יז. סכנת ההקצנה בחלק ה"עשה טוב" מסוכנת מההקצנה בחלק ה"סור מרע"

——–

ואם המדובר בהנהגת ה"סור מרע" של תיקון התאוות שאין ללכת בו בדרך הקיצונית, על אחת כמה וכמה שיש ליזהר בחלק ה"עשה טוב" שאין להקצין אלא ללכת דרגה אחר דרגה, ובזה גם אין להקצין במטרה לילך בדרך הבינונית, שהרי כל מה שכתב הרמב"ם להקצין על מנת לילך בדרך הבינונית, הוא בחלק הסור מרע בלבד. וכמבואר בדבריו הלכות דעות פ"א.

ולמשל בענין שקידת התורה, ההנהגה הנכונה להוסיף מידי פעם שקידה על שקידתו, ולהרבות בלימוד התורה, אולם זה אשר ילך מיד לקיצוניות, ימעט בשינה ובאכילה, וישקוד יום ולילה על תלמודו, הרי שבזה ישבור גופו ונפשו, וכשיפול משקידה זו יהא קשה עליו מאד לחזור לדרך הבינונית, אחר שהרגיל עצמו לילך בקיצוניות, ובפרט שהורגל בכך לעיני המון העם.

וכמו כן בהחלטה שלפני המעשה, יש מאד להזהר שלא להקצין. למשל, אדם שמחליט כי מאחר וחמש שעות ללמוד ברצף זו מעלה עצומה כידוע מהגר"א, ועליו שלא ללמוד פחות מזה, הרי שאם לא יוכל עמוד בזה עתה, יסור מהלימוד לגמרי, כי אין שווה בעיניו לימוד פחות מחמש שעות, ולכן עד שיחכה להזדמנות כזו כמה ביטול תורה יעבור עליו.

וכמו כן מאד מצוי שקוראים בספרים הקדושים מעלת הלומד לפנות בוקר שאז הם שעות רצון, ובשביל כך האדם הולך לישון מוקדם, ולבסוף לא קם באשמורת, והפסיד בכך את כל הלילה מתורה, וכל יום מנסה הוא מחדש ומתעקש על דעתו ללמוד דוקא בבוקר, הרי זו שטות! ויודע אני לא מעטים שקפחו הרבה מלילותיהם ללא תורה כלל, מתוך עקשנות לחסידות שכזו.

מה שאין כן אם יקבל עליו באשר יוכל שאת, ללמוד שעה, ואחר כך יחדש קבלתו לעוד שעה, וישמח באשר זכה ללמוד, בזה יוכל עמוד תיכף ומיד להתחיל ללמוד מבלי להמתין ולחפש מרווח כל כך גדול של כחמש שעות.

וכמו כן מצוי הוא שכשלא יוכל שאת ללמוד חמש שעות כאשר ישית על עצמו, ישבר בנפשו ולא ילמד אפילו שעה אחת, ואף שביכולתו ללומדה, ויהא קשה מאד לחזור לחשק הלימוד, מה שאין כן כשיקבל עליו כפי כוחו, גם אם יפול בנקל יחזור לקבלתו לפי שהיא כפי כוחו, ומכך יחזור לו חשקו בתורה.

וכן לגבי כוונת התפילה, אם יחליט שהוא מכווין בכל תפילתו מתחילה ועד סוף, וכמו כן בהתלהבות והתרגשות דוקא, ורק זה נקרא אצלו תפילה, אם כן, כשהינו טרוד ואין באפשרותו עתה לכווין בכל הח"י ברכות בהתלהבות, לא יתחיל גם במה שהוא יכול, ואם באמצע תפילתו יסיח דעתו מלכווין ישבר בנפשו ויאמר שתפילה זו כבר אבודה אצלו ואין מה להתאמץ בה, כי לא ישווה בעיניו לכווין בברכות הנותרות, מה שאין כן אם קבלתו תהא על ברכה אחת או שתים לכוונה בהם כראוי כפי כוחו כי זה כוחו עתה, יקפיד להתמיד בכוונתו בה ולא יפול, וגם אם יפול – בנקל יחזור להנהגה זו, אחר שאין היא כבידה עליו כל כך, ובנקל יתחדש שוב בקבלתו לכווין בברכה אחת או שתים.

וכמו כן לענין סכנת חולשת הדעת – המקצין בתורה ובתפילה ואין הוא מעריך את המועט אלא רק את המרובה, ורק המרובה בקיצוניות שווה בעיניו, ואילו מעט תורה ומעט תפילה אין להם ערך אצלו, כשיפול מהמרובה לא ישוב בנקל לשמור את המועט, כי תחלש דעתו משבירתו ולא תשוב דעתו להתפייס ולהתיישב במעט שהוא כן יכול, ואז ירבה עצבונו ורוגזו על עצמו, ולא תנוח דעתו במעט שביכולתו, ובכך סכנתו עצומה, דיתכן ששנים רבות יעברו עליו וישאר באותו מצב שהוא מבלי להתקדם, ואדרבא, בכך יניח ויעזוב הכל, ח"ו.

והנה ראינו בדברי הרמב"ם, דבחלק ה"עשה טוב" לא נתן את עצת ההקצנה גם כשהמטרה להגיע לדרך הבינונית, וכמו להקצין בתורה ותפילה וצדקה, אלא נקט הרמב"ם בדרך ההקצנה בחלק ה"סור מרע" בלבד, וכגון במידות הכעס והגאוה כמבואר בדבריו.

והטעם הוא, המקצין בחלק הסור מרע, כשמטרתו להגיע לדרך הבינונית אין סכנה בדרכו מכל מה שהזכרנו, לפי שגם אם יפול מקיצוניותו בנקל ישוב לדרך האמצעית, אחר שבנקל הוא להבין שאין לקחת את דרך הקיצוניות בענין הסור מרע לדרך קבועה, כך שגם אם יפול ממנה לא ישבר לגמרי אלא ינסה שוב, וגם בזמן שיפול ממנה יחזיק במה שיוכל.

שהרי למשל המקצין מחשש גאוה, שבשביל כך לובש בלויי סחבות, בנקל לו להבין שאין לילך בדרך זו באופן קבוע, ולכך אחר שיודע הוא בינו לבין עצמו שעושה זאת רק בדרך זמנית ולא שזו תהא דרכו לעולם וביום מן הימים ישוב לדרך האמצעית, הרי שגם כאשר יפול מדרך זו לא תחלש דעתו כל כך, מה שאין כן המקצין בעשה טוב, וכגון המפריז בשקידתו על חשבון מנוחתו ואכילתו – לא בנקל יבין בנפילתו שדרכו מופרזת, ותחלש דעתו בשביל כך – היאך נפל מעמדתו הגבוהה? ועלול להשבר מכך.

ועוד טעם שלא הביא הרמב"ם, עצת ההקצנה בחלק ה"עשה טוב" ורק בחלק זה של "סור מרע", לפי שאז החשש של הגאוה הוא פחות קיים מה"עשה טוב", דהרבה פחות שייך שיתגאה האדם על כך שאינו עושה רע מאשר שלא שיתגאה על היותו עושה טוב באופן קיצוני. בדרך כלל הגאוה מתפשטת בלב האדם כאשר עושה מעשים טובים ומרבה בתורה, ולא במי שסר מרע ואינו מתגאה או אינו כועס, שאינו דומה מי שב"קום ועשה" עושה מעשים טובים, שאז גם מתפרסם הדבר אצל הסובבים אותו ורואים את מעשיו הטובים שהיא סיבה לגאוה, ואז בעיני עצמו ילך ויטייל בדמיונותיו גבוהה גבוהה להחשיב עצמו ביותר ולהתגאות, מה שאין כן מי שב"שב ואל תעשה", יושב צנוע בפינתו ואינו עושה רע, שאצל זה חשש הגאווה אצלו הרבה פחות.

ואפשר גם מסיבה נוספת לא בחר הרמב"ם בהקצנה בחלק ה"עשה טוב", משום שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה, דמי יכול להתחיל מיד בהקצנה של התמדה יום ולילה בתורה, ומי יכול מיד להתחיל בהקצנה בתפילה בכוונה בהתלהבות ובאריכות, ומי יכול בהקצנה מיד לפזר ממונו לצדקה בפועל בפיזור גדול כדי להגמל ממידת הקמצנות.

אולם בחלק הסור מרע שאינו אלא "שב ואל תעשה" – יותר יכול האדם לעמוד כשמחליט להקצין, ובפרט כאמור שגם כשיקצין – בנקל הוא להבין בינה בזה שאין זו דרך הראויה לקבע אלא לזמן, ולכך יכול הוא לעצור כח בנפשו להחזיק בזה זמן מה בלבד עד שישוב לדרך הבינונית, מה שאין כן בחלק העשה טוב, הגם שיודע שדרכו בקיצוניות – קשה יהא מאד להסכים להתאזן ותחלש דעתו מכל נפילה. וכמו כן כאמור חשש הגאוה קיים בהקצנת ה"עשה טוב" הרבה יותר מהקצנת ה"סור מרע", אחר שבקום ועשה עושה מעשה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5