ישעיה פרק-מג עם מפרשים רבים

{א} וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה: {ב} כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ: {ג} כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ: {ד} מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ: {ה} אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: {ו} אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: {ז} כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו: {ח} הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ: {ט} כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת: {י} אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: (ס) {יא} אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ: {יב} אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וַאֲנִי אֵל: {יג} גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: (ס) {יד} כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם: {טו} אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם: (ס) {טז} כֹּה אָמַר יְהוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה: {יז} הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ: {יח} אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ: {יט} הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת: {כ} תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי: {כא} עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: (ס) {כב} וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל: {כג} לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה: {כד} לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ: {כה} אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר: {כו} הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק: {כז} אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי: {כח} וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-מג

{א} ועתה . אף כל זאת כה אמר ה' אל תירא : {ב} כי תעבר במים . כשעברת בים סוף אתך הייתי : ובנהרות לא ישטפוך . גרתה בין המצרים והאומות המרובין כמי נהר ולא יכלו לך לכלות : כי תלך במו אש . לעתיד לבא כי הנה היום בא בוער כתנור ( מלאכי ג ) שאקדיר חמה על הרשעים וליהט אותם היום הבא ( שם ) גם שם לא תכוה : {ג} נתתי כפרך מצרים . והם היו לך לפדיון שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבים כליה כמו שנאמר ( ביחזקאל כ ) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים : {ד} ואתן אדם תחתיך . תמיד אני רגיל בכך : {ו} אומר . לרוח צפון תני הגליות שבצפון : ולתימן . שהיא רוח חזקה אל תכלאי מלנשב בחזקה להביא גליותי וכן ( שיר ד ) עורי צפון ובאי תימן מתוך שהרוח צפונית חלשה צריכה חיזוק לכך כתוב עורי . תני . אבל דרומית שאינה צריכה חיזוק כתוב בואי כמות שהיא וכן ואל תכלאי : {ז} כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו . כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי יצרתיו אף עשיתיו תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל כלומר אע"פ שעברו בגולה ובצרה כבר הכנתי להם כל צרכי גאולתם : {ח} הוציא עם עור . הוציא כמו להוציא מן הגולה אותם שגלו על שנעשו כעורים ועינים להם ולא ראו : {ט} כל הגוים נקבצו . אם כל הגוים מעכו"ם נתקבצו יחדיו מי בהם ובנביאיהם יגיד עתידות וכיוצא בה מפי טעותם או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם קודם שבאו : יתנו עדיהם . ששמעו שנבאו עליהם קודם לכן ויצדקו אבל אני יש לי עדים שאתם עדי שהגדתי לאברהם אביכם הגליות ובאו : {י} ועבדי . יעקב אשר בחרתי . הוא יעיד שהבטחתיו בלכתו לארם נהרים ושמרתי הבטחתי : למען תדעו וגו' . כל זה עשיתי למען תתנו לב לדעת אותי : {יב} אנכי הגדתי . הגליות לאברהם : והושעתי . לקיים דברי בעת רץ : והשמעתי . לכם הראשונו' : ואין בכם זר . באותן הימים שעשיתי כל אלה לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר להראות גדולתו ואלהותו בפני : ואתם עדי . שפתחתי לכם שבעה רקיעי' ולא ראיתם כל תמונה : {יג} גם מיום אני הוא . לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי : אפעל . אם באתי לפעול אין משיב : {יד} למענכם שלחתי בבלה . י"ת בדיל חוביכון אגליתי יתכון לבבל : והורדתי בריחים כולם . ואחתית במשוטין כולהון משוטין הוא עץ שמנהיג את הספינה ומיישרה . וכשדים . הוליכו אתכם באניות רנתם וגם יש לפרשו על בשורת הגאולה . למענכם שלחתי . אשלח מלכי מדי לבבל ואוריד הכשדים בספינות ומשוטין לגולה לארץ מדי , וכשדים אוריד באניות שהיתה רינתם בהם : {טז} הנותן בים דרך . בים סוף ושם הוצאתי מצרים לרדוף אחריכם רכב וסוס וחיל ועיזוז וכולם יחדיו ישכבו מתים על שפת הים בל יקומו : {יז} כפשתה כבו . תירגם יונתן כבוצא עמי טפו : {יח} אל תזכרו ראשונות . הניסים הללו שאני מזכיר לכם שעשיתי במצרים אל תזכרו אותם מעתה כי בגאולה זו תעסקו להודות ולהלל : אל תתבוננו . אל תסתכלו בהן אל תתנו להם לב : {כ} תכבדני חית השדה . מקום שהוא חרב ומרבץ לחיות השדה לתנים ולבנות יענה : כי נתתי במדבר מים . כלומר בארץ חריבה אתן ישוב : {כא} עם זו יצרתי לי . למען תהלתי יספרו : {כב} ולא אותי קראת . ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם : כי יגעת בי . נלאיתם מהר בעבודתי : {כג} לא הבאת לי שה עולותיך . כ"א לעכו"ם : לא העבדתיך . עבודה רבה במנחה קומץ מעט עולה לגבוה וגם הוא לא אמרתי לך להקריב לך חובה אלא נדבה : {כד} לא קנית לי בכסף קנה . לקטרת לא הוצרכת לקנותה בכסף לפי שהיתה מצויה בארצכם הרבה אמר רבי אבא קינמני' היתה גדילה בארץ ישראל והיו אוכלין אותה עזים וצביים במדרש איכה : העבדתני בחטאותיך . אתם גרמתם לי להיות שמש לעובדי פסילים כמו שראה יחזקאל והנה רוח סערה באה מן הצפון שהיתה חוזרת מרכבת השכינה מבבל שהלכה לכבוש את כל העולם תחת ידו של נבוכדנצר שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו כדאיתא בחגיגה : {כה} אנכי אנכי . אני הוא שמחיתים מאז ואני מוחה אותם גם עתה : למעני . לא בזכותך ולא בצדקת אבותיך : {כו} הזכירני . כל תגמול שיש לך ולאבותיך עלי : נשפטה יחד . נבא למשפט : {כז} אביך הראשון חטא . באומרו במה אדע ( בראשית טו ) : ומליציך פשעו בי . אין לך בכל מליצי' שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע יצחק אהב את שונאי : {כח} ואחלל שרי קדש . בשביל עונותיכם :

מלבי"ם על ישעיה פרק-מג

{א} בראך יעקב ויצרך ישראל, ההבדל בין בורא ויוצר בארתי (למעלה מ"א כ"ף) ובין יעקב וישראל (ט' ז') : {ב} במים, נהרות גדולים מן מים, וכן להבה מן אש, וכן במשפטים הראשונים יאמר, אתך אני, לא תכוה שאתה לא תתקרב אל המזיק, ובמשפטים השניים מוסיף, לא ישטפוך, לא תבער בך, המזיק לא ישלוט בך ואף שיהיה גדול. נהרות ולהבה, עי' בפי' : {ג} אלהיך קדוש ישראל. אלהיך מורה ההשגחה המיוחדת בסתם. וקדוש ישראל, ההשגחה המיוחדת ע"י קדושת המעשים, עי' למעלה (ה' ט"ז) : כפרך, תחתיך. הכופר זולתי מין המתחייב, כסף תחת עונש הגוף, אם כופר יושת עליו, ותחת, הוא ממין המתחייב, נפש תחת נפש, עין תחת עין, ויעלהו לעולה תחת בנו : {ד} יקרת נכבדת. היוקר יהיה מצד מיעוט המציאות. שוהם יקר וספיר, ודבר ה' היה יקר בימים ההם, ר"ל לא היה נמצא, והכבוד מפני המעלה, הפז יקר ואינו נכבד, והזקן נכבד ואינו יקר : {ה} אביא זרעך אקבצך. עי' בפי', ויען שהעשרת השבטים הגלו בימי חזקיהו א"א שיביאו הם בעצמם רק זרעם, אבל שבט יהודה שהיתה גלותם מאוחר היה אפשר שיביא הם עצמם : {ז} בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ההבדל ביניהם, כי ברא, היא הוצאת החומר ועצם הדבר יש מאין. ויצר, היא הצורה המתדבקת. ועושה, הוא הגומר את הדבר ופועל הצורה הבלתי מתדבקת. הבריאה יש מאין בראתיו הכל לכבודי, ואח"כ תקנתי ועשיתי וגמרתי הכל שיהיו כלים עוזרים להוציא עם עור : {ט} כל הגוים נקבצו ויאספו לאמים. כ"כ (למעלה יא יב) כי קיבוץ, הוא קיבוץ המפוזרות, ואסף היא ההכנסה מן החוץ אל הפנים, וההבדל בין גוים ולאומים, מבואר למעלה (יז יב), לאומים הם האומות שי"ל דת מיוחדת, והם אין צריכים להתקבץ כי הם מקובצים תחת דת אחת והנהגה אחת, רק אסיפה שיבואו הנה, והגוים המפוזרים יתקבצו : {י} תדעו ותבינו. עי' למע' (מ"א כ' ולקמן מ"ד יח) הידיעה נמשכת מן הבחינה החושיית והנסיון, והתבונה מן השמוש במופתי השכל : {טז} דרך, נתיב. דרך לרבים ונתיב ליחיד, ובמים עזים הוא יותר מים, ומוסיף אף במים עזים ואף נתיבה : {יח} ראשונות קדמניות. הקודם. הוא בערך המתאחר אף שאינו ראשון, קדמו שרים אחר נוגנים, קדמו עיני אשמורות, והראשון היא החוליא הראשונה בשלשלת המקובץ ממספרים רבים, בשלשלת הזאת תהיה כל חוליא קדמונית בערך החוליא שאחריה, אבל לא ראשונה, רק העומדת בראש השלשלת, ובצד זה דבר פה שמשקיף על כל הדורות כקיבוץ שלשלת אחת, ואז הדור שלפני הדור ההוא שעשה בו גאולת בבל יקרא קדמון. והדור הראשון שבו נולדו העם הזה במצרים יקרא ראשון, אולם יצוייר שיהיה הקדמון קודם אל הראשון, אם יקח את השלשלת כולה שבה החוליא הנקראת ראשונה, עם ערך שלשלות אחרות אשר לפניה, שאז השלשלת האחרת המונחת קודם לה היא קדומה לפניה. ובענין זה אמר (לק' מו י'), מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו. שהראשית שם אינו ראשית החלטית, רק ראשית פרטית לדבר ההוא הפרטי. שיגיד אחרית הדבר ההוא בראשיתו היינו בעת התחלתו ובזה מוסיף כי עוד מגיד מקדם טרם שהותחל הראשית ההוא, וקודם לי יגיד את אשר לא נעשו כלל, ועי' לקמן (מה כא) : {יט} תדעוה, כבר בארתי (מא, כ' מד יט) כי הידיעה מובדלת מן התבונה, במה שבאה ע"י החוש והנסיון, לא כן התבונה שבא ע"י ההיקש ודרכי ההגיון. ובדברים כאלה הבלתי מושגים בחוש רק ע"י השכל, לא תפול בהם ידיעה לרוב, כי יוכל המסתפק להסתפק על המופתים וההיקשים, לא כן על דבר הנראה בחוש, ולכן אמר (למעלה כט כד) וידעו תועי רוח בינה, שגם הבינה ידעו בידיעה ברורה כאילו השיגוה בחושיהם, כי יהיו מופתיהם ברורים כהמוחשים ולכן הגביל פה נגד קדמוניות אל תתבוננו, שנסי גאולת בבל לא נראו בחושים. ורק ע"י השכל היו יכולים לברר שלא היתה גאולה זאת טבעיית, והם לא רצו להשתמש במופתים אלה השכליים לברר זאת, לכן אמר כי אז בגאולה אחרונה הלא תדעוה, בלא התבוננות, ע"י השגת החושים : במדבר דרך בישימון נהרות. מציין כי גם המקום שישאר שממה, יהיה שם נהרות, כאילו זה היה השממון שלא ילכו בני אדם בו מפני הנהרות : {כ} תנים ובנות יענה. מגוריהם במקומות היבשות והחמות כנודע, וכן למעלה (לה ז'). ועמ"ש בפי' איוב (לד כח כט) קודר הלכתי בלא חמה, כאח הייתי לתנים וריע לבנות יענה : {כא} עם זו. עי' למעלה (מ"ב כד) מ"ש בדקדוק מלה זאת, ובפירושי כללתי שתי כונות בהמלה, ושניהם רצופים בסדר המליצה. תהלתי, מגביל נגד תכבדני (כ'), וההבדל בין כבוד ותהלה בארתי למעלה (מב ח') : {כב} ולא אתי קראת. פעל קרא הבא על התפלה נקשר תמיד ביחוס שאליו, לבד פה ובירמיהו (כט יב) בא ביחוס הפעול. מצייר כאלו ה' התרחק מן העם ע"י חטאתיהם. והם הגם שקוראים אליו, אינם קוראים אותו, ר"ל הגם שמתפללים אליו, אין קוראים אותו שיבא אליהם, ע"י שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העונות, כמ"ש בהבדל בין קרא את ובין קרא אל למעלה (וי"ו ג'), וכבר בארתי בפי' התורה בכ"מ כי בכ"מ שמקדים מלת היחוס אל הפעולה, מורה איזה גדר הפוך וסתירה, לכן אמר לא אותי קראת ורק אלי קראת, וחיבור הוי"ו ולא, מציין לאמר, לעתיד אז תספר תהלתי, אולם עתה למה לא אותי קראת ? ואני רחוק ממך, ומוכן לבא להושיע גם עתה, וההבדל בין יעקב וישראל בארתי למעלה (ט' ז') ובכ"מ : {כג} (כג-כד) הבאת לי. הבאה הנקשרת עם למ"ד מורה שמביאו לקנין להיות שלו לצרכו, העבדתיך, הוגעתיך, המלאכה הכבדה נקרא עבודה, ואם מוסיף בהתמדתה יותר מכדי כחו נקרא יגיעה. וההבדל בין חטא ועון ידוע כנ"ל (א' ד'), וכן יקרא העון שהוא רוע המחשבה הנלוה אל החטא שהוא רוע המעשה, יגיעה על העבודה, וזבחיך כמו ובזבחיך : {כה} אנכי אנכי הוא. הכפלת שם הגוף, מורה מיעוט אני ולא אחר, אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע, ראו כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, וההבדל בין פשעים עונות וחטאים בארתי למע' (א' כח) : {כז} אביך. בא פה בשם המין, כמו עץ עושה פרי, ר"ל אבותיך, ומליציך, המליץ הוא העומד לאמצעי, בין שני נושאים, לגלות רעיונות האחד לחברו, כי המליץ בינותם, אם יש עליו מלאך מליץ, ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, וע"כ קראם שרי קדש : {כח} לחרם יעקב וישראל לגדופים. כבר הבדלתי (למעלה ט' ז') שישראל מורה שם המעלה, במה שהם קדש לה', מתקדשים על הטבע ועניניו, ומבואר אצלי (למע' לז כג) כי פעל גדף לא יבא רק על ברכת השם, או דבר קדוש, וכיון פה על קדושת ישראל, מצד שהם ישראל שהיו לגידוף לבזות קדושתם :

חומת אנך על ישעיה מ״ג

מ״ג:תרע״ז א׳ אומר לצפון תני וכו'. אפשר במ"ש רז"ל כי כשהאדם שואל מה' עושר או בנים וכיוצא תכף ה' משמים משפיע שפע רוחני אשר כח בו ליתן מה ששאל השואל וזה להורות כי רבו רחמיו ורצונו לרחם ולתת לכל שואל שאלתו. אך מצד צפון עובר זה השפע ויש שם בית דין והם מעייני בדיניה דההוא גברא אם ראוי לקבל השפע ההוא וכפי מעשיו דנים אותו לתת כפי ערכו והיותר נשאר שם בצד צפון ולעת"ל ניתן כל הטוב ההוא לצדיקים ואפשר ז"ש אומר לצפון תני כלומר כל הטוב והשפע אשר הונח בצפון על פי ב"ד לעת"ל צפון יתן הכל לעבדי ה' ודייק לומר תני שהוא שם בפקדון ואינו מחוסר אלא נתינה. ולתימן שהוא דרום דהוא חסד אל תכלאי על דרך לא תכלא רחמיך: מ״ג:תרע״ח א׳ כל הנקרא בשמי. רמז לאצילות ולכבודי בראתיו רמז לבריאה יצרתיו רמז ליצירה אף עשיתיו רמז לעשיה: מ״ג:תרצ״ב א׳ עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. אפשר עם ז"ו גימטריא אחד כי ישראל גוי אחד בארץ. זו ר"ת זעיר ונוקביה גם מ' מדה ז' ות"ת ו' כמש"ה בנים אתם לה' אלהיכם. ואפשר לרמוז עוד דתלמוד תורה הוא ברוח שהוא ביצירה וזה רמז יצרת"י לי תהלתי יספרו כי ילמדו התורה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה: מ״ג:תרצ״ג א׳ ולא אותי קראת יעקב. הראשונים פירשו דרך הלציי ולא אותי קראת כשאינו לומד בתורה נקרא יעקב דמורה על שם עקבה. אך כי יגעת בי שאתה יגע בתורה ועוסק בהלכה בכח גדול כמו שהיה נוהג רבינו האר"י ז"ל. אז נקראת ישראל ישר עם אל: מ״ג:תרצ״ו א׳ אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. אפשר דיש סברא דבתחילה אדם פושע ואח"כ בא לידי חטא וז"ש אנכי אנכי בזכות שקבלתם התורה שכתוב בה אנכי ובקבלה לבד נתקיים העולם כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז בעבור זה בצירוף מדת רחמים וזהו אנכי שאני אב הרחמן הוא מוחה פשעיך למעני וכיון שמוחה פשעיך שהם העיקר ועונות ראשונים ממילא וחטאתיך שהם השגגות לא אזכור:

מצודות ציון על ישעיה פרק-מב

{א} אתמך . ענין השענה : רצתה . מל' רצון : {ג} קנה . מטה : רצוץ . מרוסס וכן משענת הקנה הרצוץ ( לעיל לו ) . ופשתה . פשתן : כהה . ענין עכירות וחושך וכן בהרות כהות ( ויקרא יג ) : יכבנה . מל' כבוי : {ד} ירוץ . מל' רציצה : ולתורתו . מל' הוראה ולמוד : ייחלו . יקוו כמו יחל ישראל ( תהלים קלא ) : {ה} רוקע . ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים ( שם קלו ) : {ו} ואחזק . ענין אחיזה : ואצרך . ענין שמירה : {ז} לפקוח . ענין פתיחה כמו פוקח עורים ( שם קמו ) : מבית כלא . מקום מאסר : {יא} יצוחו . ענין הרמת קול : {יג} יעיר . מלשון התעוררות : יריע . מלשון תרועה : יצריח . ענין צעקה בקול גדול כמו מר צורח ( צפניה א ) : {יד} החשיתי . ענין שתיקה כמו לא אחשה ( לקמן סב ) : אחריש . אשתוק . אתאפק . ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו' התאפקו ( לקמן סג ) : אפעה . ענין צעקה ובדח"ל פעיתא היא דא ( סוכה לא ) : אשום . מל' שממון : אשאף . ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם ( איוב ה ) : {טו} אחריב . מל' חורבן : אוביש . מלשון יבש : ואגמים . מקום כניסת המים : {טז} בנתיבות . מלשון נתיב ושביל : אדריכם . מל' דריכה והלוך : אשים . מל' שימה . ומעקשים . מל' עקש ועקום : למישור . מל' ישר ושוה : {יז} נסוגו אחור . ענין החזרה לאחור וכן ונסג מאחר אלהינו ( לקמן נט ) . למסכה . לצורת גלולים הנעשה ממתכת ביציקה והתכה : {יח} הביטו . ענין הסתכלות וראיה : {יט} כמלאכי . ענין שליח : {כ} פקוח . ענין פתיחה : {כא} חפץ . ענין רצון : ויאדיר . ענין חוזק : {כב} בזוז . מל' בזה ושלל : ושסוי . ענין רמיסה כמו שסוהו כל עוברי דרך ( תהלים פט ) : הפח . ענין דאבון ודאג כמו ונפש בעליה הפחתי ( איוב לא ) : ובבתי כלאים . הוא משמר בית האסורים : החבאו . מל' מחבואה ומסתור : משיסה . כמו למשיסה והוא ענין רמיסה : {כג} יאזין . ישמע באזניו : יקשיב . ענין שמיעה : {כד} ולא אבו . ולא רצו כמו לא אבה יבמי ( דברים כה ) : {כה} חמה אפו . כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) והדומים . ועזוז . מלשון עוז וחוזק : ותלהטהו . ענין הבערה ושרפה כמו אש לוהט ( תהלים קד ) . ותבער . מלשון הבערה :

מצודות דוד על ישעיה פרק-מג

{א} ועתה . ר"ל אף על כל זאת כה אמר ה' וכו' אל תירא פן תכלה בגולה : כי גאלתיך . כי הלא ממצרים גאלתיך וקראתי אז בשמך שאתה שלי עמי ובני בכורי : {ב} כי תעבור במים . ותהיה קרוב להיות נטבע בהם : ובנהרות . אף אם תעבור בנהרות השוטפים לא ישטפוך : לא תכוה . לא תהיה נכוה מן האש ואף הלהב לא יבער בך ר"ל אף אם תהיה בעומק הצרות לא תכלה שמה : {ג} כי אני ה' וגו' . והכל בידי : נתתי כפרך מצרים . הלא במצרים הייתם חייבים כליה כמ"ש ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים ( יחזקאל כ' ) ונתתי אז כפרך מצרים כי המה נאבדו תחתיך : כוש וסבא תחתיך . כאשר סנחריב שם פניו להלחם בירושלים יצא להלחם בתחלה עם כוש וסבא ואבדו במקומך והם היו לך לפדיון : {ד} מאשר יקרת . בעבור אשר יקרת בעיני ונכבדת מכל האומות ואני אהבתיך ולזה דרכי ליתן בני אדם אחרים תחתיך : ולאומים וכו' כפל הדבר במ"ש וכאומר כאשר עשיתי לשעבר כן אוסיף לעשות עוד : {ה} ממזרח . הנפוצים שמה : {ו} תני . תן את ישראל הפזורים שמה : אל תכלאי . אל תמנעי מליתן את ישראל . הביאי . כאלו יצוה לכל אחד מרוחות השמים להביא את ישראל : {ז} כל הנקרא בשמי . כל ישראל הנקראים בשם עם ה' : ולכבודי . הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר ( לקמן מט ) : בראתיו וכו' . ר"ל כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור : {ח} הוציא . להוציא מהגולה אותם שגלו על שנעשו כעוורים ועינים להם ולא ראו מעשה ה' ר"ל יש להם לב ואינם רוצים להשכיל : וחרשים . נעשו כחרשים ואזנים להם ולא ישמעו מצות ה' : {ט} כל הגוים נקבצו . אם כל העכו"ם יתקבצו יחד מי בהם יגיד עתידות כזאת וכי האליל אמר להם : וראשונות . או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם עד לא באו : יתנו עדיהם . ר"ל יביאו עדים שהשמיע דבר עד לא בא ואז יהיו צדיקים בדבריהם : וישמעו . או ישמעו מה שיאמר הנביא ויאמרו אמת הדבר וכאומר או יביאו עדים או יודו על האמת : {י} אתם עדי . אבל לי יש עדים כי אתם ישראל עדי ועבדי הנביא אשר בחרתי בו גם הוא לעד שהגדתי מפלת סנחריב מאז עד לא בא : למען תדעו . מן הראשונות תדעו כל האחרונות שכן יהיה : ותאמינו לי . שאקיים מאמרי : ותבינו כי אני הוא . ממנה שאין מי יודע עתידות כמוני תבינו אשר אני הוא לבד ואין עוד אלהים : לפני לא נוצר אל . ר"ל לפני שיצרתי אני את היצירות לא היה דבר נוצר מאל זולתי ואחר שיצרתי את היצירות לא יהיה דבר נוצר מאל זולתי כי אין אלוה זולתי : {יא} אנכי אנכי ה' . הכפל לחזק : ואין מבלעדי מושיע . אין זולתי מושיע : {יב} אנכי הגדתי . קודם כל תשועה הגדתי אותה וכן הושעתי : והשמעתי . ר"ל לא להנביא לבד הגדתי כי אם לכולכם השמעתי על ידו : ואין בכם זר . ר"ל לא היה מי בכם זר מלדעת הדבר כי כולכם שמעתם מהנביא : ואתם עדי . שכן הוא האמת : ואני אל . ר"ל אני הוא אשר הושעתי אתכם : {יג} גם מיום . גם מאז היות יום אני הוא לבדי לעזור ולהושיע : ואין מידי מציל . את מי שארצה לאבדו : אפעל . מה שארצה אפעל הן להושיע הן לאבד : ומי ישיבנה . מי יוכל להשיב הפעולה ההיא ולמנעה : {יד} למענכם . למען תצאו מן הגולה שלחתי את כורש לבבל להחריבה : הורדתי בריחים כולם . כל בני בבל הורדתים כולם בספינות וכשדים השמיעו קול צעקתם בהאניות שהלכו בהם בגולה : {טו} אני ה' . ר"ל את זה עשיתי אני ה' המקודש לכם : בורא . ר"ל אני בורא ישראל ומלככם עשיתי את זה וכפל הדבר במ"ש : {טז} הנותן . אשר נתן דרך בים סוף בצאת ישראל ממצרים : ובמים עזים . זה הירדן שבקע בימי יהושע : {יז} המוציא רכב וכו' . הנותן בלב מצרים להוציא אנשי הרכב וסוסיהם ואנשי החיל עם כל החוזק לרדוף אחר בני ישראל : יחדו . כולם יחדו שכבו ולא הוסיפו לקום כי נטבעו במי הים : דעכו . נפשותם קפצה מהם וכבה מהר כפשתה הדולקת הכבה מהרה כי לא תתעכב הרבה בשריפתה : {יח} אל תזכרו ראשונות . אל תזכרו להפליא על הנסים שעשיתי לכם בימים הראשונות , וקדמוניות וכו' כפל הדבר במ"ש : {יט} חדשה . נס חדש אשר לא עשיתי מעולם : עתה תצמח . בזמן קרוב תהיה אם בקולי תשמעו : הלא תדעוה . את הישועה ההיא כי כתובה היא בתורה שנאמר ושב ה' וכו' ושב וקבצך וכו' ( דברים ל ) : דרך . לשבי הגולה : נהרות . לרוות הצמאון : {כ} תכבדני חית השדה . אמר דרך משל כאלו חית השדה תכבדני בתהלותיה על אשר ימצאו מים במדבר במקום מדורם : להשקות עמי . בעת שובם מהגולה דרך המדבר : {כא} יצרתי לי . יצרתים לי לעם למען יספרו תהלתי : {כב} ולא אותי . אבל אתה יעקב לא קראת אותי כי פנית אחרי העכו"ם : כי יגעת . כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה : {כג} לא הבאת לי . זה היה בימי אחז שבטל עבודת בית המקדש כמ"ש ויסגור את דלתות בית ה' וכו' ( דה"ב כח ) וכן התודה חזקיהו בנו ואמר כי מעלו אבותינו וכו' גם סגרו וכו' ועולה לא העלו בקדש וכו' ( שם כט ) : וזבחיך . לא כבדתני עם זבחיך כי לא הבאתים לי : לא העבדתיך במנחה . לא הטלתי עליך עבודה קשה והוצאה מרובה בהבאת המנחה כי לא צויתי להקטיר רק הקומץ וכן לא הוגעתיך בלבונה כי לא צויתי להרבות בלבונה : {כד} לא קנית . לא הצרכת לקנות קנה להקטיר על המזבח כי היתה גדלה בירושלים . וחלב וכו' . לא השבעת אותי עם חלב זבחיך כי לא הקרבתים לפני : אך העבדתני . אני לא העבדתיך אך אתה העבדתני בחטאותיך וזהו מה שהיה שמש לנ"נ לכבוש את כל העולם תחתיו שלא יאמרו תחת יד אומה עכו"ם שפלה מסר ה' את ישראל : הוגעתני . כפל הדבר במ"ש : {כה} אנכי אנכי . ר"ל אני הוא שמחיתי מאז ואני מוחה אותם גם עתה ולא בצדקתך כ"א למעני שלא יחולל שמי כשאעשה עמכם כלה כחטאותיכם : וחטאתיך לא אזכור . ר"ל מחקתים היטב לבל ישאר רושם כלל ולא יזכרו : {כו} הזכירני . אחז דרך משל מהאדם לחבירו לומר הזכיר אותי מה גמול יש לך עלי . נשפטה יחד . נדבר דברינו לראות הדין עם מי : ספר אתה . ר"ל ספר אתה תחילה למען תצדק כי צדיק הראשון ובריבו וכאומר אף אם אתה תספר בתחילה לא תהיה צדיק נגדי : {כז} אביך הראשון חטא . אדם הראשון חטא בי באכלו מעץ הדעת ועם כי היה יציר כפי וכ"ש אתם שנולדתם מאיש ואשה המלאים עון : ומליציך . אף המליצים שאתה סומך עליהם להמליץ טוב בעדך והם הכשרים שבדור הנה גם המה פשעו בי : {כח} ואחלל . בעבור עונותיכם אחלל אף השרים הקדושים שבכם : ואתנה . אתנה אתכם לחרם ושממון ולגדוף מפי האויב :

מנחת שי על ישעיהו מ״ד

מ״ד:תתפ״ג א׳ וצמחו בבין חציר. י"ת ויתרבון צדיקיא רכיכין ומפנקין כלבלבי עשב כאילן דמשלח שרשוהי על נגדין דמיין. וכדומה לי שהוא היה קורא כבין בכ"ף וכן מראין דברי הראב"ע שכתב וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר ורבים אמרו על הצאצאים וכן וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר והטעם שיפרו וירבו עכ"ל. אבל בספרים שלנו בבי"ת וכן כת' רד"ק וכן פירש רש"י ז"ל: מ״ד:תתפ״ו א׳ ויערכה לי. במקצת ספרים העי"ן בפתח ובספרים מדוייקים בשוא וכ"כ בשרשים ובמכלול דף מ"ה: מ״ד:תתפ״ח א׳ ועדיהם המה. חד מן ד' נקודות בנביאים וסימן בפ' במדבר סיני במ"ג: מ״ד:תתפ״ט א׳ יצר אל. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': מ״ד:תתצ״א א׳ מעצד. דפוס עתיק העי"ן בחטף קמץ ולא סמכינן עליה דכולהו ספרי אחריני בחטף פתח כחבריה דירמיה סימן י': ב׳ ויעף. במקצת ספרים כתובי יד וגם בדפוס ישן כתיב ויעף בשני יודי"ן ואין כן בשאר הספרים: מ״ד:תתצ״ב א׳ יתארהו בשרד. האל"ף בשוא ופתח ובמחוגה יתארהו האל"ף בחטף קמץ. רד"ק בפירוש ומכלול דף כ"ב ובשרשים וכן בספר ישן כתוב בגליון וסי' אאר ובס' אחר כ"י שניהם בחטף פתח ואין לחוש עליו וכתב רבינו יונה בס' הרקמה ובמחוגה יתארהו לית דכותיה קמוץ: מ״ד:תתצ״ג א׳ נטע. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': ב׳ ארן. נו"ן זעירא והיא חד מן ג' נוני"ן אריכין זעירין על פי המסורת ויש קוראין ארז בזי"ן וטועין נימוק כ"א בשרשים: מ״ד:תתצ״ד א׳ ויחם. החית בקמץ חטוף והזקף ביו"ד. רד"ק: מ״ד:תתצ״ה א׳ חמותי. בספר אחד כ"י מלעיל ובשאר ספרים מלרע וכן כתב רד"ק: מ״ד:תתצ״ו א׳ יסגוד לו. חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין ע"פ המסורה וסימן במסורא רבתא מערכת אות וא"ו: מ״ד:תתצ״ט א׳ הלוא שקר. מלא וא"ו ואל"ף כי אינו מן החסר בסיפרא: מ״ד:תת״ק א׳ זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה וגו' ישראל לא תנשני. בנביאים עם פירוש אברבנאל כתוב וישראל לא תנשני בוא"ו וכן בדפוס ישן מוניציאה נכתב מבחוץ וישראל גם במקרא ישנה ספרדית היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה ומריש הוה אמינא אולי משגה היא למיכתביה בוא"ו ברם כדחזאי כל אילין אמינא הלא דבר היא ואיכא למיחש עלוי ובתר דאשכחי נמי במסרה רבתא דפוסא ל"ג וישראל בקריא דכתיב בה זכר אלה יעקב וישראל ב' בו כזעיר איתמוטטא רגלי לאכרועי כמאן דכתיב בוא"ו אילולי ה' דסעיד לי וזמין בידי מסרה כתיבת ידא דלא חשבא להדין פסיקא אלא חדא בלחוד דהוא קדמאה דפסיק ולהדא שמעינן דאמרי כהלכתא וברובא דנוסחי דיקי ובתרגום יונתן ובהך מסרא דדפוסא כד מעיינת בה תשכח דלא סלקא כהוגן כל עיקר לפוס חושבנא דתלתין ותלת ובצרא לה תלתא פסוקי והריני מבררן חד מנהון הוא וישראל ויהודה יושבים בסכות (שמואל ב י״א:י״א) תניינא וישראל מקראי (ישעיה מח) תליתאה ליהודה וישראל דאסא (בדברי הימים ב' טז) ותו חזינא בה טעותא ומשום הכי פרישנא מאי דצריכא לה כתיב התם וישראל הוא ידע בסוף דפא ובריש דפא אם במרד ואם במעל דמיחזי כתרין פסוקי וכולא חד פסוקא הוא ביהושע כ"ב ותו וישראל חנים בעין דאר צ"ל בעין אשר שמואל א' ריש סימן כ"ט ותו יוצרך מבטן צ"ל יצרי מבטן וסיומא דקרא וישראל לא יאסף בישעיה מ"ט יהא רעותיה דמארי עלמא עם עמיה ישראל לעלם בימנא יתפרקון דבית יהודה וישראל ישרי לרוחצן אמן: מ״ד:תתק״א א׳ חטאתיך. יש ספרים שכתוב בהם חטאותיך מלא בוא"ו ואל"ף: ב׳ שובה. חד מן ה' מלרע על פי המסורת וכן במכלול דף קל"ז: מ״ד:תתק״ג א׳ עשה כל. הכ"ף דגושה: ב׳ מי אתי. מאתי קרי והוא חד מן מלין דכתיבין תרין וקריין חד ונסדרו בדה"ב ל"ד ויש בזה דרש בבראשית רבה פ' א' ופ' ג' ושוחר טוב מזמור ר"ד מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם והסוד מבואר בספר הבהיר והובא בציוני פרשת חיי שרה:

תרגום יונתן על ישעיהו מ״ג

מ״ד:תתפ״ג א׳ וצמחו בבין חציר. י"ת ויתרבון צדיקיא רכיכין ומפנקין כלבלבי עשב כאילן דמשלח שרשוהי על נגדין דמיין. וכדומה לי שהוא היה קורא כבין בכ"ף וכן מראין דברי הראב"ע שכתב וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר ורבים אמרו על הצאצאים וכן וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר והטעם שיפרו וירבו עכ"ל. אבל בספרים שלנו בבי"ת וכן כת' רד"ק וכן פירש רש"י ז"ל: מ״ד:תתפ״ו א׳ ויערכה לי. במקצת ספרים העי"ן בפתח ובספרים מדוייקים בשוא וכ"כ בשרשים ובמכלול דף מ"ה: מ״ד:תתפ״ח א׳ ועדיהם המה. חד מן ד' נקודות בנביאים וסימן בפ' במדבר סיני במ"ג: מ״ד:תתפ״ט א׳ יצר אל. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': מ״ד:תתצ״א א׳ מעצד. דפוס עתיק העי"ן בחטף קמץ ולא סמכינן עליה דכולהו ספרי אחריני בחטף פתח כחבריה דירמיה סימן י': ב׳ ויעף. במקצת ספרים כתובי יד וגם בדפוס ישן כתיב ויעף בשני יודי"ן ואין כן בשאר הספרים: מ״ד:תתצ״ב א׳ יתארהו בשרד. האל"ף בשוא ופתח ובמחוגה יתארהו האל"ף בחטף קמץ. רד"ק בפירוש ומכלול דף כ"ב ובשרשים וכן בספר ישן כתוב בגליון וסי' אאר ובס' אחר כ"י שניהם בחטף פתח ואין לחוש עליו וכתב רבינו יונה בס' הרקמה ובמחוגה יתארהו לית דכותיה קמוץ: מ״ד:תתצ״ג א׳ נטע. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': ב׳ ארן. נו"ן זעירא והיא חד מן ג' נוני"ן אריכין זעירין על פי המסורת ויש קוראין ארז בזי"ן וטועין נימוק כ"א בשרשים: מ״ד:תתצ״ד א׳ ויחם. החית בקמץ חטוף והזקף ביו"ד. רד"ק: מ״ד:תתצ״ה א׳ חמותי. בספר אחד כ"י מלעיל ובשאר ספרים מלרע וכן כתב רד"ק: מ״ד:תתצ״ו א׳ יסגוד לו. חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין ע"פ המסורה וסימן במסורא רבתא מערכת אות וא"ו: מ״ד:תתצ״ט א׳ הלוא שקר. מלא וא"ו ואל"ף כי אינו מן החסר בסיפרא: מ״ד:תת״ק א׳ זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה וגו' ישראל לא תנשני. בנביאים עם פירוש אברבנאל כתוב וישראל לא תנשני בוא"ו וכן בדפוס ישן מוניציאה נכתב מבחוץ וישראל גם במקרא ישנה ספרדית היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה ומריש הוה אמינא אולי משגה היא למיכתביה בוא"ו ברם כדחזאי כל אילין אמינא הלא דבר היא ואיכא למיחש עלוי ובתר דאשכחי נמי במסרה רבתא דפוסא ל"ג וישראל בקריא דכתיב בה זכר אלה יעקב וישראל ב' בו כזעיר איתמוטטא רגלי לאכרועי כמאן דכתיב בוא"ו אילולי ה' דסעיד לי וזמין בידי מסרה כתיבת ידא דלא חשבא להדין פסיקא אלא חדא בלחוד דהוא קדמאה דפסיק ולהדא שמעינן דאמרי כהלכתא וברובא דנוסחי דיקי ובתרגום יונתן ובהך מסרא דדפוסא כד מעיינת בה תשכח דלא סלקא כהוגן כל עיקר לפוס חושבנא דתלתין ותלת ובצרא לה תלתא פסוקי והריני מבררן חד מנהון הוא וישראל ויהודה יושבים בסכות (שמואל ב י״א:י״א) תניינא וישראל מקראי (ישעיה מח) תליתאה ליהודה וישראל דאסא (בדברי הימים ב' טז) ותו חזינא בה טעותא ומשום הכי פרישנא מאי דצריכא לה כתיב התם וישראל הוא ידע בסוף דפא ובריש דפא אם במרד ואם במעל דמיחזי כתרין פסוקי וכולא חד פסוקא הוא ביהושע כ"ב ותו וישראל חנים בעין דאר צ"ל בעין אשר שמואל א' ריש סימן כ"ט ותו יוצרך מבטן צ"ל יצרי מבטן וסיומא דקרא וישראל לא יאסף בישעיה מ"ט יהא רעותיה דמארי עלמא עם עמיה ישראל לעלם בימנא יתפרקון דבית יהודה וישראל ישרי לרוחצן אמן: מ״ד:תתק״א א׳ חטאתיך. יש ספרים שכתוב בהם חטאותיך מלא בוא"ו ואל"ף: ב׳ שובה. חד מן ה' מלרע על פי המסורת וכן במכלול דף קל"ז: מ״ד:תתק״ג א׳ עשה כל. הכ"ף דגושה: ב׳ מי אתי. מאתי קרי והוא חד מן מלין דכתיבין תרין וקריין חד ונסדרו בדה"ב ל"ד ויש בזה דרש בבראשית רבה פ' א' ופ' ג' ושוחר טוב מזמור ר"ד מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם והסוד מבואר בספר הבהיר והובא בציוני פרשת חיי שרה:

מנחת שי על ישעיהו מ״ד

מ״ד:תתפ״ג א׳ וצמחו בבין חציר. י"ת ויתרבון צדיקיא רכיכין ומפנקין כלבלבי עשב כאילן דמשלח שרשוהי על נגדין דמיין. וכדומה לי שהוא היה קורא כבין בכ"ף וכן מראין דברי הראב"ע שכתב וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר ורבים אמרו על הצאצאים וכן וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר והטעם שיפרו וירבו עכ"ל. אבל בספרים שלנו בבי"ת וכן כת' רד"ק וכן פירש רש"י ז"ל: מ״ד:תתפ״ו א׳ ויערכה לי. במקצת ספרים העי"ן בפתח ובספרים מדוייקים בשוא וכ"כ בשרשים ובמכלול דף מ"ה: מ״ד:תתפ״ח א׳ ועדיהם המה. חד מן ד' נקודות בנביאים וסימן בפ' במדבר סיני במ"ג: מ״ד:תתפ״ט א׳ יצר אל. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': מ״ד:תתצ״א א׳ מעצד. דפוס עתיק העי"ן בחטף קמץ ולא סמכינן עליה דכולהו ספרי אחריני בחטף פתח כחבריה דירמיה סימן י': ב׳ ויעף. במקצת ספרים כתובי יד וגם בדפוס ישן כתיב ויעף בשני יודי"ן ואין כן בשאר הספרים: מ״ד:תתצ״ב א׳ יתארהו בשרד. האל"ף בשוא ופתח ובמחוגה יתארהו האל"ף בחטף קמץ. רד"ק בפירוש ומכלול דף כ"ב ובשרשים וכן בספר ישן כתוב בגליון וסי' אאר ובס' אחר כ"י שניהם בחטף פתח ואין לחוש עליו וכתב רבינו יונה בס' הרקמה ובמחוגה יתארהו לית דכותיה קמוץ: מ״ד:תתצ״ג א׳ נטע. מלרע שלא כמנהג. מכלול דף ו': ב׳ ארן. נו"ן זעירא והיא חד מן ג' נוני"ן אריכין זעירין על פי המסורת ויש קוראין ארז בזי"ן וטועין נימוק כ"א בשרשים: מ״ד:תתצ״ד א׳ ויחם. החית בקמץ חטוף והזקף ביו"ד. רד"ק: מ״ד:תתצ״ה א׳ חמותי. בספר אחד כ"י מלעיל ובשאר ספרים מלרע וכן כתב רד"ק: מ״ד:תתצ״ו א׳ יסגוד לו. חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין ע"פ המסורה וסימן במסורא רבתא מערכת אות וא"ו: מ״ד:תתצ״ט א׳ הלוא שקר. מלא וא"ו ואל"ף כי אינו מן החסר בסיפרא: מ״ד:תת״ק א׳ זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה וגו' ישראל לא תנשני. בנביאים עם פירוש אברבנאל כתוב וישראל לא תנשני בוא"ו וכן בדפוס ישן מוניציאה נכתב מבחוץ וישראל גם במקרא ישנה ספרדית היה כתוב בתחלה בוא"ו ואחר כך נגררה ומריש הוה אמינא אולי משגה היא למיכתביה בוא"ו ברם כדחזאי כל אילין אמינא הלא דבר היא ואיכא למיחש עלוי ובתר דאשכחי נמי במסרה רבתא דפוסא ל"ג וישראל בקריא דכתיב בה זכר אלה יעקב וישראל ב' בו כזעיר איתמוטטא רגלי לאכרועי כמאן דכתיב בוא"ו אילולי ה' דסעיד לי וזמין בידי מסרה כתיבת ידא דלא חשבא להדין פסיקא אלא חדא בלחוד דהוא קדמאה דפסיק ולהדא שמעינן דאמרי כהלכתא וברובא דנוסחי דיקי ובתרגום יונתן ובהך מסרא דדפוסא כד מעיינת בה תשכח דלא סלקא כהוגן כל עיקר לפוס חושבנא דתלתין ותלת ובצרא לה תלתא פסוקי והריני מבררן חד מנהון הוא וישראל ויהודה יושבים בסכות (שמואל ב י״א:י״א) תניינא וישראל מקראי (ישעיה מח) תליתאה ליהודה וישראל דאסא (בדברי הימים ב' טז) ותו חזינא בה טעותא ומשום הכי פרישנא מאי דצריכא לה כתיב התם וישראל הוא ידע בסוף דפא ובריש דפא אם במרד ואם במעל דמיחזי כתרין פסוקי וכולא חד פסוקא הוא ביהושע כ"ב ותו וישראל חנים בעין דאר צ"ל בעין אשר שמואל א' ריש סימן כ"ט ותו יוצרך מבטן צ"ל יצרי מבטן וסיומא דקרא וישראל לא יאסף בישעיה מ"ט יהא רעותיה דמארי עלמא עם עמיה ישראל לעלם בימנא יתפרקון דבית יהודה וישראל ישרי לרוחצן אמן: מ״ד:תתק״א א׳ חטאתיך. יש ספרים שכתוב בהם חטאותיך מלא בוא"ו ואל"ף: ב׳ שובה. חד מן ה' מלרע על פי המסורת וכן במכלול דף קל"ז: מ״ד:תתק״ג א׳ עשה כל. הכ"ף דגושה: ב׳ מי אתי. מאתי קרי והוא חד מן מלין דכתיבין תרין וקריין חד ונסדרו בדה"ב ל"ד ויש בזה דרש בבראשית רבה פ' א' ופ' ג' ושוחר טוב מזמור ר"ד מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם והסוד מבואר בספר הבהיר והובא בציוני פרשת חיי שרה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5