חמשה עינויים

——–

יום הכיפורים כולו, אסור באכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המטה. וכל הדינים בו שווים בין לאנשים ובין לנשים. (עדר)

אכילה ושתיה – אסור לאכול ולשתות אפילו כלשהו. ואפילו טועם ופולט אסור. ואפילו המאכל או המשקה מר ואינו אוהבו כלל, אסור. (ערה. ת"ה ריג, רטו)

מסטיק – אסור ללועסו ביום כיפור, אפילו אם אין בו מתיקות כלל. (ח"ע ארבע תעניות כט)

מאכל לקטנים – אין המאכל מוקצה ביום כיפור, ולכן מותר להאכיל את הילדים הקטנים, ואין חשש שמא יאכל או ישתה גם הוא. (רפו. ת"ה ריט)

בשמים – מצוה לברך על בשמים, מי בושם, ומיני פירות שיש בהם ריח טוב ביום הכיפורים, כדי להשלים מאה ברכות. ומותר גם לשאוף טבק הרחה. (רפג. ח"ע ברכות שיג)

רחיצה – אסור להתרחץ ביום הכיפורים בין במים חמים ובין במים צוננים, ואפילו מקצת גופו, ואפילו להושיט אצבעו במים, אסור. ומכל מקום לא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו מלוכלכות בעפר וכיוצא בזה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, כיון שאין זו רחיצה של תענוג. (שי)

נטילת ידים בבוקר – כשקם משנתו, יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, [כיון שאין רוח רעה שולטת בכיפור כל כך], ויטול ג' פעמים לסירוגין כבכל השנה, ויברך "על נטילת ידים". (שיא)

אשר יצר – הנצרך לבית הכסא, יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ויברך 'אשר יצר'. ואם היו ידיו מלוכלכות, מותר לרחוץ כל מקום שיש בו לכלוך. ופשוט שאם נצרך לנקביו גדולים, שחייב לקנח במים כבכל השנה ולא יסתפק בנייר לבד. (שיא)

רחיצת פנים בבוקר – כשקם משנתו לא ירחץ פניו במים. ואם יש לו לפלוף על יד עיניו, מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד, כי אין זו רחיצה לתענוג. ומי שהוא איסטניס ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בבוקר, מותר לו לרחוץ את פניו. ובני אשכנז מחמירים גם לאיסטניס שלא ירחץ את פניו. (תקנד סי"א. תריג ס"ד)

רחיצת פנים לכלה – כלה שנשאת מתאריך י' באלול, כיון שבכיפור היא בתוך שלושים יום מהחתונה, התירו לה חכמים לרחוץ את פניה, מפני שהיא צריכה להתנאות ולהתחבב על בעלה. (שיב)

מקוה – אסור לטבול במקוה טהרה, ואפילו רגיל לטבול כל יום במשך השנה. וכמו כן אשה שהגיע זמנה לטבול בליל כיפור, אסור לה לטבול בשום אופן. (ת"ה רכז)

סיכה – אסור לסוך בשמן ביום הכיפורים, ואפילו מקצת גופו. (שיג)

נעילת הסנדל – אסור לנעול סנדל או מנעל של עור ביום כיפור, אבל מנעל העשוי מגומי או מבד ושאר מינים, אע"פ שאין לו צער בהליכתו, מותר לנועלו. (שיג)

נעלי עץ או גומי שיש להם רצועת עור קטנה מלמעלה שמכניסים בה את ראשי האצבעות, מותר לנועלם אבל אם העור חופה את הרגל ומגן עליו, אסור. (ח"ע ארבע תעניות שא)

בזמננו מותר לקטנים לנעול נעלי עור, [שרק בזמנם שהיו רגילים הרבה ללכת יחפים במשך השנה, החמירו עליהם בכיפור שלא ינעלו נעלי עור, שהרי רגילים בכך. אבל היום שאין דרך הילדים ללכת יחפים, לא החמירו עליהם], אך טוב שינעלו נעליים אחרות. (שמ)

חולה – שאין בו סכנה, אע"פ שחייב להתענות, מכל מקום מותר בנעילת נעלי עור. והוא הדין ליולדת בתוך שלושים יום. (שיט)

איש ואשה שזכו – אפילו שהאשה טהורה, אסורים בתשמיש, ואף נגיעה סתם לא יגע בה. ובמקום צורך מותר להושיט לה ביום איזה חפץ מידו לידה. (תרטו ס"א. שכה)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים

בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5