{א} הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ: {ב} וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל: {ג} וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת: {ד} וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף: {ה} וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם: {ו} מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה: {ז} וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ: {ח} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן: (פ) {ט} הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר: {י} כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה: {יא} וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ (הספר) סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא: {יב} וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר: (ס) {יג} וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: {יד} לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר: {טו} הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ: (ס) {טז} הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין: {יז} הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב: {יח} וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה: {יט} וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ: {כ} כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן: {כא} מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק: (פ) {כב} לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ: {כג} כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ: {כד} וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-כט
{א} הוי אריאל . ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מג) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו : קרית חנה דוד . דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד : ספו שנה על שנה . ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית ( לעיל יז ) : {ב} והיתה לי כאריאל . תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ' : {ג} כדור . כשורה של גייסות מקיפות : מוצב . ל' כרקום המוצב על העיירות : מצורות . ל' מצור : {ד} מארץ תדברי . יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע : אמרתך תצפצף . להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי : צפצוף . הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים : {ה} והיה כאבק דק המון זריך . אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק : והיה . הדבר הזה : פתע פתאום . מקרה פתאום : {ו} מעם ה' צבאות תפקד . ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו' : {ז} והיה כחלום . שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם : וכל צוביה . המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי"ל בלע"ז כמו שנאמר בשאול ( שמואל א יד ) המצב והמשחית חרדו : {ח} שוקקה . תאבה וכן אל אישך תשוקתך ( בראשית יג ) : כן יהיה וגו' . לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו' : {ט} התמהמהו . הוו מתונים להתבונן לחשוב על מעלליכם : ותמהו . ותהיו תמהים על קילקולכם : השתעשעו . ל' עיניו השע ( לעיל ו ) היו עורים מראות : שכרו . עצמכם ולא מיין למה : כי נסך עליכם ה' . וגו' . לשון מזג כמו מסכה יינה ( משלי ט ) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים : {יא} חזות הכל . כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה : {יב} ונתן הספר על אשר לא ידע ספר . וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר ל' אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם ( ירמיה כא ) זה השם המפורש במדר' תהלי' : {יג} יען כי נגש העם הזה . יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני : ותהי יראתם אותי . לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם : {יד} לכן הנני . הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו , קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך ( דברי' כח ) וכאן שתי הפלאות : {טו} לסתיר עצה . כמו להסתיר עצה : {טז} הפככם אם כחומר היוצר יחשב . תהפוכות שלכם הזאת אתם יודעים שהוא כחומר היוצר שאין החומר יכול לומר לעושהו לא עשאני כך אינכם יכולין לומר שאיני מבין מעשיכם : כחומר וגו' . ל' תמיה הוא ויש תמיהות המתקיימות : לעושהו . כמו על עושהו ודוגמתו ואמר פרעה לבני ישראל ( שמות יד ) , פן יאמרו לי אשה הרגתהו ( שופטי' ט ) : ויצר אמר ליוצרו לא הבין . אמר על יוצרו לא הבין מה ביצרו והלא הוא בנה את המטמוניו' והחדרי' והמחשבות : {יז} הלא עוד מעט . בימים מועטין נקל בעיני אם תשובו אלי : ושב לבנון . שהוא יער עצים להיות כרמל וישוב שדות וכרמים : והכרמל ליער יחשב . תירגם יונתן קירוין סגיאין יתיב ואגדה בבראשית רבה חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים : {יח} ושמעו ביום ההוא וגו' . ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו : {יט} ענוים . סבלנים שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו : {כ} כל שוקדי און . השוקדים ומתבוננים היאך יפעלו און : {כא} מחטיאי אדם בדבר . הם נביאי השקר : ולמוכיח בשער יקושון . ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש : ויטו בתהו צדיק . ואסטיאו בשקר דין זכאין : {כב} אשר פדה את אברהם . מאור כשדי' : לא עתה יבוש יעקב . מאביו : ולא עתה פניו יחורו . מאבי אביו שאין נמצא פסול במטתו ומטתו שלימה : {כג} כי בראותו ילדיו . אשר יהיו מעשי ידי כלומר צדיקים בקרבו כי בראותו בקרבו אשר ידיו מעשה ידי יקדישו שמי כגון חנניה מישאל ועזריה לכך לא יחורו פניו : {כד} ורוגנים ילמדו לקח . לשון ותרגנו באהליכם ( דברים א ) אותם שהיו ( מתלוננים ) ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח :
מלבי"ם על ישעיה פרק-כט
{א} אריאל. כינוי לגבורים (ש"ב, כג כ'), לירושלים ושבט יהודה (בראשית מט ט'), למזבח (יחז' מג טו), גם משל להאומה בכלל (במדבר כג כד. כד ט'). קרית, התי"ו חלף ה"א כמו ציצת נובל, אל תתני פוגת לך : ינקפו. עם מושג פעל נקף לכריתה, מוקשר גם הוראות יקף והיקף. וגדרו הקציצה הסבובית, כנ"ל (יו"ד לב), ופה על הקפת ימי המשתה, וכריתת החגים האלה שבלתי מתקיימים ואחריתה שמחה תוגה. וצווי ספו שנה על שנה, דומה כמליצת שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי על כל אלה וכו'. וכן פה, ספו שנה, אבל עת והציקותי, אז והיתה לי : {ג} כדור. חניית המחנה בעיגול. והמוצב, הם הגבורים היוצאים בראש להשחית, כמו מצב פלשתים. והקימתי מצרת כמו ובנית מצור על העיר (דברים כ' כ') : {ד} מארץ מעפר, זה כמליצה של מעלה (כה יב, כו ה') ארץ מגביל נגד הרום, ועפר מוסיף שילחך עפר. ולכן אמר ושפלת מארץ, ומעפר תשח. כי שפל, בבחינת הרום. ושח, בבחינת הקומה (כנ"ל ב' ט'). וכן הוסיף, נגד תדברי אמרתך. כי אמירה חלושה מדבור כמ"ש לק' (מ"ם כז). וכן העלה מליצתו, במ"ש נגד קולך, תצפצף, שמוסיף שלא יהיה קול אדם רק צפצוף עוף חלוש מאד : {ה} זריך, עריצים. זר הוא שם מצטרף בערך מי שהוא זר אצלו, לכן אמר בכינוי זריך, ועריצים, גבורים : לפתע פתאם, פתע, מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכונה. אם בפתע בלא איבה הדפו. ופתאום, מציין מהירת הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה. וכן אמרו חז"ל (כריתות ט') פתע שוגג, פתאום אונס. ובארתיו (במדבר ו' ט'). ופה בא הדבר בתכיפות הזמן ומהירות הפעולה גם יחד. (ו) ברעם. הרעם יסובב מן ענני שמים נושאי המים. והרעש, יסובב אותו יסוד העפר עפ"י החלקים הזרים המורכבים בו. ולהב אש, הוא יסוד האש. וסופה וסערה, מיסוד הרוח, הנה היו מטרה לחצי הארבע יסודות. והרעם והרעש ירעימו בקולם תמיד, לכן אמר בהם וקול גדול : {ח} והקיץ, והנה עיף ונפשו שוקקה, והנה, מורה התחדשות בכ"מ. ויהי בבקר והנה היא לאה. כי להצמא החולם יתחדש השוקקות, שהוא הצמאון הגדול, לא כן להרעב החולם לא יתחדש ענין כי ריקה נפשו מכבר, לכן לא אמר בו והנה ריקה נפשו : {ט} השתעשעו. מגזרת וישע ה' אל הבל, בהכפל הפ"א והעי"ן. על ששועה פניו תמיד אל דבר המרוצה לו, ושכר גדול מיין, כנ"ל (ה' יא יב, כד ט', כח ז') : {י} נסך עליכם ה'. מבואר אצלי בכל מקום, כי בשמקדים מלת היחוס לפני הנושא, המלה ההיא עקרית במאמר, ופה רק עליכם נסך לא על נביאיכם כדעתכם. ונסך, ענין יציקה. התרדמה, שינה עמוקה. ופעל ויעצם, גדרו סגירת העפעפים בעוצם רב : {יב} על. תחת אל, והמליץ שינה המלה לכונה הלציית, לאמר, וכי על ובעבור שלא ידע ספר אליו יתנהו לאמר קרא נא זה ? : {יג} בפיו ובשפתיו. שפה, חיצונית נגד הפה, ובארתיו בפי' תהלות (נא יז). מלמדה, כמו פרא למוד מדבר, אשר למדום אבותם (ירמיה ב' כד, ט' יג) מורגלת : {יד} להפליא. העלם וכיסוי סבת וטעם איזה דבר. שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל' יח) : חכמה. היא המקובלת ושייך בה אבדה כי היא דבר קניני. אבל הבינה רק תכונה בנפש וכחניית, לא בפעל, לכן אמר תסתתר : {טז} עשה יצר. היוצר פועל צורה המתדבקת, והעושה משנה רק מקרי הדברים כמו שבארתי למעלה (כב יא, כז יא, ולקמן מג ז', מד ב', מה יח, מו יא. סד ז') : {יח} ומאפל ומחשך. סדר המליצה היה צ"ל חשך ואפל, כי אפל גרוע מחשך, כנ"ל (ח' כב), אבל המליץ שמר ברוחו עתה סדר התרופה לשתומי עינים. שאחר שיסיר הרופא התבלול מעינם, יעמידם בבית אפל בל יוזקו מן האור פתאום, עד יפתח נקבי משכיות להכניס אור קצת עד שיהיה בבית חשוך, שאינו אפל כ"כ. וכן צייר רפואת העורים האלה כי תראינה תחלה מאפל ואח"כ מחשך : {יט} ענוים. צדיקים תמיד. וההבדל בין שמחה וגיל, למעלה (טז י'). ובין ה' וקדוש ישראל, למעלה (א' ד') : {כב} יבוש, פניו יחורו. הבדלם כהבדל של בושה וכלמה (לקמן ל' ל"ג) : {כג} ילדיו, בקרבו. יחיד על רבים, וכן ירעה מקניך (לקמן ל' כ"ג) : קדוש יעקב, אלהי ישראל. ישראל גדול מיעקב כנ"ל (ט' ז'), וכנויו אל השם יורה נפלאותיו לגדולי הדור, ועז"א יעריצו, במופתיו יוכר כחו ועזוזו : {כד} תעי רוח. תועים מצד השכל. אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז), והפוכו המבין : ורוגנים. מסרבים לשמוע ומריבים, באין נרגן ישתק מדון (שם כז כ'), והפוכו הלוקח לקח, שהוא קבלת דברי החכמה, ישמע חכם ויוסף לקח :
חומת אנך על ישעיה כ״ט
כ״ט:ת״ז א׳ הוי אריאל אריאל וכו'. אפשר במ"ש הרב כתנות אור להרב פנים מאירות ז"ל פ' האזינו דיש לחקור דאמרו רז"ל דאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה שהקרבנות מכפרים עונות ישראל ואיך נחרב הבית בראשונה ובשניה ותירץ דכתב הרמב"ם ז"ל דהקרבנות אינם מכפרים אלא בודוי ותשובה והם לא הודו על חטאתם וכמש"ה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי וכמ"ש רז"ל בילקוט ירמיה סי' ב' שלא הביא הקב"ה כל המשפטים אלא עמ"ש לא חטאתי ומאחר שכן לא הועילו הקרבנות זהת"ד ע"ש באורך. ועוד יש חקירה אחת שעונות השנה אינם מתכפרים אלא באותה שנה ואנו בעניותנו ניחא לן דאמטו להכי מתגלים אורות בינה בעשרת ימי תשובה לכפר על שנים שעברו וכמו שכתבנו בעניותנו בדרושים בס"ד. ואפשר שז"ש הוי אריאל אריאל מתאונן על המזבח בבית א' ובית ב'. וכי תימא למה הקרבנות אינם מכפרים. לז"א ספו שנה על שנה שאינם מתודים בקרבנות ולא ביה"כ ונוסף שנה על שנה מהעונות כי אינם אומרים ודוי ולא חשיבי קרבנות אלא חגים ינקופו כעורפם בקופיץ כמ"ש רד"ק ז"ל ואינם מכפרים ויש להתאונן מאד על זה ולכן אמר הוי אריאל קרית חנה דוד כי לדוד הע"ה נראה מקום המזבח שהוא מכפר כשמתודין על עונם אך כי ליכא ודוי לא חשיבי קרבנות והוי אריאל אריאל שיחרב בבית א' ובית ב': כ״ט:תי״ט א׳ ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו וכו'. אפשר לרמוז משל שכתב הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו ז"ל למלך שציוה שיעשו לו בשר צלי וכיוצא לפניו והביאו לפניו כירה ופחמין ואפר ושפוד. ובשר לא הביאו. ובודאי גדל עונם. וכן עיקר העבודה הוא בלב כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה ומרבים העם להביא סדור תפלות ואברים קודמין לשון מדברת אפיק שפה קורא בגרון. אך הלב איננו פה לבו הלך ברחובות ובשוקים על פני המרתף מסחורותיו ודא עקא זהת"ד גם אמרו בזהר הקדוש על נדב ואביהוא משל דאזמינו למטרוניתא ומלכא לא בעי למיתי ע"י גברא מארי דמומין והמט' הרגה לזה דהמלך לא בא בסיבתו עש"ב וה"נ הזמירות והיוצר הוא הכנה ליחוד וכשבאו להתפלל בעוה"ר לא ידעו ולא יבינו הדברים כיצד מוציאין את התיב"ה והוא עון פלילי. וז"ש ויאמר אדני שהיא השכינה שעשו לה הזמנה ולבסוף הקלו ראש ולא נעשה היחוד כדחזי בסיבתם דהם בעלי מומין זאת אומרת יען כי נגש העם הזה להתפלל בפיו ובשפתיו כיבדוני אמורי"ם לגבוה סלקן אמרות טהורות והם הביאו הפה והשפתים ושאר ההכנות והלב שהוא עיקר התבשיל לא הביאו ולא עוד אלא שהם מרחיקין לבם בשאט בנפש וז"ש ולבו ריחק ממני. ותהי יראתם אותי מצות אנשים רבם או אביהם שבקטנותם הרגילום להתפלל ונשארה מלומדה. לכן הנני יוסיף הפלא ופלא תרי תמיהי דמדכר דכירי אינשי: כ״ט:ת״כ א׳ ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. אפשר לומר כי החכמים בתורה הוא שהם יודעים התורה שבעל פה ובקיאים בה. והם מבינים דבר מתוך דבר במדות שהתורה נדרשת חידושים וציצים ופרחים והוא על דרך שאמרו סיני ועוקר הרים דסיני הוא שהוא בקי בהלכות ושמועות ודינים. ועוקר הרים שיודע לפלפל ולהוציא לאור חידושי דינים וכלפי זה אמר ואבדה חכמת חכמיו אותה חכמה שידוע מתורה שבע"פ ובקי בה תאבד ממנו שישכחנה. וגם מה שהיו חוקרים ומבינים בתורה שבע"פ הן נסתר מחמתם לא ידעו הבין: כ״ט:תכ״ה א׳ ויספו ענוים בה' שמחה. אפשר לרמוז דהעניו מרכבה לשכינה ומאחר דהוי כמקריב כל הקרבנות אם כן תמיד מיחד הדודים למעלה וזה רמז ויספו ענוים שמחה מ' ליחדא בה' קבה"ו דע"י הענוה מתמידים ומרבים היחוד: כ״ט:תכ״ח א׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכו'. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל אל בית יעקב אשר פדה וכו' אמרו רז"ל דבזכות יעקב נצול אברהם מאור כשדים וזה מורה דהי"ל דין ב"נ דאינו מצווה על קדוש ה'. והשתא יקשה איך יעקב נשא שתי אחיות דבשלמא אם הי"ל דין ישראל ניחא דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. אמנם אם יש לו דין ב"נ צ"ל דעל פי הדיבר נשאן וזה נעלם וזה בושה ליעקב כי לא יאמינו לז"א לא עתה יבוש יעקב וכו' בראותו ילדיו וכו' וזה מופת חותך דהזיווג על פי ה' דבניו הכשרים והקדושים הן עדי ביאה כמו שאמרו רז"ל עכ"ד ויש לצדד ולפרש בסגנון אחר:
מצודות ציון על מדה כמו במשקל ובמשורה ( ויקרא יט ) : נסמן . מל' סימן : וכסמת . מין תבואה :
{כו} ויסרו . עניינו הכאה וחבטה כמו אבי יסר אתכם בשוטים ( מ"א יב ) : למשפט . כמו במשפט ובאה הלמ"ד במקום הבי"ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ור"ל בכסא ומשפט ענינו דבר הנהוג והראוי כמו המלך עומד על העמוד כמשפט ( מ"ב יא ) : יורנו . ענין למוד כמו יורנו בדרך יבחר ( תהלים כה ) : {כז} בחרוץ . שם כלי מלא חריצים עשוי לדוש בו וכן ובחריצי הברזל ( ש"ב יב ) : יודש . מל' דישה : ואופן . גלגל ולתוספת ביאור אמר עגלה מל' עגול : יוסב . מל' סבוב : כי במטה . אלא במטה : יחבט . ענין הכאה ודישה כמו חובט חטים בגת ( שופטים י ) : {כח} יודק . מל' דק : כי לא . אלא לא : לנצח . ר"ל לזמן מרובה : אדוש . מל' דישה והאל"ף נוספת : והמם . ענין כתיחה ושבירה כמו יום מהומה ומבוסה ( לעיל כב ) : גלגל . אופן ולתוספת ביאור אמר עגלתו מל' עגול : ופרשיו . הם שיני החריצים הפרושים ופרודים זה מזה : ידקנו . מל' דק : {כט} הפליא . מל' פלא : הגדיל . מל' גדול : תושיה . מל' יש וחכמת התורה נקראת כן על כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם : אריאל . המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ"ש והאריאל שתים עשרה אורך ( יחזקאל מג ) ונקרא כן ע"ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל' כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה ( ירמיה ד ) : קרית . עיר : חנה . שכן : ספו . מלשון תוספת : חגים . כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג ( תהלים קיח ) : ינקופו . ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער ( לעיל י ) :
מצודות דוד על ישעיה פרק-כט
{א} הוי אריאל . אמר הנביא יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד : ספו וכו' . כי מעולם לא לן אדם בירושלים ועון בידו כי תמיד השחר כפר על עוונות הלילה ותמיד של בין הערבים כפר על עוונות היום אבל מעתה יתוספו עוונות שנה זו על עונות שנה שעברה כי הקרבנות יכרתו ואינם להתכפר : {ב} והציקותי וכו' . אביא מצוק וצרה על ירושלים ותהיה מלאה מצער ויללה ותהיה מוקפת הרוגים כמו המזבח המוקף זבחי בהמות : {ג} וחניתי כדור עליך . אשכון עליך גייסות מסביב ככדור הזה שהיא עגולה ועל מחנה סנחריב יאמר : וצרתי עליך מוצב . אעיר לב סנחריב לצור עליך בהעמדת מוצב הוא מגדל עץ שמעמידים סמוך לעיר לזרוק ממנו חצים ואבני בליסטראות : מצורות . שאר מיני מצור : {ד} ושפלת . תהיה מושפלת ותדברי בהכנעה בקול נמוך כאלו הקול יוצא מתחת לארץ : ומעפר תשח אמרתך . תכופף אמרתך כאלו תדבר מן העפר וכפל הדבר במ"ש להורות על גודל ההכנעה : והיה כאוב . ותדבר בלחש בהכנעה וישמע קול כקול האוב הנשמע מארץ שהוא קול נמוך עד שלא ידמה דבור אדם אלא צפצוף כעופות : ומעפר . תצפצף בקול כאלו יוצא מן העפר וכפל הדבר פעמים רבות על גודל ההכנעה ומרבית התחנונים : {ה} והיה כאבק . ובעבור מרבית ההכנעה יכמרו רחמי עליך ויהיו המון הזרים הצרים עליך כאבק דק ההולך בנפיחת הפה כי יכלו מהרה על ידי המלאך המכה בהם : וכמוץ עובר . כמו המוץ שעובר ברוח קימעא כן יכלו המון העריצים וכפל הדבר במ"ש : והיה לפתע פתאום . הדבר הזה יהיה בפתע פתאום : {ו} מעם ה' . מאת המקום תבוא עליהם הפקודה הזאת ברעם וברעש וכו' והמשיל הכאת המלאך בהם לרעם ורעש וכו' : ולהב אש אוכלה . כאלו שרפה בהם להבת אש : {ז} והיה כחלום וכו' . המון העמים הבאים בצבא על ירושלים יהיו כחלום הנראה בלילה שאין בו ממש : וכל צוביה . וכן יהיו כל המעמידים מוצב ומצורות וכל המצירים לה : {ח} והיה כאשר יחלום . הדבר הזה יהיה דומה למי שהוא רעב וראה בחלומו שהוא אוכל למלא בטנו וכאשר הקיץ מצא בטנו ריק ממאכל כשהיה : והנה שותה . לרוות הצמאון : והנה עיף . שהוא צמא כשהיה ונפשו תתאוה אל השתיה : כן יהיה וכו' . כי יחשבו שילכדו העיר ולא כן יהיה : {ט} התמהמהו ותמהו . חזר להוכיחם ואמר התעכבו להתבונן הרבה ותמהו על עצמכם איך נהיתה הרעה הזאת לעזוב דברי הנביא האמת ולהתפתות מנביאי השקר : השתעשעו ושועו . התעסקו בצעקה וזעקו מרה על קלקולכם : שכרו . המה שכורים ולא משתיית יין ר"ל המה מבולבלים בדעתם כשכור : נעו . המה נעים ונדים כדרך השכור שאינו יכול לעמוד ביושר כ"א מתנענע : ולא שכר . לא משתיית השכר וכפל הדבר במ"ש : {י} כי נסך עליכם ה' . המקום כסה עליכם : רוח תרדמה . להיות מבולבל כמי שהתרדמה אחזתו כי הבא לטמא פותחין לו : ויעצם . הוא סגר את עיניכם עד שלא תבחינו אף בדבר הנראה לעינים : את הנביאים . עם נביאי השקר ר"ל גם עליכם נסך וכו' גם על הנביאים : ואת ראשיכם החוזים . הם הנביאים החוזים להם וכפל הדבר במ"ש : {יא} ותהי לכם חזות הכל . לכם היו נביאות של כל נביאי ה' כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ"א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום : {יב} ונתן הספר . וכאשר נתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר ישיב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פחות וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים אף הדברים המפורשי' לנו ואמרו לחכמים : {יג} יען כי נגש . בעבור כי העם הזה נגש אלי להתקרב בדבור הפה וכבדוני בשפתי' ולא בלב ידברו כי לבו רחק ממני : ותהי יראתם אותי . מה שהם יראים מפני אינה באה מן הלב אלא כמצות אנשים המלמדים ואומרים התראו כאלו אתם יראים ונכנעים : {יד} לכן וכו' . בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים : הפלא ופלא . ר"ל פליאה רבה ועצומה : ואבדה . אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר"ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה : {טו} הוי המעמיקים מה' . אמר הנביא יש להתאונן על העם החושבי' להסתיר עצתם מה' במעמקי הלב כי יאמרו אין האל יודע מחשבות האדם : והיה במחשך מעשיהם . כל מעשיהם הרעים יעשו בחושך להסתתר מבני אדם ויאמרו מי רואה אותנו ומי יודע ממעשינו הואיל ונעשה בחושך אבל לא יראו מה' : {טז} הפככם . תהפוכות שלכם באמת כמו החומר של היוצר כן יחשב הפככם אלי ר"ל כמו שהיוצר יודע מה בחומר כן נגלה אלי כל מחשבותיכם : כי יאמר . שמא יאמר דבר הנעשה על מי שעשה אותו הנה הוא לא עשני : ויצר . וכי הכלי הנעשה מהיוצר יאמר על היוצר הוא לא הבין יצירת מלאכתי ור"ל כמו שאין זאת כן אין נעלם ממני מחשבותיכם : {יז} הלא עוד מעט . כאומר ואם תשאלו לומר אם המקום יודע כל המחשבות מדוע לא ישלם לצדיק כצדקו ולרשע רע כרשעתו לזה אמר הלא במעט מן הזמן אשיב גמול אשר יער הלבנון תהפך להיות כרמל והכרמל תתהפך להיות נחשב כיער ר"ל אגביה השפלים ואשפיל הגבוהים : {יח} ושמעו ביום וכו' . כאשר יראו שאני משיב גמול אז אף אלו שאטמו אזנם מלשמוע דברי ספר כאלו היו חרשים הנה אז ישמעו דברי ספר : ומאופל ומחושך וכו' . אף מתוך החושך ואף עיני העורים תראינה דברי הספר ר"ל אף אלה שלא אבו לראות דברי הספר כאלו היו בתוך החושך ואף היו סומים בעיניהם הנה אז יראו : {יט} ויספו . אז יוסיפו הענוים לשמוח במה שבטחו בה' מאז כי יראו שלא נאבדה תקותם : ואביוני אדם . האביונים שבבני אדם יגילו במה שבטחו בקדוש ישראל וכפל הדבר במ"ש : {כ} כי אפס עריץ . כי אז יכלה כל עריץ וכלה לץ ויכרתו כל הממהרים לעשות און : {כא} מחטיאי וכו' . חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר : ולמוכיח . גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ"ש ועלתה יבמתו השערה ( דברים כה ) : ויטו וכו' . גם יכרתו אותם שהיו מתעים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו : {כב} לכן . הואיל ואעשה הדבר הזה : אשר פדה . ר"ל ה' אשר פדה את אברהם מאור כשדים כשנשלך לכבשן האש : לא עתה יבוש יעקב . כי כשאין ישראל עושים רצון המקום הוא כאלו יעקב אבינו בוש בדבר ולכן אמר מעתה לא יבוש יעקב : פניו יחורו . כפל הדבר במ"ש : {כג} כי בראותו וכו' . סרס המקרא כמו כי בראותו בקרבו וכו' ר"ל לזה לא יבוש כי בראותו בקרבו ילדיו מעשה ידי ר"ל צדיקים וכשרים אשר המה יקדישו שמי : והקדישו וכו' . כפל הדבר לחזוק : יעריצו . ישבחו לומר שהחוזק בידו : {כד} תועי רוח . אפילו התועים ברוחם לבלי דעת אותי ידעו אז בינה : ורוגנים . הלמודים בתלונה ותרעומות יעזבו דרכם וילמדו לקח היא התורה הקרויה לקח טוב כמ"ש כי לקח טוב ( משלי ד ) וכאומר ואם כל אלה בהם מדוע אם כן יבוש יעקב מעתה :
מנחת שי על ישעיהו ל׳
ל׳:תקס״ו א׳ והחסות. בשורק: ל׳:תקס״ח א׳ הבאיש. בשני נחין האל"ף והיו"ד כמו הגורל ראשונה (יהושע כא): ל׳:תקס״ט א׳ עירים. בספרי ספרד כתיב וקרי ביו"ד ובספרים אחרים עורים כתיב עירים קרי: ב׳ חיליהם. יש ספרים שחסר וא"ו בתראה ויש ספרים חסר יו"ד אחר הלמ"ד: ג׳ אוצרותם. יש ספרים שחסר וא"ו קדמאה: ל׳:תקע״א א׳ כתבה על לוח וגו' ועל ספר חקה. ה"א של כתבה ושל חקה במפיק ולדעת יונתן שתיהן בלא מפיק רד"ק בפירוש ושרשים והראב"ע כתב חקה רפה ויש ספרים שהה"א במפיק: ל׳:תקע״ד א׳ מני דרך הטו מני ארח. במקצת דפוסים ישנים הנו"ן בחירק בשניהם בשאר דפוסים וגם בכל ספרים כתובי יד שניהם בצירי. וכ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים: ל׳:תקע״ה א׳ מאסכם. המ"ם בקמץ רחב והאל"ף בקמץ חטוף: ל׳:תקע״ז א׳ כשבר נבל. בדפוס ישן הנו"ן בסגול וכן כתב רב פעלים ויש ספרים בשלש נקודות עד כאן. ובשאר ספרים בב' נקודות וכן נראה מהמכלול ושרשים: ב׳ כתות. התי"ו בוא"ו שורק: ל׳:תקפ״ד א׳ זה הדרך לכו בו. במסורת פרשת ואלה שמות נחשב זה עם ו' דסבירין בה: ל׳:תקפ״ט א׳ ביום חבש. עיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ד: ל׳:תק״צ א׳ משאה. הה"א רפה רש"י ורד"ק: ל׳:תקצ״ג א׳ אש אוכלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים חסר וא"ו: ל׳:תקצ״ה א׳ מוסדה. שם וה"א מפיק הכינוי נחה והיחה ראויה במפיק. רד"ק בפירוש ומכלול דף ל"ב והוא חד מן מלין דלא מפקינן ה"א בסוף תיבותא ומטעין בהו וסימן במסרה רבתא: ב׳ נלחם בה. בם קרי ובמסרה גדולה נמנה עם ד' דסבירין בה וקריין בם ועיין מה שאכתוב בסוף סימן ס"ג מזה הספר: ל׳:תקצ״ו א׳ מאתמול. בשורק. אבן עזרא ורד"ק: ב׳ גם הוא. היא קרי: ג׳ למלך הוכן. בספרים מדוייקים קמץ מכלול דף קמ"ג: ד׳ העמיק. בספרים כתובי יד מדוייקים בשוא העי"ן ומלא יו"ד: ה׳ הרחב. בספרים מדויקים חסר יו"ד:
תרגום יונתן על ישעיהו כ״ט
ל׳:תקס״ו א׳ והחסות. בשורק: ל׳:תקס״ח א׳ הבאיש. בשני נחין האל"ף והיו"ד כמו הגורל ראשונה (יהושע כא): ל׳:תקס״ט א׳ עירים. בספרי ספרד כתיב וקרי ביו"ד ובספרים אחרים עורים כתיב עירים קרי: ב׳ חיליהם. יש ספרים שחסר וא"ו בתראה ויש ספרים חסר יו"ד אחר הלמ"ד: ג׳ אוצרותם. יש ספרים שחסר וא"ו קדמאה: ל׳:תקע״א א׳ כתבה על לוח וגו' ועל ספר חקה. ה"א של כתבה ושל חקה במפיק ולדעת יונתן שתיהן בלא מפיק רד"ק בפירוש ושרשים והראב"ע כתב חקה רפה ויש ספרים שהה"א במפיק: ל׳:תקע״ד א׳ מני דרך הטו מני ארח. במקצת דפוסים ישנים הנו"ן בחירק בשניהם בשאר דפוסים וגם בכל ספרים כתובי יד שניהם בצירי. וכ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים: ל׳:תקע״ה א׳ מאסכם. המ"ם בקמץ רחב והאל"ף בקמץ חטוף: ל׳:תקע״ז א׳ כשבר נבל. בדפוס ישן הנו"ן בסגול וכן כתב רב פעלים ויש ספרים בשלש נקודות עד כאן. ובשאר ספרים בב' נקודות וכן נראה מהמכלול ושרשים: ב׳ כתות. התי"ו בוא"ו שורק: ל׳:תקפ״ד א׳ זה הדרך לכו בו. במסורת פרשת ואלה שמות נחשב זה עם ו' דסבירין בה: ל׳:תקפ״ט א׳ ביום חבש. עיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ד: ל׳:תק״צ א׳ משאה. הה"א רפה רש"י ורד"ק: ל׳:תקצ״ג א׳ אש אוכלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים חסר וא"ו: ל׳:תקצ״ה א׳ מוסדה. שם וה"א מפיק הכינוי נחה והיחה ראויה במפיק. רד"ק בפירוש ומכלול דף ל"ב והוא חד מן מלין דלא מפקינן ה"א בסוף תיבותא ומטעין בהו וסימן במסרה רבתא: ב׳ נלחם בה. בם קרי ובמסרה גדולה נמנה עם ד' דסבירין בה וקריין בם ועיין מה שאכתוב בסוף סימן ס"ג מזה הספר: ל׳:תקצ״ו א׳ מאתמול. בשורק. אבן עזרא ורד"ק: ב׳ גם הוא. היא קרי: ג׳ למלך הוכן. בספרים מדוייקים קמץ מכלול דף קמ"ג: ד׳ העמיק. בספרים כתובי יד מדוייקים בשוא העי"ן ומלא יו"ד: ה׳ הרחב. בספרים מדויקים חסר יו"ד:
מנחת שי על ישעיהו ל׳
ל׳:תקס״ו א׳ והחסות. בשורק: ל׳:תקס״ח א׳ הבאיש. בשני נחין האל"ף והיו"ד כמו הגורל ראשונה (יהושע כא): ל׳:תקס״ט א׳ עירים. בספרי ספרד כתיב וקרי ביו"ד ובספרים אחרים עורים כתיב עירים קרי: ב׳ חיליהם. יש ספרים שחסר וא"ו בתראה ויש ספרים חסר יו"ד אחר הלמ"ד: ג׳ אוצרותם. יש ספרים שחסר וא"ו קדמאה: ל׳:תקע״א א׳ כתבה על לוח וגו' ועל ספר חקה. ה"א של כתבה ושל חקה במפיק ולדעת יונתן שתיהן בלא מפיק רד"ק בפירוש ושרשים והראב"ע כתב חקה רפה ויש ספרים שהה"א במפיק: ל׳:תקע״ד א׳ מני דרך הטו מני ארח. במקצת דפוסים ישנים הנו"ן בחירק בשניהם בשאר דפוסים וגם בכל ספרים כתובי יד שניהם בצירי. וכ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים: ל׳:תקע״ה א׳ מאסכם. המ"ם בקמץ רחב והאל"ף בקמץ חטוף: ל׳:תקע״ז א׳ כשבר נבל. בדפוס ישן הנו"ן בסגול וכן כתב רב פעלים ויש ספרים בשלש נקודות עד כאן. ובשאר ספרים בב' נקודות וכן נראה מהמכלול ושרשים: ב׳ כתות. התי"ו בוא"ו שורק: ל׳:תקפ״ד א׳ זה הדרך לכו בו. במסורת פרשת ואלה שמות נחשב זה עם ו' דסבירין בה: ל׳:תקפ״ט א׳ ביום חבש. עיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ד: ל׳:תק״צ א׳ משאה. הה"א רפה רש"י ורד"ק: ל׳:תקצ״ג א׳ אש אוכלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים חסר וא"ו: ל׳:תקצ״ה א׳ מוסדה. שם וה"א מפיק הכינוי נחה והיחה ראויה במפיק. רד"ק בפירוש ומכלול דף ל"ב והוא חד מן מלין דלא מפקינן ה"א בסוף תיבותא ומטעין בהו וסימן במסרה רבתא: ב׳ נלחם בה. בם קרי ובמסרה גדולה נמנה עם ד' דסבירין בה וקריין בם ועיין מה שאכתוב בסוף סימן ס"ג מזה הספר: ל׳:תקצ״ו א׳ מאתמול. בשורק. אבן עזרא ורד"ק: ב׳ גם הוא. היא קרי: ג׳ למלך הוכן. בספרים מדוייקים קמץ מכלול דף קמ"ג: ד׳ העמיק. בספרים כתובי יד מדוייקים בשוא העי"ן ומלא יו"ד: ה׳ הרחב. בספרים מדויקים חסר יו"ד:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5