{א} הֵן לֹא קָצְרָה יַד יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ: {ב} כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ: {ג} כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה: {ד} אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן: {ה} בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה: {ו} קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם: {ז} רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: {ח} דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם: {ט} עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ: {י} נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים: {יא} נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ: {יב} כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם: {יג} פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר: {יד} וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא: (ס) {טו} וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט: {טז} וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ: {יז} וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה: {יח} כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם: {יט} וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם יְהוָה וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְהוָה נֹסְסָה בוֹ: {כ} וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה: {כא} וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-נט
{א} הן לא קצרה . את אשר לא נושעתם לא מקוצר ידו הוא : {ב} הסתירו פנים . גרמו לכם שהסתיר פניו מכם : {ג} נגאלו . לשון טינוף וכן לחם מגואל ( מלאכי א ) : {ה} צפעוני . מין נחש רע : בקעו . אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערי' שאינם לטובתם עשו : וקורי עכביש . איריניי"ש בלע"ז וקורי אורטור"ש בלע"ז , קורי הם כלי האורג שהשתי מוסך בהן , ומנחם חברו במחברת קורות ע"ש שהעכביש מיסך אריגותיו בקורות : והזורה . ת"י משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה , ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע בתוכו כמו ויזר את הגזה ( שופטים ו ) ועיצורו של זה הוא חימומו : אפעה . מין נחש שהוא רע כך לא ישתלמו במעשיהם אלא רעה: {ח} ואין משפט במעגלותם. כלומר אין במעגל דרכיהם דבר נשפט באמת כמשפטו. נתיבותיהם עקשו להם. הם העוו את דרכם לעצמם: {ט} רחק משפט ממנו. שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקב"ה שופט לנקום נקמה. ולא תשיגנו צדקה. הנחמות הטובות שהבטיחנו אין משיגות אותנו לבוא: לנהוגות. נקוה ובאפלו' נהלך: {י} באשמנים. מנחם פתר לשון מחשכי' ורוב הפותרי' מודים לו אבל דונש פתר בו לשון שומן והאל"ף נוסף בו כמו אל"ף שבאחותי ( איוב יג ) ושבאכזב ( ירמיה טו ) ודרך האתרים ( במדבר כא ) אף כאן בין האשמני' בין החיים השמני' אנחנו כמתים וי"ת לשון מסגר איתאחד באפנא כמה דאחידין קבריא באפי מיתיא : {יא} הגה נהגה . לשון יללה : {יג} דבר עשק . כמו לדבר עשק : הורו והוגו . לירות ולהוציא הורו לשון ירה בים ( שמות טו ) ד"א הורו והוגו הרב והתלמיד שם המקור ( סא"א ) והוגו כאשר הוגה מן המסילה ( שמואל ב כ ) הגו סיגים מכסף ( משלי כה ) : {יד} והוסג אחור משפט . נקמתינו מאויבינו שהיא תלויה בהקב"ה וצדקתו עומדת מרחוק למה כי כשלה אמת ברחובותינו וכיון שהאמת כשלה מארץ אף משמי' אין הצדק והמשפט באין : {טו} משתולל . מוחזק שוטה על הבריות כמו ( מיכה א ) אלכה שולל והוא מגזרת שוגג דמתרגמינן שלו וכן ( ש"ב י ) על השל : וירע בעיניו כי אין משפט . לפיכך הביא עליהם הפורענות : {טז} וירא כי אין איש . ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ : וישתומם . ויחרש לראות אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע וישתומם ל' אדם העומד ותוהא ושותק בתמהונו ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל וכן דרך התיבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכת ללשון מתפעל נתפעל ויתפעל בא התי"ו באמצע אותיות שרש התיבה נמצא וישתומם לשון שמו שמים ( ירמיה ב ) משמים בתוכם ( יחזקאל ג ) נשמו אחרונים ( איוב יח ) ל' תמהון : ותושע לו זרועו . וינקם מאויביו : וצדקתו . סמכתהו . הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמתו ואע"פ שאין אנחנו הגונים להושיע : {יז} קנאה . אינפרימנ"ט בלע"ז לקנאות לשמו הגדול : {יח} כעל גמולות . כדת להשיב על גמולות האויבים : כעל ישלם . כדת להשיב עליהם ישלם : {יט} כי יבא כנהר . צרה על אויביו : נוססה בו . נפלאות בו ל' נס , ד"א נוססה בו אוכלת בו כתולעת בעץ כמו ( לעיל י ) והיה כמסוס נוסס : {כ} ( ובא לציון גואל . כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א ) : {כא} זאת בריתי אותם . בדבר זה כרתי בריתי להם ואקיים כי אף בגלותם לא תשכח תורתי מהם :
מלבי"ם על ישעיה פרק-נט
{ב} עונותיכם, וחטאתיכם, עי' הבדלם (א' ד') : {ג} כפיכם אצבעותיכם. אצבע פורט יותר מן הכף, ועמ"ש בפי' תהלות (קמד א) : שפתותיכם, לשונכם, בארתי כ"פ כי שפה מציינת הדבור החיצוני, ולשון מציין דבור הפנימי, ולכן נסמך אליו הגה ומחשבה בכ"מ. הוות תחשוב לשונך, לשון למודים, לשון תרמית, לשוני אם יהגה רמיה, וכדומה : {ד} בצדק, באמונה. הבדלם בארתי למעלה (א' כו) : תהו, ושוא, מציין דברים שאין בהם ממש. והרה, וילד, מציין שמירת הדבר ורב המחשב בו : {ה} והזורה. ורעהו ותשכח כי רגל תזוריה (איוב לט יט) : {ו} מעשי, ופעל. בארתי למעלה (ה' יב) פועל הוא העסק, ומעשה הוא גמר הדבר : {ז} במסלותם, הכינוי מוסב על המחשבות, וההבדל בין מסלה, דרך ארח, מעגל, נתיב, מבואר בספר זה (ב' ג. ג' י"ב, כו ז'. למ"ד יא. לה ח'. מ"ם ג'. מב טו. מג טז. מט יא. נז יד) : {ט} משפט, צדקה. בארתי הבדלם למעלה (א' כו) : לאור, לנגהות, בארתי (ט' א') כי אור הוא אור המאיר מעצמו כמו אור השמש, ונגה הוא הצהר היוצא מגוף שאין לו אור מעצמו רק מקבל אור מזולתו, ומפלשו באור חוזר. כמו הירח שמקבל אור מהשמש. וכן ביאר החזה עצמו ענין הנוגה אשר ראה במרכבה (יחזקאל א' כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה הנוגה סביב, והקשת הוא רק אור מתפלש על האדים מן אור השמש לא אור עצמי. ובעת יעדר אור השמש ויסתתר תחת האופק אז תשת חשך ויהי לילה, הגם שיאיר הירח, וימצא נגה, כי הנגה יצוייר גם בעת החשך, כי חשך הוא רק מניעת האור. אבל האופל הוא אם לא יש גם נוגה הירח במציאות (כנ"ל ח' כב). ובזה המליצה פה מסודרת מאד שאחר שהיה חשך תחת האור המקוה, קוה לנגוהות שזה יהיה גם בחשך אבל בא אופל, וכן (עמום ה' כ') הלא חשך יום ה' ולא אור, ואפל ולא נגה לו : {יב} פשעינו, חטאתינו, עונותינו. עיין הבדלם למעלה (א' כח) : ענתה בנו וכו' כדברים האלה למעלה (ג' ט') : {יד} נכחה. יש הבדל בין ישר לנכח, ישר מציין הקו הישר ההנדסי שאינו נוטה בלכתו רק הולך על מרחק שוה, והוא הקו היותר קצר בין שתי נקודות מונחות. ונכח מציין דבר המגביל נגד דבר אחר, ומורה מלת נכח שההגבלה הזאת היא מכוונת. ולפ"ז בדברים ההגיונים, תציין ישרה, הדרך הישר בטבע האדם, דבר שאינו נוטה מן האמתיות שהשגנו ע"י החוש והבחינה. ונכחה, מציין הדבר המגביל נגד האלהים, אשר הגבלה זו לא נודע בחוש רק בשכל, ועז"א כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, (משלי ה'), ותבין זה ע"פ ההבדל המבואר אצלנו (למעלה מד יח) בין בינה, ודעת. והפך ישרה עקש, והפך נכחה עול, כי העול מציין נטיית ההגבלה הזאת ההגיונית, בארץ נכחות יעול (למעלה כו) : {טו} משתולל. מענין שוגג ושכחה, שול תשולו לה מן הצבתים, בל תשלה אותי : {טז} וירא. כמליצה זאת לקמן (סג ה') וענינם אחד כמו שבארתי בפנים, וגדר זרוע ה' וצדקה שאצל ה', בארתי בכל הספר : {יז} צדקה, ישועה. בארתי הבדלם בפנים, ועיין למעלה (מו יג. נא ו' ח'. נו א') : בגדי, מעיל, המעיל מלמעלה על בגדיו וע"כ נאמר בו עטיה, והבגד מלמטה, ועיין לקמן (ם"א יו"ד) ועיין מ"ש בפי' תהלות (קט כט) ובפי' איוב (כט יד) : {יח} גמול, ישלם. התשלום הוא לפי הפעולה, שלם ישלם המבעיר את הבערה, לכי ושלמי את נשיך. והגמול הוא התפעליות הגומל מאהבת או שנאת הנגמל, גומל נפשו איש חסד, גמול על עבדך ואחיה. וההבדל בין צר ואויב בארתי למעלה (א' כה. ט' יו"ד) :
חומת אנך על ישעיה נ״ט
נ״ט:תתקכ״ח א׳ ביצי צפעוני בקעו וכו'. אפשר דנודע כי עיקר היצה"ר הוא בעריות וכמ"ש בסוטה דף ח' גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שהעין רואה וכתב בספר יערות דבש דף צ"ז כי זהו שאמר כי מה"מ נראה לאדם מלא עינים הן הן הפגם שעשה בעינים וגדל כחו מלא עינים ובפגם העין נותן כחו לעשו דכתיב יכרסמנה חזיר מיער והע' תלויה וכשאדם פוגם בעין מחזיק ע' דעשו עש"ב. והנה היצה"ר נקרא צפוני ובפגם העין שעי"ז הוא מלא עינים נעשה צפעוני שנכנסת ע' בתוך צפוני ונעשה צפעוני. והשאור של יצה"ר דומה לביצי צפעוני הרשעים בקעום להוציא אפרוחים והם טענות כוזבות כגון שהם אנוסים ביד יצה"ר וקי"ל תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה. ועוד שאין איסור בראיה ודיבור שאין בהם ממש וכיוצא טענות שאין בהם נחת. וז"ש וקורי עכביש יארוגו בטענות הבל וריק. האוכל מביציהם שנהנה מעבירה ימות והזורה דמשמש בו כמו שפירשו קצת מפרשים תבקע אפעה שאינו אונס וקנה קטיגור. קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם הטובים ע"ד חלוקא דרבנן דעבירה מכבה מצוה ואזלינן בתר רובא על כן יאמר מעשיהם מעשה און ופעל חמס בכפיהם וכל מעשיהם הטובים נתבטלו: נ״ט:תתק״ל א׳ רגליהם לרע וכו'. נעשה להם טבע עשות רע עד שמבלי יחשבו לעשות רע רגליהם מאליהם ירוצו לרע. וגם בדיני נפשות שצריך להפך לזכות ואם פתחו כלם לחובה פטור הם עושים ההפך וימהרו לשפוך דם נקי. שוד ושבר במסילותם בדיני ממונות במקום לעשות פשרה או משפט. הוא שוד ושבר כי דרך שלום שהוא הפשרה לא ידעו ואין משפט במעגלותם. מפרשים: נ״ט:תתק״מ א׳ וילבש צדקה כשירין. פ"ק דבתרא אמר רב משמיה דר' אלעזר מאי דכתיב וילבש צדקה כשירין לומר לך מה שיריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשיריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ועמ"ש בעניותי בפתח עינים שם בס"ד: נ״ט:תתקמ״ג א׳ ובא ל'ציון ג'ואל ו'לשבי פ'שע ב'יעקב נ'אם ה' ו'אני. רמז רבינו האר"י ז"ל ר"ת לגוף בניו כמשז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף:
מצודות ציון על ישעיה פרק-נח
{א} בגרון . בצואר : אל תחשוך . אל תמנע כמו ולא חשכת ( בראשית כ"ב ) : הרם . מלשון הרמה : {ג} צמנו . ענין תענית : ענינו . מלשון עינוי התענית : עצביכם . מלשון עצבון . תנגשו . תלחצו ותדחקו כמו ונגש העם ( לעיל ג' ) : {ד} ומצה . ענין מריבה כמו וזדון יתן מצה ( משלי י"ג ) : באגרוף . כן יקרא היד הכפופה באצבעותיה וכן באבן או באגרוף ( שמות כ"א ) : במרום . בשמים הרמים : {ה} הלכוף . מלשון כפיפה והשפלה : כאגמון . הוא הפוך מן גמא והוא שם צמח רך וכן כפה ואגמון ( לעיל ט' ) : ושק . יריעה עבה : יציע . מלשון מצע המשכב : {ו} פתח . ענין התרה : חרצבות . ענין קישור ואיסור וכן אין חרצובות למותם ( תהלים ע"ג ) : אגודות . ענין דבר הקשור יחד וכן אגודת אזוב ( שמות י"ב ) : מוטה . ענין עצי העול כמו מוסרות ומוטות ( ירמיה כ"ז ) : רצוצים . ענין שבירה ונתיצה כמו הרוצצות אביונים ( עמוס ד' ) : חפשים . ענין חירות כמו יצא לחפשי חנם ( שמות כ"א ) . תנתקו . ענין העתק והסרה ממקומו : {ז} פרוס . ענין שבירה ובציעה וכן פורש אין להם ( איכה ד' ) : מרודים . נאנחים ונאנקים כמו אריד בשיחי ( תהלים נ"ה ) : ומבשרך . מקרובך כמ"ש כי אחינו בשרנו הוא ( בראשית ל"ז ) : תתעלם . מלשון העלם והסתר : {ח} כשחר . הוא האור המאיר בפאת המזרח עד לא יצא השמש : וארוכתך . ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי ( ירמיה ח' ) : יאספך . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים י"ט ) : {ט} יענה . מלשון עניה ותשובה : תשוע . ענין צעקה כמו שועתי שמעת קולי ( יונה ב' ) : הנני . הנה אני : מוטה . עצי העול : און . ענינו דבר שאינו הגון : {י} ותפק . ותוציא כמו זממו אל תפק ( תהלים ק"מ ) : נפשך . ענין רצון כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כ"ב ) : נענה . מלשון עינוי : וזרח . ענין הארה : ואפלתך . מלשון אופל וחושך : כצהרים . היא עת עמידת השמש בחצי השמים : {יא} ונחך . ענין הנהגה כמו ולא נחם ( שמות י"ב ) : בצחצחות . ענין יובש וצמאון כמו שכנו צחיחה ( תהלים ס"א ) : יחליץ . יזיין כמו חלוצי צבא ( במדבר ל"א ) ור"ל יבריא ויחזיק : רוה . שביעה כמו תלמיה רוה ( תהלים ס"ה ) : יכזבו . ענין עזיבת הדבר וההפסקה כמו תהיה לי כמו אכזב ( ירמיה ט"ו ) : {יב} מוסדי . מלשון יסוד : גודר פרץ . בונה כותל במקום הפרוץ והשבור כמו והגדר גדר וכו' ( יחזקאל מ"ג ) : משובב . מלשון השבה : נתיבות . שביל ודרך : לשבת . מלשון ישיבה : {יג} תשיב . מלשון השבה : חפצך . מלשון חפץ ורצון : עונג . מלשון תענוג ותפנוק . דרכיך . עניניך וכן דרכי ספרתי ( תהלים קי"ט ) : {יד} והרכבתיך . מלשון רכיבה והתנשאות : במותי . ענין גובה כמו על במתי עב ( לעיל י"ד ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-נט
{א} הן לא קצרה . אמר לא בעבור שקצרה ידו ולא יוכל להושיע ולא בעבור שכבדה אזנו מלשמוע קול צעקתכם מצרת האויב : {ב} כי אם . רק העונות שעשיתם הם המבדילים ביניכם לבין אלהיכם ולכן לא יפנה אליכם : הסתירו . הם גרמו להסתיר פני המקום מכם לבל שמוע צעקתכם : {ג} נגאלו בדם . מטונפים ומלוכלכים בדם נקי אשר שפכתם : בעון . נגאלו בעון כי תכתבו בהן דברי און ומרמה : {ד} אין קורא בצדק . אין מי קורא לה' בצדק ובכוונת הלב : ואין נשפט באמונה . כי הדיינין מעוותים את המשפט : בטוח על תוהו . כל אחד בוטח על תוהו כי כאשר יבטח מי לחברו לא יקיים ההבטחה : ודבר שוא . כל אחד מדבר שוא : הרו עמל . מדמה המחשבה להריון והמעשה ללידה ור"ל לא בהזדמן עשה און כי אם חשב עליה מתחילה לעשותה : {ה} ביצי צפעוני בקעו . ר"ל כמו הביצים האלה שעד לא נתבקעו עדיין אין המזיק בעולם וכאשר יתבקעו אז תצא הצפעון ובא המזיק כן הם חושבים רע בקרבם ואח"ז יעשוהו ויזיקו לבני אדם : וקורי עכביש יארגו . ר"ל אין תועלת וקיום והעמדה במעשיהם כמו שאין תועלת וקיום ביריעות העכביש : האוכל מביציהם ימות . האוכל מביצי הצפעון ימות ר"ל המתחבר עמהם עוד הרעה טמונה בקרבם ישיגהו המיתה והאבדון : הזורה . הממעך אותם להוציא הבלוע הנה מן הבקע תצא אפעה ותזיקנו ור"ל וכן המתגרה בו להראות קלונו יפול ברעה ואין תקנה אלא ללכת מנגד : {ו} קוריהם . ר"ל כמו שאין ראוי לעשות בגד מיריעות העכביש כן אין קיום למעשיהם : ולא יתכסו . לפי שהמשיל מעשיהם לקורי עכביש אמר לשון כסוי הנופל ביריעה ור"ל אין העמדה למעשיהם : ופעל חמס . מעשה עושק וגזל : {ז} לרע ירוצו . ברדיפה ילכו לעשות רע : במסלותם . במקום שהם הולכים ימצא שם שוד ושבר כי הם יעשו אותם בדרכיהם : {ח} לא ידעו . אינם מכירים דרך שלום כי בכל מקום שהולכים אין למו שלום בסבתם . ואין משפט . אין במעגל דרכיהם דבר העשוי במשפט וביושר : נתיבותיהם . הנתיבות שהולכים בהם העוו אותם לצורך עצמם ר"ל עשו אותם מעוקל ומעוקם למען יכשלו שם בני אדם ויהיו להם לשלל : כל דורך בה . כל הפוסע בזו הדרך לא ידע מן השלום כי השודדים יצפונו שמה לשלול שלל : {ט} על כן . בעבור זה רחק משפט שאין המקום שופט משפטנו לקחת נקם מיד העכו"ם . ולא תשיגנו צדקה . הצדקה שהבטיח לנו המקום לא השיגו אותנו : נקוה לאור . ר"ל אנו מקוים לישועה ובא עוד צרה : לנגוהות . אנו מקוים לנגוהות ולא כן הוא כי נהלך בחושך והוא כפל עניין במ"ש : {י} נגששה . בעבור החושך נמשש הכותל ללכת אצלה כדרך העורים והוא ענין מליצה לומר שגבר עלינו חשכת הצרות : וכאין עינים . כמו שממשש מי שאין לו עינים כן נמשש אנו וכפל הדבר במ"ש : כשלנו בצהרים . בעת הצהרים כשלנו באבני מכשול כמו שהדרך להכשל בחשכת הלילה ר"ל אף שיש שלום בעולם אנו יושבים בצער ובחרדה : באשמנים . כאלו אנו שוכנים בקברים השוממים כמו המתים : {יא} נהמה . מרוב הצרות נהמה כולנו כדובים וכיונים המהגים : נקוה למשפט . שיעשה משפט בהעכו"ם לנקום נקמתינו : ואין . אין משפט : לישועה . נקוה לישועה והנה רחקה ממנו ולא באה : {יב} כי רבו . מה שפשענו נגדך רבו מאד : וחטאתינו . כ"א מהחטאים העידה בנו לקטרג עלינו : אתנו . ר"ל עדיין לא עזבנום : ידענום . ידועים הם לנו ומכירים בהם ולא בלא דעת עשינו אותם : {יג} פשוע . דרכנו לפשוע בה' ולכחש בהשגחתו ולחזור לאחור מאחר אלהינו לבל נקבל מצותיו : דבר עושק . ולדבר דברי עושק וסרה : הורו והוגו . כ"א מורה ומלמד ומוציא מלב דברי שקר : {יד} והוסג . ובעבור זה המשפט הראוי לעשות באומות הוסג אחור ולא נעשה והצדקה שהבטיח לנו המקום תעמוד מרחוק ולא באה : כי כשלה . על כי האמת נכשלה ונחלשה ברחוב במקום פרסום רב לכן לא תוכל לבוא מן השמים דבר נכוחה הוא המשפט להאומות וצדקה לנו : {טו} נעדרת . הולכת ונחסרת : משתולל . מוחזק הוא בעיני הבריות לשוטה וסכל : וירא ה' . את מעשיהם וירע בעיניו כי אין דבר נעשה במשפט הראוי : {טז} וירא . וכאשר יראה שאין בהם איש כשר והגון להיות נגאלין בזכותו . וישתומם . וכאשר יעמוד בתמהון ויתבונן שאין בהם מי מפגיע ומתפלל על הגאולה : ותושע . זרוע ה' תושע לו להביא הגאולה מבלי זכות ומבלי מפגיע : וצדקתו . מדת הצדקה תסמוך אותו לעשות לפנים משורת הדין : {יז} וילבש . לפי שיושיע את ישראל ויעשה עמהם צדקה ויעשה נקם באומות לזה אמר בו לשון הנופל בגבור היורד במלחמה : כשריון . כדרך גבור הלובש שריון : בראשו . ישים בראשו כדרך הגבור המשים בראשו כובע נחושת : בגדי נקם . ר"ל יעשה נקמה בעכו"ם : תלבושת . להיות לו למלבוש : ויעט . יעטוף קנאה כמעיל המעטיף את הלובשו : {יח} כעל גמולות . רצה לומר כמו שלבש קנאה על תשלום גמולות צוררי ישראל אשר מאז כן עתה ילבש קנאה על אשר ישלם חמה לצריו : גמול לאויביו . כפל הדבר במ"ש : לאיים . אף להיושבים באיי הים ממרחק ישלם גמול מה שהרעו לישראל : {יט} ממערב . כל העולם יפחדו מה' ממערב וממזרח : כי יבא כנהר צר . ר"ל בעבור זה יפחדו מה' כי יראו אשר יבוא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל ובמרוצה יבוא כנהר ואז רוח ה' נוססה בו ותכלנו מן העולם ולכן יפחדו מה' : {כ} ובא לציון גואל . אז יבוא הגואל לציון והוא מלך המשיח : ולשבי פשע ביעקב . ר"ל גם אותם מבני יעקב שיצאו מן הכלל וישובו מפשעם גם להם יבוא המשיח ויגאלם : {כא} ואני זאת בריתי . ר"ל הנה על זאת אכרות ברית עמהם אמר ה' ופירש על מה היא הברית ואמר רוח הנבואה השורה עליך אתה ישראל ודברי התורה אשר שמתי בפיך ללמדם הנה שתי אלה לא יסורו מפיך וכו' כן אמר ה' שלא ימושו מעתה ועד עולם עד סוף כל הדורות :
מנחת שי על ישעיהו ס׳
ס׳:א׳קע״א א׳ ובנתיך. י"ס מלא וא"ו אחר הנו"ן: ס׳:א׳קע״ב א׳ אז תראי. רבים טעו בזאת המלה שקראו התי"ו בגעיא כמו מן ירא וגם י"ס שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת"י בכן וחזין ותנהרין. רד"ק וכן בנסחא כ"י מסור עליו לית חטף אבל לפי דעת הראב"ע הוא מלשון יראה שפירש אז תראי כאדם שירא בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב כאשר יקרה למצא אבדה וכן פ' הריא"ה ז"ל דע שבמלת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש ות"י בכן תחזין ותתנהרין אבל כפי המסורת היא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה ג' אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד עכ"ל. ומ"ש על אותו דצפניה שהוא חסר יו"ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו"ד: ב׳ ורחב לבבך. בכל ספרים מדוייקים כתוב ורחב בחי"ת וכן פירש התרגום ורש"י ורד"ק והרי"א ובעל מאיר נתיב הביאו בשורש רהב בה"א ונמשך אחר דעת רבי יהודה חיוג כמ"ש רד"ק בשרש רהב וזל"ש ותימה אני ממה שמצאתי בס' הנקוד לר' יהודה חיוג שכתב ופחד ורהב בה"א ואמר כי הרי"ש קמוצה והה"א פתוחה להפריש בינו ובין רהב ובבל שהוא פתוח כולו. ואנחנו קבלנו קריאתו ורחב בחי"ת וכן כתבו ר' יונה בחי"ת ע"כ. ובהגהת המדקדק א"א ובמסורת רהב הם י"ב בלישנא דכתיבין בה"א ולא מנו זה עמהם משמע שהוא ורחב בחי"ת ע"כ. ומסרה זו הובאה במקרא גדולה תילים פ"ט ואיוב ט' רהב י"ב בלישנא וכו' והובאה ג"כ בישעיה סימן ל' ומסיים בה וא' נ"ל ופחד ורהב לבבך ע"כ. וסיום זה הוא מהמעתיק ומה שנראה לו אינו נראה לרד"ק ושאר מפרשים: ס׳:א׳קע״ג א׳ שפעת גמלים. בספרים מדוייקים מאריך בשי"ן: (ותהלות. א"ה ע"פ המסורת דלקמן סימן ס"ג נכון להיות מלא וכן האי דלקמן סימן ס"ג המדפיס שכח מסרא דלקמיה וראוי להיות מלא): ס׳:א׳קע״ד א׳ אילי נביות ישרתונך. מלעיל האתחתא בתי"ו לפיכך הנו"ן בסגול וכן הוא ומלכיהם ישרתונך שבסמוך. רד"ק: ס׳:א׳קפ״ה א׳ ישועה חומתיך. כן הוא בספרים מדוייקים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה: ס׳:א׳קפ״ח א׳ יירשו ארץ. כן הוא בשני יודי"ן במדוייקים: ב׳ מטעו. מטעי קרי:
תרגום יונתן על ישעיהו נ״ט
ס׳:א׳קע״א א׳ ובנתיך. י"ס מלא וא"ו אחר הנו"ן: ס׳:א׳קע״ב א׳ אז תראי. רבים טעו בזאת המלה שקראו התי"ו בגעיא כמו מן ירא וגם י"ס שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת"י בכן וחזין ותנהרין. רד"ק וכן בנסחא כ"י מסור עליו לית חטף אבל לפי דעת הראב"ע הוא מלשון יראה שפירש אז תראי כאדם שירא בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב כאשר יקרה למצא אבדה וכן פ' הריא"ה ז"ל דע שבמלת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש ות"י בכן תחזין ותתנהרין אבל כפי המסורת היא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה ג' אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד עכ"ל. ומ"ש על אותו דצפניה שהוא חסר יו"ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו"ד: ב׳ ורחב לבבך. בכל ספרים מדוייקים כתוב ורחב בחי"ת וכן פירש התרגום ורש"י ורד"ק והרי"א ובעל מאיר נתיב הביאו בשורש רהב בה"א ונמשך אחר דעת רבי יהודה חיוג כמ"ש רד"ק בשרש רהב וזל"ש ותימה אני ממה שמצאתי בס' הנקוד לר' יהודה חיוג שכתב ופחד ורהב בה"א ואמר כי הרי"ש קמוצה והה"א פתוחה להפריש בינו ובין רהב ובבל שהוא פתוח כולו. ואנחנו קבלנו קריאתו ורחב בחי"ת וכן כתבו ר' יונה בחי"ת ע"כ. ובהגהת המדקדק א"א ובמסורת רהב הם י"ב בלישנא דכתיבין בה"א ולא מנו זה עמהם משמע שהוא ורחב בחי"ת ע"כ. ומסרה זו הובאה במקרא גדולה תילים פ"ט ואיוב ט' רהב י"ב בלישנא וכו' והובאה ג"כ בישעיה סימן ל' ומסיים בה וא' נ"ל ופחד ורהב לבבך ע"כ. וסיום זה הוא מהמעתיק ומה שנראה לו אינו נראה לרד"ק ושאר מפרשים: ס׳:א׳קע״ג א׳ שפעת גמלים. בספרים מדוייקים מאריך בשי"ן: (ותהלות. א"ה ע"פ המסורת דלקמן סימן ס"ג נכון להיות מלא וכן האי דלקמן סימן ס"ג המדפיס שכח מסרא דלקמיה וראוי להיות מלא): ס׳:א׳קע״ד א׳ אילי נביות ישרתונך. מלעיל האתחתא בתי"ו לפיכך הנו"ן בסגול וכן הוא ומלכיהם ישרתונך שבסמוך. רד"ק: ס׳:א׳קפ״ה א׳ ישועה חומתיך. כן הוא בספרים מדוייקים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה: ס׳:א׳קפ״ח א׳ יירשו ארץ. כן הוא בשני יודי"ן במדוייקים: ב׳ מטעו. מטעי קרי:
מנחת שי על ישעיהו ס׳
ס׳:א׳קע״א א׳ ובנתיך. י"ס מלא וא"ו אחר הנו"ן: ס׳:א׳קע״ב א׳ אז תראי. רבים טעו בזאת המלה שקראו התי"ו בגעיא כמו מן ירא וגם י"ס שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת"י בכן וחזין ותנהרין. רד"ק וכן בנסחא כ"י מסור עליו לית חטף אבל לפי דעת הראב"ע הוא מלשון יראה שפירש אז תראי כאדם שירא בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב כאשר יקרה למצא אבדה וכן פ' הריא"ה ז"ל דע שבמלת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש ות"י בכן תחזין ותתנהרין אבל כפי המסורת היא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה ג' אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד עכ"ל. ומ"ש על אותו דצפניה שהוא חסר יו"ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו"ד: ב׳ ורחב לבבך. בכל ספרים מדוייקים כתוב ורחב בחי"ת וכן פירש התרגום ורש"י ורד"ק והרי"א ובעל מאיר נתיב הביאו בשורש רהב בה"א ונמשך אחר דעת רבי יהודה חיוג כמ"ש רד"ק בשרש רהב וזל"ש ותימה אני ממה שמצאתי בס' הנקוד לר' יהודה חיוג שכתב ופחד ורהב בה"א ואמר כי הרי"ש קמוצה והה"א פתוחה להפריש בינו ובין רהב ובבל שהוא פתוח כולו. ואנחנו קבלנו קריאתו ורחב בחי"ת וכן כתבו ר' יונה בחי"ת ע"כ. ובהגהת המדקדק א"א ובמסורת רהב הם י"ב בלישנא דכתיבין בה"א ולא מנו זה עמהם משמע שהוא ורחב בחי"ת ע"כ. ומסרה זו הובאה במקרא גדולה תילים פ"ט ואיוב ט' רהב י"ב בלישנא וכו' והובאה ג"כ בישעיה סימן ל' ומסיים בה וא' נ"ל ופחד ורהב לבבך ע"כ. וסיום זה הוא מהמעתיק ומה שנראה לו אינו נראה לרד"ק ושאר מפרשים: ס׳:א׳קע״ג א׳ שפעת גמלים. בספרים מדוייקים מאריך בשי"ן: (ותהלות. א"ה ע"פ המסורת דלקמן סימן ס"ג נכון להיות מלא וכן האי דלקמן סימן ס"ג המדפיס שכח מסרא דלקמיה וראוי להיות מלא): ס׳:א׳קע״ד א׳ אילי נביות ישרתונך. מלעיל האתחתא בתי"ו לפיכך הנו"ן בסגול וכן הוא ומלכיהם ישרתונך שבסמוך. רד"ק: ס׳:א׳קפ״ה א׳ ישועה חומתיך. כן הוא בספרים מדוייקים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה: ס׳:א׳קפ״ח א׳ יירשו ארץ. כן הוא בשני יודי"ן במדוייקים: ב׳ מטעו. מטעי קרי:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5