{א} נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: {ב} דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: (ס) {ג} קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ: {ד} כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה: {ה} וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר: (פ) {ו} קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה: {ז} יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם: {ח} יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם: (ס) {ט} עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם: {י} הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: {יא} כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל: (ס) {יב} מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם: {יג} מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ: {יד} אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ: {טו} הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל: {טז} וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה: (פ) {יז} כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ: {יח} וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ: {יט} הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף: {כ} הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט: (ס) {כא} הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ: {כב} הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת: {כג} הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה: {כד} אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם: (ס) {כה} וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ: {כו} שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר: (ס) {כז} לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר: {כח} הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ: {כט} נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: {ל} וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: {לא} וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-מ
{א} נחמו נחמו . חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי : {ב} כי מלאה צבאה . ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו ( איוב ז ) הלא צבא לאנוש עלי ארץ : נרצה . נתפייס : כי לקחה וגו' . ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא ( ירמיה ט"ז ) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם : {ג} קול . רוח הקדש קורא במדבר פנו דרך ה' , דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה : {ד} כל גיא ינשא . וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה : והרכסים . הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות ( הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר ) : הרכסים . כמו וירכסו את החשן ( שמות כח ) : לבקעה . קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה : {ו} קול . מאת הקב"ה אומר אלי קרא : ואמר . רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר , ( ד"א כל הבשר חציר ) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה : וכל חסדו כציץ השדה . כי חסד וגו' חטאת ( משלי יד ) : {ז} נבל . כמש : {ט} מבשרת ציון . נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר ( לקמן כב ) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ : {י} בחזק יבוא . על האומות ליפרע : הנה שכרו אתו . מזומן אתו לצדיקים . ופעולתו . שכר פעולה שעליו ליתן להם : {יא} כרועה . אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם : עלות ינהל . מיניקתא בניח מדבר , הצאן המניקות : ינהל . כמו מנהל : {יב} מי מדד וגו' . כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו : בשעלו . בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך ( חבקוק ג ) , בשעלו כמו ( במדבר כב ) במשעול הכרמים שביל , ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים ( יחזקאל יג ) : תכן . אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו ( שמות ה ) : וכל בשליש . ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות , ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות , ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש ( תהלים ס ) : ושקל בפלס הרים . הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה : {יג} מי תכן . את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן : ואיש עצתו יודיענו . רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה : {יד} את מי נועץ ויבינהו . את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם ( בראשית כו ) וגו' : ויבינהו וילמדהו באורח משפט . את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה ( שם יח ) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי ( תהלים טז ) . ( את מי נועץ ויבינהו . האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו ) : {טו} הן גוים כמר מדלי . העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו : כמר מדלי . כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ , לימוניד"א בלע"ז : וכשחק מאזנים . שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק : כדק . אבק דק : יטול כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל : {טז} אין די בער . על מזבחו : וחיתו . של לבנון , אין די עולה , ד"א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות : {יז} כאין נגדו . כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו : {יט} נסך . לו מסכה : נסך חרש . חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה : ורתקות . שלשלאות : {כ} המסכן תרומה . או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר , המסכן המלומד כמו ( במדבר כב ) ההסכן הסכנתי , תרומה הפרשה ברירת העצים : {כא} הלא תדעו . מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד : {כב} חוג . ל' מחוגה ( לקמן מד ) עוגל קומפ"ש בלע"ז : ויושביה . לפניו כחגבים : כדוק . כיריעה טייל"א בלע"ז : {כד} אף בל נטעו . אף הרי הם כמי שלא נטעו : אף בל זרעו . ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו , זריע' פחותה מנטיעה : בל שורש בארץ גזעם . לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז : {כו} מי ברא אלה . כל הצבא אשר תראו במרום מרוב אונים , שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם : {כז} למה תאמר . עמי יעקב ותדבר בגלות : נסתרה דרכי מה' . העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו : ומאלהי משפטי יעבור . העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו : {כח} בורא קצות הארץ וגו' . אין חקר לתבונתו . ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין : {כט} נותן ליעף כח . וסופו להחליף כח לעייפותכם : {ל} ויעפו נערים . גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף : ובחורים כשול יכשלו . אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק : {לא} אבר . כנף :
מלבי"ם על ישעיה פרק-מ
{ב} מלאה צבאה. נתמלא זמנה, כמו מלא שבוע זאת, וגדר צבא זמן מוגבל וקבוע : כי נרצה. כמו ונרצה לו לכפר עליו : כפלים. יש הבדל בין כפלים ובין פי שנים. פי שנים נתרבה הכמות משנה. אבל כפלים יתקפל הכמות בחציו על חציו, מענין וכפלת את היריעה, ונקפל בלשון המשנה, ופה ר"ל שנתקפל אורך הזמן על חציו, וסבלו שיעור היסורים הקצובים במדת הזמן בחציו, וע"י נתקפל ונכפל גם ענשם, עד שהיה מדתו בערך כל חטאתיה, וב' בכל, ב' הערך, כב' בכסף מלא יתננה לי, ועמ"ש (בפי' איוב יא ו') : {ג} במדבר, בערבה. בארתי הבדלם (למעלה) לה, א' : ודרך ומסלה (שם ח'). ובין ה' ובין אלהינו הבדלתי למעלה (א' ד') ובכל הספר : {ד} העקב. בודד, והוא מענין מארב ואת עקבו מים לעיר. וגדרו הדרך הסבובי שיסבב את חברו בעצה או בפועל ע"י ערמה, וע"כ נקרא המקום שיש בו רכסים, שהם הרים גבנונים מדובקים זל"ז (מענין וירכסו את החשן) עד שצריך לסבב להקיף הדרך, מקום עקוב : {ה} יחדו. מובדל מן יחד, כי יחדו מורה גם שיווי המתיחדים בענין שהתיחדו בו, כמ"ש בכ"מ : {ו} ואמר. חסר הנושא ולדעתי מוסב על קול קורא שבפסוק ב' : חציר, ציץ השדה. החציר מתיבש לפני כל הצמחים כחציר גגות שקדמת שלף יבש, ולפני כל חציר יבש (כנ"ל טו ו') : וציץ השדה, הוא דבר הבולט בשדה בעודו קטן שאין בו ממש בעצמותו, ושורש ציץ מענין יצא, כמו תנו ציץ למואב, אבר קטן בולט ככנף הזבוב, עז"א אנוש כחציר ימיו, בלתי מתמיד באורך ימים. וכציץ השדה כן יציץ שגם בחייו אין בו ממש, ומבאר נגד כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, ונגד כציץ השדה ולא יכירנו עוד מקומו, כי לא ידמה כחציר שגם ביבשו נשאר עצמו קיים, כי נפרך לאבק דק כציץ נובל, ועי' בפנים : ורוח ה'. כמו והנה רוח ה' עובר (מ"א יט יא) : {ז} אכן חציר העם. יש הבדל בין אכן, אבל, אולם. אמנם. אכן ואבל יורו סתירת הקודם, וההבדל ביניהם, אבל סותר דברי חברו. ואכן סותר דברי עצמו או ספק שנסתפק תחלה, אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה (מ"א א' ד'), אבל בן אין לה ואישה זקן (מ"ב ד' יד). אבל שרה אשתך יולדת לך בן (בראשית יח יט), סתר דברי חברו. אכן יש ה' במקום הזה (בראשית כח יב), אכן נודע הדבר (שמות ב' ט'), אכן סר מר המות (ש"א טז לב) כל אלה נסתפקו תחלה, אם יש ה' במקום הזה, אם נודע הדבר, אם יהרגנו, אכן אתה אל מסתתר (לקמן מה), אכן משפטי את ה' (מ"ט), אכן חליינו הוא נשא (נ"ג) וכדומה רבים מורים היתר ספק או סתירות מחשבתו הקודמת, (ויש אבל להתחלת הדבור ואין לו ענין לכאן). אולם מניח דעה הקודמת ואינו סותרה רק מוסיף בה דבר חדש, ואולם לוז שם העיר לראשונה (בראשית כ"ח), ידעתי כי הוא יהיה לעם ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (שם מה), סלחתי כדברך ואולם חי אני (במדבר יד), אולם שלח ידך (איוב א'), אולם אני אדרוש אל אל (שם ד), מוסיף ענין חדש ואינו מכזיב הראשונות. ואמנם אינו מוסיף דבר ולא סותר דבר, רק מענין אמונה שאומר האמן לי. האמת כן הוא, אמנם ה' החריבו מלכי אשור (למעלה לז), וגם אמנה אחותי בת אבי היא (בראשית כ'), ופה מצייר המדבר בעצמו שאומר מה אקרא הלא כל הבשר חציר, סותר דבריו בעצמו, ואומר אכן לא כמו שאמרתי, כי רק חציר העם, אבל דבר אלהינו יקום, כי הגם שציירו כקול קורא וקול משיב, הכל הוא ברוח החוזה ונפשו בחזקת יד החזיון. (י) פעלתו. יבא על השכר או על הפעולה בעצמה, כי לא יבינו אל פעולת ה' : {יא} עלות. המיניקות, ושתי פרות עלות (ש"א וי"ו ז') : {יב} בשעלו. שם מדה. וכן זרת. ותכן, כמו תוכן לבנים. וכל, הכיל כלכל. בשלש, מדה, ותשקמו בדמעות שליש. ופלס, גדול מן מאזנים, ובארתיו בפי' משלי. והרים גדולים מגבעות כנ"ל (ב' ב') : {יג} רוח ה'. יסוד הרוח, כמו ורוח אלהים מרחפת : {יח} תדמיון, תערכו. הדמיון, הוא על שווי המתדמים באיזה תואר, עצמי או מקרי. והערך, יהיה ע"י שווי הנערכים בשויים ומחירם, כי הערך בא תמיד על מחיר הדבר, למשל דינר זהב עם דינר נחשת דומה מצד מתכיותו ואינו נערך מצד מחירו. דינר זהב עם שמן המור כמשקלו, נערך בדמים ואינו דומה במקריו. דינר זהב עם דבש במשקלו, אינו לא דומה ולא נערך. אמר הפסל אינו לא דומה אליו, וגם לדעתיכם שהוא דומה, כי תגשימוהו עד שתוכלו להגביל לו דמות גשמית, אינו נערך בשויו שהוא בתועלת שתוכל להשיג ממנו, כי לא יועיל לעובדיו, ועמש"ש בפי' תהלות (פט ז') : {יט} חרש וצרף. הצורף הוא המתיך המתכות וצורפו ומזקקו מן הסיגים, והחרש הוא האומן שיעשה בו מלאכת חרש וחושב, ומלאכת הצורף קודם למלאכת החרש (ע"ל מ"א ז'). ופה אומר, כי הפסל גם החרש ינסכנו ויתיכנו (נסך מענין יציקה) אף שזה מלאכת הצורף כי אינו צריך אומן גדול, וגם הצורף ירקענו בזהב אף שזה ממלאכת החרש, וגם הרתוקות כסף יעשה צורף, כי אין מדקדקים במלאכתו : {כ} המסכן, מענין מסכן, וההבדל בין מסכן לדל עני ודומי', שהמסכן אינו דל כ"כ רק חסרים לו אוצרות ומסכנות ואינו עשיר, שכן הגביל מסכן נגד מלך (קהלת ד' יג, ט' טו) ואמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ר"ל כי יהיה לך אוצרות מלאים תבואה : {כב} חוג הארץ. עגולת המחוגה הסובבת את המרכז, וחוג שמים יתהלך (איוב כב יד), כדק קרום דק, כמו או גבן או דק, ומתחם כאהל שאין יכול לשבת עליו רק תחתיו : {כג} רוזנים. סמוכים אל מלכים תמיד (שופטים ה' ג', תהלות ב' ב', משלי ח' טו, לא ד', חבקוק א' יו"ד) והם שרי העצה, מלשון רז וסוד, כי עמהם ימתיקו סוד : {כד} נטעו. באילנות, וזרע, בצמחי השדה, והגזע היא על הקרקע, והשורש תחת הקרקע כנזכר לעיל (יא א') : {כה} תדמיוני ואשוה. הדימוי הוא רק במקצת הדבר, וההשואה היא בכל תוארי הדבר, פן תשוה לו גם אתה (משלי כו) וע"ל (א' י') ולק' (מו ה') : {כו} מרב אונים ואמיץ כח. כח יציין הכח הפנימי השרשי. ואון יציין התגלות הכח אל הפועל, כחי וראשית אוני. הכח הפנימי יתעלף וייעף לפעמים, ועז"א (כ"ט) נותן ליעף כח, ואם יתמיד נאמר שמאמץ כחו, (נחום ב' ב', משלי כ"ד ה'), ורוב אונים, הוא הכמה המתפשט החיצוני, ורב כח, הוא הכמה המתפשט הפנימי. ואמיץ כח, היא התמדתו בזמן, ור"ל כי הנביאים הקיימים באיש, קבלו כחם מאתו, וגם התמדת כחם וקיומם מקבלים ממנו, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, וגדר פעל אמיץ בארתי למעלה (כח ב') : {כז} תאמר יעקב ותדבר ישראל. בין ההבדלים שבין אמירה לדבור זה אחד מהם. שהאמירה פשוטה, והדבור יהיה בארך מורכב ממשפטים וענינים שונים. וההבדל בין יעקב וישראל בארתי למעלה (ט' ז'), וההבדל בין ה' ובין אלהי מבואר בכל הספר ע"ל (א' ד') : {כח} לא ייעף ולא ייגע. העיפות, שרשו בכח החי עצמו שהוא מוגבל, וצריך לדברים מחוץ להעמיד כחו, מאכל משתה אויר וכדומה, לא שתה מים ויעף (לק' מד), והיגיעה, הוא ממלאכה, וה' כחו בלתי נתלה בדבר זולתו לכן לא ייעף, ולא יגבילהו זולתו ולכן לא ייגע : {כט} ליעף כח, הוא הכח הפנימי השרשי (כנ"ל כו), ולאין אונים, החסר הכלים שבו יוציא הכח לחוץ כמו מי שאיבריו רכים ורפוים, עצמה ירבה, העוצם הוא חוזק האיברים והעצמות : {ל} ויעפו ויגעו, ייעפו מעצמם, יגעו ע"י עבודה, וגם הבחורים שכחם רב מן הנערים, והם לא ייעפו מעצמם כשל יכשלו ע"י סבה חיצונית משלחת ה' בם : {לא} ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. הרץ מתיגע לא כן ההולך, אבל העיפות שהיא פסיקת הכח מעצמו, תשיג גם את ההולך אם יתמיד בהליכתו ולא יחזק את גופו במאכל ומשתה, עז"א לא ייגעו מן המרוצה וגם אם ילכו אחרי מרוצתם בתמידות, מבלי לנוח אחרי המרוצה שאז יקרה העיפות, הם לא ייעפו :
חומת אנך על ישעיה מ׳
מ׳:תר״ז א׳ נחמו נחמו עמי. אפשר נחמו נחמו גימטריא יצחק. כי יצחק אבינו ע"ה תמיד היה לנו למגן וצינה בגאולת מצרים נתן אות ש' שבשמו ישחק ולקח צדי"ק ובזכותו גם כן גאולה העתידה וגם ליום הדין כמ"ש בשבת: מ׳:תר״ח א׳ דברו על לב ירושלם וכו' כי מלאה צבאה וכו'. אפשר כי הנה כמה פעמים היה זמן גאולה ובעונות נדחית הגאולה ונתארך זמן הגלות. ובבא הגאולה האמיתית עדיין מסופקים כי שמא בעונות תתבטל הגאולה לז"א נחמו נחמו נחמה בכפלים הן על הגלות עצמו הן על אריכות הגלות ושנדחית הגאולה לשעבר. דברו על לב ירושלם כי עת לחננה כי בא מועד וזמן האמיתי וזהו כי מלאה צבאה והוא בסוג בעתה והיא גאולה אמיתית. ועוד כי נרצה עונה רוצה לומר ששבו בתשובה והזדונות נהפכו לזכיות וזהו כי נרצה עונה העון עצמו נעשה רצון כי חזר לזכות. ונתכפרו העונות כי לקחה מיד וכו' ועתה היא גאולה אמיתית: מ׳:תרט״ז א׳ הנה א"א בחזק יבא וכו'. פירש עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה במ"ש רז"ל הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה. ואמרו בזהר הקדוש דהצדיק יש לו שכר על זה. וז"ש הנה א"א בחזק יבא במדת הדין לגזור גזרה ח"ו. וזרועו שהוא הצדיק מושלה לו כב יכול והוא מבטלה. ולא תימא שאין רצונו יתברך בזה. לזה אמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו השפע שנתרבה על ידי הצדיק בגילוי אורות ומיתוק הדינים עכ"ד. ואני ברגליו אעבורה לרמוז בסגנון אחר כי הנה הגזרות באות מכח הקטיגורים שיש למעלה בעונותינו ובשנאת חנם שזה מדבר רע על זה וזה על זה ומזכירין זה לזה המדות והעונות שיש לכל אחד ומזה נולד קטיגוריא למעלה שכל א' יש לו מליץ טוב וקטיגור וע"י הצדיק הלומד תורה לשמה ואוהב ש' ורודף ש' וגורם ש' בפמליא של מעלה ועי"ז יש לו נחת רוח לה' יתברך כי מדת טובו לרחם ולהטיב ועי"ז מתבטלים הקטיגוריא והגזרות כמ"ש בסוף פתח עינים וז"ש ה"א בחזק יבא בגזרות קשות ח"ו מסיבת קטיגוריא של כל כת דמזכירין עונות שכנגדו ומתעוררת מדת הדין. וזרועו שהוא הצדיק מושל"ה אותיות השלום כי הוא מרבה שלום וגורם שלום כאן ובפמליא של מעלה הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו שביטל קטיגוריא והרבה שלום: מ׳:תרל״ב א׳ שאו מרום עיניכם. אמרו בתקון מ"ט ר"ת שמע המוציא במספר צבאם אלין רמ"ח תיבין דק"ש והאריכו ברזין עילאין ולפי הפשט אפשר לומר איש לא נעדר דעל ידי אמירת ק"ש בדקדוקיה מתקן רמ"ח אבריו ואיש לא נעדר משום אבר והוא שלם בכל אבריו: מ׳:תרל״ג א׳ למה תאמר יעקב וכו'. אפשר דשואל דהוא יתברך ציונו לא תלין פעולת שכיר וכו' ואני רואה נסתרה דרכי דרך התורה מה' שאני רואה משפטי שהוא בל תלין יעבור ח"ו הוא עובר על בל תלין שאינו משלם שכר מצות. למה תאמר כך הלא ידעת וכו' ולא טעם אחד בלבד יש בדבר כי כמה וכמה טעמים יש אין חקר לתבונתו:
מצודות ציון על ישעיה פרק-לט
{ב} נכתה . ענין אוצר נחמד וכן נכאת וצרי ( בראשית לז ) שר"ל דברים נחמדים : {ג} ומאין . ומאיזה מקום : {ז} סריסים . שרים וממונים :
מצודות דוד על ישעיה פרק-מ
{א} נחמו נחמו . אלהיכם יאמר אל הנביאים נחמו את עמי וכפל המלה יורה על החזוק : {ב} על לב . דברים המקובלין על הלב : וקראו אליה . אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה : כי נרצה . נתפייס עונה ר"ל נתכפר עונה : כי לקחה . כי כבר לקחה תשלומין מיד ה' : כפלים . ר"ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס : בכל חטאתיה . בעבור כל חטאתיה : {ג} קול קורא . כאלו קול מכריז ואומר פנו במדבר דרך ה' להשיב בו בני הגולה : ישרו בערבה . עשו בערבה דרך ישר לאלהינו כי הוא ילך לפניהם : {ד} כל גיא . כל עמק ירומם וכל ההרים ישפלו להיות הדרך ישר ושוה : העקוב . דרך המעוות יהיה מישור : והרכסים . מקומות הגבוהות יהיו בקעה : {ה} ונגלה . אז יגלה כבוד ה' וכולם יראו כי פי ה' דבר הנחמות האלו הואיל ונתקיימו : {ו} קול אומר קרא . קול נבואה אומר להנביא קרא והכרז ברבים : ואמר . כאלו הנביא שואל מה אקרא וקול הנבואה משיבו קרא לאמר כל הבשר חציר ר"ל כל העמים שיבואו עם גוג על ירושלים למלחמה יבולו ויכמשו כחציר : וכל חסדו . ר"ל ואף אם מי מהם עשה חסד מה לא יחשב למאומה ויהי' כציץ השדה הכמוש מהר כי מאד הרעו לישראל והכריע הכף : {ז} יבש חציר . לזה יתייבשו כחציר ויבולו כציץ : כי רוח וכו' . ר"ל בהפחת רוח יאבדו : אכן . באמת העם שעם גוג יהיה כחציר וכפל הדבר להחזיק : {ח} יבש חציר . העם הזה יתייבש כחציר ויכמוש כציץ וכולם יאבדו ודבר ה' שהבטיח על ידי הנביאים יתקיים לעולם ולא יוכלו לבטל דבריו : {ט} על הר גבוה . להשמיע הקול למרחוק : מבשרת ציון . עדת הנביאים המבשרים הגאולה לציון : אל תיראו . להרים קול בחושבך פן תמצא מכחש ומשקר : הנה אלהיכם . בא המקום לגאול אתכם : {י} בחזק . בכח ובגבורה : וזרועו משלה לו . ר"ל לא יהיה צריך לעזרת זולתו : שכרו אתו . שכר המעשה מזומנת עמו לשלם לכ"א כגמולו : ופעולתו . שכר הפעולה מזומנת לפניו והוא כפל ענין במ"ש : {יא} כרועה . כמו הרועה המרעה עדרו בנחת ומקבץ הטלאים בזרועו לא במקל ונושאם בחיקו הקטנות שבהם מנהל בנחת כן יוליכם המקום בנחת בשובם מהגולה : {יב} מי מדד . ר"ל מי כמוהו היודע עומק המים כאלו מדד באגרופו ויודע רוחב השמים כאלו תכן מדתו בזרת ויודע מדת עפר הארץ כאלו מדדם בשליש ויודע משקל ההרים כאלו שקלם בפלס ומאזנים וכאומר היודע כל אלה יוכל הוא לעשות את זאת : {יג} מי תכן . מי הכין רצונו של מקום ר"ל מי הטה רצון המקום אחר דעתו : ואיש . מוסב על מלת מי לומר מי הוא האיש אשר המקום יודיענו עצתו : {יד} את מי . עם מי נתייעץ ומי השכילו בינה ומי למדו ללכת בדרך משפט ומי למדו דעת ומי הודיעו דרך תבונות וכפל הדבר העמים הרבה לתפארת המליצה : {טו} הן גוים . גבורת העכו"ם נחשב למולו כטפה המרה הנוטף משולי הדלי שהוא דבר מועט מול מימי הדלי : וכשחק מאזנים נחשבו . בעיני המקום חשובים הם כאבק הנשחק מעפוש מאזני נחושת אשר יוצאים ממנה בנפיחה קלה : הן איים . איי הים ישליך כאבק דק וכאומר ואם כן הוא איך יעמדו למולו למחות בידו מלהוציא את ישראל מתוכם : {טז} ולבנון . לפי רוב גדלו אין די בעצי יער הלבנון להבעיר בהם האש על מזבחו ואין די בחיות הלבנון להקריבם עולות לפניו : {יז} כאין . כלא דבר : נחשבו לו . למולו נחשבים כאלו המה מאפס ותוהו : {יח} ואל מי . אל מי מהדברים תדמו את המקום ומהו הדמיון אשר תשוו לו וכפל הדבר במ"ש : {יט} הפסל . וכי תדמו לו את הפסל אשר האומן התיכו ממתכת והצורף ירדד עליו את הזהב ממעל והצורך יעשה בו שלשלאות כסף למושכו בהם כי ממקומו לא ימיש : {כ} המסכן . העני מלהפריש מכספו על הפסל כמו העשירים הנה יבחר מבין העצים עץ חזק אשר לא ירקב ויבקש לו חרש חכם להכין לו ממנו פסל חזק שלא ימוט ר"ל שלא יתפרדו חלקיו זה מזה וכאומר אם מהצורך לחזקו לבל יתפרדו חלקיו איך ידמה לעליון : {כא} הלא תדעו . משקול הדעת תוכלו לדעת מי הוא אדון העולם : הלא תשמעו . מן המורה והמלמד אשר חקר מדעתו : הלא הוגד . מן הקבלה איש מפי איש המקובל אצלו מראש ר"ל מימים קדמונים : הלא הבינותם וכו' . הלא תוכלו להבין יסודות הארץ מה המה וכאומר הלא אין לה יסוד כי השמים מקיף אותה מסביב ועל מה עומדת אם לא בגזירת המקום : {כב} היושב וכו' . הלא הוא יושב על השמים המסבבים את הארץ ויושבי הארץ המה בעיניו כחגבים ואחז במשל מדרך האדם היושב ממעל שכל מה שמתחת לו נדמה בעיניו לקטן : הנוטה . הלא הוא הנוטה את השמים כאדם הנוטה קרום כל שהוא : וימתחם . פרשם כאוהל להיות מוכן לשבת תחתיו : {כג} הנותן . הוא הנותן רוזנים להיות כאלו אינם : כתוהו עשה . עושה אותם להיות כדבר תוהו : {כד} אף בל נטעו . והרי הם אפי' כאלו לא נטעו מעולם ואפילו כאלו לא נזרעו מעולם שהוא פחות מנטיעה : אף בל שורש וכו' . לכשיעקרו לא ישריש אפי' הגזע בארץ שיהא מחליף ר"ל לא יחזרו לקדמותם : וגם נשף . ואפילו בנפיחה בעלמא יבושו יאבדו ורוח סערה תשאם ממקומם כקש הנישא ברוח : {כה} ואל מי תדמיוני . ר"ל הואיל וכל אלה בי א"כ אל מי תדמיוני להיות שוה לי באמת : יאמר קדוש . ר"ל האל הקדוש יאמר אל מי וכו' : {כו} מי ברא אלה . הכוכבים והמזלות הנראים במרום ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד : לכלם . לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה' עושה כל אלה : מרוב אונים . בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהם כל ימי עולם כי מתחלה עשאן שיהיו קיימין לעולם : {כז} נסתרה דרכי . העלים עיניו מכל מה שעבדנוהו והעביר מלפניו משפט הגמול כי לא שלם לנו הטוב כפי הגמול : {כח} הלא ידעת . הלא תוכל להשכיל מדעתך אם לא שמעת ממלמד ומורה : אלהי עולם ה' . ר"ל ואת זה תשכיל אשר ה' הוא אלהים עד עולם והוא ברא כל הארץ מהקצה אל הקצה ובכל ידו משלה ולא ייעף ולא ייגע וכחו שוה בכל זמן א"כ יכול הוא לשלם גמול בכל זמן ובכל מקום : אין חקר לתבונתו . ר"ל ומה שמאחר לשלם הגמול הוא על כי אין חקר לתבונתו כי באמת בתבונה יעשה את זאת ואנחנו לא נדע : {כט} נותן ליעף כח . יבוא הזמן שיתן כח לישראל היעף בגולה : ולאין אונים וכו' . כפל הדבר במ"ש : {ל} ויעפו . ואז העכו"ם שמוסיפים כח כנערים יעפו ויגעו : ובחורים וכו' . כפל הדבר במ"ש : {לא} וקוי ה' . אבל המקווים לה' יחליפו כח חדש בכל עת : יעלו אבר . יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף אל ארצם והוא ענין מליצה : ירוצו . בשובם לארצם ירוצו ולא ייגעו וילכו בדרך ולא ייעפו :
מנחת שי על ישעיהו מ״א
מ״א:תת״ב א׳ ראו איים וייראו. פליגי סיפרי אם הוא בתרי יוד"ן או בחדא בלחוד וממסורת ליכא לאכרועי מידי: ב׳ ויאתיון. בדפוסים ישנים וגם ברוב ספרים כ"י האל"ף בחטף סגול וכן כתב המכלל יופי האל"ף נעה ולמד זה מהמכלול דף קס"ג ומהשרשים שהובא עם אחרים שהאל"ף נעה: מ״א:תת״ד א׳ את צרף. יש מי שכתבו מלא וא"ו ואין לסמוך עליו שזהו א' מן ד' חסר במסורה: מ״א:תת״ו א׳ החזקתיך מקצות. בספרים כ"י מדוייקים הקו"ף רפה וכ"כ רב פעלים: ב׳ ואמר לך. מלעיל במדוייקים כ"י וגם בדפוסים ישנים: מ״א:תתי״ב א׳ בעל פיפיות. פ"א שנייה רפויה כמשפטה וכן חרב פיפיות בידם דתילים: מ״א:תתי״ד א׳ נשתה.דגש התי"ו לתפארת המלה מכלול שקל פעל: מ״א:תתי״ח א׳ קרבו ריבכם. במקצת ספרים הקו"ף בלא מאריך ומ"מ קריאתו בקמץ רחב כי משפט התיבה בשוא נע שהוא צווי מהדגוש, אלא שהרי"ש אינה מקבלת דגש והטילוהו תחת הקו"ף שמשפטה בפתח כ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים וגם החכם ן' עזרא כתב שהוא צווי מהבנין הכבד הדגוש על משקל ברכו את ה' עכ"ל. ולא יתכן להיות צווי מהקל בשקל חרבו מאד (ירמיה ב') כי שרש קרב מבנין הקל הוא עומד וזה יוצא: מ״א:תת״כ א׳ ונשתעה. מלעיל הטעם בתי"ו: ב׳ ונרא*. ונראה ק': מ״א:תתכ״ה א׳ וישיבו דבר. במדוייקים מלא יו"ד וכן במסורה וישיבו ג' חד חסר וב' מלאים וזהו א' מן המלאים עיין במ"ג סדר דברים:
תרגום יונתן על ישעיהו מ׳
מ״א:תת״ב א׳ ראו איים וייראו. פליגי סיפרי אם הוא בתרי יוד"ן או בחדא בלחוד וממסורת ליכא לאכרועי מידי: ב׳ ויאתיון. בדפוסים ישנים וגם ברוב ספרים כ"י האל"ף בחטף סגול וכן כתב המכלל יופי האל"ף נעה ולמד זה מהמכלול דף קס"ג ומהשרשים שהובא עם אחרים שהאל"ף נעה: מ״א:תת״ד א׳ את צרף. יש מי שכתבו מלא וא"ו ואין לסמוך עליו שזהו א' מן ד' חסר במסורה: מ״א:תת״ו א׳ החזקתיך מקצות. בספרים כ"י מדוייקים הקו"ף רפה וכ"כ רב פעלים: ב׳ ואמר לך. מלעיל במדוייקים כ"י וגם בדפוסים ישנים: מ״א:תתי״ב א׳ בעל פיפיות. פ"א שנייה רפויה כמשפטה וכן חרב פיפיות בידם דתילים: מ״א:תתי״ד א׳ נשתה.דגש התי"ו לתפארת המלה מכלול שקל פעל: מ״א:תתי״ח א׳ קרבו ריבכם. במקצת ספרים הקו"ף בלא מאריך ומ"מ קריאתו בקמץ רחב כי משפט התיבה בשוא נע שהוא צווי מהדגוש, אלא שהרי"ש אינה מקבלת דגש והטילוהו תחת הקו"ף שמשפטה בפתח כ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים וגם החכם ן' עזרא כתב שהוא צווי מהבנין הכבד הדגוש על משקל ברכו את ה' עכ"ל. ולא יתכן להיות צווי מהקל בשקל חרבו מאד (ירמיה ב') כי שרש קרב מבנין הקל הוא עומד וזה יוצא: מ״א:תת״כ א׳ ונשתעה. מלעיל הטעם בתי"ו: ב׳ ונרא*. ונראה ק': מ״א:תתכ״ה א׳ וישיבו דבר. במדוייקים מלא יו"ד וכן במסורה וישיבו ג' חד חסר וב' מלאים וזהו א' מן המלאים עיין במ"ג סדר דברים:
מנחת שי על ישעיהו מ״א
מ״א:תת״ב א׳ ראו איים וייראו. פליגי סיפרי אם הוא בתרי יוד"ן או בחדא בלחוד וממסורת ליכא לאכרועי מידי: ב׳ ויאתיון. בדפוסים ישנים וגם ברוב ספרים כ"י האל"ף בחטף סגול וכן כתב המכלל יופי האל"ף נעה ולמד זה מהמכלול דף קס"ג ומהשרשים שהובא עם אחרים שהאל"ף נעה: מ״א:תת״ד א׳ את צרף. יש מי שכתבו מלא וא"ו ואין לסמוך עליו שזהו א' מן ד' חסר במסורה: מ״א:תת״ו א׳ החזקתיך מקצות. בספרים כ"י מדוייקים הקו"ף רפה וכ"כ רב פעלים: ב׳ ואמר לך. מלעיל במדוייקים כ"י וגם בדפוסים ישנים: מ״א:תתי״ב א׳ בעל פיפיות. פ"א שנייה רפויה כמשפטה וכן חרב פיפיות בידם דתילים: מ״א:תתי״ד א׳ נשתה.דגש התי"ו לתפארת המלה מכלול שקל פעל: מ״א:תתי״ח א׳ קרבו ריבכם. במקצת ספרים הקו"ף בלא מאריך ומ"מ קריאתו בקמץ רחב כי משפט התיבה בשוא נע שהוא צווי מהדגוש, אלא שהרי"ש אינה מקבלת דגש והטילוהו תחת הקו"ף שמשפטה בפתח כ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים וגם החכם ן' עזרא כתב שהוא צווי מהבנין הכבד הדגוש על משקל ברכו את ה' עכ"ל. ולא יתכן להיות צווי מהקל בשקל חרבו מאד (ירמיה ב') כי שרש קרב מבנין הקל הוא עומד וזה יוצא: מ״א:תת״כ א׳ ונשתעה. מלעיל הטעם בתי"ו: ב׳ ונרא*. ונראה ק': מ״א:תתכ״ה א׳ וישיבו דבר. במדוייקים מלא יו"ד וכן במסורה וישיבו ג' חד חסר וב' מלאים וזהו א' מן המלאים עיין במ"ג סדר דברים:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5