——–
נעמוד על עוד נקודה חשובה שיש לנו ללמוד מפרשתנו:
"וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה".
ופירש"י: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: "כי תהיין לאיש" וגו', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו". ע"כ.
והקושיות עולות מאליהן על דברי חז"ל אלו, מהו זה שהתיר הקב"ה אשת יפת תואר כדי שלא ישאנה באיסור, דמשמע שאליבא דאמת רצה הקב"ה לאסור דבר זה ורק בלית ברירה התירו, ומה שייך זה גבי קוב"ה להכריח כביכול עצמו נגד רצונו לבוא להתיר את האסור, וכי לא יכול הקב"ה להחליט לנו שזה מותר, והלא הוא נותן התורה ומצוותיה כפי חוכמתו ית', וא"כ ומי איכא "בדיעבד" באורייתא עד שמצוונו בתורתו לכתחילה אל תטלנה ובדיעבד מותר, וכי למי כפוף הקב"ה בציווי התורה, והלא הוא הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם התיר לנו אשת יפת תואר, אז שתהא מותרת לנו לכתחילה, ומה ענין להתירה לנו בלית ברירה, וכי מי יגיד לו מה תפעל?
ועוד, והלא כל מצוות התורה הינם כנגד יצר הרע שנכפהו וזו עבודתנו בעולמנו, ואם תאמר שזו מצוה מעל כוחותינו, אז שיתן לנו ס"ד וכח לקיימה, וכי כל המצוות שאנו מקיימים זה מכוחינו, והלא אמרו חז"ל: "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", וא"כ כשם שהוא עוזרנו ומסייענו בכל איסורי תורה לעמוד בהם ומתוכם איסורי עריות רבים – יעזור לנו גם בזה.
ועוד קשה, שמאחר שסוף סוף התירה לנו, למה מחוייב שיצאו מהיתר זה השלכות נוראות שכאלו שישנאנה לבסוף וכן שיוליד ממנה בן סורר ומורה.
ועוד, הרי מצינו בגמ' (חולין קט, ב,) שהתיר לנו הקב"ה כמה דברים דוגמת מה שאסר לנו, עיי"ש שהתיר לנו טעם חזיר בדם שיבוטא, וכן התיר לנו אחות אשה ביבמה, ובשר בחלב בכחל וכו', וכל אלו הדברים הותרו לנו היתר גמור וללא השלכות שליליות, ומאי שנא אשת יפת תואר שאף שהתירה לנו ההשלכות מכך הינם נוראות?
אלא ללמדנו בא הכתוב, כמה קשה וחמור כשעושה אדם דבר המותר כשכוונתו למלאות יצרו ותאוותו בלבד. וכמבואר בחובת הלבבות דאין מושג "רשות" אצל האדם היהודי, אלא או חובה או זכות, דגם במילי דרשות אם מכווין האדם לשם שמים תחשב לזכותו, ואם מכווין לתאווה תחשב לחובתו, אין מושג שלישי הנקרא רשות. וכאן הוכיחה לנו זאת התורה באופן חד וברור, שהנה אשת יפת תואר הותרה מפני שכך ראתה חוכמתו ית' שדבר זה יוקשה על בני אדם מלעמוד בו, ולכך התירו הבורא מאיסורו דהרי אדרבא הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אולם את ההשלכות השליליות ממעשה זה השאיר הקב"ה בעינן כאילו והדבר היה אסור, וא"כ גם אם את עצם המעשה התיר הבורא, הרי שאת ההשלכות שממנו – השאירם בעינם בדוקא כאילו והדבר אסור, וזאת עשה הקב"ה בפרט זה כדי ללמד על הכלל, ולהורות דאין מושג מותר אצל איש הישראלי, ואם כוונתו בו למלאות תאוותו, נחשב הוא כאיסור וההשלכות היוצאות ממנו חמורות כאילו והדבר היה אסור. ומכלל חשוב זה יִלָמדו כל ענייני "הרשות" שבחיי האדם מפרט "רשות" זו של יפת תואר שהשאיר בה הבורא את הרשות מצד אחד ומאידך השאיר את ההשלכות שיצאו מהמכוון בה לשם "רשות" ולא לשם מצוה, למען ילמדו להיזהר לכווין בכל ענייני הרשות לשם מצוה ולא לשם תאווה, פן יהיו תוצאות ענייני הרשות נוראות כתוצאות ה"רשות" שבאשת יפת תואר, וראה הקב"ה לתפוס כדוגמא דוקא את דין אשת יפת תואר, אחר שמצד עצמו הוא הנאת רשות גדולה ובנקל תהא הפניה בו לא לשם שמים, והכשלון בה מצוי. אזי כדי שלא יענשו בה מצד אחד, ומאידך שילמדו ממנה לכל הנאות הרשות – בחר דוקא בה, והבן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…