ח. ההתחכמות – מפלת האדם, ולעומתה התמימות מייצבת ומבססת את נפש האדם שלא תימוט לעולם

——–

ראשית פיתוי הנחש את חוה, הלא הוא הפלפול בדרך משא ומתן בדבר ה' בציווי איסור האכילה מעץ הדעת, כמבואר בפסוקי התורה, וכשהצליח לסחוב את חוה למערבולת הויכוח והפלפול ולנתקה מהתמימות בציווי ה', הפילהּ ואת כל הבאים אחריה, ואילו היתה חוה נמנעת מהפלפול ומתממת עצמה בציווי ה', לא היה הנחש מצליח בשום אופן להמרידה נגד ציווי ה'. (וכמו שהארכנו בזה לעיל במאמר א' מדברי רבותינו).

ולעומת זאת – כמה מן התמימות רואים אנו אצל האבות הקדושים. היאך הצליח אברהם אבינו ע"ה לעמוד בעשרת הנסיונות אם לא בכח התמימות?! אתמול אמר לו הקב"ה: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב), ומבטיחו על קיום הזרע מיצחק דוקא, ואכן מתקיים הנס הגדול הזה עת הוולד לאברהם אבינו ע"ה בן למאה שנה ולשרה בת התשעים שנה, ולמחר אומר לו הקב"ה: קום העלהו לעולה, והוא בן שלושים ושבע שנה, ועדיין לא נשא אשה ולא הביא זרע לעולם, ובא לו ציווי זה המכרית זרעו מן העולם, ובתמימותו עמד בנסיון, ורץ בהשכמה בעצמו לחבוש את חמורו לקיים ציווי ה'. והלא מח אדם יכול להתפוצץ מציווי שכזה! מלבד רחמי האב על בנו לקום לשוחטו – הנסיון העצום ביותר שהיה בזה הוא שיכל כאן להיפרך לאברהם אבינו ע"ה את כל אמונתו אם היה נכשל בחוסר תמימות וחושב כי הקב"ה חוזר בו מהבטחתו, הרי אתמול הבטיח לי – והיום חוזר בו. הבן אדם הוא להנחם על דבריו?! ועם כל זה לא זז מתמימותו, מבלי לחשוב על מה שהובטח לו אתמול ומה יהא זרעו למחר. אין לי אלא שעה זו שנצטויתי בה לעשות רצון קוני.

ובכך לא נגמר נסיונו. חוזר אברהם ועמו בנו יצחק מהעקידה, היש לתאר את שמחתו באלוקיו על שזכה בכפליים – גם לשמוע בקול דבר ה' וגם הנה – הכל מתורץ, אין תמיהה על דברי ה', והנה בשובו, שומע הוא על פטירת שרה אמנו כתוצאה משומעה על נסיון העקידה. רבונו של עולם! הזו תורה וזו שכרה?! וגם את זה לוקח אברהם אבינו ע"ה בתמימות נפלאה, ומכנס את כל בני חת לקבורת שרה, ומנצל את פורענותו להשרשת האמונה בהשארת הנפש, כמובא במלבי"ם.

ועוד לא נגמר בזה נסיונו, כמובא במדרש תחילת פרשת "וארא" על הפסוק: "ושמי ה' לא נודעתי להם", שאומר הקב"ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, אלו האבות שהאמינו בי, שהרי הבטחתי לאברהם את הארץ, והנה כשבא לקבור את שרה אינו מוצא קבר אלא בתשלום של ארבע מאות שקל כסף.

כמו כן, בכמה מן התמימות נצטיין יצחק אבינו ע"ה בן השלושים ושבע, שהסכים להעקד במצות אביו. בכמה מן התמימות נצטיין יעקב אבינו ע"ה, אתמול אומר לו הקב"ה: "ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כח, טו), ולמחר – "והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש" (שם לג, א), צרת לבן, צרת יוסף, צרת דינה, ועם כל זה לא זז מאמונתו בה', והוא הבחיר שבאבות, שדמותו חקוקה בכסא הכבוד (כמובא בחולין צ"א ע"ב).

ואפשר להסביר על דרך דרש, מדוע חקק הקב"ה דוקא את דמותו של יעקב אבינו ע"ה בכסא הכבוד? אלא למען תהא דמותו לדוגמא ולאות לכל מרי הנפש הבאים בטרוניא ומהרהרים אחריו יתברך, להראותם דוגמא של איש שסבל מגוון צרות בחייו: שיכול בנים – כי מי כמוהו סבל מהעלם בנו יוסף והעדרו ממנו עשרים ושתים שנה; אלמנות – מתה עליו רחל; שונאים ורודפים – עשו; רמאות ועגמת נפש בפרנסה – לבן הארמי; זווג – שבע שנים עבד חינם בשביל בת זוגו; חולי – הראשון שחלה מיום בריאת העולם היה יעקב אבינו ע"ה. כך שיעקב אבינו הוא זה שהצטיין בכל פרטי המבחנים של האמונה, והוא השלם שבאבות.

וכן מצינו אצל דוד המלך ע"ה, שהיה כל ימיו נרדף ומבוקש למות, ועם כל זה לא הסיר תומתו מבוראו, באמרו (תהלים עג, כב): "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך", התמים עצמו כבהמה לכבוד בוראו. וזה מה שדרשו חז"ל (חולין ה' ע"ב) על פסוק (תהלים לו, ז): "אדם ובהמה תושיע ה"' – אלו בני האדם שהם ערמומין בדעת ומיתממים עצמם כבהמה לפני בוראם – תושיע ה'.

וכן אצל כל גדולי ישראל בכל הדורות, תקצר היריעה מהכיל סיפורים לאין ספור מגודל תמימותם בה', אם זה רבי שמעון בר יוחאי שהיה שלוש עשרה שנה במערה נרדף ועם כל זאת עסק בתורה, ותגובתו על כך היתה לרבי פנחס בן יאיר חמיו – אשרי שראיתני בכך; רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות ברזל, ואומר הוא, שכל ימיו היה מתאווה מתי יגיע זאת לידו לגלות את אהבת ה' שבו ולקיימה בפועל.

וכן יתר עשרה הרוגי מלכות, הרוגי חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, ובכל הדורות כולם, כמה היו מגדולי ישראל ועד פשוטי העם שבתמימות פשטו צווארם למיתה ולסבל עבור כבוד יוצרם. כמה גלו ונרדפו על הפצת התורה בגזירות שמד, מזמן התלמוד ועד שנות הרודנות של רוסיה הקומוניסטית. את גלות סיביר הקרה הלא עברו רבים מגדולי ישראל המפורסמים על מסירות נפשם למען ה' ותורתו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5