ו. הבנה בג' תמיהות התמוהים בענין התפילה

——–

ובזה יובנו כמה תמיהות גדולות:

תמיהה א. מה שהקשה המבי"ט בספרו "בית אלקים": ג' תפילות בכל יום החוזרות על עצמן, וכי כבוד המלך לבוא אליו ג' פעמים ביום ולבקש את אותו חפץ?! אין לך בזיון וקצף גדול מזה!

ומה עוד, הורו לנו חכמים דאם שגג או נאנס ולא התפלל, תפילה הבאה יתפלל פעמיים, מה האסון הגדול שלא ביקש פרנסה או רפואה בשוגג או באונס? והנה מחוייב הוא להתפלל פעמיים להשלים את אשר חיסר בבקשתו לחם ומים ויתר צרכיו, והוא תימה.

אלא מסביר המבי"ט, וכיוון לדבריו ה"סבא מקלם" בספר "חכמה ומוסר" (חלק שני מאמר א'): מטרת התפילה אינה בקשת החפץ גרידא, אלא מטרתה להקנות לאדם את מצות הדביקות והקשר עם בוראו לבל ימוט ואפילו לא לרגע, ועל זה אמר רבי יוחנן: "הלואי שיתפלל האדם כל היום כולו שאין תפילה מפסדת"(ירושלמי שבת א, ב, ז,), כי בתפילה מבטא האדם לפחות באופן חיצוני את מצות הדביקות, ומצוה זו הלא אין לה זמן מסויים אלא מצותה ביום ובלילה.

ולכן כל כמה שניגש האדם לבוראו ומבקש על נפשו ואפילו את אותה בקשה, אין הוא מאוס חלילה, כי נחת רוח גדול יש לו להשי"ת בזה שאין אנו מסיחין דעתנו ממנו. וכל פעם שאנו נזכרים בו הרי שמחה לפניו, וכמבואר לעיל שתכלית כל המצוות היא הדביקות. המצוות בפועל הינן פעולות חיצוניות והן לא התכלית, שהרי "רחמנא ליבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב) – הקב"ה רוצה את הלב, אלא שדרכן נגיע למצות הדביקות. וכמבואר ברמב"ם לעיל, שאי אפשר להגיע אליה אלא רק ע"י פעולות חיצוניות.

וזו כוונת רבי יוחנן בירושלמי – שאין תפילה מפסדת, לאדם נדמה אם לא נעניתי בתפילתי ולא נתמלאה בקשתי, הרי שתפילתי היתה לבטלה ומופסדת היא, אמנם זה אינו, עצם זה שהתפללת וזכית לדביקות – הרווחת פי כמה לאין שיעור מאשר היית מקבל את מבוקשך, רגעים אלו שעמדת לפני הבורא, הלא המה רגעים תכליתיים בחייך, רגעים אלה ישמרו לך לנצח להיות חלקך בעמלך מכל הבלי העולם, א"כ היש רווח גדול מזה?

תמיהה ב. מה צורך יש בתפילה, והלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך ויודע כל הצטרכותנו?

אלא כנ"ל: מצות התפילה מטרתה שנכיר ונדע שכל מחסורנו מתמלא על ידו יתברך, וכדי להשריש יסוד זה בלבנו לבל יישכח לעד, תיקנו לנו להתפלל ולבקש על נפשנו תמיד כדי להזכיר לנו את אפסיות כח האדם, ולשנן לעצמנו שהכל בהשגחה עליונה, ולכן אף שהקב"ה יודע מחסורנו, לולא מצות התפילה היה נשכח מאתנו יסוד זה, והלואי שיספיקו לנו מאה פעמים של הזדמנות שסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה להיזכר בכל יכול ולדבקה בו. שהרי זה נורא למתבונן, מילי דברכות הלא הוא דבר חמור, שהרי אפשר ליכשל בברכה לבטלה ח"ו או בהזכרת שם שמים לבטלה או בברכה שאינה צריכה, ועוד תילי תילים של הלכות ישנם בברכות, וסכנה גדולה ישנה ליכשל בהם בכל עת, עם כל זה ראו אנשי כנסת הגדולה לחייבנו בהם, ואפילו נשים ועמי הארץ חייבים ללמוד הלכות ברכות ולקיימם, כי יסוד היסודות הוא הזכירה את ה', ואיך יזכרהו? הלא בכך שבפיו יזכירהו בכל הזדמנות – לפחות מאה פעמים בכל יום.

תמיהה ג. מאחר שנצטווינו על מידת הביטחון ולהשליך כל יהבנו עליו, הרי עלינו להסכים שיעשה בנו כרצונו, ועלינו לבטוח בו שעושה הכל לטובתנו, ומה מקום יש לתפילה? כדוגמת "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", דהיינו: מה תצעק ותתפלל אלי, הרי יש להם להתחזק במידת הביטחון ולנסוע.

אלא, שאמנם נצטווינו על הביטחון, אולם מה יבטא את הביטחון של האדם בבוראו לידע שהכל ממנו ולבטוח בו – התפילה, שלולא היא ידעך בטחונו ויחזור בקלות למחשבת הטעות "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אבל כאשר האדם מקדים תפילה על כל פרט ופרט ממש, הרי זהו המזכיר לאדם את בוראו. וכמו שלימדונו חז"ל שיוסף הצדיק נאמר בו: "וירא אדוניו כי ה' אתו", שהיה מזכיר שם שמים על כל שירות ושירות שהיה משרת לאדונו, שיהא מוצלח ושישא חן בעיני אדונו. ובזו התפילה נעשה האדם דבוק בבוראו ומקיים את מצות הדביקות שהיא תכלית כל התורה כולה, כאמור, ואכן בזכות זה נושע לבסוף מצרתו כי כן סגולת הביטחון להמשיך חסד על הבוטח, וכנאמר: והבוטח בה' חסד יסובבנו, אלא שהדרך לחזק את הביטחון בה' הוא התפילה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5