ישעיה פרק-נד עם מפרשים רבים

{א} רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה: {ב} הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: {ג} כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: {ד} אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד: {ה} כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא: {ו} כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ: {ז} בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: {ח} בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה: (ס) {ט} כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: {י} כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה: (ס) {יא} עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: {יב} וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: {יג} וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ: {יד} בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ: {טו} הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל: {טז} (הן) הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל: {יז} כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-נד

{א} רני עקרה . ירושלים אשר היתה כלא ילדה : לא חלה . ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת : מבני בעולה . בת אדום : {ב} יטו . למרחוק : מיתריך . הם חבלים דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל"ס בלע"ז ותוקעין בארץ : {ג} תפרוצי . תגברו : {ד} עלומיך . נעוריך : {ו} כי תמאס . כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט : {ח} בשצף קצף . מנחם פתר חרי אף ודונש אמר במעט קצף כמו ברגע קטן עזבתיך וכן ת"י : ובחסד עולם . שיתקיים עד עולם : {ט} כי מי נח זאת לי . שבועה בידי והולך ומפרש דברו כאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' : {י} כי ההרים ימושו . אף אם תכלה זכות אבות ואמהות חסדי מאתך לא ימוש : {יא} סוערה . שלבה סוער ברובי צרות : מרביץ בפוך . רוצף רצפתך מאבני נופך : {יב} כדכד . מין אבן טובה : שמשותיך . י"ת אמך ומנחם חברו עם ישמשוניה ויש פותרין ל' שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי ומדרש תהלים פותר שמשותיך ושמש ומגן ( תהלים פד ) שיני החומה : לאבני אקדח . י"ת לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל"א לשון גחלת ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם : לאבני חפץ . לאבני צרוך : {יד} רחקי מעושק . כמו ( לעיל נב ) התנערי מעפר תרחקי מן העושקי' אותך ( רחקי מעושק תרחק מלעשוק בני אדם כדרך שעושים רשעים שאוספי' ממון מגזל אבל אתם לא תצרכו לגזול כי לא תיראו מדלות ועניות וממחתה כי לא תבא ולא תקר' אליך אברבנאל ) ( בצדקה שתעשה תהיה נכונה בגאולת עולם ותהיה רחוקה מעושק בני אדם כי לא תראי אפי' פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיה רחוקה ממחתה שלא תקרב אליך , איל"ה שלוח' ) : {טו} הן גור יגור אפס מאותי . הן ירא יירא ויגור מגזרת רעו' אותו שאין אני עמו הוא שעיר : מי גר אתך . מי אשר נאסף עליך למלחמה , או מי גר מי שנתגרה בך , ורבותינו פירשוהו בגרים לומ' שאין מקבלי' גרים לימות משיחנו ואף בפשוטו של מקרא יתכן מי שנעשו גרים אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך כמו על פני כל אחיו נפל ( בראשית כה ) : {טז} הנה אנכי . אשר בראתי חרש המתקן כלי ואני אשר בראתי משחית המחבלו כלו' אני הוא שגריתי בך את האוי' אני הוא שהתקנתי לו פורעניות : ומוציא כלי למעשהו . לצורך גומרו כל צורכו : {יז} כל כלי יוצר . כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדהו בשבילך להלחם בך : יוצר . ל' חרבות צורים ( יהושע ה ) אף תשיב צור חרבו ( תהלים פט ) :

מלבי"ם על ישעיה פרק-נד

{א} עקרה, לא ילדה. כי יצוייר עקרה עתה, וכבר ילדה טרם נעשית עקרה. כמ"ש ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא), עקרה ולא ילדת (שופטים יג ב' ג'. איוב כד כא). לא ילדה, לא חלה, כי יצויר חלה בחבלי יולדה ולא ילדה, הרינו חלנו כמו ילדנו רוח (למעלה כו) : {ד} אל תיראי, הכתובים (ד'. ה' ו'. ז'. ח'.) מגבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח האלהים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפניך שתי ההגבלות מלה במלה : א אל תראי. – אל תכלמי. (א) בל תירא בעצמה פן תחטא. ובל תכלם מאחרים פן תגלה שנית : ב כי לא תבושי. – כי לא תחפירי. (ב) בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי חרפה וחפר אחת הם, חרפה גדולה מכלמה, ועל המחרף יאמר מחרף והמתחרף המקבל החרפה יאמר חפר, שכולל עוד הכונה שחופר פנים מרוב הבושה : ג כי בשת. – וחרפת. (ג) מבואר : ד עלומיך. – אלמנותיך. (ד) עלומים הם ימי הנעורים (עיין לעיל ז' י"ד). אלמנה אחרי עזבה בעלה : ה תשכחי. – לא תזכרי. (נתהפכו הדלתות). (ה) מבואר בפרושי, (וע"ל י"ז יו"ד) : ו כי בעליך. – גאלך. (ו) נגד אלמנה יצדק בועליך. נגד מאוסה יצדק גואלך (ע"ל ל"ה יו"ד) : ז עשיך. – קדוש ישראל. (ז) לא יעזוב אותה. מפני שהוא עושיה, ולא תמאם היא ע"י עונותיה, יען שהוא קדוש ישראל ע"י מעשיה, עי' גדר שם זה: {ה} ח ה' צבאות. – אלהי כל הארץ. (ח) שיושיע לה כי הוא אלהי צבאות מושל בכל, ושהיא לא תחטא כי יקרא אלהי כל הארץ והכל יכירו אלהותו : ט שמו. – יקרא. (ט) שם ה' צבאות הוא שמו מעולם, ואלהי כל הארץ יקרא אז מחדש : {ו} י כאשה עזובה ועצובת רוח. – ואשת נעורים כי תמאס. (י) מבואר היטב לפי באורי : יא קראך. – אמר. (יא) שם עזובה קרא אותה בפרהסיא, כי מזה ידעו הכל, אבל המיאום לא נודע לכל רק ה' אמר כן לעצמו : יב ה'. – אלהיך. (יב) שם ה' נקרא מצד שהוא בורא עולם. ושם אלהיך בעת שהוא בעל ישראל ושוכן אתם כנ"ל (א' ד') ובכ"מ, והדבר מובן : {ז} יג ברגע קטן. – בשצף קצף. (יג) על העזיבה היא רבותא שהי' לרגע, ועל קצף המאום, הרבותא שהיה בשצף ומעט קצף :
יד עזבתיך. – הסתרתי פני. (יד) הבדלם מבואר היטב לפי באורי, המסתיר פנים לא עזב עדיין : טו וברחמים גדולים. – ובחסד עולם. (טו) בארתי הבדלם בפרושי : טז אקבצך. – רחמתיך : (טז) אחר שעזבה ונתפזרה בגולה צריכה קיבוץ וטרם שעזבה רק מאם לא הוצרכה קיבוץ רק רחמים ואהבה : {י} ההרים, והגבעות. הבדלם בארתי למע' (ב' ב') : ימושו, תמוטינה, המש הוא בכונה. לא ימיש עמוד הענן יומם, לא ימיש מתוך האהל. והמוט הוא ע"י רפיון והעדר חיזוק. ומטה ידו עמך, במוט רגלי. ממקומו לא ימיש (למע' מו ז'), להכין פסל לא ימוט (מ"ם כ'), ומש חצי ההר צפונה (זכריה יד ד'), כהר ציון לא ימוט (תהלות קכה א'). בהחסד העליון לא שייך התמוטטות כי הוא חזק בעצמו, רק שימוש מן התחתונים ויסור מהם. אבל בברית השלום לא שייך שימוש רק אם יתמוטט ויחלש ע"י בעלי הברית שלא יחזקו קשוריו : {יג} ורב. פעל עבר נהפך לעתיד ע"י הוי"ו, ויתרבה : {יד} תכונני. פעל כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה (חבקוק ב' יב), בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן (משלי כד ג'). רחקי, ציוי במקום עתיד, כמו ומות בהר, ושים בסלע קנך : {טו} גור יגור. מצאנוהו מנחי העי"ן על הפחד. ויגר מואב, ונקשר עם מ"ם. ועל הקיבוץ ויקשר עם על. יגורו עלי עזים. ומצאנוהו מנל"ה על התגר ונקשר עם ב' בכל מקום. אל תתגר בם מלחמה, ופה שנקשר עם את, מי גר אתך, יהיה ענינו התגרות מלחמה הבאה משני הצדדים על ידי שמתקבצים להלחם, הגורה מלחמה הוא המתחיל, אבל הגור ומתקבץ למלחמה נועדו שניהם לקרב, ולכן נקשר עם את, שכן מלחמה נקשר עם את ברוב : עליך יפול, כמו ותפול שבא, אולם ממה שנקשר עם על, ולא מצאנו בתנ"ך שיקשר נפילת איש על איש עם מילת על, רק על כונה שנתקשר אל מחנהו. אשר נפלו על המלך (מ"ב, כה יד) וממנשה נפלו על דוד (דה"א, יב יט, דה"ב, טו ט') נראה לבאר מי שגר אתך מלחמה בימי קדם עתה עליך יפול להיות מעוזרך :

חומת אנך על ישעיה נ״ד

נ״ד:תתנ״ב א׳ רני עקרה. המפרשים פירשו על ירושלם ואפשר לרמוז דבגילוי שכינה הנקראת שעה כמספר עקרה נעקרו כל ניצוצות הקדושה אשר היו בסט"א. ועתה היא עקרה שלא להוליד מזיקין שנעשים על ידי עבירות וקרי וכיוצא לא ילדה מזיקין: ב׳ פצחי רנה וצהלי. על שיצאו לאור הניצוצות ולא תולידי עוד מלאכי חבלה ומזיקין: ג׳ לא חלה. גימטריא ד"ע שכל מעניינך לדעת את ה': ד׳ כי רבים בני שממ"ה. גימטריא שכינ"ה והגם דכתיב בוי"ו. מדה היא לרמוז לפעמים חסר כאשר כתב בספר כנפי יונה: ה׳ מבני בעול"ה. גימטריא הגהינ"ם אמר ה' מדת רחמים: נ״ד:תתנ״ה א׳ אל תיראי וכו'. אפשר לפרש אל תיראי דשמא היה לך דין נשואה וזנית שעע"ז ואת אסורה כי לא תבושי שלא הי"ל דין נשואה ואל תכלמי שאם הי"ל דין ארוסה ופקעי קדושין ואזדו להו כל הקשר והחיבה שהיה בינינו כי לא תחפירי על זה כי בושת עלומיך שהלך הקשר שבינינו תשכחי וחרפת אלמנותיך שישבת כאשה אלמנה דס"ד שאת נשואה ואסורה לא תזכרי עוד. כי בועליך עושיך האמת הוא שעתה הוא נשואין אלהי כל הארץ יקרא והוי חצר דידיה. כי כאשה עזובה ועצובת רוח דפקעי קדושין דידה. ועל מה שרע בעיניך דאי פקעי קדושין בטל הקשר אני מחשיבך כאשת נעורים אמר אלהיך כי הוא מחשיבך במדרגה זו ואם כן אין פחד ולא צער בשום אופן כי ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך: נ״ד:תת״ס א׳ כי מי נח זאת לי וכו' כן נשבעתי מקצוף עליך וכו'. אפשר דבאומרו זאת לי רמז הטעמים דכ"י נשבע. זאת רמז דעבור התורה הנקראת זאת שקבלתם התורה וקיימתם העולם כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז. ועוד לי שאמרתי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכל מקום שנא' לי אין לו הפסק. ועוד רמז זאת לי בעבור השכינה הנקראת זאת כמ"ש בזה"ק לכלתם: נ״ד:תתס״א א׳ כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וכו'. אפשר במ"ש התוספות בשבת דף נ"ה משם ר"ת דהגם דזכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ור"י סבר דלצדיקים לא תמה זכות אבות והרב יפ"ת סוף פ' ויקרא סבר דלעשות נס או הצלה גדולה תמה אבל להצלה פורתא לא תמה וגם על ידי בקשת רחמים יזכור ה' זכות אבות להושיע. וז"ש כי ההרים ימושו והגבעות וכו' שהם אבות ואמהות במשז"ל ור"ל אם זכות אבות ואמהות תמה וזהו כי ההרים ימושו וכו' לצדיקים לא תמה כשיטת ר"י וחסדי מאתך שאת צדקת לא ימוש. וברית שלומי לא תמוט כשיטת ר"ת דברית אבות לא תמה. אמר מרחמך להצלה פורתא או העונה ברחמים לבקשתם כשיטת הרב יפה תואר ז"ל: נ״ד:תתס״ב א׳ עניה סוערה לא נוחמה. אפשר במ"ש פ' מצות חליצה יחלץ עני בעניו יחלצהו מדינא של גהינם. גם אמרו רז"ל דאברהם אע"ה בירר שעבוד מלכיות להנצל מגהינם. ובספר ילקוט דוד פ' שמות כתב דטעם גלות מצרים שהתורה רוחנית ואינה חלה באדם שיש לו יצה"ר ומחשבות רעות וגאה וגאון ולזה הכניע הקב"ה לישראל בגלות מצרים להחליש כח היצר ותוכל לשכון בם התורה זהת"ד. וז"ש עניה סוערה לא נוחמה דשתים זו עניות וגלות נוחם יסתר דעניות מציל מגהנם והגלות מציל מגהנם ותרתי למה לי ולכן עניה בעניות. סוערה בגלות שתים אלה לא נוחמה וה' ברחמיו מישב דעתה הלא תדעי הנה אנכי מרביץ וכו' וכל בניך לימודי ה' שיזכו ללמוד תורה רוחנית מפי ה' נשמת התורה ולזכות לתורה הרוחנית צריך עניות יסורין וגלות לזכך החומר שיהיה כדאי לקבל תורה מפיו יתברך: נ״ד:תתס״ה א׳ בצדקה תכונני וכו'. אפשר אין ירושלם נפדת אלא בצדקה וז"ש בצדקה תכונני. אמנם צריך שתהיה הצדקה ממעות שלך שלא יהיה ביניהם שום גזל ועושק וז"ש רחקי מעושק שלא יהיה במה שאתה נותן לצדקה איזה עושק וק"ו גזל או גניבה. כי לא תיראי מהסט"א דאין עבירה מכבה צדקה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. א"נ אפשר בצדקה שהיא התורה שנקראת צדקה כמ"ש רז"ל בשוחר טוב תכונני דבזכות התורה תבא הגאולה רחקי מעושק וכו' דאין עבירה מכבה תורה כמשז"ל ונמשך לזה אמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה:

מצודות ציון על ישעיה פרק-נג

{א} על מי . בעבור מי : נגלתה . מלשון גלוי : {ב} כיונק . ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו ( יחזקאל יז ) : ציה . שממה ויבשה : הדר . ענין יופי : ונהמדהו . הוי"ו היא במקום שי"ן וכן ויקחו לי תרומה ( שמות כה ) ור"ל שיקחו לי תרומה : {ג} וחדל . ענין מניעה : אישים . אנשים : {ד} נשא . מלשון משא וסבל : נגוע . ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל ( יהושע ח ) : ומעונה . מלשון עינוי : {ה} והוא . הוי"ו הוא במקום או : מחולל . מלשון חיל וחלחלה : מדוכא . ענין שבר וכתיתה : מוסר . מלשון יסורין : שלומינו . מל' שלום : בחבורתו . מלשון חבורה ומכה : {ו} תעינו . מלשון תועה : פנינו . מל' פניה : הפגיע . ר"ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו ( ש"ב א ) : {ז} נגש . נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף ( מ"ב כג ) : והוא . הוי"ו היא במקום או : נענה . מלשון עינוי : לטבח . לשחיטה : יובל . כמו יובל שי ( לעיל יח ) : גוזזיה . ענין כריתת הצמר : {ח} מעוצר . מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור ( ירמ' לג ) : ישוחח . ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח ( תהלים קמג ) : נגזר . ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי ( איכה ג ) : נגע . ר"ל כשלון וחלשות : למו . להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר : {ט} עשיר . ר"ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר : במותיו . מלשון מיתה : {י} דכאו . ענין שבר וכתיתה : החלי . מלשון חולי : אשם . ענין חטא ופשע : {יא} מעמל . ענין יגיעה וצער : {יב} עצומים . חזקים : שלל . ענין בזה : תחת . במקום ובגמול : הערה . ענין שפיכה וכן אל תער נפשי ( תהלים קמא ) : נמנה . מלשון מנין ומספר : נשא . סבל : יפגיע . ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי ( ירמיה ז ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-נד

{א} רני עקרה . את ירושלים אשר היית כעקרה שלא ילדה על כי אנשים כלו ממנה ואינם הנה עתה בזמן הגאולה רני ושמחי : פצחי . פתחי פה להרים קול רנה והשמיעי קול גדול את ירושלים אשר היית כאשה אשר לא חלה ללדת וכפל הדבר במ"ש : כי רבים . כי עתה יתרבו בני ירושלים שהיתה שוממה מבני אדם שהיתה מיושבת ברבת עם : {ב} הרחיבי . להחזיק את כל בניך המרובים : יטו . יהיו נוטים לאורך ולרוחב ואל תחשוכי מלהטותם : האריכי מיתריך . החבלים התלוים בשפולי האוהל לקשרם ביתידות האריכי אותם שיהא נוח לקשרם היטב : ויתדותיך . היתדות התקועות בארץ חזקי למען לא יזוזו ממקומם והוא ענין מליצה לומר שתתרחב ירושלים מכמות שהיתה ועד עולם תעמוד ולא תחרב עוד : {ג} כי ימין ושמאול תפרוצי . תתחזק על הכשדים היושבים מימינך ומשמאלך : וערים נשמות . הערים השוממות יתיישבו בבני אדם כי יפרו וירבו : {ד} אל תיראי . אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל האומות : ואל תכלמי . להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב : כי לא תחפירי . כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה : כי בושת עלומיך תשכחי . כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות : וחרפת אלמנותיך . החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות : {ה} כי בועליך . כי אדונך המגדל והמרומם אותך הנה שמו ה' צבאות על כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה ואם כן מי יעמוד כנגדו לבטל מעשיו : וגאלך . הלא גאלך קדוש ישראל אשר יקדא אלהי כל הארץ וידו בכל משלה וכפל הדבר במלות שונות : {ו} כי כאשה עזובה וכו' . רצה לומר ה' קראך לשוב אליו כדרך האשה העזובה מבעלה והיא עצובת רוח שבעלה קורא אותה לשוב אליו : אשת נעורים . כמו אשת נעורים אם תמאס בעיני בעלה הנה לא תתמיד המיאוס כי ישוב ירחם כן אמר אלהיך לרחם עליך : {ז} ברגע קטן עזבתיך . העזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקבוץ שאקבצך כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים : {ח} בשצף קצף . במעט קצף הסתרתי פני ממך רק רגע ר"ל אל מול החסד תחשב רק לרגע כי בחסד עולם ארחמך : {ט} כי מי נח וכו' . הקצף כך הוא לי כמו מי המבול שהיה בימי נח אשר נשבעתי שלא יהיה עוד מי המבול כן נשבעתי וכו' : {י} כי ההרים ימושו . לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ : וחסדי . אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וכו' וכפל הדבר במ"ש : {יא} עניה סוערה . על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה : מרביץ בפוך אבניך . אבני הרצפה ארביץ ואשכוב בפוך כי ישפך מתחת רצפת האבנים במקום החול כי כן הדרך לשפוך חול תחת אבני הרצפה להשכיב בהם האבנים . ויסדתיך . אשים היסודות באבני ספיר : {יב} ושמתי כדכד שמשתיך . מחיצות החלונות שהשמש זורחת דרך בם אשימם מאבן כדכד הבהיר ביותר : ושעריך . מזוזת השערים יהפכו להיות אבני אקדח המאירים ביותר : וכל גבולך . אבני רצפה כל גבוליך יהפכו להיות אבני חפץ ר"ל אבני יקר שהאדם חפץ ורוצה בהם ולא כשאר אבנים המושלכים בחוצות : {יג} למודי ה' . ר"ל ישכילו בחכמה כאלו יהיו תלמידי המקום ב"ה : ורב שלום בניך . השלום של בניך יהיה הרבה מאד : {יד} בצדקה . בעבור הצדקה שתעשי תהיה נכונה בכל טובה : רחקי מעושק . תהיה מרוחקת מן העושקים אשר לא תיראי מהם כלל וכלל : וממחתה . ותהיה מרוחקת ממחתה כי לא תוכל להתקרב אליך ותהיה א"כ מרוחקת ממנה : {טו} הן גור יגור . באמת יחת ויפחד מי שהוא נעדר ונפרד ומרוחק ממני : מי גר אתך . מי שהיה לו תגר ומריבה עמך הוא יפול אליך לשכון עמך להיות סר למשמעתך : {טז} נופח באש פחם . מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה : ומוציא כלי למעשהו . ע"י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו : ואנכי בראתי משחית לחבל . בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור"ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו : {יז} כל כלי יוצר עליך . כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להלחם בך : לא יצלח . את בעליו לא יצלח כי לא יזיק לך : וכל לשון . כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך : תרשיעי . את תרשיעי אותו במשפט ויצא מחוייב ותשארי זכאית ר"ל לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור : זאת . הברכה הזאת היא לנחלה לעבדי ה' וזאת היא הצדקה אשר תבוא להם מאתי : נאם ה' . כה אמר ה' :

מנחת שי על ישעיהו נ״ה

נ״ה:א׳פ״ח א׳ בלוא לשבעה. ברוב הספרים מלא וא"ו ואל"ף כחברו שבפ' הקודם והם ו' מלאים ע"פ המסורת ושנים אחרים הם ועמי המיר כבודו בלוא יועיל אם ישך הנחש בלוא לחש: נ״ה:א׳צ׳ א׳ הן עד לאומים. בוא"ו עם דגש במ"ם. רד"ק: ב׳ נגיד ומצוה. בצירי שלא כמנהג רד"ק וכן נמסר עליו לית: נ״ה:א׳צ״ד א׳ כי לא מחשבותי. בספר הזוהר ריש סדר ויקרא מחשבתי כתיב חסר בלא וא"ו ודריש ליה התם וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י אבל בספרים אחרים כתיב בוא"ו ונמסר עליו לית מלא: ב׳ דרכיכם דרכי. בספרים כ"י כ"ף ראשונה רפה וכן מדרכיכם שבסמוך: נ״ה:א׳צ״ז א׳ והצליח אשר שלחתיו. באיזה דפוס והצליח* אשר שלחתיו את קרי ולא כתיב ולא מצאתי כן בשום ספר כ"י גם לא נמנה במסורת עם מלין דקריין ולא כתבן: נ״ה:א׳צ״ט א׳ *תחת הסרפד. ותחת קרי לכן התי"ו רפה בקריאה:

תרגום יונתן על ישעיהו נ״ד

נ״ה:א׳פ״ח א׳ בלוא לשבעה. ברוב הספרים מלא וא"ו ואל"ף כחברו שבפ' הקודם והם ו' מלאים ע"פ המסורת ושנים אחרים הם ועמי המיר כבודו בלוא יועיל אם ישך הנחש בלוא לחש: נ״ה:א׳צ׳ א׳ הן עד לאומים. בוא"ו עם דגש במ"ם. רד"ק: ב׳ נגיד ומצוה. בצירי שלא כמנהג רד"ק וכן נמסר עליו לית: נ״ה:א׳צ״ד א׳ כי לא מחשבותי. בספר הזוהר ריש סדר ויקרא מחשבתי כתיב חסר בלא וא"ו ודריש ליה התם וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י אבל בספרים אחרים כתיב בוא"ו ונמסר עליו לית מלא: ב׳ דרכיכם דרכי. בספרים כ"י כ"ף ראשונה רפה וכן מדרכיכם שבסמוך: נ״ה:א׳צ״ז א׳ והצליח אשר שלחתיו. באיזה דפוס והצליח* אשר שלחתיו את קרי ולא כתיב ולא מצאתי כן בשום ספר כ"י גם לא נמנה במסורת עם מלין דקריין ולא כתבן: נ״ה:א׳צ״ט א׳ *תחת הסרפד. ותחת קרי לכן התי"ו רפה בקריאה:

מנחת שי על ישעיהו נ״ה

נ״ה:א׳פ״ח א׳ בלוא לשבעה. ברוב הספרים מלא וא"ו ואל"ף כחברו שבפ' הקודם והם ו' מלאים ע"פ המסורת ושנים אחרים הם ועמי המיר כבודו בלוא יועיל אם ישך הנחש בלוא לחש: נ״ה:א׳צ׳ א׳ הן עד לאומים. בוא"ו עם דגש במ"ם. רד"ק: ב׳ נגיד ומצוה. בצירי שלא כמנהג רד"ק וכן נמסר עליו לית: נ״ה:א׳צ״ד א׳ כי לא מחשבותי. בספר הזוהר ריש סדר ויקרא מחשבתי כתיב חסר בלא וא"ו ודריש ליה התם וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י אבל בספרים אחרים כתיב בוא"ו ונמסר עליו לית מלא: ב׳ דרכיכם דרכי. בספרים כ"י כ"ף ראשונה רפה וכן מדרכיכם שבסמוך: נ״ה:א׳צ״ז א׳ והצליח אשר שלחתיו. באיזה דפוס והצליח* אשר שלחתיו את קרי ולא כתיב ולא מצאתי כן בשום ספר כ"י גם לא נמנה במסורת עם מלין דקריין ולא כתבן: נ״ה:א׳צ״ט א׳ *תחת הסרפד. ותחת קרי לכן התי"ו רפה בקריאה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5