יב. מראשית הווצרותנו לעם יצר הקב"ה סיבה להפרדה – הפרדת עשו מיעקב

——–

נתבונן בפרשתנו ללמוד עד כמה יש לנו להזהר מחומריות העולם הגורם לאסור את הנפש במאסר הגוף ולמונעה מלהביט במושכלות ידיעת ה'.

הלא יש כאן תמיהה גדולה, שהרי ודאי יעקב אבינו עשה מעשהו להערים על עשו וליטול ממנו הבכורה מתוך שכך צריך לעשות, ובודאי הסכימו עמו מהשמים על מה שעשה, וא"כ למה הוצרך שיעקב יטול את הבכורה בדרך קניה והערמה מעשו, מה שיגרום לעשו לשנוא את יעקב, ומדוע לא נולד יעקב בכור, ובפרט שכאמור הסכים עמו הקב"ה שיקנה הבכורה ודבר טוב עשה בכך, א"כ למה לא היה כך מלכתחילה. וכן לגבי הברכות אחר שנעשה זאת ע"פ נבואה שיבוא יעקב ויטול הברכות, א"כ למה לא נעשה כך מלכתחילה שיתן ה' בלב יצחק לברך את יעקב.

התשובה, הרי מראש היה צפוי כל אחד לאן יטה דרכו, שני גויים בבטנך, אחד לע"ז ואחד לעבוד את ה', דאג הקב"ה מראש לכך שתהא סיבה לשנאה ביניהם, וזאת כדי להסיר את החברות והקשר בין יעקב לעשו דבר שיכול לגרום לסכנת עלייתו של יעקב.

מה יעשה אדם חכם כשיש לו ב' בנים, אחד נוטה לטוב ועתידו לגאון ולתפארת, והשני ריק ופוחז מטייל ומבלה מסית ומדיח, הלא לא תהא ברירה לאותו אב כי אם לסכסך ביניהם ולמצוא סיבות לחתוך את הקשר שביניהם. וזה עשה הקב"ה, נתן לעשו בכורה, כדי שיעקב יטלנה בעורמה כדי שתהא סיבה לעשו להתרחק מיעקב, היות והסכנה היא לא ליעקב בלבד אלא ביותר לזרעו שלא יתערבו בזרעו של עשו.

כשראה הקב"ה שעשו ויתר ומחל על בכורתו וכנא': "ויבז עשו את הבכורה", א"כ חזר החשש למקומו, חשש שעתיד עשו להתקשר עם יעקב ולסכן את עלייתו, סובב הקב"ה גורם נוסף שיגרום להתרחקות, והוא ענין הברכות שיצוה יצחק לעשו להביא לו ציד ולברכו, ולרבקה נאמר ברוח הקודש, כמובא בתרגום וברש"י על פסוק "עלי קללתך בני" – שנאמר לה בנבואה שלא יבואו הקללות עליו, שיעקב יבוא ויטול בעורמה את הברכות מיצחק, וזה אכן גרם לשנאה נצחית ביניהם, התוצאה היתה – יעקב ברח מעשו ולא ראהו כל ימיו מלבד אותה פגישה שנפגש עמו, ומאז עברתם שמורה לנצח.

ובזה תתורץ תמיהה גדולה, היאך לאחר שנתברר ליצחק כי יעקב נטל הברכות בעורמה, אמר לו לעשו: "בא אחיך במרמה ולקח ברכתך", הלא בזה יקציף את חרונו של עשו ביותר ויגרם מכך איבה גדולה ביניהם, ובמקום להשתיק ולשכך את חמתו מיעקב, עוד הגבירה גם לאחר מכן, כשהפציר עשו ביצחק לברכו ואמר לו: "ברכני גם אני אבי", ענה לו יצחק: "הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ולך אפוא מה אעשה בני", הלא במשפט זה העלה את כעסו פי כמה וכמה.

וכדי ליישב ביתר ביאור תמיהה זו, נקדים ליישב את התמיהה הידועה בביאור הפסוק: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את ייעקב", והקושיא מפורסמת: וכי נעלם מעיני יצחק רשעותו של עשו?

אולם הביאור הוא, חילוק דעות היה בין רבקה ליצחק כיצד לנהוג עם בנם עשו, רבקה אחזה בשיטת שרה עם ישמעאל – לגרשו ולרחקו, ויצחק אחז בשיטת אברהם אביו – לקרבו ולאוהבו, והביאור "כי ציד בפיו" – ידע יצחק כי עשו צבוע ושקרן, אולם גם ראה בכך את טוב ליבו שהינו חפץ לעשות נחת רוח לאביו, הן מכך שהיה לו ציד להאכילו ולכבדו, והן מצד זה גופא שנהג בצביעות, מכל מקום הרי עשה זאת לכבדו, וכידוע שגם יעקב היה ירא ממצות כיבוד אב של עשו, כמובא בחז"ל.

[או אפשר בדרך אחרת, שכן היה תיאום בין יצחק לרבקה כך לנהוג, וכדרך שאמרו חז"ל: לעולם תהי שמאל דוחה וימין מקרבת, וכך נהגו יצחק ורבקה, שמאל דוחה – היינו רבקה, שכן הנשים בחינת שמאל – גבורות, וימין מקרבת – היינו יצחק, שכן האיש הוא בחינת חסד].

אולם כשראה יצחק שמן השמים הצליח יעקב ליטול הברכות בעורמה, וביותר כשראה שעשו נכנס וגיהנום היתה פתוחה תחתיו, כמובא ברש"י, הבין שרצון ה' הוא הנהגתה של רבקה לרחק את עשו מיעקב, והדרך היא בזה להשניא את יעקב על עשו ולגרום לבודדם זה מזה, כי יעקב בחר לו י-ה ורצונו יתברך שיפרדו איש מעל אחיו. לכך לא נמנע יצחק מלהקציפו על אחיו כדי להביא לניתוק ביניהם מחשש שלא יתערבו יחד, כי אף אם אין סכנה ליעקב עצמו מרשעותו של עשו, קיימת הרי סכנה גדולה לזרעו של יעקב, ולכן לא חשש יצחק ללבות המחלוקת והשנאה אצל עשו ביותר, וראיה לדברינו, שהרי אחר כך כשקרא יצחק ליעקב ברכו עוד ברכות נוספות ללא שום הקפדה על עורמתו בלקיחת הברכות. וכאן רצה יצחק לעשות הפרדה עמוקה בין עשו ליעקב, וכמו שיתבאר.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5