——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(לג) (ויישם) וַיּוּשַׂ֤ם לְפָנָיו֙ לֶֽאֱכֹ֔ל וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם-דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר: וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכָל וַאֲמַר לָאאֵיכוּל עַד דַּאֲמַלֵּל פִּתְגָּמָי וַאֲמַרמַלֵּיל:
עד אם דברתי. הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו (לקמן מט י) עד כי יבא שילה, וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:
(לד) וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי: וַאֲמַר עַבְדָּא דְאַבְרָהָם אֲנָא:(לה) וַֽיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת-אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּֽתֶּן-ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַֽעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים: וַיְיָ בְּרִיךְ יָת רִבּוֹנִי לַחֲדָאוּרְבָא וִיהַב לֵהּ עָאן וְתוֹרִיןוּכְסַף וּדְהַב וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וְגַמְלִיןוְחַמָרִין:(לו) וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַֽחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּֽתֶּן-ל֖וֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לֽוֹ: וִילֵידַת שָׂרָה אִתַּת רִבּוֹנִי בַרלְרִבּוֹנִי בָּתַר דְּסֵיבָת וִיהַב לֵהּיָת כָּל דִּילֵהּ:
ויתן לו את כל אשר לו. שטר מתנה הראה להם:
(לז) וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹֽא-תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י ישֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ: וְקַיֵּם עָלַי רִבּוֹנִי לְמֵימָר לָאתִסַבּ אִתְּתָא לִבְרִי מִבְּנַת כְּנַעֲנָאֵידִי אֲנָא יָתֵב בְּאַרְעֵהּ:
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:
(לח) אִם-לֹ֧א אֶל-בֵּית-אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי: אֶלָהֵן לְבֵית אַבָּא תֵּזִיל וּלְזַרְעִיתִיוְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי:(לט) וָֽאֹמַ֖ר אֶל-אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹֽא-תֵלֵ֥ךְ הָֽאִשָּׁ֖ה אַֽחֲרָֽי: וַאֲמָרִית לְרִבּוֹנִי מָאִים לָא תֵיתֵיאִתְּתָא בַּתְרָי:
אלי לא תלך האשה. אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:
(מ) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהֹוָ֞ה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי: וַאֲמַר לִי יְיָ דִּי פְלָחִיתקֳדָמוֹהִי יִשְׁלַח מַלְאָכֵהּ עִמָּךְ וְיַצְלַחאָרְחָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִזְּרְעִיתִיוּמִבֵּית אַבָּא:(מא) אָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם-לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָֽלָתִֽי: בְּכֵן תְּהֵי זַכַּי (נ"י זַכָּא)מִמּוּמָתִי אֲרֵי תְהַךְ לְזַרְעִיתִי וְאִםלָא יִתְּנוּן לָךְ וּתְהֵי זַכַּימִמּוּמָתִי:(מב) וָֽאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל-הָעָ֑יִן וָֽאֹמַ֗ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ: וְאָתִית (נ"י וַאֲתֵיתִי) יוֹמָא דֵּיןלְעֵינָא וַאֲמָרִית יְיָ אֱלָהָא דְּרִבּוֹנִיאַבְרָהָם אִם אִית כְּעַן רַעֲוָאקֳדָמָךְ לְאַצְלָחָא אָרְחִי דִּי אֲנָאאָזֵיל עֲלַהּ:
ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:
(מג) הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל-עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָֽמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי-נָ֥א מְעַט-מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ: הָא אֲנָא קָאֵם עַל עֵינָאדְמַיָּא וִיהֵי עוּלֶמְתָּא דְּתִפּוֹק לְמִמְלֵיוְאֵימַר לַהּ אַשְׁקִינִי כְעַן זְעֵירמַיָּא מִקּוּלְתִיךְ:(מד) וְאָֽמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם-אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר-הֹכִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לְבֶן-אֲדֹנִֽי: וְתֵימַר לִי אַף אַתְּ אֵשְׁתְּוְאַף לְגַמְלָיךְ אַמְלִי הִיא אִתְּתָאדְּזַמִּין יְיָ לְבַר רִבּוֹנִי:
גם אתה. גם לרבות אנשים שעמו: הכיח. ברר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:
(מה) אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל-לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל-שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָֽאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא: אֲנָא עַד לָא שֵׁיצִיתִי לְמַלָּלָאבְלִבִּי וְהָא רִבְקָה נְפָקַת וְקוּלְתַהּעַל כַּתְפַּהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלָתוַאֲמָרִית לַהּ אַשְׁקִינִי כְעָן:
טרם אכלה. טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הוה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו (איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר, (שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד. ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:
(מו) וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם-גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה: וְאוֹחִיאַת וַאֲחִיתַת קוּלְתַהּ מִנַּהּ וַאֲמֶרֶתאֵשְׁתְּ וְאַף גַּמְלָךְ אַשְׁקִי וּשְׁתֵיתִיוְאַף גַּמְלַיָּא אַשְׁקִיאַת:(מז) וָֽאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָֽאֹמַר֘ בַּת-מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת-בְּתוּאֵל֙ בֶּן-נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה-לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָֽאָשִׂ֤ם הַנֶּ֨זֶם֙ עַל-אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל-יָדֶֽיהָ: וּשְׁאֵילִית יָתַהּ וַאֲמָרִית בַּת מָןאַתְּ וַאֲמֶרֶת בַּת בְּתוּאֵל בַּרנָחוֹר דִּילֵידַת לֵהּ מִלְכָּה וְשַׁוֵּיתִיקָדָשָׁא עַל אַפַּהּ וְשִׁירַיָּא עַליְדָהָא:
ואשאל ואשים. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:
(מח) וָֽאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה וָֽאֲבָרֵ֗ךְ אֶת-יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֨נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת-בַּת-אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ: וּכְרָעִית וּסְגָדִית קֳדָם יְיָ וּבָרֵכִיתיָת יְיָ אֱלָהֵהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָםדְּדַבְּרַנִּי בְּאוֹרַח קְשׁוֹט לְמִיסַב יָתבַּת אֲחוּהִי דְּרִבּוֹנִי לִבְרֵהּ:(מט) וְ֠עַתָּ֠ה אִם-יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת-אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם-לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל-יָמִ֖ין א֥וֹ עַל-שְׂמֹֽאל: וּכְעַן אִם אִיתֵיכוֹן עָבְדִין טִיבוּוּקְשׁוֹט עִם רִבּוֹנִי חַוּוֹ לִיוְאִם לָא חַוּוֹ לִי וְאִתְפְּנֵיעַל יַמִּינָא אוֹ עַל שְׂמָאלָא:
על ימין. מבנות ישמעאל: על שמאל. מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:
(נ) וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽיהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ-טֽוֹב: וְאָתֵיב לָבָן וּבְתוּאֵל וַאֲמָרוּ מִןקֳדָם יְיָ נְפַק פִּתְגָּמָא לֵיתאֲנַחְנָא יָכְלִין לְמַלָּלָא עִמָּךְ בִּישׁאוֹ טָב:
ויען לבן ובתואל. רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו: לא נוכל דבר אליך. למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שנכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזמנה לך:
(נא) הִנֵּֽה-רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן-אֲדֹנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה: הָא רִבְקָה קֳדָמָךְ דְּבַר וְאֵיזִילוּתְהֵי אִתְּתָא לְבַר רִבּוֹנָךְ כְּמָאדִּי מַלֵּל יְיָ:(נב) וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת-דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהֹוָֽה: וַהֲוָה כַּד שְׁמַע עַבְדָּא דְאַבְרָהָםיָת פִּתְגָּמֵיהוֹן וּסְגֵד עַל אַרְעָאקֳדָם יְיָ:
וישתחו ארצה. מכאן שמודים על בשורה טובה:
(נג)  חמישי  וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי-כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ: וְאַפֵּק עַבְדָּא מָנִין דִּכְסַף וּמָנִיןדִּדְהַב וּלְבוּשִׁין וִיהַב לְרִבְקָה וּמִגְדָּנִיןיְהַב לַאֲחוּהָא וּלְאִמַּהּ:
ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:
(נד) וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר-עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי: וַאֲכָלוּ וּשְׁתִיאוּ הוּא וְגוּבְרַיָּא דִּיעִמֵּהּ וּבָתוּ וְקָמוּ בְצַפְרָא וַאֲמַרשַׁלְּחוּנִי לְוַת רִבּוֹנִי:
וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:
(נה) וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים אוֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ: וַאֲמַר אֲחוּהָ וְאִמַּהּ תָּתֵיב עוּלֶמְתָּאעִמָּנָא עִדַּן בְּעִדַּן אוֹ עַשְׂרָאיַרְחִין בָּתַר כֵּן תֵּיזִיל:
ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו: ימים. שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאלתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים: או עשור. עשרה חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרבה מזה:
(נו) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל-תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי: וַאֲמַר לְהוֹן לָא תְאַחֲרוּן יָתִיוַיְיָ אַצְלַח אָרְחִי שַׁלְּחוּנִי וְאֵיהַךְלְוַת רִבּוֹנִי:(נז) וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּֽעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת-פִּֽיהָ: וַאֲמַרוּ נִקְרֵי לְעוּלֶמְתָּא וְנִשְׁמָע מַהדְּהִיא אָמְרָה:
ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:
(נח) וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם-הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ: וּקְרוֹ לְרִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּ הֲתֵיזְלִיעִם גַּבְרָא הָדֵין וַאֲמֶרֶת אֵיזִיל:
ותאמר אלך. מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:
(נט) וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת-רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת-מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת-עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת-אֲנָשָֽׁיו: וְשַׁלָּחוּ יָת רִבְקָה אֲחַתְהוֹן וְיָתמֵנִקְתַּהּ וְיָת עַבְדָּא דְאַבְרָהָם וְיָתגַּבְרוֹהִי:(ס) וַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת-רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֽׂנְאָֽיו: וּבָרִיכוּ יָת רִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּאֲחָתָנָא אַתְּ הֲוֵי לְאַלְפִין וּלְרִבְוָןוְיִרְתוּן בְּנַיְכִי יָת קִרְוֵי סַנְאֵיהוֹן:
את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו' . יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:
(סא) וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל-הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת-רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ: וְקָמַת רִבְקָה וְעוּלֶמְתָּהָא וּרְכִיבָא עַלגַּמְלַיָּא וְאָזְלָּא בָּתַר גַּבְרָא וּדְבַרעַבְדָּא יָת רִבְקָה וַאֲזָל:(סב) וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב: וְיִצְחָק אָתָא מִמֵּתוֹהִי (נ"י עַלבְּמֵיתוֹהִי) מִבֵּירָא דְמַלְאָךְ קַיָּמָא אִתְחֲזֵיעֲלַהּ וְהוּא יָתֵב בַּאֲרַע דָּרוֹמָא:
מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה: יושב בארץ הנגב. קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:
(סג) וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים: וּנְפַק יִצְחָק לְצַלָּאָה בְחַקְלָא לְמִפְנֵירַמְשָׁא וּזְקַף עֵינוֹהִי וַחֲזָא וְהָאגַּמְלַיָּא אָתָן:
לשוח. לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:
(סד) וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת-יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל: וּזְקָפַת רִבְקָה יָת עֵינָהָא וַחֲזַתיָת יִצְחָק וְאִתְרְכִינַת מֵעַל גַּמְלָא:
ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור ותוהא מפניו: ותפל. השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפל לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:
(סה) וַתֹּ֣אמֶר אֶל-הָעֶ֗בֶד מִֽי-הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד הוּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס: וַאֲמֶרֶת לְעַבְדָּא מָן גַּבְרָא דֵיכִידִּמְהַלֵּךְ בְּחַקְלָא לְקַדָּמוּתָנָא וַאֲמַר עַבְדָּאהוּא רִבּוֹנִי וּנְסֵיבַת עֵיפָא וְאִתְכַּסִּיאַת:
ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:
(סו) וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: וְאִשְׁתָּעֵי עַבְדָּא לְיִצְחָק יָת כָּלפִּתְגָּמַיָּא דִּי עֲבָד:
ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:
(סז) וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת-רִבְקָ֛ה וַתְּהִי-ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ: (פ) וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָאתַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּוּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּלְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַרדְּמִיתַת אִמֵּהּ:
האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו: אחרי אמו. דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו:
כה (א)  שישי  וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה: וְאוֹסֵיף אַבְרָהָם וּנְסֵיב אִתְּתָא וּשְׁמַהּקְטּוּרָה:
קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
(ב) וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת-זִמְרָן֙ וְאֶת-יָקְשָׁ֔ן וְאֶת-מְדָ֖ן וְאֶת-מִדְיָ֑ן וְאֶת-יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת-שֽׁוּחַ: וִילֵידַת לֵהּ יָת זִמְרָן וְיָתיָקְשָׁן וְיָת מְדָן וְיָת מִדְיָןוְיָת יִשְׁבָּק וְיָת שׁוּחַ:(ג) וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת-שְׁבָ֖א וְאֶת-דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֗ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים: וְיָקְשָׁן אוֹלִיד יָת שְׁבָא וְיָתדְּדָן וּבְנֵי דְדָן הֲווֹ לְמַשִּׁירְיָןוְלִשְׁכוּנִין וּלְּנַגְוָן:
אשורם ולטושם. שם ראשי אומות. ותרגום של אנקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפרש למשרין, לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם, כמו (עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמואל ב' ד ד) נכה רגלים, וכמו (מלכים ב' ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת: ולטושם. הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש"א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו:
(ד) וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל-אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה: וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְוַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אִלֵּין בְּנֵיקְטוּרָה:(ה) וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-ל֖וֹ לְיִצְחָֽק: וִיהַב אַבְרָהָם יָת כָּל דִּילֵהּלְיִצְחָק:
ויתן אברהם וגו' . אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק:
(ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל-אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם: וְלִבְנֵי לְחֵינָתָא דִּי לְאַבְרָהָם יְהַבאַבְרָהָם מַתְּנָן וְשַׁלְחִנּוּן מֵעַל יִצְחָקבְּרֵהּ בְּעוֹד דְּהוּא קַיָּם קִידוּמָאלַאֲרַע מַדִינְחָא:
הפילגשים. חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה. נשים בכתבה, פילגשים בלא כתבה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד: נתן אברהם מתנת. פרשו רבותינו שם טמאה מסר להם. דבר אחר מה שנתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה להנות מהם:
(ז) וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי-חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר-חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים: וְאִלֵּין יוֹמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָםדַּחֲיָא מְאָה וְשַׁבְעִין וְחָמֵשׁ שְׁנִין:
מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים. בן מאה כבן שבעים, ובן שבעים כבן חמש בלא חטא:
(ח) וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל-עַמָּֽיו: וְאִתְנְגִיד וּמִית אַבְרָהָם בְּסִיבוּ טָבָאסִיב וּשְׂבַע יוֹמִין וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ:(ט) וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל-מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל-שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן-צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא: וּקְבָרוּ יָתֵהּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹהִיבִּמְעָרַת כָּפֶלְתָּא בַּחֲקַל עֶפְרוֹן בַּרצֹחַר חִתָּאָה דִּי עַל אַפֵּימַמְרֵא:
יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:
(י) הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר-קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי-חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ: חַקְלָא דִּי זְבַן אַבְרָהָם מִןבְּנֵי חִתָּאָה תַּמָּן אִתְקְבַר אַבְרָהָםוְשָׂרָה אִתְּתֵהּ:(יא) וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מוֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת-יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם-בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי: (פ) וַהֲוָה בָּתַר דְּמִית אַבְרָהָם וּבָרֵךְיְיָ יָת יִצְחָק בְּרֵהּ וִיתֵביִצְחָק עִם בֵּירָא דְמַלְאָךְ קַיָּמָאאִתְחֲזֵי עֲלַהּ:
ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו' . נחמו תנחומי אבלים. דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:
(יב)  שביעי  וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן-אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם: וְאִלֵּין תּוּלְדַת יִשְׁמָעֵאל בַּר אַבְרָהָםדִּי יְלֵידַת הָגָר מִצְרֵתָא אַמְתָאדְשָׂרָה לְאַבְרָהָם:(יג) וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֽוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם: וְאִלֵּין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמָהַתְהוֹןלְתוּלְדַתְהוֹן בּוּכְרָא דְיִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָרוְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם:
בשמתם לתולדתם. סדר לידתן זה אחר זה:
(יד) וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא: וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא:(טו) חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה:(טז)  מפטיר  אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים-עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם: אִלֵּין אִנּוּן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאִלֵּיןשְׁמָהַתְהוֹן בְּפַצְחֵיהוֹן וּבִכְרַכֵּיהוֹן תְּרֵין עֲסַררַבְרְבִין לְאֻמֵּיהוֹן:
בחצריהם. כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים לשון פתיחה, כמו (תהלים צח ד) פצחו ורננו:
(יז) וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל-עַמָּֽיו: וְאִלֵּין שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאָהוּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין וְאִתְנְגִיד וּמִיתוְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ:
ואלה שני חיי ישמעאל וגו' . אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס בהם שנותיו של יעקב. מן שנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפרש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפרש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו' , כמו שמפורש בסוף מגלה נקראת (מגילה יז א) : ויגוע. לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:
(יח) וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד-שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל-פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל-פְּנֵ֥י כָל-אֶחָ֖יו נָפָֽל: (פפפ) וּשְׁרוֹ מֵחֲוִילָה עַד חַגְרָא דִּיעַל אַפֵּי מִצְרַיִם מָטֵי לְאָתוּרעַל אַפֵּי כָל אֲחוֹהִי שְׁרָא:פפפ:
נפל. שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק. כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכן (לעיל טז יב) , עד שלא מת אברהם ישכן, משמת אברהם נפל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…