יא – האי"ש ואצילותו

——–

עד היכן הגיע החזון-איש בכבוד הבריות, יש להווכח מפרט קטן זה. פעם התבטא בעדינות רוחו: "אין לי הכח הנפשי להשמיד מכתבים שנשלחים אלי לאחר גמר קריאתם, הגם שאין בהם תועלת, הרי בני אדם השקיעו בהם תמצית מח ולב, רגש ומחשבה. בהשמדתם הריני עושם כחפצים נטולי ערך"… (שם ח"ד, כ"ה)

*

פעם התמהמה החזון איש להשיב על איגרת חידושי תורה ששיגר אליו ידידו. הלה נעלב משתיקתו הממשכת, וראה בזה אות שהחזון איש אינו חפץ בו. מיד כשנודע לו, מהר לפייסו וכתב אליו, שאמנם צדק בטרוניתו, אבל הפריז על המידה… וסיים: "אבל האמת שהנך חקוק בלבי תמיד! " (קבץ אגרות א', ק"ל)

כשהלך החזון איש לנחם אבלים, פעמים שהיה הוא פותח בדברים ראשון, לפני שהתחיל האבל לדבר. וזאת על אף שנאמר בדין נחום אבלים: "אין מנחמים רשאים לומר דבר עד שיפתח אבל" (מו"ק כ"ח, ב'). היות והבחין פעמים, שקשה לאבל לדבר מעצם יגון ומיראת הכבוד, וכדי להקל עליו בזה, התחיל לפתוח בשיחה. (אמרי ישר לסדר נשים: הנהגותיו" קי"ז)

*

מחמיר היה החזון איש על עצמו ומתנזר מאכילת בשר בהמה לחלוטין, והיה מסתפק בבשר עוף, אשר נשחט על ידי שוחט ובודק בר סמכא, ולאחר שבדק את סכינו. אולם משהבחין בחולשת הדעת שנגרמה לשוחט ובודק בגלל בדיקה זו, נהג – מכאן ואילך לבקש ממנו, שיבדק השוחט בעצמו את הסכין לפני שישחט עבורו. (פה"ד ג, י"ח)

*

פעם הגיע החזון איש לתלמוד תורה בתל-אביב כדי לבחון את הילדים. כשהגיע לפרוזדור הבנין נתקל בהרבה אנשים שבאו לראותו. הציע לו אדם דרך עקיפה, סרב החזון איש לילך בה. אמר לו הלה: כאן הדרך יותר קצרה. השיבו החזון איש: אבל כאן הדרך יותר ישרה! (שם ד, כ"ח). כונתו היתה שקופה, היות ונתאספו אנשים ובאו במיוחד לראותו, אסור לו לאכזבם ולהתחמק מהם, כי בזה הרי יפגע בכבודם ויצערם. (שם כ"ה)

*

ואף בכבודם של ילדים קטנים היה החזון איש זהיר וחרד. פעם ראה אחד מתלמידיו מאיים על ילד כבן שש שהפריע: כי במידה ולא יחדל משובבותו, יספר על כך למורה שלו ב"חדר".

מיד מיחה בו החזון איש והעיר לו, שיש בדיבורים אלו משום איסור אונאת דברים שהוא לא תעשה בתורה. כי הרי לילד יש צער מאיום זה, ואסור אונאת דברים שוה בין בגדול ובין בקטן. נענה אותו תלמיד ושאל: הרי מצוה לחנך ולרסן את הילד? השיבהו החזון איש: מצות חינוך מטלת על אביו ועל רבו, בעוד אתה נכשלת בלאו דאוריתא… (שם ג', י"ח)

*

מעשה ביהודי מן הגליל העליון שבקש תואנה על הרב בעירו. בהיותו סבור בטעות שהמקוה במקומו אשר נבנה על פי הוראת הרב, מכיל מים פחות מכשעור, והוא פסול. נסע לבני ברק ונכנס אל החזון-איש, כשבפיו שאלה: כמה ליטרים מים צריך שיהיו במקוה כשר בן ארבעים סאה? אך במקום להשיבו על השאלה, השיב לו החזון איש: דבר זה עליך לחקור מפי הרב בעירך היודע דת ודין… לשמע תשובתו נראו סימני אכזבה על פני השואל והלך.

בו ביום הופתע הרב באותה עיר, כאשר קיבל מברק בהול בו חתום החזון איש, אשר שם נאמר: "שיעור מקוה לכתחילה 750 ליטר. בשעת הדחק לא פחות מ-648 ליטר". לא הבין הרב את פשר המברק, לשם מה מצא החזון איש להבריק אליו את שעורי המקוה, בעוד הוא לא נשאל על ידו בדבר זה כלל…

לאחר כשעה, נכנס אצל הרב אותו יהודי שעמד לפני כמה שעות לפני החזון איש, וישאל במפתיע: שעור מקוה בכמה? השיבו הרב: לדעת החזון איש שעורה 750 ליטר! האיש השואל נבוך. לאחר בירור קצר בדק ומצא שהמקוה בעירם מכיל עוד יותר מכמות זו, ואך לשוא ניסה להאחז ב"מכשול" זה כאמתלה להתנכל למרא דאתרא. עכשיו נתחורה לאותו רב כוונת שואל זה. ועמד על משמעות המברק הבהול שקיבל. חושש היה החזון איש, לאחר שהבחין בעינו החדה והפקחית במזימה הנרקמת להרב, ואולי אינו בקי בשעורים על פי מידת הליטר הנהוגות בימינו – מצא איפוא להציל את כבודו ומעמדו בדרך זו – והצליח. (שם ב', י"ג)

וכה דברי החזון איש: (באגרות חלק א', אגרת ל"ג): "נהנה אני לשמח ליבות בני אדם, ומאד חובתי להזהר מלגרום אי נעימות לבני אדם אף לרגע אחד".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל

מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5