{א} בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם: (ס) {ב} בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ: {ג} אֲנִי יְהוָה נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה: {ד} חֵמָה אֵין לִי מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה אֶפְשְׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד: {ה} אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי: {ו} הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה: (פ) {ז} הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג: {ח} בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים: {ט} לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב וְזֶה כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים: {י} כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ: {יא} בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ: (פ) {יב} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (פ) {יג} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם: (פ)
רש"י על ישעיה פרק-כז
{א} על לויתן נחש בריח וגו' . ת"י על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחרב מלכא תנינא , בריח ל' פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון : עקלתון . לשון כפול לפי שהוא שני ואומר אני לפי שאלו שלש אומות חשובות מצרים ואשור ואדום לכך אמר על אלו כמו שאמר בסוף הענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים : לויתן נחש בריח . הוא מצרים : לויתן נחש עקלתון . הוא אשור : והרג את התנין אשר בים . היא יושבת בלב ימים וכן כתיים קרויים איי הים : {ב} ביום ההוא . בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב , חמר וינוש בלע"ז : {ג} אני ה' נוצרה . בעת הגלות : לרגעים אשקנה . מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם : {ד} חמה אין לי . אין לי פה להגביר חמתי על העכו"ם לפי שאף ישראל חוטאין ומדת הדין מקטרגת : מי יתנני שמיר שית במלחמה . בבני מלחמתי והוא ישמעאל מי יתנני ואוכל לפקוד עליהם ולא תוכל מדת הדין למחות שישובו ישראל בתשובה והיא נותנת אותי שמיר ושית בבני מלחמה אפסע פסיעה על מדת הדין ואפקוד עליהם אף יתרון ונוספות על עונם ואציתם יחד כן ת"י על האומו' ורז"ל פירשו על ישראל והוא מוסב על הכר' חמה אין לי בכל הכעסים שהכעסני הכרם הזאת לא אוכל לשפוך חמתי לבערה מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מי יתנני כימים שעברו לולי השבועה הייתי שמיר ושית ופושע בכרם ואציתנה יחד : {ה} או יחזק במעוזי . או ל' אם כמו או נודע כי שור נגח הוא ( שמות כא ) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם : שלום יעשה לי . ממדת הדין שלא יוכל לקטרג ולומר מה נשתנו אלו מאלו : {ו} הבאים ישרש יעקב . הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד ( אשר ) מלאו פני תבל תנובה : {ז} הכמכת מכהו הכהו . הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון ( שמואל א ב' ) הנגלה נגלתי אל בית אביך ( יחזקאל ח ) הרואה אתה מה המה עושים : אם כהרג . ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו : {ח} בסאסאה . באותה מדה : בשלחה תריבנה . כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה : הגה ברוחו הקשה . הגה . דבר בדבורו הקשה : ביום קדים . ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה ( שמות יד ) : {ט} לכן . גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז : וזה כל פרי . הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן ( תהלים קלז ) ונפץ את עולליך וכן ( ירמיה יג ) ונפצתים איש אל אחיו , גיר מין צבע הוא : לא יקומו אשרים וחמנים . למען לא יקימו להם עכו"ם: {י} כי עיר בצורה בדד . כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר : שם ירעה עגל . אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' ( ירמיה לא ) כעגל לא לומד : וכלה סעיפיה . ענפיה : {יא} ביבש קצירה . קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה ( תהלים פ ) ועשה קציר ( איוב יד ) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה : נשים באות מאירות אותה . עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י , מאירות כמו ( מלאכי א ) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי ( שיר ה ) וארוה כל עוברי דרך ( תהלים פ ) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"ק ( דף י' ) לית ליה ביבש קצירה תשברנה : {יב} יחבט ה' . ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול : משבולת הנהר . הם האובדים בארץ אשור : עד נחל מצרים . הם הנדחים בארץ מצרים . הנהר . פרת , הם בני אשור היושבים על פרת : עד נחל מצרים . הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים : ואתם תלוקטו . מן הגליות : לאחד אחד . המוצא אחד מכם יביאהו מנחה : {יג} האובדים בארץ אשור . לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים :
מלבי"ם על ישעיה פרק-כז
{א} קשה וחזקה. תואר האיכות. גדולה, תואר הכמות. וההבדל בין קשה וחזק. קשה מציין איכות המתכות והחומר שממנו עשו הכלי, והפוכו רך. וחזק מציין כח הכלי בכלל, והפוכו רפה או חלוש. לויתן. הדגים הגדולים בכלל נקראים בשם לויתן, ובשם תנינים הגדולים. וידוע כי נמצא נחש המים (וואססערשלאנגע) ונמצא במשפחה זאת מינים ארוכים מאד, וקורא הארוך בריח, והארוך יותר עד שמעקל א"ע קורא עקלתון. והתנים אשר בים יש מפרשים אותו על הקראקאדיל, ויש מפ' אותו על הוואלפיש, ואחר שהנמשל עולה לכל הדעות אין לנו להאריך בזה : {ב} חמר. חמר הוא יין החזק והטוב שמעלה רתיחה בעת שמוזגין אותו, וע"כ אמר ויין חמר מלא מסך (תהלות עה). ענו לה, פעל ענה הנקשר עם למ"ד הוא מענין הרמת קול, וכן ותען להם מרים : {ג} יפקד. הוא מענין חסרון, וכבר בארתי במק"א כי ההבדל בין פקד ובין חסר גרע ויתר לשונות המורים על ההעדר והחסרון, שפקד מורה שחסר מדבר המנוי או החשוב, ובזה הצטרף עם פקד המורה על המספר והמנין ומשמש עמו דבר והפוכו. ועז"א עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה ולא נפקד ממנו איש, כי אנשי החיל היה מנינם ידוע, ופה אומר כי גם העלים של הכרם ספורים ומנויים וישמרם בל יפקד אחד מהם : {ד} חמה. בארתי (למעלה יב) שמורה תמיד על הקצף הפנימי. מי, נמשך לשתים מי יתנני או מי יחזיק במעוזי, ונסתר בתוכו מלת אשר מי אשר יתנני : אפשעה בה. ההבדל בין צעד ובין פשע. צעד, מציין ההליכה בפעמיו והדריכה. ופשע, מציין רק מדת השיעור. כפשע ביני ובין המות, והמדה הזאת הוא במקום שרגלים מתחילים להתפרד, במקום הערוה. ועז"א (דה"א, יט ד') ויכרות את מדויהם עד המפשעה, (ובשמואל ב' י' ד') אמר ויכרות וכו' עד שתותיהם. ור"ל אקרב עם החמה רק כמדת פשע, והב' הוא ב' הכלי, או יהיה ב' בתוך, ור"ל אז אני קרוב כפשע אל החמה. וגדר פעל אציתנה בררתי למעלה (ט' יז) : {ו} הבאים, מוסב על כינוי לה המוזכר בפסוק ב', כרם חמר ענו לה, למי ? להבאים, ור"ל גפנים או נטיעות הבאים מן ישרש יעקב, ומלת מן נעלמת פעמים הרבה, כמו אלחנן דודו בית לחם (ש"ב, כב) ר"ל מבית לחם, השמרו לכם עלות בהר (שמות יט) מעלות, וכן רבים וכ"ש במליצות השירים, שזה מתפארת השיר והמליצה. ישרש, הפעיל, יעקב ישרש שרשו בארץ והשורש הזה יציץ ופרח, וההבדל בין יציץ ופרח כבר בארתי (למעלה יח ה'), ועי' (למעלה ט' ז') כי שם ישראל מורה על המעלה והחשיבות, ולכן כינה עת יציץ ופרח בשם ישראל, כי אז יתעלו לגאון ולתפארת, לא כן בעת ישרש אז קטן יהיה יעקב ודל : {ז} מכהו. הכינוי מוסב על יעקב וישראל שבפסוק הקודם, מכהו של ישראל, וכינוי הרוגיו מוסב על מכהו, הרוגיו של מכהו, שהם העמים : {ח} בסאסאה. ענין סאה ומדה, והוכפלה הפ' והעי"ן כמו שעשועים, והב' היא ב' הזמן, בעת סאסאה תריבנה, כמו בנסוע הארון ויאמר משה : ובשלחה, ר"ל החרב שלה כמו ויעש שלח ומגנים, והגה ענין דבור, ובא על הדבור ההגיוני הממוצע בין הדבור והמחשבה, עיין בהקדמת המפ' לספר מלת ההגיון להרמב"ם, כי הכונה שנודע הדבור הזה מתוך מחשבתו, שהיא, לכן בזאת יכופר עון יעקב. ולולא יראתי לחדש שרשים חדשים, הייתי מפ' בסאסאה שרשו סס, כמו כצמר יאכלם סס, שהוא העש המכלה, והא' נוספת, ור"ל ססה, והה' כמו ה' והדגה אשר ביאור מתה שמורה על סימן המין. ובשלחה היא שדה של תבואה כמו שלחיך פרדס רמונים, שבאורו גם שדה בית השלחין שלך דומה כפרדס רמונים, ושם זה מצוי בלשון התלמוד. והגה הוא מענין הוצאה, כמו הגו סגים מכסף (משלי כ"ה). והקשה, ר"ל קש ותבן, והה"א מורה ג"כ על סימן המין כמו דגה מן דג. ויהיה לפי זה מליצתו נכבדת מאד שבא להביא ראיה שהמכה שהכה ה' את ישראל לא היתה באכזריות כמכת או"ה שכלה חמתו בם עד לכלה, וע"ז נשא משלו נגד מה שדמה את ישראל לכרם, שהגם שקצצו את הגפנים עוד נשאר השורש, ויעל כיונק לפניו יוציא ציץ בדים אשכולות ענבים ויין חמר מלא מסך, דמה את העמים לשדה בית השלחים של תבואה, ששדה תבואה בעת יאכלנה עש וסס ורקב, גם הדגן גם הקש ימססו ולא תשוב לפרוח משרשו, ועז"א הכמכת מכהו הכהו ? הלא מכהו שהם האומות בעת סאסאה בשלחה תריבנה בעת רב העש והסס והחריב שדה בית השלחין שלה, הנה והוציא גם הקש ביום קדים ורוח נשא גם השורש ולא נשאר ממנו דבר : {ט} יכפר עון, הסר חטאתו. ההבדל בין עון ובין חטא בארתי למעלה (א' ד'), עון מזיד חטא שוגג, ומוסיף שאף השוגג יוסר, גם יש הבדל בין יכופר ובין הסר, כי כבר בארו המבארים שפעל כפר הוא מענין כיסוי, ומשתתף עם שם כפורת שמורה על המכסה, ומציין שמכסה העון לבל יתראה, אבל הסר חטאתו מורה שיוסר לגמרי, ור"ל בזאת שהענישם יכופר העון הקודם ויכוסה, וזה ג"כ פרי המועיל להסר גם השוגג לגמרי בל יהיה במציאות כלל מכאן ולהבא בשומו וכו' : {י} נוה. עקר הוראתו על נאות דשא גנות ופרדסים כמו שכתוב לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן, ומשם הושאל לנאות אדם הכולל גם הגנות שהם סביב למשכנו. ומשלח מורה על ההפקר וגם מורה על התפשטות של ענפים לכל עבר, שלוחותיך נטשו. ובא פה על שתי הכונות, לפי המליצה והנמשל : ירעה ירבץ. (ע"ל יד ל'). רעיה, לפרקים. מרבץ, היא בקביעות : {יא} מאירות. לשון אור הבער, או לקיטה. אריתי מורי עם בשמי : לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחנני. ההבדל בין רחמים וחנינה. המרחם, נכמרו רחמיו ותציקהו נפשו מראות באבדן הדבר. והחונן, יושיע ויציל מצד שהדבר מצא חן בעיניו. ויש הבדל בין עושה ובין יוצר כמ"ש (לקמן כט טז). עושה, הוא הפועל בחומר לבד. והיוצר, הוא, הפועל צורת הדבר ועצמותו, וביחוס שבין ה' עם האדם, יקרא עושה מצד החומר. ויוצר מצד הצורה שהוא עצם האדם ועקרו. ולכן אמר שלא ירחמהו מצד חומרו, שבו תלוי הרחמים על מכאובו וצרותיו, וגם מצד שהוא יוצר צורתו ונשמתו שמן הצד הזה ראוי למצוא חן באשר הוא חלק אלהי ממעל, מ"מ לא יחננו : {יב} יחבט, ענין דישה, רק הדש דש הרבה בפעם אחד, והחובט חובט מעט ותחבוט את אשר לקטה (רות ב') ולא בכלי הדישה רק במטה. כי במטה יחבט קצת (לקמן כח כז) ור"ל יחבוט אותם מעט מעט. משבלת הנהר, מקום מרוצת המים :
חומת אנך על ישעיה כ״ז
כ״ז:שפ״ו א׳ ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה. אפשר בזכות ג' אבות הרומזים לחג"ת. על לויתן נחש בריח ר"ת נבל ועל לויתן נחש עקלתון ר"ת נעל והבן: כ״ז:שפ״ז א׳ ביום ההוא כרם חמר ענו לה. אפשר דנקראת כרם חמר רמז שהיא שומרת רמ"ח מצוות עשה גימטריא חמ"ר. לרגעים אשקנה כי תמיד אשפיענה שפע קדוש שלא יחסר לה שום דבר: כ״ז:ש״צ א׳ או יחזק במעוזי. פי' אם יחזק במעוזי. בסנהדרין דף צ"ט אמרו א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזיק במעוזי יעשה ש' לי ש' יעשה לי ופירש הרב נתן מז בספרו דבר טוב והבאתיו בס' הקטן פתח עינים בסוף בדף צ"ה ע"ג ואפשר לרמוז כי עסק התורה על הרוב מתיחס לתורה שבע"פ והיא כנגד מ' מדה ז' וזה רמז או גימטריא ז' רמז למ' יחזק במעוזי עוסק בתורה שבע"פ. ופירוש תיבת או כאן הוא אם כמו שפירש"י קרי ביה אם דממשיך מאימא עילאה א"נ רמז ללאה דבה סוד תורה לשמה. ור"ת או יחזק במעוזי גימטריא אחד שכונתו ליחד הדודים: כ״ז:שצ״א א׳ הבאים ישרש יעקב וכו'. מביא ראיה למה שאמר אני ה' נוצרה וכו' הלא תראה הבאים ישרש יעקב כשבאו למצרים היתה כונתם ישרש יעקב דישאר להם שורש לחיותם ברעב. וה' ברחמיו הגדיל לעשות יציץ ופרח ישראל ופסק הרעב ומלאו פני תבל תנובה. וכאשר נשתעבדו לפרעה ולמצרים בסוף שילם להם כמדתם כמכת מכהו הכהו בהרג וכו' ועכ"ז המרו על ים בים סוף שאמרו כי רוח קדים הוא נגב הים ולכן לא נגב הטיט כמו שתרגם יונתן וז"ש הגה ברוחו הקשה ביום קדים. ואמר כי עיר בצורה ממחריב בית ראשון בדד ישב. נוה ממחריב בית ב' יהיה משולח ונעזב וכו'. מפרשים בקצור נמרץ: כ״ז:שצ״ח א׳ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו'. יש לדקדק דהול"ל ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים. ופירש הרב מהר"י דהכונה ובאו האובדים שהם עשרת השבטים שנאבדו ונעלמו מעינינו יבאו ממקומם לארץ אשור שדרך שם יבאו. והנדחים שאר בני הגליות יבואו ממקומם לארץ מצרים ואלו ואלו יבואו מאשור וממצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם:
מצודות ציון על ישעיה פרק-כז
{א} יפקוד . ענין השגחה : לויתן . הוא הדג הגדול שבים וכן תמשוך לויתן בחכה ( איוב מ ) : נחש . הלויתן הוא דומה לנחש : ברח . כענין מטה ההושם לסגור השער ומבריח מקצה השער עד קצהו ולכן יקרא הלויתן בריח כי מבריח מקצה הים עד קצהו . עקלתון . ענין עקום ועוות כמו ארחות עקלקלות ( שופטים ה ) : התנין . כן נקרא הדג הדומה למראית הנחש וכן התנינים הגדולים ( בראשית א ) : {ב} חמר . ענינו יין משבח כמו תשתה חמר ( דברים לב ) : ענו . ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם ( שם כז ) : לה . עליה : {ג} נוצרה . ענין שמירה כמו נוצר חסד ( שמות לד ) : לרגעים . מל' רגע : יפקד . ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך ( ש"א כ ) : עליה . עלי הגפנים : אצרנה . אשמרנה : {ד} חמה . ענין כעס : שמיר שית . כמו שמיר ושית ותחסר הוי"ו והם מיני קוצים וכן ועלה שמיר ושית ( לעיל ה ) : אפשעה . כמו אפסעה בסמ"ך וענינו פסיעת הרגל : אציתנה . ענין הדלקה והבערה כמו ותצת בסבכי היער ( לעיל ט ) : {ה} יחזק . ענין אחיזה כמו ויחזיקו האנשים בידו ( בראשית יט ) : במעזו . מלשון עוז וחוזק וכן נקראה התורה כמו שכתוב ה' עוז לעמו יתן ( תהלים כט ) : {ו} יציץ . כעין הפרח וגדול ממנה וכן נאמר ויצא פרח ויציץ ציץ ( במדבר י"ז ) : תנובה . כמו כתנובה ותחסר הכ"ף כמו ייטיב גהה ( משלי וז ) ומשפטו כגהה , ותנובה ענינו צמחי השדה כמו מתנובות שדי ( איכה ד ) : {ח} בסאסאה . מלשון סאה והיא מלה כפולה כמו ירקרק אדמדם : בשלחה . הוא שם כולל לשדות ולגנות וכן שלחיך פרדס רימונים ( ש"ה ד ) : תריבנה . מלשון מריבה : הגה . ענין הסרה כמו הגו רשע לפני מלך ( משלי כה ) : {ט} גיר . הוא הס"ד וכן על גירא די כתל היכלא ( דניאל ה ) : מנופצות . ענין רציצה וכתיתה כמו ונפץ הכדים ( שופטים ז ) : אשרים . אילן הנעבד : וחמנים . דמות מה עשוי לעבודת החמה : {י} בצורה . מלשון מבצר וחוזק : בדד . יחידה מבלי יושביה כמו איכה ישבה בדד ( איכה א ) : נוה . ענין מדור כמו נוה איתן ( ירמיה מט ) : משולח . מגורש וכן הן ישלח איש את אשתו ( שם ג ) : ירבץ . ענין השכיבה לנוח : וכלה . מלשון כליון : סעיפיה . ענפיה כמו בסעפותיו קננו ( יחזקאל לא ) : {יא} קצירה . כן נקרא הענף כמו ועשה קציר כמו נטע ( איוב יד ) : מאירות . מבערות כמו ולא תאירו מזבחי חנם ( מלאכי א ) : בינות . מל' בינה : עושהו . המגדל ומרומם אותו וכן ישמח ישראל בעושיו ( תהלים קמט ) : {יב} יחבט . ענין הכאה במקל להפריש התבואה מהקשין כמו כי במטה יחבט קצח ( לקמן כח ) : משבלת . הוא חוזק מרוצת המים כמו אל תשטפני שבולת מים ( תהלים סט ) : לאחד אחד . כמו אחד לאחד ור"ל לצרף אחד לאחד : {יג} יתקע . מלשון תקיעה :
מצודות דוד על ישעיה פרק-כז
{א} יפקוד ה' . ישגיח להכות בחרבו : על לויתן נחש בריח . הוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה כמו הלויתן שמבריח את הים מהקצה אל הקצה : ועל לויתן נחש עקלתון . הוא משל על שהוא מעוקל במעשיו כמו הלויתן שבעבור רוב ארכו מעקל עצמו במקומות מהים : התנין אשר בים . הוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם : {ב} כרם חמר ענו לה . כולם ירימו קול על ישראל לומר שהוא כרם המוציא יין משובח לא כמו לשעבר שנאמר בה ויקו לעשות ענבים ויעש באושים ( לעיל ה ) : {ג} אני ה' נוצרה . מעתה אשמרה לא כמו לשעבר שנאמר בה הסר משוכתו והיה לבער וגו' : לרגעים אשקנה . בכל רגע אשקה אותה במי מטר ולא כמו לשעבר שנאמר בה ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר : פן יפקוד עליה . כי פן יהיה נחסר העלים שלה ע"י כמישה לכן אצרנה לילה ויום להשקותה בזמנה ורצה לומר אחוס אף על העלין וכל שכן על הענבים והוא דרך משל לומר אשפיע להם הרבה טובה מגדוליהם ועד קטניהם : {ד} חמה אין לי . גם מאז לא הערתי עליהם כל חמתי כי אם הייתי מעיר כל חמתי אז מי הוא שיתן לי שמיר ושית כלומר זה הכרם שנתן לי מאז שמיר ושית במקום ענבים אם היה לי חמה מרובה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כולה כאחד במלחמה כשאני נלחם עמה להפרע ממנה על עונותיה : {ה} או יחזיק במעוזי . ר"ל או הייתי שורפה כאחת או היה כ"א שב מדרכו לאחוז במעוז שלי היא התורה שהיא לחוזק ועוז : יעשה שלום לי . אז היה עושה שלום עמדי ולא הייתי נלחם בו : שלום וכו' . כפל הדבר לחוזק הענין : {ו} הבאים . תחסר מלת בימים ור"ל בימים הבאים ומעצמו יובן החסרון וכאומר אם מאז לא הערתי כל חמתי כ"ש בימי הגאולה ארחם עליהם ויתן יעקב את שרשו להיות מתפשט למרחוק וישראל יציף ויפרח ר"ל ימשלו עד למרחוק ויגדלו עד מאד : תנובה . כצמחי האדמה : {ז} הכמכת . ר"ל אף מאז שהכה בו וכי הכה בו באכזריות כמו שהכה המצרים שהכו את ישראל : אם כהרג הרוגיו . וכי הורג הוא כמו שהרג את המצרים שהרגו בו והוא כפל ענין במ"ש : {ח} בסאסאה . ר"ל במדה שחטאו במדה ההיא נפרע מהם ולא העיר כל חמתו : בשלחה תריבנה . כשהיה מריב עמה להפרע ממנה היה שופך חמתו על השדות והגנות לשלוח בהם שידפון וארבה ולא פגע בנפשות תחלה : הגה . הסיר הפרי ברוחו הקשה ביום שמנשבת בו רוח קדים העזה שברוחות : {ט} לכן . הואיל ורחמי עליו אעשה לו גם זאת להתכפר בדבר קל : וזה כל פרי . זה יהיה לו פרי טוב להסר ממנו חטאתו להיות נמחל לו : בשומו . במה שיתוץ המזבחות העשויות לעבודת כוכבים וישים אבניהם מנופצות כדרך שמנפצים אבני גיר הדק היטב : לא יקומו . ר"ל בתנאי שלא יחזרו לסורם ולא יקימו מעתה אשרים וחמנים : {י} כי עיר בצורה . כי בעשותם זאת אז העיר הבצורה היא כרך גדול וכו' תהיה בדד מיושביה והנוה שלו תהיה משולח מיושביה ונעזב מהם כמדבר הנעזב מאנשים וכפל הדבר במ"ש : שם . במקום העיר הבצורה ירעה עגל וירבץ שמה ויכלה ענפי האילנות אשר יגדלו שמה : {יא} ביבוש קצירה . כשתתיבש ענפיה תשבר מעצמה רצה לומר כשתתמלא סאתם ישברו מאיליהם : נשים באות . נשים תבאנה ויבעירו בהם האש ור"ל עם חלש כנשים ישחיתו אותה : כי לא עם בינות הוא . להבין שכל ממשלתו באה לו מה' ולא בכח זרועו : עושהו . המקום שגדלו והמשילו : ויוצרו וכו' . כפל הדבר במ"ש : {יב} יחבוט ה' . ר"ל כמו שחובטין את השבלים במקל להסיר התבואה מן הקשין כן יסיר את ישראל מבין האומות : משבולת הנהר . מארץ אשור היושבים על נהר פרת עד נחל מצרים ר"ל מכל המקומות שבין זה לזה יפריש את ישראל מבין האומות : ואתם וכו' . בני ישראל . סרס המקרא ואתם בני ישראל תלקטו וכו' רצה לומר אחר הפרשה תהיו אתם הנלקטים אחד אחד והמוצא אחד מכם יביאהו לירושלים : {יג} יתקע בשופר גדול . הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא : האובדים . לפי שלא חזרו לארצם מעת שגלו שמה לכן קראם אובדים . בהר הקדש בירושלים . בהר המוריה העומד בירושלים והוא מקום מקדש :
מנחת שי על ישעיהו כ״ח
כ״ח:תקי״ב א׳ שער קטב. בשי"ן שמאלית בכל ספרים מדוייקים וכן פי' רד"ק לשון סערה. גם המאיר נתיב הביאו לבן אשר ולבן נפתי בלא געיא: ב׳ כבכורה. יונתן תרגם כבכורא משמע שהה"א אינה לכנוי וכן כתב רד"ק בפירוש ובמכלול דף ל"ב ודף רכ"ח והינה לכינוי רק לתפארת הקריאה ולרש"י מפיק הה"א לכינוי וזהו חד מן י"א זוגים חד מפיק ועיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ב על לא גשמה": כ״ח:תק״כ א׳ כי צו לצו צו לצו. הראשון והשלישי בפתח והשני והרביעי בקמץ וכן קו לקו קו לקו כך הם בספרים מדוייקים אל וחבריהם שבסמוך: כ״ח:תקכ״ב א׳ ולא אבוא שמוע. חד מן מלין דכתיב אל"ף בסוף תיבותא ולא קרייא וסימן בדינאל ג' ובריש פרשת שלח לך במקרא גדולה: כ״ח:תקכ״ה א׳ שיט. שוט קרי: ב׳ עבר. יעבר ק': כ״ח:תקכ״ו א׳ יסד. בפתח הסמ"ך בכל ספרים שלפני וכן כתב רד"ק בפירוש ובשרשים והוא חד מן ד' יסד שנמנו במסרה רבתא וכולם פתוחים אכן במכלול דף ר"ב מנה זה עם דומים אחרים שהם קמוצים ואחר כך כתב ובמקצת ספרים מדוייקים הוא הראב"ע ורד"ק בפירוש ובמכלול דף קכ"ו ודף רל"א ובשרשים ולרש"י הראשון פתח והשני קמץ וכן מצאתי בדפוס ישן ובשאר ספרים שניהם קמוצים ועיין דברי הימים ב' ח': כ״ח:תק״ל א׳ והמסכה צרה. מלעיל כי הוא פועל עבר שרשים שרש צור וכן נמסר עליו ליתצ בטעם מלעי והוא גם כן בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה וסימן בסוף מסרה גדולה: כ״ח:תקל״ב א׳ יחזקו. בשוא החי"ת והזי"ן. רד"ק בפירוש ומכלול דף מ"ה ושרשים: כ״ח:תקל״ד א׳ הכל היום. לית רפי: ב׳ יפתח וישדד. בשי"ן שמאלית לשון שדה: כ״ח:תקל״ה א׳ חטה שורה. בכל ספרים מדוייקים בשי"ן שמאלית וכן פירשו רובי המפרשים אבל מפירוש רש"י נראה שהוא קורא בשי"ן ימנית וףכן משמע בירושלמי ריש פרקא קמא דחלה עלה דמתניתין דקתני חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים וכו' ר' שמעון בר נחמן שמע כלהון מן הדא ושם חטה שורה וגו' ושם חטה אלו חטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקראת שורה שהוא עשויה כשורה שעורה אלו שעורים נסמן זה שיפון הכוסמת אלו הכוסמין גבולתו עד כאן גבולו של לחם לחלה. ולמדין מן הקבלה רבינו שמשון וילקוט ישעיה רמז ש"ב: כ״ח:תקל״ז א׳ על כמן יוסב. בוא"ו עם הדגש וכן כתב רד"ק בפירוש אבל במכלול דף ק"פ ובשרשים כתב ופליגי עליה יוסב רפי: כ״ח:תקל״ח א׳ יודק. רפה:
תרגום יונתן על ישעיהו כ״ז
כ״ח:תקי״ב א׳ שער קטב. בשי"ן שמאלית בכל ספרים מדוייקים וכן פי' רד"ק לשון סערה. גם המאיר נתיב הביאו לבן אשר ולבן נפתי בלא געיא: ב׳ כבכורה. יונתן תרגם כבכורא משמע שהה"א אינה לכנוי וכן כתב רד"ק בפירוש ובמכלול דף ל"ב ודף רכ"ח והינה לכינוי רק לתפארת הקריאה ולרש"י מפיק הה"א לכינוי וזהו חד מן י"א זוגים חד מפיק ועיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ב על לא גשמה": כ״ח:תק״כ א׳ כי צו לצו צו לצו. הראשון והשלישי בפתח והשני והרביעי בקמץ וכן קו לקו קו לקו כך הם בספרים מדוייקים אל וחבריהם שבסמוך: כ״ח:תקכ״ב א׳ ולא אבוא שמוע. חד מן מלין דכתיב אל"ף בסוף תיבותא ולא קרייא וסימן בדינאל ג' ובריש פרשת שלח לך במקרא גדולה: כ״ח:תקכ״ה א׳ שיט. שוט קרי: ב׳ עבר. יעבר ק': כ״ח:תקכ״ו א׳ יסד. בפתח הסמ"ך בכל ספרים שלפני וכן כתב רד"ק בפירוש ובשרשים והוא חד מן ד' יסד שנמנו במסרה רבתא וכולם פתוחים אכן במכלול דף ר"ב מנה זה עם דומים אחרים שהם קמוצים ואחר כך כתב ובמקצת ספרים מדוייקים הוא הראב"ע ורד"ק בפירוש ובמכלול דף קכ"ו ודף רל"א ובשרשים ולרש"י הראשון פתח והשני קמץ וכן מצאתי בדפוס ישן ובשאר ספרים שניהם קמוצים ועיין דברי הימים ב' ח': כ״ח:תק״ל א׳ והמסכה צרה. מלעיל כי הוא פועל עבר שרשים שרש צור וכן נמסר עליו ליתצ בטעם מלעי והוא גם כן בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה וסימן בסוף מסרה גדולה: כ״ח:תקל״ב א׳ יחזקו. בשוא החי"ת והזי"ן. רד"ק בפירוש ומכלול דף מ"ה ושרשים: כ״ח:תקל״ד א׳ הכל היום. לית רפי: ב׳ יפתח וישדד. בשי"ן שמאלית לשון שדה: כ״ח:תקל״ה א׳ חטה שורה. בכל ספרים מדוייקים בשי"ן שמאלית וכן פירשו רובי המפרשים אבל מפירוש רש"י נראה שהוא קורא בשי"ן ימנית וףכן משמע בירושלמי ריש פרקא קמא דחלה עלה דמתניתין דקתני חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים וכו' ר' שמעון בר נחמן שמע כלהון מן הדא ושם חטה שורה וגו' ושם חטה אלו חטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקראת שורה שהוא עשויה כשורה שעורה אלו שעורים נסמן זה שיפון הכוסמת אלו הכוסמין גבולתו עד כאן גבולו של לחם לחלה. ולמדין מן הקבלה רבינו שמשון וילקוט ישעיה רמז ש"ב: כ״ח:תקל״ז א׳ על כמן יוסב. בוא"ו עם הדגש וכן כתב רד"ק בפירוש אבל במכלול דף ק"פ ובשרשים כתב ופליגי עליה יוסב רפי: כ״ח:תקל״ח א׳ יודק. רפה:
מנחת שי על ישעיהו כ״ח
כ״ח:תקי״ב א׳ שער קטב. בשי"ן שמאלית בכל ספרים מדוייקים וכן פי' רד"ק לשון סערה. גם המאיר נתיב הביאו לבן אשר ולבן נפתי בלא געיא: ב׳ כבכורה. יונתן תרגם כבכורא משמע שהה"א אינה לכנוי וכן כתב רד"ק בפירוש ובמכלול דף ל"ב ודף רכ"ח והינה לכינוי רק לתפארת הקריאה ולרש"י מפיק הה"א לכינוי וזהו חד מן י"א זוגים חד מפיק ועיין מה שאכתוב ביחזקאל כ"ב על לא גשמה": כ״ח:תק״כ א׳ כי צו לצו צו לצו. הראשון והשלישי בפתח והשני והרביעי בקמץ וכן קו לקו קו לקו כך הם בספרים מדוייקים אל וחבריהם שבסמוך: כ״ח:תקכ״ב א׳ ולא אבוא שמוע. חד מן מלין דכתיב אל"ף בסוף תיבותא ולא קרייא וסימן בדינאל ג' ובריש פרשת שלח לך במקרא גדולה: כ״ח:תקכ״ה א׳ שיט. שוט קרי: ב׳ עבר. יעבר ק': כ״ח:תקכ״ו א׳ יסד. בפתח הסמ"ך בכל ספרים שלפני וכן כתב רד"ק בפירוש ובשרשים והוא חד מן ד' יסד שנמנו במסרה רבתא וכולם פתוחים אכן במכלול דף ר"ב מנה זה עם דומים אחרים שהם קמוצים ואחר כך כתב ובמקצת ספרים מדוייקים הוא הראב"ע ורד"ק בפירוש ובמכלול דף קכ"ו ודף רל"א ובשרשים ולרש"י הראשון פתח והשני קמץ וכן מצאתי בדפוס ישן ובשאר ספרים שניהם קמוצים ועיין דברי הימים ב' ח': כ״ח:תק״ל א׳ והמסכה צרה. מלעיל כי הוא פועל עבר שרשים שרש צור וכן נמסר עליו ליתצ בטעם מלעי והוא גם כן בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה וסימן בסוף מסרה גדולה: כ״ח:תקל״ב א׳ יחזקו. בשוא החי"ת והזי"ן. רד"ק בפירוש ומכלול דף מ"ה ושרשים: כ״ח:תקל״ד א׳ הכל היום. לית רפי: ב׳ יפתח וישדד. בשי"ן שמאלית לשון שדה: כ״ח:תקל״ה א׳ חטה שורה. בכל ספרים מדוייקים בשי"ן שמאלית וכן פירשו רובי המפרשים אבל מפירוש רש"י נראה שהוא קורא בשי"ן ימנית וףכן משמע בירושלמי ריש פרקא קמא דחלה עלה דמתניתין דקתני חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים וכו' ר' שמעון בר נחמן שמע כלהון מן הדא ושם חטה שורה וגו' ושם חטה אלו חטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקראת שורה שהוא עשויה כשורה שעורה אלו שעורים נסמן זה שיפון הכוסמת אלו הכוסמין גבולתו עד כאן גבולו של לחם לחלה. ולמדין מן הקבלה רבינו שמשון וילקוט ישעיה רמז ש"ב: כ״ח:תקל״ז א׳ על כמן יוסב. בוא"ו עם הדגש וכן כתב רד"ק בפירוש אבל במכלול דף ק"פ ובשרשים כתב ופליגי עליה יוסב רפי: כ״ח:תקל״ח א׳ יודק. רפה:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5