——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(ג) וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּת-יַֽעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת-הַֽנַּֽעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל-לֵ֥ב הַֽנַּֽעֲרָֽ: וְאִתְרְעִיאַת נַפְשֵׁהּ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹבוּרְחֵים יָת עוּלֶמְתָּא וּמַלִּיל עַללִבָּא דְעוּלֶמְתָּא:
על לב הנערה. דברים המתישבין על הלב, ראי אביך בחלקת שדה קטנה כמה ממון בזבז, אני אשאך ותקני העיר וכל שדותיה:
(ד) וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל-חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַח-לִ֛י אֶת-הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה: וַאֲמַר שְׁכֶם לַחֲמוֹר אֲבוּהִי לְמֵימָרסַב לִי יָת עוּלֶמְתָּא הָדָאלְאִנְתּוּ:(ה) וְיַֽעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת-דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת-מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶֽחֱרִ֥שׁ יַֽעֲקֹ֖ב עַד-בֹּאָֽם: וְיַעֲקֹב שְׁמַע אֲרֵי סָאֵיב יָתדִּינָה בְרַתֵּהּ וּבְנוֹהִי הֲווֹ עִםגֵּיתוֹהִי בְּחַקְלָא וְשָׁתִיק יַעֲקֹב עַדמֵיתֵיהוֹן:(ו) וַיֵּצֵ֛א חֲמ֥וֹר אֲבִֽי-שְׁכֶ֖ם אֶל-יַֽעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתּֽוֹ: וּנְפַק חֲמוֹר אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם לְוַתיַעֲקֹב לְמַלָּלָא עִמֵּהּ:(ז) וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן-הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּי-נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת-בַּֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵֽעָשֶֽׂה: וּבְנֵי יַעֲקֹב עַלּוּ מִן חַקְלָאכַּד שְׁמָעוּ וְאִתְנְסִיסוּ גֻּבְרַיָּא וּתְקֵיףלְהוֹן לַחֲדָא אֲרֵי קְלָנָא עֲבַדבְּיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁכַּב עִם בַּת יַעֲקֹבוְכֵן לָא כָשַׁר לְאִתְעֲבָדָא:
וכן לא יעשה. לענות את הבתולות, שהאמות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול:
(ח) וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וּמַלִּיל חֲמוֹר עִמְּהוֹן לְמֵימָר שְׁכֶםבְּרִי אִתְרְעִיאַת נַפְשֵׁהּ בִּבְרַתְּכוֹן הָבוּכְעַן יָתַהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ:
חשקה. חפצה:
(ט) וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ-לָ֔נוּ וְאֶת-בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם: וְתִתְחַתְּנוּן בָּנָא בְּנָתֵיכוֹן תִּתְּנוּן לָנָאוְיָת בְּנָתָנָא תִּסְבוּן לְכוֹן:(י) וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֨רֶץ֙ תִּֽהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵאָֽחֲז֖וּ בָּֽהּ: וְעִמָּנָא תֵּתְבוּן וְאַרְעָא תְּהֵי קֳדָמֵיכוֹןתִּיבוּ וְעֲבִידוּ בַהּ סְחוֹרְתָּא וְאַחֲסִינוּבַּהּ:(יא) וַיֹּ֤אמֶר שְׁכֶם֙ אֶל-אָבִ֣יהָ וְאֶל-אַחֶ֔יהָ אֶמְצָא-חֵ֖ן בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן: וַאֲמַר שְׁכֶם לַאֲבוּהָא וּלְאַחָהָא אַשְׁכַּחרַחֲמִין בְּעֵינֵיכוֹן וְדִי תֵימְרוּן לִיאֶתֵּן:(יב) הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר תֹּֽאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ-לִ֥י אֶת-הַֽנַּֽעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה: אַסְגוּ עָלַי לַחֲדָא מוֹהֲרִין וּמַתְּנָןוְאֶתֵּן כְּמָא דִּי תֵימְרוּן לִיוְהָבוּ לִי יָת עוּלֶמְתָּא לאִנְתּוּ:
מהר. כתבה:
(יג) וַיַּֽעֲנ֨וּ בְנֵי-יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-שְׁכֶ֨ם וְאֶת-חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם: וַאֲתִיבוּ בְנֵי יַעֲקֹב יָת שְׁכֶםוְיָת חֲמוֹר אֲבוּהִי בְּחָכְמְתָא וּמַלִּילוּדִּי סָאֵב יָת דִּינָה אֲחָתְהוֹן:
במרמה. בחכמה: אשר טמא. הכתוב אומר שלא היתה רמיה, שהרי טמא את דינה אחותם:
(יד) וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַֽעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת-אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי-חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ: וַאֲמָרוּ לְהוֹן לָא נִכּוּל לְמֶעְבַּדפִּתְגָּמָא הָדֵין לְמִתַּן יָת אֲחָתָנָאלִגְבַר דִּי לֵיהּ עָרְלְתָא אֲרֵיחִסּוּדָא הִיא לָנָא:
חרפה הוא. שמץ פסול הוא אצלנו, הבא לחרף חברו הוא אומר לו ערל אתה, או בן ערל. חרפה בכל מקום גדוף:
(טו) אַךְ-בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּֽהְ֣יוּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל-זָכָֽר: בְּרַם בְּדָא נִתְפֵּס לְכוֹן אִםתֶּהֱווֹן כְּוָתָנָא לְמִגְזַר לְכוֹן כָּלדְּכוּרָא:
נאות לכם. נתרצה לכם, לשון (מ"ב יב ט) ויאותו: להמל. להיות נמול, אינו לשון לפעול אלא לשון להפעל:
(טז) וְנָתַ֤נּוּ אֶת-בְּנֹתֵ֨ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת-בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח-לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד: וְנִתַּן יָת בְּנָתָנָא לְכוֹן וְיָתבְּנָתֵיכוֹן נִסַּב לָנָא וְנִתּוּב עִמְּכוֹןוְנֵיהֵי לְעַמָּא חָד:
ונתנו. נו"ן שניה מדגשת, לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן ונתננו: ואת בנתיכם נקח לנו. אתה מוצא בתנאי שאמר חמור ליעקב ובתשובת בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב, לקח בנות שכם את שיבחרו להם ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם, דכתיב ונתנו את בנותינו, לפי דעתנו, ואת בנותיכם נקח לנו, ככל אשר נחפוץ. וכשדברו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים (פסוק כא) את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם, כדי לרצותם שיאותו להמול:
(יז) וְאִם-לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת-בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ: וְאִם לָא תְקַבְּלוּן מִנָּנָא לְמִגְזָרוּנְדַבֵּר יָת בְּרַתָּנָא וְנֵזֵיל:(יח) וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן-חֲמֽוֹר: וּשְׁפָרוּ פִּתְגָּמֵיהוֹן בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵישְׁכֶם בַּר חֲמוֹר:(יט) וְלֹֽא-אֵחַ֤ר הַנַּ֨עַר֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת-יַֽעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו: וְלָא אוֹחַר עוּלֵימָא לְמֶעְבַּד פִּתְגָּמָאאֲרֵי אִתְרְעִי בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּאיַקִּיר מִכֹּל בֵּית אֲבוּהִי:(כ) וַיָּבֹ֥א חֲמ֛וֹר וּשְׁכֶ֥ם בְּנ֖וֹ אֶל-שַׁ֣עַר עִירָ֑ם וַֽיְדַבְּר֛וּ אֶל-אַנְשֵׁ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹֽר: וַאֲתָא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּרֵהּ לִתְרַעקַרְתְּהוֹן וּמַלִּילוּ עִם אֲנָשֵׁי קַרְתְּהוֹןלְמֵימָר:(כא) הָֽאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵֽשְׁב֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת-יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת-בְּנֹתָם֙ נִֽקַּֽח-לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת-בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם: גֻּבְרַיָּא הָאִלֵּין שָׁלְמִין אִנּוּן עִמָּנָאוִיתִיבוּן בְּאַרְעָא וְיַעְבְּדוּן בַּהּ סְחוֹרְתָאוְאַרְעָא הָא פְתָיוּת יְדִין קֳדָמֵיהוֹןיָת בְּנָתֵיהוֹן נִסַּב לָנָא לִנְשִׁיןוְיָת בְּנָתָנָא נִתֵּן לְהוֹן:
שלמים. בשלום ובלב שלם: והארץ הנה רחבת ידים. כאדם שידו רחבה וותרנית, כלומר לא תפסידו כלום, פרקמטיא הרבה באה לכאן ואין לה קונים:
(כב) אַךְ-בְּ֠זֹ֠את יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָֽאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִֽהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֨נוּ֙ כָּל-זָכָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים: בְּרַם בְּדָא יִתָּפְסוּן לָנָא גּוּבְרַיָּאלְמִתַּב עִמָּנָא לְמֶהֱוֵי לְעַמָּא חָדבְּמִגְזַר לָנָא כָּל דְּכוּרָא כְּמָאדִּי אִנּוּן גְּזִירִין:
בהמול. בהיות נמול:
(כג) מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל-בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵֽשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ: גֵּיתֵיהוֹן וְקִנְיָנְהוֹן וְכָל בְּעִירְהוֹן הֲלָאדִּילָנָא אִנּוּן בְּרַם נִתְפֵּס לְהוֹןוִיתִיבוּן עִמָּנָא:
אך נאותה להם. לדבר זה, ועל ידי כן ישבו אתנו:
(כד) וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶל-חֲמוֹר֙ וְאֶל-שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ כָּל-יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֣עַר עִיר֑וֹ וַיִּמֹּ֨לוּ֙ כָּל-זָכָ֔ר כָּל-יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֥עַר עִירֽוֹ: וְקַבִּילוּ מִן חֲמוֹר וּמִן שְׁכֶםבְּרֵהּ כָּל נָפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּהּוּגְזָרוּ כָּל דְּכוּרָא כָּל נָפְקֵיתְּרַע קַרְתֵּהּ:(כה) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵ֣י-בְנֵי-יַֽ֠עֲקֹ֠ב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל-הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל-זָכָֽר: וַהֲוָה בְיוֹמָא תְלִיתָאָה כַּד תְּקִיפוּעֲלֵיהוֹן כֵּאבֵיהוֹן וּנְסִיבוּ תְרֵין בְּנֵייַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִּינָהגְּבַר חַרְבֵּהּ וְעַלּוּ עַל קַרְתָּאדְּיָתְבוּן לְרָחֲצָן וּקְטָלוּ כָּל דְּכוּרָא:
שני בני יעקב. בניו היו, ואף על פי כן נהגו עצמן שמעון ולוי, כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה המנו: אחי דינה. לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה: בטח. שהיו כואבים. ומדרש אגדה בטוחים היו על כחו של זקן:
(כו) וְאֶת-חֲמוֹר֙ וְאֶת-שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָֽרְג֖וּ לְפִי-חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת-דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ: וְיָת חֲמוֹר וְיָת שְׁכֶם בְּרֵהּקְטָלוּ לְפִתְגַּם דְּחָרֶב וּדְבָרוּ יָתדִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וּנְפָקוּ:(כז) בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל-הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם: בְּנֵי יַעֲקֹב עַלּוּ לְחַלָּצָא קָטִילַיָּאוּבְזוֹ קַרְתָּא דִּי סָאִיבוּ אֲחָתְהוֹן:
על החללים. לפשט את החללים:
(כח) אֶת-צֹאנָ֥ם וְאֶת-בְּקָרָ֖ם וְאֶת-חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר-בָּעִ֛יר וְאֶת-אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ: יָת עָנְהוֹן וְיָת תּוֹרְהוֹן וְיָתחֲמָרֵיהוֹן וְיָת דִּי בְקַרְתָּא וְיָתדִּי בְחַקְלָא בְּזוֹ:(כט) וְאֶת-כָּל-חֵילָ֤ם וְאֶת-כָּל-טַפָּם֙ וְאֶת-נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת: וְיָת כָּל נִכְסֵיהוֹן וְיָת כָּלטַפְלְהוֹן וְיָת נְשֵׁיהוֹן שְׁבוֹ וּבְזוֹוְיָת כָּל דִּי בְבֵיתָא:
חילם. ממונם וכן (דברים ח יז) עשה לי את החיל הזה, (במדבר כד יח) וישראל עשה חיל, (תהלים מט יא) ועזבו לאחרים חילם: שבו. לשון שביה לפיכך טעמו מלרע:
(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל-שִׁמְע֣וֹן וְאֶל-לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֨נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַֽעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַֽאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶֽאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי: וַאֲמַר יַעֲקֹב לְשִׁמְעוֹן וּלְלֵוִי עֲכַרְתּוּןיָתִי לְמִתַּן דְּבָבוּ בֵּינָנָא וּבֵיןיָתְבֵי אַרְעָא בִּכְנַעֲנָאָה וּבַפְּרִזָּאָה וַאֲנָאעַם דְּמִנְיַן וְיִתְכַּנְשׁוּן עֲלַי וְיִמְחִנּוּנִיוְאֶשְׁתֵּצֵי אֲנָא וְאֱנַשׁ בֵּיתִי:
עכרתם. לשון מים עכורים, אין דעתי צלולה עכשיו. ואגדה, צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב, אלא שהיו אומרים (שמות כג ל) עד אשר תפרה ונחלת את הארץ, לפיכך היו שותקין: מתי מספר. אנשים מועטים:
(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַֽכְזוֹנָ֕ה יַֽעֲשֶׂ֖ה אֶת-אֲחוֹתֵֽנוּ: (פ) וַאֲמָרוּ הַכְנָפְקַת בָּרָא יִתְעֲבֵד (נ"איַעְבֵּד יָת אַחָתָנָא) לַאֲחָתָנָא:
הכזונה. הפקר: את אחותנו. ית אחתנא:
לה (א) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵית-אֵ֖ל וְשֶׁב-שָׁ֑ם וַֽעֲשֵׂה-שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ: וַאֲמַר יְיָ לְיַעֲקֹב קוּם סַקלְבֵית אֵל וְתִיב תַּמָן וְעִבֵּדתַּמָן מַדְבְּחָא לֵאלָהָא דְאִתְגְלִי לָךְבְּמֵעִרְקָךְ מִן קֳדָם עֵשָׂו אָחוּךְ:
קום עלה. לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך:
(ב) וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל-בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל-אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת-אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹֽכְכֶ֔ם וְהִֽטַ֣הֲר֔וּ וְהַֽחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹֽתֵיכֶֽם: וַאֲמַר יַעֲקֹב לֶאֱנַשׁ בֵּיתֵהּ וּלְכֹלדִּי עִמֵּהּ אַעְדוּ יָת טַעֲוַתעַמְמַיָּא דִי בֵינֵיכוֹן וְאִדַכּוּ וְשַׁנּוּכְּסוּתְכוֹן:
הנכר. שיש בידכם משלל של שכם: והטהרו. מעבודה זרה: והחליפו שמלתיכם. שמא יש בידכם כסות של עבודה זרה:
(ג) וְנָק֥וּמָה וְנַֽעֲלֶ֖ה בֵּית-אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה-שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָֽעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי: וְנֵקוֹם וְנִסַּק לְבֵית אֵל וְאֶעְבֵּדתַּמָּן מַדְבְּחָא לֵאלָהָא דְקַבִּיל צְלוֹתִיבְּיוֹמָא דְעַקְתִי וַהֲוָה מֵימְרֵהּ בְּסַעְדִיבְּאָרְחָא דִי אֲזָלִית:(ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל-אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת-הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם-שְׁכֶֽם: וִיהָבוּ לְיַעֲקֹב יָת כָּל טַעֲוַתעַמְמַיָּא דִי בִידֵיהוֹן וְיָת קָדָשַׁיָּאדִי בְאֻדְנֵיהוֹן וְטַּמַּר יָתְהוֹן יַעֲקֹבתְּחוֹת בָּטְמָא דִי עִם שְׁכֶם:
האלה. מין אילן סרק: עם שכם. אצל שכם:
(ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י | חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל-הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַֽחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַֽעֲקֹֽב: וּנְטָלוּ וַהֲוַת דַּחֲלָא דַיְיָ עַלעַמְמַיָא דִי בְּקִרְוֵי סַחֲרָנֵיהוֹן וְלָארְדָפוּ בָּתַר בְּנֵי יַעֲקֹב:
חתת. פחד:
(ו) וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּית-אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל-הָעָ֥ם אֲשֶׁר-עִמּֽוֹ: וַאֲתָא יַעֲקֹב לְלוּז דִּי בְאַרְעָאדִכְנַעַן הִיא בֵּית אֵל הוּאוְכָל עַמָּא דִי עִמֵּהּ:(ז) וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּית-אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו: וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא וּקְרָא לְאַתְרָאאֵל בֵּית אֵל אֲרֵי תַמָּןאִתְגְלֵי לֵהּ יְיָ בְּמֵעִרְקֵהּ מִןקֳדָם אָחוּהִי:
אל בית אל. הקדוש ברוך הוא בבית אל גלוי שכינתו בבית אל. יש תבה חסרה בי"ת המשמשת בראשה, כמו (ש"ב ט ד) הנה הוא בית מכיר בן עמיאל, כמו בבית מכיר, (להלן לח יא) בית אביך כמו בבית אביך: נגלו אליו האלהים. במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים, כמו (להלן לט כ) אדני יוסף, (שמות כב יד) אם בעליו עמו, ולא נאמר בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים:
(ח) וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵית-אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת: (פ) וּמִיתַת דְּבוֹרָה מֵנִקְתָּא דְרִבְקָה וְאִתְקְבָרַתמִלְרַע לְבֵית אֵל בְּשִׁפּוֹלֵי מֵישְׁרָאוּקְרָא שְׁמֵּהּ מֵישַׁר בָּכִיתָא:
ותמת דברה. מה ענין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כז מה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה: מתחת לבית אל. העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר: תחת האלון. בשפולי מישרא, שהיה מישור מלמעלה בשפוע ההר והקבורה מלמטה, ומישור של בית אל היו קורין לו אלון. ואגדה נתבשר שם באבל שני, שהגד לו על אמו שמתה. ואלון בלשון יוני אחר. ולפי שהעלימו את יום מותה, שלא יקללו הבריות הכרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמו:
(ט) וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶל-יַֽעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ: וְאִתְגְלִי יְיָ לְיַעֲקֹב עוֹד בְּמֵיתוֹהִימִפַּדַן אֲרָם וּבָרִיךְ יָתֵהּ:
עוד. פעם שני במקום הזה, אחד בלכתו ואחד בשובו: ויברך אתו. ברכת אבלים:
(י) וַיֹּֽאמֶר-ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַֽעֲקֹ֑ב לֹֽא-יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֙ ע֜וֹד יַֽעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם-יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל: וַאֲמַר לֵהּ יְיָ שְׁמָךְ יַעֲקֹבלָא יִתְקְרֵי שְׁמָךְ עוֹד יַעֲקֹבאֶלָהֵין יִשְׂרָאֵל יְהֵא שְׁמָךְ וּקְרָאיָת שְׁמֵהּ יִשְׂרָאֵל:
לא יקרא שמך עוד יעקב. לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד:
(יא) וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵֽחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ: וַאֲמַר לֵהּ יְיָ אֲנָא אֵלשַׁדַּי פּוּשׁ וּסְגֵי עַם וְכִנְשַׁתשִׁבְטִּין יְהֵא מִנָּךְ וּמַלְכִין דְשַׁלִּיטִיןבְּעַמְמַיָּא מִנָּךְ יִפְקוּן:
אני אל שדי. שאני כדאי לברך, שהברכות שלי: פרה ורבה. על שם שעדין לא נלד בנימין ואף על פי שכבר נתעברה ממנו: גוי. בנימין: גוים. מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף, והם במנין השבטים: ומלכים. שאול ואיש בשת שהיו משבט בנימין, שעדין לא נלד. (ופסוק זה דרשו אבנר כשהמליך איש בשת, ואף השבטים דרשוהו וקרבו בנימין, דכתיב (שופטים כא א) איש ממנו לא יתן את בתו לבנימן לאשה, וחזרו ואמרו אלמלא היה עולה מן השבטים לא היה הקדוש ברוך הוא אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו) : גוי וקהל גוים. שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אמות, וכן כל הסנהדרין שבעים. דבר אחר שעתידים בניו להקריב אסור במות כגוים בימי אליהו:
(יב)  שישי  וְאֶת-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּלְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת-הָאָֽרֶץ: וְיָת אַרְעָא דִי יְהָבִית לְאַבְרָהָםוּלְיִצְחָק לָךְ אֶתְּנִנַּהּ וְלִבְנָיךְ בַּתְרָךְאֶתֵּן יָת אַרְעָא:(יג) וַיַּ֥עַל מֵֽעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ: וְאִסְתַּלַּק מֵעִלָּוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ בְּאַתְרָאדִי מַלֵּיל עִמֵּהּ:(יד) וַיַּצֵּ֨ב יַֽעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן: וַאֲקֵם יַעֲקֹב קַמְתָא בְּאַתְרָא דִימַלִּיל עִמֵּהּ קָמַת אַבְנָא וְאַסִּיךְעֲלַהּ נִסּוּכִין וַאֲרִיק עֲלַהּ מִשְׁחָא:
במקום אשר דבר אתו. איני יודע מה מלמדנו:
(טו) וַיִּקְרָ֨א יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּית-אֵֽל: וּקְרָא יַעֲקֹב יָת שְׁמָא דְאַתְרָאדִי מַלִּיל עִמֵּהּ תַּמָּן יְיָבֵּית אֵל:(טז) וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי-ע֥וֹד כִּבְרַת-הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ: וּנְטָלוּ מִבֵּית אֵל וַהֲוָה עוֹדכְּרוּבַת אַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וִילִידַתרָחֵל וְקַשִׁיאַת בְּמֵילְדַהּ:
כברת הארץ. מנחם פרש לשון כביר, רבוי, מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנקבת ככברה שהניר מצוי, הסתו עבר, והשרב עדין לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ. ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר (ישעיה ה י) צמדי כרם, (לעיל לג יט) חלקת השדה, כך במהלך אדם נותן שם מדה כברת ארץ:
(יז) וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַֽמְיַלֶּ֨דֶת֙ אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-גַם-זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן: וַהֲוָה בְקַשְׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמֶרֶת לַהּחָיְתָא לָא תִדְחֲלִי אֲרֵי אַףדֵּין לִיךְ בָּר:
כי גם זה. נוסף לך על יוסף. ורבותינו דרשו עם כל שבט נלדה תאומה, ועם בנימין נלדה תאומה יתרה:
(יח) וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן-אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא-ל֥וֹ בִנְיָמִֽין: וַהֲוָה בְּמִפַּק נַפְשַׁהּ אֲרֵי מִיתַת(נ"י מַיְתָא) וּקְרַת שְׁמֵהּ בַּרדְוָי וַאֲבוּהִי קְרָא לֵהּ בִּנְיָמִין:
בן אוני. בן צערי: בנימין. נראה בעיני לפי שהוא לבדו נלד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר לג מ) בנגב בארץ כנען, (לעיל יב ט) הלוך ונסוע הנגבה: בנימין. בן ימין, לשון (תהלים פט יג) צפון וימין אתה בראתם, לפיכך הוא מלא:
(יט) וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם: וּמִיתַת רָחֵל וְאִתְקְבָרַת בְּאֹרַח אֶפְרָתהִיא בֵּית לָחֶם:(כ) וַיַּצֵּ֧ב יַֽעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל-קְבֻֽרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת-רָחֵ֖ל עַד-הַיּֽוֹם: וַאֲקֵים יַעֲקֹב קַמְתָא עַל קְבֻרְתַּהּהִיא קָמַת קְבֻרְתָּא דְרָחֵל עַדיוֹמָא דֵין:(כא) וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל-עֵֽדֶר: וּנְטַל יִשְׂרָאֵל וּפְרַס מַשְׁכְּנֵהּ מִלְהַלָאלְמִגְדְלָא דְעֵדֶר:(כב) וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔֗ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל (פ) וַיִּהְי֥וּ בְנֵי יַֽעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר: וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָאהַהִיא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּשְׁכִיב עִםבִּלְהָה לְחֵינָתָא דַאֲבוּהִי וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵלוַהֲווֹ בְנֵי יַעֲקֹב תְּרֵי עֲסַר:
בשכן ישראל בארץ ההוא. עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה: וישכב. מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועו, שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל: ויהיו בני יעקב שנים עשר. מתחיל לענין ראשון משנלד בנימין נשלמה המטה, ומעתה ראוים להמנות, ומנאן. ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכלן שוין, וכלן צדיקים, שלא חטא ראובן:
(כג) בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַֽעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשׂכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן: בְּנֵי לֵאָה בּוּכְרָא דְיַעֲקֹב רְאוּבֵןוְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָׂשׂכָר וּזְבֻלוּן:
בכור יעקב. אפלו בשעת הקלקלה קראו בכור: בכור יעקב. בכור לנחלה, בכור לעבודה, בכור למנין, ולא נתנה בכורה ליוסף אלא לענין השבטים שנעשה לשני שבטים:
(כד) בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן: בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(כה) וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי: וּבְנֵי בִלְהָה אַמְתָא דְרָחֵל דָּןוְנַפְתָּלִי:(כו) וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד-ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם: וּבְנֵי זִלְפָּה אַמְתָא דְלֵאָה גָּדוְאָשֵׁר אִלֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב דִּיאִתְיְלִידוּ לֵהּ בְּפַדַן אֲרָם:(כז) וַיָּבֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ אֶל-יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק: וַאֲתָא יַעֲקֹב לְוַת יִצְחָק אֲבוּהִימַמְרֵא קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹןדִּי דָר תַּמָּן אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
ממרא. שם המישור: קרית הארבע. שם העיר ממרא קרית הארבע אל מישור של קרית ארבע. ואם תאמר היה לו לכתוב ממרא הקרית ארבע, כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול, כגון זה, וכגון בית לחם, אבי עזר, בית אל, אם הוצרך להטיל בו ה"א נותנה בראש התבה השניה (ש"א טז א) בית הלחמי, (שופטים ו כד) בעפרת אבי העזרי, (מ"א טז לד) בנה חיאל בית האלי:
(כח) וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה: וַהֲווֹ יוֹמֵי יִצְחָק מְאָה וּתְמָנָןשְׁנִין:(כט) וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל-עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַֽעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: (פ) וְאִתְנְגִיד יִצְחָק וּמִית וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵהּסִיב וּשְׂבַע יוֹמִין וּקְבָרוּ יָתֵהּעֵשָׂו וְיַעֲקֹב בְּנוֹהִי:
ויגוע יצחק. אין מקדם ומאחר בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי כשנלד יעקב היה יצחק בן ששים שנה, שנאמר (לעיל כה כו) ויצחק בן ששים שנה וגו' , ויצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, אם תוציא ששים ממאה ושמונים שנה, נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמונה ליעקב. כיצד, בן ששים ושלש נתברך, וארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר, הרי שבעים ושבע, וארבע עשרה עבד באשה, ובסוף ארבע עשרה נלד יוסף, שנאמר (לעיל ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' , הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר יוסף הרי מאה ושמנה. (עוד מפורש מן המקרא משנמכר יוסף עד שבא יעקב מצרימה עשרים ושתים שנה, שנאמר (להלן מא מו) ויוסף בן שלשים שנה וגו' , ושבע שנים שובע ושנתים רעב הרי עשרים ושתים, וכתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה נמצא יעקב במכירתו מאה ושמונה) :
לו (א) וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: וְאִלֵּין תּוּלְדַת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:(ב) עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת-נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת-עָדָ֗ה בַּת-אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת-אָֽהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת-עֲנָ֔ה בַּת-צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי: עֵשָׂו נְסִיב יָת נְשׁוֹהִי מִבְּנַתכְּנָעַן יָת עָדָה בַּת אֵילוֹןחִתָּאָה וְיָת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָהבַּת צִבְעוֹן חִוָאָה:
עדה בת אילון. היא (לעיל כו לד) בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה: אהליבמה. היא יהודית, והוא כנה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו: בת ענה בת צבעון. אם בת ענה לא בת צבעון, ענה בנו של צבעון, שנאמר (פסוק כד) ואלה בני צבעון ואיה וענה, מלמד שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצאת אהליבמה מבין שניהם והודיעך הכתוב שכלן בני ממזרות היו:
(ג) וְאֶת-בָּֽשְׂמַ֥ת בַּת-יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת: וְיָת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחָתֵהּדִנְבָיוֹת:
בשמת בת ישמעאל. ולהלן קורא לה (כח ט) מחלת. מצינו באגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלשה מוחלין להן עונותיהם גר שנתגיר, והעולה לגדלה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיה: אחות נביות. על שם שהוא השיאה לו משמת ישמעאל נקראת על שמו:
(ד) וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת-אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת-רְעוּאֵֽל: וִילִידַת עָדָה לְעֵשָׂו יָת אֱלִיפָזוּבָשְׂמַת יְלִידַת יָת רְעוּאֵל:(ה) וְאָֽהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת-(יעיש) יְע֥וּשׁ וְאֶת-יַעְלָ֖ם וְאֶת-קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ-ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: וְאָהֳלִיבָמָה יְלִידַת יָת יְעוּשׁ וְיָתיַעְלָם וְיָת קֹרַח אִלֵּין בְּנֵיעֵשָׂו דִי אִתְיְלִידוּ לֵהּ בְּאַרְעָאדִכְנָעַן:
ואהליבמה ילדה וגו' . קרח זה ממזר היה ובן אליפז היה, שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו שהרי הוא מנוי עם (פסוק טז) אלופי אליפז בסוף הענין:
(ו) וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת-נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת-בָּנָ֣יו וְאֶת-בְּנֹתָיו֘ וְאֶת-כָּל-נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת-מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל-קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל-אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽיו: וּדְבַר עֵשָׂו יָת נְשׁוֹהִי וְיָתבְּנוֹהִי וְיָת בְּנָתֵהּ וְיָת כָּלנַפְשַׁת בֵּיתֵהּ וְיָת גֵּיתוֹהִי וְיָתכָּל בְּעִירֵהּ וְיָת כָּל קִנְיָנֵהּדִי קְנָא בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וַאֲזַללְאַרְעָא אוֹחֲרִי מִן קֳדָם יַעֲקֹבאָחוּהִי:
וילך אל ארץ. לגור באשר ימצא:
(ז) כִּֽי-הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם: אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי מִלְמִתַּבכַּחֲדָא וְלָא יְכִילַת אֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹןלְסוֹבָרָא יָתְהוֹן מִן קֳדָם גֵּיתֵיהוֹן:
ולא יכלה ארץ מגוריהם. להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (פסוק ו) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזרת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו:
(ח) וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: וִיתֵיב עֵשָׂו בְּטוּרָא דְשֵׂעִיר עֵשָׂוהוּא אֱדוֹם:(ט) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר: וְאִלֵּין תּוּלְדַת עֵשָׂו אֲבוּהוֹן דֶאֱדוֹמָאֵיבְּטוּרָא דְשֵׂעִיר:
ואלה. התולדות שהולידו בניו עכשיו משהלך לשעיר:
(י) אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי-עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן-עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן-בָּֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: אִלֵּין שְׁמָהַת בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַזבַּר עָדָה אִתַּת עֵשָׂו רְעוּאֵלבַּר בָּשְׂמַת אִתַּת עֵשָׂו:(יא) וַיִּֽהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז: וַהֲווֹ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָרצְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז:(יב) וְתִמְנַ֣ע | הָֽיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן-עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶֽאֱלִיפַ֖ז אֶת-עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: וְתִמְנַע הֲוַת לְחֵינָתָא לֶאֱלִיפַז בַּרעֵשָׂו וִילִידַת לֶאֱלִיפַז יָת עֲמָלֵקאִלֵּין בְּנֵי עָדָה אִתַּת עֵשָׂו:
ותמנע היתה פילגש. להודיע גדלתו של אברהם כמה היו תאבים לדבק בזרעו. תמנע זו בת אלופים היתה, שנאמר (פסוק כב) ואחות לוטן תמנע, ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה, מן החורים שישבו בה לפנים, אמרה איני זוכה להנשא לך, הלואי ואהיה פילגש. ובדברי הימים מונה אותה (דברי הימים א' א לו) בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע, ולא מנאה עם בני שעיר שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב:
(יג) וְאֵ֨לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: וְאִלֵּין בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת וָזֶרַחשַׁמָּה וּמִזָה אִלֵּין הֲווֹ בְּנֵיבָשְׂמַת אִתַּת עֵשָׂו:(יד) וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָֽהֳלִיבָמָ֧ה בַת-עֲנָ֛ה בַּת-צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת-(יעיש) יְע֥וּשׁ וְאֶת-יַעְלָ֖ם וְאֶת-קֹֽרַח: וְאִלֵּין הֲווֹ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַתעֲנָה בַּת צִבְעוֹן אִתַּת עֵשָׂווִילִידַת לְעֵשָׂו יָת יְעוּשׁ וְיָתיַעְלָם וְיָת קֹרַח:(טו) אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי-עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז: אִלֵּין רַבְרְבֵי בְנֵי עֵשָׂו בְּנֵיאֱלִיפַז בּוּכְרָא דְעֵשָׂו רַבָּא תֵּימָןרַבָּא אוֹמָר רַבָּא צְפוֹ רַבָּאקְנַז:
אלה אלופי בני עשו. ראשי משפחות:
(טז) אַלּוּף-קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה: רַבָּא קֹרַח רַבָּא גַעְתָּם רַבָּאעֲמָלֵק אִלֵּין רַבְרְבֵי אֱלִיפַז בְּאַרְעָאדֶאֱדוֹם אִלֵּין בְּנֵי עָדָה:(יז) וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן-עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֨חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: וְאִלֵּין בְּנֵי רְעוּאֵל בַּר עֵשָׂורַבָּא נַחַת רַבָּא זֶרַח רַבָּאשַׁמָה רַבָּא מִזָּה אִלֵּין רַבְרְבֵירְעוּאֵל בְּאַרְעָא דֶאֱדוֹם אִלֵין בְּנֵיבָשְׂמַת אִתַּת עֵשָׂו:(יח) וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָֽהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת-עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: וְאִלֵּין בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה אִתַּת עֵשָׂורַבָּא יְעוּשׁ רַבָּא יַעְלָם רַבָּאקֹרַח אִלֵּין רַבְרְבֵי אָהֳלִיבָמָה בַּתעֲנָה אִתַּת עֵשָׂו:(יט) אֵ֧לֶּה בְנֵֽי-עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּֽוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ס) אִלֵּין בְּנֵי עֵשָׂו וְאִלֵּין רַבְרְבָנֵיהוֹןהוּא אֱדוֹם:(כ)  שביעי  אֵ֤לֶּה בְנֵֽי-שֵׂעִיר֙ הַֽחֹרִ֔י יֽשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַֽעֲנָֽה: אִלֵּין בְּנֵי שֵׂעִיר חוֹרָאָה יָתְבֵידְּאַרְעָא לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
ישבי הארץ. שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם. ורבותינו דרשו שהיו בקיאין בישובה של ארץ, מלא קנה זה לזיתים מלא קנה זה לגפנים, שהיו טועמין העפר ויודעים אי זו נטיעה ראויה לה:
(כא) וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם: וְדִישׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אִלֵּין רַבְרְבֵיחוֹרָאֵי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאַרְעָא דֶאֱדוֹם:(כב) וַיִּהְי֥וּ בְנֵי-לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַֽאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע: וַהֲווֹ בְנֵי לוֹטָן חוֹרִי וְהֵימָםוַאֲחָתֵהּ דְלוֹטָן תִּמְנָע:(כג) וְאֵ֨לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם: וְאִלֵּין בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַתוְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:(כד) וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי-צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַֽעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת-הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת-הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו: וְאִלֵּין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָההוּא עֲנָה דִּי אַשְׁכַּח יָתּגִּבָּרַיָּא בְּמַדְבְּרָא כַּד הֲוָה רָעֵייָת חֲמָרַיָּא לְצִבְעוֹן אֲבוּהִי:
ואיה וענה. וי"ו יתרה, והוא כמו איה וענה, והרבה יש במקרא (דניאל ח יג) תת וקדש וצבא מרמס, (תהלים עו ז) נרדם ורכב וסוס: הוא ענה. האמור למעלה (פסוק כ) שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה: את הימם. פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם. ולמה נקרא שמם ימים, שאימתן מטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם) . ולא הזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע, ולהודיע גדלת זרע אברהם, כמו שפרשתי למעלה (פסוק יב) :
(כה) וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי-עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָֽהֳלִיבָמָ֖ה בַּת-עֲנָֽה: וְאִלֵּין בְּנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָהבַּת עֲנָה:(כו) וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן: וְאִלֵּין בְּנֵי דִישָׁן חֶמְדָן וְאֶשְׁבָּןוְיִתְּרָן וּכְרָן:(כז) אֵ֖לֶּה בְּנֵי-אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַֽעֲוָ֖ן וַֽעֲקָֽן: אִלֵּין בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָןוַעֲקָן:(כח) אֵ֥לֶּה בְנֵֽי-דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַֽאֲרָֽן: אִלֵּין בְּנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:(כט) אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַֽחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה: אִלֵּין רַבְרְבֵי חוֹרָאָה רַבָּא לוֹטָןרַבָּא שׁוֹבָל רַבָּא צִבְעוֹן רַבָּאעֲנָה:(ל) אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַֽחֹרִ֛י לְאַלֻּֽפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר: (פ) רַבָּא דִּשֹׁן רַבָּא אֵצֶר רַבָּאדִישָׁן אִלֵּין רַבְרְבֵי חוֹרָאָה לְרַבְרְבָנֵיהוֹןבְּאַרְעָא דְשֵׂעִיר:(לא) וְאֵ֨לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָֽלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ-מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְאִלֵּין מַלְכַיָּא דִי מְלִיכוּ בְּאַרְעָאדֶאֱדוֹם קֳדָם דִּי מְלַךְ מַלְכָּאלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואלה המלכים וגו' . שמנה היו וכנגדן העמיד יעקב ובטל מלכות עשו בימיהם, ואלו הן שאול, ואיש בשת, דוד, ושלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. ובימי יורם בנו כתיב (מ"ב ח כ) בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך, ובימי שאול כתיב (מ"א כב מח) ומלך אין באדום נצב מלך:
(לב) וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּֽאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן-בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה: וּמְלַךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בַּר בְּעוֹרוְשׁוּם קַרְתֵּהּ דִּנְהָבָה:(לג) וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן-זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה: וּמִית בָּלַע וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי יוֹבָבבַּר זֶרַח מִבָּצְרָה:
יובב בן זרח מבצרה. בצרה מערי מואב היא, שנאמר (ירמיה מח כד) ועל קריות ועל בצרה וגו' , ולפי שהעמידה מלך לאדום, עתידה ללקות עמהם, שנאמר (ישעיה לד ו) כי זבח לה' בבצרה:
(לד) וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּֽימָנִֽי: וּמִית יוֹבָב וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי חֻשָׁםמֵאַרְעָא דָרוֹמָא:(לה) וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן-בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת-מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית: וּמִית חֻשָׁם וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי הֲדַדבַּר בְּדַד דִקְטִיל יָת מִדְיָנָאֵיבְּחַקְלָא דְמוֹאָב וְשׁוּם קַרְתֵּהּ עֲוִית:
המכה את מדין בשדה מואב. שבא מדין על מואב למלחמה, והלך מלך אדום לעזור את מואב. ומכאן אנו למדים שהיו מדין ומואב מריבים זה עם זה, ובימי בלעם עשו שלום להתקשר על ישראל:
(לו) וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה: וּמִית הֲדָד וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי שַׂמְלָהמִמַשְׂרֵקָה:(לז) וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵֽרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר: וּמִית שַׂמְלָה וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי שָׁאוּלמֵרְחוֹבוֹת דְעַל פְּרָת:(לח) וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן-עַכְבּֽוֹר: וּמִית שָׁאוּל וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי בַּעַלחָנָן בַּר עַכְבּוֹר:(לט) וַיָּ֘מָת֘ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן-עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת-מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב: וּמִית בַּעַל חָנָן בַּר עַכְבּוֹרוּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי הֲדַר וְשׁוּם קַרְתֵּהּפָּעוּ וְשׁוּם אִתְּתֵהּ מְהֵיטַבְאֵל בַּתמַטְּרֵד בַת מְצָרֵף דַּהֲבָא:
בת מי זהב. שהיה אומר מהו זהב, עשיר היה ואין זהב חשוב בעיניו לכלום:
(מ)  מפטיר  וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹֽמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת: וְאִלֵּין שְׁמָהַת רַבְרְבֵי עֵשָׂו לְזַרְעֲיָתְהוֹןלְאַתְרֵיהוֹן בִּשְׁמָהַתְהוֹן רַבָּא תִמְנָע רַבָּאעַלְוָה רַבָּא יְתֵת:
ואלה שמות אלופי עשו. שנקרא על שם מדינותיהם לאחר שמת הדר ופסקה מהם מלכות. והראשונים הנזכרים למעלה, הם שמות תולדותם, וכן מפורש בדברי הימים (דברי הימים א' א נא) וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע וגו' :
(מא) אַלּ֧וּף אָֽהֳלִֽיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן: רַבָּא אָהֳלִיבָמָה רַבָּא אֵלָה רַבָּאפִּינֹן:(מב) אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר: רַבָּא קְנַז רַבָּא תֵימָן רַבָּאמִבְצָר:(מג) אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה | אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם: (פפפ) רַבָּא מַגְדִיאֵל רַבָּא עִירָם אִלֵּיןרַבְרְבֵי אֱדוֹם לְמוֹתְבָנְהוֹן בְּאַרְעָא אַחֲסַנְתְּהוֹןהוּא עֵשָׂו אֲבוּהוֹן דֶאֱדוֹמָאֵי: פפפ:
מגדיאל. היא רומי:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…