ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–
טעה באחת מתפילות השבת והתחיל 'אתה חונן' ונזכר באמצע הברכה או באמצע ברכה אחרת כתקע בשופר וכדומה, יגמור את הברכה ויחזור לנוסח של שבת "אתה קדשת" וכו'. [והטעם בזה, מפני שמעיקר הדין היה צריך להתפלל נוסח של חול ורק להזכיר שבת בברכת רצה, כמו שמזכירים יעלה ויבוא בראש חודש, אלא שחז"ל לא הטריחו את הציבור להאריך בתפילה מפני כבוד השבת.] ואולם אם טעה בתפילת מוסף והתחיל של חול, יפסיק מיד באמצע הברכה, ויחזור לומר "תכנת שבת". (שבת א שמו, שמז)
במה דברים אמורים? שטעה ואמר 'אתה חונן', אבל אם אמר רק תיבת 'אתה' [בין אם חשב שהיום חול ואמר 'אתה' כדי להמשיך 'חונן לאדם דעת' ופתאום נזכר שהיום שבת, בין אם ידע שהיום שבת, אלא שמהרגל לשונו אמר 'אתה'], ימשיך בשל שבת. ואפילו טעה בשחרית, ובמקום 'ישמח משה' אמר 'אתה', יחזור לומר 'ישמח משה'. כיון שאנו מחשיבים אותו כאילו טעה בתפילות שבת, והחליף זו בזו, שאינו חוזר, כמבואר להלן. (שבת א שמו)
טעה והתפלל של חול, אם נזכר אפילו באמצע פסוק 'יהיו לרצון אמרי פי' האחרון, חוזר לשל שבת [אתה קדשת בערבית, ישמח משה בשחרית וכו'], אבל אם בא לעקור רגליו ולומר 'עושה שלום', חוזר לתחילת העמידה של שבת. ואמנם אם לפחות הזכיר "שבת" באחת הברכות בעמידה, כגון שאמר "רצה במנוחתנו בשבת קדשנו", יצא. וכן אם טעה במוסף והתפלל של חול, אבל אמר "יהי רצון שנעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם", יצא. כי העיקר במוסף להזכיר הקרבנות. (סימן רסח ס"ד. שבת א שנב. עיין חיי אדם כח ד)
שתי טעויות – טעה והתפלל של חול, ועוד טעה [בחורף] שבמקום לומר ברך עלינו [ותן טל ומטר לברכה], אמר ברכנו [ותן ברכה], ואחר כך נזכר שהיום שבת, אם נזכר קודם שהתחיל בברכת תקע בשופר, יאמר שם: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", ויחזור לשל שבת [אתה קדשת וכו']. אבל אם נזכר אחר שהתחיל תקע בשופר, יפסיק מיד היכן שנזכר ויחזור לשל שבת. וכן הדין בטעה בקיץ להיפך. (שבת א שמט)
ברכת מעין שבע – הטועה בערבית של שבת באופן שעליו לחזור ולהתפלל [כגון שהתפלל של חול, או שאמר משיב הרוח בקיץ, או שנאנס ולא התפלל מנחה בערב שבת שעליו להתפלל ערבית שתים וכיוצא], ולא חזר להתפלל אלא התכוון לצאת ידי חובה בברכת מעין שבע, והשליח ציבור התכוון להוציאו, יצא. ומי שאינו יודע להתפלל, יש לייעץ לו לכתחילה לצאת ידי חובה מהשליח ציבור בברכת מעין שבע. (שבת א שפה, שפז)
שליח ציבור – שטעה בחזרה ואמר 'אתה חונן', אינו גומר את הברכה כיחיד שטעה, אלא מפסיק וחוזר לשל שבת. שלא נאה שהשליח ציבור יתפלל של חול בשבת. (שבת א שמט)
תשלומים – טעה במנחה והתפלל של חול ונזכר במוצאי שבת, יתפלל עמידה של ערבית פעמיים, ויאמר 'אתה חוננתנו' בראשונה בלבד. וקודם שיתחיל את העמידה השניה, יתנה: "אם אני חייב להתפלל, הריני מתפלל תשלומים של מנחה, ואם אינני חייב, הרי תפילתי זו תהיה תפלת נדבה". { ועיין בזה בהרחבה בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה".}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…