ישעיה פרק-לה עם מפרשים רבים

{א} יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת: {ב} פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ: (פ) {ג} חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ: {ד} אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם: {ה} אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה: {ו} אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה: {ז} וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא: {ח} וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא לָמוֹ הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ: {ט} לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם וְהָלְכוּ גְּאוּלִים: {י} וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-לה

{א} ישושום . ישישו עליהם כמו ישושו מהן , כמו בני יצאוני ( ירמיה י ) שפתרונו יצאו ממני וכן בשלם הבשר ( מ"א יט ) בשל להם הבשר : מדבר וציה . ירושלי' הקרוי' ציה וציון הקרוי' מדבר הן ישושו על מפלתם של גבורי שעיר ( ובצרה ) : ותגל ערבה . של ירושלים : {ב} ורנן . כמו ולרנן : הלבנון . בית המקדש : הדר . כבודו לציון : {ג} חזקו ידים רפות . כל הנביאים מבשרי ישועה נחמו את ישראל וחזקו את ידיהם הרפות , חזקו ל' משקל כבד ופתרונו חזקו את אחרים ואם היה בא לומר חזקו אתם שידכם רפות היה לינקד חזקו ואמצו ( דה"ב לב ) עכשיו שאומר להם לחזק ולאמץ אחרי' נקוד חזקו אמצו . חזקו אל תיראו . זה נקוד חזקו ל' קל חזקו אתם מאליכם כמו שיאמר ליחיד חזק ואמץ ( יהושע א ) ולא יאמר חזק : {ד} לנמהרי לב . שממהרין את הגאולה ומצירין על איחורה : נקם יבא . כמו בנקם יבא : גמול אלהים . על הרשעים הוא יבא ואתכם יושיע : {ה} עיני עורים . אותם שהיו עד הנה עורים מהכיר את מורא זו עליהם : ואזני חרשים . שלא היו שומעים לקול נביאים עד הנה תפקחנה ותפתחנה כי אתן להם רוח נכון ליראה אותי ועל ישראל הוא אומר שקראם עורי' וחרשים כענין שנאמר החרשים שמעו וגו' : {ו} אז ידלג כאיל פסח וגו' . ישראל שהם עכשיו פסחים וחלשים מצינו שקוראם פסחים חלשים כמו שנאמר פסחים בזזו בז ( לעיל לג ) : ותרון . בישועתי : לשון אלם . לשונם של ישראל שהיו בין הכשדים אלמים שומעי' חרפות ואינם משיבים : כי נבקעו במדבר מים . כי תשמחם ישועתו ויפרחו כמדבר ציה הצמאה למים ומעיינות נבקעי' בתוכה כלומר כי יצמח ישע לנדכאים : {ז} והיה השרב . להם : לאגם . התאב לתשועה יהא נושע והנביא דבר בלשון משל : בנוה תנים רבצה וגו' . בנוה מקום שהיה מדבר ציה שהוא נוה מרבץ תנין יהיה לח מקום חציר הנעשה לקנה וגומא ואין דרך קנה וגומא גדלים אלא במקום מים כענין שנאמר היגאה גומא בלי בצה ( איוב ח ) : רבצה . שם דבר הוא כמו מרבץ שהרי אינו מפיק ה"א : {ח} והיה שם מסלול . לעוברים ושבים : והוא למו . והוא הדרך של אותן עורים וחרשים ופסחי' ואלמים הנזכרים למעלה והיה הלוך אותו דרך ואפילו הם אוילים לא יתעו כי איישירנו לפניהם : {ט} ופריץ חיות . חזיר מיער ( תהלים פ ) אין לך פריץ בחיות כחזיר הבר וגם אריה מסובכו ( ירמיה ד ) הוא נבוכדנצר לא ימצא שם : בל יעלנה . לאותה הדרך דרך משמש לשון זכר ולשון נקבה כדכתיב את הדרך אשר ילכו בה ( שמות יח ) הרי נקבה , בדרך אחד יצאו אליך ( דברי' יח ) הרי זכר : לא תמצא . חיה רעה שם : {י} ושמחת עולם . שמחה אשר מעולם שהיתה להם כבר בדרך יציאתן ממצרי' וה' הולך לפניהם יומם ( שמות יג ) : ונסו . היגון והאנחה מהם :

מלבי"ם על ישעיה פרק-לה

{א} יששום ותגל. הששון, גדרו הסימנים החיצונים שיעשה להוראת השמחה ויו"ט כמו משוש כנור, משוש תופים, שמן ששון. והפוכו הסימנים שיעשו לסימן אבל שמן ששון תחת אבל (לק' סג), ולפעמים יש ששון בלא שמחה, הלובש בגדי יו"ט ולפניו תוף וכנור, ונפשו עליו תאבל. ויש שמחה וגיל בלא ששון, הלובש בגדי אבל ויגיל וישמח בלבבו, לכן אמר ישיש עליך בשמחה (צפניה ג' יד). וישישו בשמחה (תהלות סח ד'). וגיל גדרו ביחוד שמחת הלב על בשורה טובה פתאומית, כי זה הבדלו מן שמחה שבא על שמחה תמידיית רגיליית, כנ"ל (טז י') ועי' לקמן (ם"א י'. סה יח יט. סו י') מש"ש. ויששום ישישו מהם, כמו בשלם הבשר בשל להם : מדבר ציה וערבה. הציה יבשה מסבת החום הבוער שם, ציה גם חום יגזלו (איוב כד יט). והמדבר והערבה מובדלים במה שהמדבר שמם מצד עצמו, אבל הערבה סבת שוממתה מצד שגדלים שם קוצים ודרדרים ושיחים פראיים, כמ"ש וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', (לק' נא ג') כי הערבה הוא הגן המדברי. ועיין לקמן (מ"ם ו', מא יט) מש"ש : {ב} גילת. תי"ו תמורת ה' כמו כשמחת בקציר : כבוד, הדר. הכבוד מצד המעלה, וההדר מצד היופי והנאה. וכבוד והדר תעטרהו (תהלות ח') כבוד ע"י צלמו הפנימי, והדר ע"י הגויה במחוגה אלהית מתוארת, או בהפך (עפ"י ההקדמה שבארתי בפי' שם). ואצל ה', הכבוד הוא מצד הבריאה המיוסדת על אדני הנצחיית, והדר ע"י הנסים והמופתים שהם רק למראה עינינו, כי באמת הנהגת הטבע המתמדת המסודרת על חקים נצחיים כובלים בלתי משתנים, הם פליאי הפליאות נגד הנס אשר הוא שינוי הסדר, בלתי נצחי, בלתי כובל, בלתי נתון תחת חק קבוע, אבל יתהדר בם לפנינו אשר עיני בשר לנו. ולו, בעבור הבריאה אשר נסיה ואותותיה ונפלאותיה מתמידים לו יאתה הכבוד. וההבדל בין ה' ובין אלהינו. מבואר בהכלל שיסדתי למעלה (א' ד') בין ה' וקדוש או אלהי או אביר ישראל, אשר שמרתיו בכל התנ"ך, לא נטיתי ממנו : {ג} חזקו אמצו. הבדלתים (כח ב'), אמוץ הוא התמדת החוזק בלי השתנות. וחוזק די לידים רכות שהוא רפיון בחירי. ואימוץ צריך לברכים כושלות ע"י סבות מבחוץ, וכן באיוב (ד' ג' ד') : {ד} נקם יבא. גמול יבא, מצייר הנקם והגמול כעצמים מופשטים והם הנושאים הבאים ושיעורו אמרו להם הנה אלהיכם, ועמו יבא נקם וגמול : {ה} תפקחנה. פקח רק הסרת המסוה והמכסה, וזה הבדלם מן פתח, וכן ונפקחו עיניכם (בראשית ג') לא עורים היו. (מורה ח"א מא) : {ו} במדבר, בערבה. עיין פסוק א' : {ז} השרב. שרפת השמש באיזור החם יקרא שרב, ורעהו שמש. לא יכם שרב ושמש. אבל צמאון כולל חסרון מים מכל סבה שיהיה בנוה תנים רבצה חסר ו', כמו ראובן שמעון. וחציר, גדל בלי מים, יאמר שיתהפך החציר לקנה וגומא : {ח} מסלול ודרך. מסלה היא הכבושה ונגבהת בגובה, כמו סולו לרוכב בערבות, ודרך, הוא דרך הרבים ולרוב יהיה אצלו מסלה עשויה מאבנים לשביל יחידים : {ט} גאולים. ופדויי ה'. יש הבדל בין גאל ופדה, כי עם מושג הגאולה נקשר מושג הקורבה שי"ל רשות עליו מצד הקורבה, ע"ד שנקרא הקרוב גואל מטעם זה. ועם מושג הפדיה נקשר ההצלה, שיוציא הדבר להסר ממנו איזה ענין שרצו לעשות בו. עד שהגאולה נושאיית, והפדיה נשואיית. והבדל זה ישתרע עת יאמר גאולי ה' הוא אם יגאלנו מצד קורבתו שהם בניו עמו ונחלתו, ופדויי ה', עת תהיה הפדי' מצד הרחמים והחמלה על העם לבד, בצד הראשון יוסיף נסים ונפלאות כאב בעבור בנו, ובצד השני העקר להסיר הצרה, וע"ז על הנסים מן הדרך במדבר והמים והסרת החיות אמר והלכו גאולים. ועל הסרת הצרות ונסו יגון ואנחה אמר ופדויי ה' ישובון. ועיין מה שכתבתי בפי' תהלות סט יט : {י} ששון ושמחה ישיגו. ההשגה תבא בלשון פועל או בלשון נפעל. בדבר שאין האדם רוצה בו. יהיה האדם מושג מן הדבר, וחרון אפך ישיגם, תשיגהו כמים בלהות (איוב כז), וכן בדבר שאין מתכוין אליו, ובאו עליך הברכות והשיגוך. ופה ר"ל שישיגו הששון ע"י שיתכונו אליו, לא בהסח הדעת. וע"כ הקדים ששון לשמחה כי המתכוין אל השמחה, יכין תחלה סימניה החיצונים המעוררים אותה תוף וחליל ודומיהם שהוא הששון ואז תבא השמחה בלב, כמו שהבדלתי בין ששון ושמחה (פסוק א'). אבל בהסרת היגון תוסר תחלה היגון הפנימי ואז גם האדם יסיר האנחה המסובב מן היגון, כי תסור המסובב בסור הסבה. (כי לולא זאת הי"ל להגביל ששון ואנחה, שמחה ויגון, מקבילות אשה אל אחותה) :

חומת אנך על ישעיה ל״ה

ל״ה:תקט״ו א׳ ישושום מדבר וציה ותגל ערבה וכו'. כי יהיה הכל ישוב ותגל ערבה כי עתידין אילני סרק לעשות פירות. הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' אשר יהפך מדבר לישוב ואילני סרק לאילני מאכל. מפרשים. ואפשר כלפי האומרים דח"ו ירושלם היא עיר הנדחת שעבדו ע"ז כמש"ה ציון נדחה קרו לה. עתה תשמח ותגל כי שקר ענו כי אינה עיר הנדחת דעיר הנדחת לא תבנה עוד. וירושלם תתעלה ביופי והדר וכבוד הניתן לה המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו: ל״ה:תקי״ז א׳ חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו. אפשר שיזהיר על הצדקה כלומר תתקרב הגאולה בעבור הצדקה להחזיק יד עניים רפות וברכים כושלות מחוסר כל אמצו ובזה תתבטל הסט"א הנאחזת בירך כמ"ש בזהר הקדוש. והבט ימין וראה כי ס"ת חזקו ידים רפות מות כמש"ה וצדקה תציל ממות. והיא מצלת ממיתה משונה וממיתה עצמה ולכן בא הרמז גם כן בס"ת וברכים כושלות אמצו מות לומר שהצדקה מצלת מכל מות ומקרבת הגאולה ויתקיימו כל ההבטחות: ל״ה:תקי״ט א׳ אז תפקחנה עיני עורים. שהיצה"ר היה מסמא עיניהם וכן כתבו ז"ל דשם הפ' ס"מ שהוא מסמא עיני האדם לבטל מ"ע ולעבור על ל"ת ולשים מעייניו ורעיוניו בתאוות העה"ז ולבטל תורה. וכשתבא הגאולה יסיר מסוה העורון לאור באור החיים. א"נ רמז מ"ש בפסיקתא כי כב יכול הוא נטל מאור העינים ויגאלנו כדכתיב לחפשי ישלחנו תחת עינו. וז"ש אז תפקחנה עיני עורים. כלומר שהוכו בעינים ויוצאים לחירות בזה ואז תפקחנה עיני עורים. והוא מצד רוב רחמיו דהגם שהוא פוקח עורים יגאלנו על שבזמן מה כהו עינינו וכמו שכתבנו בעניותנו על מאמרם ז"ל בפסיקתא ופירשנו בזה פ' בשובי את שבותיכם לעיניכם בשביל עיניכם אמר ה' שהוא כתוב בתורה וא"צ גט שחרור כמו שאמרו פ"ק דקדושין: ל״ה:תקכ״ב א׳ והיה שם מסלול ודרך וכו'. פי' לא כמו שהיה לשעבר דהיו שני דרכים דרך הטוב ודרך אחר אבל לעתיד יסתלק היצה"ר ולא יהיה אלא דרך א' ודרך הקדש יקרא. מפרשים: ל״ה:תקכ״ד א׳ ופדויי ה'. במדת רחמים ישובון וכו' ושמחת עולם היא השכינה על ראשם ועמה יפקון. ששון ושמחה ישיגו אפשר ששון ושמחה יחוד קבה"ו ששון יסוד ושמחה מ'. ישיגו שיוכלו להיות נשפעים מהארתם. ונסו יגון ואנחה פלוני ופלונית:

מצודות ציון על ישעיה פרק-לד

{א} הקשיבו . ענין שמיעה : תבל . כן נקראו המקומות המיושבות : {ב} החרימם . ענין אבדון וכריתה : {ג} ופגריהם . גוף המת נקרא פגר : באשם . ענין סרחון : {ד} ונמקו . ענין המסה : ונגלו . מל' גלילה וכריכה : יבול . ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול ( תהלים א ) : {ה} רותה . ענין שביעה כמו כגן רוה ( לקמן נח ) : חרמי . מלשון חרם ושממה , או הוא ענין רשת וכן איש חרמי ( מ"א כ ) והוא מלשון יצודו חרם ( מיכה ז' ) : {ו} הודשנה . מלשון דשן ושמן : כרים . כבשים שמנים : ועתודים . הם הזכרים מן העזים הגדולים : כליות . שם מקום השומן וכמ"ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן ( ויקרא ג' ) : {ז} ראמים . שם חיה גדולה : אבירים . בהמות חזקים : ידושן . מל' דשן ושמן : {ח} שלומים . מל' תשלומין : {ט} לזפת . הוא שרף האילן הבוער ביותר : {יא} קאת וקפוד . שמות העופות השוכנים בחרבות : וינשף ועורב . שמות מיני עופות . קו . חבל הבנאי : תהו . ענין שממה : ואבני . אבן העופרת של הבנאי : בהו . ענין ריקות : {יב} חריה . ענין שררה כמו ואריבה את החורים ( נחמיה ה' ) : אפס . ענין העדר וכליון : {יג} סירים קמוש וחוח . שמות מיני קוצים : נוה . מדור : תנים . מין נחשים . חציר . כמו חצר , וכן ישיש וישש ( דה"ב נו ) : לבנות יענה . שם עוף מדברי בת היענה : {יד} ופגשו . ענין פגיעה : ציים . איים . שמות חיות קטנות : ושעיר . כן נקרא השד כי נראה כשעיר למי שמאמין בו וכן ושעירים ירקדו שם ( לעיל יג ) : על רעהו . אל רעהו : הרגיעה . מל' מרגוע והשקט : לילית . היא אם השדים : מנוח . מקום מנוחה : {טו} קננה . ענין מדור כמו קן צפור ( דברים כב ) : קפוז . הוא קפוד האמור למעלה . ותמלט . כן נקרא לידת הביצה וכן והמליטה זכר ( לקמן סז ) : ודגרה . כן נקרא קריאת העוף להמשיך אחריו אפרוחיו וכן קורא דגר ( ירמיה יז ) : דיות . שם מין עוף דיה : אשה רעותה . כן דרך המקרא לומר על דברים השוים ואף אם אינו בעל חי כמ"ש בכרובים איש אל אחיו ( שמות כה ) : {טז} נעדרה . ענין חסרון כמו איש לא נעדר ( לקמן מ ) : פקדו . גם הוא ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך ( שמואל א כ ) : קבצן . ענין אסיפה : {יז} בקו . הוא חבל המדה :

מצודות דוד על ישעיה פרק-לה

{א} יששום מדבר וציה . א"י שהיא עתה כמדבר וציה ישישו אז : ותגל ערבה . א"י שהיא עתה כערבה תגל אז וכפל הדבר במ"ש : ותפרח . תעלה פרחים כחבצלת : {ב} אף גילת ורנן . ר"ל תגל גילה אחר גילה : כבוד הלבנון . הפאר והכבוד שיש בלבנון יהיה נתן לה מה' וגם יותן לה הדר הכרמל והשרון ר"ל תהיה ממולא מכל טוב . המה . יושבי הארץ ההיא יראו כבוד ה' : {ג} חזקו . הוא מאמר ה' אל הנביאים חזקו ידים הרפות ר"ל בשרו הגאולה למי שידיו רפות ומתייאש מן הגאולה : וברכים . את מי שברכיו כורעות ומטות לפול אמצו וחזקו והוא כפל ענין במ"ש : {ד} לנמהרי לב . לאלה שלבם מתאוות מהירות הגאולה ומצטערים על איחורה אמרו להם חזקו לבבכם ואל תיראו לחשוב פן לא תבוא עוד : הנה . באמת אלהיכם יבוא לנקום נקמת עמו ולשלם גמול הראוי לאלהים לפי מדת המשפט ואז יבוא הוא ויושיעכם : {ה} אז וכו' . רצה לומר ישראל שהיו כעורים וחרשים רואים עלבונם ושומעים חרפתם ועושים עצמם כאלו לא יראו ולא ישמעו הנה אז יראו וישמעו : {ו} אז ידלג . ישראל שהיו תשושי כח כחגרים ידלגו אז כמו איל : ותרון . ישראל שהיו כאלם לא יפתח פיו ימלא לשונם רינה : כי נבקעו . במקום שלא היה מים יבקעו מעינות מים וכן ונחלים בערבה ור"ל יצמח ישע רב להנדכאים : {ז} והיה השרב . מקום היובש מרוב החום יהפך להיות אגם מים ומקום צמאון יהפך להיות שמה מבועי מים ר"ל השפלות תהפך לממשל רב : בנוה . במדור שהיה מרבץ לתנין תשוב להיות רטוב ויצמח שמה דשא להיות קנה וגומא שאינם גדלים אלא במקום רטוב מאוד : {ח} והיה שם מסלול . בהמקומות השוממות יהיה מסילה ודרך כבושה ויקרא בשם דרך הקדש : והוא למו . הדרך הזה יהיה מיוחד להם לישראל : הולך דרך . בין הרגיל ללכת בדרך בין האוילים בענין הכרת הדרך על כי לא הורגלו ללכת בדרך : לא יתעו . לא יהיו תועים בזה הדרך כי יהיה דרך כבושה : {ט} לא יהיה שם . בזה הדרך לא יבוא אריה ואפי' הפריץ שבחיות הפורץ גדר החיות ללכת במקום אנשים הנה לא יעלה בדרך הזה ולא תמצא שמה : והלכו גאולים . ולכן ילכו שם ישראל הנגאלים מן הכשדים מבלי אימה ופחד : {י} ופדויי ה' . ישראל אשר יפדה ה' מן הגלות ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה . ושמחת עולם . השמחה שהיה להם מימות עולם תשכון על ראשם : ישיגו . כאלו ירדפו אחריהם וישיגום : ונסו . היגון ואנחה ינוס ויברח מפניהם ולא עליהם יהיו :

מנחת שי על ישעיהו ל״ו

ל״ו:תרע״ח א׳ מלכיש ירושלמה. ה' חסרים וחד מלא עיין במסורת על פסוק זה והמלא הוא בד"ה ב' ל"ב אחר זה שלח סנחריב: ל״ו:תרפ״א א׳ אמרתי אך דבר שפתים. סימן דמלכים אמרה דישעיהו אמרתי וחד פסוק סימן ויקרא אבימלך ליצחק*): ל״ו:תרפ״ג א׳ הלוא הוא. לפי המסורת ראוי להיות מלא וא"ו שאין זה ממנין ז' חסרים בסיפרא שנמסר סימנם במ"ג סימן י' וכן מצאתיו מלא במקצת ספרים: ל״ו:תרפ״ו א׳ עלה על הארץ הזאת. בכל ספרים שלנו כתוב אל ותימה על המתרגם שתרגקם סק על ארעא: ל״ו:תרפ״ח א׳ חראיהם. צואתם קרי ובחילופי מלכים וישעיה כתוב במסרת מלכים חריהם ישעיה חראיהם: ב׳ שיניהם. מימי רגליהם קרי ובכל הספרים כתוב שניהם ביו"ד אחר השי"ן וכן הוא חברו דמלכים ברוב הספרים וכ"כ המכלול יופי בשני המקומות אמנם במסורת כתוב מלכים שניהם כתיב ישעיה שיניהם כתיב עוד מצאתי בס"א כ"י כי בשני המקומות כתוב בפנים גם מלת מימי והקרי והכתיב אינו אלא על מלת שיניהם ונראה מדברי רש"י שכן היה כתוב בספרו וכ"נ מדבריו בפירוש הגמרא סוף פרק הקורא את המגילה עומד וכך הוא גירסת הרי"ף ורבינו ישעיה הראשון שם אבל הרא"ש וריא"ז אינם גורסים מלת מימי בכתוב וכך היא גירסת רד"ק כמו שכתוב במלכים וכ"כ בעל המסורת במאמר אחד וזה תלוי בנוסחאות הגמרא: ל״ו:תר״צ א׳ ישא. עיין מה שכתבתי במלכים ב' י"ח:

תרגום יונתן על ישעיהו ל״ה

ל״ו:תרע״ח א׳ מלכיש ירושלמה. ה' חסרים וחד מלא עיין במסורת על פסוק זה והמלא הוא בד"ה ב' ל"ב אחר זה שלח סנחריב: ל״ו:תרפ״א א׳ אמרתי אך דבר שפתים. סימן דמלכים אמרה דישעיהו אמרתי וחד פסוק סימן ויקרא אבימלך ליצחק*): ל״ו:תרפ״ג א׳ הלוא הוא. לפי המסורת ראוי להיות מלא וא"ו שאין זה ממנין ז' חסרים בסיפרא שנמסר סימנם במ"ג סימן י' וכן מצאתיו מלא במקצת ספרים: ל״ו:תרפ״ו א׳ עלה על הארץ הזאת. בכל ספרים שלנו כתוב אל ותימה על המתרגם שתרגקם סק על ארעא: ל״ו:תרפ״ח א׳ חראיהם. צואתם קרי ובחילופי מלכים וישעיה כתוב במסרת מלכים חריהם ישעיה חראיהם: ב׳ שיניהם. מימי רגליהם קרי ובכל הספרים כתוב שניהם ביו"ד אחר השי"ן וכן הוא חברו דמלכים ברוב הספרים וכ"כ המכלול יופי בשני המקומות אמנם במסורת כתוב מלכים שניהם כתיב ישעיה שיניהם כתיב עוד מצאתי בס"א כ"י כי בשני המקומות כתוב בפנים גם מלת מימי והקרי והכתיב אינו אלא על מלת שיניהם ונראה מדברי רש"י שכן היה כתוב בספרו וכ"נ מדבריו בפירוש הגמרא סוף פרק הקורא את המגילה עומד וכך הוא גירסת הרי"ף ורבינו ישעיה הראשון שם אבל הרא"ש וריא"ז אינם גורסים מלת מימי בכתוב וכך היא גירסת רד"ק כמו שכתוב במלכים וכ"כ בעל המסורת במאמר אחד וזה תלוי בנוסחאות הגמרא: ל״ו:תר״צ א׳ ישא. עיין מה שכתבתי במלכים ב' י"ח:

מנחת שי על ישעיהו ל״ו

ל״ו:תרע״ח א׳ מלכיש ירושלמה. ה' חסרים וחד מלא עיין במסורת על פסוק זה והמלא הוא בד"ה ב' ל"ב אחר זה שלח סנחריב: ל״ו:תרפ״א א׳ אמרתי אך דבר שפתים. סימן דמלכים אמרה דישעיהו אמרתי וחד פסוק סימן ויקרא אבימלך ליצחק*): ל״ו:תרפ״ג א׳ הלוא הוא. לפי המסורת ראוי להיות מלא וא"ו שאין זה ממנין ז' חסרים בסיפרא שנמסר סימנם במ"ג סימן י' וכן מצאתיו מלא במקצת ספרים: ל״ו:תרפ״ו א׳ עלה על הארץ הזאת. בכל ספרים שלנו כתוב אל ותימה על המתרגם שתרגקם סק על ארעא: ל״ו:תרפ״ח א׳ חראיהם. צואתם קרי ובחילופי מלכים וישעיה כתוב במסרת מלכים חריהם ישעיה חראיהם: ב׳ שיניהם. מימי רגליהם קרי ובכל הספרים כתוב שניהם ביו"ד אחר השי"ן וכן הוא חברו דמלכים ברוב הספרים וכ"כ המכלול יופי בשני המקומות אמנם במסורת כתוב מלכים שניהם כתיב ישעיה שיניהם כתיב עוד מצאתי בס"א כ"י כי בשני המקומות כתוב בפנים גם מלת מימי והקרי והכתיב אינו אלא על מלת שיניהם ונראה מדברי רש"י שכן היה כתוב בספרו וכ"נ מדבריו בפירוש הגמרא סוף פרק הקורא את המגילה עומד וכך הוא גירסת הרי"ף ורבינו ישעיה הראשון שם אבל הרא"ש וריא"ז אינם גורסים מלת מימי בכתוב וכך היא גירסת רד"ק כמו שכתוב במלכים וכ"כ בעל המסורת במאמר אחד וזה תלוי בנוסחאות הגמרא: ל״ו:תר״צ א׳ ישא. עיין מה שכתבתי במלכים ב' י"ח:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5