ישעיה פרק-נז עם מפרשים רבים

{א} הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק: {ב} יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ: (ס) {ג} וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה: {ד} עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר: {ה} הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים: {ו} בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם: {ז} עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח: {ח} וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית: {ט} וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ עַד מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל: {י} בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת עַל כֵּן לֹא חָלִית: {יא} וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי: {יב} אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ: {יג} בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ יִקַּח הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי: {יד} וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי: (ס) {טו} כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים: {טז} כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי: {יז} בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ: {יח} דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו: {יט} בּוֹרֵא (נוב) נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו: {כ} וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט: {כא} אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-נז

{א} הצדיק אבד . כגון יאשיהו : ואין איש שם על לב . למה נסתלק : באין מבין . אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו : כי מפני הרעה . העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק : {ב} יבא שלום . כי כן אמר הקב"ה יבא הצדיק הזה אל אבותיו בשלום ואל יראה ברעה . ינוחו על משכבותם . בהיות הרעה זה שהיה הולך נכוחו ביושרו כמו עשות נכוחה ( עמוס ג ) : {ג} ואתם קרבו הנה . הנותרים משנסתלקו הצדיקים ותקבלו פורענותיכם : בני עוננה . בני כשפים : זרע מנאף . שהזכיר מנאף , ותזנה הנקבה : {ד} על מי תתענגו . מאחר ששבתם מאחרי על מי תשענו להתענג בטובה אילו זכיתם אז תתענגו על ה' אבל עכשיו על מי תתענגו : על מי תרחיבו פה . כשאתם מתעתעים ומלעיבים בנביאיו : {ה} הנחמים באלים . המתחממין בש"ז תחת אלה ואלון : שוחטי הילדים . לקרבן עכו"ם : סעיפי . נקרת הצורים וכן ( שופטים טו ) אל סעיף סלע : {ו} בחלקי נחל . אבנים אשר בנחל : חלקך . בהם ירגמו אותך : הם הם גורלך . להתעצב בהם למה כי גם להם שפכת נסך : העל אלה אנחם . מלהרע לך : {ז} שמת משכבך . משכב ניאופך לעכו"ם על ההרים הרמי' : {ח} ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך . למי שהוא מדמה אותה לאשה מנאפ' אשר נואפי' צופים וממתינים לפני פתח ביתה והיא לבה וזכרונה אל הדלת והמזוזה איך תפתח ותצא אליהם : כי מאתי גלית ותעלי . אצלי היית שוכבת וגלית הכיסוי שהיו מכוסי' יחד ותעלי מאצלי : הרחבת משכבך . לקבל בו נואפי' הרבה : ותכרת לך . ברית מהם : אהבת משכבם . כשחזית לך יד ומקום להראות להם אהבתך : יד . אייש"י בלע"ז וכן ראו חלקת יואב אל ידי ( ש"ב יד ) : {ט} ותשורי למלך בשמן . ואני מתחלה גדלתיך והיית מקבלת פני מלכך בכל מיני תפנוקים , ותשורי לשון ראיית פנים כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כד ) וכן ( ש"א ט ) ותשורה אין להביא דורון של הקבלת פנים : ותשלחי ציריך . שלוחייך למרחוק לגבות מס ממלכי האומות : ותשפילי . את חזקי האומות עד שאול כן תרגמו יונתן : {י} ברוב דרכך יגעת . נתעסקת בצרכייך למלאות תאותך להרבות הונך : לא אמרת נואש . אתייאש מאלו ולא אחיש עוד לעסוק בהן כי בתורה ובמצות אתן לב : חית ידך מצאת . צורך ידך מצאת הצלחת במעשיך : על כן לא חלית . לא נחלה לבך לדאג על עבודתי לעסוק בתורה . חית . לשון ערבי הוא צורך : {יא} ואת מי דאגת . ממי נתייראת : כי תכזבי . כי פסקת לך מעבודתי וכזבת בי כמו לא יכזבו מימיו ( לקמן נח ) כל האדם כוזב ( תהלים קטז ) פליינצ"א בלע"ז וכן כל לשון כזב מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד : הלא אני מחשה . שהחשתי על כמה פשעים שפשעת בי : {יב} אני אגיד צדקתך . אני תמיד מגיד לך דברים שאם תעשי אותם תצדקי : ואת מעשיך . שאתה עושה שלא ברצוני לא יועילוך בעת רעתך : {יג} בזעקך יצילוך קבוציך . יקומו נא קבוצו' אלילי' ופסילים ומכחישי תורה אשר קבצת ויצילוך בזעקך מצרתך הלא את כולם ישא רוח ולא יוכלו להציל : {יד} ואמר סלו סלו . כה אמר הנביא בשמי לעמי כבשו מסילה סלולה פנו יצר הרע מדרכיכם : הרימו מכשול . סלקו האבנים שאתם נכשלי' רגליכ' בהם הם הירהורי רשע : {טו} מרום וקדוש . אני שוכן ומשם אני עם דכא ושפל רוח שאני מרכין שכינתי עליו : שפלים . נדכאים סובלי עוני וחליים : {טז} כי לא לעולם אריב . אם אביא יסורין על האדם אין תחרותי עליו לאורך ימים ולא קצפי לנצח : כי רוח מלפני יעטוף . כאשר רוח האד' שהוא מלפני שניתן בו מאתי יעטוף יודה ויכנע על מעלו כמו ( איכה ב ) העטופים ברעב , בעטף עולל ( שם ) והנשמו' שאני עשיתי : כי רוח מלפני . כי זה משמש בלשון כאשר כמו כי תראה כי תבא כלומר כשרוחו נעטפת והוא נכנע אני מבטל ריבי וקצפי מעליו : {יז} בעון בצעו . גזלתו : קצפתי . תחלה ואכהו הסתר פני תמיד מצרתו ואקצוף ועל כי הולך שובב בדרך לבו וסרס את המקרא וכן פירושו בעון בצעו וילך שובב בדרכי לבו קצפתי ואכהו : {יח} דרכיו ראיתי . כשהוא נכנע מלפני שבאתהו צרה : וארפאהו ואנחהו . אוליכו בדרך מרפא , או ואנחהו ל' הנחה ומרגוע : לו ולאבליו . למצטערים עליו : {יט} בורא . ניב שפתים . בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום : לרחוק ולקרוב . שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו : {כ} והרשעים . שאין נותנין לב לשוב : כים נגרש . הים הזה גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם כגון פרעה אמר מי ה' ( שמות ה ) סנחרב אמר מי בכל אלהי הארצות ( ישעיה לו ) נבוכדנצר אמר ( שם יד ) אדמה לעליון : כים נגרש . כים אשר נגרש שגורש כל היום רפש וטיט : {כא} אין שלום . כלפי שאמר לצדיקים ולבעלי תשובה שלום שלום לרחוק וגו' חזר ואמר אין שלום לרשעים :

מלבי"ם על ישעיה פרק-נז

{א} אין שם על לב, אין מבין. הבדל בין שימה על לב להבנה מבואר (למעלה מד יט. מו ח') : {ג} מנאף ותזנה. מצד שתסור מאחרי אישה ידובר עליה בזנות, ומצד המעשה עצמה יבא פעל נאף. וע"כ אצל הזכר בא פעל נאף בכ"מ (רק במקום שידובר על זנותו מעל ה' ומצותיו, ובכ"מ שבא פעל זנה אצל האיש נקשר עמו עבודת אלילים), ואצל הנקבה ישמש בפעל זנה או נאף. ופה ר"ל מנאף הזכר ותזנה האם מעל אישה : ואמר בני עננה זרע מנאף, כי הניאוף על ידו נזרע זרעם בתתם שכבתם לזרע לטמאה בם, והעוננות בכוכבים היה בעת לדתם שע"ז יצדק שם בנים : {ה} באלים. כמו הבו לה' בני אלים, הכחות הנשגבות, ושוחטי תואר להאלים, האלים הם שוחטי הילדים : {ו} בחלקי. הב' הוא ב' הזמן המשמש עם המקור, בעת יחלוק הנחל את חלקך, אז האלים הם גורלך. (עיין ההבדל בין חלק וגורל למעלה יז יד, ופה הנחל לוקח חלק עמך מסך ילדיך, ובעבור כן תחשוב יפלו האלים בגורלך), ומלת להם מוסב על הילדים שבפסוק הקודם : {ח} זכרונך. הבשמים והלבונה שנושאת על צוארה נקראים זכרון, זכרו כיין לבנון. מאתי גלית, גלית מכסה המשכב, ונמצא גילוי עם יחוס שממנו (למעלה לח יב) דורי נסע ונגלה מני : ותכרת, נסתר לנקבה מוסב על המשכב, המשכב כרתה והפרידה אותך מהם מן הנואפים. יד חזית, יד, אצל, כמו יד הנהר, יד הירדן, ליד דרך, ליד שערים. וחזית, גבול. את שאול עשינו חוזה, בית אבנים יחזה, משכבם מאצל הגבול : {ט} ותשרי. מענין הבטה מרחוק. ותבט עיני בשורי : {י} חית ידך. בריאות היד, כל הגוף מת רק היד עודנה חיה, על כן לא חלית : {יא} דאגת, ותיראי. הדאגה היא מחשבות להסיר ענין שלבו נוקפו עליו. כמו ואם לא מדאגה מדבר וגו' פן יאמרו בניכם לבנינו (יהושע כב כד), והיראה, הוא מפני שונא אחד שיכול לעשות לו רע. (יג) ישא רוח יקח הבל. הרוח ישאם למרחוק עד שיאבדו מפניך, ולא שיצטרך ע"ז רוח גדולה וחזקה כי גם הבל ודבר קל יקחם ממקומם מרוב חולשתם שאין בם ממש : ינחל ארץ ויירש הר קדשי, הירושה תציין הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש עד שהמוריש יִוָרֵש ונשאר י בלא הקנין הזה, ובא בהפעיל כי תוריש גוים על הגירוש מן הרשות, והנחלה תציין המשך הקנין בידו לזרעו אחריו. ותמצא מטעם זה שם נחלה על עצמיים הגיונים. נחלו פתאים אולת. אך שקר נחלו אבותינו. וכן מצאנו פעל ירש על שם נחלה כל בת יורשת נחלה. ולכן אמר שינחל ארץ, ומוסיף כי גם ירש עוד רשות האויבים. ולא זאת הארץ כי גם הר קדשי שחשוב יותר : {טז} כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. יש הבדל בין לעולם ובין לנצח. לעולם מציין הזמן הנצחי המתנענע שהוא הזמן הידוע לנו, אם ההמשך הזמני עד סוף ימי עולם שהוא עד שימצא המציאות הנתונה תחת הזמן. עד שמים כעשן נמלחו ותכלה המציאות הלז המוחש. אם ההמשך הזמני המקיף את אחד מן הנמצאים משך ימי חייו, ועבדו לעולם. אבל לנצח מציין הזמן הנצחי הבלתי מתנענע, הזמן אשר הוא למעלה מן הזמן, אשר לא יצדק בו מושג הזמן רק לפי השגתנו, כמו האלהי והנשמה וכל הדברים הרוחני' אשר הם למעלה מן הזמן, והמקום. נעימות בימינך נצח. כגללו לנצח יאבד. מבלי משים לנצח יאבדו. ואומר אבד נצחי. יאמר כי הריב והעונש אל הגוף אינו לעולם כל חיי האדם. והקצף אינו לנצח כל חיי הנפש אשר היא נצחיית. ועיין מ"ש בבאורי (ירמיה ג' ה', תהלות קג ט') : רוח ונשמות. בארתי בפי' בראשית, כי לפעמים תהיה נשמה קטנה מרוח, אם ידבר רק על הנשמה אשר באפיו. כל אשר נשמה באפו, ובזה פרשתי (למעלה מב) נותן נשמה לעם עליה וכו' אבל כשידבר בבחינת העצם הנשגב הנקרא רוח ונשמה תהיה נשמה מדרגה גדולה מאד, על החלק האלהי הנצחי הנשגב השוכן באדם כלוא בגויה עד עת תפרד ותשוב למקומה. ובזה מצייר פה הרוח חיים המתלבש ומתעטף בגוף האדם הוא מלפני. אבל הנשמות אני בעצמי עשיתי אותם פועל ידי וחלקי, לא רק מלפני : {יז} וילך שובב. שובב הוא שם המקרה של השובבות, מציירו בדרך הפשטה, השובבות הנמצאת בדרך של לבו הולך ונפרד מאתו : {יט} בורא ניב. חסר ב' בורא בניב, וה' שבסוף הכתוב הוא נושא המאמר :

חומת אנך על ישעיה נ״ז

נ״ז:תתק״ג א׳ ואמר סולו סולו וכו'. אפשר דלראשי ישראל ידבר כי מסורת היא קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים וז"ש סולו סולו פנו דרך שלכם ואח"כ הרימו מכשול מדרך עמי ואם לאו יאמרו טול קורה אך כאשר תחילה תקשטו עצמכם יאמנו דבריכם. ואפשר לרמוז ואמר סולו סולו ר"ת בגימטריא ענו כי זהו עיקר הכל ובזה ניצול מקליפת ריב הרמוזה בס"ת ואמר סולו סולו: נ״ז:תתק״ד א׳ כי כה אמר רם ונשא וגו' ואת דכא ושפל רוח וגו'. להבין קשר הכתובים אפשר כי גדלה מאד הענוה באמת וכבר למדונו רז"ל דהעניו נמחלים כל עונותיו ואין סט"א שולטת בו וכיוצא כמה מעלות טובות. והכא קאמר סולו סולו הרימו מכשול ורמז דבנקל יכול להגיע אל השלמות וז"ש כי כה אמר וכו' ואת דכא ושפל רוח וכו' שהקב"ה משגיח ומחיה השפלים ואם כן זהו סמא דכולא להיות עניו ושפל וכסא להשראת שכינה ובזה לא ישלוט יצה"ר ונמחלים עונותיו: נ״ז:תתק״י א׳ אין שלום אמר אלהי לרשעים. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו ז"ל דקדק דבאומר אין שלום משמע דאין שלום ואין מלחמה וזה אינו דרשעים ילקו זרים בעונם. ופירש הרב ז"ל במה שאמרו רז"ל דבדורו של אחאב הולכים למלחמה ומצליחים מסיבה שהיה להם שלום וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו. ולזה קללם שלא יהיה להם שלום ובזה ילכדו בעונם:

מצודות ציון על ישעיה פרק-נו

{ב} אנוש . שם משמות אדם : יחזיק . יאחז : מחללו . כמו מלחללו : {ג} הנלוה . ענין החברה והריעות כמו ונלוה הגר ( לעיל י ) : הבדל . ענין הפרשה ופירוד : הסריס . כן יקרא מי שאינו מוליד : {ה} יד . מקום כמו ויד תהיה לך ( דברים כג ) : {ו} לשרתו . ענין עבדות ושמוש : {ט} חיתו . הוי"ו יתירה : אתיו . בואו כמו שובו אתיו ( לעיל כא ) : {י} צופיו . מלשון צופה הרואה על המגדלים : לנבוח . כן נקרא צעקת הכלב : הוזים . ענין תרדמה כת"י ואין דמיון : לנום . מלשון תנומה והיא שינה קלה : {יא} עזי . ענין חוזק : נפש . ענין תאוה כמו בנפש צרי ( תהלים כז ) : רועים . מלשון מרעה והוא לשון מושאל על אכילת התענוג : לבצעו . ענין גזל כמו מה תקות חנף כי יבצע ( איוב כז ) : {יב} ונסבאה . ענין שכרות כמו זולל וסובא ( דברים כא ) : שכר . יין ישן : יותר . מלשון יתרון :

מצודות דוד על ישעיה פרק-נז

{א} הצדיק אבד . כאשר הצדיק נאבד מן העולם אין איש שם על לב להתבונן בדבר למה הומת מה עשה : ואנשי חסד . עי"ז נאספו הרבה אנשי חסד בעבור שאין מי מבין אשר מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון למען לא יראה בהרעה המעותדת לבוא כי על כי לא היה מי מדגיש בדבר ולא שב לה' לזה הרבו למות עוד למען ירגישו או למען לא יראו גם המה בהרעה : {ב} יבוא שלום . מוסב למעלה לומר כי כן אמר המקום יאסף הצדיק ויבוא בשלום אל הקבר ולא יראה בהרעה : ינוחו . אנשי החסד ישכבו במנוחה על משכבותם בקבר : הולך נכוהו . כי כל אחד היה הולך בדרך הנכוחה ואין מהדין שיראה בהרעה : {ג} ואתם . הואיל ונסתלקו הצדיקים קרבו אתם הנה למשפט ולקבל הרעה : בני עוננה . אתם בני מעוננה כי ברוב נמצא הכישוף בנשים : זרע מנאף ותזנה . זרע של מנאף ותזנה כי האב היה נואף והאם היתה זונה : {ד} על מי . מאחר ששבתם מעלי על מי תבטחו להתענג בטובה כי אם זכיתם הייתם בוטחים עלי אבל עכשיו על מי תבטחו : על מי תרחיבו פה . על מי תשענו להרחיב פה לשאול כל המחסור : תאריכו לשון . לשאול כל הצורך וכפל הדבר פעמים ושלש במ"ש וכדרך הנבואה : ילדי פשע . מולידים פשע וזורעי שקר ר"ל כל מעשיכם פשע ושקר ומהו הזנות הנמצא בכם : {ה} הנחמים . המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו"ם : תחת כל עץ רענן . ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו"ם ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה כמ"ש ובחטא יחמתני אמי ( תהלים נא ) : שוחטי הילדים . לפני העבודת כוכבים : בנחלים . כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה : {ו} בחלקי נחל חלקך . בחרת לך חלק באבני הנחל לעבדם עבודת אלהות : הם וכו' . כפל הדבר במ"ש : שפכת נסך . היית מנסך לפניהם יין והעלית להם מנחה : העל אלה אנחם . וכי מהראוי שעל העושים מעשים כאלה יתהפך מחשבתי מרעה לטובה : {ז} שמת משכבך . עשית משכב לזנות ר"ל שם העמדת עבודת כוכבים ולפי שנמשלה לזונה אמר לשון הנופל בזונה : גם שם . על גובה ההר : {ח} ואחר הדלת והמזוזה . לפי שהוא מדמה אותה אל אשה זונה אמר לשון הנופל בזונה שנואפים צופים וממתינים לה אחר הדלת לבה זכרונה אל העומדים אחר הדלת והמזוזה ורצה לומר בעוד היותך במקדש ה' שמת זכרונך ללכת אל בית העבודת כוכבים : כי מאתי גלית ותעלי . אצלי היית שוכבת גלית הכסות שהיינו מכוסים יחד ותעלי מאצלי ללכת אל הנואפים : הרחבת משכבך . עשית לך מקום משכב רחב לקבל בו נואפים הרבה ר"ל עבדת לעבודת כוכבים הרבה : ותכרת . כרת לך מהם ברית אהבה : אהבת משכבם . אהבת שישכבו עמך בכל מקום אשר ראית ואף בפרסום רב : {ט} ותשורי . ר"ל לא די שעבדת עבודת כוכבים אלא שסולקת בטחונך ממני ושלחת תשורה למלך אשור בדורון של שמן ותרבי לשלוח לו בשמים מעשה רוקח למען יהיה בעזרתך : ותשלחי . שלחת מלאכיך אליו עד אשור הרחוקה מארצך : ותשפילי . השפלת נפשך עד שאול בהראות הכנעה מרובה : {י} ברוב דרכך . במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ"ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח : חית ידך מצאת . על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה : {יא} ואת מי דאגת . ר"ל הנה כ"ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר"ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו : לא שמת על לבך . כי טוב לחסות בה' וכפל הדבר במ"ש : הלא אני מחשה . באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ"ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך : {יב} אני אגיד צדקתך . אני מגיד לך במה תמצא צדקה ממני ואת המעשה אשר תעשה וזהו לחסות בה' לא בעזר העובדי כוכבים : ולא יועילוך . אבל כל דברי אינם מועילים לך כי אינך פונה אליהם : {יג} בזעקך . בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה : ואת כולם וכו' . אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר"ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך . והחוסה בי . משא"כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה' ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב : {יד} ואמר . חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר"ל עשו מסילה ודרך כבושה : פנו דרך . מן המכשולות : הרימו . הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו : {טו} כי כה אמר וכו' . מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה' כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה' המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים : וקדוש שמו . שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו : מרום וכו' . ר"ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ"ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וכו' : {טז} כי לא לעולם אריב . כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם : ולא לנצח וכו' . כפל הדבר במ"ש : כי רוח וכו' . כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם : {יז} בעון בצעו . בעבור עון הגזל קצפתי עליו והכתיו ולא על חנם : הסתר ואקצוף . הסתרתי פני ממנו לבל אראה בצרתו ועוד הקצפתי עליו להכביד עליו הצרה : וילך שובב . כי אף בעוד נסתרתי פני הים הולך לפני בסרוב ומרד ובדרך תאות לבו ולכן הרביתי עוד לקצוף : {יח} דרכיו ראיתי . וכאשר ראיתי דרכיו הראוים לו אשר שב ללכת בהם ונחם על הרעה : וארפאהו . אז רפאתיו מן המכות הפקודות עליו : ואנחהו . אוליכו בדרך הישר לטוב לו : ואשלם . אתן לו טובה הרבה שיהיה לו תשלומין תנחומין על הרעה שעברה עליו : לו ולאבליו . אשלם לו תנחומין ולכל המתאבלים והמצטערים בצרתו : {יט} בורא . ניב שפתים . אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק : לרחוק ולקרוב . בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום : אמר ה' ורפאתיו . ר"ל כן אמר ה' וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום ( מלת ורפאתיו אמר במקום ה' כאלו הוא המדבר ) : {כ} והרשעים . אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו : ויגרשו מימיו . ר"ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת : {כא} אין שלום וכו' . כלפי שאמר למעלה שאל מול השב יחדש אמרי שלום לזה אמר אבל על הרשעים הללו אמר אלהי שלא יהיה שלום להם כי כולם יקנתרו אותו בדברי ריב ומצה :

מנחת שי על ישעיהו נ״ח

נ״ח:א׳קל״ד א׳ קרבת אלהים. כתוב בשרשים שרש קרב זה לשונו והשם קרבת אלהים יחפצון קרבת אלהים לי טוב (תהילים ע״ג:כ״ח) חטף וי"ס קרבת אלהים יחפצון מלעיל וקרבת אלהים לי טוב חטף וי"ס בהפך אבל בספר אכלה ואכלה כתוב שניהם טעמם מלעיל עכ"ל ומה שכתב והשם קרבת אלהי יחפצון קרבת אלהים לי טוב חטף כוונתו לומר שבשניהם אין מאריך בקו"ף והשוא נח ומה שכתב ויש ספרים קרבת אלהים יחפצון מלעי כוונתו בזה שיש מאריך בקו"ף והשוא נע כי זה הוא דרכו של רד"ק בכמה מקומות להניע השוא הבא אחר מאריך כמו משכו נדרו ודומיהם וקורא אותו מלעיל אע"פ שיש במלה טעם אחר מפני ההעמדה שצריך להעמיד במאריך כמ"ש במאמר המאריך ובספרים ישנים מצאתי אותו דתהילים במאריך ובמקצתם בחטף פתח ובמסרה גדולה נמנה שניהם באלפ"א בית"א מן תרין תרין בחד לישן: נ״ח:א׳קל״ה א׳ עצביכם תנגשו. דגש הצד"י לתפארת ומן התימא שתרגום יונתן וכל תקלתיכון מקרבין תרגם כמו בשי"ן כמו ויגש אליו יהודה שתרגומו וקריב לותיה יהודה. רד"ק: נ״ח:א׳קל״ו א׳ באגרף. ברוב ספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא"ו ובמסורת ב' וחברו באבן או באגרף וגם הוא חסר: נ״ח:א׳קל״ט א׳ הלא פרס. בפרקא קמא דב"ב אמר רב הונא בודקים למזונות ואין בודקים לכסות וכו' אב"א קרא הכא כתיב הלוא פרש וגו' פרוס לאלתר וכדקרינן וכו' משמע בהדיא דלכ"ע פרש בשי"ן שמאלית כתיב אבל במסורת סוף פרשת במדבר והובאה גם בשרשים שרש פרס כל לשון פריס כתוב שי"ן בר מן ב' כתיבין סמ"ך הלא פרס ולא יפרסו להם ירמיה ט"ז ע"כ. וגם במסורת כ"י על פ' זה כתוב לית וחסר וכתיב סמ"ך ע"כ. וכן הוא בכל הספרים וגם בזוהר פרשת ויקהל מאי פרס למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא ד"א הלוא פרס כד"א פריס פריסת דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה בגין דלא לכסוף ויפרוס קמיה בעינא טבא ע"כ. ובויקרא רבה פ' ל"ד הלוא פרס כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר: נ״ח:א׳ק״מ א׳ כבוד ה' יאספך. חד מן אלפא בית"א מן ב' ב' לא נסבין וא"ו ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא: נ״ח:א׳קמ״ה א׳ לקדוש ה' מכבד. חד מן אלפ"א בית"א לא נסבין וא"ו כמו שכתוב לעיל: נ״ח:א׳קמ״ו א׳ במותי ארץ. וא"ו יתירא והמ"ם בחטף קמץ כמו שכתוב בפרשת האזינו:

תרגום יונתן על ישעיהו נ״ז

נ״ח:א׳קל״ד א׳ קרבת אלהים. כתוב בשרשים שרש קרב זה לשונו והשם קרבת אלהים יחפצון קרבת אלהים לי טוב (תהילים ע״ג:כ״ח) חטף וי"ס קרבת אלהים יחפצון מלעיל וקרבת אלהים לי טוב חטף וי"ס בהפך אבל בספר אכלה ואכלה כתוב שניהם טעמם מלעיל עכ"ל ומה שכתב והשם קרבת אלהי יחפצון קרבת אלהים לי טוב חטף כוונתו לומר שבשניהם אין מאריך בקו"ף והשוא נח ומה שכתב ויש ספרים קרבת אלהים יחפצון מלעי כוונתו בזה שיש מאריך בקו"ף והשוא נע כי זה הוא דרכו של רד"ק בכמה מקומות להניע השוא הבא אחר מאריך כמו משכו נדרו ודומיהם וקורא אותו מלעיל אע"פ שיש במלה טעם אחר מפני ההעמדה שצריך להעמיד במאריך כמ"ש במאמר המאריך ובספרים ישנים מצאתי אותו דתהילים במאריך ובמקצתם בחטף פתח ובמסרה גדולה נמנה שניהם באלפ"א בית"א מן תרין תרין בחד לישן: נ״ח:א׳קל״ה א׳ עצביכם תנגשו. דגש הצד"י לתפארת ומן התימא שתרגום יונתן וכל תקלתיכון מקרבין תרגם כמו בשי"ן כמו ויגש אליו יהודה שתרגומו וקריב לותיה יהודה. רד"ק: נ״ח:א׳קל״ו א׳ באגרף. ברוב ספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא"ו ובמסורת ב' וחברו באבן או באגרף וגם הוא חסר: נ״ח:א׳קל״ט א׳ הלא פרס. בפרקא קמא דב"ב אמר רב הונא בודקים למזונות ואין בודקים לכסות וכו' אב"א קרא הכא כתיב הלוא פרש וגו' פרוס לאלתר וכדקרינן וכו' משמע בהדיא דלכ"ע פרש בשי"ן שמאלית כתיב אבל במסורת סוף פרשת במדבר והובאה גם בשרשים שרש פרס כל לשון פריס כתוב שי"ן בר מן ב' כתיבין סמ"ך הלא פרס ולא יפרסו להם ירמיה ט"ז ע"כ. וגם במסורת כ"י על פ' זה כתוב לית וחסר וכתיב סמ"ך ע"כ. וכן הוא בכל הספרים וגם בזוהר פרשת ויקהל מאי פרס למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא ד"א הלוא פרס כד"א פריס פריסת דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה בגין דלא לכסוף ויפרוס קמיה בעינא טבא ע"כ. ובויקרא רבה פ' ל"ד הלוא פרס כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר: נ״ח:א׳ק״מ א׳ כבוד ה' יאספך. חד מן אלפא בית"א מן ב' ב' לא נסבין וא"ו ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא: נ״ח:א׳קמ״ה א׳ לקדוש ה' מכבד. חד מן אלפ"א בית"א לא נסבין וא"ו כמו שכתוב לעיל: נ״ח:א׳קמ״ו א׳ במותי ארץ. וא"ו יתירא והמ"ם בחטף קמץ כמו שכתוב בפרשת האזינו:

מנחת שי על ישעיהו נ״ח

נ״ח:א׳קל״ד א׳ קרבת אלהים. כתוב בשרשים שרש קרב זה לשונו והשם קרבת אלהים יחפצון קרבת אלהים לי טוב (תהילים ע״ג:כ״ח) חטף וי"ס קרבת אלהים יחפצון מלעיל וקרבת אלהים לי טוב חטף וי"ס בהפך אבל בספר אכלה ואכלה כתוב שניהם טעמם מלעיל עכ"ל ומה שכתב והשם קרבת אלהי יחפצון קרבת אלהים לי טוב חטף כוונתו לומר שבשניהם אין מאריך בקו"ף והשוא נח ומה שכתב ויש ספרים קרבת אלהים יחפצון מלעי כוונתו בזה שיש מאריך בקו"ף והשוא נע כי זה הוא דרכו של רד"ק בכמה מקומות להניע השוא הבא אחר מאריך כמו משכו נדרו ודומיהם וקורא אותו מלעיל אע"פ שיש במלה טעם אחר מפני ההעמדה שצריך להעמיד במאריך כמ"ש במאמר המאריך ובספרים ישנים מצאתי אותו דתהילים במאריך ובמקצתם בחטף פתח ובמסרה גדולה נמנה שניהם באלפ"א בית"א מן תרין תרין בחד לישן: נ״ח:א׳קל״ה א׳ עצביכם תנגשו. דגש הצד"י לתפארת ומן התימא שתרגום יונתן וכל תקלתיכון מקרבין תרגם כמו בשי"ן כמו ויגש אליו יהודה שתרגומו וקריב לותיה יהודה. רד"ק: נ״ח:א׳קל״ו א׳ באגרף. ברוב ספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא"ו ובמסורת ב' וחברו באבן או באגרף וגם הוא חסר: נ״ח:א׳קל״ט א׳ הלא פרס. בפרקא קמא דב"ב אמר רב הונא בודקים למזונות ואין בודקים לכסות וכו' אב"א קרא הכא כתיב הלוא פרש וגו' פרוס לאלתר וכדקרינן וכו' משמע בהדיא דלכ"ע פרש בשי"ן שמאלית כתיב אבל במסורת סוף פרשת במדבר והובאה גם בשרשים שרש פרס כל לשון פריס כתוב שי"ן בר מן ב' כתיבין סמ"ך הלא פרס ולא יפרסו להם ירמיה ט"ז ע"כ. וגם במסורת כ"י על פ' זה כתוב לית וחסר וכתיב סמ"ך ע"כ. וכן הוא בכל הספרים וגם בזוהר פרשת ויקהל מאי פרס למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא ד"א הלוא פרס כד"א פריס פריסת דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה בגין דלא לכסוף ויפרוס קמיה בעינא טבא ע"כ. ובויקרא רבה פ' ל"ד הלוא פרס כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר: נ״ח:א׳ק״מ א׳ כבוד ה' יאספך. חד מן אלפא בית"א מן ב' ב' לא נסבין וא"ו ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא: נ״ח:א׳קמ״ה א׳ לקדוש ה' מכבד. חד מן אלפ"א בית"א לא נסבין וא"ו כמו שכתוב לעיל: נ״ח:א׳קמ״ו א׳ במותי ארץ. וא"ו יתירא והמ"ם בחטף קמץ כמו שכתוב בפרשת האזינו:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5