——–
כל הסיבות הנראות הינם חיצוניות בלבד, ובעצם אין עוד מלבדו, כלל והנס בעצם הוא הטבע והטבע הוא הנס, ועל זה נדרש עבודה קשה, והוא כל הקושי שבאמונה. ונמחיש את הדברים ביותר.
כתב הרמב"ן בסוף פרשת "בא": מטרת הניסים המפורסמים, שמהם ילמד האדם להודות בניסים הנסתרים.
נצייר לעצמנו, יושב לו אדם ביום שישי בביתו, והנה הוא חסר כל, אין לו מאומה לצרכי שבת, יושב וחושב הוא מאין יבוא עזרו, מחזק הוא את עצמו בביטחון בה'. והנה עודו יושב ומחזק עצמו, נכנס לביתו אדם לא מֻכָּר, מבקש טובה קטנה, ולאחר שנענה, מוציא מכיסו שטר מכובד ומשליך לעברו של אותו מחוסר כל. אין ספק שאותו מאמין יושב המום בביתו, ומשתומם מישועת ה' הכיצד נחתה עליו כהרף עין. שהרי נכנס אדם שאינו מכירו, ובשביל טובה קטנה שילם סכום גדול. מיד קם הוא וקונה צרכי שבת, ולא מפסיק מלשבח ולהלל להשם יתברך כל אותה שבת.
לשבוע הבא ביום שישי, כבר לא נצרך אותו אדם לניסים, זה היה יום שבו הגיע זמן קבלת משכורתו ממעבידו, אותו יום שישי כבר היה לו כסף בשפע וקנה צרכי שבת כהרגלו. נתבונן, בשבת השניה הכי ישבח ויודה אותו אדם לבוראו בהתפעלות והתרגשות על המצאת צרכיו כמו שהודה ושיבח בשבת שעברה? מן הסתם לא. וכשיישאל: למה אינך מתפעל ומתרגש השבוע כבשבוע שעבר? יאמר: שבוע שעבר היה לי נס והשבוע לא…
תשובה זו נובעת מאי העמקה בכוונת ה' בניסיו עמנו. אדם נעשה לו נס גלוי ומפורסם, לאדם נדמה שמטרת הנס הינה לעצם הנס בלבד, ומסתפק בכך שהינו מודה ומשבח לה' על ניסיו. אולם הרמב"ן מגלה לנו שלא הבנו את כוונת ה' יתברך במטרת הנס. מטרת הנס היתה כדי שגם לשבוע הבא שתקבל את צרכיך שלא בדרך נס אלא בדרך טבע ובעטיפה של מקריות, תודה לבורא בדיוק כמו שהודית על הנס הגלוי, כי הנס הגלוי היתה מטרתו להבהיר לך שהבורא מחיה אותך והינך תלוי בו, והנס הגלוי היה כדי שאותה הבהרה שהובהרה לך בעת הנס שהינך מושגח מהבורא, תמשיך את אותה הבהרה גם כאשר ישועתך תבוא בדרך המקרה.
אדם נוסע ברכבו והנה מגיחה לעומתו מכונית שסטתה מן הדרך, וכפסע בינו לבין המוות, ניצל בנס מופלא וגלוי. ברור הוא שהמאמין מודה לה' ומשבח ומפאר לשמו, ואולי לכל היותר עושה סעודת הודיה, אולם מסתפק בזה, וכשמחר ומחרתיים נוסע הוא ברכבו ללא פגע ומקרה רע, אינו רואה סיבה להודות ולפאר לבוראו. אולם מבאר לנו הרמב"ן, שמטרת הנס שנעשה לך הוא למען תמשיך באותה הודאה ושבח גם כאשר הניסים נסתרים, אחרת לא הבנת את כוונת הבורא בנס שנעשה לך, ואף שהודית ושיבחת לבוראך על ניסו, עדיין לא ירדת לכוונת ה' במטרת ניסו אתך, מטרתו היתה שתעתיק את אותה התרגשות והתפעלות שהיתה לך מניסו הגלוי לניסיו הנסתרים.
דוגמא נוספת, אדם נתקף בכאבי מעיים נוראים, אינו יודע את נפשו מרוב צער וכאב, ולאחר התפתלות של יסורים יוצא הוא לנקביו ובן רגע נעלמו לו כל כאביו ומחושיו, בודאי שמיד לאחר מכן יברך "אשר יצר" בכוונה עצומה – "נקבים נקבים חלולים חלולים שאם יסתם אחד מהם – "אוי וי…", או אם יפתח אחד מהם – "אוי נורא ואיום…" "ברוך… רופא כל בשר ומפליא לעשות". ואילו בימים הבאים, כשפעולת המעיים תקינה, ברכת "אשר יצר" אצלו כבר לא בהתרגשות ובהתפעלות, וחושב הוא, שלשום נעשה לי נס והיום לאו. אולם לא השכיל זה להבין כי הנס המפורסם מטרתו לנס הנסתר.
הקב"ה הוליך אותנו במדבר ארבעים שנה, תקופה ארוכה שהשתתפו בה מיליוני בני אדם וחזו במו עיניהם הופעות גילויי הודו והדרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה עליהם, ללא שום קימוץ בניסים, החל מעשר מכות, קריעת ים סוף, רכוש גדול ועצום היה נחלת כל אחד ואחד, קבלת התורה, הליכה במדבר נורא ארץ נחש שרף ועקרב תחת ענני כבוד, מן ובאר מים חיים. מהי מטרתו יתברך בכל ניסיו אלה? אסון אם נחשוב שזה היה לצורך דור המדבר בלבד, ועליהם היה מוטל להודות ולברך לשמו, ואנו מה לנו ולניסים אלה?!
הקב"ה פרנסנו ארבעים שנה במדבר בדרך נס, מן ירד לכל ישראל לפי הטף, ללמדנו שכל פרנסתנו היא מידו הרחבה והפרטית, ואף שמגיעה היא אצלנו דרך סיבות וסיבות לסיבות, אולם סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות הוא ורק הוא המגלגל לכל הסיבות, ואותה יד שנתנה מן לישראל במדבר, היא שנותנת לך את פרנסתך היום בדרך מקרה.
אדם דר בבית מרווח, וכל יום נכנס הוא לביתו, וכי מודה ומשבח הוא לבוראו בכל פעם על שיש לו קורת גג לחסות בה מפני השרב והגשם?!
אולם הבורא עשה לנו נס ארבעים שנה בענני כבוד, שהיו מחסה עלינו משרב וגשם, להורות לנו בנס גלוי זה שלא נשכח לדורות לזכור את ניסיו, ולראות רק אותו גם כשנקבל דירות מרווחות בדרך בניה או בדרך קניה. ולא נסתיר ונעלים את התרגשותנו והתפעלותנו מניסיו גם כשמלובשים המה בדרך מקרה.
אדם פותח את הברז בביתו והנה יוצאים מים רבים, האדם אינו מתרגש מכך ואינו מתפעל. אולם מטרתו יתברך בבאר מים שליוותה אותנו במדבר ארבעים שנה בנס גלוי, היתה למטרת הימים הבאים, שגם כשהנס יהיה מכוסה ויבואו המים דרך ברזים, תמשיך להודות לו לשבחו ולפארו על היותו ממציא לך מים, כמו שהודו לו עם ישראל בבאר ארבעים שנה.
מאה הזדמנויות ביום נתנו לנו חכמינו להזכר בניסיו ונפלאותיו יתברך עמנו, בבריאות גופנו, תיפקוד איברינו, הכנת כל צרכינו, ובברכות אלו אנו מביאים את תכלית הניסים המפורסמים על תכליתם בכך שאנו מודים יום יום, רגע רגע, על הניסים הנסתרים שמתבטאים בברכותינו על כל פרי ופרי, על כל הנאה והנאה, תפקידנו לרגש את עצמנו ולהתפעל כל פעם מחדש על ניסיו ונפלאותיו עמנו, ובזה אנו מתקשרים עמו יתברך בעבותות אהבה ויראה, בזכרנו עד כמה נצרכים אנו להיות תלויים בו, ואי אפשר לנו מבלעדיו כלל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…