{א} הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא: {ב} לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ: {ג} קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט: {ד} לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ: (פ) {ה} כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ: {ו} אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: {ז} לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ: {ח} אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים: {ט} הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם: (פ) {י} שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם: {יא} יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ: {יב} יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ: {יג} יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר: (ס) {יד} הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד: {טו} אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ: {טז} וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים: {יז} נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ: (פ) {יח} הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת: {יט} מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה: {כ} (ראית) רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע: {כא} יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: {כב} וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: {כג} מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: {כד} מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: {כה} וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב:
רש"י על ישעיה פרק-מב
{א} הן עבדי אתמך בו . הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו : בחירי . ישראל קרוי בחירי ( תהלים קלה ) כי יעקב בחר לו יה ואומר ( לקמן מה ) למען עבדי יעקב ישראל בחירי : רצתה נפשי . עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר ( לעיל ב ) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו' : {ב} ולא ישא . לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר ( זכריה ח ) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם : {ג} קנה רצוץ לא ישבור . ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי ( פיי כנר כבה ) לא יטפון : ופשתה כהה . פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים : {ד} ולא ירוץ . כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה ( לעיל יא ) וישמעו להן כענין שנא' ( צפניה ג ) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו : {ה} האל ה' . בעל הדין ובעל הרחמי' : בורא השמים . תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה : וצאצאיה . בורא את היוצא ממנה : נותן נשמה . נשמת חיים : לעם עליה . לכולם בשוה : ורוח . קדושה : להולכים בה . למתהלכים לפניו : {ו} קראתיך . לישעיה הוא אומר : ואצרך . כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם : לאור גוים . כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים : {ז} לפקוח עינים עורות . שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי : להוציא ממסגר אסיר . וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה : {ח} הוא שמי . הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן : {ט} הראשונות . שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים ( בראש' טו ) וגם את הגוי וגו' . הנה באו . שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה : {י} תהלתו מקצה הארץ . על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני : יורדי הים . פורשי בספינות : ומלואו . הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א : {יא} ישאו מדבר . קול בשיר : חצרים תשב קדר . ( מוסב על ישאו ) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו ( כמו והחצרים אשר תשב קדר ) , במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים : יושבי סלע . המתים שיחיו כן ת"י : מראש הרים יצווחו . מריש טוריא ירימון קליהון : {יד} החשיתי מעולם . זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש : אתאפק . לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה : אשום . אתבהל : ואשאף . ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי : {טו} אחריב הרים וגבעות . אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם : וכל עשבם . כל הנלוים עליהם : אוביש . ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות : {טז} והולכתי . ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה : עשיתים . אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי : {יח} החרשים . והעורים . על ישראל הוא אומר : {יט} מי עור . בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם , וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות : מי עור כמשולם . מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי : {כ} ראות רבות . ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי : פקוח אזנים . אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא : {כא} ה' חפץ . להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה : {כב} והוא . העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב : הפח בחורים כולם . בחוריהם פחי נפש כולם , תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא : ואין אומר השב . כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש : {כג} יאזין . לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב : לאחור . יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא : {כד} זו חטאנו לו . זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו : ולא אבו . אבותינו בדרכיו הלוך : {כה} ותלהטהו מסביב . כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' ( צפניה ג ו ) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו' : ולא ידע . יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו : ותבער בו . אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו :
מלבי"ם על ישעיה פרק-מב
{א} עבדי בחירי. העבד, הוא ע"י עבודתו, והנבחר, הוא ע"י רצון הבוחר כנזכר לעיל (מ"א ח') : {ב} ישא, כמו וישא משלו, ונשאו קנה, ישא עליכם משא, התחלת הדבור המליציי : {ד} משפט, ולתורתו. המשפט הוא הנימוס וההנהגה בין אדם לאדם, והתורה, באמונות ודעות ומצות, עפ"י התורה אשר יורוך (נגד בין דם לדם) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה (נגד בין דין לדין) (דברים יז יא) : {ה} נשמה, ורוח. בארתי הבדלם בפי' בראשית : {ז} ממסגר, מבית כלא. היושב בבית כלא הוא רק נכלא ונמנע מלצאת ואינו אסור, ואת בניהם כלו בבית (ש"א, ו' י') ומזה ממכלאות צאן, ואם אסרו שם, יאמר ויאסרהו בבית כלא (מ"ב יז ד') : {ח} כבודי ותהלתי. העצם יכובד ע"י מעלה נמצא בעצמותו, וגם במעלה טבעית, אבל לא יהולל רק ע"י פעולות נרגשות ממנו, ורק אם יהיה בחירות, (ע"ל ד' ב'), הפילוסוף יכחיש הרצון והבחירה אצל ה', וייחס לו רק כבוד ע"י עצמותו, לא תהלה ע"י פעולותיו כי יכחיש ההשגחה, אבל גם הכבוד הזה ייחס אל הטבע אשר היא פועלת הכל לפי דעתו, עז"א וכבודי לאחר לא אתן. ועובדי הפסל ייחסו לו גם תהלה, כי יתארו אותו במעשים בחיריים ופעולות יוצאות לחוץ, אבל ידברו כי יתראו פעולותיו באמצעות הפסילים ולהם התהלה עז"א ותהלתו לפסילים : {יג} גבור, ואיש מלחמה. בארתי למעלה (ג' ב') : {יד} החשיתי, אחריש. חשה מציין השתיקה הפך דבור, ומחריש מציין השתיקה שהיא הפך התשובה, המחריש היה לו להשיב ולענות, והמחשה היה לו לדבר, עת לחשות ועת לדבר, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר, פעל חשה נמצא גם על עזיבת המעשה, ואתם מחשים, הפך חיש שמורה על הזריזות, ומענין זה בא גם על עזיבת הדבור, או הסער, ויחשו גליהם. וחרש מענין חרש אזנים, עושה א"ע כאילו לא שומע, יאמר הלא מעולם לא החשיתי אף בדבר שאין נוגע לכבודי, ואיך עתה אחריש ? ויותר מזה כי אתאפק בכל כחי על השתיקה, ועמ"ש בפי' תהלות (לח א') : אשם ואשאף. אשם שרשו נשם, הוראתו הוצאת נשימת האויר לחוץ, ונשמת מי יצאה ממך (איוב כו) ונשלמה הנו"ן בדגש, ואשאף, היא שאיפת האויר לפנים. באות נפשה שאפה רוח (ירמיה ב') : {טו} ואגמים אוביש. הנהר המתיבש נעשה במקומו אגם מים, ור"ל שאף אגם לא יהיה שם : {טז} בדרך בנתיבות, הדרך הוא דרך הרבים, והנתיב הוא של היחיד, כמ"ש בכ"מ : {יז} פסל, מסכה. עם מסכה נקשר מושג השלטנות ג"כ, נסיכי מדין, וע"כ בצד זה קראם מסכה : {יט} כמשלם, יש הבדל בין שלם ובין תמים, תמים הפך המום והחסרון, ושלם על הצד היותר טוב שאפשר במינו אדם שאינו בעל מום היא תמימות טבעית, שאינו חונף וצבוע היא תמימות נפשית, המצליח בבריאות ועושר היא שלמות טבעית, השלם בחכמה וכל המעלות הנפשיות היא שלמות נפשית, אצל בע"ח ישתמש בשם תמים שה תמים, ואצל גופים בלתי בעלי איברים בשם שלם, אבנים שלמות, איפה שלמה, כי הגוף בלתי בעל איברים לא שייך בו מום, וכן לא תמימות שהוא הפך המום : {כא} יגדיל ויאדיר. גדול בכמות. ואדיר באיכות : {כב} הפח. מענין דבור כמו אשית בישע יפיח לו, יפיח כזבים עד שקר, בחורים, מענין חור, והב' ב' המקום, החור יחבא בו מדעתו, ובתי כלאים יחבא בהם בע"כ, ר"ל כן ידברו בהחורים שנחבאו שם : היו לבז ואין מציל משסה ואין אמר השב. כבר הבדלתי למעלה (יז יד) בין בז למשסה. הבז, הוא מה שהאויב בוזז לצרכו. והמשסה, הוא מה ששוסס ודורך ברגליו להשחית ולבלע, והנה עת יתגבר האויב יבוז בהכרח את כל אשר ימצא, ושר הצבא לא יעכב ביד חילו מלעשות זאת. אבל מן השסיסה להשחית יצוה השר הצבא לפעמים שיניחו מעשות זאת. לפ"ז מן הבז צריך מציל, שאוהבי העם יריבו בעדם ויצילו אותם ומן המשסה א"צ מציל, כי גם השר צבא יאמר השב, שב ואל תעשה זאת. עז"א היו לבז ואין מציל, ויותר מזה כי היו גם למשסה ולמדרך רגל, ואין בין ראשי הצבא שיאמר השב : {כג} יקשיב וישמע לאחור. עיין למעלה (מא כג) : {כד} מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזים. יעקב הם ההמון, וישראל הם הגדולים והשרים (כנ"ל ט' ז'), והנה ההמון נתונים למשסה דרך השחתה, והגדולים שאותם לא השחית האויב, כי לקחם להיכלי מלך כנזכר בדניאל (א'), מ"מ היו לבוזזים שלקחו ממונם : זו חטאנו לו. מלת זו בא סתמי לרוב, לא זכר ולא נקבה שמצויינים, זה, זאת, ויהיה כינוי הרומז אל מלה נעלמת, כמו דבר זו, סבה זו, עם זו יצרתי לי, העם, בעבור סבה זו יצרתים, יתפשו במזימות זו חשבו (תהלות יו"ד), דבר זו חשבו, מפני רשעים זו שדוני (יג ט'), דבר זו שדוני (הבת עין) כמש"פ שם. אשכילך ואורך בדרך זו תלך, כי דרך זכר ונקבה, ופה זו היא הסבה יען חטאנו לו, אבו, בלב כנ"ל (א' יט) : {כה} חמה, אפו, כ"כ כ"פ כי חמה הוא הכעס הפנימי, ואף הוא הראות הקצף בגלוי ע"י העונש, האף הבלתי יוצא מחמה פנימית אינו קשה, אבל הוא שפך החמה של אפו, שהאף הזה המעניש מלא חמה פנימית, וגם עזוז מלחמה בגלוי :
חומת אנך על ישעיה מ״ב
מ״ב:תרנ״ב א׳ כה אמר האל ה'. אפשר במה שחקרו המפרשים דכיון דעדת ישראל שבויה ודרך משל המשילו דכ"י יש"א ביום ההוא לישראל ושבויה אסורה לכהן. ויש שני תירוצים אחד כמ"ש בספרי על הן ישלח איש וכו' דכ"י הוא אל ולא איש. ותו דעושה אותנו בריה חדשה. והני קראי פירשום המפרשים בגאולה העתידה ובמלך המשיח וידוע דלעתיד בגאולה יהיה לנו דין נשואין דהוא בחצר דידיה כמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל. וכדי דלא תקשי דשבויה אסורה לכהן לכן פתח ואמר כה אמר אמירה רבה האל ה' והוא תירוץ הספרי כי אל אנכי ולא איש ועוד כי הוא יוצר הכל נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ונעשו בריה חדשה ממש לגמרי ואין כאן שבויה דפנים חדשות באו לכאן: מ״ב:תרנ״ג א׳ אני ה' קראתיך בצדק. אפשר במ"ש בזהר הקדוש דכ"י השכינה עמנו ועמה יפקון וז"ש אני ה' דגאולת מצרים כתב הרב ש"ך ז"ל עה"ת דהוסיף א' על שם אלהים ונעשה אני ה' לרחם על ישראל ופירשנו בעניותנו שזה כונת הכתוב אני ה' לא שניתי דממצרים ועד הנה כב יכול תדיר אומר אני ה' ולא כלו רחמיו וז"ש אני ה' לא שניתי וידוע כי אני ה' גימטריא לבנה שרמז לשכינה. וז"ש אני ה' קראתיך בצדק שהיא השכינה כמ"ש ועמה יפקון ובעבורה אומר אני ה' שהוא בגימטריא לבנה ומרחם עליך ואצרך וכו': מ״ב:תרנ״ד א׳ לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר. אפשר במ"ש רז"ל בפסיקתא אחפש את ירושלם בנרות כמו לחפשי ישלחנו תחת עינו אמר הקב"ה אני סימתי את עיניהם דכתיב נסך עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם דין הוא שיצאו לחירות וכו'. וכל זה מרוב רחמיו מכמה צדדין כמו שכתבנו בעניותנו בדרושים. ועל הכל דבידו יתברך להחזיר אור עיניהם ולא יצאו לחירות. ואדרבא גברו רחמיו יתברך דמחזיר אור עיניהם ומוציאם לחירות על מה שסימה עיניהם באותו זמן. וז"ש לפקוח עינים עורות והוא יתברך מחזיר אורם. ועם כל זה להוציא ממסגר אסיר מהגלות על מה שהיו מקודם ואלו רחמים גדולים רבים ועצומים: מ״ב:תרס״ח א׳ ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אפשר דידוע דתורה שבע"פ מיוחסת לשכינה והיא נקראת צדק. וכל החידושים בכל חלקי התורה נקראים תורה שבע"פ. וז"ש ה' חפץ למען צדקו היא שכינתו יגדיל תורה שבע"פ שכל חכם מחדש חידושים. ויאדיר נותן בהם חוזק וירחיב גבולם בתורה. א"נ במשז"ל שהקב"ה זורע התורה והפירות נותן לבעלי התורה בעה"ז כמו שכתבנו בעניותנו באורך בדרושים וז"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה שזורעה וגדלי פירות ויאדיר לבעלי תורה בעה"ז: מ״ב:תרע״א א׳ מי נתן למשיסה יעקב וכו'. יש מי שפירש טעם למה שלמו נפשות ונכסים במ"ש רבינו האר"י ז"ל פוקד עון אבות על בנים דוקא עון אבל חטא איש בחטאו ימות והיינו שהיו בכח אביהם וכיון שחטאו עם אביהם וחזרו וחטאו הו"ל מועד דקי"ל כרבי דבתרי זמני הויא חזקה ודינו להשתלם מן העליה והוא מזיד עון ומה שחטאו הם עצמם הוי דין תם ונפרע מגופו וזה כונת הכתוב כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושל"ם ועמ"ך לחרפה. וז"ש מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים תרתי נפשות וממון לז"א הלא ה' זו חטאנו לו אנחנו ולא אבו אבותינו בדרכיו הלוך זתה"ד בקצור. ואפשר לומר בפשיטות דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם וז"ש מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים נפשות וממון. לז"א הלא ה' זו חטאנו לו ובדיני שמים אדם לוקה ומשלם:
מצודות ציון על ישעיה פרק-מא
{א} החרישו . ענין שתיקה כמו יחרישו באהבתו ( צפניה ג ) : {ב} העיר . מל' התעוררות : ירד . ענין שלטנות כמו רדה בקרב אויביך ( תהלים קי ) . נדף . ענין כתישה כמו אל ידפנו ( איוב לב ) : {ג} אורח . מסילה ודרך : {ה} ויאתיון . ענין ביאה כמו אתא בוקר ( לעיל כא ) : {ז} מחליק . מלשון חלק : פטיש . הוא המקבת וכן וכפטיש יפוצץ סלע ( ירמיה כג ) . הולם פעם . שניהם ענין הכאה כמו והלמה סיסרא ( שופטים ה ) וכמו נפעמתי ולא אדבר ( תהלים מו ) וכפל המלה בשמות נרדפים ויורה על חוזק ההכאה : במסמרים . יתדות וכן וברזל לרוב למסמרים ( דה"א כב ) : ימוט . מלשון נטיה וקלקול : {ט} החזקתיך . ענין אחיזה כמו ויחזיקו האנשים בידו ( בראשית יט ) : מאציליה . כן יקראו הגדולים וכן ואל אצילי בני ישראל ( שמות כד ) : {י} תשתע . ענין הפנה והסרה כמו ועיניו השע ( לעיל ז ) : אמצתיך . ענין חוזק : תמכתיך . ענין סעד ומשען : {יא} הנחרים . מל' חרון וכעס וכן בני אמי נחרו בי ( ש"ה א ) . כאין . כלא דבר : {יב} מצתיך . ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו ( לקמן נח ) : וכאפס . דבר שאין בו ממש : {יג} מחזיק . אותו : {יד} מתי . אנשי : {טו} למורג . הוא כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן והמוריגים וכלי הבקר ( ש"ב כד ) : חרוץ . עשוי חריצים ובקיעות בין אבן לאבן : בעל פיפיות . ר"ל שיש בו פיות וחדודים רבים והם החריצים : תדוש . מל' דישה : ותדוק . מל' דק : כמוץ . היא פסולת התבואה : {טז} תזרם . ענין פזור כמו וזרתי פרש ( מלאכי ב ) : תפיץ . תפזר : תתהלל . מל' הלול ושבח : {יז} נשתה . ענין העתקה וכן ונשתו מים מהים ( לעיל יט ) : אענם . מל' עניה ותשובה : {יח} שפיים . כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים ( ירמיה ד ) : לאגם . כן נקרא מקום כניסת המים וכן ועל אגמיהם ( שמות ז ) : ציה . שממון : {יט} ארז וגו' . שמות אילני סרק : בערבה . במדבר : ברוש . וגו' , שמות אילני סרק : {כא} עצמותיכם . ענין תוכן הדבר ועצמותו וכן לא נכחד עצמי ממך ( תהלים קלט ) : {כב} תקרינה . מל' מקרה : {כג} האותיות . הבאות כמו אתא בוקר ( לעיל כא ) : לאחור . מל' אחרון . ונשתעה . ענין ספור דברים כי תרגום של ויספר הוא ואשתעי וכן ואשעה בחקיך תמיד ( תהלים קיט ) : {כד} מאפע . הוא אפעה והוא מין נחש רע : תועכה . איש תועבה וכן ואני תפלה ( שם קט ) ומשפטו איש תפלה : {כה} העירותי . מלשון התעוררות : ויאת . ענין ביאה : סגנים . מין שררה : חומר . הוא כעין טיט : יוצר . אומן חרס : ירמוס . ענין דריכה ברגל : {כז} הנה . הנה הם : {כט} און אפס . רוח ותוהו . פתרון אחד להם דבר שאין בו תועלת וממש : נסכיהם . הפסל הנעשה בהתכת המתכת וכן הפסל נסך חרש ( לעיל מ ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-מב
{א} הן עבדי . הנה עבדי אשר אתמך בו והוא מלך המשיח ואמר במשל הנשען על עבדו הנאמן : בחירי רצתה נפשי . הנבחר לי אשר רצתה נפשי בו : נתתי רוחי עליו . כמ"ש ונחה עליו רוח ה' וכו' ( לעיל יא ) : משפט וכו' . יוציא משפטם לאור וכמ"ש ושפט בין הגוים וכו' ( לעיל ב ) : {ב} לא יצעק . לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריו : ולא ישא . לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק : ולא ישמיע בחוץ קולו . אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם : {ג} קנה רצוץ . קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר : לא ישבור . ר"ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים : ופשתה כהה . פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ"ש : לאמת יוציא משפט . כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכח : {ד} לא יכהה . לא יכהה מאורו ולא ירוצץ ר"ל לא יחלש ולא יתרפה עד ישים משפט באנשי הארץ : ולתורתו . אל מה שיורה וילמד יצפו ויקוו יושבי האיים הרחוקים : {ה} ונוטיהם . הוא נטה אותם להיות כאוהל : רוקע . פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם : לעם עליה . אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני : {ו} קראתיך בצדק . על המשיח יאמר מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים : ואחזק בידך . אאחוז בידיך להגביר אותך על כל : ואצרך . אני אשמור אותך : ואתנך לברית עם . אתן הכח בידך להסב עמי לבריתי לקיים התורה והמצוה . לאור גוים . להאיר עיני הגוים כולם לדעת שה' הוא האלהים : {ז} לפקוח . מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה' אתה תפתחם ותשכילם : להוציא . את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך : {ח} הוא שמי . המיוחד לי לא כשם הפסילים שאין שמם מיוחד להם כי יקראוה בשם אלוה ואין אל אתם : וכבודי וכו' . לא אתן עוד כבודי לאחר כי עד הנה על מה שלא עשיתי משפט בעכו"ם נטו אחר הפסילים וכבדו אותם במקום שהיה ראוי לכבד אותי אבל מעתה אעשה משפט ולא יכבדו עוד לפסילים : ותהלתי . מלת לא עומדת במקום שתים לומר לא תהלתי לפסילים רצה לומר מה שראוי להלל אותי לא יהללו לפסילים כמאז וכפל הדבר במלות שונות : {ט} הראשונות . הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה כבר באו : וחדשות . עתה אני מגיד חדשות שלא שמעתם עדיין והיא הגאולה העתידה : בטרם תצמחנה . ר"ל עד לא התחילה להתגלות אשמיע אתכם : {י} שירו לה' . אז ישירו לה' שיר חדש ותהלתו יהיה נשמע מקצה הארץ : יורדי הים . הפורשים בים והבריות הממלאים את הים גם המה יהללו לה' : איים ויושביהם . האיים עצמם והיושבים בהם יהללו לה' והוא ענין מליצה כי אין האיים והבריות בעלי דעה ודבור להלל וכן נאמר נהרות ימחאו כף ( תהלים צח ) : {יא} ישאו מדבר וכו' . כל מדבר ועריו וכל חצרים אשר תשב בהם עדת קדר כולם ישאו קול שיר : ירונו וכו' . היושבים על הסלע ירונו תהלות ה' : יצוחו . ר"ל יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל : {יב} ישימו . ר"ל בפיהם יתנו לו כבוד : יגידו . האנשים השוכנים שמה : {יג} יצא . לתשועת ישראל : יעיר קנאה . יעורר לקנאת קנאת עמו : יריע . כגבור המנצח במלחמה : יתגבר . יתחזק את עצמו על אויביו : {יד} החשיתי מעולם . זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי : אתאפק . אתחזק לכבוש כעסי : כיולדה אפעה . אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם . אשום ואשאף יחד . אעשה שממה אבלע כולם יחד : {טו} אחריב . את ההרים והגבעות אעשה חורבה ואוביש את עשבם וכל המון העם . לאיים . להיות חורב ויובש כאיים : ואגמים וכו' . כפל הדבר במ"ש : {טז} והולכתי עורים . אז אוליך את ישראל לארצם דרך המדבר בדרך אשר לא ידעוהו והמה כעורים לה : בנתיבות וכו' . כפל הדבר במ"ש : אשים מחשך . ההולך בדרך שאין ידוע לו הוא כאלו הולך בחשך : ומעקשים למישור . דרך המעוקם אעשה ישר ושוה . עשיתים . מאז כשיצאו ממצרים עשיתי כאלה : ולא עזבתים . לעתיד לבוא : {יז} נסוגו וכו' . אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתו : האומרים וכו' ; כפל הדבר במ"ש : {יח} החרשים שמעו . אתם ישראל החרשים משמוע דבר ה' והעורים מלראות מצותיו שמעו מעתה והביטו לראות הואיל וטובה גדולה מוכנת לכם : {יט} מי עור וכו' . כאלו יפרש דבריו לומר מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנם : וחרש וכו' . חוזר על מלת מי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח רצה לומר מי שנתתי חכמה בלבו וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר : כמשולם . השלם במדות : כעבד ה' . כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה : {כ} ראות רבות . הלא המה רואים הרבה חכמה ואין בהם מי אשר ישמור את הזולת להשיבו מדרכו הרעה ולכן מהראוי להקרא עור : פקוח אזנים . הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ה' ואין בהם מי אשר ישמע כי עושה עצמו כאלו לא יבין ואינו מזהיר לזולת ולכן מהראוי להקרא חרש : {כא} ה' חפץ . ר"ל הלא עיקר חפץ ה' באנשים כאלה הוא בעבור שכ"א מהם יצדיק את הזולת ללמדו דרך הישר ולהגדיל התורה ולהאדירה ר"ל להרבות למוד דעת את העם : {כב} והוא עם בזוז ושסוי . ר"ל והם לא כן עשו כי לא למדו דעת את העם ולא שבו מדרכם והמה בעונם בזוזים ורמוסים לכל : הפח בחורים כולם . כל בחוריהם היו להם מפח נפש והמה היו חבואים וכלואים בבתי כלאים : ואין מציל . אין מציל מן הבזה : משיסה . היו למשיסה ואין מי אומר השיבהו למקומו ואל תוסיף לרמסהו ומוסב למעלה לומר הלא על כי לא נתנו לב לשמוע ולראות קלקול הדור ולתקנם באה עליהם הצרה הזאת ומהראוי הוא לקראם עורים וחרשים : {כג} מי בכם . ר"ל וכי נמצא מי בכם אשר יאזין לתת לב לזאת האמור למטה : יקשיב . וכי נמצא מי בכם אשר יקשיב לשמוע דבר שיעמוד לו באחרונה : {כד} מי נתן . רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה' מסרם ולא במקרה בא : זו חטאנו לו . רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם : ולא אבו . ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו : {כה} וישפוך . ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה : ותלהטהו מסביב . רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה' באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ"ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר"ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה :
מנחת שי על ישעיהו מ״ג
מ״ג:תתנ״ב א׳ בשמך. אין בבי"ת געיא: מ״ג:תתנ״ו א׳ אקבצך. הכ"ף בדגש: מ״ג:תתס״ה א׳ שלחתי בבלה. במדרש שוחר טוב על מזמור על נהרות בבל באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו' עד רדו מלפניו ושאו המשאוי עליהם מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם ולא מלאכי השרות בלבד אלא הקב"ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שולחתי בבלה.. ובמדרש רבתי סוף פרשת אמור ראיתי והנה מנורת זהב וגולה על ראשה תרין אמוראין חד אמר גולה ח"א גאולה מאן דאמר גולה שגולה לבבל וגלתה שכינה כביכול עמהם כדאמרן למענכם שולחתי בבלה ומאן דאמר גאולה שנאמר גואלינו ה' צבאות שמו. והכי גרסינן שולחתי בספרי סוף פרשת מסעי ופרשת בהעלותך ובמכילתא דהחריש פ' י"ד ובשיר השירים רבה בפסוק אתי מלבנון כלה ובמדרש פסיקתא הובא בילקוט זכריה רמז תק"ע וישעיה רמז שי"ז. ומדרש איכה פסוק בחורים טחון נשאו הובא בעירוך ערך בריח אף על פי שאינו כן במדרש חמש מגלות רבתא וגם בערך שלח כתב העירוך בשם מגלת איכה שולחתי בבלה כתיב וכן הוא במדרש ויושע תביאמו ותטעמו. גם החכם אבן עזרא פירשו כאלו הוא קורא השי"ן בקבוץ שפתים מבנין פועל שֻלחתי וכן מצאתי בדפוס ישן ובנסחה כ"י והחכם אברבניל פירשו בתחילה בחירק ואחר כך כתב ויש קוראים אותו בשורק ונראה שחז"ל כן היו קוראים כמו שאמר גלו לבבל וכו' עכ"ל. ובירושלמי פרקמא דתענית גלו לבבל וגלה שכינה עמהם מאי טעמא למענכם שולחתי בבלה וכתב בעל יפה מראה נראה דמסורת בידם דשולחתי גרסינן אף על פי שאינו כן בספרינו ובפרק בני העיר ובשמות רבה פ' ט"ו סימן כ"ג לא גרסינן אלא שלחתי וכו' עד כאן לשונו ע"ש. ורד"ק תמה מהחכם אבן עזרא ובסוף דבריו כתב ואני מקובל כי קריאתו שלחתי בחירק השי"ן מבנין פעל הדגוש וכן מצאתי בכל הספרים המדוייקים אשר ראיתי וכן נראה מהתרגום אבל לפי מה שנמצא בדברי רבותינו ז"ל ידמה שהם היו קוראים שלחתם בקבוץ שפתים השי"ן שאמר וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה ע"כ דבריו. ולבי אומר לי דגירסת כל המדרשים שלחתי בחירק כמו שכתוב בספרים שלנו וכן הוא בספר הזוהר ריש פרשת ואלה שמות ובמדבר רבה פ' ז' ובאיכה רבתי שילהי אלפ"א בית"א קדמאה וילמדנו פרשת בהר סיני אלא שאמרו שֻלחתי דרך דרש על דרך אל תיקרי. ויש אם למקרא ולמסורת דמצינן למיקרי שלחתי בקבוץ השי"ן וכן כתב מהר"ר מתתיה דלאקרט בפירוש שערי אורה שער הראשון ע"ז המאמר גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה אל תקרי שלחתי אלא שולחתי. וכן יסד הפייט כהושעת קבלות בבלה (כ)שלחת רחם למענך שֻלחת וכן ייסד כהושעת כנה משוררת ויושע לגוחה מצויינת ויִוָשַע כמו שדרשו בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ט על פסוק צדיק ונושע הוא (זכריה ט׳:ט׳) וכן דרשו במדרש תנחומא צדיק ונושא הוא אמר ר' אבהו כביכול שלך ושלנו היא הגאולה דכתיב ולכה לישועתה לנו אמר ר"מ כתיב ויושע ה' ביום ההוא ויושע ה' כתיב כביכול וכו' כמ"ש בפרשת בשלח על ויושע וכן דרשו בשמות רבה פ' ל' על פסוק וירא כי אין איש וישתומם וגו' ובפסוק כי קרובה ישועתי לבא ודומה לזה ייסד הפייט כהושעת מאמר והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם נָקוּב וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם ונראה לי דהכי פירושה מאמר הקב"ה שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים נקוד וְהוּצֵאתִי לשון אשר נקבו בשמות כלומר אל תקרי והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם אלא וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם כי יש אם למקרא ולמסורת גם כן כביכול היה עמהם בצרה ור"ל כמו שקיימת אותה ההבטחה כן הושענא אבל פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם אינה הבטחה שבשעה שנאמר כבר יצאו וכיוצא בזה אמרו בשילהי מועד קטן מנין לאבל שמסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים יְנָחֵם (איוב כ״ט:כ״ה) קרי ביה יִנָחֵם ר"ל בחירק היו"ד כמו שכתב בעל נימוקי יוסף שם וכ"כ התוספ' סוף מציאת האשה ועיין מה שאכתוב בתילים מזמור פ"ה בסייעתא דשמיא ולקמן על והורדתי בריחים: ב׳ והורדתי בריחים. מדרש איכה רבתי בחורים טחון נשאו את מוצא שלא היה ריחים בבבל וכשעלה נבוכדנאצר הטעינן ריחים והורידן לבבל הה"ד והורדתי בריחים כלם ברחים כתיב ע"כ ובכל ספרי םשלנו בריחים מלא דמלא ויראה לי שאין המדרש חולק על הספרים דאף על גב דלא אשכחן בכוליה קריא לישנא דרחים כי אם חסר יו"ד קדים לחי"ת מ"מ מצינן למימר דקרי ביה ריחים בצירי הרי"ש וביו"ד נחה ויש אם למקרא ולמסורה כמ"ש למעלה: מ״ג:תת״ע א׳ דרך בישמון. בספרים מדוייקים כ"כ מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד תניינא ומלא וא"ו: מ״ג:תתע״א א׳ נהרות בישימון. כ"כ במדוייקי' מלא תרי יודי"ן וחסר וא"ו: מ״ג:תתע״ד א׳ לא הביא(ו)ת. מלא יו"ד ואל"ף ועיין מ"ש בסימן ל"ז ובמכלול הנזכר שם: ב׳ לא כבדתני. בבי"ת לשון כבוד:
תרגום יונתן על ישעיהו מ״ב
מ״ג:תתנ״ב א׳ בשמך. אין בבי"ת געיא: מ״ג:תתנ״ו א׳ אקבצך. הכ"ף בדגש: מ״ג:תתס״ה א׳ שלחתי בבלה. במדרש שוחר טוב על מזמור על נהרות בבל באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו' עד רדו מלפניו ושאו המשאוי עליהם מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם ולא מלאכי השרות בלבד אלא הקב"ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שולחתי בבלה.. ובמדרש רבתי סוף פרשת אמור ראיתי והנה מנורת זהב וגולה על ראשה תרין אמוראין חד אמר גולה ח"א גאולה מאן דאמר גולה שגולה לבבל וגלתה שכינה כביכול עמהם כדאמרן למענכם שולחתי בבלה ומאן דאמר גאולה שנאמר גואלינו ה' צבאות שמו. והכי גרסינן שולחתי בספרי סוף פרשת מסעי ופרשת בהעלותך ובמכילתא דהחריש פ' י"ד ובשיר השירים רבה בפסוק אתי מלבנון כלה ובמדרש פסיקתא הובא בילקוט זכריה רמז תק"ע וישעיה רמז שי"ז. ומדרש איכה פסוק בחורים טחון נשאו הובא בעירוך ערך בריח אף על פי שאינו כן במדרש חמש מגלות רבתא וגם בערך שלח כתב העירוך בשם מגלת איכה שולחתי בבלה כתיב וכן הוא במדרש ויושע תביאמו ותטעמו. גם החכם אבן עזרא פירשו כאלו הוא קורא השי"ן בקבוץ שפתים מבנין פועל שֻלחתי וכן מצאתי בדפוס ישן ובנסחה כ"י והחכם אברבניל פירשו בתחילה בחירק ואחר כך כתב ויש קוראים אותו בשורק ונראה שחז"ל כן היו קוראים כמו שאמר גלו לבבל וכו' עכ"ל. ובירושלמי פרקמא דתענית גלו לבבל וגלה שכינה עמהם מאי טעמא למענכם שולחתי בבלה וכתב בעל יפה מראה נראה דמסורת בידם דשולחתי גרסינן אף על פי שאינו כן בספרינו ובפרק בני העיר ובשמות רבה פ' ט"ו סימן כ"ג לא גרסינן אלא שלחתי וכו' עד כאן לשונו ע"ש. ורד"ק תמה מהחכם אבן עזרא ובסוף דבריו כתב ואני מקובל כי קריאתו שלחתי בחירק השי"ן מבנין פעל הדגוש וכן מצאתי בכל הספרים המדוייקים אשר ראיתי וכן נראה מהתרגום אבל לפי מה שנמצא בדברי רבותינו ז"ל ידמה שהם היו קוראים שלחתם בקבוץ שפתים השי"ן שאמר וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה ע"כ דבריו. ולבי אומר לי דגירסת כל המדרשים שלחתי בחירק כמו שכתוב בספרים שלנו וכן הוא בספר הזוהר ריש פרשת ואלה שמות ובמדבר רבה פ' ז' ובאיכה רבתי שילהי אלפ"א בית"א קדמאה וילמדנו פרשת בהר סיני אלא שאמרו שֻלחתי דרך דרש על דרך אל תיקרי. ויש אם למקרא ולמסורת דמצינן למיקרי שלחתי בקבוץ השי"ן וכן כתב מהר"ר מתתיה דלאקרט בפירוש שערי אורה שער הראשון ע"ז המאמר גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה אל תקרי שלחתי אלא שולחתי. וכן יסד הפייט כהושעת קבלות בבלה (כ)שלחת רחם למענך שֻלחת וכן ייסד כהושעת כנה משוררת ויושע לגוחה מצויינת ויִוָשַע כמו שדרשו בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ט על פסוק צדיק ונושע הוא (זכריה ט׳:ט׳) וכן דרשו במדרש תנחומא צדיק ונושא הוא אמר ר' אבהו כביכול שלך ושלנו היא הגאולה דכתיב ולכה לישועתה לנו אמר ר"מ כתיב ויושע ה' ביום ההוא ויושע ה' כתיב כביכול וכו' כמ"ש בפרשת בשלח על ויושע וכן דרשו בשמות רבה פ' ל' על פסוק וירא כי אין איש וישתומם וגו' ובפסוק כי קרובה ישועתי לבא ודומה לזה ייסד הפייט כהושעת מאמר והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם נָקוּב וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם ונראה לי דהכי פירושה מאמר הקב"ה שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים נקוד וְהוּצֵאתִי לשון אשר נקבו בשמות כלומר אל תקרי והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם אלא וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם כי יש אם למקרא ולמסורת גם כן כביכול היה עמהם בצרה ור"ל כמו שקיימת אותה ההבטחה כן הושענא אבל פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם אינה הבטחה שבשעה שנאמר כבר יצאו וכיוצא בזה אמרו בשילהי מועד קטן מנין לאבל שמסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים יְנָחֵם (איוב כ״ט:כ״ה) קרי ביה יִנָחֵם ר"ל בחירק היו"ד כמו שכתב בעל נימוקי יוסף שם וכ"כ התוספ' סוף מציאת האשה ועיין מה שאכתוב בתילים מזמור פ"ה בסייעתא דשמיא ולקמן על והורדתי בריחים: ב׳ והורדתי בריחים. מדרש איכה רבתי בחורים טחון נשאו את מוצא שלא היה ריחים בבבל וכשעלה נבוכדנאצר הטעינן ריחים והורידן לבבל הה"ד והורדתי בריחים כלם ברחים כתיב ע"כ ובכל ספרי םשלנו בריחים מלא דמלא ויראה לי שאין המדרש חולק על הספרים דאף על גב דלא אשכחן בכוליה קריא לישנא דרחים כי אם חסר יו"ד קדים לחי"ת מ"מ מצינן למימר דקרי ביה ריחים בצירי הרי"ש וביו"ד נחה ויש אם למקרא ולמסורה כמ"ש למעלה: מ״ג:תת״ע א׳ דרך בישמון. בספרים מדוייקים כ"כ מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד תניינא ומלא וא"ו: מ״ג:תתע״א א׳ נהרות בישימון. כ"כ במדוייקי' מלא תרי יודי"ן וחסר וא"ו: מ״ג:תתע״ד א׳ לא הביא(ו)ת. מלא יו"ד ואל"ף ועיין מ"ש בסימן ל"ז ובמכלול הנזכר שם: ב׳ לא כבדתני. בבי"ת לשון כבוד:
מנחת שי על ישעיהו מ״ג
מ״ג:תתנ״ב א׳ בשמך. אין בבי"ת געיא: מ״ג:תתנ״ו א׳ אקבצך. הכ"ף בדגש: מ״ג:תתס״ה א׳ שלחתי בבלה. במדרש שוחר טוב על מזמור על נהרות בבל באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו' עד רדו מלפניו ושאו המשאוי עליהם מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם ולא מלאכי השרות בלבד אלא הקב"ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שולחתי בבלה.. ובמדרש רבתי סוף פרשת אמור ראיתי והנה מנורת זהב וגולה על ראשה תרין אמוראין חד אמר גולה ח"א גאולה מאן דאמר גולה שגולה לבבל וגלתה שכינה כביכול עמהם כדאמרן למענכם שולחתי בבלה ומאן דאמר גאולה שנאמר גואלינו ה' צבאות שמו. והכי גרסינן שולחתי בספרי סוף פרשת מסעי ופרשת בהעלותך ובמכילתא דהחריש פ' י"ד ובשיר השירים רבה בפסוק אתי מלבנון כלה ובמדרש פסיקתא הובא בילקוט זכריה רמז תק"ע וישעיה רמז שי"ז. ומדרש איכה פסוק בחורים טחון נשאו הובא בעירוך ערך בריח אף על פי שאינו כן במדרש חמש מגלות רבתא וגם בערך שלח כתב העירוך בשם מגלת איכה שולחתי בבלה כתיב וכן הוא במדרש ויושע תביאמו ותטעמו. גם החכם אבן עזרא פירשו כאלו הוא קורא השי"ן בקבוץ שפתים מבנין פועל שֻלחתי וכן מצאתי בדפוס ישן ובנסחה כ"י והחכם אברבניל פירשו בתחילה בחירק ואחר כך כתב ויש קוראים אותו בשורק ונראה שחז"ל כן היו קוראים כמו שאמר גלו לבבל וכו' עכ"ל. ובירושלמי פרקמא דתענית גלו לבבל וגלה שכינה עמהם מאי טעמא למענכם שולחתי בבלה וכתב בעל יפה מראה נראה דמסורת בידם דשולחתי גרסינן אף על פי שאינו כן בספרינו ובפרק בני העיר ובשמות רבה פ' ט"ו סימן כ"ג לא גרסינן אלא שלחתי וכו' עד כאן לשונו ע"ש. ורד"ק תמה מהחכם אבן עזרא ובסוף דבריו כתב ואני מקובל כי קריאתו שלחתי בחירק השי"ן מבנין פעל הדגוש וכן מצאתי בכל הספרים המדוייקים אשר ראיתי וכן נראה מהתרגום אבל לפי מה שנמצא בדברי רבותינו ז"ל ידמה שהם היו קוראים שלחתם בקבוץ שפתים השי"ן שאמר וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה ע"כ דבריו. ולבי אומר לי דגירסת כל המדרשים שלחתי בחירק כמו שכתוב בספרים שלנו וכן הוא בספר הזוהר ריש פרשת ואלה שמות ובמדבר רבה פ' ז' ובאיכה רבתי שילהי אלפ"א בית"א קדמאה וילמדנו פרשת בהר סיני אלא שאמרו שֻלחתי דרך דרש על דרך אל תיקרי. ויש אם למקרא ולמסורת דמצינן למיקרי שלחתי בקבוץ השי"ן וכן כתב מהר"ר מתתיה דלאקרט בפירוש שערי אורה שער הראשון ע"ז המאמר גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה אל תקרי שלחתי אלא שולחתי. וכן יסד הפייט כהושעת קבלות בבלה (כ)שלחת רחם למענך שֻלחת וכן ייסד כהושעת כנה משוררת ויושע לגוחה מצויינת ויִוָשַע כמו שדרשו בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ט על פסוק צדיק ונושע הוא (זכריה ט׳:ט׳) וכן דרשו במדרש תנחומא צדיק ונושא הוא אמר ר' אבהו כביכול שלך ושלנו היא הגאולה דכתיב ולכה לישועתה לנו אמר ר"מ כתיב ויושע ה' ביום ההוא ויושע ה' כתיב כביכול וכו' כמ"ש בפרשת בשלח על ויושע וכן דרשו בשמות רבה פ' ל' על פסוק וירא כי אין איש וישתומם וגו' ובפסוק כי קרובה ישועתי לבא ודומה לזה ייסד הפייט כהושעת מאמר והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם נָקוּב וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם ונראה לי דהכי פירושה מאמר הקב"ה שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים נקוד וְהוּצֵאתִי לשון אשר נקבו בשמות כלומר אל תקרי והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם אלא וְהוּצֵאתִי אֶתְּכֶם כי יש אם למקרא ולמסורת גם כן כביכול היה עמהם בצרה ור"ל כמו שקיימת אותה ההבטחה כן הושענא אבל פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם אינה הבטחה שבשעה שנאמר כבר יצאו וכיוצא בזה אמרו בשילהי מועד קטן מנין לאבל שמסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים יְנָחֵם (איוב כ״ט:כ״ה) קרי ביה יִנָחֵם ר"ל בחירק היו"ד כמו שכתב בעל נימוקי יוסף שם וכ"כ התוספ' סוף מציאת האשה ועיין מה שאכתוב בתילים מזמור פ"ה בסייעתא דשמיא ולקמן על והורדתי בריחים: ב׳ והורדתי בריחים. מדרש איכה רבתי בחורים טחון נשאו את מוצא שלא היה ריחים בבבל וכשעלה נבוכדנאצר הטעינן ריחים והורידן לבבל הה"ד והורדתי בריחים כלם ברחים כתיב ע"כ ובכל ספרי םשלנו בריחים מלא דמלא ויראה לי שאין המדרש חולק על הספרים דאף על גב דלא אשכחן בכוליה קריא לישנא דרחים כי אם חסר יו"ד קדים לחי"ת מ"מ מצינן למימר דקרי ביה ריחים בצירי הרי"ש וביו"ד נחה ויש אם למקרא ולמסורה כמ"ש למעלה: מ״ג:תת״ע א׳ דרך בישמון. בספרים מדוייקים כ"כ מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד תניינא ומלא וא"ו: מ״ג:תתע״א א׳ נהרות בישימון. כ"כ במדוייקי' מלא תרי יודי"ן וחסר וא"ו: מ״ג:תתע״ד א׳ לא הביא(ו)ת. מלא יו"ד ואל"ף ועיין מ"ש בסימן ל"ז ובמכלול הנזכר שם: ב׳ לא כבדתני. בבי"ת לשון כבוד:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5