——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(יז) וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי-עִזִּ֖ים מִן-הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם-תִּתֵּ֥ן עֵֽרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ: וַאֲמַר אֲנָא אֲשַׁלַּח גַּדְיָא בַרעִזֵּי מִן עָנָא וַאֲמֶרֶת אִםתִּתֵּן מַשְׁכּוֹנָא עַד דְּתִשְׁלָח:
ערבון. משכון:
(יח) וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָעֵֽרָבוֹן֘ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן-לָךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּֽתֶּן-לָ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ: וַאֲמַר מָה מַשְׁכּוֹנָא דִּי אֶתֵּןלָךְ וַאֲמֶרֶת עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁפָּךְ וְחוּטְרָךְדִּי בִידָךְ וִיהַב לַהּ וְעַללְוָתַהּ וְעַדִּיאַת לֵהּ:
חתמך ופתילך. עזקתך ושושיפך, טבעת שאתה חותם בה, ושמלתך שאתה מתכסה בה: ותהר לו. גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו:
(יט) וַתָּ֣קָם וַתֵּ֔לֶךְ וַתָּ֥סַר צְעִיפָ֖הּ מֵֽעָלֶ֑יהָ וַתִּלְבַּ֖שׁ בִּגְדֵ֥י אַלְמְנוּתָֽהּ: וְקָמַת וַאֲזָלַת וְאַעְדִּיאַת עֵיפַהּ מִנַּהּוּלְבִישַׁת לְבוּשֵׁי אַרְמְלוּתַהּ:(כ) וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת-גְּדִ֣י הָֽעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵֽרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ: וְשַׁדַּר יְהוּדָה יָת גַּדְיָא בַרעִזֵּי בִּידָא דְרַחֲמֵהּ עֲדֻלָּמָאָה לְמִסַּבמַשְׁכּוֹנָא מִידָא דְאִתְּתָא וְלָא אַשְׁכְּחַהּ:(כא) וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת-אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָֽעֵינַ֖יִם עַל-הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹֽא-הָֽיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה: וּשְׁאִיל יָת אֲנָשֵׁי אַתְרַהּ לְמֵימַראָן מְקַדִּשְׁתָּא הִיא בְעַיְנִין עַלאָרְחָא וַאֲמָרוּ לֵית הָכָא מְקַדִּשְׁתָּא:
הקדשה. מקדשת ומזמנת לזנות:
(כב) וַיָּ֨שָׁב֙ אֶל-יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א מְצָאתִ֑יהָ וְגַ֨ם אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ אָֽמְר֔וּ לֹא-הָֽיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה: וְתָב לְוַת יְהוּדָה וַאֲמַר לָאאַשְׁכְּחִיתַהּ וְאַף אֲנָשֵׁי אַתְרָא אֲמָרוּלֵית הָכָא מְקַדִּשְׁתָּא:(כג) וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּח-לָ֔הּ פֶּ֖ן נִֽהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֨חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ: וַאֲמַר יְהוּדָה תִּסַּב לַהּ דִילְמָאנְהֵי לְחוֹךְ הָא שַׁדָּרִית גַּדְיָאהָדֵין וְאַתְּ לָא אַשְׁכְּחִתַּהּ:
תקח לה. יהיה שלה מה שבידה: פן נהיה לבוז. אם תבקשנה עוד יתפרסם הדבר ויהיה גנאי, כי מה עלי לעשות עוד לאמת דברי: הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים:
(כד) וַיְהִ֣י | כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הֽוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף: וַהֲוָה כִּתְלָתוּת יַרְחַיָּא וְאִתְחַוָּא לִיהוּדָהלְמֵימַר זַנִּיאַת תָּמָר כַּלְּתָךְ וְאַףהָא מַעַדְּיָא לִזְנוּתָא וַאֲמַר יְהוּדָהאַפְּקוּהַ וְתִתּוֹקָד:
כמשלש חדשים. רבו של ראשון ורבו של אחרון ואמצעי שלם, ולשון כמשלש חדשים, כהשתלש החדשים, כמו (אסתר ט כב) ומשלוח מנות, (ישעיה יא יד) משלוח ידם, וכן תרגם אנקלוס כתלתות ירחיא: הרה לזנונים. שם דבר, מעברת כמו (שמות כא כב) אשה הרה, וכמו (שה"ש ו י) ברה כחמה: ותשרף. אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו שלשם היתה, שהוא כהן, לפיכך דנוה בשרפה:
(כה) הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָֽׁלְחָ֤ה אֶל-חָמִ֨יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר-אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָֽנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֨אמֶר֙ הַכֶּר-נָ֔א לְמִ֞י הַֽחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה: הִיא מִתַּפְּקָא וְהִיא שְׁלָחַת לַחֲמוּהָאלְמֵימַר לִגְבַר דִּי אִלֵּין דִּילֵהּמִנֵּהּ אֲנָא מְעַדְּיָא וַאֲמֶרֶת אִשְׁתְּמוֹדַעכְּעַן לְמָן עִזְקְתָא וְשׁוֹשִׁפָּא וְחוּטְרָאהָאִלֵּין:
הוא מוצאת. להשרף: והיא שלחה אל חמיה. לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה אם יודה מעצמו, יודה, ואם לאו ישרפוני, ואל אלבין פניו. מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים: הכר נא. אין נא אלא לשון בקשה, הכר נא בוראך ואל תאבד שלש נפשות:
(כו) וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי-עַל-כֵּ֥ן לֹֽא-נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא-יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ: וְאִשְׁתְּמוֹדַע יְהוּדָה וַאֲמַר זַכָּאָה מִנִּימְעַדְּיָא אֲרֵי עַל כֵּן לָאיְהָבִתַּהּ לְשֵׁלָה בְרִי וְלָא אוֹסִיףעוֹד לְמִידְעַהּ:
צדקה. בדבריה ממני. היא מעברת. ורבותינו זכרונם לברכה דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל: כי על כן לא נתתיה. כי בדין עשתה, על אשר לא נתתיה לשלה בני: ולא יסף עוד. יש אומרים לא הוסיף. ויש אומרים לא פסק וחברו גבי אלדד ומידד (במדבר יא כה) ולא יספו, ומתרגמנן ולא פסקו:
(כז) וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ: וַהֲוָה בְּעִדַּן דְּמֵילְדַהּ וְהָא תְיוֹמִיןבִּמְעָהָא:
בעת לדתה. וברבקה הוא אומר (כב כד) וימלאו ימיה ללדת, להלן למלאים וכאן לחסרים: והנה תאומים. מלא, ולהלן (כה כד) תומם, חסר, לפי שהאחד רשע, אבל אלו שניהם צדיקים:
(כח) וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן-יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַֽמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל-יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִֽאשֹׁנָֽה: וַהֲוָה בְּמֵילְדַהּ וִיהַב יְדָא וּנְסִיבַתחַיְתָא וּקְטָרַת עַל יְדֵהּ זְהוֹרִיתָאלְמֵימַר דֵּין נְפַק קַדְמָאָה:
ויתן יד. הוציא האחד ידו לחוץ, ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה:
(כט) וַיְהִ֣י | כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה-פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ: וַהֲוָה כַּד אֲתֵיב יְדֵהּ וְהָאנְפַק אֲחוּהִי וַאֲמֶרֶת מָה תְקוֹףסַגִּי עֲלָךְ לְמִתְקָף וּקְרָא שְׁמֵהּפָּרֶץ:
פרצת. חזקת עליך חזק:
(ל) וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל-יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח: (ס) וּבָתַר כֵּן נְפַק אֲחוּהִי דִּיעַל יְדֵהּ זְהוֹרִיתָא וּקְרָא שְׁמֵהּזָרַח:
אשר על ידו השני. ארבע ידות כתובות כאן כנגד ארבעה חרמים שמעל עכן שיצא ממנו. ויש אומרים כנגד ארבעה דברים שלקח, (יהושע ז כא) אדרת שנער, ושני חתכות כסף של מאתים שקלים, ולשון זהב אחד: ויקרא שמו זרח. על שם זריחת מראית השני:
לט (א)  חמישי  וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּֽוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה: וְיוֹסֵף אִתָּחַת לְמִצְרָיִם וּזְבָנֵהּ פּוֹטִיפַררַבָּא דְפַרְעֹה רַב קָטוֹלַיָּא גְּבַרמִצְרָאָה מִידָא דַּעֲרָבָאֵי דִּי אֲחִתוֹהִילְתַמָּן:
ויוסף הורד. חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדלתו. ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה:
(ב) וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת-יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי: וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵףוַהֲוָה גְּבַר מַצְלָח וַהֲוָה בְּבֵיתרִבּוֹנֵהּ מִצְרָאָה:(ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂ֔ה יְהֹוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ: וַחֲזָא רִבּוֹנֵהּ אֲרֵי מֵימְרָא דַּיְיָבְּסַעְדֵּהּ וְכֹל דִּי הוּא עָבֵדיְיָ מַצְלַח בִּידֵהּ:
כי ה' אתו. שם שמים שגור בפיו:
(ד) וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֨הוּ֙ עַל-בֵּית֔וֹ וְכָל-יֶשׁ-ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ: וְאַשְׁכַּח יוֹסֵף רַחֲמִין בְּעֵינוֹהִי וְשַׁמֵּשׁיָתֵהּ וּמַנְיֵהּ עַל בֵּיתֵהּ וְכָלדִּי אִית לֵהּ מְסַר בִּידֵהּ:
וכל יש לו. הרי לשון קצר, חסר אשר:
(ה) וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל-אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ-ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהֹוָ֛ה אֶת-בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהֹוָה֙ בְּכָל-אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ-ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה: וַהֲוָה מֵעִדַּן דְּמַנִּי יָתֵהּ בְּבֵיתֵהּוְעַל כָּל דִּי אִית לֵהּוּבָרִיךְ יְיָ יָת בֵּית מִצְרָאָהבְּדִיל יוֹסֵף וַהֲוָה בִּרְכְּתָא דַּיְיָבְּכָל דִּי אִית לֵהּ בְּבֵיתָאוּבְחַקְלָא:(ו) וַיַּֽעֲזֹ֣ב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ֘ בְּיַד-יוֹסֵף֒ וְלֹֽא-יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם-הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה-תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה: וּשְׁבַק כָּל דִּי לֵהּ בִּידָאדְיוֹסֵף וְלָא יְדַע עִמֵּהּ מִדַּעַםאֶלָּהֵן לַחְמָא דִּי הוּא אָכֵלוַהֲוָה יוֹסֵף שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וְיָאֵיבְחֶזְוָא:
ולא ידע אתו מאומה. לא היה נותן לבו לכלום: כי אם הלחם. היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה: ויהי יוסף יפה תאר. כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקדוש ברוך הוא אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדב, מיד
(ז)  שישי  וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת-אֲדֹנָ֛יו אֶת-עֵינֶ֖יהָ אֶל-יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי: וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וּזְקָפַתאִתַּת רִבּוֹנֵהּ יָת עֵינָהָא לְיוֹסֵףוַאֲמֶרֶת שְׁכוּב עִמִּי:
ותשא אשת אדניו וגו' . כל מקום שנאמר אחר סמוך:
(ח) וַיְמָאֵ֓ן | וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹֽא-יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה-בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-יֶשׁ-ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי: וְסָרֵיב וַאֲמַר לְוַת אִתַּת רִבּוֹנֵהּהָא רִבּוֹנִי לָא יְדַע עִמִּימָה דִּבְבֵיתָא וְכֹל דִּי אִיתלֵהּ מְסַר בִּידִי:(ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא-חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֨נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם-אוֹתָ֖ךְ בַּֽאֲשֶׁ֣ר אַתְּ-אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָֽרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים: לֵיתוֹהִי רַב בְּבֵיתָא הָדֵין מִנִּיוְלָא מְנַע מִנִּי מִדַּעַם אֶלָּהֵןיָתִיךְ בְּדִיל דְאַתְּ אִתְּתֵהּ וְאֶכְדֵּיןאֶעְבֵּיד בִּישְׁתָא רַבְּתָא הָדָא וְאֵחוֹבקֳדָם יְיָ:
וחטאתי לאלהים. בני נח נצטוו על העריות:
(י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל-יוֹסֵ֖ף יוֹם | י֑וֹם וְלֹֽא-שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִֽהְי֥וֹת עִמָּֽהּ: וַהֲוָה כַּד מַלֵּילַת עִם יוֹסֵףיוֹם יוֹם וְלָא קַבִּיל מִנַּהּלְמִשְׁכַּב לְוָתַהּ לְמֶהֱוֵי עִמַּהּ:
לשכב אצלה. אפלו בלא תשמיש: להיות עמה. לעולם הבא:
(יא) וַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַֽעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵֽאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת: וַהֲוָה כְּיוֹמָא הָדֵין וְעַל לְבֵיתָאלְמִבְדַּק בְּכִתְבֵי חָשְׁבְּנֵהּ וְלֵית אֱנַשׁמֵאֲנָשֵׁי בֵיתָא תַּמָּן בְּבֵיתָא:
ויהי כהיום הזה. כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כלם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה. אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך: לעשות מלאכתו. רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' , כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב) :
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: וַאֲחִדְתֵּהּ בִּלְבוּשֵׁהּ לְמֵימַר שְׁכוּב עִמִּיוְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ בִּידַהּ וַעֲרַק וּנְפַקלְשׁוּקָא:(יג) וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי-עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה: וַהֲוָה כַּד חֲזַת אֲרֵי שָׁבְקֵהּלִלְבוּשֵׁהּ בִּידַהּ וַעֲרַק לְשׁוּקָא:(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָֽאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל: וּקְרַת לַאֲנָשֵׁי בֵיתַהּ וַאֲמֶרֶת לְהוֹןלְמֵימָר חֲזוֹ אַיְתִי לָנָא גַּבְרָאעִבְרָאָה לְחַיָּכָא בָנָא עַל לְוָתִילְמִשְׁכַּב עִמִּי וּקְרֵית בְּקָלָא רַבָּא:
ראו הביא לנו. הרי זה לשון קצרה, הביא לנו ולא פרש מי הביאו, ועל בעלה אומרת כן: עברי. מעבר הנהר, מבני עבר:
(טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי-הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: וַהֲוָה כַד שְׁמַע אֲרֵי אֲרֵימִיתקָלִי וּקְרֵית וְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ לְוָתִיוַעֲרַק וּנְפַק לְשׁוּקָא:(טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד-בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל-בֵּיתֽוֹ: וַאֲחִתְּתֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ לְוָתַהּ עַד דְּעַלרִבּוֹנֵהּ לְבֵיתֵהּ:
אדניו. של יוסף:
(יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּ֣א-אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר-הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי: וּמַלֵּילַת עִמֵּהּ כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין לְמֵימָרעַל לְוָתִי עַבְדָּא עִבְרָאָה דִּיאַיְתֵיתָא לָנָא לְחַיָּכָא בִי:
בא אלי. לצחק בי העבד העברי אשר הבאת לנו:
(יח) וַיְהִ֕י כַּֽהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה: וַהֲוָה כַּד אֲרֵימִית קָלִי וּקְרֵיתוְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ לְוָתִי וַעֲרַק לְשׁוּקָא:(יט) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת-דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ: וַהֲוָה כַד שְׁמַע רִבּוֹנֵהּ יָתפִּתְגָּמֵי אִתְּתֵהּ דִּי מַלֵּילַת עִמֵּהּלְמֵימַר כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין עֲבַד לִיעַבְדָּךְ וּתְקֵף רָגְזֵהּ:
ויהי כשמע אדניו וגו' . בשעת תשמיש אמרה לו כן, וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כאלה:
(כ) וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל-בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר-(אסורי) אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי-שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר: וּנְסִיב רִבּוֹנֵהּ דְּיוֹסֵף יָתֵהּ וִיהָבֵיהלְבֵית אֲסִירֵי אֲתַר דִּי אֲסִירֵימַלְכָּא אֲסִירִין וַהֲוָה תַמָּן בְּבֵיתאֲסִירֵי:(כא) וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת-יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית-הַסֹּֽהַר: וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵףוּנְגַד לֵהּ חִסְדָּא וִיהָבֵהּ לְרַחֲמִיןבְּעֵינֵי רַב בֵּית אֲסִירֵי:
ויט אליו חסד. שיהא מקבל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה (כתובות יז א) :
(כב) וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית-הַסֹּ֨הַר֙ בְּיַד-יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל-הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל-אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה: וִיהַב רַב בֵּית אֲסִירֵי בִּידָאדְיוֹסֵף יָת כָּל אֲסִירַיָּא דִּיבְּבֵית אֲסִירֵי וְיָת כָּל דִּיעָבְדִין תַּמָּן עַל מֵימְרֵהּ הֲוָהמִתְעֲבֵד:
הוא היה עשה. כתרגומו במימריה הוה מתעביד:
(כג) אֵ֣ין | שַׂ֣ר בֵּית-הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת-כָּל-מְא֨וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּֽאֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר-ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהֹוָ֥ה מַצְלִֽיחַ: (פ) לֵית רַב בֵּית אֲסִירֵי חָזֵייָת כָּל סָרְחָן בִּידֵהּ בְּדִימֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ וְדִי הוּאעָבֵד יְיָ מַצְלָח:
באשר ה' אתו. בשביל שה' אתו:
מ (א)  שביעי  וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָֽטְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֖יִם וְהָֽאֹפֶ֑ה לַֽאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם: וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין סְרָחוּשָׁקְיָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְנַחְתּוֹמָא לְרִבּוֹנֵיהוֹןלְמַלְכָּא דְמִצְרָיִם:
אחר הדברים האלה. לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כלם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקדוש ברוך הוא סרחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבוא הרוחה לצדיק על ידיהם: חטאו. זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין שלו, וזה נמצא צרור בגלוסקין שלו: והאפה. את פת המלך ואין לשון אפייה אלא בפת, ובלע"ז פיסטו"ר [אופה]:
(ב) וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָֽרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָֽאוֹפִֽים: וּרְגַז פַּרְעֹה עַל תְּרֵין רַבְרְבָנוֹהִיעַל רַב שָׁקֵי וְעַל רַבנַחְתּוֹמֵי:(ג) וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַּבָּחִ֖ים אֶל-בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם: וִיהַב יָתְהוֹן בְּמַטְּרָא בֵּית רַבקָטּוֹלַיָּא לְבֵית אֲסִירֵי אֲתַר דִּייוֹסֵף אָסִיר תַּמָּן:(ד) וַ֠יִּפְקֹ֠ד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת-יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר: וּמַנִּי רַב קָטוֹלַיָּא יָת יוֹסֵףעִמְּהוֹן וְשַׁמֵּשׁ יָתְהוֹן וַהֲווֹ יוֹמִיןבְּמַטְּרָא:
ויפקד שר הטבחים את יוסף. להיות אתם: ויהיו ימים במשמר. שנים עשר חדש:
(ה) וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָֽאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר: וַחֲלָמוּ חֶלְמָא תַּרְוֵיהוֹן גְּבַר חֶלְמֵהּבְּלֵילְיָא חַד גְּבַר כְּפוּשְׁרַן חֶלְמֵהּשָׁקְיָא וְנַחְתּוֹמָא דִּי לְמַלְכָּא דְמִצְרַיִםדִּי אֲסִירִין בְּבֵית אֲסִירֵי:
ויחלמו חלום שניהם. ויחלמו שניהם חלום, זה פשוטו, ומדרשו כל אחד חלם חלום שניהם, שחלם את חלומו ופתרון חברו, וזהו שנאמר (פסוק טז) וירא שר האופים כי טוב פתר: איש כפתרון חלמו. כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם:
(ו) וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹֽעֲפִֽים: וַאֲתָא לְוָתְהוֹן יוֹסֵף בְּצַפְרָא וַחֲזָאיָתְהוֹן והָא אִנּוּן נְסִיסִין:
זעפים. עצבים כמו (מ"א כ מג) סר וזעף, (מיכה ז ט) זעף ה' אשא:
(ז) וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת-סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם: וּשְׁאֵל יָת רַבְרְבֵי פַרְעֹה דִּיעִמֵּהּ בְּמַטְּרָא בֵּית רִבּוֹנֵהּ לְמֵימָרמָה דֵין אַפֵּיכוֹן בִּישִׁין יוֹמָאדֵּין:(ח) וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ-נָ֖א לִֽי: וַאֲמָרוּ לֵהּ חֶלְמָא חֲלֵמְנָא וּפָשַׁרלֵית לֵהּ וַאֲמַר לְהוֹן יוֹסֵףהֲלָא מִן קֳדָם יְיָ פּוּשְׁרַןחֶלְמַיָּא אִשְׁתָּעוּ כְעַן לִי:(ט) וַיְסַפֵּ֧ר שַׂר-הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת-חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּֽחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה-גֶ֖פֶן לְפָנָֽי: וְאִשְׁתָּעִי רַב שָׁקֵי יָת חֶלְמֵהּלְיוֹסֵף וַאֲמַר לֵה בְּחֶלְמִי וְהָאגּוּפְנָא קֳדָמָי:(י) וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָֽׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֨חַת֙ עָֽלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים: וּבְגוּפְנָא תְּלָתָא שִׁבְשִׁין וְהִיא כַדאַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלְבִין וַאֲנִיצַת נֵץבַּשִּׁילוּ אִתְכְּלָתָהָא עִנְּבִין:
שריגם. זמורות ארכות שקורין וידי"ץ בלע"ז : והיא כפרחת. דומה לפורחת. והיא כפורחת נדמה לי בחלומי כאלו היא פורחת, ואחר הפרח עלתה נצה ונעשה סמדר, אישפני"ר בלע"ז . ואחר כך הבשילו, והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין, עד כאן תרגום של פורחת. נץ גדול מפרח, כדכתיב (ישעיה יח ה) ובוסר גומל יהיה נצה, וכתיב (במדבר יז כג) ויוצא פרח, והדר ויצץ ציץ:
(יא) וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָֽאֶקַּ֣ח אֶת-הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל-כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת-הַכּ֖וֹס עַל-כַּ֥ף פַּרְעֹֽה: וְכַסָּא דְפַרְעֹה בִּידִי וּנְסִיבַת יָתעִנְּבַיָּא וְעַצָרִית יָתְהוֹן לְכַסָּא דְפַרְעֹהוִיהָבִית יָת כַּסָּא עַל יְדָאדְפַרְעֹה:
ואשחט. כתרגומו ועצרית, והרבה יש בלשון משנה:
(יב) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: וַאֲמַר לֵהּ יוֹסֵף דֵּין פִּשְׁרָנֵהּתְּלָתָא שִׁבְשִׁין תּלָתָא יוֹמִין אִנּוּן:
שלשת ימים הם. סימן הם לך לשלשת ימים, ויש מדרשי אגדה הרבה:
(יג) בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת-רֹאשֶׁ֔ךָ וַֽהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל-כַּנֶּ֑ךָ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס-פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ: בְּסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין יִדְכַּר פַּרְעֹהיָת רֵישָׁךְ וִיתֵיבִנָּךְ עַל שִׁמּוּשָׁךְוְתִתֵּן כַּסָּא דְפַרְעֹה בִּידֵהּ כְּהִלְכְתָאקַדְמָאָה דִּי הֲוֵיתָא מַשְׁקֵי לֵהּ:
ישא פרעה את ראשך. לשון חשבון, כשיפקוד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה ימנה אתך עמהם: כנך. בסיס שלך ומושבך:
(יד) כִּ֧י אִם-זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּֽאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ-נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֨נִי֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וְהֽוֹצֵאתַ֖נִי מִן-הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: אֶלָּהֵן תִּדְכְּרִנַּנִי עִמָּךְ כַּד יֵיטַבלָךְ וְתַעְבֵּד כְּעַן עִמִּי טִיבוּוְתִדְכַּר עָלַי קֳדָם פַּרְעֹה וְתַפְּקִנַּנִימִן בֵּית אֲסִירָא הָדֵין:
כי אם זכרתני אתך. אשר אם זכרתני אתך מאחר שייטב לך כפתרוני: ועשית נא עמדי חסד. אין נא אלא לשון בקשה:
(טו) כִּֽי-גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָֽעִבְרִ֑ים וְגַם-פֹּה֙ לֹֽא-עָשִׂ֣יתִי מְא֔וּמָה כִּֽי-שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר: אֲרֵי מִגְנַב גְּנֵבְנָא מֵאַרְעָא דְעִבְרָאֵיוְאַף הָכָא לָא עֲבָדִית מִדַּעַםאֲרֵי שַׁוִּיאוּ יָתִי בְּבֵית אֲסִירֵי:(טז) וַיַּ֥רְא שַׂר-הָֽאֹפִ֖ים כִּ֣י טוֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַף-אֲנִי֙ בַּֽחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל-רֹאשִֽׁי: וַחֲזָא רַב נַחְתּוֹמֵי אֲרֵי יָאוּתפָּשַׁר וַאֲמַר לְיוֹסֵף אַף אֲנָאבְּחֶלְמִי וְהָא תְּלָתָא סַלִּין דְּחֵירוּעַל רֵישִׁי:
סלי חרי. סלים של נצרים קלופים עשוים חורין חורין, ובמקומנו יש הרבה, ודרך מוכרי פת כסנין שקורין אובלידי"ש לתתם באותן סלים:
(יז) וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֗וֹן מִכֹּ֛ל מַֽאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן-הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי: וּבְסַלָּא עִלָּאָה מִכֹּל מֵיכַל פַּרְעֹהעוֹבַד נַחְתּוֹם וְעוֹפָא אָכֵל יָתְהוֹןמִן סַלָּא מֵעִלָּוֵי רֵישִׁי:(יח) וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: וַאֲתֵב יוֹסֵף וַאֲמַר דֵּין פִּשְׁרָנֵהּתְּלָתָא סַלִּין תְּלָתָא יוֹמִין אִנּוּן:(יט) בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת-רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֽוֹתְךָ֖ עַל-עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת-בְּשָֽׂרְךָ֖ מֵֽעָלֶֽיךָ: בְּסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין יַעְדִּי פַרְעֹהיָת רֵישָׁךְ מִנָּךְ וְיִצְלוֹב יָתָךְעַל צְלִיבָא וְיֵכוּל עוֹפָא יָתבִּשְׂרָךְ מִנָּךְ:(כ)  מפטיר  וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת-פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל-עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת-רֹ֣אשׁ | שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת-רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָֽאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו: וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה יוֹמָא בֵּיתוַלְדָא דְפַרְעֹה וַעֲבַד מִשְׁתְּיָא לְכָלעַבְדּוֹהִי וְאִדְכַּר יָת רֵישׁ רַבשָׁקֵי וְיָת רֵישׁ רַב נַחְתּוֹמֵיבְּגוֹ עַבְדּוֹהִי:
יום הלדת את פרעה. יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא. ולשון הלדת, לפי שאין הולד נלד אלא על ידי אחרים שהחיה מילדת את האשה, ועל כן החיה נקראת מילדת, וכן (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הלדת אותך, וכן (ויקרא יג נה) אחרי הכבס את הנגע, שכבוסו על ידי אחרים: וישא את ראש וגו' . מנאם עם שאר עבדיו, שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו, וזכר את אלו בתוכם, כמו (במדבר א ב) שאו את ראש, לשון מנין:
(כא) וַיָּ֛שֶׁב אֶת-שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל-מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל-כַּ֥ף פַּרְעֹֽה: וַאֲתֵיב יָת רַב שָׁקֵי עַלשַׁקְיוּתֵהּ וִיהַב יָת כַּסָּא עַליְדָא דְפַרְעֹה:(כב) וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָֽאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף: וְיָת רַב נַחְתּוֹמֵי צְלָב כְּמָאדִּי פָשַׁר לְהוֹן יוֹסֵף:(כג) וְלֹֽא-זָכַ֧ר שַׂר-הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת-יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ: (פפפ) וְלָא דְכִיר רַב שָׁקֵי יָתיוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵהּ: פפפ:
ולא זכר שר המשקים. בו ביום: וישכחהו. לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…