ישעיה פרק-ל עם מפרשים רבים

{א} הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת: {ב} הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם: {ג} וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה: {ד} כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ: {ה} כֹּל (הבאיש) הֹבִישׁ עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה: (ס) {ו} מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ: {ז} וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת: {ח} עַתָּה בּוֹא כָתְבָהּ עַל לוּחַ אִתָּם וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם: {ט} כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְהוָה: {י} אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת: {יא} סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: (ס) {יב} לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו: {יג} לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ: {יד} וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא: (ס) {טו} כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם: {טז} וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם: {יז} אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה: {יח} וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ: (פ) {יט} כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ: {כ} וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ: {כא} וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ: {כב} וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ: {כג} וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב: {כד} וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה: {כה} וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים: {כו} וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: (פ) {כז} הִנֵּה שֵׁם יְהוָה בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת: {כח} וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים: {כט} הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְהוָה אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל: {ל} וְהִשְׁמִיעַ יְהוָה אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד: {לא} כִּי מִקּוֹל יְהוָה יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה: {לב} וְהָיָה כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה אֲשֶׁר יָנִיחַ יְהוָה עָלָיו בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם (בה) בָּם: {לג} כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם (הוא) הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְהוָה כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-ל

{א} סוררים . סרים מן הדרך : לנסוך מסכה . להמשיל עליהם מושל ולא רוחי ודעתי בדבר ומהו הנסוך הוא פרעה : {ב} ההולכים לרדת מצרים . על הושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ( מלכים ב י"ז ) : לרדת מצרים . ארץ ישראל גבוהה מכל הארצו' דבר אחר ירידה היא להם : ולחסות . להתכסות אבריאי"ר בלע"ז : {ד} כי היו בצוען שריו . של מלך ישראל בשליחות למלך מצרים : חנס . היא תחפנחס : {ה} כל הובאיש . כולם ביישו את עצמן לקנות להם אדונים חנם ועם הארץ לא יועילו למו : על עם . בשביל עם לא יועילו למו : לחרפה . גידוף דישטרב"ר בלע"ז : {ו} משא בהמות נגב . מטולין על בעירהון באורח דרומא לפי שארץ מצרים בדרומה של א"י וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותן ( ורואין ) את אלו שטוענין משאות ממונם על בהמתם להוליך שוחד למצרים חנם ומסכנין עצמן במדברות ארץ צרה וצוקה וכו' : אפעה . מין נחש רע הוא ואין בעולם כי אם שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה ואף שרף מעופף מין נחש הוא ולא שיהיו לו כנפים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאד וזורק להב מפיו : חיליהם . ממונם : דבשת . חטוטר' חלדרוב"א בלע"ז יש לו לגמל במקום טעינת המשא וע"ש שמתרקבת תמיד וסכין שם דבש לרפואה קרויה דבשת כדאמרינן בב"מ דבש והדביש חזי לכתישא דגמלי : {ז} לזאת . למצרים : רהב הם . גסי הרוח : שבת . עם בטל ומתגאים חנם , ד"א שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות : {ח} חוקה . חקוק אותה , הנבואה הזאת : {ט} עם מרי הוא . ישראל : {י} חלקות . חנפיות : חזו . הנבאו : {יא} הטו . אותנו : מני אורח . חפצים אנו בנבואת שקר : {יב} בדבר הזה . בנבואת אמת : ונלוז . מגונה וליצן : {יג} כפרץ . של חומה שנפל : נבעה בחומה נשגבה . מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה ( א ו ) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי , ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמים וקילקול טיט רעוע : {יד} נבל יוצרים . נוד של חרס : ולא ימצא . במכתת שבריו חרס גדול שיהא ראוי לחתות בו אש מיקוד ולשאוב בו אש מן ההסק , כל שאיבת אש נופל בה לשון חתייה : ולחשוף מים . לדלות וכן ( חגי ב ) לחשוף חמשים פורה וכן חשפי שובל ( לקמן מז ) דלי מים מן שבילך אשפוייש"נט בלע"ז : מגבא . גוב מלא מים : {טו} כי כה אמר . הקב"ה לכם זה ימים אין אתם צריכים לבקש לכם מעוז מצרים ולאבד ממונכם כי בשובה ונחת תהיה לכם תשועה בלא שום טורח אם תשמעו לי : בשובה . לשון ישוב ומרגוע וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל ( במדבר י ) : בהשקט . הבא לכם מאתי ובבטחה תהיה גבורתכם : {טז} על סוס ננוס . נתקשר במלכי מצרי' ונביא משם סוסים קלים לנוס : {יז} אלף אחד . מכם . מפני גערת אחד . מן האויבים או כולכם מפני גערת חמשה תנוסו : אם נותרתם . כמו אשר נותרתם : כתורן . עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה שקורין מש"ט בלע"ז : וכנס . אף הוא כלונס גבוה שנותנים בראש הגבעה וכשרוא' הצופה גייסות באין נותן עליו סודר והרוח מוליכו והוא סימן שינוסו או יתקבצו : {יח} ולכן . על שלא אביתם לשמוע : יחכה ה' לחננכם . אינו מדלג לכם על הגזרה הרעה שנגזרה עליכם כדי למהר ולהביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בא קיצה : ולכן ירום לרחמכם . יתרחק לרחמכם : כי אלהי משפט ה' . ויפרע תחי . ווה מן המורדים בו : אשרי כל חוכי לו . לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר : {יט} כי . עוד ימים באים אשר ישאר להיות יושב בציון ובירושלים צדיק יהיה : בכו לא תבכה . לא תצטרך לבקש בקש' מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך : {כ} לחם צר ומים לחץ . לא תהיו כרוכים אחר תענוגים כאשר אתם עתה כמה שנאמר השותים במזרקי יין ( עמוס ו' ) הנה ששון ושמחה ( לעיל כב ) : ולא יכנף . לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו : מוריך . הקב"ה המלמדך להועיל : {כא} ואזניך תשמענה וגו' . לא כמו שאתם עושים עתה שאתם מואסים בדברו ואומרים לא תחזו לנו נכוחות כי אם אזניך יהיו נטויות אף אחריך לשמוע דבר מאתי אולי יבא נביא ויורך דרך ללכת בין ימין ובין שמאל : {כב} אפדת . נוי : כמו דוה . יהיו מאוסי' בעיניך כנדה : {כג} ונתן . הקב"ה את מטר זרעך : ושמן . ל' דבר שמן ואינו ל' שמן לפיכך טעמו למטה ונקוד קמץ : כר נרחב . עד שיהיו הכרים שמנים ורחבים : כר . כבש ל"א מישור נרחב כמו ( בראשי' יב ) ככר הירדן וכמו ( ויקרא כג ) כרמל כר שהוא מלא תבואה : {כד} והאלפים . שוורי' : בליל חמיץ . כמו ( איוב ז ) על בלילו , קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו : אשר זורה . התבואה פעמיים אחת ברחת ואחת במזרה כדי לנקות התבואה לפיכך יהיה התבן בלול בתבוא' שזורה במזרה אצל הקשין : רחת . פיל"א בלע"ז : מזרה . יו"ן בלע"ז , ומדרש אגדה בליל ל' בלול שיהא האוכל בלול בתבן : {כה} יבלי מים . נהרי מים כמו ( ירמיה יז ) ועל יובל ישלח שרשיו : ביום הרג רב . שיהא טבח גדול ( בארץ אשור ) ויונתן תרגם ביום קטול רב במיפל רברבין : {כו} שבעתים כאור שבעת הימים . שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה : {כז} שם ה' . גבורתו שתהא לו לשם מה שיעשה סנחריב : בא ממרחק . להאמין מה שהבטיח זה ימים רבים : משאה . ה"א יתירה ואינו אלא כמו משא לפיכך נקודה רפי : {כח} כנחל שוטף . אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים : להנפה . להניף אווני"ר בלע"ז : בנפת שוא . לא להועיל להם והם סבורים להועיל : רסן . פרומבי"א פרינ"ק בלע"ז : {כט} השיר יהיה לכם . בליל הפסח תבא לכם שמחה זו : כליל התקדש חג . כמו שאמרת' שיר של הפסחים במצרים ונראה מקרא זה כאילו בא ללמד על סנחרב ולימד על פרעה שאמרו הלל בליל אכילת פסחים מדרש תהלים : כהולך בחליל . ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה' , כמו ששנינו במס' בכורים : {ל} ונחת זרועו . אין זה ל' נוח אלא ל' נוחות פושלמנ"ט בלע"ז כמו וינח בכל גבול מצרים ( שמות יז ) הנחת גבורתו יראה בלהב אש שנשרפו אוכלוסי סנחריב : נפץ . ל' שיבור יותר : וזרם . קילוח מטר סוחף : {לא} מקול ה' יחת אשור . אזנים פתח להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו באגדת חלק : בשבט יכה . אשור אשר היה רגיל להכותך בשבטו : {לב} והיה כל מעבר מטה מוסדה . כל מעברות תוקף יסודות אוכלוסיו כל המקומות אשר עברו שם והשחיתום וביום מפלתם יניח ה' עליהם על שמועת מפלתם והם יהיו בתפים ובכינורות , וכה פתרון המקרא בסירוס והיה בתפים ובכינורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניחם ה' עליו ובמלחמות תנופת שוא מעלה ומוריד נלחם בם הקב"ה , ומדרש אגדה תנופת קציר העומר עמדה לישראל באותה מלחמה כי ליל ששה עשר בניסן היה : {לג} כי ערוך מאתמול . יום שני לבריאת עולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשום : תפתה . גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם : למלך הוכן . לצורך סנחריב וחילו . מדורתה . לשון אש נסקת מערכת עצים על האש קרויה מדורה : נשמת ה' . נפיחת רוחו : בוערה . בוערת :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ל

{א} מני, רוחי. הרוח הוא רוח הנבואה, ה' שלחני ורוחו (לקמן מח עז), ועל העצה שירדו למצרים שהוא נגד התורה שהיא החכמה העליונה אשר הוא האל בעצמו, אמר ולא מני, ועל המסכה שלא הוזהרו רק ע"י רוח הנביאים, אמר ולא רוחי : ולנסך מסכה. הוא מענין ואני נסכתי מלכי : {ב} ההלכים לרדת. המקור הנכפל על פעל הלך, מורה שלרדת הוא התכלית, ר"ל להשתקע, כי זה נאסר : לעוז, לחסות. נבדלים, המחסה יהיה גם על ידי אמצעי, ע"י שיקרא שמו עליהם. והמעוז בבלתי אמצעי, ותמצאם נרדפים (תהלות מו ב, סא ד', סב ט') : {ג} לבשת, לכלמה. בושה מעצמו וכלמה מאחרים (לקמן מא יא, מה ו', מז יז, נ' ז', נד ד', סא ז') : {ה} הועיל. כולל כל מיני תועלת. ועזר, רק מצרה : בשת, חרפה. בארתי למעלה (א' כט) בושת מעצמו, כלמה וחרפה מאחרים, רק חרפה גדולה מן כלמה : {ו} משא. מענין נשיאה ולקיחה : בהמות. שרשו המה, והב' הוא ב' בכל"ם : ונגב. ארץ נגובה. ומשא מוסב על מהם, משא מהם. והבדל צרה צוקה מבואר למעלה (ח' כב) : כתף עירים, דבשת גמלים. עיר הוא החמור הקטן קודם שיגדל, וממה שאומר עיר בן אתונות (זכריה א' ט') משמע ששם זה מושאל לפעמים גם לצעירי מינים אחרים כמו הגמל, עיר פרא אדם יולד (איוב יא ב'), ודבשת נקרא חטוטרת הגמל הנרקב מתמידת המשא ומושחים אותו בדבש : חיל, ואוצר. אוצר, נקרא רק החיל והרכוש שאוצרים אותו למשמרת (ירמיה ט"ו י"ג, י"ז ב') : {ז} הבל וריק. עיין לקמן (מט ד') : {ח} כתבה על לוח, על ספר חקה. החקיקה הוא בעט ברזל שישאר לנצח, וכזה מי יתן אפוא ויכתבון מילי (ומוסיף לאמר) מי יתן אפוא בספר ויחקו, בעט ברזל וכו' (איוב יט כג) : {י} ראים, חזים. פעל חזה, בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים, אם יצייר בנפשו תמונה דמיונית, או ציור שכלי, נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל, ועקרו בא על ציור הבב"ת והבלתי גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית, וע"כ בא על מחזה אלהים תמיד, כמ"ש ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, מ"ש ביד הנביאים אדמה, מבאר מ"ש ואנכי חזון הרביתי, שהוא שהשיגו הנביאים דמיונות, ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כח), גבול בענינים הבלתי מוגבלים, ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה, והרואה בעיני בשר על עניני העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה, שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו, ונקרא רואה, וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (ש"א ט'), ומובן במ"ש וחלקות הוא הפך התוכחה, מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג). ונכחת, נגד המקום ע"ל (נט יד) : {יא} דרך, ארח. מבואר למעלה (ב' ג') : והטו. יוצא, ופירוש קדוש ישראל (למעלה א' ד') : {יב} ונלוז. הפך הישרה לפני המקום (משלי ג' ל"ד, י"ד ב') : ותבטחו, ותשענו. הבטחון בלב והשעינה בפועל (לקמן לא א', נ' י') : {יג} נפל. תואר וחסר המתואר יסוד נופל : נבעה. מתגלה ונראה : פתאם לפתע. מבואר למעלה (כט ה') : {יד} כתות. מקור לכתות : ולחתות. כמו היחתה איש אש בחיקו, ומזה שם מחתות : וגבא. ע"ל (לג ד') : {טו} שובה ונחת, השקט ובטח. שובה ונחת, מציינים מנוחת הגוף. שובה, מציין ההעתק מן התנועה אל המנוחה, שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ונחת, המנוחה עצמה. והשקט ובטח יציינו שניהם מנוחת הנפש והרוח. השקט, מן הזעף הפנימי. והבטחון, חוזק הלב על העתיד, ההשקט ענין שוללי והבטחון ענין חיובי, ודברתי מהבדלים אלה בכ"מ בפירושי : {טז} על קל. על סוס קל, כי הנס לוקח חפציו עמו ואין סוסו קל לא כן הרודף סוסו קל ממשא : {יז} עד אם נותרתם. כמו עד אם דברתי דברי, במקום עד אשר, וההבדל בין תורן ונס ע"ל (לג כג), ובין הר וגבעה למעלה (ב' ב') : {יח} יחכה. המתנה (למעלה ח' יז) : לחננכם, לרחמכם. עיין הבדלם (למעלה כט יא) : {יט} כשמעתו. כ"ף הדמיון : וענך. קול שלך העונה שהוא קול הד שלך : {כ} יכנף. יעופף בכנפו : ומוריך. הראשון מלשון יורה ומלקוש, והשני מורה ומלמד, וכן שכל במלת זרים (למעלה א' ז') : {כב} תזרם. מלשון זר ונכרי : צא. צואה, וכן במסורה לית לשון טינוף : {כג} דשן ושמן. שמן מציין שמנונית דוקא. ודשן. מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש השמן עטיניו מלאו חלב, והאיש הדשן עצמותיו מלאו עלומיו, ובא על הדשן מדברים הנשרפים שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב ונשאר רק יסוד העפר, ע"ד שרש סקל שמשמשים דבר והפוכו : {כד} האלפים. שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד. והעיר, הוא הצעיר (ע"ל ו') : ובליל. הוא המספוא הבלול בתבואה : וחמיץ. נקי, וחברו חמוץ בגדים (ם"ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו : {כה} הר גבה, גבעה נשאה. ע"ל (ב' יד) : פלגים יבלי מים. היובל מקום המקורו', והפלגים מתפלגים משם, ויש פלגים ממי מטר, ופלגים. יבלי מים הם פלגים מן המים הנובעים, וביום הרג, כמו ביום הכותי כל בכור, בעת : {כו} שבעתים. כמה פעמים, ונמצא ישלם שבעתים, כי שבעתים יוקם קין : שבר. בעצם ונחבש במטלית לחברו : ומחץ. המכה בבשר, ונרפא : {כז} משאה. עשן, ומשאת עשן, והמשאת החלה לעלות : {כח} להנפה בנפת. מענין שלשת הנפת, יפה נוף. והנפה, הפעיל להוניפם בנוף ואקלים שוא. וגוים, הם אלה שהביא להושיב שם. ועמים, הם חיל סנחריב כנ"ל (א' ד') : {כט} כליל. הכ"ף הוא כ"ף הזמן, וענינו בליל : {ל} ונחת. ענין הנחה, ומצייר כי השמים התקשרו בעבים שחורים מריקים ברקים ולפידים, ובתוכם אבני אלגביש מנופצים ואבני ברד וזרם שוטף, וזה נגד מ"ש למעלה (כח כא), כי כעמק כגבעון ירגז, וזה קרא נחת זרועו, שהניח היד מלמעלה למטה, משמים ארץ, ואח"ז מציין הרעש שאמר עליו (שם) כהר פרצים יקום ה' במ"ש ובמלחמות תנופה נלחם בם, התנופה הוא ההולכה וההובאה הנה והנה, וזה ציור הרעש : {לב} והיה. עת יהיה : מעבר. סמוך : ומטה. הוא כמו למטה יהודה : ומוסדה. מענין חוזק, לפי שאמר (למעלה כח) מוסד מוסד. ר"ל מעברות ומקומות של השבט החזק : יניח ה'. חסר השם הצדדי, גבורתו, או רוחו, עליו, וי"ו ובמלחמות הוא וי"ו המסובב, וכן וי"ו והשמיע ה' את הוד קולו (ל'), כמו כראותכם את ארון וכו' ואתם תסעו ממקומכם (יהושע ג' ג') :

חומת אנך על ישעיה ל׳

ל׳:תמ״ג א׳ בשובה ונחת תושעון. אמרו רז"ל במדרש רבה בויקרא רבה פ"ג אין ישראל נגאלין אלא בזכות השבת שנאמר בשובה ונחת תושעון. והדבר מבואר דאמרו רז"ל דשומר שבת אפי' עע"ז נתכפר לו. וא"כ כשנשמור שבת יתכפרו עונותינו ונגאל. ואמר בשובה ונחת. דהכעס הוא חטא גדול ובפרט המתכעס בשבת כמ"ש בזהר הקדוש לז"א בשובה דהיינו בשמירת שבת ונחת לאפוקי כעס תושעון. א"נ להיות כי בית שני חרב בעבור שנאת חנם לז"א בשובה ונחת שיהיה שלום ונחת רוח ביניהם. א"נ במשז"ל דכל הגליות היו בעון מכירת יוסף ובשמירת שבת יכופר דההוא צדיקא בשביעאה אחיד כמ"ש בזהר הקדוש לז"א בשובה ונחת שיהיה ש' על ישראל ורמז בשובה. כי אות שין רומזת לאימא כמ"ש גורי האר"י ז"ל בפ' יושב בשמים ישחק ואות ו' רומז לז"א ב"ה גימטריא ז' דההוא צדיקא בשביעה אחיד וזה רמז בשובה טעם שמירת שבת שמועיל לגאולה: ל׳:תמ״ז א׳ חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך. אפשר במ"ש פ"ג דתעניות דשמואל גזר תעניתא ואתא מטרא בליל התענית עד שלא התענו ואמר דזה דומה לתנו לו ואל יראה פני. ואם לא יענו עד יעבור יום התענית דומה להניחו לו עד שיתמקמק וז"ש כי חנון יחנך לקול זעקך שישמע זעקתך לאפוקי תנו לו ואל יראה פני. ולא תימא שיהיה בסוג הניחו לו עד שיתמקמק. לא כי אלא כשמעתו ענך תכף לזעקה שומע ועונה דרך חיבה: ל׳:תנ״א א׳ ונתן מטר זרעך וכו' והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב. אפשר במ"ש כבשים מחברון איידי דקליפא ארעא שמין קנינא. ונמצא דהרגילות הוא שיהיה הזרע טוב ואז מרעה הבהמות אינו טוב. וכשלא יהיה זרע טוב אז המרעה טוב. ולזה יאמר דיהיה שניהם לטובה הלחם דשן ושמן והמרעה טוב מאד כר נרחב והוא פלא: ל׳:תנ״ז א׳ השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. אפשר שאומרים הלל בליל פסח כי גברו מאד אורים גדולים ורחמים רבים כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. כן יגברו הרחמים לאבד את סנחריב:

מצודות ציון על ישעיה פרק-כט

{ב} והציקותי . מלשון צוקה וצרה : לאריאל . קרא שם העיר ירושלם ע"ש המזבח העומד בה : תאניה ואניה . ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה ( איכה ב ) : {ג} וחניתי . מלשון חניה ושכנות : כדור . כמו ככדור ותחסר כ"ף השמוש וכן כדור אל ארץ רחבת ידים ( לעיל כב ) והוא כל מה שזורקין מיד ליד ומקבלין אותה : וצרתי . מלשון מצור וכן יקראו הבנינים שעושין ומקיפין את העיר לכבשה ונקראו כן ע"ש שהם מצירים ודוחקים אותם בזה : מוצב . מגדל עץ גבוה נצב הקומה . מצורות . מלשון מצור : {ד} תשח . ענין כפיפה כמו וישח אדם ( לעיל ב ) : כאוב . כן יקרא גוף המת המגיד עתידות על ידי כשוף כמו דרשו אל האובות ( לעיל ח ) : תצפצף . כן נקרא קול העופות וכן ופוצה פה ומצפצף ( לעיל י ) : {ה} כאבק . כן יקרא העפר הדק וכן והיה לאבק על ארץ מצרים ( שמות ט ) ולתוספת ביאור אמר דק : המון . ענין רבוי עם כמו כל ההמון הגדול הזה ( מ"א כ ) : זריך . מלשון זר ונכרי : וכמוץ . הוא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן ( הושע יג ) : עריצים . חזקים כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : לפתע . כמו בפתע וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא ופתע ענינו כמו פתאום וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) : {ו} תפקד . ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה ( הושע ט ) : סופה וסערה . רוחות חזקות : ולהב . שלהבת : אוכלה . שורפת : {ז} חזון . ענין ראיה כמו ואתה תחזה ( שמות יח ) והחלום נקרא חזון לילה : הצובאים . מלשון צבא עם : אריאל . זה ירושלים : צוביה . מלשון מוצב האמור למעלה והוא מגדל עץ : ומצודתה . הוא ענין מבצר וחוזק וכן מצודת ציון ( ש"ב ה ) : והמציקים . מלשון מצוק ומצור : {ח} והקיץ . ענין הערה מהשינה : וריקה . מלשון ריק : נפשו . כמו גופו וכן ברזל באה נפשו ( תהלים קה ) : עיף . ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה ( לקמן לב ) : שוקקה . ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך ( בראשית ג ) : הצובאים . החונים על צבאם : {ט} התמהמהו . ענין עכבה כמו אם יתמהמה חכה לו ( חבקוק ב ) : השתעשעו ושעו . ענין צעקה כמו ושוע אל ההר ( לעיל כב ) : ולא יין . פירוש ולא מיין : נעו . מלשון תנועה : שכר . יין ישן : {י} נסך . מלשון סכך ומכסה כמו המסכה הנסוכה ( לעיל כה ) : תרדמה . היא שינה עמוקה כמו והוא נרדם ויעף ( שופטים ד ) : ויעצם . ענין סתימה וסגירה כמו ועוצם עיניו ( לקמן לג ) : את הנביאים . עם הנביאים : החוזים . מלשון חוזה ור"ל נביאי השקר העושים עצמם כחוזים : {יא} חזות . ענין נבואה : החתום . ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה ( לעיל ח ) : אוכל . מל' יכולת : {יב} על אשר . כמו אל אשר : {יג} נגש . מל' הגשה וקרוב : {טו} המעמיקים . מל' עומק : לסתיר . כמו להסתיר : {טז} הפככם . מל' הפוך ור"ל הפך היושר : אם . באמת וכן ואם בריאה יברא ה' ( במדבר טז ) : כחומר . כטיט : היוצר . כן נקרא אומן חרס : כי יאמר . שמא יאמר : לעושהו . על עושהו וכן אמרי לי אחי ( בראשית יג ) והדומים : ויצר . הכלי הנעשה מיוצר חרס : הבין . מל' בינה : {יז} מזער . כמו מעט כמו ונשאר אנוש מזער ( לעיל כד ) ואם שאמר מעט אמר מזער להורות על הצמצום : לבנון . שם יער בא"י : לכרמל . הוא מקום שדות וכרמים וכן והיה מדבר לכרמל ( לקמן לב ) : {יח} דברי ספר . ר"ל ספורי דברי המקום : ומאופל . מל' אפלה וחושך : {יט} ואביוני . מל' אביון ודל ע"ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו : {כ} אפס . ענין כליון כמו אפס כסף ( בראשית מז ) : עריץ . חזק ר"ל חזק ברשע . שוקדי . ענין המהירות וההשתדלות כמו שקדו ושמרו ( עזרא ח ) : און . ענין דבר שאינו הגון : {כא} יקושון . מל' מוקש : בתוהו . ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו ( בראשית א ) : {כב} פדה . מל' פדיון וגאולה : יחורו . תרגום של לבן הוא חיור והוא ענין בושה כי המתבייש יתלבנו פניו : {כג} בקרבו . ר"ל בקרב זרעו : יעריצו . ענין חוזק : {כד} תועי . ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם : ורוגנים . ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם ( דברים א ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ל

{א} הוי . אמר הנביא יש להתאונן על ישראל שהמה בנים הסוררים מדרך הטוב במה שעושים עצה ואין העצה ההיא ממני רצה לומר אין אני חפץ בה : ולנסוך מסכה . להתכסות במכסה ולחסות בצלם ואין רצוני בזה : למען ספות . כאלו מעט להם בחטאות שמאז וחפצם להוסיף עליו כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה' לא שאלו : {ב} ההולכים . עתה יפרש מה עשו ואמר אשר הלכו לרדת למצרים לבקש מהם עזר ולא שאלו פי ה' : לעוז . להתחזק בחוזק פרעה : {ג} לבושת . כי לא יועילו : {ד} שריו . שרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען ( ואלה היו מערי הבצורות שביהודה שלא חסו בה' ושאלו עזר מפרעה וכבשוה סנחריב ) : חנס . היא עיר המלוכה : {ה} כל הבאיש . הכל בושו ונכלמו בלכתם אל עם אשר לא יועילו להם : לעזר . ההליכה שמה לא יהיה לעזר כ"א לכלימה : {ו} משא בהמות נגב . ר"ל הכלימה תהיה על אשר נשאו משאות מכסף וזהב בהמתם להוליך שוחד למצרים היושבת בנגב א"י : בארץ צרה וצוקה . ועברו דרך המדבר שהוא ארץ צרה וצוקה מקום אריות : מהם . ר"ל מהמזיקים המצויים שמה יש מהם אפעה ושרף המעופף : ישאו . היו נושאים עושר רב על עירים וגמלים אל עם אשר לא יועילו : {ז} ומצרים הבל וריק יעזורו . ר"ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל : לזאת . למצרים : רהב הם . מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם : שבת . והם עם בטל ואינם רוצים לעזור : {ח} עתה בוא כתבה . אמר להנביא עתה כתוב זאת לזכרון על הלוח אשד חתום וחקוק הדבר על הספר למען תהיה לזכרון לימים אחרונים עד עולם לדעת שלא על חנם הבאתי הפורעניות עליהם כ"א בעבור עונם : {ט} כי עם מרי הוא . מה ששאלו עזר מפרעה ולא שאלו פי ה' נחשב למרד : בנים כחשים . מכחישים בהשגחת המקום : לא אבו שמוע . אינם רוצים לשמוע תורתו ולזה לא שאלו פיו גם בדבר המלחמה : {י} לרואים . לנביאי האמת יאמרו לא תראו נבואה למען הגיד לנו : לא תחזו לנו . לא תנבאו לנו נכוחות : דברו לנו חלקות . דברו כמו נביאי הבעל שמחליקין דבריהם ומחניפין לומר שלום יהיה לכם : חזו מהתלות . הם אינם אומרים שהם מהתלות אבל הנביא קורא לדברי נביאי השקר מהתלות וכאלו הנביא אומר להם הנה תאמרו הנבאו לנו כדברי הנביאים האומרי' שלום הלא דבריהם המה מהתלות ולא דברים ישרים : {יא} סורו מני דרך . אומרי' לנביאי ה' סורו מן הדרך הזה מן האורח הזה שאתם אומרים לנו בכל יום שלא נעשה כתאות לבבינו : השביתו וכו' . השביתו ממה שאתם אומרים לנו כל יום בשם קדוש ישראל : {יב} בדבר הזה . בדברי הנביאים האומרים בשם ה' : בעושק ונלוז . במה שתעשקו עשירי העם לתת שוחד ומתן לנלוז הוא מלך מצרים הנלוז במעגלותיו : {יג} העון הזה . הסרת הבטחון מה' וההשענה במצרים : כפרץ נופל . כפרץ של חומה שנפל קצת ממנה וכמקום נפוח כעין אבעבועות הנמצא בחומה מקלקול הגשמים שהנה עם כי הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה ובנין החומה היא חזקה עכ"ז תשבר ותפול כל החומה פתאום בעבור זה : {יד} ושברה . ושבר החומה ההיא תהיה מכותת כשבר נבל מיוצר חרס אשר הוא כתות דק דק כי המכתת לא יחמול עליו מלכתתו כי טוב לו להחזירם לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות : ולא ימצא במכתתו . בהשברים הכתותים לא ימצא חרס גדול שיהיה ראוי לשאוב בו אש מן היקוד או לקחת בו מים מן הגבא וכאומר אם העון הזה הוא קטן בעיניכם מ"מ יהיה סיבה על כליון נפלא : {טו} בשובה ונחת תושעון . אם הייתם בוטחים בי ולא במצרים הייתם אז נושעים בהשקט ונחת מבלי טורח מלחמה : תהיה גבורתכם . הייתם מתגברים על האויב בישיבת השקט ובבטחון ה' מבלי עמל : ולא אביתם . לא רציתם בזה כ"א במלחמה בעזרת מצרים : {טז} ותאמרו לא . אמרתם לא נבטח בה' אלא נתרומם כנס הזה בעזרת סוסים הבאים ממצרים : על כן תנוסון . בעבור זה תנוסון מפני האויב ויהיה לכם השפלה ולפי שהוא לשון נופל על לשון אמר כן : ועל קל נרכב . נתחזק ברכיבת סוסים קלים הבאים ממצרים : על כן יקלו רודפיכם . בעבור זה יקלו הרודפים ויתחזקו עליכם : {יז} אלף אחד . אלף אנשים מכם אשר כל אחד יהיה מיוחד : מפני . חוזר על מלת תנוסו לומר אלף מכם תנוסו מפני גערת אחד מן האויבים ומפני גערת חמשה תנוסו כולכם : עד אם . תהיו מפוזרים עד אשר תשארו יחידים כתורן הספינה כאשר יעמידהו על ראש ההר שנראה למרחוק יחידית כי אין דבר נראה עמה : {יח} ולכן . הואיל ולא אביתם לשמוע : יחכה וכו' . לא ידלג על הגזירה הרעה למהר להביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בוא קיצה : ירום . יתרומם ויתרחק לרחמכם : כי אלהי משפט ה' . ולכן יפרע תחלה מן המורדים בו : אשרי וכו' . אבל אשרי לכל המקוים לו לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר : {יט} כי עם בציון . עוד ימים באים אשר העם הנשאר בציון והעם אשר ישב בירושלים לא יצטרכו לשאול בקשה מה בבכיה כי יחון אותם לשמוע קול זעקתם ואם תהיה בזולת הבכי : כשמעתו . מיד כשישמע את קול יענה לך : {כ} ונתן וכו' . רצה לומר המקום יתן בלבבכם להסתפק בלחם צר ומים לחץ כאלו דחוק לכם הלחם והמים ולא תהיו שטופים אחר התענוגים כמו עתה : ולא יכנף עוד מוריך . הקב"ה המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו : והיו עיניך . כשלא יסתיר פניו אם כן יהיו עיניך רואות אותו ר"ל תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך : {כא} ואזניך וכו' . לא כמו שאתם מואסים עתה בדברי ותאמרו לא תחזו לנו נכוחות כי אז תהיינה אזניך נטויות לאחורך ולשמוע דבר מאתי אשר יאמר זה הדרך לכו בו : כי תאמינו . בין כשתרצו ללכת אל הימין בין אל השמאל תהיו תאבים לשמוע דבר ה' אם נכון הדבר : {כב} וטמאתם וכו' . רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב : תזרם כמו דוה . תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה : צא תאמר לו . תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש ( דה"ב כט ) ועל הפסל אמר : {כג} ונתן מטר זרעך . האל יתן מטר לצורך זרעך וכו' וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה : והיה דשן ושמן . ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים : ירעה . כל אחד ממקניך ירעה במרעה טובה עד שכל אחד מהכרים יהיה רחב ובעל בשר : {כד} עובדי האדמה . כי בהם חורשים השדה לזריעה : בליל חמיץ יאכלו . מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המוחזק ברוב תבואה : אשר זורה . ר"ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה : {כה} והיה על כל הר וכו' . פלגים . מרוב המטר : ביום הרג רב . כל זה הטובה יהיה בעת שיהיה הרג רב במחנה אשור על ידי המלאך המכה בם : בנפול מגדלים . באבדן השרים הגדולים שבהם : {כו} כאור החמה . תבהיק אורה כמו אור החמה : יהיה שבעתים כאור וכו' . יהיה שבעה פעמים ככה וחזר ופירש שיהיה כאור שבעת הימים ביחד והוא ענין משל על רוב הטובה כלפי שנאמר ביום רעה שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : ביום חבוש . זה הטובה יהיה בעת ירפא שברם ומכתם ר"ל אחר מפלת אשור שיהיה מכה בהם : {כז} הנה שם ה' . מפלת אשור שהוא שם גבורתו של המקום הנה המפלה ההיא בא ממרחק רצה לומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם : בוער אפו . הבערת האף וכובד המשא העמוסה על אשור בא ממרחק מן השמים : שפתיו . שפתי ה' והוא דברי הנבואה על מפלת אשור : ולשונו וכו' . כפל הדבר במ"ש : {כח} ורוחו . רוח פיו הוא כנחל השוטף בחזקה המגיע עד הצואר ושמה יחלקו את הגוף להיות מה ממעל למים ומה במים ור"ל כמו שיש סכנה במים הבאים ושוטפים בשעור זה כן יסתכנו מחנה אשור ויפלו : להנפה גוים . רוח ה' דבר להניף העמים אשר במחנה אשור בנפת שוא כי הנפה היתה עשויה לברר הבר מן התבן אבל הנפה הרעה שנקביה גסות אין בה תועלת כי הכל נופל דרך הנקבים וכן מחנה אשור ינפו בנפת שוא כי כולם יכלו ולא ישאר שארית : ורסן מתעה . כי הרסן ההושם על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישר לבל תתע אבל הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים הרסן הזה יתעה אותם כי ילכו לאבדון ר"ל המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים לרע להם : {כט} השיר יהיה לכם . בעת יפלו מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג והוא ליל פסח : ושמחת לבב . יהיה לכם שמחת לבב כשמחת מביאי בכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה' הוא הר הבית : {ל} והשמיע ה' וכו' . אחז במשל מדרך בני אדם הנלחמים שמרימים קול צווחה לאיים על שכנגדם : ונחת זרועו . הנחת זרועו להכות בהם יראה בקצף גדול ובלהב אש השורפת ובנפץ וזרם ואבן ברד ר"ל לא ישאר מהם שארית כאלו הביא עליהם כל המכות הללו : {לא} כי מקול ה' . מגערת ה , ישבר אשור כאלו הכה אותו בשבט המשבר : {לב} והיה כל מעבר וכו' . פתרון המקרא בסרוס כאלו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו ובמלחמות תנופה נלחם בם ר"ל יהיה שמח לנגן בתופים ובכנורות כל מקום אשר מחנה אשור שהוא כמטה מוסדה עבר שם בדרך מהלכו והשחיתה והשמחה תהיה בשמעם אשר המקום הניח עליו זרועו להכותו ונלחם בם במלחמות תנופת שוא כי כולם כלו ולא נשאר שארית כמ"ש למעלה להנפת גוים בנפת שוא : {לג} כי ערוך מאתמול תפתה . הגיהנם בוערה בחוזק רב כאלו נערך מאתמול ר"ל מזמן קרוב שלא נקלקל הסדור עדיין : גם היא למלך הוכן . לצורך סנחרב וחילו : העמיק הרחיב . האל העמיק והרחיב את הגיהנם להחזיק את כל המחנה הגדול של אשור : מדורתה אש ועצים הרבה . מדורת הגיהנם היא גחלי אש ושלהבת מעצים הרבה : נשמת ה' . ההבל היוצא מפי ה' שהיא כנחל של גפרית דולק בוערה שם בגיהנם והכל הוא דרך משל על מרבית היסורים :

מנחת שי על ישעיהו ל״א

ל״א:תקצ״ז א׳ על סוסים ישענו. בספרים מדוייקים כתובי יד על בלא וא"י וכן הוא במאיר נתיב שרש סוס ושרש שטן. ובספרי הדפוס כתוב ועל: ל״א:תקצ״ח א׳ ויבא רע. מלעיל כמו שכתבתי בפרשת תולדת יצחק: ב׳ ואת דבריו לא הסיר. ירושלמי פרק הערל ואת דברו לא הסיר כלומר קרי ביה דברו ודריש ליה לשון דבר והכי איתא בויקרא רבה פרשת ל"ב ואת דבריו לא הסיר ואת דברו לא הסיר ועצ"ל בבמדבר רבה פ' ט' ועיין מה שאכתוב בספר מלאכי אצל ומה כאחד מברש: ל״א:תקצ״ט א׳ אדם ולא אל. הוא"ו בגעיא ואין מאריך בלמ"ד: ל״א:תר״ב א׳ העמיקו. בספרים מדוייקים העי"ן בשוא לבדו:

תרגום יונתן על ישעיהו ל׳

ל״א:תקצ״ז א׳ על סוסים ישענו. בספרים מדוייקים כתובי יד על בלא וא"י וכן הוא במאיר נתיב שרש סוס ושרש שטן. ובספרי הדפוס כתוב ועל: ל״א:תקצ״ח א׳ ויבא רע. מלעיל כמו שכתבתי בפרשת תולדת יצחק: ב׳ ואת דבריו לא הסיר. ירושלמי פרק הערל ואת דברו לא הסיר כלומר קרי ביה דברו ודריש ליה לשון דבר והכי איתא בויקרא רבה פרשת ל"ב ואת דבריו לא הסיר ואת דברו לא הסיר ועצ"ל בבמדבר רבה פ' ט' ועיין מה שאכתוב בספר מלאכי אצל ומה כאחד מברש: ל״א:תקצ״ט א׳ אדם ולא אל. הוא"ו בגעיא ואין מאריך בלמ"ד: ל״א:תר״ב א׳ העמיקו. בספרים מדוייקים העי"ן בשוא לבדו:

מנחת שי על ישעיהו ל״א

ל״א:תקצ״ז א׳ על סוסים ישענו. בספרים מדוייקים כתובי יד על בלא וא"י וכן הוא במאיר נתיב שרש סוס ושרש שטן. ובספרי הדפוס כתוב ועל: ל״א:תקצ״ח א׳ ויבא רע. מלעיל כמו שכתבתי בפרשת תולדת יצחק: ב׳ ואת דבריו לא הסיר. ירושלמי פרק הערל ואת דברו לא הסיר כלומר קרי ביה דברו ודריש ליה לשון דבר והכי איתא בויקרא רבה פרשת ל"ב ואת דבריו לא הסיר ואת דברו לא הסיר ועצ"ל בבמדבר רבה פ' ט' ועיין מה שאכתוב בספר מלאכי אצל ומה כאחד מברש: ל״א:תקצ״ט א׳ אדם ולא אל. הוא"ו בגעיא ואין מאריך בלמ"ד: ל״א:תר״ב א׳ העמיקו. בספרים מדוייקים העי"ן בשוא לבדו:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5