יב. יש קונה עולמו בשעה אחת

——–

ומה גם שלא רחוקה מאתנו התממשות הבטחה זו. הרי אנו בזמן עקבתא דמשיחא, ומצפים אנו על כל יום ויום, שהנה, הגיע הזמן המיוחל והמקווה. והרי שעיני הבשר שאנו נושאים עלינו, אלו העינים האמורות להיות מובטחות בהבטחה נפלאה זו, ועל כך לא שוקט אותו שטן אכזר לקטרג על אותן עינים ולצעוק בדין על הרבה עינים שאינן ראויות כלל לשכר זה.

ועל ימינו ממש, נאמרו דברי חז"ל "יש קונה עולמו בשעה אחת", בזמן סופני זה לכוחות הטומאה והרשע. ושעל כן מתאמצים המה להזעיק את כל כוחותיהם, שעד כה נבצר מהם מליישמם בפועל ולהשתמש בנשק רעיל כזה לטמא את העולם בכפירה ועריות בפרהסיא, ומיום ליום מתחזקים ביותר. אזי בשעה זו, מי ששומר על קדושתו, ומחשב שכר עבירה, שאינה אלא הנאה סרוחה של רגע, לעומת הפסדה של הנאת העין מזיו השכינה, הרי הוא קונה עולמו בזה, ובכך מבטיח הוא לעצמו זכות בצדק ומשפט להיות מהנהנים מזיו השכינה.

"כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". ראיתי בספר "טהרת הקודש", שלעתיד, אמנם, מובטחים ישראל שיתענגו מזיו השכינה, אולם לא כולם יזכו לזה במידה שווה, וכמו שהסבירו על הפסוק: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", כשם שכלפי מעלה מי הים מכסים בשווה את הים, אולם מלמטה ישנם עמקים שונים זה מזה, יש מקום יותר עמוק ויש פחות – כן לעתיד. אמנם, בכללות תרבה הדעת אצל כולם, אולם לא במידה שווה, ומהו קנה המידה למדוד כל אחד עד כמה יזכה להנות מזיו שכינתו? הלא הוא לפי הכלל של "מידה כנגד מידה", "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", לפי התאמצות ומסירות הנפש על קדושת העין בנסיונות התקיפים והתכופים, כך ממש יתחשבנו עמו בשמים להגדיל שכרו וכפי התגברותו יזכה לראות בהנאת זיו השכינה שהוא בעין.

ושוים הדברים לדברי "החפץ-חיים" זצ"ל, שאיבר שחטא בו האדם בעולם הזה, יהא בעל מום לעתיד, לנצח, במובן הרוחני של אותו איבר. ואם כן כמה יפסיד אדם, כשעינו הרוחנית, לעתיד, תפסיד ראיית זיו השכינה. וזה לשונו של "החפץ חיים":

"אם לא היה נזהר בעודו בחייו בזה העולם בכח הראיה שלו, והיה הפקר אצלו להביט במה שאסרה תורה (והן המתכוון להביט בנשים – לבד מה שהדבר מביא לידי הרהור, ולפעמים לידי ז"ל – הוא מטמא בזה את עיניו), יידע בברור, כי לעתיד לבוא יהיה כמו סומא ולא יוכל להביט באור ה'. ודוגמת מי שהוא חולה בעיניו, אינו יכול לראות באור השמש. והנה ערך הקילקול בעיניו תלוי לפי ערך הפקרו. וכמה יתמרמר האדם על זה לבסוף, שתחת רגע אחד של הנאה בכל פעם שהלעיטו היצר בפיתויו, השחית את עיניו והחשיכם, במה שהמשיך בכל פעם את רוח הטומאה של רוח זנונים עליהם". ("החפץ חיים" – "שמירת הלשון", חלק ב', פרק ל').

שעת נסיון אחת – יש בידה לקבוע לאדם את כל שכרו. יוסף הצדיק עמד בנסיון תקופה קשה, ותקופה זו זיכתה אותו לנצח להקרא "יוסף הצדיק" ולזכות לכל מה שזכה בעולם הזה ובעולם הבא.

תקופת בין הזמנים זוהי תקופה הרת נסיונות, והמתעטר בה בעטרת נצחון, זכה בתקופה זו להחשב זוכה בדין; "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה".

וכהבטחת חז"ל: "כל הרואה דבר ערוה, ואינו זן את עינו ממנו, זוכה ורואה פני שכינה". (דרך ארץ פ"ד).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5