ו. מצות "הביטחון" על אמיתותו

——–

ויובנו הדברים היטב על פי דברי החזון איש בספרו אמונה וביטחון (פרק ב'):

"טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג "הביטחון", והיא שחושבים הם לבטוח בה' כי בטח יהיה הטוב שיחפצו, ונדמה להם שאם מסתפקים המה וחוששים שמא לא יהיה כאשר יחפצו הרי שהם חסרי ביטחון, אולם אין זו ההוראה הנכונה במידת הביטחון, כי כל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד – אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגדולותיו יתברך, אבל ענין הביטחון הנכון, להאמין שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך".

דהיינו הביטחון הנכון הוא, שיתרצה האדם ויתבטל בדעתו להליכות הגוזר, ויסכים באמונה שלמה ובבטחה שכל אשר יעשה ה' עמו הוא הטוב ביותר עבורו.

וה"חזון איש" עצמו כתב שם בפרק ז', דיש עוד סוג מידת ביטחון והוא לפעמים:

כי על הבוטח שורה רוח הקודש ומתלווה עמו רוח עוז המבשרתו כי אמנם יעזרהו ה', וזה הענין מתחלף לפי מעלת הבוטח ורב קדשו עכ"ל.

ובכן רשב"י מתחילה אחז במידת הביטחון כפי מצוותו הפשוטה לבטוח בה' שעושה הטוב ביותר לטובת האדם, ובפרט שראה עד כמה הדבר לטובתו שהינו מתעלה בתורה ובסודותיה, וכידוע מהגמרא שלאחר שיצא רשב"י מהמערה היה רבי פנחס בן יאיר שואלו שאלה והיה רשב"י משיבו עשרים וארבעה תרוצים, מה שקודם לכן היה רשב"י תלמידו של רבי פנחס בן יאיר, והיה הוא שואלו ורבי פנחס מתרץ לו שנים עשר תירוצים. אולם כשיצא אותו יום לאחר שלוש עשרה שנה, וישב על פתח המערה וראה הצייד והבת קול, הבין שמן השמים מורים לו שעליו לנקוט במידת הביטחון שהנהגתה לעיתים, והיא באופן שיבטח האדם בה' לגמרי ויזרוק עצמו על ה' מבלי השתדלות כלל, וכמבואר בדברי ה"חזון איש" בפרק ז' כנזכר, וברור שהשגחה עליונה היתה בדבר להעלים ממנו מחזה זה קודם הזמן, כי כך היה רצון ההשגחה שיהא במערה י"ג שנה, ולכך אז נהג במידת הביטחון הנדרשת שהיא להתרצות להליכות הגוזר ולסמוך ולבטוח בו שעושה הכל לטובתו, וזה היה נצרך שינהג בדרך זו של הביטחון לתועלתו ולתועלת כל הדורות אחריו. ורק לאחר מכן הבין שרצון ה' שיבטח בו באופן שלעתים מתבשר הבוטח ומתלווה עמו רוח עוז שבוודאי יעזרהו ה', ונתלבש ברוח עוז ממראה הצפור שאינה פועלת לעצמה בשום הצלה טבעית ותלויה אך ורק בגזירת א-ל עליון.

ואם תאמר מדוע הראו לו זאת בדרך בת קול המכרזת על הציפור, ולא נאמר לו במפורש בבת קול שהגזירה נתבטלה והיה יוצא, אלא כדי שתתבטל הגזירה היה נצרך לסגולת הביטחון המבטיח נס לבוטח, וכנאמר: "והבוטח בה' חסד יסובבנו", ולכן היה נצרך שיתעצם במידת הביטחון ללא השתדלות, וישליך עצמו למקום סכנה מתוך אמונה שלמה שבודאי יוושע כאמונת ישראל בירידתם לים, שכאמור פעמים שורה על הבוטח רוח עוז המבשרתו כי אומנם יעזרהו ה', כדברי החזו"א לעיל, ורק אז יזכה לסיום שנות ענותו במערה.

ועוד יש לנו לראות, דכל דבר הנקנה בקושי ובמסירות הוא בר קיימא והתועלת ממנו לדורות גדולה יותר. דהרי מה היה חסר לרשב"י להצטרך לי"ג שנים במערה, הלואי שנזכה למשהו ממדרגתו של רשב"י קודם שנכנס למערה, אלא ודאי דכדי שיהא תועלת לשנים רבות מסודות תורתו ויהיו דבריו חיים בפי לומדיהם למשך כל השנים, צריך לכך מסירות נפש מיוחדת, והיינו "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי".

לִמְדָנוּ רשב"י שאין לקוץ בסבל ובקושי, והוא הלא בעל המימרא (ברכות ה): "ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל: תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא – ולא נתנן אלא על ידי יסורים". אם כן התורה כשהיא מתוך סבל קושי ויסורים, היא המבושרת בנצחיות ובפוריות לדורי דורות.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5