{א} שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְהוָה וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה: {ב} כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: (ס) {ג} הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה: {ד} מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה: {ה} וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם: {ו} שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם: {ז} עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין: {ח} גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ: {ט} לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ: {י} הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי: {יא} לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן: (פ) {יב} שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן: {יג} אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו: {יד} הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה יְהוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים: {טו} אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ: {טז} קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ: (פ) {יז} כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ: {יח} לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם: {יט} וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי: (ס) {כ} צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל יְהוָה עַבְדּוֹ יַעֲקֹב: {כא} וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם: {כב} אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְהוָה לָרְשָׁעִים: (פ)
רש"י על ישעיה פרק-מח
{א} שמעו זאת . שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל : בית יעקב הנקראים בשם ישראל . הוא שבט בנימין שאינם נקראים על שבט יהודה אלא על שם סתם שבטי ישראל : וממי יהודה יצאו . ושבט יהודה שיצאו ונזלו מימי דליו של יהודה כמה דאת אמר יזל מים מדליו ( במדבר כד ) : לא באמת . כמו שאמר ( ירמיה ה ) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר וגו' כלומר לא הייתם כדי ליגאל אלא על כי מעיר הקדש נקראו והיא גרמה להם שלא גלו עשרת השבטי' בימי סנחרב בחלח וחבור שאין להם גאולה : {ב} על אלהי ישראל נסמכו . בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח ( מ"ב יח ) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש : {ג} הראשונות . שעברו גאולת מצרים ותשועת חזקיהו מיד סנחרב מאז הגדתי מטרם היותם ופתאום עשיתים : ותבאנה . כמו שהגדתי תחלה על פי נביאי : {ד} מדעתי כי קשה אתה . מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה ואם יבא הנס ולא הגדתיו תחלה תאמר עצבי עשאם ולא מאת הקב"ה הם לפיכך אגיד לך מאז בטר' תבא וגו' , מדעתי מ"ם זו משמשת נתינת טעם כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה ( דברים ז ) : {ו} שמעת חזה כלה . שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם : ואתם הלוא תגידו . ותעידוני אשר לא נפל דבר : השמעתיך חדשות מעתה . עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם ונצורות ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם : {ז} עתה . נבראו ולא מאז הם : ולפני יום . היותם אני משמיעכם : ולא שמעתם . עד היום ולפני יום מוסב על השמעתיך האמור למעלה : {ח} גם לא שמעת וגו' . ת"י אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך : כי ידעתי בגוד תבגוד . כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ"כ שמרתי שבועות אבות וזהו שנא' ראה ראיתי את עני עמי ( שמות ג ) שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי כך דרש ר' תנחומא : ופושע מבטן . משהיית' במצרים כמו שמפורש ( ביחזקאל כ ) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם וגו' : {ט} אאריך אפי . לשון הוה הוא : ותהלתי אחטם לך . וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך ל' חוטם אסתו' חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך שהכועס יוצא עשן מנחיריו כמה דאת אמר עלה עשן באפו ( תהלים יח ) וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם . חרה אפי וכן ועצמי חרה מני חורב ( איוב ל ) נחר חוטמי מרוב חימום : {י} ולא בכסף . ולא ע"י אור של גיהנם כצורף הכסף באור : בחרתיך . בחרתי לך כור עוני כנגד אור כור הוא כלי שמתיכין בו כסף וזהב : {יא} למעני . ולמען שמי הקדוש : כי איך יחל . איך יחולל שמי בהכריתו אתכם . וכבודי לאחר לא אתן . שאויבי יאמרו יד גלוליהם רמה : {יב} שמע אלי יעקב . שם שקרא לך אביך : וישראל מקראי . מאתי נקראת ישראל וי"ת וישראל מזומני : {יד} ה' אהבו . לזה שיעשה חפצו של הקב"ה בבבל : וזרועו . יראה בארץ כשדים ועל כורש אמר כן : {טו} אני . גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ : אף קראתיו . לכורש , וי"ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם וקריאה זו ל' גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה ( במדבר א ) : {טז} מעת היותה שם אני . מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני : ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו . אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה , ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היות' לאותו דבר שהוא אומר שם אני , ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב"ה להביא' שם הייתי לומד ( ס"א למדת ) שמשעת הגזירה הקב"ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע"פ שעדיין אינו נוצר : {יט} כמעותיו . של ים כדגי הים לרוב : {כב} לרשעים . לנבוכדנצר וזרעו :
מלבי"ם על ישעיה פרק-מח
{ב} מעיר הקדש נקראו, היו קוראים שמותם ע"ש העיר, איש ירושלים. ומלת כי על הזמן, כי תצא למלחמה : {ג} הגדתי ואשמיעם, הבדלם מבואר (למעלה מה כא) : {ח} גם לא שמעת גם מאז לא פתחה אזנך. כמו גם לי גם לך לא יהיה, ומאז, מוסב על השמעתיך חדשות מעתה, וגם מאז שאשמיע זאת לא פתחה אזניך : בגוד ופשע, הבגידה תהיה המרמה נגד ברית רעים, אוהבים, איש ואשתו, והפשיעה היא מרידת העבד נגד אדונו. לכן על המרמה להכחיש הנפלאות תפס בגידה, ועל מרדם בה' אדוניהם. פשע : {ט} שמי, תהלתי. השם הוא פרסום שמו שהוא בורא העולם שזה מורה היכולת והחכמה וכדומה. ותהלתו הוא על דרכיו והנהגתו רחום וחנון. והארך אפים הוא איחור העונש, והפוכו הוא קצר אפים. וזה יהיה למען שמי, שהוא מתפרסם ע"י ישראל. ואחטם לך, הוא שגם בעת יעניש אותם ויצא אפו לחוץ, לא יוציאנו כולו רק יעכב מקצתו בחוטמו להעניש מקצת, וזה יעשה למען תהלתו שהוא רחום וחנון : {י} ולא בכסף, ולא בכור כסף, כור שבמשפט השני נמשך גם לפה : {יב} יעקב וישראל, הבדלם מבואר (למעלה ט' ז') ובכל הספר : {טז} מעת היותה, הסדר, מראש מעת היותה, לא בסתר שם אני דברתי, והפך הסדר לדייק א) שם דברתי אף שם בבבל לא יראתי מלדבר זאת, ב) אני דברתי אף קודם שנשלחתי דברתי מעצמי. ורוחו, ושלח רוחו : {יט} זרעך, וצאצאי מעיך, כבר בארתי למעלה (מד ג') כי זרע הם הגדולים וצאצאים הקטנים, ויל"פ כמעותיו על החול כי הדגים מטילים ביציהם על החול, ורצה לומר, כמעי הדגים אשר במעי החול, כי נמצא מיני דגים אשר נמצא בבטן הנקבה ביצים במספר תשעה מיליאן ויותר : לא יכרת, ולא ישמד, בארתי למעלה (יו"ד ז') כי הכרתה היא הכרתת העצם עצמו, והשמדה הוא השמד המקרים שלו, כמו הדת ודומי', והוסיף פה אף לא ישמד : {כ} צאו מבבל ברחו מכשדים, מצייר כי בצאתם מבבל עוד היתה בבל שקטה, ובדרך בעודם במדינת כשדים כבר יהיה מגן וחרב ומלחמה, עד שהגם שיצאו מבבל ולא יברחו, יברחו ממדינת כשדים. וההבדל בין הגדה ושמיעה מבואר (למעלה מ"א כ"ו, מ"ג י"ב, מד ח', מה כא. מח ג' ג') :
חומת אנך על ישעיה מ״ח
מ״ח:תשס״ח א׳ שמעו זאת בית יעקב וכו'. כלומר מה שמתעכבת גאולה הוא שאתם בית יעקב בלתי כשרים ואתם קוראים עצמכם ישראל לומר שאתם כשרים. ואין אתם נותנים לב לשוב [ואפשר דר"ל שאם אתם סומכים על שאתם נקראים ישראל כמ"ש בירושלמי דסוף ברכות לסמוך על זה הוא חטא כפול ויותר עונש ודוק כי קצרתי]. ועוד כי מימי יהודה יצאו רמז שבאו משבט יהודה שקדש שמו יתברך וירד לים תחילה והם נשבעים לשקר ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת כי הם יעקב בלתי כשרים ולא בצדקה להציל נפשם כמו נודרין להרגין שאז מותר וצדקה תחשב. מפרשים. ואפשר לפרש הנשבעים בשם ה' שבועה ממש. ובאלהי ישראל יזכירו היינו דאמרו הין הין או לאו לאו דהוי שבועה כשמזכירים ה' כמ"ש הפוסקים ובזה פירש הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל מה שתרגם אונקלוס פרשת נח ואמר ה' במימרי"ה לא אוסיף למילט וכו' וז"ש ובאלהי ישראל יזכירו דייקא. לא באמת דהוי לשעבר והוי שקר ובממון דוקא כה"ג נפסל לשבועה והוי פלוגתא דרש"י ור"ת כמ"ש בח"מ סי' ל"ד. ולא בצדקה דבאיסור להצדיק דבריו אפי' להבא אסור כמ"ש הש"ך י"ד סי' קי"ט ס"ק כ"א: מ״ח:תשע״ב א׳ פן תאמר עצבי וכו'. אפשר שע"ז הפסל ועושים אמצעי לו ויאמרו שבשביל שקצרו בעבודתו הפסל ומסכה ע"ז צוה לעצב שלוחו שקצרו בעבודת הפסל: מ״ח:תשע״ה א׳ כי ידעתי בגוד וכו'. אפשר במ"ש פ' חלק דיצה"ר שולט בצאתו לעולם. וההיא דפ"ב דיומא דלחישו ונפק אוצר פירי כתב הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל דאינו שולט אלא בצאתו. וז"ש כי ידעתי בגוד בבטן תבגוד ביציאה שישלוט בך יצה"ר ובזה תבין ופושע מבטן קורא לך דלא אילחיש דיש יצה"ר. וקרוב לזה יש לפרש במ"ש ס' חסידים סי' אלף קל"ז ועיין פני דוד פ' תולדות ודוק: מ״ח:תשע״ו א׳ למען שמי אאריך אפי. אפשר לומר דהכונה שיביא הגאולה בעבור השכינה שהיא כב יכול בגלות וזה רמז למען גימטריא קץ שמי דשם היא השכינה בסוד ויעש דוד שם ומ"ש אאריך אפ"י רמז כי הויה אדני גימטריא אפ"י שיהיה יחוד עליון וימשך מבחינת אריך ואז תתבטל הסט"א ותהיה גאולה. ותהלתי אחטם לך אפשר לרמוז שימשך מן' ש"ב למ' שהיא מדה ח' וזה רמז אחטם גימטריא ן' ועוד ח' לך בשבילך: מ״ח:תשפ״ט א׳ אין שלום אמר ה' לרשעים. אמרו רז"ל מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים. והפשוט בזה הוא כמ"ש רז"ל ובן אין לו עיין לו ומאחר דהכא כתיב אין ש' דרשינן אין עיין דיש צד שאוהב את הרשעים. א"נ אפשר במה שפירש מורינו הרב הגדול שארנו כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל בכונת הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר דהכונה דמרוב ענותנותו יתברך הוא קורא לחטאים ולפושעים שישובו וז"ש שובו בנים שובבים דכב יכול הוא קוראם לשוב חוץ מאחר שאינו קוראו לשוב אך אם הוא מעצמו ישוב יקבלנו ודאי ובזה פירשנו בעניותנו בדרושים מאמר ירושלמי בס"ד. וז"ש אין ש' אמר אלהי לרשעים גמורים הקב"ה אינו קורא להם לשלום אבל אם הם מעצמם יבואו לשלום ולשוב בתשובה שלימה יתקבלו ברצון והיינו דכתיב אין ש' אמר ה' לרשעים דהול"ל אין ש' לרשעים אלא דייק לומר אין ש' אמר ה' דהוא אינו אומר אך אם הם באים מעצמם יתקבלו כי לא כלו רחמיו והיינו דאמרו רז"ל מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים דחביבותיה גביהו דאי אתו מגרמייהו אין נסתר מחמת"ו אהבתו וחמלתו והרב מקראי קדש במגילה פירש הפ' בדין יש עבד שנותן ש' לרבו ואיכא למיחש ששחררו. ולי הדל אפשר בדין אדם למד לעצמו לא יצא בן חורין ושלום היא התורה ודו"ק:
מצודות ציון על ישעיה פרק-מז
{א} בת בבל . עדת בבל : רכה וענוגה . ר"ל בעלת תענוג וכן הרכה בך והענוגה ( דברים כ"ח ) : {ב} צמתך . הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך ( ש"ה ד ) . חשפי . ענין גלוי כמו וחשופי שת ( לעיל כ ) : שובל . מל' שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ"ש פעמי מרכבותיו ( שופטים ה ) וכן יאמר על הרגלים כמ"ש פעמי דלים ( לעיל כ"ו ) : שוק . כן יקרא גובה הרגל ממעל : {ג} תגל . תגלה : ערותך . כן יקרא דבר הראוי להתכסות : אפגע . ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי ( ירמיה ז ) : {ה} דומם . ענין שתיקה כמו וידום אה ; רן ( ויקרא י' ) : גברת . ענין שררה ושלטנות : {ו} חללתי . מל' חולין וגנאי : {ח} עדינה . ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני ( ירמיה נ"א ) : ואפסי . כמו ואין : שכול . מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול ( הושע י"ג ) : {ט} כתומם . מל' תם והשלמה : בעצמת . ענין חוזק כמו ועצם כחו ( דניאל ח' ) . חבריך . הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר ( דברים י"ח ) : {י} שובבתך . ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים ( משלי א ) : {יא} שחרה . ענין דרישה כמו שוחר טוב ( משלי י"א ) : הוה . ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה ( יחזקאל ז' ) : כפרה . ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם ( לעיל כ"ח ) : שואה . ענין שממון כמו תשאה שממה ( לעיל ו' ) : {יב} נא . עתה : בחבריך . מין כשוף : הועיל . מלשון תועלת : תערוצי . ענין חוזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה נ' ) : {יג} נלאית . ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך ( מיכה ז' ) : הוברי שמים . הצופים על השמים לדעת רגעי היום והלילה ועל כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר : החוזים . הרואים וכן ותחז בציון עינינו ( שם ד' ) : {יד} כקש . תבן דק : נפשם . ר"ל גופם וכן ורקה נפשו ( לעיל כ"ט ) . לחמם . מלשון חמימות : אור . שלהבת כמו אשר אור לו בציון ( לעיל ל"א ) . לשבת . מלשון ישיבה : {טו} לעברו . מל' עבר וצד : תעו . מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ"ש והנה תועה בשדה ( בראשית ל"ז ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-מח
{א} שמעו זאת . אל יהודה ובנימין ידבר : הנקראים וכו' . זהו בנימין הנקרא בשם סתם שבטי ישראל : וממי וכו' . זהו שבט יהודה אשר יצאו מזרע יהודה הדומה אל המים ודוגמתו במקהלות וכו' ממקור ישראל ( תהלים סח ) : הנשבעים וכו' . הרגילים לשבע בה' ולא יאמתו דבריהם ולא יצדיקו מאמריהם וכן נאמר ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו ( ירמיה ה ) : יזכירו . לשבע בו וכפל הדבר במ"ש וכאומר ע"פ מעשיהם אלה לא היו כדאים להיות נגאלים מבבל : {ב} כי מעיר וכו' . אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה' צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ"א מקוצר יד : {ג} הראשונות . זהו מפלת סנחריב : מאז הגדתי . מכבר טרם בואה הגדתים : ומפי יצאו . הדברים ההם יצאו מפי והשמעתי לכולכם וכפל הדבר במלות שונות : פתאום עשיתי . בסנחריב עשיתי פתאום מה שגזרתי עליו כי בלילה אחת נפלו פגרים מתים . ותבאנה . כפל הדבר במ"ש : {ד} מדעתי . מחמת שידעתי שאתם קשה לב וערפך הוא כגיד ברזל מבלי פרקים ולא גיד בשר ר"ל לא פנית פניך אלי כאלו ערפך מגיד ברזל שא"א להחזיר הפנים : ומצחך נחושה . כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה וכן נאמר חזקו פניהם מסלע ( ירמיה ה ) : {ה} ואגיד לך . בעבור כל אלה הגדתי לך מפלת סנחריב מאז והשמעתיך טרם בואה כי פן תאמר בבואה העכו"ם עשה הדברים האלה ולא ה' פעל זאת לכן הקדמתי להשמיעך . צוה . צוה את הדברים ההמה וכפל הדבר במ"ש : {ו} שמעת . מפי הנביאים שמעת מה שגזרתי על סנחריב ועתה ראה הכל כי כן באה . ואתם הלא תגידו . אשר לא נפל דבר : השמעתיך . מעתה אשמיע אותך חדשות והוא מפלת בבל : ונצורות . שמורות עמדי ואתם לא ידעתם אותם : {ז} עתה נבראו . כי בעת שיצאו הדברים מפי ה' היא עת בריאתם : ולא מאז ולפני יום . ולא מכבר ולא אפי' לפני יום הזה ולא שמעתם הדברים האלה עד הנה : פן תאמר . שמא תאמר הנה ידעתיו וכאומר זה לא היה כי עתה נבראו ואיך א"כ תדעו : {ח} גם לא שמעת . ר"ל כי הנך רואה שאני לבד מגיד דבר טרם היותה עכ"ז גם לא שמעת אמרי לקבל אותם גם לא ידעת אותם כי הסרתם מלבך : גם מאז . ר"ל לא עתה תחילת הבגידה כי גם מאז מזמן רב לא פתחת אזניך לשמוע אמרי : כי ידעתי . יודע אני שבכל דור ודור אתה בוגד בי ולך יקרא פושע מבטן כי מעת יצאת מבטן רוצה לומר מעת שבחרתך לי לעם אתה פושע בי : {ט} למען שמי . שלא יחולל בעמים לזה אני מאריך לך אפי : ותהלתי . מלת למען משמשת בשתים לומר למען תהלתי ר"ל למען יהיה לי לתהלה לזה אאריך חוטמי לך והוא דוגמת אאריך אפי כי האף והחוטם הוא אחד והוא ענין מליצה כי הכעס כאלו יוצא מן האף כמ"ש עלה עשן באפו ( תהלים יח ) ובהאריך האף יתמהמה הכעס לצאת ולעשות רושם ואמר בלשון הנופל באדם להסביר את האוזן : לבלתי הכריתך . את זה אעשה למען לא אכריתך כפי הגמול כאשר יצא הקצף : {י} צרפתיך . להסר ולמרק סיג העון : ולא בכסף . לא כמצרף כסף שמתיכים בו הכסף באור לשרוף הסיג : בחרתיך בכור עוני . בחרתי לך לשום אותך בכור עוני תמורת כור כסף הנתון על האש ר"ל אמרק סיג עוניך בקושי עינוי השעבוד ולא באש הגיהנם ולפי שאחז במשל מצרף כסף אמר כור עוני : {יא} למעני וכו' . התשועה שאעשה לכם לא בצדקתכם כ"א למען שמי כי איך יחולל בין העכו"ם שיאמרו מבלי יכולת ה' וכו' וכפל מלת למעני לומר שבעבור זה לבד ולא בהצטרפות עמו עוד דבר : וכבודי . מה שראוי לכבד אותי לא אעזוב לאל אחר לבל יאמרו יד אלהיהם רמה : {יב} מקוראי . כי אביו קרא לו יעקב וה' קראו ישראל : אני הוא . אני האל לבדי ואפס זולתי : אני ראשון . קודם בריאת העולם אף אני אחרון אחר שתכלה העולם : {יג} אף ידי וכו' . ר"ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו : קורא וכו' . בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ"א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד : {יד} הקבצו . האספו ושמעו אמרי מי בכל עובדי הפסל יוכל להגיד את האמור למטה . ה' אהבו . שה' אוהב לזה שיעשו חפצו בבבל וזהו כורש : וזרועו . וחוזק זרועו יעשה בכשדים : {טו} אני אני . ר"ל אני לבד דברתי שכן יעשה : אף קראתיו . ר"ל אני הערתי לבו לזאת : הביאותיו . לבבל : {טז} שמעו זאת . האמור למטה : לא מראש וכו' . ר"ל מפלת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתיה בסתר אלא בגלוי כי מעת היות הגזרה ההיא הייתי שם לקבל הנבואה ונתפרסמה על ידי : ועתה . הנה עתה שלחני ה' ומלאכו ר"ל ע"י מלאכו באה עלי הנבואה להשמיע עוד חדשות והיא מפלת בבל : {יז} מלמדך להועיל . אני הוא המלמד אותך להיות לך לתועלת : מדריכך . המנהיג אותך בדרך אשר תלך : {יח} לוא הקשבת . אם הקשבת למצותי היה אז נמשך שלומך כמי הנהר הייתי עושה עמך צדקות מרובות וגדולות כגלי הים : {יט} וצאצאי מעיך . כפל הדבר במ"ש : כמעותיו . כצאצאי מעי הים ועל הדגים יאמר בדרך השאלה כאלו הים ילדם : לא יכרת . ר"ל אע"פ שלא הקשבת למצותי עכ"ז לא יכרת שם זרעך מכל וכל : {כ} צאו מבבל . כי אמר לך צאו מבבל : ברחו . מהרו ללכת מכשדים : הגידו וכו' . אמרו זאת הבשורה : הוציאוה . הוציאו קול הבשורה להיות נשמע עד קצה הארץ : עבדו יעקב . את עבדו יעקב : {כא} ולא צמאו . לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם : ויבקע צור . כפל הדבר במ"ש : {כב} אין שלום וכו' . זאת הטובה תהיה לישראל אבל להבבליים הרשעים אין שלום אמר ה' עליהם וכאומר ולזה ישלח כורש את ישראל מהגולה וישמיד את הבבליים כי כן גזירת המקום :
מנחת שי על ישעיהו מ״ט
מ״ט:תתקפ״ו א׳ כחי כליתי. בס"א כ"י הלמ"ד בחירק ובשאר ספרים בצירי וכ"כ רד"ק בשרשים ולא כליתי את בני ישראל בחירק, לתהו והבל כחי כליתי בצירי: מ״ט:תתקפ״ז א׳ יצרי מבטן. בכמה ספרים כתוב יוצרי מלא וא"ו ובשני ספרים ישנים מספרד היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה וזהו מן החליפים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל למערבאי חסר ולמדנחאי מלא: ב׳ לעבד לו. מה שנמסר בישעיה ריש סי' ט' לא ט"ו דכתיבין אל"ף וקריין וא"ו ותרי ופלוגתא יוצרי מבטן לעבד לו קאי אסיפיה דקרא דכתיב וישראל לא יאסף כדבעינן למימר קמן: ג׳ וישראל לא יאסף. לו קרי בוא"ו והכתיב באל"ף כן כתבו הראב"ע ורד"ק ובמסורת ישעיה דלעיל כתוב דאיכא פלוגתא בהדין וגם על ואבשי אחי יואב דד"ה א' י"א ואשכחינא נמי מסרא אחריתי דכוותה כ"י בפ' בהר סיני ט"ו כתיבא לא וקריין לו וכו' כמה דכתיבין במסרה דילן פרשת שמיני ובתר הכי מסיימא וב' פליגא לא יאסף ולא שם קדמאה דד"ה עד כאן. והם השנים האמורים במסורה שלנו וכן מצאתי במקצת ספרים דשניהם כתובים לא באל"ף וקרינן לו בוא"ו ובספרים אחרים זה דישעיה כתיב וקרי לא באל"ף ודד"ה כתיב וקרי ולו בוא"ו ומה שכתוב במכלל יופי כ"כ בוא"ו טעות הוא ור"ל כן קרי בוא"ו שהרי בסוף דבריו אמר שכתוב לא יאסף באל"ף והן הן דברי רד"ק עוד כתוב במסרה כ"י שזכרתי למעלה וב' חילוף כתיב לו וקרי לא בחזקה יעשה ע"כ. והם ג"כ הנזכרים במסורה שלנו בישעיה סימן ט' ואין ביניהם רק שינוי הלשון זהו פירושה בחזקה שמואל א' ב' שכתוב ואמר לו בוא"ו וקרי לא באל"ף ופי' יעשה הוא ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול וגומר שמואל א' כ' שכתוב לו עשה וקרי לא יעשה: מ״ט:תתקפ״ח א׳ ונצירו. ונצורו קרי ובירושלמי פרק ד' דשביעית יליף מהכא ר' אלעזר דאפילו נפלין חיין לעתיד לבא וכתב בעל יפה מראה לא ידעתי היכי משמע נצורי נפלים ולי נראה דדריש ליה מלשון ונצר משרשיו יפרה: מ״ט:תתקפ״ט א׳ למתעב גוי. במקצת ספרים כ"י העי"ן בסגול ואין טעם רק בתי"ו ובספרים מדוייקים התי"ו בשופר והעי"ן במאריך ונקודה בצירי בפלס מְבָרֵךְ און דסוף סיפרא וכן נמנה במסורה עם הקמצין בלישנא: ב׳ ויבחרך. בס"א כ"י וגם בדפוס ישן כתוב ויבחרך בשוא הוא"ו ואין לסמוך עליהם כלל בזה: מ״ט:תתקצ״א א׳ לאשר בחשך הגלו. בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים מלרע כתוב וכן כתוב במכלול דף קע"ח: מ״ט:תתקצ״ה א׳ יפצחו. ופצחו קרי וכן בכל הספרים חוץ מאחד יפצחו כתיב ופצחו קרי וברד"ק כתוב בהפך וכן העתיק לשונו בעל מכלל יופי ופליאה דעתם ממני שזהו אחד מן מלין דכתיבין יו"ד בריש תיבותא וקרי וא"ו וסימן במסרה רבתא וריש הושע וריש דברי הימים: ב׳ ועניו. במקצת ספרים וענייו בשני יודי"ן: מ״ט:תתר א׳ ותקשרים. הוא"ו במאריך בס"ס: מ״ט:א׳א׳ א׳ הרסתך. בספרים מדוייקים חסר יו"ד בתר ריש וכן מסור עליו לית וחסר: מ״ט:א׳ג׳ א׳ אלה איפה הם. בס"א כ"י תב בצדו ס"א ואלה ע"כ ולא סמכינן עליה מידי:
תרגום יונתן על ישעיהו מ״ח
מ״ט:תתקפ״ו א׳ כחי כליתי. בס"א כ"י הלמ"ד בחירק ובשאר ספרים בצירי וכ"כ רד"ק בשרשים ולא כליתי את בני ישראל בחירק, לתהו והבל כחי כליתי בצירי: מ״ט:תתקפ״ז א׳ יצרי מבטן. בכמה ספרים כתוב יוצרי מלא וא"ו ובשני ספרים ישנים מספרד היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה וזהו מן החליפים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל למערבאי חסר ולמדנחאי מלא: ב׳ לעבד לו. מה שנמסר בישעיה ריש סי' ט' לא ט"ו דכתיבין אל"ף וקריין וא"ו ותרי ופלוגתא יוצרי מבטן לעבד לו קאי אסיפיה דקרא דכתיב וישראל לא יאסף כדבעינן למימר קמן: ג׳ וישראל לא יאסף. לו קרי בוא"ו והכתיב באל"ף כן כתבו הראב"ע ורד"ק ובמסורת ישעיה דלעיל כתוב דאיכא פלוגתא בהדין וגם על ואבשי אחי יואב דד"ה א' י"א ואשכחינא נמי מסרא אחריתי דכוותה כ"י בפ' בהר סיני ט"ו כתיבא לא וקריין לו וכו' כמה דכתיבין במסרה דילן פרשת שמיני ובתר הכי מסיימא וב' פליגא לא יאסף ולא שם קדמאה דד"ה עד כאן. והם השנים האמורים במסורה שלנו וכן מצאתי במקצת ספרים דשניהם כתובים לא באל"ף וקרינן לו בוא"ו ובספרים אחרים זה דישעיה כתיב וקרי לא באל"ף ודד"ה כתיב וקרי ולו בוא"ו ומה שכתוב במכלל יופי כ"כ בוא"ו טעות הוא ור"ל כן קרי בוא"ו שהרי בסוף דבריו אמר שכתוב לא יאסף באל"ף והן הן דברי רד"ק עוד כתוב במסרה כ"י שזכרתי למעלה וב' חילוף כתיב לו וקרי לא בחזקה יעשה ע"כ. והם ג"כ הנזכרים במסורה שלנו בישעיה סימן ט' ואין ביניהם רק שינוי הלשון זהו פירושה בחזקה שמואל א' ב' שכתוב ואמר לו בוא"ו וקרי לא באל"ף ופי' יעשה הוא ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול וגומר שמואל א' כ' שכתוב לו עשה וקרי לא יעשה: מ״ט:תתקפ״ח א׳ ונצירו. ונצורו קרי ובירושלמי פרק ד' דשביעית יליף מהכא ר' אלעזר דאפילו נפלין חיין לעתיד לבא וכתב בעל יפה מראה לא ידעתי היכי משמע נצורי נפלים ולי נראה דדריש ליה מלשון ונצר משרשיו יפרה: מ״ט:תתקפ״ט א׳ למתעב גוי. במקצת ספרים כ"י העי"ן בסגול ואין טעם רק בתי"ו ובספרים מדוייקים התי"ו בשופר והעי"ן במאריך ונקודה בצירי בפלס מְבָרֵךְ און דסוף סיפרא וכן נמנה במסורה עם הקמצין בלישנא: ב׳ ויבחרך. בס"א כ"י וגם בדפוס ישן כתוב ויבחרך בשוא הוא"ו ואין לסמוך עליהם כלל בזה: מ״ט:תתקצ״א א׳ לאשר בחשך הגלו. בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים מלרע כתוב וכן כתוב במכלול דף קע"ח: מ״ט:תתקצ״ה א׳ יפצחו. ופצחו קרי וכן בכל הספרים חוץ מאחד יפצחו כתיב ופצחו קרי וברד"ק כתוב בהפך וכן העתיק לשונו בעל מכלל יופי ופליאה דעתם ממני שזהו אחד מן מלין דכתיבין יו"ד בריש תיבותא וקרי וא"ו וסימן במסרה רבתא וריש הושע וריש דברי הימים: ב׳ ועניו. במקצת ספרים וענייו בשני יודי"ן: מ״ט:תתר א׳ ותקשרים. הוא"ו במאריך בס"ס: מ״ט:א׳א׳ א׳ הרסתך. בספרים מדוייקים חסר יו"ד בתר ריש וכן מסור עליו לית וחסר: מ״ט:א׳ג׳ א׳ אלה איפה הם. בס"א כ"י תב בצדו ס"א ואלה ע"כ ולא סמכינן עליה מידי:
מנחת שי על ישעיהו מ״ט
מ״ט:תתקפ״ו א׳ כחי כליתי. בס"א כ"י הלמ"ד בחירק ובשאר ספרים בצירי וכ"כ רד"ק בשרשים ולא כליתי את בני ישראל בחירק, לתהו והבל כחי כליתי בצירי: מ״ט:תתקפ״ז א׳ יצרי מבטן. בכמה ספרים כתוב יוצרי מלא וא"ו ובשני ספרים ישנים מספרד היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה וזהו מן החליפים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל למערבאי חסר ולמדנחאי מלא: ב׳ לעבד לו. מה שנמסר בישעיה ריש סי' ט' לא ט"ו דכתיבין אל"ף וקריין וא"ו ותרי ופלוגתא יוצרי מבטן לעבד לו קאי אסיפיה דקרא דכתיב וישראל לא יאסף כדבעינן למימר קמן: ג׳ וישראל לא יאסף. לו קרי בוא"ו והכתיב באל"ף כן כתבו הראב"ע ורד"ק ובמסורת ישעיה דלעיל כתוב דאיכא פלוגתא בהדין וגם על ואבשי אחי יואב דד"ה א' י"א ואשכחינא נמי מסרא אחריתי דכוותה כ"י בפ' בהר סיני ט"ו כתיבא לא וקריין לו וכו' כמה דכתיבין במסרה דילן פרשת שמיני ובתר הכי מסיימא וב' פליגא לא יאסף ולא שם קדמאה דד"ה עד כאן. והם השנים האמורים במסורה שלנו וכן מצאתי במקצת ספרים דשניהם כתובים לא באל"ף וקרינן לו בוא"ו ובספרים אחרים זה דישעיה כתיב וקרי לא באל"ף ודד"ה כתיב וקרי ולו בוא"ו ומה שכתוב במכלל יופי כ"כ בוא"ו טעות הוא ור"ל כן קרי בוא"ו שהרי בסוף דבריו אמר שכתוב לא יאסף באל"ף והן הן דברי רד"ק עוד כתוב במסרה כ"י שזכרתי למעלה וב' חילוף כתיב לו וקרי לא בחזקה יעשה ע"כ. והם ג"כ הנזכרים במסורה שלנו בישעיה סימן ט' ואין ביניהם רק שינוי הלשון זהו פירושה בחזקה שמואל א' ב' שכתוב ואמר לו בוא"ו וקרי לא באל"ף ופי' יעשה הוא ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול וגומר שמואל א' כ' שכתוב לו עשה וקרי לא יעשה: מ״ט:תתקפ״ח א׳ ונצירו. ונצורו קרי ובירושלמי פרק ד' דשביעית יליף מהכא ר' אלעזר דאפילו נפלין חיין לעתיד לבא וכתב בעל יפה מראה לא ידעתי היכי משמע נצורי נפלים ולי נראה דדריש ליה מלשון ונצר משרשיו יפרה: מ״ט:תתקפ״ט א׳ למתעב גוי. במקצת ספרים כ"י העי"ן בסגול ואין טעם רק בתי"ו ובספרים מדוייקים התי"ו בשופר והעי"ן במאריך ונקודה בצירי בפלס מְבָרֵךְ און דסוף סיפרא וכן נמנה במסורה עם הקמצין בלישנא: ב׳ ויבחרך. בס"א כ"י וגם בדפוס ישן כתוב ויבחרך בשוא הוא"ו ואין לסמוך עליהם כלל בזה: מ״ט:תתקצ״א א׳ לאשר בחשך הגלו. בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים מלרע כתוב וכן כתוב במכלול דף קע"ח: מ״ט:תתקצ״ה א׳ יפצחו. ופצחו קרי וכן בכל הספרים חוץ מאחד יפצחו כתיב ופצחו קרי וברד"ק כתוב בהפך וכן העתיק לשונו בעל מכלל יופי ופליאה דעתם ממני שזהו אחד מן מלין דכתיבין יו"ד בריש תיבותא וקרי וא"ו וסימן במסרה רבתא וריש הושע וריש דברי הימים: ב׳ ועניו. במקצת ספרים וענייו בשני יודי"ן: מ״ט:תתר א׳ ותקשרים. הוא"ו במאריך בס"ס: מ״ט:א׳א׳ א׳ הרסתך. בספרים מדוייקים חסר יו"ד בתר ריש וכן מסור עליו לית וחסר: מ״ט:א׳ג׳ א׳ אלה איפה הם. בס"א כ"י תב בצדו ס"א ואלה ע"כ ולא סמכינן עליה מידי:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5