חיי תאוות – חיי בהמה – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב.ב)

יש להבין, מדוע נקרא בלק -"בן ציפור", במיוחד דאיתא במדרש, כי שם אביו לא היה ציפור. א"כ מדוע לא קראו הכתוב בפשטות בן שם אביו?

ב. ויקץ מואב מפני בני ישראל (כב.ג)

יש לבאר כוונת הפסוק!

ג. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וכו' (כב.ה)

יש לידע, מדוע זכה בלעם להקראות "בן בעור". כביכול מלשון "ושילח את בעירו" דמשמעו לשון בהמה?

ד. ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא (כב.יב)

פירש רש"י – אמר לו: אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא, משל אומרים לצרעה (ס"א לדברה) לא מדובשיך ולא מעוקציך.

ויל"ע, מדוע היה מוכרח רש"י לדמות את בלעם ל"צרעה" דווקא. מדוע לא דימהו בפשטות לאדם השונא לחברו שאין מבקשים לא את טובתו ולא את רעתו?

ה. ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו (כב.כא)

פירש רש"י – אמר הקב"ה: רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו" (בראשית כב.ג).

מבואר, כי דימה המדרש את מעשה בלעם למעשה אברהם אבינו.

א"כ צ"ב, פשר שינוי הפסוק בלשונו, דגבי אברהם נקט לשון "וישכם אברהם", ואילו גבי בלעם נקט לשון "ויקם בלעם"?

ו. ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים (כב.כח)

יש להבין, כיצד התלוננה האתון לבלעם על הכאתו אותה, הרי כל בעלי החיים נתונים תחת מרותו של בעליהם להשתמש בהם ולרדות בהם אם אינם משמשים כראוי את אדוניהם, ואף כאן רדה בה משום שלא רצתה לילך כראוי?

ז. עוד יל"ע, דהא איתא לעיל כי "ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתנך וכו'" (כב.לב). ומבואר, כי אף המלאך הוכיחו על הכאתו את בהמתו. ואף התם צ"ע, מדוע הוכיח המלאך את בלעם על הכאתו את האתון, הרי כל בעלי החיים נתונים תחת מרותו של בעליהם, ולשמשו עומדים וכו'?

ח. אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך על היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה וכו' (כב.ל)

איתא בסנהדרין (קה:) – ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה, כתיב הכא: "ההסכן הסכנתי", וכתיב התם: "ותהיה לו סוכנת".

ויש להבין, מדוע הוסיפה האתון לבייש את בלעם בעניין מעשה האישות וכו', וכי לנקום בו באה?

ט. עוד צריך להבין, כיצד בלעם – נביאם של אומות העולם, הגיע לדיוטא תחתונה זו בהיותו בא על אתונו?

י. עוד יש לשאול, מדוע היה הכרח בעשיית נס מיוחד בפתיחת פי האתון, והיא אשר הוכיחה תחילה את בלעם על מעשיו. מדוע לא עשה ה' שמלכתחילה יוכיחו רק המלאך?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגרי"צ סלנט זצ"ל בספרו באר יוסף בעניין תוכחת האתון. ואל"ד – אלא נכון שיש לאדם רשות לשלוט ולרדות בבעלי החיים, כמו שנאמר: "וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וכו'". ברם, במה דברים אמורים? כאשר האדם הוא במעלת אדם המובדל מן הבהמה בנפשו וברוחו, אבל אם האדם משפיל את נפשו לחיות חיי בהמה ממש, עד לדיוטא התחתונה להדבק בה במעשה אישות (כמבואר בסנהדרין קה: והובא כאן ברש"י על הפסוק "ההסכן הסכנתי"), אין לו שום יתרון על הבהמה לרדות בה ולהכותה.

זו היתה תוכחתה של האתון לבלעם, באומרה לו: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה". רצתה לומר לו בזה שלפי מצבו הרוחני ולפי מה שמתנהג עמה אין לו רשות לרדותה ולהכותה, אף שלשאר בני אדם לא נחשב דבר זה לחטא. עכ"ד.

א"כ מבואר – כי אם משפיל האדם את נפשו לחיות חיי בהמה – חיי תאוות, חיים של רדיפת תאוות והנאות. אין לאדם זה שום יתרון על הבהמה, שהרי "מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל – לבד הנשמה הטהורה", רק החי חיי נשמה – חיי תורה קדושים, מרומם הוא מן הבהמה הגשמית.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – נקרא בלק בשם "בלק בן ציפור" דווקא, היות ובלק אשר חי חיי גוף גשמיים, חיי תאוות וכו', שווה הוא לדרגת הבהמה. כי בלי תורה -"מותר האדם מן הבהמה אין".

לכן נקרא בלק -"בן ציפור". כביכול, איננו בגדר אדם אלא כבהמה -"בן ציפור", זוהי דרגתו של החי חיי גשמיות שפלים.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "ויקץ מואב"- מלשון שקצים ורמשים. דהיינו, כי העם המואבי הרשע אשר מהותו הינה לנהוג כ"שקצים ורמשים"- כחיות, וזוהי דרגתם – "מותר האדם מן הבהמה אין וכו'". בשונה מעם ישראל החיים חיי נשמה קדושים, המרוממים מן "החיות"- העם המואבי.

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – נקרא בלעם בשם "בן בעור" דווקא. לרמז לנו, מה היתה דרגתו של בלעם הגשמי, אשר חי חיי תאוות גשמיים – שווה היה בדרגתו לבהמה – כביכול איננו אדם אלא "בן בעור"- בהמה [ודו"ק כי "בלעם" בגימטריא קטנה "בהמה"].

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – דקדק המדרש במשלו לדמות את בלעם לצרעה (דבורה), מפני שבלעם – בעל התאווה, אשר השפיל נפשו לחיות חיי בהמה, אין לדמותו לכל "אדם" עקב שפלות מדרגתו, בהיותו בבחינת "בהמה", אין ראוי יותר מלדמותו לחיה כ"צרעה"- כי זוהי דרגתו – "משל אומרים ל"צרעה" לא מדובשיך ולא מעוקציך".

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מציאות היא כי "השכמה" איננה שייכת בבהמה, שהרי בבהמה אין מושג של התגברות על תאוותיה -"להשכים" מוקדם בבוקר קודם לזמן קימתה התדיר. בבהמה שייך לנקוט לשון "קימה" בלבד, כי בהמה קמה, אך לא "משכימה".

לזה, שינתה התורה בלשונה בין קרא דאברהם לקרא דבלעם, כי רק באברהם אבינו שייך לומר "וישכם אברהם", לפי שהתגבר הוא על תאוותיו להשכים לעבודתו יתברך. אך בבלעם השפל, החי חיי בהמה, הרי שאין שייך בבהמה "השכמה" אלא רק "קימה". לכן בלעם אשר אין לו שום יתרון על הבהמה, אין ראוי לנקוט בו אלא לשון "ויקם בלעם" כבבהמה.

ולפ"ז גם הקושיות ו', ז', ח', ט' וי' מתורצות – בלעם, אשר השפיל את נפשו לחיות חיי בהמה, חיי תאוות גשמיים, לא היה לו שום יתרון מן הבהמה, בהיותו בדרגת בהמה ממש. ממילא לא היה לו שום יתרון על הבהמה לרדות בה ולהכותה.

כעת מובן, כיצד היה מסוגל בלעם לבא על אתונו ולנהוג בה כחיי אישות, כי אפשר שהכיר בעצמו כי אין דרגתו גבוהה מן הבהמה, ואין הבדל בינו לבין אתונו -"שניהם בהמות". ממילא יכול הוא אף לנהוג עימה חיי אישות.

לזה, רימזה לו אתונו בהוספתה להוכיחו ולביישו בדבר מנהגו בה חיי אישות, כי רצתה להוסיף בטענתה כי אין לו להכותה, שהרי שווה היא לו מחמת היותו ג"כ בבחינת "בהמה".

אף לכן מן השמים נעשה נס מיוחד בפתיחת האתון את פיה בהוכחתה את בלעם, מפני שדרגתו של בלעם לא נתנה שמלאך קדוש יוכיחו, כי הוכחת [אדם בדרגת] "בהמה" אפשר להיעשות רק ע"י בהמה שפלה השווה לו בדרגתו להוכיחו על מעשיו.

רק לאחר שקיבל בלעם תוכחה ובושה מן האתון, יכל להתגלות אליו המלאך ולהוכיחו על הכאת בהמתו אשר היתה שווה לו בדרגתו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5