——–
צרוף יִהִוִהִ
(יד) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים: וַאֲמַר לֵהּ לָבָן בְּרַם קָרִיבִיוּבִשְׂרִי אָתְּ וִיתֵיב עִמֵּהּ יְרַחיוֹמִין:
אך עצמי ובשרי. מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו:
(טו) וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב הֲכִֽי-אָחִ֣י אַ֔תָּה וַֽעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ: וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲמִדְּאָחִי אַתְּוְתִפְלְחִנַּנִּי מַגָּן חַוִּי לִי מָהאַגְרָךְ:
הכי אחי אתה. לשון תמה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם: ועבדתני. כמו ותעבדני, וכן כל תבה שהיא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התבה להבא:
(טז) וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל: וּלְלָבָן תַּרְתֵּין בְּנָן שׁוּם רַבְּתָאלֵאָה וְשׁוּם זְעֶרְתָּא רָחֵל:(יז) וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת-תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה: וְעֵינֵי לֵאָה יָאֲיָן וְרָחֵל הֲוַתשַׁפִּירָא בְרֵיוָא וְיָאֲיָא בְחֶזְוָא:
ועיני לאה רכות. שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן: תאר. הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיה מד יג) יתארהו בשרד, קונפ"ס בלע"ז : מראה. הוא זיו קלסתר:
(יח)  שלישי  וַיֶּֽאֱהַ֥ב יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה: וּרְחֵם יַעֲקֹב יָת רָחֵל וַאֲמַראֶפְלְחִנָּךְ שְׁבַע שְׁנִין בְּרָחֵל בְּרַתָּךְזְעֶרְתָּא:
אעבדך שבע שנים. הם ימים אחדים שאמרה לו אמו (לעיל כז מד) וישבת עמו ימים אחדים. ותדע שכן הוא, שהרי כתיב (להלן פסוק כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים: ברחל בתך הקטנה. כל הסימנים הללו למה, לפי שיודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו:
(יט) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי: וַאֲמַר לָבָן טַב דְּאֶתֵּן יָתַהּלָךְ מִדְּאֶתֵּן יָתַהּ לִגְבַר אָחֳרָןתִּיב עִמִּי:(כ) וַיַּֽעֲבֹ֧ד יַֽעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּֽהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ: וּפְלַח יַעֲקֹב בְּרָחֵל שְׁבַע שְׁנִיןוַהֲווֹ בְעֵינוֹהִי כְּיוֹמִין זְעִירִין כַּדרְחֵים יָתַהּ:(כא) וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב אֶל-לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת-אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָֽלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ: וַאֲמַר יַעֲקֹב לְלָבָן הַב יָתאִתְּתִי אֲרֵי אַשְׁלֵמִית יוֹמֵי פָלְחָנִיוְאֵעוֹל לְוָתַהּ:
מלאו ימי. שאמרה לי אמי. ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן שמונים וארבע שנה ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן:
(כב) וַיֶּֽאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה: וּכְנַשׁ לָבָן יָת כָּל אֲנָשֵׁיאַתְרָא וַעֲבַד מִשְׁתְּיָא:(כג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת-לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ: וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּדְבַר יָת לֵאָהבְרַתֵּהּ וְאָעֵיל יָתַהּ לְוָתֵהּ וְעַללְוָתַהּ:(כד) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת-זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה: וִיהַב לָבָן לַהּ יָת זִלְפָּהאַמְתֵהּ לְלֵאָה בְרַתֵּהּ לְאַמְהוּ:(כה) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה-הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל-לָבָ֗ן מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי: וַהֲוָה בְצַפְרָא וְהָא הִיא לֵאָהוַאֲמַר לְלָבָן מָה דָּא עֲבַדְתָּלִּי הֲלָא בְרָחֵל פְּלָחִית עִמָּךְוּלְמָא שַׁקַּרְתָּ בִּי:
ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:
(כו) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא-יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה: וַאֲמַר לָבָן לָא יִתְעֲבֵד כְּדֵיןבְּאַתְרָנָא לְמִתַּן זְעֶרְתָּא קֳדָם רַבְּתָא:(כז) מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם-אֶת-זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת: אַשְׁלִים שְׁבוּעֲתָא דְדָא וְנִתֵּן לָךְאַף יָת דָּא בְּפָלְחָנָא דִּיתִפְלַח עִמִּי עוֹד שְׁבַע שְׁנִיןאָחֳרָנִין:
מלא שבוע זאת. דבוק הוא שהרי נקוד בחטף שבוע של זאת, והן שבעת ימי המשתה בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א ז) . ואי אפשר לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך לנקד בפתח השין. ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב (דברים טז ט) שבעה שבעת תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה שייטיינ"א בלע"ז : ונתנה לך. לשון רבים, כמו (לעיל יא ז) נרדה ונבלה, (שם ג) ונשרפה, אף זה לשון ונתן גם את זאת. [מיד לאחר שבעת ימי המשתה] ותעבוד לאחר נשואיה:
(כח) וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: וַעֲבַד יַעֲקֹב כֵּן וְאַשְׁלֵים שְׁבוּעֲתָאדְדָא וִיהַב לֵהּ יָת רָחֵלבְּרַתֵּהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ:(כט) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת-בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה: וִיהַב לָבָן לְרָחֵל בְּרַתֵּהּ יָתבִּלְהָה אַמְתֵהּ לַהּ לְאַמְהוּ:(ל) וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל-רָחֵ֔ל וַיֶּֽאֱהַ֥ב גַּם-אֶת-רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּֽעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת: וְעַל אַף לְּוַת רָחֵל וּרְחֵיםאַף יָת רָחֵל מִלֵּאָה וּפְלַחעִמֵּהּ עוֹד שְׁבַע שְׁנִין אָחֳרָנִין:
ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות. הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שברמאות בא עליו:
(לא) וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה: וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי שְׂנִיאֲתָא לֵאָהוִיהַב לַהּ עִדּוּי וְרָחֵל עַקְרָא:(לב) וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי-רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי: וְעַדִּיאַת לֵּאָה וִילִידַת בָּר וּקְרַתשְׁמֵהּ רְאוּבֵן אֲרֵי אֲמֶרֶת אֲרֵיגְלִי קֳדָם יְיָ עֻלְבּוֹנִי אֲרֵיכְעַן יְרַחֲמִנַנִי בַעֲלִי:
ותקרא שמו ראובן. רבותינו פרשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור:
(לג) וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי-שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּֽתֶּן-לִ֖י גַּם-אֶת-זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן: וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶתאֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ אֲרֵישְׂנִיאֲתָא אֲנָא וִיהַב לִי אַףיָת דֵּין וּקְרַת שְׁמֵהּ שִׁמְעוֹן:(לד) וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֨עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי: וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶתהָדָא זִמְנָא יִתְחַבַּר לִי בַעֲלִיאֲרֵי יְלֵידִית לֵהּ תְּלָתָא בְנִיןעַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ לֵוִי:
הפעם ילוה אישי. לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים: על כן. כל מי שנאמר בו על כן מרבה באוכלוסין, חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם: קרא שמו לוי. תמהתי שבכלם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:
(לה) וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת-יְהֹוָ֔ה עַל-כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת: וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶתהָדָא זִמְנָא אוֹדֶה קֳדָם יְיָעַל כֵּן קְרַת שְׁמֵהּ יְהוּדָהוְקָמַת מִלְּמֵילַד:
הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות:
ל (א) וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה-לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי: וַחֲזַת רָחֵל אֲרֵי לָא יְלִידַתלְיַעֲקֹב וְקַנִּיאַת רָחֵל בַּאֲחָתַהּ וַאֲמֶרֶתלְיַעֲקֹב הַב לִי בְנִין וְאִםלָא מֵיתָא אֲנָא:
ותקנא רחל באחותה. קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים: הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה: מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת:
(ב) וַיִּֽחַר-אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר-מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי-בָֽטֶן: וּתְקֵיף רוּגְזָא דְיַעֲקֹב בְּרָחֵל וַאֲמַרהָא מִנִּי אַתְּ בַּעְיָא הֲלָאמִן קֳדָם יְיָ תִּבְעִין דִּימְנַע מִנִּיךְ וַלְדָא דִּמְעִין:
התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני: אשר מנע ממך. את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני:
(ג) וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל-בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם-אָֽנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה: וַאֲמֶרֶת הָא אַמְתִי בִלְהָה עוּללְוָתַהּ וּתְלִיד וַאֲנָא אֱרַבֵּי וְאִתְבְּנֵיאַף אֲנָא מִנַּהּ:
על ברכי. כתרגומו ואנא ארבי: ואבנה גם אנכי. מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה, ואבנה גם אנכי ממנה כשרה:
(ד) וַתִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַֽעֲקֹֽב: וִיהָבַת לֵהּ יָת בִּלְהָה אַמְתַהּלְאִנְתּוּ וְעַל לְוָתַהּ יַעֲקֹב:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…