והפעולה ישקיפו בה רק על מה שפעל ועשה, על איכות וכמות המלאכה עצמה. אולם בפירושי פרשתי דומה למ"ש למעלה (מ"ם יו"ד) :

חומת אנך על ישעיה ס״ב

ס״ב:תתקע״ו א׳ וקורא לך שם חדש וכו' והיית עטרת תפארת וכו'. יובן זה במה שפירש רבינו האר"י ז"ל פסוק יהיה ה' אחד ושמו אחד ופ' הכהנים הלויים ודו"ק: ס״ב:תתק״פ א׳ תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם וכו'. אפשר דכל הצער על גלות השכינה וזה רמז המזכירים את ה' וידוע כי את ה' רומז לשכינה ר"ל דכל מעיינם ומגמתם אל השכינה אל דומי לכם עד יכונן וישים את ירושלם שהיא השכינה תהלה בארץ: ס״ב:תתקפ״ו א׳ וקראו להם עם הקדש גאולי ה'. אפשר לרמוז דגאולה העתידה מן' שערי בינה וכתב הגאון החסיד מהר"ר אלעזר ז"ל בספר הנחמד מעשה רקח דגאולת מצרים היתה ממ"ט שערי בינה והיינו דקאמר בזהר הקדוש מסטרא דיובלא אבל גאולה העתידה תהיה מן' שערי בינה. וזה אפשר רמז הפ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות קרי ביה ן' פלאות. וזה רמז קראין גאולי ה' גאולי גימטריא ן' ר"ל עם הקדש משך חכמה קדש על יד ן' שערי בינה. וזה רמז ושנת גאולי באה כב יכול כמ"ש בזהר ע"פ לה' הישועה גאולי גימטריא ן' רמז לן' שערי בינה ורמז ושנ"ת גאולי באה פב"פ. ומגילוי ן' שערי בינה יבא ביטול ן' נחש. ון' יעשה מי בסוד הבינה. שח הנשאר מאותיות נחש עם מי הם אותיות משיח ובא לציון גואל ואפס קצה קצת מהאמור בס' לחם תרומה ע"ש ודוק:

מצודות ציון על ישעיה פרק-סא

{א} יען . בעבור : משח . ענין גדולה וכן למשיחו לכורש ( לעיל מה ) . לחבוש . ענין כריכת המטלית על השבר כמו ולנשברת לא חבשתם ( יחזקאל לד ) : דרור . חפשי וחירות כמו וקראתם דרור ( ויקרא כה ) : פקח . ענין פתיחה כמו פקוח אזנים ( לעיל מח ) : קוח . מלשון לקיחה : {ג} מעטה . ענין עטיפה כמו כבגד יעטה ( תהלים קט ) : תהלה . מל' הלול ושבח : כהה . ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע ( ויקרא יג ) : אילי . שם אילן גדול ויפה כמו מאילים אשר חמדתם ( לעיל ב ) : מטע . מלשון נטיעה : {ד} חורב . מל' חורבן : {ה} זרים . עכו"ם : ורעו . מלשון מרעה : אכריכם . כן יקראו החורשים בשדה כמו בשו אכרים ( ירמיה יד ) : וכרמיכם . מל' כרם : {ו} כהני . ענין שררה וגדולה כמו ובני דוד כהנים היו ( ש"ב ח ) . חיל . עושר : תתימרו . ענין גדולה ורוממות כמו את ה' האמרת ( דברים כז ) ובאה היו"ד במקום האל"ף וכן אשר יומרוך למזימה ( תהלים קלט ) : {ז} משנה . כפול כמו וכסף משנה ( בראשית מג ) : {ט} וצאצאיהם . מלשון יציאה והם הבנים : יכירום . מלשון הכרה : {י} שוש אשיש . ענין שמחה : תגל . מל' גילה וששון : ישע . מל' תשועה : מעיל . שם מלבוש מה : יעטני . ענין עטיפה : יכהן . ענין גדולה : תעדה . מלשון עדי וקשוט כמו ועדית עדי ( יחזקאל כג ) : {יא} וכגנה . מלשון גן : זרועיה . מלשון זרעונים :

מצודות דוד על ישעיה פרק-סב

{א} למען ציון לא אחשה . לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד . לא אשקוט . לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער : {ב} צדקך . הצדקה שאעשה לך : וקורא לך . יהיה נקרא לך שם חדש אשר פי ה' יפרשנו והוא חפצי בה דרושה עיר לא נעזבה האמור למטה : {ג} עטרת תפארת . ר"ל תהיה שמורה בידו כעטרת תפארת : וצניף מלוכה . כפל הדבר במ"ש : {ד} לא יאמר לך . לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה' : ולארצך . על ארצך : חפצי בה . רצוני בה ואינה נעזבת ממני : ולארצך בעולה . לארצך יקרא מיושבת ולא שממה . כי חפץ וכו' . לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה' בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים : {ה} כי יבעל . כמו כשבחור נושא בתולה מתיישבים יחד מבלי פירוד כן יתיישבו בך בניך ולא יתפרדו ממך : ומשוש . כמו השמחה שיש להחתן על כלתו כן ישיש וכו' : {ו} על חומותיך . על עסק חומותיך : הפקדתי שומרים . אלה השומרים כינוי על אבני ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה : תמיד לא יחשו . אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ"ש : המזכירים את ה' . כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה' : {ז} ואל תתנו דמי . לא תניחו את ה' לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ : {ח} נשבע ה' . הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ"ש : אם אתן . ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב ( תהלים פט ) : אשר יגעת בו . בעבודתו ולאספו אל הבית : {ט} כי מאספיו . המאספים אותו אל הבית הם יאכלו את הדגן : והללו את ה' . על השפעת הטובה : ישתוהו . את התירוש : בחצרות קדשי . ר"ל בבתיהם העומדים בחצרות ירושלים עיר הקודש ולא ישתוהו העכו"ם בארצותם : {י} עברו עברו . הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם : סלו סלו המסילה . הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת : סקלו מאבן . השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול : הרימו נס . הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם : {יא} השמיע . שבא זמן הגאולה : ישעך בא . ר"ל בא תשועתך : שכרו . גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו : ופעולתו . שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ"ש : {יב} להם . לבני ציון : גאולי ה' . הגאולים של ה' : ולך . על ציון יאמר : דרושה . ה' דורש בשלומה ולא נעזבה ממנו :

מנחת שי על ישעיהו ס״ג

ס״ג:א׳רי״ג א׳ רב להושיע. חד מן ב' ב' לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרה רבתא: ס״ג:א׳רי״ט א׳ חסדי. הדל"ת דגושה והחי"ת במאריך ברוב המדוייקים ומכאן ראיה שאין המאריך מניע השוא הבא אחריו שאילו היה נע לא יתכן דגש בדל"ת: ב׳ כל אשר גמלנו. בס"א כ"י ובמקצת דפוסים ראשונים כל אשר בקמץ ובמקף ובשאר ספרים בחולם: ג׳ כרחמיו. בס"ס הכ"ף בגעיא: ס״ג:א׳רכ״א א׳ בכל צרתם. הבי"ת בגעיא: ב׳ לא צר. לו קרי ודין הוא חד מן ט"ו דכתיבין לא באל"ף וקריין לו בוא"ו וסימן נמסר במ"ג פ' שמיני ונדרש בסוטה סוף פרק ה' ע"ש ובפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ובספר תומר דבורה דף ג' ובספר קול בוכים דף ט"ו ודף פ"ב ועיין פי' המאמר בספר ברית הלוי מהחכם אלקבץ בפירוש ההגדה ובספר מנות הלוי מהנזכר על המגילה בהקדמתו דף י"ד והכי איתמר בזוהר סוף פ' וירא כתיב לא באל"ף דכל צרה שאינה לישראל באומות אינה צרה והראב"ע כתב האמת שהוא בוא"ו כטעם ותקצר נפשו דרך משל להבין השומעים כאילו גם הוא היה בצרה על כן מהר להושיעם עכ"ל. ולאו למימרא שהוא כתוב בוא"ו אך לשיטתיה אזיל שהקרי בוא"ו הוא האמת לבדו כמו שכתב בהדיא בריש פ' משפטים על אשר לא יעדה: ס״ג:א׳רכ״ג א׳ את רעי צאנו. במלה זאת יש מחלוקת גדול ועצום בין הספרים והמפרשים כי במקצת ספרים כתוב רעה בה"א ומקצת ביו"ד ואין איש שם על לב בחילוף זה החכם ן' עזרא פירשו בה"א שכתב איה המעלם אותם מים סוף על משקל משה שהוא רועה את ישראל גם רש"י כתב את רועה צאנו דמיון רועה המעלה את צאנו איה הוא וכו' וכן ת"י אן דדברינון במדברא כרעיא לעניה אבל רד"ק פירשו ביו"ד שכתב את רעי צאנו עם רועי צאנו והם משה ואהרן. גם החכם אברבנאל פירשו ביו"ד וכתב כלשון הזה והנה היו זוכרים ואומרים זה את רועי צאנו שהי כנוי לנביאים ישעיהו והושע ועמוס ומיכה שהיו באותו הזמן שמפני שהיו מוכיחים אותם היו משיבים להם שאינם ראויים להוכיח לפי שלא היו עושים נסים ונפלאות כמו שעשה משה ויהיה שעור הכתוב ויזכור את עמו רעי צאנו שהם הנביאים שהיו רועי ישראל ימי עולמו של משה באמרם אליהם איה המעלם מים שהוא משה איה איש כמדרגתו וכו'. ואף על פי שאיני כדאי להכריע בין החכמים האלה נתתי אל לבי היות לנו הכרעה ממסרה אחת והיא זו רעה ד' קמצין כתובים ה"א וסימנם נמסר בפרשת ויגש ובתילים סימן פ' ומדחזינן בכולהו ספרי דהדין דישעיה כתיב בצירי ולא חשיב ליה בעל המסורת בהדי אחריני דכתיבין בה"א ובקמץ קטן שמע מינה דכתיב ביו"ד ותימה דחד מן ד' דמסרה זו היא רעה ישראל האזינה וברובא דספרא דידן בסגול ובמקרא עתיקא כ"י אשכחנא הדין דישעיה בה"א וצירי ונמסר עליו ד' ודילמא ס"ל דהדין חד מן ד' קמצין ורועה ישראל במרעה טוב ירעה אותנו: ס״ג:א׳רכ״ד א׳ בוקע. בס"א קדמון מספרד בב' טעמים וכן נמנה בסוף מסרה גדולה שלנו בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ודכוותיה מֹנֵע בר (משלי י"א) בֹצֵע בצע (משלי א׳:י״ט) ועיין מ"ש לקמן בסי' ס"ו: ס״ג:א׳רכ״ז א׳ מזבל קדשך. ברוב ספרים כ"י הבית בג' נקודות וכן כתוב במ"ג בגליון ברוב הספרים חסר: ב׳ איה קנאתך וגבורתיך. במקצת ספרים כ"י כתוב וגבורתיך הרי"ש בקמץ והוא טעות כי ברוב הספרים בחולם וכן במסורת ג' בלישנהון בקריא וסימנהון אשר יעשה כמעשיך. איה קנאתך. דור לדור ישבח מעשיך. חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים ע"כ. ושלשתם בחולם. ובמקרא גדולה ריש פ' ואתחנן הובאה מסרה זו ובסוף כתב ב' קדמאי גבורתך כתיב וא"כ זה דישעיה חסר יו"ד וכן בס' תילים נמסר שם ב' חד מלא וחד חסר ושל תילים מלא יו"ד בנוסחי דיקי א"כ זה דישעיה חסר וכן הוא במקצת הספרים אבל בספרים ספרדים מלא יו"ד כמו שהוא במקרא גדולה עצמה בפסוק ובמסורת וכ"י מצאתי תוב ג' בלישנא ולא האריכו יותר ואחת מהן אומרת ג' חסר בלישנא וכן נמסר במקרא גדולה פ' ואתחנן וודאי דעל וא"ו בתר רי"ש נאמר וכך הם שלשתם חסר וא"ו בתראה בכל הספרים ועיין עוד מ"ש בפרשת ואתחנן: ג׳ ורחמיך. הוא"ו בגעיא בס"ס: ס״ג:א׳רל״א א׳ לא משלת בם. במסרה רבתא מנו זה עם ד' סבירין בה וקריין בם ולא ידענא מאי סבירין שייך הכא לכן נראה שהגרסא הנכונה כמו שמצאתי במסרה כ"י דמסיר ג' וליכא פסוקא הדין בגוויהו: ב׳ נזלו. דגש הלמ"ד לתפארת רד"ק בפי' ומכלול שקל פָעַל:

תרגום יונתן על ישעיהו ס״ב

ס״ג:א׳רי״ג א׳ רב להושיע. חד מן ב' ב' לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרה רבתא: ס״ג:א׳רי״ט א׳ חסדי. הדל"ת דגושה והחי"ת במאריך ברוב המדוייקים ומכאן ראיה שאין המאריך מניע השוא הבא אחריו שאילו היה נע לא יתכן דגש בדל"ת: ב׳ כל אשר גמלנו. בס"א כ"י ובמקצת דפוסים ראשונים כל אשר בקמץ ובמקף ובשאר ספרים בחולם: ג׳ כרחמיו. בס"ס הכ"ף בגעיא: ס״ג:א׳רכ״א א׳ בכל צרתם. הבי"ת בגעיא: ב׳ לא צר. לו קרי ודין הוא חד מן ט"ו דכתיבין לא באל"ף וקריין לו בוא"ו וסימן נמסר במ"ג פ' שמיני ונדרש בסוטה סוף פרק ה' ע"ש ובפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ובספר תומר דבורה דף ג' ובספר קול בוכים דף ט"ו ודף פ"ב ועיין פי' המאמר בספר ברית הלוי מהחכם אלקבץ בפירוש ההגדה ובספר מנות הלוי מהנזכר על המגילה בהקדמתו דף י"ד והכי איתמר בזוהר סוף פ' וירא כתיב לא באל"ף דכל צרה שאינה לישראל באומות אינה צרה והראב"ע כתב האמת שהוא בוא"ו כטעם ותקצר נפשו דרך משל להבין השומעים כאילו גם הוא היה בצרה על כן מהר להושיעם עכ"ל. ולאו למימרא שהוא כתוב בוא"ו אך לשיטתיה אזיל שהקרי בוא"ו הוא האמת לבדו כמו שכתב בהדיא בריש פ' משפטים על אשר לא יעדה: ס״ג:א׳רכ״ג א׳ את רעי צאנו. במלה זאת יש מחלוקת גדול ועצום בין הספרים והמפרשים כי במקצת ספרים כתוב רעה בה"א ומקצת ביו"ד ואין איש שם על לב בחילוף זה החכם ן' עזרא פירשו בה"א שכתב איה המעלם אותם מים סוף על משקל משה שהוא רועה את ישראל גם רש"י כתב את רועה צאנו דמיון רועה המעלה את צאנו איה הוא וכו' וכן ת"י אן דדברינון במדברא כרעיא לעניה אבל רד"ק פירשו ביו"ד שכתב את רעי צאנו עם רועי צאנו והם משה ואהרן. גם החכם אברבנאל פירשו ביו"ד וכתב כלשון הזה והנה היו זוכרים ואומרים זה את רועי צאנו שהי כנוי לנביאים ישעיהו והושע ועמוס ומיכה שהיו באותו הזמן שמפני שהיו מוכיחים אותם היו משיבים להם שאינם ראויים להוכיח לפי שלא היו עושים נסים ונפלאות כמו שעשה משה ויהיה שעור הכתוב ויזכור את עמו רעי צאנו שהם הנביאים שהיו רועי ישראל ימי עולמו של משה באמרם אליהם איה המעלם מים שהוא משה איה איש כמדרגתו וכו'. ואף על פי שאיני כדאי להכריע בין החכמים האלה נתתי אל לבי היות לנו הכרעה ממסרה אחת והיא זו רעה ד' קמצין כתובים ה"א וסימנם נמסר בפרשת ויגש ובתילים סימן פ' ומדחזינן בכולהו ספרי דהדין דישעיה כתיב בצירי ולא חשיב ליה בעל המסורת בהדי אחריני דכתיבין בה"א ובקמץ קטן שמע מינה דכתיב ביו"ד ותימה דחד מן ד' דמסרה זו היא רעה ישראל האזינה וברובא דספרא דידן בסגול ובמקרא עתיקא כ"י אשכחנא הדין דישעיה בה"א וצירי ונמסר עליו ד' ודילמא ס"ל דהדין חד מן ד' קמצין ורועה ישראל במרעה טוב ירעה אותנו: ס״ג:א׳רכ״ד א׳ בוקע. בס"א קדמון מספרד בב' טעמים וכן נמנה בסוף מסרה גדולה שלנו בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ודכוותיה מֹנֵע בר (משלי י"א) בֹצֵע בצע (משלי א׳:י״ט) ועיין מ"ש לקמן בסי' ס"ו: ס״ג:א׳רכ״ז א׳ מזבל קדשך. ברוב ספרים כ"י הבית בג' נקודות וכן כתוב במ"ג בגליון ברוב הספרים חסר: ב׳ איה קנאתך וגבורתיך. במקצת ספרים כ"י כתוב וגבורתיך הרי"ש בקמץ והוא טעות כי ברוב הספרים בחולם וכן במסורת ג' בלישנהון בקריא וסימנהון אשר יעשה כמעשיך. איה קנאתך. דור לדור ישבח מעשיך. חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים ע"כ. ושלשתם בחולם. ובמקרא גדולה ריש פ' ואתחנן הובאה מסרה זו ובסוף כתב ב' קדמאי גבורתך כתיב וא"כ זה דישעיה חסר יו"ד וכן בס' תילים נמסר שם ב' חד מלא וחד חסר ושל תילים מלא יו"ד בנוסחי דיקי א"כ זה דישעיה חסר וכן הוא במקצת הספרים אבל בספרים ספרדים מלא יו"ד כמו שהוא במקרא גדולה עצמה בפסוק ובמסורת וכ"י מצאתי תוב ג' בלישנא ולא האריכו יותר ואחת מהן אומרת ג' חסר בלישנא וכן נמסר במקרא גדולה פ' ואתחנן וודאי דעל וא"ו בתר רי"ש נאמר וכך הם שלשתם חסר וא"ו בתראה בכל הספרים ועיין עוד מ"ש בפרשת ואתחנן: ג׳ ורחמיך. הוא"ו בגעיא בס"ס: ס״ג:א׳רל״א א׳ לא משלת בם. במסרה רבתא מנו זה עם ד' סבירין בה וקריין בם ולא ידענא מאי סבירין שייך הכא לכן נראה שהגרסא הנכונה כמו שמצאתי במסרה כ"י דמסיר ג' וליכא פסוקא הדין בגוויהו: ב׳ נזלו. דגש הלמ"ד לתפארת רד"ק בפי' ומכלול שקל פָעַל:

מנחת שי על ישעיהו ס״ג

ס״ג:א׳רי״ג א׳ רב להושיע. חד מן ב' ב' לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרה רבתא: ס״ג:א׳רי״ט א׳ חסדי. הדל"ת דגושה והחי"ת במאריך ברוב המדוייקים ומכאן ראיה שאין המאריך מניע השוא הבא אחריו שאילו היה נע לא יתכן דגש בדל"ת: ב׳ כל אשר גמלנו. בס"א כ"י ובמקצת דפוסים ראשונים כל אשר בקמץ ובמקף ובשאר ספרים בחולם: ג׳ כרחמיו. בס"ס הכ"ף בגעיא: ס״ג:א׳רכ״א א׳ בכל צרתם. הבי"ת בגעיא: ב׳ לא צר. לו קרי ודין הוא חד מן ט"ו דכתיבין לא באל"ף וקריין לו בוא"ו וסימן נמסר במ"ג פ' שמיני ונדרש בסוטה סוף פרק ה' ע"ש ובפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ובספר תומר דבורה דף ג' ובספר קול בוכים דף ט"ו ודף פ"ב ועיין פי' המאמר בספר ברית הלוי מהחכם אלקבץ בפירוש ההגדה ובספר מנות הלוי מהנזכר על המגילה בהקדמתו דף י"ד והכי איתמר בזוהר סוף פ' וירא כתיב לא באל"ף דכל צרה שאינה לישראל באומות אינה צרה והראב"ע כתב האמת שהוא בוא"ו כטעם ותקצר נפשו דרך משל להבין השומעים כאילו גם הוא היה בצרה על כן מהר להושיעם עכ"ל. ולאו למימרא שהוא כתוב בוא"ו אך לשיטתיה אזיל שהקרי בוא"ו הוא האמת לבדו כמו שכתב בהדיא בריש פ' משפטים על אשר לא יעדה: ס״ג:א׳רכ״ג א׳ את רעי צאנו. במלה זאת יש מחלוקת גדול ועצום בין הספרים והמפרשים כי במקצת ספרים כתוב רעה בה"א ומקצת ביו"ד ואין איש שם על לב בחילוף זה החכם ן' עזרא פירשו בה"א שכתב איה המעלם אותם מים סוף על משקל משה שהוא רועה את ישראל גם רש"י כתב את רועה צאנו דמיון רועה המעלה את צאנו איה הוא וכו' וכן ת"י אן דדברינון במדברא כרעיא לעניה אבל רד"ק פירשו ביו"ד שכתב את רעי צאנו עם רועי צאנו והם משה ואהרן. גם החכם אברבנאל פירשו ביו"ד וכתב כלשון הזה והנה היו זוכרים ואומרים זה את רועי צאנו שהי כנוי לנביאים ישעיהו והושע ועמוס ומיכה שהיו באותו הזמן שמפני שהיו מוכיחים אותם היו משיבים להם שאינם ראויים להוכיח לפי שלא היו עושים נסים ונפלאות כמו שעשה משה ויהיה שעור הכתוב ויזכור את עמו רעי צאנו שהם הנביאים שהיו רועי ישראל ימי עולמו של משה באמרם אליהם איה המעלם מים שהוא משה איה איש כמדרגתו וכו'. ואף על פי שאיני כדאי להכריע בין החכמים האלה נתתי אל לבי היות לנו הכרעה ממסרה אחת והיא זו רעה ד' קמצין כתובים ה"א וסימנם נמסר בפרשת ויגש ובתילים סימן פ' ומדחזינן בכולהו ספרי דהדין דישעיה כתיב בצירי ולא חשיב ליה בעל המסורת בהדי אחריני דכתיבין בה"א ובקמץ קטן שמע מינה דכתיב ביו"ד ותימה דחד מן ד' דמסרה זו היא רעה ישראל האזינה וברובא דספרא דידן בסגול ובמקרא עתיקא כ"י אשכחנא הדין דישעיה בה"א וצירי ונמסר עליו ד' ודילמא ס"ל דהדין חד מן ד' קמצין ורועה ישראל במרעה טוב ירעה אותנו: ס״ג:א׳רכ״ד א׳ בוקע. בס"א קדמון מספרד בב' טעמים וכן נמנה בסוף מסרה גדולה שלנו בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ודכוותיה מֹנֵע בר (משלי י"א) בֹצֵע בצע (משלי א׳:י״ט) ועיין מ"ש לקמן בסי' ס"ו: ס״ג:א׳רכ״ז א׳ מזבל קדשך. ברוב ספרים כ"י הבית בג' נקודות וכן כתוב במ"ג בגליון ברוב הספרים חסר: ב׳ איה קנאתך וגבורתיך. במקצת ספרים כ"י כתוב וגבורתיך הרי"ש בקמץ והוא טעות כי ברוב הספרים בחולם וכן במסורת ג' בלישנהון בקריא וסימנהון אשר יעשה כמעשיך. איה קנאתך. דור לדור ישבח מעשיך. חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים ע"כ. ושלשתם בחולם. ובמקרא גדולה ריש פ' ואתחנן הובאה מסרה זו ובסוף כתב ב' קדמאי גבורתך כתיב וא"כ זה דישעיה חסר יו"ד וכן בס' תילים נמסר שם ב' חד מלא וחד חסר ושל תילים מלא יו"ד בנוסחי דיקי א"כ זה דישעיה חסר וכן הוא במקצת הספרים אבל בספרים ספרדים מלא יו"ד כמו שהוא במקרא גדולה עצמה בפסוק ובמסורת וכ"י מצאתי תוב ג' בלישנא ולא האריכו יותר ואחת מהן אומרת ג' חסר בלישנא וכן נמסר במקרא גדולה פ' ואתחנן וודאי דעל וא"ו בתר רי"ש נאמר וכך הם שלשתם חסר וא"ו בתראה בכל הספרים ועיין עוד מ"ש בפרשת ואתחנן: ג׳ ורחמיך. הוא"ו בגעיא בס"ס: ס״ג:א׳רל״א א׳ לא משלת בם. במסרה רבתא מנו זה עם ד' סבירין בה וקריין בם ולא ידענא מאי סבירין שייך הכא לכן נראה שהגרסא הנכונה כמו שמצאתי במסרה כ"י דמסיר ג' וליכא פסוקא הדין בגוויהו: ב׳ נזלו. דגש הלמ"ד לתפארת רד"ק בפי' ומכלול שקל פָעַל:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5