ז. כשאין האדם מצרף "עבדות" למילי דחסידותא, הרי שחסידותו נובעת מרצון להפקרות

——–

חז"ל אומרים: "רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו". כך הטביע הקב"ה בטבע האדם, והאלקים חשבה לטובה, כמבואר היטב בדברי הגאון הרב שמואל ברוך ורנר זצ"ל וז"ל:

כי על האדם לדעת ולהכיר את מקומו ואת ערך חלקו האמיתי בתורה שחננו ה'. ובחלק זה המיוחד לו, בו ישמח, כי הוא חלקו בחיים, וזה חלקו מכל עמלו. בהרגשה זו עליו להתחזק ולהתאמץ לעשות חיל, ולחדש לפי דרכו המיוחדת לו, על פי כשרונו המיוחד לו. מי שחסרה לו מידה זו, ועיניו נשואות אל חלקם של אחרים בתורה, חלקים אשר הוא לא עמל עליהם, תחסר לו הדחיפה לעמל התורה, לניצול הכשרונות ולפיתוח החלק אשר חננו ה'. חסרון זה עלול, חס וחלילה, למנוע ממנו את קניין התורה!

זהו סוד חדוות היצירה ששתל הקב"ה בלב היוצר המחדש – הרואה את חידושיו כאילו עולים על כולם. אף שדעה ובינה לו למחדש שישנם חידושים ומחדשים גדולים וטובים ממנו – שמח הוא ביצירתו, ורואה בזה את עולמו, כעין שאמרו: "אדם רוצה בקב שלו שעמל בו, מתשעה קבין של חבירו". וזאת פעל ה' למען עידוד כח היצירה והחידוש אשר ברא אלקים לעשות.

לכן קבעו אנשי כנסת הגדולה את מטבע הברכה בנוסח של חנינה: "אתה חונן לאדם דעת… חננו מאתך… חונן הדעת".

חנינה היא מהדברים שאין עומדת מאחריהם סיבה והצדקה. נשיאת חן, זוהי מתנה מה' מבלי סיבה והבנה. וכן היא חנינת הדעת, שכל אחד מוצא חן בעיני עצמו, והוא מפלאי הבריאה לעידוד החידוש וכח היצירה.

הרי שהאלקים חשבה לטובה, שירצה האדם בחלקו שלו למען פיתוח יצירתו שהוא חלקו שלו בתורה, ולכך הטביע בו תכונה זו לרצות את שלו דוקא, וכאמור כשהאדם לא מנצל את תכונותיו לכיוון החיובי סוטה בתכונותיו לצד השלילי, והוא להיות מעדיף את שלו ולשמוח ביצירותיו ולהשתבח בהן, ובכך להרגיש הרגשת אדנות לעצמו לבלתי היותו נכנע ובטל לחידושיו של חבירו, ואף שחבירו עולה עליו בחידושיו פי כמה וכמה, ולכך מטבע זה יעדיף האדם את המעט שלו על פני המרובה של חבירו, ויתכן גם ויעדיף את שלו על פני של רבותיו, לבלתי היותו נכנע לגדלותם בהיות מחבב את הקב שלו ומייקרו על פני התשעה שלהם.

והדבר מתבטא גם בחיובי האדם כלפי הבורא, דהנה בדברים שאדם מחוייב לעשותם מדינא דשו"ע, עושה אדם את המוטל עליו ודיו, ואילו במילי דחסידות שאדם מקבל עצמו שזה בחינת "קב שלו", בשבילם מסוגל אדם לעבור על דינא דשו"ע והעיקר לקיים את "הקב שלו".

לדוגמא, אדם מסוגל להאריך בלימודו על חשבון התפילה ולאחר לתפילה מחמת לימודו, וכן לישון מאוחר ולהתמיד בלימודו ולמחרת לקום מאוחר לתפילה עד כדי חשש סכנת עבור זמן ק"ש.

ומדוע? כי הקב של האדם חשוב לו, בו אין הוא נכנע לאף אחד, ועושה זאת מרצונו שלא בבחינת "עבדות", ולכן מסוגל הוא למסור עצמו על כך על חשבון חיוביו כלפי הבורא.

וכמו כן לעיין וללמוד בספר בשעת חזרת התפילה, ואף שמוכח בחוש שבכך מאבד עניית אמן וב"ה וב"ש, מדוע? כי חביב לו הקב שלו.

וכן רואים בני אדם הולכים למקוה בשבת ואף שלא כ"כ נזהרים בטבילת מים חמים או בסחיטת שיער, והעיקר לקיים את "הקב שלהם" – לטבול במקוה.

וכמו כן תיתכן סכנה גדולה אפילו באדם בעל חסד וצדקה שלא יכשל בהיתרים למיניהם בכסף לא כ"כ כשר, וזאת בהיות שחשוב לו "הקב שלו" – לעשות חסד.

וכמו כן לצערינו רואים אנו הרבה שעוסקים בצרכי ציבור, וכידוע שבעובדי ציבור לא ימלט מהם נסיונות רבים של העוון הגדול של לשון הרע והלבנת פנים, ואין צריך לומר ביטול תורה שעולה על כולם, אולם למען חזק מטרתם יקדשו את האמצעים באיזה אופן שיהיה והיינו כנ"ל, היות ויקר להם הקב שלהם.

והנה משה רבנו, שבעה ימים מפתהו הקב"ה לגאול את ישראל, היש זכות ומצוה גדולה מזו, ועם כל זה נמנע משה ומתווכח עם השכינה, וכל זה כדי שלא ליטול גדולה על אהרן אחיו, הרי שנמנע משה מהמטרה העצומה שהיא לגאול את ישראל מיד משעבדיהם, ובשליחות מהקב"ה עצמו, וכל זה משום שבאמצעי השליחות תיתכן פגיעה באחיו.

ומעשה היה שסיפר הגר"ש שבדרון זצ"ל, במשגיח קטן שחפצו בני הישיבה שיאמר להם שיחת מוסר בביתו בצנעא ולא בישיבה, וחשש שמא המשגיח של הישיבה יפגע מכך, ובא לשאול את הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וענה לו בזה הלשון לא פחות ולא יותר: יש לנו בקבלה ברורה, כי אם נוצר מצב כזה של הזדמנות לבנות את בית המקדש, אבל יש בזה חשש של חלישות הדעת למישהו, כי אז מוטב להניחו ולא לבנותו!…

תופעות אלו הם תוצאה מכך שהאדם רחוק מעבדות, ועבדא בהפקירא ניחא ליה.

ובענין מילי דחסידותא שהזכרנו לעיל, חלילה אין הכוונה שאדם יתרחק ממילי דחסידותא, אולם כל זה באופן שהחסידות תשמש לגדר וסייג, ולביצור חומות המחוייבות שמחוייב האדם מדינא דשו"ע, אולם אם החסידות פוגעת בדין, כאן מורה הדבר שחסידות זו נובעת מהפקירא ולא מעבדות, ורק כאשר הנה לשם התעלות וגדר למחוייבות שמחוייב הוא מן הדין אז מורה הדבר שחסידות זו נובעת מעבדות שהיא העיקר שבעבודה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5