ז. מסירות נפשו של ניקנור זיכתה אותו לנס

——–

כמו כן מצינו גבי ניקנור בגמ' יומא דף ל"ח:

ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו. ומה ניסים נעשו לו?

כשהלך ניקנור להביא שתי דלתות מפוארות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו, עמד עליו נחשול שבים לטבעו, נוסעי הספינה נטלו תיכף דלת אחת והשליכוה לים [מבלי לשאלו], ועדיין לא נח הים מזעפו, ראה ניקנור שאנשי הספינה רוצים להשליך גם את הדלת השניה, עמד וכרך עצמו עם הדלת וחיבקה בחזקה, ואמר: הטילוני לים עמה. מיד נח הים מזעפו. היה ניקנור מצטער על הדלת הראשונה שהטילוה לים. כיון שהגיע לים של עכו, היתה אותה דלת שהטילוה לים מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה והעלוה עם חברתה לבית המקדש. ואף שכל השערים שהיו במקדש שינו אותם לזהב, את של ניקנור לא שינו והשאירום של נחושת, מפני הנס שנעשה בהם.

נתבונן במסירותו של ניקנור, הלא פיתוי גדול היה לו לאחר שכבר השליכו את הראשונה לים לומר: מה שווה לי הדלת השניה מבלי הראשונה, הרי נצרכים שניהם יחד, וכמו שפרש רש"י שהיו הדלתות לשער המזרח, כלומר נועדו אותם דלתות לשמש יחד ולא בנפרד, ואם כן כל בר דעת בפרט בשעת לחץ של סערת ים, בודאי היה נכנע לבקשת הנוסעים להטיל לים דלת שניה שאין צורך בה.

ואם כן מה בכל זאת היתה מחשבתו של ניקנור?

הוא חשב כך, את הדלת הראשונה זרקו לים מבלי לשאול אותי, שבודאי אילו היה יודע שרצונם להטיל את הדלת הראשונה לים בודאי היה כורך עצמו בה, וזה פשוט, אם בשניה שאין צורך בה מבלי הראשונה מסר נפשו עליה, כל שכן שהיה מוסר נפשו על הראשונה, וכשבאו להטיל את הדלת השניה הרגיש בדבר ומסר נפשו עליה, בחושבו אמסור נפשי על זו השניה שנשארה ואחר כך אשתדל ביותר לעשות כמוה עוד אחת, אבל בשום אופן לא אתן שזו שנשארה תלך לאיבוד, עד כי הרגיש שחייו אינם חיים ולא שווה לו לחיות מבלי השיורי מצוה של זו שנשארה לו.

ואפשר יותר לומר, שרק בזכות מסירות נפש זו על דלת שניה דוקא, תיכף נח הים מזעפו, וזכה שעלתה דלתו הראשונה לשפת הים, כי אילו היה מרגיש כבר בדלת הראשונה שרצונם להטילה לים, והיה כמובן מוסר נפשו עליה כמבואר לעיל, עדיין לא היה בכך מספיק זכות לעשות לו נס שינוח הים מזעפו, וכדי שינוח הים מזעפו נדרשת מסירות גדולה יותר, והיא שלאחר שהדלת הראשונה הוטלה לים ובכל זאת לא זלזל ניקנור בדלת שנשארה על אף שנראית כחסרת ערך, זו מסירות עצומה שיש בה כדי להעשות נס לכל נוסעי הספינה שינצלו מנחשול של ים, ויש בה כדי להציל בדרך נס את הדלת הראשונה.

העולה לנו שהמוטל על האדם הוא לא רק לרצות, אלא גם להשתדל במסירות נפש, ובזה יזכה גם למה שאין ידו משגת.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5