ישעיה פרק-נו עם מפרשים רבים

{א} כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת: {ב} אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע: (ס) {ג} וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהוָה לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ: {ד} כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: {ה} וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת: (ס) {ו} וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: {ז} וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: {ח} נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו: {ט} כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר: (פ) {י} (צפו) צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם: {יא} וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ: {יב} אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד:

רש"י על ישעיה פרק-נו

{ב} יעשה זאת . שומר שבת וגו' : {ג} הבדל יבדילני ה' מעל עמו . למה אתגייר הלא הקב"ה יבדילני מעל עמו כשישלם שכרם : ואל יאמר הסריס . למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון : {ד} ומחזיקים . אוחזים : {ז} לכל העמים . ולא לישראל לבדם כי אף לגרים : {ח} עוד אקבץ עליו . מן האומות שיתגיירו ונלוו עליהם : לנקבציו . נוספים על קבוצי ישראל : {ט} כל חיתו שדי . כל גירי האומות . אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי האומות שאמצו את לבם מלהתגייר : חיתו שדי . חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשות כח מחית היער ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה : {י} צופיו עורים כולם . לפי שאמר דרשו ה' וכל הענין והם אינם שומעי' חוזר ואומר הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה ותיטיב להם והרי פרנסיהם כעורים כולם ואינם רואין את הנולדות כצופה המופקד לראות את החרב בא להזהיר את העם והוא עור מלראות את החרב באה ואלם מלהזהיר את העם ככלב שמינוהו לשמור הבית והוא אלם מלבנות כך פרנסי ישראל אינם מזהירין אותם לחזור למוטב : הוזים שוכבים . פי' דונש נרדמים שוכבין ויונתן תירגם ניימין שכבין ואין לו דמיון : {יא} והכלבים עזי נפש . רוצים למלאות כריסם : והמה רועים . כמו שהכלבים לא ידעו שבעה כן הרועים לא ידעו הבין מה יהיה באחרית הימים : כולם . לדרך הנייתם פנו איש לבצעו לגזול את שאר העם שהם ממונים עליהם : מקצהו . כמו ( בראשית יט ) כל העם מקצה מקצה מניינם ועד קצהו כולם נוהגי' כן : {יב} אתיו אקחה יין . כך היו אומרים זה לזה : והיה כזה יום מחר . במאכל ובמשתה :

מלבי"ם על ישעיה פרק-נו

{א} משפט, צדקה. בארתי למעלה (א' כז) שכ"מ יהיה המשפט בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, המשפט צריך שמירה בל יעבור חק, והצדקה צריכה עשיה לפעול ולעשות, וההבדל בין צדקתי ובין ישועתי מבואר לקמן (נט יז) : {ב} אנוש, בן אדם. בארתי למעלה (נא יב) אנוש מורה אדם קטן. ובן אדם מציין עוד חסרונו מצד שהוא נולד מאדם, ובזה תבין מ"ש בפרושי : {ג} הנלוה. פעל עבר, וקמץ הה"א עד, והה"א במקום אשר, כמו ההולכים אתו : {ו} לשרתו, לעבדים. השירות קל מן העבדות, כמו שבארתי בכ"מ : {י} עורים, לא ידעו. הכפל הוא באור החסרון הנמשך מהם, ע"י שהם עורים, עי"כ לא ידעו מה נעשה בעדר. ע"י שהם אלמים עי"כ לא יוכלו לנבוח, ואין לכם לירא מנביחתם, ע"י שהם הוזים עי"כ הם אוהבי לנום : {יב} אקחה יין ונסבאה שכר. יין לשתיה ושכר לשכרות כנ"ל (כט ט') וסבא שכרות כנ"ל (א' כב) :

חומת אנך על ישעיה נ״ו

נ״ו:תתע״ט א׳ שמרו משפט ועשו צדקה. פירוש ליחד ת"ת משפט עם צדקה מלכות כי קרובה ישועתי כי זה מקרב הגאולה: נ״ו:תת״פ א׳ אשרי אנוש יעשה זאת. אפשר דהכונה דיתקן השכינה הנקראת זאת ובין אדם יחזיק בה וזה על ידי שומר שבת דהוא בחינת השכינה ושומר ידו מעשות כל רע לשמור שבת בכל פרטיו וכמו שאמרו רז"ל דבזכות שבת נגאלים. א"נ אפשר לפרש המשך הכתובים ונקדים איזה הקדמות בקצור נמרץ. זה יצא ראשונה דהגויים אומרים מעשה שמים עדיף ואם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה וישראל סברי מעשה אדם עדיף ולכן ציונו הוא יתברך על המילה דאנו נעשה המילה לילד דמעשה אדם עדיף וזה טעם דציוה לשמור שבת הגם דבשמים ניכר מאד יום שבת בעליות העולמות וריבוי האורות עכ"ז מעשה אדם עדיף ולכן ציונו לשמור השבת. עוד נקדים מ"ש אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת. וכתב הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו ח"א סי' כ"א דהרז"ה ז"ל פירש דהפלגה בים וכיוצא אי אפשר שלא יבא לידי חילול שבת כי מקומות סכנה הם ותוך ג' ימים אסור ומכאן אסר הרשב"ץ ז"ל למול גר בחמישי בשבת וה"ה לתנוק שחלה ונתרפא בה' בשבת שממתינין למולו והקשו האחרונים על הרשב"ץ דהא בהא דאין מפליגין תני דאם הוא לדבר מצוה שרי. ואפשר לישב דהתם גבי אין מפליגין דשגם מפליג ביום ג' אי אפשר שלא יבא לידי חילול שבת אלא שלא גזרו משום ישובו של עולם ומשום הכי היתירו בדבר מצוה. אבל בדבר שאם נעשה אחר שבת לא יבא שום סרך איסור אז גם לדבר מצוה משהינן ליה לאחר שבת. ועוד הקשו על הרשב"ץ ז"ל דהתנן קטן נימול וכו' לשנים עשר ולפי דעת הרשב"ץ זמנין דמשכחת טפי היכא דאקלע ריש שתא בג' ובד'. ויש לישב דלא אמרה הרשב"ץ אלא בחולה לא בבריא שמתעכב מסיבת בין השמשות דשבת ויום טוב. ועפ"ז אפשר לרמוז בפ' אלו אשרי אנוש יעשה זאת היא המילה וכמשז"ל דנקראת זאת ואשרי אנוש יעשה זאת הברית כי היא יסוד תורת משה ובן אדם יחזיק בה לשמור אות הברית כדחזי ונפל יסוד א"ה האומרים מעשה שמים עדיף. ועוד שומר שבת מקמי שבתא מיום ד' שלא להפליג בים וכיוצא וז"ש שומר שבת מקודם מחללו שלא יבא לחילול שבת כמ"ש הרז"ה. אך זה דוקא אם לא יש מצוה וז"ש ושומר ידו מעשות כל רע אז שומר שבת מקמי שבתא אבל לדבר מצוה שרי והשתא קשיא הוראת הרשב"ץ דגר לא ימול בה' אף דהוא דבר מצוה. ותו דילד יולד ומשום בין השמשות נתעכב נימול בה'. וז"ש ואל יאמר בן הנכר שרוצה להתגייר ואחרינן לימול בה' הבדל יבדילני שני הבדלות דלדבר מצוה שרי להפליג בד'. והבדל שני דילד דנתעכב משום בין השמשות נימול בה'. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כלפי הא דאמרן דמהמילה מוכח דמעשה שמים עדיף וליתא בסריס ומה יוכיח הוכח לזה אמר למאי דסליק מינה דהסריס לא יחוש לזה דבשמירת שבת יכול להוכיח דמעשה אדם עדיף וז"ש אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי דמעשה אדם עדיף ומחזיקים בבריתי דיכולים להשתדל בעניני מילה. וכלפי תרעומת הגר בה ללמד דאין ענינו דומה להני בי תרי דמפליג לדבר מצוה וילד דאשתהי משום בין השמשות. והם השני חלוקים שחלקנו וז"ש ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו דעד השתא היו דחויים ומה דמות יערוך הגר אשר אחר כמה שנים נדבה רוחו לילד דהוה חזי ויומי קא גרמי משום בין השמשות. גם מפליג לדבר מצוה משום דהתם דתמיד בא לחילול שבת. לא כן הגר דמצי לימול ולא יבא לחילול שבת כלל וז"ש כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי ואין כאן סרך איסור: נ״ו:תתפ״ה א׳ והביאותים אל הר קדשי וכו'. שמעתי מהרב המובהק כמהר"ר אברהם רוזאניש ז"ל האחרון במ"ש פ"ג דע"ז אין לך הר וגבעה שלא יש ע"ז ומקשו התוס' משם הירושלמי דאיך נבנה בה"מ ע"ג הר ומשני על פי נביא. והוא ז"ל היה מתרץ במ"ש ז"ל דכשברא הקב"ה העולם ברא אבן השתיה והתפלל עליה יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי וכו' ואמרו בזהר הקדוש דכל מקום ששרתה השכינה אין רשות לסט"א לשרות בו והכא בבית המקדש התפלל הקב"ה כביכול ושוב אין רשות לסט"א לבא שם וז"ש והביאותים אל הר קדשי וכי תימא דהוו תרתי דסתרן הר קדשי דכל הר יש בו ע"ז לז"א ושמחתים בבית תפלתי אני התפללתי בעת בריאת העולם וא"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון. דכיון דשרתה קדושה אין רשות לסט"א וביתי בית תפלה יקרא לכל העמים הסט"א ואין רשות לסט"א לבא: נ״ו:תתפ״ט א׳ והכלבים עזי נפש וכו'. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי ז"ל משם הרב הגדול מהר"ר יהודה רוזאניס ז"ל דאמרו רז"ל צדקה עשה הקב"ה עם הכלב שמשהא אכילתו בבטנו ג' ימים לפי שמזונותיו קשים אבל הכלב אינו יודע טיבותא זו ומעין דוגמא כתיב והיה ה' עם השופט דכשמכוין לבו ודעתו לשמים ה' עזרו ומגינו ונותן בלבו הטוב וז"ש והכלבים עזי נפש צועקים ואינם יודעים הטובה שעשה להם הקב"ה שישהא אכילתם ג' ימים וז"ש לא ידעו שבעה אינם יודעים שהם שבעים ג' ימים מאכילה אחת. והמה רועים שופטי ישראל לא ידעו הבין מאי דכתיב והיה ה' עם השופט וע"כ איש לדרכו פנו. שאם היו מבינים כי ה' עם השופט לשים בדעתו הראוי והנצרך היו נושאים בעול לשפוט את ישראל וכרועה עדרו ירעה בהשגחה גדולה מן השמים לטוב ולמוטב:

מצודות ציון על ישעיה פרק-נה

{א} הוי . הוא ענין לשון קריאה : שברו . ענין קנין כמו לשבור אל יוסף ( בראשית מא ) : מחיר . ענין דמי הדבר וערכו כמו ולא רבית במחיריהם ( תהלים מד ) : {ב} ותתענג . מל' עונג ותפנוק : בדשן . בשומן כמו ואכל ושבע ודשן ( דברים לא ) : {ג} הנאמנים . ענין דבר מתקיים וכן במקום נאמן ( לעיל כב ) : {ד} לאומים . אומות כמו שני לאומים ( בראשית כה ) : נגיד . ענין שררה : {ה} ירוצו . מל' ריצה ורדיפה : פארך . מלשון פאר ויופי : {י} הרוה . ענין שביעה כמו כגן רוה ( לקמן נח ) : {יב} תובלון . ענין הבאה כמו יובל שי ( לעיל יח ) : יפצחו . ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה ( לעיל מד ) : ימחאו . ענין הכאה כף אל כף דרך שמחה כמו מחאך יד ( יחזקאל כה ) : {יג} הנעצוץ . מין אילן קוץ כמו בכל הנעצוצים ( לעיל ז ) : ברוש . שם אילן סרק חשוב : הסרפד . שם צמח גרוע : הדס . שם אילן המריח :

מצודות דוד על ישעיה פרק-נו

{א} שמרו משפט . שמרו משפטי התורה ועשו צדקה זה עם זה : כי קרובה . עי"ז תהיה תשועתי קרובה לבוא וצדקתי לכם תהיה קרובה להיות נגלה לעין כל : {ב} יעשה זאת . את האמור למטה שישמור את השבת מלחללו כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם וא"כ בזה בודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא : {ג} הנלוה . המתחבר עצמו אל ה' להאמין בו : הבדל יבדילני . אהיה נבדל מישראל בעת יקבלו הטובה ולא אקבל עמהם ואם כן למה אצדק : הן אני עץ יבש . כמו עץ יבש שאין מגדל פרי כן אני מבלי זרע ולא ישאר שמי לזכרון ועל מה איישר דרכי : {ד} באשר חפצתי . בהדבר אשר חפצתי אני : ומחזיקים . אוחזים בתורתי אשר כרתי עליה ברית עם ישראל : {ה} בביתי ובחומותי . בבית המקדש מבפנים לחומת הר הבית אשר שמה ישבו כסאות למשפט מושב הסנהדרין והזקנים שם אתן לו מקום וזכרון שם ר"ל שם יהיה מקומו ושם יזכר לטובה והוא דבר הטוב יותר מזכרון הבא מבנים ובנות : שם עולם אתן לו . ר"ל עד עולם יזכר לטובה אשר לא יכרת זכרון שמו : {ו} על ה' . כמו אל ה' : כל שומר שבת . כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית : {ז} והביאותים . את העושים כל אלה אביא אל הר קדשי הוא בה"מ שוה בשוה עם האזרח בישראל : ושמחתים . אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפני : לרצון . יהיו מקובלים ברצון על מזבחי : יקרא לכל העמים . ר"ל יהיה מוכן לבית תפלה לכולם : {ח} מקבץ . המקבץ את ישראל : עוד אקבץ עליו . על ישראל אקבץ עוד להיות נוספים על הנקבצים מישראל : {ט} כל חיתו שדי . חיות השדה אין כחם רב כחיות היער ואמר האומות הנמשלות לחית השדה והם אותם שלא אמצו לבם ונתגיירו : אתיו . בואו לאכול ולרצות את האומות הנמשלות לחיות אשר ביער והם אותם שאמצו לבם ועמדו במרדם : {י} צופיו עורים . עתה חזר להוכיח את ישראל ואמר הצופים שלהם אשר הועמדו לראות אם השונא בא לעיר הנה המה עורים ואינם רואים ור"ל שרי העם המדריכים את העם אינם משגיחים לתקן דרך העם ועושים עצמם כאלו לא ידעו בקלקול הדור : כולם כלבים אלמים . כל השרים מישראל אינם מזהירים את העם על התשובה ולא יועילו להם והמה ככלבים אלמים אשר לא יוכלו לנבוח להבריח החיות הטורפות מן העדר שאין בהם תועלת : הוזים שוכבים . השרים המה נרדמים בשינה עמוקה או שוכבים על המטה להתענג להביאם לידי תנומה הוא שינה קלה כי יאהבו' את התנומה כדרך המתענגים ולא שמו לב בתקון העם : {יא} והכלבים עזי נפש . כמו שהכלבים המה בטבעם חזקי התאוה ואינם יודעים משביעה כי בכל עת יתאוו תאוה : והמה רועים . וכן השרים ההמה הרועים את עצמם להתענג בתענוגים אינם יודעים בינה להשכיל אשר מי שמשוקע בתענוגים הוא חסר מהם כי בכל עת יתאוה להוסיף וא"כ הוא מאוד מעונה : לדרכם פנו . כל אחד פונה לדרכו במקום שיוכל לענג נפשו : איש לבצעו . כל אחד פונה לבצוע בצע : מקצהו . רצה לומר כולם עושין כן מן הקצה אל הקצה והוא מקרא קצר : {יב} אתיו . כ"א יאמר לחביריו בואו עמי ואקח יין : ונסבאה שכר . כפל הדבר במ"ש : והיה כזה . כמשפט היום הזה יהיה יום מחר ועוד יהיה גדול ויתר מאד מהיום ר"ל נעסוק במשתה כמו היום אבל ברוב הכמות :

מנחת שי על ישעיהו נ״ז

נ״ז:א׳קי״ב א׳ באין מבין. בין תבין את אשר לפניך בפירוש רד"ק כי נראה מפירושו דגריס ואין בוא"ו וכן יש להסתפק בתרגום יונתן אמנם בכל הספרים בבי"ת וכן במסורת נמסר י"ג פסוקים דכתיבין בהון ואין ואין באמצעות פסוק ואין זה מהם: ב׳ נאסף הצדיק. האל"ף בחטף סגול בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים וכן במסורת נאסף ג' ב' פתחים וא' קמץ וסי' אני נאסף אל עמי פרשת ויחי. כאשר נאסף אהרון פרשת פנחס. כי מפני הרעה נאסף הצדיק. קדמאה קמץ ע"כ. וכולם האל"ף בחטף סגול וכן הובאו בשרשים: נ״ז:א׳קי״ג א׳ הלך נכחו. במדרש הנעלם פרשת חיי שרה אמר ר' יצחק הנשמה הולכת נכחה למקום העדן הגנוז לה מאי משמע א"ר יהודה מהאי משמע נכחה כתיב בה"א ובספרים שלנו כתוב נכחו בוא"ו: נ״ז:א׳קט״ז א׳ שחטי הילדים. בשי"ן ימנית והכי איתא בנדה פ' כל היד ובמסכת כלה המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים שנאמר שחטי הילדים בנחלים וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. כלומר דאי משום לישנא דשחיטה בלחוד לא הוה משתמע מוציא שכבת זרע לבטלה אבל לישנא דסחיטה שהוא לשון עצירה רמוז הכי ודרשינן קרא ומסורת דכל הסוחט כאילו שוחט ומדברי הראב"ע בפי' התורה על פסוק ואשחט אתם אל כוס פרעה נראה שהיה קורא שחטי הילדים בשי"ן שמאלית שכן כתב שם ואשחט אתם כמו שחטי הילדים ואף כאן כתב שחטי כמו ואשחט אתם אל כוס פרעה ובכן הוסרה תמיהת המדקדק עליו בשרשים שרש שחט זה לשונו. א"א ותימה גדולה על הראב"ע שפירש ואשחט כמו שחטי הילדים והרי הוא בשי"ן שמאלית בכל הספרים לפי שהוא לשון סחיטה ע"כ. ומשכתבתי כל זה מצאתי בספר מקור חיים שהסכים לדברי וכתב כלשון הזה נראה שהחכם ן' עזרא היה קורא שחטי בסבולת כמו סמ"ך וכן כתב בפירוש ישעיהו וכן אמרו במסכת נדה אל תיקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. שמח לבי בדבריו: נ״ז:א׳קי״ט א׳ ותכרת לך. בקמץ חטוף מפני המקף: נ״ז:א׳ק״כ א׳ ציריך. במקצת ספרים צריך חסר יו"ד וכן נמסר עליו לית וחסר: ב׳ מרחק. ברוב הספרים חסר וא"ו ופליגי עליה במסורה עיין במקרא גדולה בשמואל א' כ"ו: נ״ז:א׳קכ״א א׳ חית ידך מצאת. במקצת ספרי הדפוס כתוב ידך וצ"ל ידך כי הוא לנקבה ואם און בידך הרחיקהו: נ״ז:א׳קכ״ב א׳ מחשה ומעלם. במסורת הדלךפוס ג' ב' מלא וא' חסר ע"כ ולא פירש יותר. והמדפיס כתב זה מלא וא"ו אבל בכמה ספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוס ישן חסר וכן מצאתי מפורש במסורת כ"י ומעולם ג' ב' מלא וחד חסר וסימן ומעולם לא שמעו. בטרם הרים. ואת מי דאגת בתראה חסר: נ״ז:א׳קכ״ד א׳ בזעקך. יש ספרים שהעי"ן בשוא לבדו: נ״ז:א׳קכ״ה א׳ ואמר סלו סלו. הלמ"ד דגושה בשניהם: נ״ז:א׳קכ״ו א׳ ואת דכא. עיין מ"ש בפרשת כי תצא על פצוע דכה: נ״ז:א׳ק״ל א׳ בורא נוב. ניב קרי: נ״ז:א׳קל״ב א׳ אין שלום אמר אלהי. כן הוא והספרים שכתוב בהם אמר ה' טעות הוא כי הראשון אשר בפרשה צאו מבבל הוא אמר ה' וזהו אמר אלהי והסימן ה' אלהי רד"ק. (א"ה והמסורת עליו לית ואי כוותייהו דספרי דכתיבין אמר ה' תרי הוו):

תרגום יונתן על ישעיהו נ״ו

נ״ז:א׳קי״ב א׳ באין מבין. בין תבין את אשר לפניך בפירוש רד"ק כי נראה מפירושו דגריס ואין בוא"ו וכן יש להסתפק בתרגום יונתן אמנם בכל הספרים בבי"ת וכן במסורת נמסר י"ג פסוקים דכתיבין בהון ואין ואין באמצעות פסוק ואין זה מהם: ב׳ נאסף הצדיק. האל"ף בחטף סגול בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים וכן במסורת נאסף ג' ב' פתחים וא' קמץ וסי' אני נאסף אל עמי פרשת ויחי. כאשר נאסף אהרון פרשת פנחס. כי מפני הרעה נאסף הצדיק. קדמאה קמץ ע"כ. וכולם האל"ף בחטף סגול וכן הובאו בשרשים: נ״ז:א׳קי״ג א׳ הלך נכחו. במדרש הנעלם פרשת חיי שרה אמר ר' יצחק הנשמה הולכת נכחה למקום העדן הגנוז לה מאי משמע א"ר יהודה מהאי משמע נכחה כתיב בה"א ובספרים שלנו כתוב נכחו בוא"ו: נ״ז:א׳קט״ז א׳ שחטי הילדים. בשי"ן ימנית והכי איתא בנדה פ' כל היד ובמסכת כלה המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים שנאמר שחטי הילדים בנחלים וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. כלומר דאי משום לישנא דשחיטה בלחוד לא הוה משתמע מוציא שכבת זרע לבטלה אבל לישנא דסחיטה שהוא לשון עצירה רמוז הכי ודרשינן קרא ומסורת דכל הסוחט כאילו שוחט ומדברי הראב"ע בפי' התורה על פסוק ואשחט אתם אל כוס פרעה נראה שהיה קורא שחטי הילדים בשי"ן שמאלית שכן כתב שם ואשחט אתם כמו שחטי הילדים ואף כאן כתב שחטי כמו ואשחט אתם אל כוס פרעה ובכן הוסרה תמיהת המדקדק עליו בשרשים שרש שחט זה לשונו. א"א ותימה גדולה על הראב"ע שפירש ואשחט כמו שחטי הילדים והרי הוא בשי"ן שמאלית בכל הספרים לפי שהוא לשון סחיטה ע"כ. ומשכתבתי כל זה מצאתי בספר מקור חיים שהסכים לדברי וכתב כלשון הזה נראה שהחכם ן' עזרא היה קורא שחטי בסבולת כמו סמ"ך וכן כתב בפירוש ישעיהו וכן אמרו במסכת נדה אל תיקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. שמח לבי בדבריו: נ״ז:א׳קי״ט א׳ ותכרת לך. בקמץ חטוף מפני המקף: נ״ז:א׳ק״כ א׳ ציריך. במקצת ספרים צריך חסר יו"ד וכן נמסר עליו לית וחסר: ב׳ מרחק. ברוב הספרים חסר וא"ו ופליגי עליה במסורה עיין במקרא גדולה בשמואל א' כ"ו: נ״ז:א׳קכ״א א׳ חית ידך מצאת. במקצת ספרי הדפוס כתוב ידך וצ"ל ידך כי הוא לנקבה ואם און בידך הרחיקהו: נ״ז:א׳קכ״ב א׳ מחשה ומעלם. במסורת הדלךפוס ג' ב' מלא וא' חסר ע"כ ולא פירש יותר. והמדפיס כתב זה מלא וא"ו אבל בכמה ספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוס ישן חסר וכן מצאתי מפורש במסורת כ"י ומעולם ג' ב' מלא וחד חסר וסימן ומעולם לא שמעו. בטרם הרים. ואת מי דאגת בתראה חסר: נ״ז:א׳קכ״ד א׳ בזעקך. יש ספרים שהעי"ן בשוא לבדו: נ״ז:א׳קכ״ה א׳ ואמר סלו סלו. הלמ"ד דגושה בשניהם: נ״ז:א׳קכ״ו א׳ ואת דכא. עיין מ"ש בפרשת כי תצא על פצוע דכה: נ״ז:א׳ק״ל א׳ בורא נוב. ניב קרי: נ״ז:א׳קל״ב א׳ אין שלום אמר אלהי. כן הוא והספרים שכתוב בהם אמר ה' טעות הוא כי הראשון אשר בפרשה צאו מבבל הוא אמר ה' וזהו אמר אלהי והסימן ה' אלהי רד"ק. (א"ה והמסורת עליו לית ואי כוותייהו דספרי דכתיבין אמר ה' תרי הוו):

מנחת שי על ישעיהו נ״ז

נ״ז:א׳קי״ב א׳ באין מבין. בין תבין את אשר לפניך בפירוש רד"ק כי נראה מפירושו דגריס ואין בוא"ו וכן יש להסתפק בתרגום יונתן אמנם בכל הספרים בבי"ת וכן במסורת נמסר י"ג פסוקים דכתיבין בהון ואין ואין באמצעות פסוק ואין זה מהם: ב׳ נאסף הצדיק. האל"ף בחטף סגול בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים וכן במסורת נאסף ג' ב' פתחים וא' קמץ וסי' אני נאסף אל עמי פרשת ויחי. כאשר נאסף אהרון פרשת פנחס. כי מפני הרעה נאסף הצדיק. קדמאה קמץ ע"כ. וכולם האל"ף בחטף סגול וכן הובאו בשרשים: נ״ז:א׳קי״ג א׳ הלך נכחו. במדרש הנעלם פרשת חיי שרה אמר ר' יצחק הנשמה הולכת נכחה למקום העדן הגנוז לה מאי משמע א"ר יהודה מהאי משמע נכחה כתיב בה"א ובספרים שלנו כתוב נכחו בוא"ו: נ״ז:א׳קט״ז א׳ שחטי הילדים. בשי"ן ימנית והכי איתא בנדה פ' כל היד ובמסכת כלה המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים שנאמר שחטי הילדים בנחלים וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. כלומר דאי משום לישנא דשחיטה בלחוד לא הוה משתמע מוציא שכבת זרע לבטלה אבל לישנא דסחיטה שהוא לשון עצירה רמוז הכי ודרשינן קרא ומסורת דכל הסוחט כאילו שוחט ומדברי הראב"ע בפי' התורה על פסוק ואשחט אתם אל כוס פרעה נראה שהיה קורא שחטי הילדים בשי"ן שמאלית שכן כתב שם ואשחט אתם כמו שחטי הילדים ואף כאן כתב שחטי כמו ואשחט אתם אל כוס פרעה ובכן הוסרה תמיהת המדקדק עליו בשרשים שרש שחט זה לשונו. א"א ותימה גדולה על הראב"ע שפירש ואשחט כמו שחטי הילדים והרי הוא בשי"ן שמאלית בכל הספרים לפי שהוא לשון סחיטה ע"כ. ומשכתבתי כל זה מצאתי בספר מקור חיים שהסכים לדברי וכתב כלשון הזה נראה שהחכם ן' עזרא היה קורא שחטי בסבולת כמו סמ"ך וכן כתב בפירוש ישעיהו וכן אמרו במסכת נדה אל תיקרי שוחטי אלא סוחטי ע"כ. שמח לבי בדבריו: נ״ז:א׳קי״ט א׳ ותכרת לך. בקמץ חטוף מפני המקף: נ״ז:א׳ק״כ א׳ ציריך. במקצת ספרים צריך חסר יו"ד וכן נמסר עליו לית וחסר: ב׳ מרחק. ברוב הספרים חסר וא"ו ופליגי עליה במסורה עיין במקרא גדולה בשמואל א' כ"ו: נ״ז:א׳קכ״א א׳ חית ידך מצאת. במקצת ספרי הדפוס כתוב ידך וצ"ל ידך כי הוא לנקבה ואם און בידך הרחיקהו: נ״ז:א׳קכ״ב א׳ מחשה ומעלם. במסורת הדלךפוס ג' ב' מלא וא' חסר ע"כ ולא פירש יותר. והמדפיס כתב זה מלא וא"ו אבל בכמה ספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוס ישן חסר וכן מצאתי מפורש במסורת כ"י ומעולם ג' ב' מלא וחד חסר וסימן ומעולם לא שמעו. בטרם הרים. ואת מי דאגת בתראה חסר: נ״ז:א׳קכ״ד א׳ בזעקך. יש ספרים שהעי"ן בשוא לבדו: נ״ז:א׳קכ״ה א׳ ואמר סלו סלו. הלמ"ד דגושה בשניהם: נ״ז:א׳קכ״ו א׳ ואת דכא. עיין מ"ש בפרשת כי תצא על פצוע דכה: נ״ז:א׳ק״ל א׳ בורא נוב. ניב קרי: נ״ז:א׳קל״ב א׳ אין שלום אמר אלהי. כן הוא והספרים שכתוב בהם אמר ה' טעות הוא כי הראשון אשר בפרשה צאו מבבל הוא אמר ה' וזהו אמר אלהי והסימן ה' אלהי רד"ק. (א"ה והמסורת עליו לית ואי כוותייהו דספרי דכתיבין אמר ה' תרי הוו):

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5