{א} שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: {ב} הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: {ג} כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה: (ס) {ד} הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ: {ה} קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן: {ו} שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת: (פ) {ז} שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ: {ח} כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים: (ס) {ט} עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְהוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין: {י} הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים: {יא} וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: (ס) {יב} אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן: {יג} וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק: {יד} מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ: {טו} וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: {טז} וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה: (ס) {יז} הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית: {יח} אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה: {יט} שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ: {כ} בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ: {כא} לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן: (פ) {כב} כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד: {כג} וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים: (פ)
רש"י על ישעיה פרק-נא
{א} אל צור חוצבתם . ממנו : ואל מקבת בור . שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה , נוקרתם ל' נקרת הצור ( שמות לג ) יקרוה עורבי נחל ( משלי ל ) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה ( לקמן סו ) : {ב} תחוללכם . אשר תלד אתכ' : כי אחד קראתיו . כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו , קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה ( במדבר א ) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי : {ג} וערבתה . אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה ( ירמיה ב ) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה : תודה . קול הודייה : {ד} כי תורה מאתי תצא . דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני : ארגיע . אניח : {ה} ישפוטו . ייסרו יושטיצ"א בלע"ז : {ו} שמים כעשן נמלחו . שרי צבאות האומות שבשמים : נמלחו . נתבלו כמו ( ירמיה לח ) בלויי הסחבות והמלחי' , בגד הנשחת , ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש ( שמות לה ) : והארץ . שלטוני הארץ : ויושביה . שאר העם : וישועתי . לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם : {ח} עש . וסס . מיני תולעים הם : {ט} עורי עורי . תפילת הנביא היא : {י} רהב . מצרים שכתוב בה רהב הם שבת ( לעיל ל ) : מחוללת . לשון הרג חלל : תנין . פרעה : {יא} ופדויי ה' ישובון . לשון תפלה ומוסב על עורי עורי : {יב} מי את . בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות : {יג} ותשכח ה' עושך . ולא נשענת עליו : המציק . מושלי אומות העולם המשעבדים בכם : כאשר כונן . נזדמן : ואיה חמת המציק . מחר בא ואיננו : {יד} מהר צועה להפתח . אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות : צועה . ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין ( ירמי' מח ) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו , ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש : צועה . חוגר כמו ( לקמן סג ) צועה ברוב כחו . ולא ימות . המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי : {טו} רוגע הים . לשון עורי רגע ( איוב ז ) פרונצ"א בלע"ז : {טז} לנטוע שמים . לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא : וליסוד ארץ . ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא : {יז} קבעת . ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו ( תהלים עה ) : התרעלה . הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו ( נחום ב ) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו . תרעלה . אינטומישמנ"ט בלע"ז : מצית . אגושטי"ר בלע"ז : {יט} שתים הנה קראתיך . צרות כפולות שתים שתים : מי אנחמך . מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך : {כ} עולפו . לשון עייפות כמו ( עמוס ח ) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז . כתוא מכמר . הפקר כתוא זה שנפל למכמר , תוא כמו ותאו וזמר ( דברי' יד ) : {כא} ושכורת ולא מיין . שכורת מדבר אחר שלא מיין : {כב} יריב עמו . אשר ידין דין עמו : {כג} מוגיך . מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג ( ש"א יד ) קרושלי"ר בלע"ז . שחי ונעבורה . על גביך :
מלבי"ם על ישעיה פרק-נא
{א} צדק. בין אדם לחברו בכל התנ"ך. נקרתם, נקר הוא הנקב העגול כחלל העין כנ"ל (ב' כא) : {ג} מדבר, וערבה. הבדלתי למעלה (לה א'). עדן, וגן ה', מבואר (בראשית ב') ויטע ה' גן בעדן. ששון ושמחה, מובדלים למעלה (שם) ששון חיצוני, ושמחה פנימית : {ד} עמי, ולאומי. בארתיו כי נקראו עם מצד ההנהגה (א' ד'). ולאום מצד הדת (לד א'). וכן תורה ומשפט, תורה הדת האלהית, ומשפט בין אדם לחברו (למע' מב ד'). והקשבה פחותה מן האזנה, בתחלה קושב ואח"כ מאזין, (פי' התורה דברים לב א'. למעלה כח כג) כי אל התורה צריך האזנה יותר, והתורה מיוחדת אליהם, כמ"ש כי תורה מאתי תצא (לישראל). אבל המשפט יהיה לאור עמים, והם יקשיבוהו מרחוק, וע"ז תחלה הקדים הפעל לפני מלת היחוס כדרכו תמיד, ואח"כ הקדים מלת היחוס. אלי האזינו, רק אלי. כפי שיסדתי כלל זה בכ"מ. ארגיע, בא על מנוחה נפשיית, ונופלת בעצם על עצמיים מופשטים (כח יב) : {ה} יצא, מושך שתים יצאו זרועי (אשר) עמים ישפוטו : יקוו, ייחלון. המקוה בלתי מצפה על זמן מוגבל או הבטחה. אבל המיחל, מצפה על זמן מוגבל. כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל' כו) כי זמן האור מוגבל בבקר. או על הבטחה, קויתי ה' ולדברו הוחלתי (תהלות ק"ל ה'). ולכן מצאנוהו על המתנה ויחל שבעת ימים (בראשית ח'). שבעת ימים תוחיל (ש"א, י' ח') : {ו} כמו כן ימותון, נוכל לאמר כי מלת כן הוא הנפרד מן כנים, כמו קן מן קנים, ככנה ימותו. ישועתי, צדקתי, עי' לק' (נט יז) : {ז} יודעי צדק, עם תורתי בלבם, צדק, בין אדם לחברו בכ"מ, ותורה, היא אלהית. הצדק הנימוסי, ידע האדם גם מצד השכל. ועז"א יודעי צדק כי ידיעה תבוא גם על מה שיכיר ע"י הבחינה (למעלה מד יח). אבל התורה, צריך לשמור בלבו מה שקבל מאבותיו, עז"א תורתי בלבם : חרפה גדוף, בארתי הבדלם (למע' לז כג) : {ח} לעולם, לדור דורים, יסדתי למעלה (יג כ'. לד יז), כי עולם מציין הזמן הנמשך, ודור דור מציין הזמן המתחלק. צדקת ה' מתקשרת עמו בעצמו, ובלתי משתנה בהשתנות הזמנים לכן אמר לעולם, אבל הישועה תתקשר עם המקבלים אותה, הנתונים תחת הזמן ותשתנה על פיהם לפי הדורות, ותשתלשל מדור אל דור שאחריו ולכן אמר לדור דורים : {ט} זרוע ה'. הזרוע הוא הפרק העליון של היד, הוא המניע את היד כולו, ומציין בהבנתו המדוקדקת על הכח העליון המניע את היד הפועלת סבת כל התנועות והמעשים, וזה ההבדל בין יד ה' ובין זרוע ה' בכ"מ : {יב} (יב-יג) מאנוש ימות, מבן אדם חציר ינתן, האנוש מורה נמצא קטן, כי נו"ן האמנתיו שהוסיפו במלת איש, בא להקטין, (בעת שבא ביחיד כי אנשים י"ל כלל אחר). ויש הבדל בין אדם ובן אדם, בן אדם, מציין תמיד את המין מצד מולדתם, מצד שהוא אדם נולד מאדם. וישמש בשם זה, אם בא לצייר חסרון המין, התולדה, או כשיהיה המדבר מעולם אחר נשגב, יקראהו בשם המין כמו שקרא ליחזקאל בנבואותיו בן אדם, ודברתי מזה בכ"מ. ופה אומר כי עתיד למות מצד אנושתו, אבל מצד שהוא בן אדם, נחל ג"כ חולי ומכאובות מזג חלש מאבותיו עד שינתן כחציר המתיבש לפני זמנו (כנ"ל מ"ם ו'), וכן ימות האדם גם לפני שני דורות ע"י רפיון מזגו והרכבתו בתולדה : ותיראי מאנוש, ותפחד. היראה, הוא מפני עצם ידוע, והפחד הוא בעצם המפחד שתפול עליו פחד מפני עצם בלתי ידוע, סבת הפחד הוא בעצם המשיג, וסבת היראה היא בעצם המושג, וע"ז הוסיף פה כי גם ותפחד, הגם שלא נודע לך כלל הרע בבירור, כי תפחד מפני חמת המציק, החמה גדרו הכעס הפנימי וזה המבדיל בינו לבין אף קצף (כנ"ל יב א' ובכ"מ), ומלת כונן גדרו הוא הגמר האחרון של הבנין, בונה עיר וכונה קריה, כמ"ש בכמה מקומות, ומלת כאשר בא בו כ"ף להוראת המדומה, כאילו כנן להשחית וגמר ההשחתה, מה שהאמת אינו כן, כי איה חמת המציק : {יד} צעה, ריעו הוא זועה וסועה, רוח סועה, רק שהונח על היין החדש התוסס בכלי וסועה וזועה לפתוח פי חותם צר ולנפץ הנבל, כדרך משקה החזק החתום בכלי מלא. וכוונה זאת הוצאתי מירמיה (מח יב) כמו שפרשתי שם, וממנו הושאל אל תכונה סגורה בנפש עת תפתח ותזוע לצאת, על סערה הפנימית בנפש האדם להוציא חמתו, כמשל שהחמה תוססת מעלת קצף ורתיחה, פותחת בטן האדם ויוצאת לחוץ, ועי' לקמן (סג א') : {טו} רגע. מענין מנוחה, שם הרגיעה לילית, ובא על המנוחה הפנימית כמ"ש כ"פ, ווי"ו ויהמו הוא וי"ו הסבה יען שיהמו גליו. או וי"ו הזמן בעת שיהמו גליו, ודומי' רבים : {יז} קבעת. השמרים הנקבעים בתחתית הכוס. מצית, המציצה למצוץ כולו : {יט} ינוד, ינחמך. הנודה מן הקורבי', והנחום מן הרחוקים, ואמר ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי, הנדים אינם במציאות כי אין קרובים, והמנחמים ישנם במציאות, כי כל אדם יכול לנחם, רק אנכי לא מצאתי מנחם לשברי הגדול. ומי אנחמך. במי אנחמך, כמו ששת ימים, ירחצו מים. ר"ל מנודד אין כי מתו קרוביך, אבל מנחם יש, כי גם אנכי אוכל להיות מנחה, אבל במי אנחמך, למי קרה כשברך : {כ} חמת ה' גערת אלהיך. החכמה בלב (יג) והגערה בפועל, שהוא העונש, ולכן אמר בגערת אלהיך, שמורה ההשגחה המיוחדת כי בה יתגלה העונש, ותוא מכמר, שור הנופל במכמר ורשת : {כג} נפשך, גוך. בהגבלתם תורה הנפש על נפש הפנימית נגד הגו החיצוני, וכן למעלה (מט ז') לבזה נפש למתעב גוי :
חומת אנך על ישעיה נ״א
נ״א:תתכ״ב א׳ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. אפשר לומר במ"ש בתנחומא פ' וירא וה' פקד את שרה זש"ה וידעו הגוים וכו' בניתי הנהרסות שהיתה נהרסת שנאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים נטעתי שהיתה אומרת אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' ע"ש ויש לדקדק אמאי קאמר הנהרסות לשון רבים והנשמה לשון יחיד. ותו אחר שאמר בניתי הנהרסות שכלל אברהם ושרה אמאי אצטריך לומר נטעתי הנשמה. אמנם אפשר במ"ש רז"ל והמפרשים דטעם שהחזיר הקב"ה שרה לנערותה ואברהם נשאר זקן הוא להראות יכלתו יתברך שהכל בידו יתברך להחזיר לזקן נער וגם זקן בעודנו בזקנותו יוליד ושתים זו שמענו דאברהם נשאר זקן והוליד ושרה חזרה לנערותה. ואפשר דז"ש בניתי הנהרסות שם רמז על אברהם ושרה זקנים ולא הי"ל זרע והקב"ה פקדם ובנאם והוא אומרו שנאמר ואברהם ושרה זקנים הא למדת דזקן יוליד גמר מאברהם אלא דבצד מה תפס בכולל שהיו זקנים ונבנו. ועוד אחרת היא נפלאת כי שרה זקנה חזרה לאחוריה להיות נערה להורות דלא זו בלבד שיכול שזקן יוליד אלא אף זו שזקנה תחזור ילדה וז"ש נטעתי הנשמה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה. וז"ש הביטו אל אברהם אביכם שהיה זקן והוליד ואל שרה תחוללכם שהחזרתיה לנערותה. כן ה' יצמיח צדקה כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה בסוג בניתי הנהרסות וישם מדברה שאינו מגדל צמחים כעדן בסוג נטעתי הנשמה. ושוב אחר זמן ראיתי שכן פירש הרב אש דת ז"ל: נ״א:תתכ״ג א׳ כי נחם ה' ציון וכו'. פירש הרב מהר"ר אהרן ן' חיים ז"ל במ"ש בב"ר פ' ל"ח א"ר לוי בכל מקום שאין לה הוה לה. ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוה לה וה' פקד את שרה ודכוותה ציון היא דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל ודכוות' אין לה מנחם והוה לה אנכי אנכי הוא מנחמכם וז"ש הביטו אל אברהם וכו' כלפי דכתיב אין לה מנחם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו דעפ"י המזל אברהם אינו מוליד ותהי שרי עקרה אין לה ולד ועכ"ז ואברכהו וארבהו הגם דכתיב אין לה ולד. ומזה תקיש דהגם דכתיב אין לה מנחם יהיה לה כי נחם ה' ציון וכו': נ״א:תתל״א א׳ ופדויי ה' ישובון. אפשר לרמוז כי בגאולה העתידה יש יחוד קבה"ו ושפע מחכמה הרומז ליוד ורמוז בתיבת ופדויי ו"פ גימטריא אלהים דרומז לשכינה ד"ו יחוד קבה"ו וב' יודין שפע מחכמה לזו"ן בסוד אחותי בת אבי ושמחת עולם רמז שמחה היא מ' עולם ז"א ע"ד שמחת תורה שפירשו בר"מ. על ראשם ר"ת על מנת לעשות רצון אבינו שבשמים ששון ושמחה יסוד ומ' ישיגו ן' רמז לן' שערי בינה ואז נסו יגון ואנחה סט"א דכר ונוקבה. בב"א: נ״א:תתל״ב א׳ אנכי אנכי הוא מנחמכם. אפשר כי במוטב תלתא יקבלו נחמה. אחת מסיבת אנכי שקבלנו התורה ועל ידי זה נתקיימו שמים וארץ על הקבלה לבד כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז וזכות זה יספיק להביא הגאולה. וזאת שנית אנכי שהוא כינוי לשכינה ובא לציון גואל לכבוד השכינה. ועוד כי אין השם שלם ומוכרח לכבוד שמו וכסאו להביא הגאולה וזו שלישית וזה רמז הו"א מנחמכם אותיות הו"א שהם תשלום שמו וכסאו הו"א זה ינחמכם. באופן כי הני תלתא שני אנכי וגם הו"א. מנחמכם:
מצודות ציון על ישעיה פרק-נ
{א} ספר כריתות . גט הכורת ומפריד : אמכם . כנסיה שלכם : מנושי . ענין מלוה כמו כנושה כאשר נושה בו ( לעיל כד ) : {ב} הן . באמת : בגערתי . ענין צעקת נזיפה : אחריב . מלשון חורב ויובש : תבאש . ענין סרחון : {ג} קדרות . ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : {ד} לעות . מל' עת וזמן : יעף . מלשון עיפות וצמאון : יעיר . מל' התעוררות . כלמודים . ר"ל כתלמידים וכן חתום תורה בלמודי ( לעיל ח ) : {ה} מריתי . מלשון מרי וסרוב : נסוגותי . ענין ההחזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו ( לקמן נט ) : {ו} גוי . גופי כמו גוית שאול ( ש"א ל"א ) : ולחיי . כן נקרא המקום שאצל העין : למורטים . ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי ( עזרא ט ) . מכלמות . מלשון כלימה וחרפה : ורוק . רוק הפה : {ז} כחלמיש . סלע חזק כמו חלמיש למעינו מים ( תהלים קיד ) : {ט} יבלו . מלשון בליה ורקבון : עש . כן יקרא התולעת האוכל הבגד וכן כבגד יאכלם עש ( לקמן נא ) : {י} נוגה . ענין הארה וזוהר כמו מנוגה נגדו ( תהלים יח ) : וישען . ענין תמיכה : {יא} קדחי . ענין שרפה כמו אש קדחה באפי ( דברים לב ) : מאזרי . מלשון אזור ומחגורת וכן אזרו חיל ( ש"א ב ) : זיקות . ניצוצות האש ובדרז"ל נפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב ( חולין קלז ) : באור . שלהבת כמו חמותי ראיתי אור ( לעיל מד ) : אשכם . מל' אש : בערתם . מלשון הבערה ושריפה : למעצבה . מל' עצבון ודאגה : תשכבון . כן נקרא המיתה כמו וישכב דוד עם אבותיו ( מ"א ב ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-נא
{א} רודפי צדק . המחזרים לעשות צדק : אל צור . אל הסלע אשר נחצבתם ממנו : ואל מקבת . אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה : {ב} הביטו אל אברהם . בזה יפרש המקרא שלפניו ור"ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו : ואל שרה . ר"ל שרה היא נקב הבור וגו' כי היא ילדה אתכם : כי אחד קראתיו . עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ"ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו"ם ואין מי יחזיק בידכם : {ג} כי נחם . המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה : כל חרבותיה . כל המקומות החרבות : תודה . קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות : {ד} ולאומי וגו' . כפל הדבר במ"ש : כי תורה . אשר מאתי תצא תורה וכמ"ש כי מציון תצא תורה ( לעיל ב ) כי מלך המשיח יורה את בני אדם ללכת בדרכי ה' : ומשפטי לאור עמים . ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי רבותם כמ"ש ושפט בין הגוים וגו' : ארגיע . בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ"ש לא ישא גוי אל גוי וגו' : {ה} קרוב צדקי . הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי : ישפוטו . במשפט הראוי להם : איים יקוו . יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי : ואל זרועי . כפל הדבר במ"ש : {ו} שאו לשמים עיניכם . הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה : כי שמים . רצה לומר עכ"ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו : ויושביה . שאר העם : וישועתי . לישראל לעולם תהיה ולא תושחת . וצדקתי . הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם : {ז} יודעי צדק . הנותנים לב לדעת צדקה : חרפת אנוש . מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה : ומגדפותם . כפל הדבר במ"ש : {ח} כי כבגד . העש יאכל את העכו"ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו"ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד : וכצמר וכו' . כפל הדבר במ"ש : וצדקתי . הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם : וישועתי . כפל הדבר במ"ש : {ט} עורי עורי . הנביא התפלל ואמר עורי וכו' וחוזר ומפרש זרוע ה' עורי כבימי קדם וכו' ר"ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם : המחצבת רהב . אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר"ל שהכה בם מכה רבה : מחוללת תנין . אשר הרעידה את פרעה : {י} המחרבת ים . אשר עשה את הים לחרבה : מי תהום רבה . המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ"ש : השמה . אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים : {יא} ופדויי וכו' . זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדה ה' מן הבבליים ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד : ישיגון . כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם : נסו . ינוסו ויברחו מהם : {יב} אנכי אנכי . כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א"כ תנחומין שיש בהם ממש : מי את . ר"ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות : חציר ינתן . אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ"ש : {יג} ותשכח ה' עושך . שכחת השענת ה' המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו' : ותפחד . בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחית : ואיה חמת המציק . רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו : {יד} מהר צועה להפתח . הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה : ולא ימות לשחת . אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו : {טו} ואנכי וגו' . ר"ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה' אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול : ה' צבאות שמו . לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה : {טז} ואשים דברי בפיך . דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם : ובצל ידי כסיתיך . מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה : לנטוע שמים . שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו' כה יהיה זרעך ( בראשית ט"ו ) : וליסוד ארץ . שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ"ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ ( שם יג ) : ולאמר לציון . כל העכו"ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה : {יז} התעוררי . זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי : אשר שתית . אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה' ונתמרק א"כ העון : את קובעת . השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר"ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד : {יח} אין מנהל לה . עודה בגולה לא היה בה מנהיג מי מאנשיה : ואין מחזיק . לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה : {יט} שתים . צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך : והשוד והשבר . עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר : והרעב והחרב . הוא פי' על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם ( ויקרא כ"ו ) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה : מי אנחמך . תחסר הבי"ת והוא כמו במי אנחמך ר"ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך : {כ} בניך עלפו . מחסרון לחם ומים : שכבו וגו' . מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם : כתוא מכמר . ר"ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא"א לו לזוז ממקומו : {כא} לכן . הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וכו' : ושכורת . מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ"א מצרה ויגון : {כב} ואלהיך יריב עמו . אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם : הנה לקחתי מידך וגו' . רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך : את קובעת . השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ"ש : {כג} ושמתיה ביד מוגיך . את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות : שחי ונעבורה . כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך : ותשימי . עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם : וכחוץ לעוברים . ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ"ש :
מנחת שי על ישעיהו נ״ב
נ״ב:א׳מ״ד א׳ התפתחו. התפחתי קרי: נ״ב:א׳מ״ה א׳ כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. בפ' הקורא את המגלה עומד עלה דמתני' דקתני ואם היו שלשתן ג' פרשיות קורים א' א' אמרינן בגמ' כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי. ועתה מה לי פה וגו'. והכי איתא במס' סופרים פ' י"א ולא מצאתי כן לא' מהספרים: נ״ב:א׳מ״ז א׳ משלו. משליו קרי: נ״ב:א׳מ״ח א׳ המדבר הנני. הס"א במאריך והמ"ם רפה: נ״ב:א׳נ״ו א׳ משחת. המ"ם בחירק:
תרגום יונתן על ישעיהו נ״א
נ״ב:א׳מ״ד א׳ התפתחו. התפחתי קרי: נ״ב:א׳מ״ה א׳ כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. בפ' הקורא את המגלה עומד עלה דמתני' דקתני ואם היו שלשתן ג' פרשיות קורים א' א' אמרינן בגמ' כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי. ועתה מה לי פה וגו'. והכי איתא במס' סופרים פ' י"א ולא מצאתי כן לא' מהספרים: נ״ב:א׳מ״ז א׳ משלו. משליו קרי: נ״ב:א׳מ״ח א׳ המדבר הנני. הס"א במאריך והמ"ם רפה: נ״ב:א׳נ״ו א׳ משחת. המ"ם בחירק:
מנחת שי על ישעיהו נ״ב
נ״ב:א׳מ״ד א׳ התפתחו. התפחתי קרי: נ״ב:א׳מ״ה א׳ כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. בפ' הקורא את המגלה עומד עלה דמתני' דקתני ואם היו שלשתן ג' פרשיות קורים א' א' אמרינן בגמ' כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם. כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי. ועתה מה לי פה וגו'. והכי איתא במס' סופרים פ' י"א ולא מצאתי כן לא' מהספרים: נ״ב:א׳מ״ז א׳ משלו. משליו קרי: נ״ב:א׳מ״ח א׳ המדבר הנני. הס"א במאריך והמ"ם רפה: נ״ב:א׳נ״ו א׳ משחת. המ"ם בחירק:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5