ו. הכרת הטוב – כדרך לקנין "עבדות"

——–

ובזה נבוא לבאר נוסח "הכרת הטוב" המובא בפרשתנו פרשת הבאת הביכורים, שהיא בעצם לשם הכרת הטוב, וכמו שמפרש רש"י: "ואמרת אליו": "שאינך כפוי טובה".

דבפרשה זו יש קושי, שהרי האדם מביא ביכורים מראשית פרי אדמתו ומודה על כך לה', וא"כ לשם יש צורך להתחיל מענין "ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו', וירעו אותנו המצרים וגו', ונצעק אל ה' וגו', ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וגו', ויביאנו אל המקום הזה וגו', ועתה הנה הבאתי וגו"', מה צורך בסיפור ארוך זה, הלא די שיאמר: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה"'.

אלא כאמור, אדם מביא ביכורים משדה שהוא טרח בה טורח גדול לזרוע ולנטוע וכו', יכולה להתגנב בלבו מחשבת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שהרי סוף סוף אני הוא שטרחתי. אומרת לנו התורה: אמת, אתה טרחת ויגעת, אולם מי "הכשיר" לך את הקרקע להיות בעלים עליה לזורעה ולנוטעה, זכור מאין זה התחיל, עבד היית בארץ מצרים משועבד לעבודה קשה ולעינוי, ומשם גאלך ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיינו בניסים ונפלאות, באופן שאתה לא השתתפת בהצלתך מאומה, ואח"כ הביאך האלוקים אל הארץ בניסים ונפלאות של נצחונות יושבי הארץ לגרשם ולכובשם, ורק אז יושב אתה על אדמתך ואוכל מפרי ידיך, לכך אל תייחס את הצלחתך לעצמך, אלא תזכור מאיפה זה התחיל, ומוטל עלינו להחזיר אף היסטוריה של אלפי שנים אחורה רק בשביל להשריש בנו את התחלתנו מאפס הגמור.

וכך צריכה להיות תחושת האדם במוחשיות בכל הישגיו, שאינו פועל כלום, ויצליח בזה כאשר יחשוב מהיכן התחילה ההתחלה, והיאך התחלתו היתה מאפס הגמור, ואח"כ יעמיק יותר במחשבתו, ויצליח להבין שגם עתה כשכבר הינו כאילו ופועל מעצמו זהו מהתמדת חיות ה' בקרבו, ושפעו של ה' הנשפע בו.

ולכך חמור ביותר עוון הכפיות טובה, וכנאמר: "משלם רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו".

וראינו בחז"ל שהחמירו ביותר על עוון הכפיות טובה גם בבין אדם לחבירו, ונימוקם עמם, דכל הכופר בטובתו של חבירו כופר בטובתו של הקב"ה. הורונו בזה להיות מורגלים במידת הכרת הטוב גם כלפי בני אדם, פן נשחית טבענו להיות כפויי טובה, דהאדם אינו יכול לפצל אישיותו להודות לזה, ולכפור לזה, לכך אם נתרגל לכפור בטובת בני אדם טבענו יהא לכפור בטובה ונשתמש בו גם כלפי הקב"ה, ולכך הזהירונו לא להשחית נפשנו בכפירת טובה כלפי שום אדם, דבזה מקנה אדם לעצמו להיות כפרן בטובה.

וכמבואר בספר "העקדה" (שער נב, דף רעד): "דהמידה היותר פחותה בחרפה, והמזקת שבאנשים ומחרבת את העולם – הנהנה מזולתו והוא כפוי טובה, לפי שמבטל המידה שעליה העולם מתקיים".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5