יא. בהיות ומדריגתם של ישראל היתה אז נפלאה באמונה נתבעו לבטוח בתשועת ה' שתהא כהרף עין ממש, וּכְשֶׁיִּשְּׂמוּ בטחונם זכו בדין לחסד ה', ולכן הותר להם לומר שירה

——–

וכאמור – לא די בכך, שאם לא היו נכנסים לים כלל לא היו ראויים לנס, אלא גם אם היו נכנסים לים ובראותם כי המים עד ברכיהם ולא נעשה עדיין שום נס ואז היו מחליטים לעצור – לא היו ראויים לנס, וכן אם היו הלאה נכנסים עד מתניהם ונעצרים בראותם כי הים טרם נבקע, כמו כן לא היו ראויים לנס. ורק בזכות עוז בטחונם בה' להמשיך וליסוע בתוך הים עד חוטמיהם, רק אז זכו שיבקע להם הים, כי לפי מדריגתם הנפלאה אז באמונה, נתבעו לבטוח בה' בתשועת ה' שתהא כהרף עין ממש, שהרי משהגיעו המים לצווארם ועד שיגיעו לחוטמיהם הוא ענין של הרף עין כשיורדים המה לים, ונתבעו להמשיך ולרדת לים ולהאמין שיארע הנס.

לימדנו הקדוש ברוך הוא בזה, כי האדם השלם חייב לתלות תקוותו בבוראו עד הרגע האחרון ממש, ואם נעצר הוא מבטחונו אפילו שניה קודם, חסר אמונה הוא.

ובזה נבוא ליישב באופן אחר ממה שבארנו במאמר הקודם, מדוע הותר לעם ישראל לומר שירה על איבוד מעשי ידיו של הקב"ה מה שלא הותר למלאכי השרת, והטעם הוא להיות שמיצו בני ישראל בטחונם בה' בתכלית – זכו בדין לחסד זה שיבקע להם הים, כמו שזכה רבי חנינא בן דוסא לחסד ה' שידלק לו החומץ ולא נחשב לו זה לנס, והבוטח בה' באמת זוכה בדין ובצדק לחסד ה', והראיה מהנאמר: "והבוטח בה' חסד יסובבנו", ומובא במדרש: "אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו", ומאמר זה קשה למאד, וכי יתכן רשע ובוטח בה', ואפילו הצדיקים מתקשים במידה זו, וכמובא בגמרא סוטה (מח): מפני מה מתבזבז שולחנם של צדיקים לעתיד לבוא מפני קטנות אמונה, והיאך יתכן רשע ובוטח בה'? אלא באו חז"ל ללמד לנו יסוד עצום במידת הביטחון, והיינו, שהבוטח בה' זוכה מן הדין לכך שחסד יסובבנו, ואפילו לוּ יצוייר שיהא זה רשע גם זכאי הוא לחסד יסובבנו, ולא מצד שמציאותי הדבר, אלא להורות שחסד זה הוא מן הדין לבוטח בה', ועד כדי שאף אם יהא רשע, מגיע לו מן הדין לזכות לחסד ה'.

והטעם הוא היות וישנה כאן הנהגת מידה כנגד מידה, שהרי ביארנו לעיל שהביטחון הגמור הוא שהאדם מבטל בדעתו כל הכוחות שבעולם ומכחיש את כל המקריות, ואינו רואה במקרים ככח וגורם כלל, ומבטלם כלפי כח הבורא והיו כלא היו אצלו. ולכן מידה כנגד מידה – כשם שאין הוא רואה בהם כבעלי כח להזיק לו, כמו כן אין בכחם להזיק לו, כדרך שרואה הוא את כחם – כן יכולתם כלפיו, וכשם שמצדו אינו רואה בהם בעלי כח כלל, כן הוא שאינם בעלי כח כלפיו כלל. וכמו מעשה (המובא בגמ' חולין ז' ע"ב) ברבי חנינא והמכשפה שרצתה להזיקו בנטילת עפר מתחתיו, ואמר לה טולי – "אין עוד מלבדו" כתיב, ולא יכלה להזיקו בכישוף אחר שביטל כח הכישוף במחשבתו להחשיבו חסר יכולת וכח. ואם כן מן הדין זוכה הבוטח במידה כנגד מידה שלא ישלוט בו כח הרע כלל, והעובדה שאף אם יהא רשע יזכה לכך, כי זה מן הדין מידה כנגד מידה.

ולכן עם בני ישראל שמיצו בטחונם בה' עד תומו, זכו מן הדין לקריעת ים סוף, ואם כן יצאו בדין מפורענות זו. ולכן הותר להם לומר שירה, דאימתי אין הקב"ה נותן רשות לומר שירה, כאשר האדם יוצא בחסד וברחמים ולא מן הדין מאותה פורענות, כמו לוט שניצול מסדום, שלא בזכותו אלא בזכות אברהם, ואם הצלתו היתה בחסד ולא מן הדין, ולכן לא הותר לו אפילו להביט במפלת סדום, מכיון שהוא עצמו ניצול בחסד ולא מן הדין, ואם כן היאך יהא מותר לו לראות במפלת מעשי ידיו של ה'. ומדוייק ברש"י גבי לוט: "אין אתה כדאי לראות בפורענותן". מה שאין כן עם בני ישראל יצאו מן הדין, בכח בטחונם בה' שיש כאן מידה כנגד מידה להציל את הבוטח מן הדין כמבואר, ובדין יצאו מפורענות זו ולכן הותר להם לומר שירה, מה שלא הותר אפילו למלאכי השרת, לפי שלא שייך גביהם זכות הביטחון בקריעת ים סוף, דשייך דוקא גבי בני ישראל שמיצו בטחונם בה' ומכח זה נקרע להם הים.

ולפי זה גם יובן מדוע לא אמרו שירה רק על הים ולא עוד קודם לכן כשיצאו ממצרים ברכוש גדול, כי עד עתה היו הניסים אצלם בבחינת מתנה וחסד, שהרי לא מיצו את בטחונם, ורק הביטחון הוא המזכה בדין את הבוטח כמבואר, ולכך לא הותר להם לומר שירה, מה שאין כן עתה על הים שזכו לנס מהתמודדותם על ביטחון בה' ויישמוהו הלכה למעשה, הרי שבדין זכו בנס זה – מידה כנגד מידה, ולכך רק עתה הותר להם לומר שירה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5