{א} כֹּה אָמַר יְהוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם: {ב} מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא: {ג} אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם: (פ) {ד} אֲדֹנָי יְהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים: {ה} אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי: {ו} גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק: {ז} וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ: {ח} קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי: {ט} הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: (ס) {י} מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו: (ס) {יא} הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-נ
{ב} מדוע באתי . להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי : {ד} נתן לי לשון למודים . ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב"ה דבר : לעות . מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' ( תהלים קיט ) לקבוע להם עתים : יעיר לי אזן . מעורר את אזני ברוח קדשו : לשמוע כלמודים . במשפט הלימודים האמת והנכוחה : {ה} פתח לי אוזן . והשמיעני את מי אשלח ( לעיל ו ) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו : ואנכי לא מריתי . מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני ( שם ) : {ו} גוי נתתי למכים . הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן : {ז} וה' אלהים יעזר לי . אם יקומו עלי : {ח} קרוב מצדיקי . הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין : {ט} עש . תולע' הבגדים : {י} בקול עבדו . בקול הנביאים : אשר הלך חשכים . אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו : {יא} הן כולכם . שאינכם שומעים בקול נביאיו : קודחי אש . עברתו עליכם : מאזרי זיקות . מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן : לכו באור אשכם . לפי דרככם תלקו : מידי . תהא גמולכם זאת לכם :
מלבי"ם על ישעיה פרק-נ
{א} בעונותיכם, בפשעיכם. בארתי הבדלם למעלה (א' כ"ח) ובכ"מ : {ב} תבאש, פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו. וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשם. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח"כ ותמות בצמא ? וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב' כ') : {ג} אלביש שמים קדרות, מענין והשמים התקדרו בעבים. ויש הבדל בין כסות ולבוש, שהלבוש תפור למדת המתלבש, והכסות מורה שמתכסה בה אף שאינה כמדתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הוא כמדת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האויר ככסות שק : {ד} לעות את יעף דבר, לדעתי למ"ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים : {ז} נכלמתי, אבוש. כבר בארתי (למ"ד ג') כלימה מאחרים בושת מעצמו : {ח} יריב אתי, בעל משפטי. הריב בדבר שיש בו טו"מ, והמשפט בדבר מבואר כנ"ל (א' כג) : {ט} כבגד יבלו, עש יאכלם. שני המשלים האלה נרדפים עוד בהושע (ה' יב) ובאיוב (יג כח) ושם בארתי עוד הבדל אחר שהרקב הוא מן חולשת הנרקב עצמו והעש בא מבחוץ. ויל"פ גם פה שיבלו מעצמם, וגם ע"י סבה חיצונית שהוא ע"י האל המצדיקי : {י} חשכים ואין נגה לו. כבר בארתי (לקמן נט ט') כי הנוגה ימצא גם בחשך, כי החשך הוא רק מניעת האור, ולא אופל גמור, ויצויר ימצא בו נוגה הירח, כי נוגה אינו אור, כי הוא יפול גם על אור חוזר כאור הירח, ולכן מוסיף חשכים וגם אין נוגה : יבטח בשם ה', וישען באלהיו, הבטחון בלב והשעינה בפועל (למע' למ"ד יב) ואחר שהשעינה בא בפועל ע"י ההשגחה הפרטית, הנסבבת ע"י בטחונו ולכן אמר באלהיו שמורה ההשגחה המיוחדת כנז' (א' ד') ובכל הספר בהבדל בין שם ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי : {יא} קדחי אש, פעל קדח נבדל מיתר לשונות הנרדפי' עמו כמו בער דלק ודומי', במה שעקר הנחתו על האש היסודית המתגברת באדם שחפת וקדחת, ואז גם הקרירות והלחות והשלג היסודי יעמדו נגדו, וע"ז תפס פעל זה לק' (ם"ד) שצייר תבערת האש מבין הררי שלג, ומזה כי אש קדחה באפי, וכן פה על מבעיר עצים לחים, שהאש קודח חלקי המים, ועי"כ יאזרו זיקות וניצוצות כאזור סביב. למעצבה תשכבון, דוגמתו נקשר בלמ"ד. והשכבתים לבטח, (הושע ב' כ') :
חומת אנך על ישעיה נ׳
נ׳:תתט״ז א׳ כה אמר ה' איזה ספר כריתות וכו'. כבר עמדו ראשונים ואחרונים ברומיא דקראי דהכא כתיב איזה ספר כריתות ובירמיה סי' ג' כתיב שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה. ורז"ל במדרש אמרו למלך שנתן גט וחטפו ממנה ואינו מובן דאמאי חטפו. ורבו כמו רבו ישובי המפרשים ז"ל ודרך דרש ומשל אפשר לומר במה שיש להסתפק באחד שנתן גט לאשתו והגט היה כשר מדאוריתא ופסול מדבריהם והלכה וזנתה אי מותרת לחזור לבעלה ואני בעניי העליתי בזה דמותרת לחזור לבעלה הואיל והגט כשר מדאוריתא ואין כאן ונטמא אף שהגט פסול מדרבנן. והנה כי כן דרך דרש ומשל וכפי פשט הכתוב שלחתיה ואתן ספר כריתותיה בידיה נאמר דהגט הזה היה כשר מדאוריתא ופסול מדבריהם וזהו המשל שחטפו ממנה שהוא פסול מדרבנן ואינה יכולה להנשא וז"ש איזה ספר כריתות ובדרושים הארכתי בס"ד: ב׳ הן בעונותיכם נמכרתם וכו'. פירוש משונה מכירה זו דהסט"א לוקחת שפע ניצוצי הקדושה ואת ישראל בגלות ובפשעיכם שלחה אמכם כ"י לברר ניצוצי הקדושה וזה צע"ר השמי"ם ולא יש נחת רוח כי אם כשישראל הולכים לב"כ ולב"מ ועונים אמן יהא שמיה רבא וא"כ מדוע באתי ואין איש כמשז"ל: נ׳:תתי״ט א׳ נתן לי לשון למודים וכו'. אפשר לפרש ההקדמות מרז"ל והמפרשים אכתוב בקצר אמיץ ורמז וכבר בדרושים אני בעניי הארכתי בס"ד. הכונה ה"א נתן לי לשון למודים כי הן האדם הובדל משאר ב"ח בחמר וצורה ויפח באפיו נשמת חיים כדי שעל ידי הלשון ילמוד וישבח לבורא יתברך ודבר גדול דיבר הנביא חנני אלהים שנעשה רצונו בבריאתי כי הוא יתברך נתן לי לשון למודים כי אינני משתמש בו כי אם לתורה ולתעודה עד שלשוני קראן לו לשון למודים ובתורה אני עמל לדעת לחקור רוממתו יתברך והגם שאני לומד תדיר וזהו לעות על דרך דדיה ירוך בכל עת עכ"ז אני תאב וצמא לתורה וז"ש את יעף דבר שאני כצמא לד"ת דהגם שנשבעתי ולמדתי לרוב אני תאב מחמת הערבות והענג ואשכים בבקר בבקר ללמוד והוא יתברך יעיר לי אזן לשמוע בלמודי' שלמדתי כבר שהיה בחשק גדול גם עתה אני תאב כי בתורה יש שביעה ותענוג משא"כ במילי דעלמא: נ׳:תת״כ א׳ ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי. אפשר לפרש הכפל במה שפירש רבינו האר"י זצ"ל בפסוק את מי אשלח ומי ילך לנו דהכונה את מי אשלח אני לבדי לענין הטובה בתורת שליחות ומי ילך לנו בלי שליחות לרעה וז"ש ילד לנו פי' לו ולבית דינו כמשז"ל וישעיה אמר הנני שלחני לענין הטובה עכ"ד וז"ש ואנכי לא מריתי שלא לילך לרעה הגם שאמרתי שלחני לטובה עם כל זה לא מריתי שרצונו היה שאלך גם לרעה. אחור לא נסוגותי לטובה שנזדרזתי בשליחות גוי נתתי למכים כשמתנבא לרעה. א"נ ה"פ לא מריתי לילך לרעה וגם אם מכים ומזלזלים אחור לא נסוגותי שלא לגמור שליחותי גוי נתתי למכים וכו':
מצודות ציון על ישעיה פרק-מט
{ב} חדה . חדודה ושנונה : החבאני . מלשון מחבואה ומסתור : ברור . נקי מן החלודה . באשפתו . כן נקרא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה ( איוב ל"ט ) : {ה} לשובב . מלשון השבה : יאסף . ענין הכנסה : עזי . חזקי : {ו} נקל . מל' קל : ונצורי . מל' מצור והיקף כמו כעיר נצורה ( לעיל א' ) : {ח} עניתיך . מל' עניה ותשובה : {ט} הגלו . מל' גלוי : שפיים . כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים ( ירמיה ד ) : {י} שרב . ענין חמימות ויובש כמו והיה השרב לאגם ( לעיל ל"ה ) : מבועי . ענין מקוה ומעין כמו למבועי מים ( שם ) : ינהלם . ענין הנהגה כמו נהלת בעזך ( שמות ט"ז ) : {יא} ומסלתי . מלשון מסילה ודרך : ירומון . מלשון הרמה והתנשאות : {יב} סינים . נקרא כן על שם היושבים שמה כמ"ש ואת הערקי ואת הסיני ( בראשית י' ) : {יג} וגילי . ענין שמחה : ופצחו . ענין פתחון פה בהרמת קול וכן פצחי רנה וצהלי ( לקמן נ"ד ) : {טו} עולה . ענינו ולד רך כמו מפי עוללים ויונקים ( תהלים ח' ) : {טז} כפים . כף היד : חקותיך . מלשון חקיקה : {יח} כעדי . ענין תכשיט יפה : {יט} הרסותך . מלשון הריסה ונתיצה : תצרי . מלשון צר ודוחק : מבלעיך . ענין השחתה כמו בלע כל ארמנותיה ( איכה ב' ) : {כ} שכוליך . מי שבניו אבודים ממנו קרוי שכול כמו כדוב שכול ( הושע יג ) : גשה לי . התרחק בעבורי : {כא} וגלמודה . יחידית מבלי אנשים וכן הלילה ההוא יהי גלמוד ( איוב ג' ) : איפה . כמו מאיפה והמלה ההיא יורה על שאלת המקום כמו איפה הם רועים ( בראשית ל"ז ) : {כב} נסי . הוא כלונס זקוף ומשימים עליו מפה לרמז : בחוצן . כן יקרא כנף הבגד כמו גם חצני נערתי ( נחמיה ה' ) : על כתף . על השכם : {כג} אומניך . כן נקרא מגדל תינוקת כמו כאשר ישא האומן את היונק ( במדבר יא ) . ילחכו . ענין לחיכה בלשון וכן כלחוך השור ( שם כב ) : קוי . מל' תקוה : {כד} מלקוח . כן נקרא שבי הבהמה כמו את השבי ואת המלקוח ( שם לא ) : {כה} עריץ . חזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : {כו} מוניך . ענין קנתור ואונאת דברים וכן וגר לא תונה ( שמות כב ) : וכעסיס . הוא ענין כתישה כמו ועסותם רשעים ( מלאכי ג ) ונקרא כן יין ענבים או רמונים ע"ש שהמשקה יוצא ע"י סחיטה וכתישה וכן מעסיס רמוני ( ש"ה ח ) : ישכרון . ענין השתיה יותר מכדי המדה הראויה : אביר . ענין חוזק :
מצודות דוד על ישעיה פרק-נ
{א} אי זה ספר וכו' . כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ"ש ואתן את ספר כריתותיה וכו' ( ירמיה ג ) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר"ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ"ש שם וא"כ כשתשובו נעקר הכריתות : או מי מנושי . מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב : הן בעונותיכם נמכרתם . וא"כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין : ובפשעיכם . בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא"כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין : {ב} מדוע באתי . אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי : קראתי . שתבואו אלי ואין מי משיב לי : הקצור . ר"ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם : בגערתי . כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר"ל אחריב העכו"ם הנמשלים למים רבים : תבאש דגתם . קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו"ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות : {ג} אלביש שמים . ושק וכו' . כפל הדבר במ"ש : {ד} ה' . ישעיה הוא אומר ה' שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד : לדעת לעות . להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה' כאדם העיף התאב למים : יעיר בבוקר . בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות : יעיר לי אוזן . היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו : {ה} פתח לי אוזן . לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח ( לעיל ו ) : לא מריתי . לא סרבתי מללכת : אחור וכו' . לא חזרתי לאחור למען בדבר והוא כפול במ"ש : {ו} גוי נתתי למכים . מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני . ולחיי למורטים . מסרתי לחיי למורטים שערותם : פני לא הסתרתי . ר"ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני : {ז} יעזר לי . רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה' עזר לי לכן לא נכלמתי : על כן שמתי פני . ר"ל על כי ראיתי שה' עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה : {ח} קרוב מצדיקי . ה' המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי : מי בעל משפטי . מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ"ש : {ט} הן אד' וכו' . באמת ה' יעזר לי ומי הוא א"כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי . הן כולם . באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב : עש יאכלם . לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד : {י} ירא ה' . אשר הוא ירא מה' ושומע בקול עבדו הנביא : אשר הלך חשכים . אפי' הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה : יבטח בשם ה' . שתבא לו התשועה . וישען . כפל הדבר במ"ש : {יא} הן כלכם . אבל באמת כמעט כלכם מעבירים את חמת ה' : מאזרי זיקות . מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ"ש : לכו באור אשכם . ר"ל לפי המעשה כן יהיה הגמול : ובזיקות בערתם . כפל הדבר במ"ש : מידי וגו' . לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו :
מנחת שי על ישעיהו נ״א
נ״א:א׳כ״א א׳ תחוללכם. י"ס שהלמ"ד בפתח וברוב המדוייקים בסגול וכן כת רד"ק בשורש קול: ב׳ ואברכהו. הוא"ו בפתח: ג׳ וארבהו. הוא"ו בשו"א ושניהם עתיד במקום עבר כי הואוי"ן הם לחיבור ולא להיפוך ועיין מה שכתבתי בפרשת תולדות יצחק על בטרם תבא ואברכהו: נ״א:א׳כ״ג א׳ ולאומי. בוא"ו עם דגש המ"ם כן כתב רד"ק וגם במסור' לית ומלא ובמדרש שאל רשב"י את ראב"י עד לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב. הכי גרסינן בילקוט פ' פקודי ובשיר השירים בשם תנחומא ובמדרש רבה פ' נשא פ' י"ב ושיר השירים רבה בפסוק דודי לי ובפסוק צאינה וראינה ובפסוק אחת היא יונתי וכן הביאו רש"י בשיר השירים. ואיתא נמי בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ב וריקאנטי פרשת בא ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז הקב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי וכו' אבל בתורת כהנים ריש פרשת שמיני כתוב אין אמו אלא ישראל שנאמר ולאומי אלי האזינו ע"כ תו לו. ובמדרש רבה גופיה סוף פרשת פקודי הובא מאמר זה וליכא ולאמי כתיב ואף בשיר השירים רבה על פסוק דודי לי ואני לו נדרש ולאומי מלא מלשון ולאם מלאם יאמץ וכבר כתבנו בפ' בא שבמקומות רבים המדרש חולק על המסורת וכמסורת נקיטין: נ״א:א׳כ״ו א׳ ידעי צדק. בספרים מדוייקים כתובי יד ודפוס ישן חסר וא"ו: נ״א:א׳כ״ח א׳ עורי עורי. שניהם מלרע וכן במכלול דף קל"ז והשלישי שבפסוק מלעיל: ב׳ המחצבת. בס"א ישן כ"י ודפוסים ישנים בשוא ופתח על משקל המחרבת שבסמוך וכן נקוד בשרשים ובעל הלשון: נ״א:א׳ל׳ א׳ ישיגון נסו. ושלמעלה מזה בפרשת חזקו ידים רפות ישיגו ונסו וסי' וא"ו נו"ן כמ"ש: נ״א:א׳ל״ב א׳ כאשר כונן להשחית. י' דמטעין דסבירין אשר בקריאה וסימן במסורת יונה סימן א': נ״א:א׳מ״ב א׳ ביד מוגיך. י"ת ביד דהוו מונן ליך נראה שהיה קורא מוניך בנו"ן שרשו ינה הגהת שרשים שרש יגה:
תרגום יונתן על ישעיהו נ׳
נ״א:א׳כ״א א׳ תחוללכם. י"ס שהלמ"ד בפתח וברוב המדוייקים בסגול וכן כת רד"ק בשורש קול: ב׳ ואברכהו. הוא"ו בפתח: ג׳ וארבהו. הוא"ו בשו"א ושניהם עתיד במקום עבר כי הואוי"ן הם לחיבור ולא להיפוך ועיין מה שכתבתי בפרשת תולדות יצחק על בטרם תבא ואברכהו: נ״א:א׳כ״ג א׳ ולאומי. בוא"ו עם דגש המ"ם כן כתב רד"ק וגם במסור' לית ומלא ובמדרש שאל רשב"י את ראב"י עד לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב. הכי גרסינן בילקוט פ' פקודי ובשיר השירים בשם תנחומא ובמדרש רבה פ' נשא פ' י"ב ושיר השירים רבה בפסוק דודי לי ובפסוק צאינה וראינה ובפסוק אחת היא יונתי וכן הביאו רש"י בשיר השירים. ואיתא נמי בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ב וריקאנטי פרשת בא ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז הקב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי וכו' אבל בתורת כהנים ריש פרשת שמיני כתוב אין אמו אלא ישראל שנאמר ולאומי אלי האזינו ע"כ תו לו. ובמדרש רבה גופיה סוף פרשת פקודי הובא מאמר זה וליכא ולאמי כתיב ואף בשיר השירים רבה על פסוק דודי לי ואני לו נדרש ולאומי מלא מלשון ולאם מלאם יאמץ וכבר כתבנו בפ' בא שבמקומות רבים המדרש חולק על המסורת וכמסורת נקיטין: נ״א:א׳כ״ו א׳ ידעי צדק. בספרים מדוייקים כתובי יד ודפוס ישן חסר וא"ו: נ״א:א׳כ״ח א׳ עורי עורי. שניהם מלרע וכן במכלול דף קל"ז והשלישי שבפסוק מלעיל: ב׳ המחצבת. בס"א ישן כ"י ודפוסים ישנים בשוא ופתח על משקל המחרבת שבסמוך וכן נקוד בשרשים ובעל הלשון: נ״א:א׳ל׳ א׳ ישיגון נסו. ושלמעלה מזה בפרשת חזקו ידים רפות ישיגו ונסו וסי' וא"ו נו"ן כמ"ש: נ״א:א׳ל״ב א׳ כאשר כונן להשחית. י' דמטעין דסבירין אשר בקריאה וסימן במסורת יונה סימן א': נ״א:א׳מ״ב א׳ ביד מוגיך. י"ת ביד דהוו מונן ליך נראה שהיה קורא מוניך בנו"ן שרשו ינה הגהת שרשים שרש יגה:
מנחת שי על ישעיהו נ״א
נ״א:א׳כ״א א׳ תחוללכם. י"ס שהלמ"ד בפתח וברוב המדוייקים בסגול וכן כת רד"ק בשורש קול: ב׳ ואברכהו. הוא"ו בפתח: ג׳ וארבהו. הוא"ו בשו"א ושניהם עתיד במקום עבר כי הואוי"ן הם לחיבור ולא להיפוך ועיין מה שכתבתי בפרשת תולדות יצחק על בטרם תבא ואברכהו: נ״א:א׳כ״ג א׳ ולאומי. בוא"ו עם דגש המ"ם כן כתב רד"ק וגם במסור' לית ומלא ובמדרש שאל רשב"י את ראב"י עד לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב. הכי גרסינן בילקוט פ' פקודי ובשיר השירים בשם תנחומא ובמדרש רבה פ' נשא פ' י"ב ושיר השירים רבה בפסוק דודי לי ובפסוק צאינה וראינה ובפסוק אחת היא יונתי וכן הביאו רש"י בשיר השירים. ואיתא נמי בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ב וריקאנטי פרשת בא ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז הקב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי וכו' אבל בתורת כהנים ריש פרשת שמיני כתוב אין אמו אלא ישראל שנאמר ולאומי אלי האזינו ע"כ תו לו. ובמדרש רבה גופיה סוף פרשת פקודי הובא מאמר זה וליכא ולאמי כתיב ואף בשיר השירים רבה על פסוק דודי לי ואני לו נדרש ולאומי מלא מלשון ולאם מלאם יאמץ וכבר כתבנו בפ' בא שבמקומות רבים המדרש חולק על המסורת וכמסורת נקיטין: נ״א:א׳כ״ו א׳ ידעי צדק. בספרים מדוייקים כתובי יד ודפוס ישן חסר וא"ו: נ״א:א׳כ״ח א׳ עורי עורי. שניהם מלרע וכן במכלול דף קל"ז והשלישי שבפסוק מלעיל: ב׳ המחצבת. בס"א ישן כ"י ודפוסים ישנים בשוא ופתח על משקל המחרבת שבסמוך וכן נקוד בשרשים ובעל הלשון: נ״א:א׳ל׳ א׳ ישיגון נסו. ושלמעלה מזה בפרשת חזקו ידים רפות ישיגו ונסו וסי' וא"ו נו"ן כמ"ש: נ״א:א׳ל״ב א׳ כאשר כונן להשחית. י' דמטעין דסבירין אשר בקריאה וסימן במסורת יונה סימן א': נ״א:א׳מ״ב א׳ ביד מוגיך. י"ת ביד דהוו מונן ליך נראה שהיה קורא מוניך בנו"ן שרשו ינה הגהת שרשים שרש יגה:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5