ישעיה פרק-נח עם מפרשים רבים

{א} קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם: {ב} וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן: {ג} לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ: {ד} הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם: {ה} הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה: {ו} הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ: {ז} הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: {ח} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ: {ט} אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן: {י} וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם: {יא} וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו: {יב} וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת: {יג} אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: {יד} אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל (במותי) בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-נח

{א} והגד לעמי פשעם . אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגג' תלמוד עולה זדון : ולבית יעקב חטאתם . אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה : {ב} ואותי יום יום ידרשון . כענין שנא' ויפתוהו בפיהם ( תהלים עח ) : ודעת דרכי יחפצון . חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם : כגוי אשר צדקה עשה וגו' . כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס : {ג} וכל עצביכם . בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם : {ד} לא תצומו כיום . כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום : {ה} הלכוף . ה"א זו תמיהא כלו' שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך , אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי"ם בלע"ז : הלזה תקרא צום . ל' תמיהא לפיכך הה"א נקודה חטף פתח : {ו} חרצובות . ל' קישור ואיסור : מוטה . הטיית משפט : וכל מוטה תנתקו . ת"י וכל דין מסטי תסלקון : {ז} ועניים מרודים . נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי ( איכה ג ) אריד בשיחי ( תהלים נה ) : ומבשרך . ומקרובך : {ח} יבקע כשחר . כעמוד השחר הבוקע בעבים : וארוכתך מהרה . ורפואתך מהרה כמו אעלה ארוכה לך ( ירמיה ל ) : {י} ותפק לרעב נפשך . בתנחומי דברים טובים : {יא} בצחצחות . בעת צמאון ובצורת כך ת"י : יחליץ . יזיין כמו חלוצי צבא ( במדבר לא ) : {יב} משובב נתיבות לשבת . תירגם יונתן מתיב רשיעיא לאורייתא : משובב . כמו משיב : לשבת . ליישובו של עולם : {יד} נחלת יעקב אביך . נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' ( בראשית כח ) לא כאברהם שנאמר ( שם יג ) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת שנא' ( שם לג ) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון :

מלבי"ם על ישעיה פרק-נח

{א} פשעם, חטאתם. בארתי הבדלם (א' כח. מג כה כז. מד כב). ובית יעקב מדרגה קטנה מן עמי כנ"ל (ט' ז') : {ב} צדקה, ומשפט. עיין הבדלם (למעלה א' כז) משפט נגד חברו וצדקה נגד המקום, הצדקה בקום ועשה, והמשפט בשב ואל תעשה עול, לכן אמר צדקה עשה, ומשפט אלהיו לא עזב, וכן למעלה (נו א') שמרו משפט ועשו צדקה : משפט צדק, גדול מן משפט סתמי, משפט הנעשה עפ"י הצדק שלא תשקיף על החקים הכוללים רק על התחלפות הענין כפי המקום והזמן והנושאים, לפי הצדק בעצמו : {ג} צמנו. הצום הוא הקשר להשקיף על מעשה הכלל או היחיד ויען שדרך להתענות בו ביום נכלל מושג העינוי עם מושג הצום, אבל כשבאו שניהם כמו פה יכוין בצום אסיפת העם לבד, ושרשו משתתף עם צמה מנל"ה כדרך נע"ו ול"ה שהם אחים וריעים, מבעד לצמתך, יחזיק עליו צמים : {ו} חרצבות. רעהו בתהלות (ע"ג) שרשו לדעתי חור צב, חורים מכוסים, מענין בצבים ובכרכרות, עגלות צב, ועז"א פתח לפתוח הטמון והנסתר והמכוסה בחור : {ט} תקרא, תשוע. המשוע צועק לישועה מן הצרה בכל מקום : שלח מקור, ותסיר נמשך לשתים אם תסיר שליחות אצבע, אם תסיר דבר און : {י} ותפק. מבואר בראשית ההשקפה כי זה מגביל נגד פסוקי ז' ח' ט', פרוס לרעב לחמך, אם תפק לרעב נפשך, יבקע כשחר אורך וזרח בחשך אורך. וידוע שהאופל יותר מחשך כמ"ש למעלה (ח' כב) ובכ"מ. וחז"ל אמרו הנותן פרוטה לעני וכו' והמפייסו וכו' מבואר שכונו לדברים אלה. והמעיין יבין דברי האגדה הזאת היטב עפ"י דברינו ואכ"מ :

חומת אנך על ישעיה נ״ח

נ״ח:תתקי״א א׳ קרא בגרון אל תחשוך. אפשר דהכונה אל תחשוך בטענה שאינם מקבלים דבזה נתחייבו הצדיקים בימי יחזקאל כמ"ש בשבת פ' במה בהמה. אלא כשופר הרם קולך. ואתיא מכללא דבצבו' באמירה לחוד סגי כמ"ש הרב הנמקי משם הריטב"א ז"ל סוף פ' הבא על יבמתו דבצבור אין צורך לקללה או הכאה וז"ש הגד לעמי פשעם., ] ואותי יום יום ידרושון. אפשר דהכונה יום יום יום ראש השנה ויום כיפור ידרושון צועקים ושואלים חיים וטובה ומראים שעובדים אותי ורוצים לדעת דרכי ודומים כגוי אשר צדקה עשה וכו': נ״ח:תתקי״ז א׳ הלא פרוס לרעב לחמך וכו'. פי' דעיקר הצדקה לתת לו לחם וכמ"ש דמקרב הנאתיה ואמרו רז"ל דהנותן לחם לעני כמקריב קרבנות. ודקדק לומר לחמך שיתן לו מהלחם אשר הוא אוכל שלא יאכל הוא לחם קמח סלת ויתן פת קיבר לעני ולז"א לחמך: נ״ח:תתק״כ א׳ וזרח בחשך אורך. אפשר דרמז מ"ש רבינו האר"י ז"ל דעבירה אינה מכבה צדקה וז"ש וזרח בחשך הגם דעשה עבירה והוא בחשך. מ"מ עבירה אינה מכבה צדקה וזרח בחשך אור הצדקה ונחך ה' תמיד דהעושה צדקה הנהגתו על ידו יתברך דוקא: נ״ח:תתקכ״ג א׳ אם תשיב משבת רגלך וכו'. פירש הרב מהר"ר ישועה זיין ז"ל במ"ש שההולך במדבר ואינו יודע יום שבת דמונה ששה ימים ומקדש ז' ובכל יום עושה בצמצום פרנסתו אף ביום הז' ומנכר ליה בקדושה ואבדלתא וז"ש אם תשיב משבת רגלך פירוש ששכחת איזה יום שבת אז תעשה כל יום פרנסה בצמצום ואפי' בז' עשות חפציך ביום קדשי שמותר לעשות פרנסה ביום השביעי וכי תימא במה יוכר יום שבת לז"א וקראת לשבת עונג בקדושה ואבדלתא עכ"ד. ואפשר לרמוז במ"ש בשבת דף ק"ן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת היה ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנו היתה פרנסתו. וכתב מהרש"א בח"א דאע"ג דהרהור מותר וגם היה בשוגג דלא נזכר שהיה שבת עשה חסידות. וז"ש אם תשיב משבת רגלך שאתה קרוב לצאת חוץ לתחום או שיש לך איזה דבר עליך ואין אתה יכול לצאת מן העיר ונמנעת וכיונת לשמור שבת אף שנזהרת מל"ת מעלה עליך שקיימת מ"ע כמ"ש נותנין לו שכר כעושה מצוה וכמו שפירשתי בעניותי אף לא פעלו עולה הוי כמו בדרכיו הלכו מ"ע וזהו חפציך מצות ביום קדשי. וקראת לשבת ענג דכל מה שתאכל תכוין לכבוד שבת לקדוש ה' מכובד. וכבדתו לשבת מעשות דרכיך כחול מפני שבשוגג מצאת בהרהור לעשות מלאכה אחר השבת והיה דרך מציאה שהיה בשוגג ונזכרת וז"ש ממצוא חפצך. אז תתענג על ה' שישלח לך פרנסתך כחסיד הנז' מלבד שכרו לעה"ב והרכבתיך על במותי ארץ החיים:

מצודות ציון על ישעיה פרק-נז

{א} נאספים . ענין מיתה כמו יאסף אהרן ( במדבר כ ) : {ב} נכוהו . ענין יושר כמו בארץ נכוחות יעול ( לעיל כו ) : {ג} הנה . לפה : עוננה . ענין כשוף כמו מעונן ומנחש ( דברים יח ) : {ה} הנחמים . מלשון חמימה : באלים . שם אילן סרק כמו כי יבושו מאלים וכו' ( לעיל א ) : רענן . ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן ( תהלים צב ) . בנחלים . ענין עומק וגיא וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל ( בראשית כו ) : סעיפי . כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע ( שופטים טו ) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ"ש וכלה סעיפיה ( לעיל כז ) : {ו} בחלקי נחל . באבני נחל ויקראו כן ע"ש שהמה חלקים כמ"ש חמשה חלקי אבנים מן הנחל ( ש"א יז ) ולקצר לא אמר אבני וסמך על המבין : גורלך . ענינו כמו חלק וכן וגורל לבוזזינו ( לעיל יז ) ע"ש שע"פ רוב יחולק בגורל : אנחם . ענין הפוך מחשבה : {ח} והמזוזה . הם העומדים אצל חלל הפתח מזה ומזה : גלית . מלשון גלוי : ותעלי . ענין הסתלקות כמו כעלות גדיש בעתו ( איוב ה ) : יד . מקום : חזית . ענין ראיה כמו ותחז בציון עינינו ( מיכה ד ) : {ט} ותשורי . מלשון תשורה ודורון כמו ותשורה אין להביא ( ש"א ט ) . רקוחיך . בשמים מעשה רוקח וכן רקחי במרקחת ( דה"א ט ) : ציריך . מלאכיך כמו וציר בגוים שולח ( עובדיה א ) : שאול . בור הקבר : {י} נואש . מל' יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש ( ירמיה יח ) : חית . ענין כח ובריאות וכן עד חיותם ( יהושע ה ) : חלית . מל' חולי ומכאוב : {יא} דאגת . מל' דאגה ופחד : תכזבי . ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב ( ירמיה טו ) : מחשה . ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם ( לעיל מב ) : {יב} יועילוך . מלשון תועלת : {יג} בזעקך . ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת ( שופטים יח ) : הבל . דבר שאין בו ממש : והחוסה . ענין בטחון : ויירש . מל' ירושה : {יד} סלו . מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם ( איוב ל ) : פנו . ענין הסרה : הרימו . ענין הפרשה וכן תרומה לה' ( שמות ל ) : {טו} עד . ענינו נצח וכן בטחו בה' עדי עד ( לעיל כו ) : דכא . כתות ומשובר : ושפל רוח . כן נקרא העניו : נדכאים . כתותים : {טז} אריב . מלשון מריבה : אקצוף . מלשון קצף וכעס : יעטוף . מלשון עטיפה ולבישה : {יז} בצעו . ענין גזל וחמס כמו שונאי בצע ( שמות יח ) : שובב . ענין מרד וסרוב כמו מדוע שובבה העם הזה ( ירמיה ח ) : {יח} ואנחהו . ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים ( שמות י"ג ) : נחומים . מלשון נחמה . ולאבליו . מלשון אבילות וצער : {יט} בורא . כל דבר חדש יקרא בריאה : ניב . ענין דיבור כמו ינוב חכמה ( משלי י' ) והוא מלשון תנובות שדי ( דברים ל"ג ) כי הדבור הוא פרי הלשון : {כ} נגרש . מלשון גרושין ותנודה : השקט . ענין מנוחה ומרגוע : יוכל . מלשון יכולת : רפש . הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז"ל לא יהיה אלא כרפשו ( ב"ק ל' ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-נח

{א} קרא בגרון . זהו מאמר ה' אל הנביא קרא בגרון ר"ל קרא בקול רם ביותר עד שיצא הקול מן הגרון כדרך הצועק להיות נשמע למרחוק : אל תחשוך . אל תמנע הקריאה . כשופר . כהרמת קול השופר : והגד לעמי פשעם . אמור להם במה הם פושעים והוכיחם עליהם : ולבית וכו' . כפל הדבר במ"ש : {ב} ואותי יום וכו' . ר"ל והם מראים עצמן כצדיקים כי בכל יום ידרשו אותי להתפלל אלי : ודעת . חפצים לדעת דרכי תורתי : כגוי וכו' . כאלו היה גוי העושה צדקה בכל עת ולא עזב משפט אלהיו שדרכו לחקור לדעת את המשפט כן ישאלני הם משפטי צדק וחפצים להתקרב אל אלהים לדעת מצותיו ור"ל כן מראין עצמם כאלו היו חרדים על המצות אבל לא כן הוא : {ג} למה צמנו . ר"ל כאשר יצומו ואינם נענים מתרעמים עלי ויאמרו למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאלו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו"ם : ענינו וכו' . כפל הדבר במ"ש : הן ביום צומכם . ר"ל התשובה היא הן ביום צומכם וכו' , כלומר כ"א מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית ולא שת לבו לשוב לה' : וכל עצביכם . כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים : {ד} הן לריב וכו' . באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה : באגרוף רשע . כי כשמכה בה קרויה אגרוף רשע : לא תצומו כיום . אינכם צמים כמשפט יום הצום להתפלל לפני להשמיע קולכם אל השמים : {ה} הכזה . וכי בזה הענין ראוי להיות צום שאבחר בו וחוזר ומפרש שהוא יום שהאדם מענה נפשו בתענית : הלכוף . האם מה שהאדם כופף ראשו למטה בהכנעה כצמח הגומא ויציע תחתיו שק ואפר וכי לזה תקרא לה' צום מקובל ויום רצון : {ו} הלא זה . באמת זהו ענין הצום אשר אבחר בו שיפתח ביום ההוא את קשרי הרשע ר"ל לבטל הקשר לבל יעשהו : התר אגדות מוטה . התר קשרי אגודות עצי העול אשר הוכנו לתת על צוארי העניים ( דומה נגישת העניים ודחקם כאלו ישימו העול על צוארם ) : ושלח רצוצים חפשים . העבדים הרצוצים ועשוקים בידך שלחם לנפשם בשנה השבעית ויהיו חפשים : וכל מוטה . כל עצי העול אשר שמתם על צוארם תנתקו מהם ר"ל לא תוסיפו לעשות בהם שום עבודה : {ז} הלא פרוס . באמת ביום ההוא פרוס לחמך ותן למי שהוא רעב ואין לו מה יאכל . ועניים מרודים . עניים הנאנחים על כי לא ימצאו מקום לחסות בו הביאם אל ביתך . כי תראה . כאשר תראה ערום מבלי לבוש תכסהו משלך : ומבשרך . לא תתכסה עצמך מקרובך לבל יראוך : {ח} אז יבקע וכו' . כשתעשה כן אז יאיר אור הצלחתך כעמוד השחר הבוקע בעבים ומאיר לעולם : וארוכתך . רפואתך תצמח מהרה : והלך . הצדקה שעשית תלך לפניך להוליכך אל הג"ע וכבוד ה' יאספך אל המקום אשר שם גנוזות נפשות הצדיקים : {ט} אז תקרא וכו' . כשתעשה כן אז כאשר תקרא לה' הוא ישיב לך למלא שאלתך : תשוע וכו' . כפל הדבר במ"ש : הנני . להשלים חפצך : אם תסיר . אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים : שלח אצבע . מוסב על אם תסיר לומר אם גם תסיר מלשלוח אצבעך אל מול פני חברך כדרך בני אדם המריבים וגם תסיר מלדבר לחברך און ודברי קנתור : {י} ותפק . תוציא לרעב את רצונך הטוב לדבר דברי נחומים בעת תתן לו המאכל : ונפש נענה . נפש המעונה ברעב תתן לה די שבעה : וזרח בחושך אורך . בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם : ואפלתך . אם תהיה לך אפלת צרה תשוב כמו הצהרים בהזרחת אור ישועה : {יא} ונחך . המקום ינהג אותך תמיד בדרך הטוב לך : והשביע בצחצחות נפשך . בעת יהיה בעולם צמאון ויובש ישבע את נפשך ולא תהיה חסר מכל טובה : ועצמותיך יחליץ . יבריא ויחזיק את עצמותיך וזכר את העצמות לפי שהם מוסדי הגוף : והיית . תהיה שבע מטובה כגן השבע מן המים כי הדרך הוא להשקותה בכל עת וכמוצא מים תהיה בכל עת מושפע בטובה כמקור המוצא מים אשר המים הנוטפין אינם נפסקין : {יב} ובנו ממך . רצה לומר המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו את חרבות העולם וכמו שהמעשים הרעים מחריבים את העולם כן הטובים יבנו החרבות : מוסדי דור ודור . היסודות שנפלו בימי הדורות אתה תקומם אותם במעשיך הטובים וכפל הדבר במ"ש . וקורא לך . כל בני העולם יקראו אותך גודר פרץ שהרי בזכות מעשיך גדרת פרצות העולם : משובב . אתה הוא המשיב את הנתיבות להיות מיושבות באנשים כי בהיות הערים חריבים נשמו הנתיבות ובזכותך נבנו הערים ונתיישבו הנתיבות : {יג} אם תשיב משבת וכו' . ר"ל אם החזקת בדרך לצאת חוץ לתחום ונזכרת שהוא שבת והשבות רגלך בעבור השבת : עשות . המ"ם של משבת עומדת במקום שתים ור"ל אם תשוב מעשות חפצך אחד מן המלאכות האסורות : ביום קדשי . זהו השבת שקדשו המקום : וקראת לשבת ענג . תקרא את השבת יום עונג ר"ל יהיה מיוחד לך להתענג בו : לקדוש ה' מכובד . ליום השבת שקדשו המקום תקרא יום מכובד מבלי עשות בו מלאכה של חול . וכבדתו . ר"ל לא בקריאת שם לבד אלא תכבדו בו עניניך : ממצוא . מבלי מצוא בו חפצך ר"ל שלא תעשה בו חפצך מדברים האסורים בשבת : ודבר דבר . ומלדבר בו דבר הנאסר בשבת כחשבונות וכיוצא : {יד} אז תתענג על ה' . כשתעשה כן אז ישפיע לך טובה הרבה ותתענג על ה' ור"ל לא תתענג לעדון הגוף כ"א להעמיד הגוף במצב הראוי להשכיל בתורת ה' : והרכבתיך . ר"ל תהיה ברום המעלה והממשלה : והאכלתיך . ר"ל לך תהיה הארץ אשר הנחלתי ליעקב אביך ואמר יעקב לפי שלו ולבניו נתנה הנחלה ולא לישמעאל בן אברהם ולא לעשו בן יצחק וכן נאמר ויעמידיה ליעקב לחוק וכו' לאמר לך אתן את ארץ כנען ( תהלים קה ) : כי פי ה' דבר . וכיון שהוא דבר יקיים :

מנחת שי על ישעיהו נ״ט

נ״ט:א׳קמ״ז א׳ אזנו משמוע. במקצת דפוסים יש מאריך באל"ף וטעות הוא: נ״ט:א׳קמ״ח א׳ עונתיכם. (א"ה חסר וא"ו ועיין מה שכתוב ביחזקאל ל"ו): נ״ט:א׳ק״נ א׳ הרו עמל. במקצת דפוסים ישנים כתוב הרה בה"א וטעות הוא: ב׳ והוליד. בצירי וביו"ד המשך: נ״ט:א׳קנ״ו א׳ נגששה כעורים. מוקל וכאין עינים נגששה דגושה: נ״ט:א׳קנ״ז א׳ נהגה. הגימ"ל בדגש: נ״ט:א׳קס״ג א׳ וכובע ישועה. מלעיל. רד"ק: ב׳ ויעט כמעיל. י"ס שהמ"ם דגושה ורד"ק כתב בפירשו ובמכלול דף נ"א שהיא רפה ובלא מאריך בכ"ף וכ"כ רב פעלים וכן הוא בס"ס מדוייקים ודומה לו ויעטו כמעיל בשתם (מזמור קט): נ״ט:א׳קס״ד א׳ כעל גמלות. יש גרסאות מחולפות והמוסכם מרוב המדוייקות חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו תניינא: נ״ט:א׳קס״ה א׳ וייראו ממערב. במקרא גדולה נמסר כאן ה' ד' מלא ודין חסר ע"כ. וכ"כ הרב בן עזרא י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד וי"א כמשמעו וטעם שמו מעשהו והעד את את כבודו עכ"ל. אמנם עפ"י המסורת האמתית זהו מלא בשני יודי"ן כי בסדר דברים ובסוף מיכה הובאו כל החמשה וזהו א' מן המלאים והחסר הוא ויראו ממך דסוף מיכה כמ"ש שם וכך מצאתי במדוייקים ובמסרות כ"י וסימנהון בלשון תרגום עמא ממערבא יפחדון אומיא ויברכון: ב׳ נוססה בו. הבי"ת רפה:

תרגום יונתן על ישעיהו נ״ח

נ״ט:א׳קמ״ז א׳ אזנו משמוע. במקצת דפוסים יש מאריך באל"ף וטעות הוא: נ״ט:א׳קמ״ח א׳ עונתיכם. (א"ה חסר וא"ו ועיין מה שכתוב ביחזקאל ל"ו): נ״ט:א׳ק״נ א׳ הרו עמל. במקצת דפוסים ישנים כתוב הרה בה"א וטעות הוא: ב׳ והוליד. בצירי וביו"ד המשך: נ״ט:א׳קנ״ו א׳ נגששה כעורים. מוקל וכאין עינים נגששה דגושה: נ״ט:א׳קנ״ז א׳ נהגה. הגימ"ל בדגש: נ״ט:א׳קס״ג א׳ וכובע ישועה. מלעיל. רד"ק: ב׳ ויעט כמעיל. י"ס שהמ"ם דגושה ורד"ק כתב בפירשו ובמכלול דף נ"א שהיא רפה ובלא מאריך בכ"ף וכ"כ רב פעלים וכן הוא בס"ס מדוייקים ודומה לו ויעטו כמעיל בשתם (מזמור קט): נ״ט:א׳קס״ד א׳ כעל גמלות. יש גרסאות מחולפות והמוסכם מרוב המדוייקות חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו תניינא: נ״ט:א׳קס״ה א׳ וייראו ממערב. במקרא גדולה נמסר כאן ה' ד' מלא ודין חסר ע"כ. וכ"כ הרב בן עזרא י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד וי"א כמשמעו וטעם שמו מעשהו והעד את את כבודו עכ"ל. אמנם עפ"י המסורת האמתית זהו מלא בשני יודי"ן כי בסדר דברים ובסוף מיכה הובאו כל החמשה וזהו א' מן המלאים והחסר הוא ויראו ממך דסוף מיכה כמ"ש שם וכך מצאתי במדוייקים ובמסרות כ"י וסימנהון בלשון תרגום עמא ממערבא יפחדון אומיא ויברכון: ב׳ נוססה בו. הבי"ת רפה:

מנחת שי על ישעיהו נ״ט

נ״ט:א׳קמ״ז א׳ אזנו משמוע. במקצת דפוסים יש מאריך באל"ף וטעות הוא: נ״ט:א׳קמ״ח א׳ עונתיכם. (א"ה חסר וא"ו ועיין מה שכתוב ביחזקאל ל"ו): נ״ט:א׳ק״נ א׳ הרו עמל. במקצת דפוסים ישנים כתוב הרה בה"א וטעות הוא: ב׳ והוליד. בצירי וביו"ד המשך: נ״ט:א׳קנ״ו א׳ נגששה כעורים. מוקל וכאין עינים נגששה דגושה: נ״ט:א׳קנ״ז א׳ נהגה. הגימ"ל בדגש: נ״ט:א׳קס״ג א׳ וכובע ישועה. מלעיל. רד"ק: ב׳ ויעט כמעיל. י"ס שהמ"ם דגושה ורד"ק כתב בפירשו ובמכלול דף נ"א שהיא רפה ובלא מאריך בכ"ף וכ"כ רב פעלים וכן הוא בס"ס מדוייקים ודומה לו ויעטו כמעיל בשתם (מזמור קט): נ״ט:א׳קס״ד א׳ כעל גמלות. יש גרסאות מחולפות והמוסכם מרוב המדוייקות חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו תניינא: נ״ט:א׳קס״ה א׳ וייראו ממערב. במקרא גדולה נמסר כאן ה' ד' מלא ודין חסר ע"כ. וכ"כ הרב בן עזרא י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד וי"א כמשמעו וטעם שמו מעשהו והעד את את כבודו עכ"ל. אמנם עפ"י המסורת האמתית זהו מלא בשני יודי"ן כי בסדר דברים ובסוף מיכה הובאו כל החמשה וזהו א' מן המלאים והחסר הוא ויראו ממך דסוף מיכה כמ"ש שם וכך מצאתי במדוייקים ובמסרות כ"י וסימנהון בלשון תרגום עמא ממערבא יפחדון אומיא ויברכון: ב׳ נוססה בו. הבי"ת רפה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5